דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא
סימן א
בעזה״י לק״ק מאהלי״ב יע"א:
לכבוד יקירי ורעי ה"ה הרב החריף השנון זית רענן ירא ושלם בנן של קדושים כש"ת מו"ה יעקב לאנדא הי"ו ברכות לעד תחדהו:
מכתבו היקר השגתי זה ימים כבירים ואז הייתי טרוד מאד בענינים נחוצים והנחתי מכתבו עד ינוח לי מטרדתי ואקח פנאי לעיין בשאלת כת"ר בעיר שיש בה אשכנזים וספרדים ויש שרצונם להיות כולם באגודה אחת להתפלל בנוסח אחד למי ראוי לשנות נוסחם וגם אם יכולים להכריח לאותם שלא יסכימו בזה זת"ד:
תשובה מקודם שנבוא לבאר איזה מהנוסחאות עדיף ראיתי לעיין בשורש דין זה של שינוי מנהג כשגהגו באיזה חומרא או בנוסח התפלה והוא כתיב בירושלמי בספ"ג דעירובין וז"ל אעפ"י שכתבו לכון סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש ע"כ ומביא המג"א ברי' ס"י ס"ח בשינוי קצת שבמקום סדרי מועדות כתוב סדרי תפלות וגם בפ' מקום שנהנו בירושלמי הל' א' איתא כיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג וכתוב שם זה עוד הפעם בפ"א דתענית הל' ואו ובתלמודא דילן בפ' מקום שנהגו ובפ"ב דנדרים דף ט"ו תניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן. איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנ' לא יחל דברו:
והנה לפום ריהטא נראה דדוקא במנהג שיש בו איזה צד איסור והרחקת עבירה היא דאין להתירו משום בל יחל אבל במנהג שאין בו שום צד איסור יש להתירו אמנם אחר העיון גם זה צריכה רבה כי בשו"ת משפט צדק ח"ב סי' מ"ז כתב וז"ל מה שהכריח הרשד"ם (מקודם לזה הביא מ"ש בתשו' יו"ד סי' קנ"ג דבדבר מנהג ואין איסור בו אינו נכנס בלא תתגודדו י"ל שדעת הרמב"ם והסמ"ג יראה להיפך וכמ"ש הרד"ך בית י"ג וכו' הרי שכתבו דאפי' במנהגא ישנו נמי בכלל ל"ת וזה היפך הכרע הרשד"ם שהביא הגמרא כי' עכ"ל הרי דס"ל דאפילו במנהג שאין בו צד איסור אסיר לשנותו וא"כ כ"ש דאין לשנות נוסח התפלה דעל דא אמרו בפירוש בירושלמי אל תשנו מנהג אבותיכם. ברם איברא דזה אינו ראי' אלא לפי גירסת המג״א סדרי תפלות אבל לפי הגירסא שלפנינו סדרי מועדות וכן הובא גירסא זו בהגהמ"י בסדר התפלות שברמב"ם בסו' ס' אהבה אין ראי' מזה לשינוי הנוסח וי"ל דנוסח התפלה אינו דומה אפי' למנהג שאין בו צד איסור ואדרבה שיש לומר שיש מעלה וגם מצוה לשנות לנוסח היותר טוב ומכוון להלכה:
ואשר ע"כ הגיע זמן לעיין בזה איזה מהן עדיף והנה ראיתי בשו"ת מהרשד"מ א"ח סי' ל"ד שדעתו נוטה שלא די שאין לגנות לאותם העוזבים סדר שאר מנהגים ותופסים סדר תפלות ספרד אלא גם יש לשבח להם ובשו"ת חס"ל תאומים א"ח סי' ט' האריך בענין שינוי הנסחאות (ובאמירת לשם יחוד צדיק את הנוב"י והכריע כי הגם שאין חיוב לאמרו מכל מקום טוב לאמרו וכבר הארכתי בשו"ת שלי ח"א) אכן דברי מהרשד"מ הנז' לא הביא וכנראה שנעלמו ממנו אמנם העלה דנוסח ספרדים יותר מכוון להלכה ומותר לשנות מנוסח אשכח לספרד
ועי"ע בשו"ת דברי חיים א"ח ח"ב סי' ח' שהעלה דכל המאמין בבעש"ט ותלמודיו ראוי שיאחוז בנוסח האר"י ז"ל כי זה הנוסח מועיל אף למי שאין ידוע לו שורש נשמתו מאיזה שבט הוא והביא שם השגת ח"ס על ס' לקוטי אמרים דאם נימא דלכל שבט יש חלון אחר (וכ"כ זה המג"א ברי' סי' ס"ח בשם הכונות) איך נעשה ר"א שליח להתפלל והלא רע"ק שהי' בן גרים הי' אתו ויש לו שער אחר הוא השער שמתפללין נוסח ספרד שהוא מועיל לאינם ידוע להם שבטם ור"א הי' לוי והתפלל נוסחא השייך לשבט לוי זת"ד השגתו של ח"ס ועי"ש שתירץ לזאת ההשגה בטוב טעם ואמנם אחרי כתבי זה מצאתי דאתא לידי בירושלמי פ"ג דסוטה במטרונא דשאלה את ר' אליעזר ואמר לו הורקנוס בנו אובדת ממני שלש מאות כור מעשר דמבואר מזה שהי' לוי ואולי כהן אבל לא כד"ח שכתב דתפלת משה שיצא מחללו נתקיים ואעפ"כ יכול להיות שלא הי' לוי ולא כהן דיצא מבנותיו דמה יענה ביום שידובר בנו הירושלמי דס"ל שהי' לוי ועם כל זאת נעשה ר"א שליח להתפלל אף שהי' עמו ר' עקיבא דבזה בודאי לא פליג הירושלמי ודו"ק) ומכ״ז עין רואה דאם הנכון לשנות בודאי דראוי והגון שאשכנזים ישנו.
אכן לפיענ"ד בגוף השינוי יש עוד לעיין אם נאמר בו כי טוב כי בס' פאת השלחן דף י"א בהביא דברי מהרשד"ם והעיר עליו והעלה לדינא דאין לשנות נוסח אבותינו האשכנז' לספרדים והביא שם מ"ש הרא"ש בתשו' כלל ב' סי' כ' (וחידוש הוא שלא ציין שהביא זה מרן הב"י וגם בה"ג ביו"ד סוף סי' פ"ב) וז"ל כי אני מחזיק המסורה שלנו וקבלת אבותינו חכמי אשכנז' שאותה התורה ירושה להם מימות החורבן וכן קבלת רבותינו שבצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת עכ"ל הרא"ש ועוד הביא שם דגם האריז"ל הי' מתפלל בימים נוראים בנוסח האשכנז' יעו"ש וגם ראיתי בשו"ת שמש צדקה א"ח סי' כ"ד שהאריך בענין ביטול מנהג והעלה שאין לבטל שום מנהג כי כמה מנהגי' זרים ותמוהי' הוקבעו בכל חפיצות ישראל ויקיימם דור דור ושופטיו וחכמיו במסמרים בל ימוטו כגון קריאת יוה"כ בלשון יוני שו"ת מהרמ"פ סי' ע"ר גילוי השערות הנשואות ר"מ אלשקר סי' ל"ה הובא במג"א סי' ע"ה סק"ד אמירת ש"ץ תפלת המוספים ומנחת ערב בלא חזרת הש"ץ אפי' ביום תענית רק שמוסיפין ענינו בקול רם בין גואל לרופא מהרלב"ח סי' ט"ו קריאת ס"ת ביום ט"ב על גב איש כפוף ועומד לפני הארון שו"ת דב"ש סי' מט"ר ועוד כהנה וכהנה:
וכתב עוד בזה"ל ור"מ דק"ק מכטובה מסר לי פא"פ שבהיותו יורד לפני התיבה בימים נוראים הי' נזהר מאד שלא לשנות בדבורו ובכגונו אפי' אית אחת מן המורגל אף שהי' יודע בעצמו שהגירסא משובשת כי ירא וחרד מההוא דמהרי"ל בהל' תפלות שצדק עליו את הדין שמתה בתו ביוה"כ על שאמר סליחה אחת שלא היו נוהגים לאמרו בקהל ההוא שהתפלל בו יעו"ש הרי שדעתו שלא לשנות אפי' מן הגירסא משובשת וכמו שהאריך שם לקיים אמירת בקשת מלאכי ראמים עם שיצאו עליו עוררים ועי' בקו"נ סופ"ק דר"ה מ"ש בחרוז לפני קונך תחינתינו הפילו כו') וכ"ש שלפי דעתו שאין נכון לשנות נוסח אשכנז שיש בו כמה פיוטים בשחרית ובפרט מערבית שלא יזכרו ולא יעלו על לב לעולם לאמרם והמה כולם קדושים מיוסדים בחכמה ודעת זו רוה"ק וכמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ח שנשאל על אחד שהי' מתלוצץ על פיוט חד גדיא וקם איש אחד ונודוהו אם כדין עשה שנדוהו והשיב שכדין עשה ולא די לו בזה הנידוי לבד אלא גם יש לענשו קנס לעניים כי פיוטי אשכנז מיוסדים על חכמה האואנתות כמו שדיבר בקדשו האריז"ל עכ"ל ובפרט שיש עוד בזה שיצטרכו לבטל הנחת תפילין בחוה"מ וזה פשיטא דאסור לשנות כמו שהאריך בזה האיסור בשמש צדקה סי' ד' וע"ש עוד ד' כ"ו בד"ה בהיותי חותם:
והגם הל בס' חושב מחשבות בקונט' תפילין דחה טענת המניחים תפילין בחוה"מ ומגיד עוד ששמע שיש גדולי אשכנזים שמניחים בחוה"מ תפילין פסולים או ריקנים שלא להכנס במחלוקת וכתב ע"ז שלא טוב עושין רק הנכון שלא להניחן כלל ולא יחושו על מנהגן שנהגו להניחן וכבר קדמו ביותר מזה הרמ"ע בתשו' סי' ק"ח בהשגתו על בעל קונט' הלק"ת שאמר ליסר ולהלקות הבלתי מניחן עד שתצא נפשו וגם להאשל הגדול המהרש"ל ז"ל לא נשא לו פנים הרמ"ע ז"ל ודרך שם קסתו עליו על מ"ש בתשו' סי' צ"ח אפ"ה עכ"ז לא נסוג אחור לבינו כי אנו צריכין מאד לחוש לרבינו הגדול מהרש"ל העומד בשיטת הרא"ש ונכנס בעובי הקורה לקיים הנחתן ומכ"ש להכרעת הרמ"א והלבוש שהכריעו להניחן וכן נהגו כל גדולי אשכנזים מימות עולם ועד עתה:
ואפי' אי לא הוה אלא ספק אי חוה"מ חייב בתפילין מחויבים אנו ג"כ להניחן לכל הפחות בלא ברכה מטעם ספק דאורייתא לחומרא ובפרט בקיום מצוה שכתב בשו"ת מוצל מאש סי' י"ג שאין לפוטרו מטעם ס"ס שאפי' אם יש ספק אחד מני אלף אם הוא חייב הרי לא קיים העשה וכעין זה כתב החוו"ד בסי' ק"י דבספק עשה גם להרמב"ם סדא"ו לחומרא והביא ראי' מפ' כשם ד' כ"ט דאמרינן שם והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל כו' אימא סיפא כו' טהור הוא דיאכל כו' (וכבר קדמו בזה בס' דברי אמת ד' פ"ז להגאון המפורסם דקושט' וכתב שם שזהו קושיא חזקה לרשב"א והר"ן וסיעתא להרמב"ם יעו"ש) וכ"ש בנידון דנא דפליגי תנאי בפב"ת דעירובין וס"ל דשבת ויו"ט זמן תפילין הוא וגם התוס' בספ"ק דביצה כתבו שאין איסור בהנחתן בשבת ויו"ט עי' בש"ע סי' ש"ח ובט"ז סק"ג ובמג"א ס"ק י"א ולכו"ע איסור בל תוסיף ליכא כשאינו מניחן אלא משום ספק כמ"ש הט"ז והמג"א בסי' ל"א בשם סמ"ק ולפי זה כשנצרף גם הא לגבי פלוגתא דחוה"מ פשיטא שאין לשנות ממה שנהגו להניחן:
וכדי שלא יהיו דברינו מדרש בלא חידוש אמינא מה שנ"ל לתרץ קושיית הרב יד אהרן על מרן הכ"מ (שהובא בבה"ט סי' ל"א) שכתב בפ"ד מהל' תפילין וז"ל ולענין תפילין בחוה"מ י"א שאין מניחין וי"א שמניחין וכן נראה דעת רבינו בפ"ז מהל' יו"ט שכתב כותב אדם תפילין לעצמו ואילו שם בפ"ז בתא שכתב הרמב"ם כותב תפילין לעצמו כתב עלה הכ"מ נראה שטעמו מפני שהוא סובר שאין מניחין בחוה"מ יעו"ש ולענ"ד י"ל כוונת הכ"מ בהלכות תפילין בזה שכתב וכן נראה דעת רבינו דר"ל שאין מניחין וקאי ארישא (וכמ"ש בב"י חו"מ סי' מ"ו (ועי' בא"ה סי' קכ"ט בהג"ה ובב"ש סקי"ח) בשטר שכתבו העדים ואמר לנו יב"ש נרו דאין מזה ראי' ששמעון חי' הי' אז וכדעת הרשב"א דלא כן הוא אלא אמרינן דתיבת נרו מצי קאי ארישא על יוסף) וראייתו מזה שכתב כותב תפילין לעצמו דוקא לעצמו ולא לאחרים ואילו להסוברים שמניחין גם לאחרים מותר לכתוב כמבואר בתוס' פ' הקומץ דף ל"ו ד"ה יצאו שבתות מהירושלמי דמ"ק שהביאו שם וכן פי' הסמ"ג לזה הירושלמי הביאו הב"י בסי' תקמ"ה דלהניחן התפילין במועד גם לאחרים מותר לכתוב ומדלא התיר הרמב"ם אלא לעצמו נראה מזה שהוא סובר שאין מניחין זהו הנ"ל בכוונת מרן הכ"מ:
ומעתה אלכה ואשיבה לני"ד ואומר לבר מן כל דין הא המהרשד"ם שהתיר לשנות הנוסח סמך על מ"ש הר"ן בפ' מקום שנהגו שכל מנהג איסור שנהגו אסור לשנותו משמע דבמידי דליכא איסור כלל אין קפידא לשנותו וא"כ הא תינח דוקא בשינוי הנוסח דליכא איסורא כשיאמר בנוסח ספרד משא"כ בביטול הנחת תפילין בחוה"מ שלא לבד איסורא לחוד איכא אלא דלדעת המחייבין עובר ג"כ בשמונה מצות עשה בביטולם בודאי דבכגון זה לא התיר הרשד"ם לשנות זאת ועוד הא המהרי"ק בשורש ט' כתב שאין לשטת מנהג אבותינו אפי' הי' מנהג אחר הגון ממנו והביא ראי' מפב"ת דתענית רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלל בר"ח ולהסוברים דמברכין ההלל בר"ח פשיטא שהיו מברכין עליו ולפי דעתו של רב הי' בזה המנהג איסור ברכה שאינה צריכה ובברכות דף ל"ג אמרינן דעובר בזה בבל תשא (יעי' במג"א סי' רט"ו ס"ק ו' דלא כהט"ז סי', מ"ו ס"ק ז' בשם הרא"ש פ"ק דקדושין אמנם הא ודאי דמהרי"ק ס"ל כהרא"ש דהא במידי דאורייתא כתב הוא בעצמו בשורש ח' דלא אמרינן מנהג מבטל הלכה כי כן מוכרח לומר מסוגיא דפ"ק דר"ה דף ט"ו נהגו העם בחרובין כו' ופריך שם במקום איסורא כי נהגו מי שבקינן להו) ואפי"ה לא רצה לבטלם ממנהג אבותיהם:
ועוד כתב שיש ראי' שאפי' נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא ואפי' לענין איסור מהא דפ' מצות חליצה ובפ' הקומץ רבה אם יבא אליהו ויאמר כו' אין חולצין בסנדל אין שומעין לו כו' ש"מ מנהג עיקר אפי' נגד ההלכה עכ"ל ובס' באר שבע (דה"ר סי' כ"ב ד' צ"ו) האריך בזה ג"כ וכתב דשמע מינה דאפי עבדו איסור בההוא מנהגא שבקינן להו שהרי ידעינן ע"פ אליהו שהלכה היא היפך המנהג ואפי"ה אמר אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל וע"ע בפר"ח א"ח סי' תצ"ו ובשו"ת פרח שושן א"ח כלל א' סי' זיין שהאריכו בכעין זה ושם בפ"ש תירץ קושית הפר"ח על ס' משא מלך שיחלק בין דאורייתא לדרבנן שהקשה מהא דר"ה במעשר חרובין שהיא דרבנן ועכ"ז פריך כי נהגו מי שבקינן להו יעו"ש תירוצו בטוב טעם.
תו חזי הוית בשו"ת דברי יוסף סי' ד' בשם ר"י הלוי בעל מטה יוסף שהעלה שאין לשנות הנוסח אפי' לנוסח היותר יפה. ואולם שם בסי' ה' כתב המחבר ה"נ מהר"י אירגאס לדחות דבריו והביא ראי' מזה שכתבו התוס' בסוף מגילה שרבינו האי תיקן להפטיר בש"ת ויהי אחרי מות משה ובגמרא שם אמרינן דמפטירין ויעמוד שלמה יעו"ש וע"ז אני אומר דלפי מ"ש מהרשד"ם ביו"ד סי' מ' והו"ד בשו"ת משפ"צ ח"ב סי' מ"ז לא דמי זה אל זה דכתב שם וז"ל עוד אני אומר שאפי' לדברי האומרים שמי שנהג איסור בדבר המותר והי' יודע שהוא מותר שישאל ויתירו לו היינו בדבר שמן הדין הי' מותר לכ"ע אבל בדבר שנחלקו בו חכמי ישראל ונהגו במקום אחד כדברי האוסר שוב אין לדבר הזה היתר בשום צד כו' ע"ש ולפי"ז בענין שינוי ההפטרה דהתם דכל ישראל נהגו להפטיר ויעמוד שלמה אף שידעו ששייך גם להפטיר ויהי אחרי וא"כ הרי זה דומה לנוהג איסור בדבר המותר ויודע שהוא מותר לכו"ע דיש לו היתר שאינו חמור כנוהג איסור בדבר שיש בו מחלוקת ולכן הי' ביד הגאונים לשנותו משא"כ בשינוי נוסחאות לדידן שהללו כך נוהגין והללו כך נוהגין בכעין זה גדול כח המנהג שאין לשנותו כמו שהוכיחו מההוא דהלל ומחליצה בסנדל (דהתם לא נהגו כולם לחלוץ בסנדל דהא אמרו שם בפ' מצות ד' ק"ב ר' יעקב אומר משמו חולצין במנעל לכתחלה ועי' בתוס' פ' הקומץ ד' ל"ב ד"ה מועל לכתחלה שעכשיו נוהגין לחלוץ במנעל לפי שאין אנו בקיאין בסנדל) ולבר מן דין מה דמיון זה של דורות הגאונים לדורות האחרונים לך וראה מ"ש בעה"מ בפ"ב דשבת בהא דכך היה מנהגו של ריב"א אחר שהאריך דהלכה כרבי דהתכלת מעכבת את הלבן ודלא כפסק הרי"ף כתב עלה וז"ל ומנהג קדמונינו הבאים אחר הרי"ף לסמוך עליו כאשר ישאל איש בדבר האלהים (וע"ש במלחמות דלדברי בעה"מ פטורים בזה"ז מציצית והיוצא בהן בשבת חייב חטאת ועי' בב"י סי' י"ג מ"ש בשם תשו' הרא"ש ובשכנה"ג שם בהגב"י אות ב' מ"ש בשם הרשב"א ח"א סי' תתע"ח יעו"ש) ואתה תחזה עוד מ"ש בס' הישר לר"ת דף ע"ג ד"ה טעמא ודף ע"ד ד"ה ומה שכתבת שכתב דכמה ברכות מצינו להגאונים מה שלא כתובות בתלמוד והרבה מנהגים בידינו על פיהם ותמה שם על מי שלא רצה להאמין לרב עמרם לברך על הדלקת נר של שבת לפי שאינה כתובה לא בתלמוד ולא במס' סופרים דהרי מפיו אנו למדין כל ברכות ותפלות כגון ברכות מפטיר ועוד ברכות והאריך שם בקיום דעת הגאונים ולסמוך עליהם בכל מאי ששינוי והוסיפו ועכ"ז כתב שם בד' ע"ד סו' ע"ב וז"ל ואני לא מלאני לשנות סדרי הצבור כו' ואפי' בתקיעות של ר"ה לשתנו מנהג אעפ"י שנראה בעיני שאנו עושים שלא כהלכה עכ"ל הרי דר"ת לא רצה לדמות א"ע להגאונים ולשנות מן המנהג וכ"ש בדורות הללו שאין לשנות שום מנהג וכ"ש דכ"ש שלא להכריח ע"ז וכמ"ש הרא"ם בח"א סי' א' שנשאל על חזרת השלש תיבות של ק"ש אם ראוי להכריח את הצבור שלא היו נוהגים בחזרה שיהיו מחזירים או לא. והשיב שאין ראוי להכריח ע"ז מכיון ששום פוסק מהפוסקים המפורסמים לא דיבר מזה ואעפ"י שבעלי קבלה קצתם היו מדקדקין במספר התיבות והיו מכוונין להשלים בחזרת התיבות חשבון הרמ"ח אברים מ"מ לא היו מכריחין את האחרים לנהוג כמנהגם זת"ד:
הרי דלהכריח פשיטא שאין להכריח אפי' בדבר שאינו נגד דעת שום פוסק וק"ו בדבר שהוא נגד הפוסקים להנוהגים כמותם שאין להכריח אותם לקבל דעת כנגדם זאת ועוד גם להורות להם שישנו ג"כ נראה דאין נכון כמו שנראה מההוא דהלל דקא סבר רב לאפסקינהו משום שהי' חושש שמא גומרין אותו וזה נראה כמו שמוסיפין יו"ט בעצמם עי' (בר' פ' הי' קורא) כיון דחזא דמדלגי שלא יש חשש בהוספות יו"ט הניח להם על מנהגם ולמה לא הורה להם שלא יברכו אלא ש"מ דדעת מהרי"ק שהביא ראי' מזה שלא לבטל מנהג שאין ר"ל לכוף אותם אלא גם שלא להורות להם שלא יבטלו אך אם רוב הצבור יתרצו מעצמם לשנות מנהגם מנוסח אשכנז לספרד בזה אפשר לומר דשרי ושפיר דמי כמו שנראה מתשו' מהרשד"ם סי' ל"ד שהבאתי לעיל:
ועוד עלה בדעתי דהנה נוסח ספרד שמתפללין באלו המדינות הוא בנוי עפ"י דעת הזוה"ק והאר"י זצ"ל והב"י בסי' קמ"א פסק שהעולה בתורה יקרא בנחת עם הש"ץ באופן שלא ישמיע לאזניו כדעת הבנתו הקדושה בהזוהר נגד כל הפוסקים שס"ל שישמיע לאזניו ובד"מ שם כתב שאין לזוז מדברי הפוסקים (ועי' בזה שכתב בד"מ יו"ד סי' ס"ה בדין גי"ה שמעתי כו') ובשו"ת שלי דברי מרדכי ח"א ס' ג' רמזתי הפוסקים שדברו בכעין זה וכולם יעמדו בשיטת הרמ"א שאין לזוז מדברי הפוסקים:
אכן מצאתי בשו"ת משאת בנימין סי' ס"ב בדין אם סומא מותר לעלות לתורה שכתב שם דס' הזוהר שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד ואם יהי' כל המחברים בכף מאזנים אחד וס' הזוהר לבדו יעלה בכף שני' יכריע את כולם וכן הרב חיד"א בברכ"י ובשיו"ב א"ח סי' מ"ו כתב דיש לעשות כדעת האר"י ז"ל אפי' בדבר שהוא היפך דעת הר"ן ואף דקבלנו הוראותיו דפשיטא דאילו ידע מרן ז"ל דעל דרך האמת צריך להיות כן גם הוא ז"ל הי' מורה כן:
והן אמת דהכנה"ג בסי' מ"ו בהגב"י וגם שם הפר"ח לא סבירא להו להאי כללא דהא חזינן דתרווייהו נהגו בעצמם שלא לברך ברכת הכנ"י כח כדעת מרן בש"ע סי' מ"ו סעי' ו' שכתב שאין דבריהם נראין נגד הקבלה ודעת האר"י ז"ל עם שהעידו שגם מרן חזר בו בסו' ימיו והי' אומרה בשם ומלכות אפי"ה י"ל דשאני התם דס"ל להכנה"ג ולפר"ח הואיל שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד הו"ל כמאן דמפורש דהתלמוד ס"ל שלא לברך ומשו"ה לא רצה לנהוג היפך דעת הש"ע. אבל בדבר שאין ראי' מוחלטת מהתלמוד י"ל דגם לדידהו ס״ל כמ"ש הרב חיד"א (ועי"ע בשו"ת אבקת רוכל למרן ב"י סי' קל"ו בגודל השבח שכתב מרן להאר"י ז"ל (עי' בקש"ה) הובא בפ"ת ח"מ סי' קע"ו ס"ק כ״ה):
ועוד דהא עכ"פ מדי פלוגתא לא נפקא ותו חזותו בשו"ת השיב משה סי' ז' שכתב דכל המתפללים בנוסח האר"י ז"ל שהוא נוסח של המתנהגים בחסידות קיימו וקבלו עליהם לברוח מצינו שערי היתר כדי שלא יפגעו בשער אחד ממאה של איסור ח"ו ולכן אין לובשין בגדי צמר ובפרט לירד לפני התיבה להתפלל בבגדי צמר זה לא נשמע מעולם דהוי תרתי דסתרי תפילותיו ומלבושיו ומעורר ח"ו קטרוג גדול כו' יע"ש ותבין גודל שבח נוסח התפילה עפ"י האר"י ז"ל ועי' בח"ס א"ח סי' ט"ו וט"ז בענין זה ובמה שהשיג עליו יעוש"ב והנה כי כן שיש בזה כמה דעות חלוקות מי יכול להכריע בזה ובפרט לאיש כמוני קטן ודל אשר לולי אהבת כת"ר לא הייתי משיב בזה כלל אמנם כעת אחר כל מה שכתבנו נראה דכל א' יחזיק במנהגו כי שניהם יסודתם בהררי קדש והמבדיל בין קודש לקודש לידידי עם קדושו בשלום ושלוה בכל גבולם עד יבנה היכל ואולם בב"א: