אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

סימן ב

סימן א

ומה שהקשה כת"ר מהא דת"ר בפ"ק דסנהד' ובשו' פ' ע"ע משמתו (זגי זכרי' ומלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל והראב"ד בפ"ח מהל' לולב כתב ורוה"ק הופיע בבית מדרשינו ועוד דרש מאתי אי מותר לסמוך על בעל רוה"ק בדבר שהוא נגד הדין

הנה ידוע להוי לכת"ר כי המרח"ו בהקדמתו לס' הקדוש עץ חיים בכתבו מקצת שבחו של האר"י ז"ל כתב בזה"ל וזה הביאו לידי רוה"ק והי' אליהו ז"ל נגלה לו תמיד וזה ידעת מפיו באמונה ואף אם אין גילוי בדורינו זה לנביא וחוזה אפי"ה לא מנע רוה"ק מלהיות מרחפת על פניו המאירות כו' יעו"ש והקושיא נוכל לתרץ עפ"י מאי דאיתא באבות דר"כ פ' ל"ד ורוה"ק נקרא בעשרה שמות ובל"ס כי כל שם הוא מדרגה בפני עצמה יש מדרגה גבוהה ומדריגה נמוכה וא"כ י"ל דכוונת התנא דמדרגה הגבוה נסתלקה אבל לא ח"ו כל המדרגות וכן הא דכתב הרמב"ם בפ' עשירי דכלהינו שעשו בבית שני או"ת כדי להשלים חית בגדים ואעפ"י שלא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוה"ק כו' בודאי דמיירי כמי בכה"ג דרק מדרגה הגבוה נסתלקה ובעסקי בזה ראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ק"ה שנשאל בדבר מי שאמר על ס' אוה"ח שלא עשאו ברוה"ק והשיב כי אין ספק דרוה"ק שורה גם עתה על הראוי לו וזה שהכחיש ברוה"ק של אוה"ח הוא אפיקור' שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהי' ראוי לרוה"ק והביא שם ראי' מהמד"ר פ' נשא צפה מ"מ ברוה"ק ומנבואה דרבי ביום פטירתו במס' קדושין כו' יעו"ש (ובט"ז יו"ד סי' של"ד הביאו ועוד כמה פוסקים הביאו זה ולא אשתמיט חד מנייהו להקשות עלה מהא דת"ר שנסתלקה רוה"ק) ואני אביא עוד ראי' מעירובין ד' ס"ד באותה שעה למדנו שכוון ר"ג ברוה"ק:

ובס' דרך המלך בהל' חו"מ ד' ו' כתב בשם רבני אשכנז שמקשים בזה דהאיך אמרינן שם בגמ' ולמדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים משום דאל"כ למה לא הניח ר"ג לר' אילעי שיאכל את הפת הא איכא למימר שאין הולכין אחר רוב עוברי דרכים ומה שלא הניחו לאוכלו משום שראה ברוה"ק שזה הפת הוא של גוי יעו"ש תירוצו בזה אכן הקושיא יש ללמוד דברוה"ק יש לאסור דבר שנולד בו ספק איסור כמו בפת דהתם שלא ידעינן של אי הוא אף שהוא מותר מצד הדין כפי הוה אמינא שאין הולכין אחר רוב עוב"ד ולא אסרו לאכול אלא עפ"י רוה"ק זאת ועוד חזינן מהא דרוה"ק הי' בישראל גם אחר שמתו חז"ו ובע"כ לחלק כמ"ש דכמה מדרגות יש ברוה"ק ואולם מה שהביא כת"ר מהראב"ד זה אינו סתירה כלל דבס' כפות תמרים בפ' לולב הגזול בד"ה נקטם ראשו כתב שם שאין כוונת הראב"ד שהוא רוה"ק ממש חלא רק בדרך גוזמא אמר כן.

ומעתה נהדר אלפק לדברי כת"ר אי מותר לסמוך בזה שהוא נגד הדין. והנה אם כוונתו על ספק דין הרי כבר כתבתי לפשוט זה ואם על ודאי ד לא אדע מה זו שאלה דהא קי"ל בפ' ב' דתמורה דאין נביא רשאי לחדש דבר אם לא בהוראת שעה ובמוחזק לנביא כגון אליהו בהר הכרמל כדאיתא בסנהד' ד' פ״ט וזה הדבר שגרם לו לאברבנאל בפי' לשמואל לדחות לפסק הרמב"ם שפסק בהל' מלכים כר' יוסי בפ' כה"ג דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ולדעתו לא כן הוא דפשט הפוסקים מורים כר' יהודא דאסור בו וכמו שנראה מהתוה"ק שאמרה לבלתי רום לבבו וכיון שכן אין נביא רשאי לחדש דבר זה תו"ד ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ה בהגהות דשם שהאריך להביא מכמה ספ' מה שכתבו לתרץ דעת הרמב"ם שפסק כר' יוסי אמנם הא ודאי דאין נביא רשאי לחדש ואריכת דברים ללא צורך הוא.

אכן ראיתי להעתיק בקיצור מה שכתב בזה הגאון הצדיק המפורסם בנגלה ובנסתר בס' ועשה טוב דף י"א ד"ה עוד בענין שלא להאמין לרב שאינו מוסמך רב מרב עד רב שקבל מאליהו ז"ל והמאמין אף לרב שאינו מוסמך הוא קרוב לע"ז ממש ח"ו ואפי' לרב מובהק ומפורסם אם ראית שהוא עושה איזה דבר שלא כדרך התורה כגון אם מאחר זמן התפלה או אפי' זמן סעודת ת"ח לא תשמע לו ולא תעשה כמעשהו והרב הצדיק שהוא עושה זה אפשר שהוא הוראת שעה ואפשר לפי מזג גופו וכחו וחלילה להרהר אחריו רק תרונו לכ"ז (גם זאת לדעת כי כן ראוי לדונו לכ"ז גם בזה שאינו משיב בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי כמ"ש באגה"ק להרב בעה"ת אגרת כ״ב יעו"ש בדברי קדשו (קודש ממש לא ע״ד הפלגה ודלא כמ"ש עליו בס' קנאת סופרים ד' מ"ה בד"ה ועל אה שהעיר שפעם מחמיר ביותר ופעם מקיל ביותר) על שאול שהלך לשמואל על דבר האתונות שנאבדו ובפי' הנעים במאמרם ז"ל ונהנין ממנו עצה ותושי' ע"ש באורך) אמנם ח"ו לעשות כמוהו בזה שהוא נגד הדין אפי' אם יאמר לך שקבל מפי אליהו ז"ל (ע' בקש"ה) אל תאמין לו ולא תשמע לו ת"ל ית"ש בעלי גילוי אליהו האמתיים כמו הרמב"ן וחבריו והאר"י והבעש"ט ז"ל לא אמרו לנו אחד דבר שהוא נגד התלמוד אפי' כ"ש לכן הזהר בזה עכת"ד וע"ע בנוב"י מה"ת אה"ע סי' ע"ט במ"ש אם היה ר"י החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל כו' יע"ש:

והן עתה אלכה ואשובה להא שכתבנו לעיל דבספק דין יש לקבל מבעל רוה"ק או גילוי אליהו כי כן משמע מהא דאיתא במנחות ד' מ"ה בענין הקרבנות דיחזקאל ופסוק כל טרפה ונבילה לא יאכלו הכהנים דארי"ו פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ואם כוונתם על זמן ביאת המשיח יקשה למה לא נאמר דיחזקאל בעצמו יפרש לנו אלא ודאי דכוונתם גם על זמן הזה וכן כתב הרשב"א בחדו' מביאו הברכ"י א"ח סי' ל"ב דאליהו יפרשה בא' מבתי מדרשות קודם ביאת המשיח הרי מוכח מכאן דבספק אנו לומדין מפי אליהו ז"ל ועוד אפי' אם תאמר דקאי על זמן ביאת המשיח (מ"מ הא ודאי דעל קודם זמן תה"א קאי מכח הקושיא שהקשינו) אפ"ה הא ק״ל שלא יתבטל שום דבר מדיני התורה וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים דמלך המשיח עתיד לעמוד כו' וחוזרים כל המשפטים למקומם כמו שהי' מקודם:

ואל יקשה עליך הא דרי"ו בנדה ד' ס"א דמצות בטילות לעת"ל ודכוותי' פסק הטוהש"ע ביו"ד סי' ש"א דהר"ן בחדו' לנדה שם כתב בשם הרשב"א דלאו לאחר התחיה קאמר אלא זמן מיתה קרי לעת"ל כדאמרי' שלא תהא מכשילן לעתיד לבא שהוא אחר זמן מועט והיינו דאמרי' במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות וכ"ת פשיטא דמצות בטילות מן המת אין ה"נ ולא בא אלא לומר שאפי' גדולים (ר"ל אחרים) אינן מוזהרין עליהם כו' יעו"ש ואפי' להסוברים דלא כרשב"א מ"מ מודים הם דזה אינו אלא בזמן תה"מ עי' מהרלב"ח בקונט' הסמיכה בפלגא דלתתא מטופס קונטרס השלישי בד' שי"ח שיש מי שאומר שתחה"מ יהי' זמן רב אחר ביאת המשיח וע"ע בזה בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתל״ט שכתב דתחה"מ יהי' בשני זמנים מופלגים זה מזה) אבל בזמן המשיח לא יתבטל אפי' אות אחת. והמד' שוחר טוב בפ' ה' מתיר אסורים שדרשו שאז יהי' מותר איסורין כבר תירצו הרמ"ע בספרו י"מ מאמר אכ"ח:

אכן עדיין יוקשה עלינו מ"ש הרמב"ם בסוף הלכות מגילה דכל ספרי הנביאים וכל ספרי הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח והוא מירושלמי דמגילה ברם גם בזה כבר עמדו קמאי לתרץ הדברים ועי' בזה בשו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ג ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתכ"ח:

ואולם אחר כתבי זה עלה בדעתי דאף שנאמר כהרשב"א דאליהו יפרשה קודם ביאת המשיח מ"מ אין מזה ראי' אלא בספק פירוש דקרא אבל לא בספק דין וראי' בהיפך לזה דלא מקבלינן מני' מהא דאיתא בשבת ד' ק"ח מהו לכתוב תפילין ע"ג עור דג טהור אמר לי' אם יבא אליהו ויאמר ופריך מאי אם יבא ויאמר ופירש"י היתר ואיסור אין תלוי בו הרי דבספק אין ללמוד ממנו:

אמנם יש לדקדק ע"ז מהא דאיתא במנחות ד' נ"ב אם יבא אליהו ויאמר כו' אין שומעי' לו שכבר נהגו העם בסנדל אלמא דלולי המנהג שומעי' לו ואשר ע"כ נ"ל לחלק ולומר דכאן במנחות מיירי כשיאמר מסברא דנפשי' עפ"י העיון וההיקש ובמס' שבת מיירי כשיאמר בדרך נבואה. (ושוב מצאתי כתוב לחילוק זה) כדמוכח מפ"ב דתמורה גבי הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה ואמרו ליהושע שאל וא"ל לא בשמים הוא אמרו לשמואל שאל א"ל אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר:

ואפי' לפי התוס' יבמות ד' י"ד דק"ל כב"ק דב"ה דרובא עדיף מחריפי מ"מ י"ל דלנביא אפי' בכה"ג אין שומעין שהוא גרע מב"ק וכמו שנראה ממרן הכ"מ ברפ"ט מהל' יסוה"ת שכתב דאין משגיחין בב"ק וכ"ש בנביא המתנבא הרי משמע דב"ק עדיף מנביא וא"כ לפי"ז אין עוד מקום לקושית דרך המלך משם רבני אשכנז וממילא נסתר גם דינו שחידש מכח זה הקושיא בדין מי שבידו חמץ שעה"פ ואתו אחריני שאינם יודעים זה לאכלו שאין צריך להגיד להם שלא יאכלו מטעם דלדידהו שאינם יודעים לא שייך קנסא אמנם בלאו סתירתינו כבר השיגו בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח וגם בספרו גופא נדפס פסק מחכם א' שחלק עליו בזה ואולם הוא חזר להחזיק את דינו ולסתור דעת החולק ולפי מה שכתבנו אין עוד מקום לדבריו כיעו"ש:

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה