אור ברסלב

דברי מרדכי (לוריא)· רבי מרדכי לוריא

השמטות

סימן נג

סימן א

נשאלתי בענין תיבות כפולות בס״ה שטעה שאש הסופר וכתב תיבה אחת שני פעמים אם יש לפסול זה מטעם כל יתר כנטול דמי ואם יש לזה תקנה בגרירת התיבה הכפולה או, לא והנה ראיתי בשו"ת שנו"ח להרש"ך ח"א סי' ג"ן שפלפל בזה והביא מ"ש הרמב"ם בפ"ז מהל' ס"ת הביאו הש"ך ביו"ד סי' רפ"ג סק"ב בהא דהודבק ס"ת עם נביאים אין קדושתם כקדושת ס"ת מטעם דכל יתר כחסר דמי ושוב העלה דזה תלוי במה דפליגי בסי' נ"ה ביתר כנטול אם כאלו הוא לבד או כנטול שתיהן ועוד שם בסי' קנ"א הביא ראיה מזבחים דח"י ע"א מהא דאמרי' אי מהתם ה"א ה"מ חיסור אבל יתר לא קמ"ל ואם בכל מילי אמרינן יתר כחסור מאי ס"ד למימר דוקא חסר ולא יתר אלא ודאי דלא אמרינן יתר כחסר רק בטריפות ולא בשאר מילי או דלא אמרינן יתר כחסר אלא כחסר לבד ולא כנטלו שתיהן וא"כ ממילא ה"ה בס"ת לא אמרינן כה"ג יתר כנטול דמי עם התיבה השניה עכת"ד והנה אין להביא ראיה לדבריו מהא דקי"ל דטלית בת ה' כנפות חייב בציצית ולא אמרינן יתר כחסור דהתם שאני דאמרינן אשר תכסה בה לרבות בעלת ה' ועי' בט"ז רי' סי' יוד:

אמנם לכאורה נראה להביא ראיה מהא דר"ה דכ"ח דהנוטל חמש מינין בלולב וכן חמש ערשיות בתפילין עובר משום בל תוסיף ולמה לא נאמר דגם בבל תגרע עובר מטעם דכל יתר כחסור וא"ת אין ה"נ א"כ במתן א' שנתערב במתן ארבע מאי טעמא דמ"ד שיתן במתן ארבע הא יעבור על שניהם בל תוסיף ובל תגרע ומוכח מזה דלאו בכל מילי אמרינין יתר כחסור ואולי יש לראות זה משום דליכא בל תוסיף אלא כשמתכוון להוסיף מפני שכן ציוהו ה' אבל כשמוסיף מדעתיה בלתי ציווי ה' ליכא ב"ת (כמ"ש בתו"ד אות קס"ו והא שכתב הרא"ש בפ' לולב הגזול במתני' דאין אוגדין את הלולב וז"ל אם הוסיף מין אחר לנוי אפי' דרך גדולתו אין בו משום בל תוסיף כיון דלא נתכוון אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף ה"מ בסתם אבל אם כיון לנוי לא וכתב עלה בתו"ד וז"ל אלמא ס"ל להרא"ש אע"ג דאגיד כל החמש מינים ביחד כל דלא מכוון שכן ציוהו ה' אלא משום דבר אחר ליכא משום בל תוסיף יעו"ש) וא"כ ליכא בזה משום יתר כחסור דהא חסר לעולם פסול:

ברם איברא חזי הוית בשו"ת שפת אמת להר"ב טירני בדכ"א שאלה בכתובה שכתב בה והות ליה לאנתו תיבת ליה שני פעמים ולא נודע זה עד אחר שכתבה כולה גם תיבת שריר וקיים דהסכימו רובם ככולם להכשיר דאין לחוש בכפל תיבה אך החכם דק"ק מודונא כתב שם בדכ"ה מז"ל ראוי לתקן את המעוות (ר"ל למחוק א' מהם ולקיים כמשפט כל טעות הצריך קיום ולכתוב שריר וקיים פעם אחרת עיין ש"ך סי' מ"ד סקכ"ג והא פשוט דבקיום השני צריך לסיים וקיים שנית כדי שלא יהא נראה כשגגה וטעות סופר) שלא יהיה בכלל כל יתר כנטול דמי וכאלו לא נכתב שום ליה כו' יעו"ש הרי דדעתו דלא כהרש"ק אלא בכל מילי אמרינן יתר כחסר ולא כחסור לבדו אלא כחסרו שתיהן ואם בכתובה כך מכ"ש בס"ת וכן בס' א"ר סי' קמ"ג כתב דבתיבה אחת כפולה נוהגין להוציא ס"ת אחרת וטעמו דכפל הוי שינוי ענין ויתר כנטול דמי וע"ש פמ"ג מ"ז בד"ה עוד רגע אדבר ועיין בשו"ת מהרש"ל סי' ע"ג בדין נונין הפוכין של ויהי בנסוע הארון שכתב ותמה אני עליהם לכתוב ב' אותיות בתורה שלא לצורך ולפוסלה שהרי אפי' אות א' יתירה פוסל דלא גרע מניקוד בו':

ומ"ש המג"א בסי' ל"ב סס"ק ל"ג בשם הראב"ד דכשר בתיבות כפולות גבי תפילין דחוצה הוכיח הנוב"י מהד"ק יו"ד סי' עד דלא כמהרש"ל והשיג עליו וכן השיג עליו בשו"ת זר"א ח"ב סי' קי"ט ודעתו דאין לומר בזה יתר כנטול דמי ודלא כמו חד צורבא מרבנן שרצה לפסול הס"ת שנמצא בה נקודה על ויו של מארץ רחוקה שבפרשת נצבים מטעם יתר כנטול אפ"ה נ"ל דאין מזה ראיה דהשגת זר"א בא מכח שצירף השגת הנוב"י ובשע"ת סקט"ז השיג על הנוב"י וכתב דהראב"ד לא מיירי אלא לענין פסול שלא כסדרן דבתיקון זה של היותרת אינו פסול משום שלא כסדרן אבל לא דמכשיר בתיבה כפולה יעו"ש בדבריהם (ובש"ע שם סעי' כ"ג ואם יתר אות אחת) ולי נראה להביא ראיה להסוברים דתיבה כפולה פוסל מהא דאיתא במס' סופרים רי' פ"ה הובא בנ"ז יו"ד סרע"ט סק"ז הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומחטב את האחרון ופירושו כשכתב השם שני פעמים מקיים את הראשון ומקדיר את השני ועולה מטלית במקום שמקדיר ואם איתא דאין פסול בכפל למה יקדור השם ולמה לא יקיים את שניהם:

ועוד ראיה יותר מזה מהא שכתב הכנה"ג בסי' ל"ב בהגה"ט וז"ל מעשה בא לידינו בתפילין שהיה מלת עשה כפילה שני פעמים ופסלתי אותם תפילין ואין להם תקנה אפילו בגרירת תיבת עשה ולא מבעיא אם אנו גוררין עשה הראשון דפסול דהוי שצא כסדרן אלא אפי' אנו גוררין עשה השני יש אחוש לסברת ר"ת והרא"ש ז"ל שסוברים ששיעור פרשה סתומה שלש אותיות והות ליה כתב פרשה סתומה במקום שאינה פרשה דודאי פסל כמו פרשה סתומה שעשאה הפתוחה כו' יעו"ש הרי להדיא דתיבה כפונה פוסל דאל"כ למה הצריך לגרור את התיבה הכפולה שלא יהיה להם תקנה ולע"ד זה ראיה ברורה והעליון יצילנו משגיאה וישים עמנו אות לטובה:

סימן ב

מה שהשבתי בשנת תרנ"ה לעיר קאלניבלאט מחוז קיעוו במדינת רוסיא. להרב המובהק האב"ד דשם נ"י.

קבלתי יקרת מכתבו ונועם פלפולו בסוגיא דנזיר במלתא דלא מצי עביד לא משוי שליח שכתב לחלק עפ"י מ"ש התוס' בפ"ק דמציעא בין אם חצר מטעם שליחות או מטעם יד וכמו כן דעת בת"ר דהיכא שהמשלח עומד בצד השליח מצי לעשותו אפילו במלתא דלא מצי עביד ובחילוק דכא מצא ידו לתרץ דעת מרן שפסק ברי' סי' שכ"ז דהמפריש חלתו קמח אינה חלה ובסוף סשכ"ח פסק דאורח יאמר לבעלת הבית להפריש לו חלה מכל עיסות שתעשה לו וזה הוא מילתא דלא מצי עביד ועוד מצא ידו לקיים בזה תמיהת הפלתי סס"א סק"ו שתמה על העושים שילוחים להפריש מתנות בא"י ודלא כהרב עמודי אש סי' י"ח סק"ה שדחה תמיהת הפלתי זת"ד:

והנה עיינתי בכל הכתוב במכתב קדשו ואמרתי להציע לפניו מה שראיתי לחדש בזה וממילא יתבאר הכל על נכון וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

מסוגיא דקידושין דמ"ה ודילמא שליח שויה כו' ודילמא ארצויי ארציי קמיה מבואר דבגינה דעתו לאב שהוא חפץ בה יכול האב להיות מעצמו שליח ולקדשה מטעם דזכין לאדם שלא בפניו וברא"ש שם כתב בגילה דעתו לשדכן והלך השדכן מעצמו בלא מינוי שליחות וקדשה דמקודשת ומטעם דזכין שלא בפניו וכן פסק הטוש"ע בסי' ל"ה וע"ש בב"ש סקי"ג דמקודשת קידושין ודאין ומבואר מזה דקידושי שליח יכול להיות מטעם זכיה ועדיף מתורת שליחות דאילו מתורת שליחות היכא דהמשלח לא מצי עביד לא משוי שליח (ועיין בזה במשל"מ הל' אישות פ״ט ה"ו מ"ש בשם מהרי"ט) ואילו מתורת זכיה אף היכא שאינו יכול לזכות בעצמו מ"מ אחרים זוכין בשבילו וכמ"ש התוס' בכתובות ד"א גבי גר קטן שמטבילין אותו על דעת ב״ד שכתבו שם דאע"ג דזכיה הוא מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מ"מ בדבר שזכות גמור הוא יכולים לזכות בשבילו ודוגמא לזה כתב הרא"ש בפ"ק דקידושין אות כ"ה באומר צאי וקבלי קידושיך שהוא מדין שליחות ואע"ג דאין שליחות לקטן אפ"ה היכא שהוא לטובתה ולזכותה נעשית שליח והנה הא ודאי דאפילו לקטן בן יום אחד זכין לו אעפ"י שאינו זוכה לעצמו יעויין בגיטין דס"ה אור רבא שלשה מדות בקטן ובש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"ו מ"ש בזה והרי מכאן דהטעם דזכיה עדיף משליחות אפי' לדעת התוס' והרא"ש דזכיה הוא מדין שליחות יעו' בתו"ד אות קי"ט הפלוגתא בזה אכן לפי"ז קשה מאי מקשה הגמרא ברי"פ האיש מקדש השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא הא יש לאוקים דקידושי שליח הוא מטעם זכיה שעדיף משליחות דגם מה שהוא אינו יכול לעשות אחרים יכולין לזכות בשבילו ומשום זה תני בשלוחו ונ"ל לתרץ דאם קידושי שילוח הוא מטעם זכיה א"כ למה לי למתני סיפא האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא שילוחו יכול לאפותו לקדש לו אשה אע"ג שזוכה לו במקום שחב לאחרים (וכבר עמוד בזה הנוב"י מה"ק סי' ס"ד ועוד מפרשים וכתבו תירוץ לזה יע"ש וציפם הייתי בשו"ת בגדי ישע מא"ה סי' א' אות כ״ד שהרבה לתמוה על הנוב"י וסייעתו בקושיתם איך אפשר לקדש על ידי שילוח הא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכתב שנעלם מהם דברי הטוה"ש ח"מ סק"ה סעי' ג' דדוקא תופס בע"כ לא קני אבל אם הלוה אומר מדעתו זכה חפץ זה לפלוני מהני וא"כ הלא האשה מדעתה ומרצונה מקנה את עצמה לפלוני ע"י שילוח זה והוי ממש כמו שאומר זכה בחפץ זה לפלוני דמהני אף דחב לאחרים זת"ד ולע"ד אין נראה לומר שנעלו מגאונים כאלו דין מפורש כזה אבל ס"ל דלא דמי זה לזה דהא ודאי דאם הלוה אינו אומר תן או זכה אלא השליח מעצמו לוקח החפץ אף שהוא ברשות הלוה לא מהני כמו דמשמע מלשון הטוה"ש ומלשון הגמרא גיטין די"א מקור דין זה וכן נראה משו"ת מהראנ"ח ח"ב (ד"ב) סי' צ"ג שכתב ואע"ג דתופס לבע"ח במש"ל לא קני מ"מ כל שתפס ברשות הלוה מהני תפיסתו והכא תפס ברשותו שהוא התפיסו שכך כתב לו ונתתי לו רשות למכור ולמשכון ולפרוע לב"ח וכה"ג ודאי קנה עכ"ד וכמבואר מזה דרשות התה לא מהני אלא דצריך שהלוה יתפיס את השליח וכיון שכן שוב אין קידושי אשה על ידי שילוח דומה לזה דהרי אם נימא דמצד המקדש אינו מהני בעבור שזה תופס לב"ח במשח״ל הא ודאי דגם מצידה שהיא מתפיס א"ע ביד השילוח שתהיה מקודשת' להמשלח לא מהני כמפורש בפ"ק דקידושין דבאמרה הוא הריני מקודשת לך אינה מקודשת ולפי"ז שפיר קא מקשה הנוב"י ודו"ק) דבאלו הקידושין נאסרה אשולי עלמא וא"כ כ"ש ששלוחה יכול לזכותה ולקדשה לאיש דהא לגבי זה אינו חב לאחריני בזה שזוכה לה איש דהא אפשר לו לקדש עוד נשים ולזאת אינו צריך למתני סיפא שהיא כ״ש ורישא ואשר ע"כ בהכרח לומר דכוונת התנא בקידושי שילוח לא מטעם זכיה אלא מתורת שליחות ושפיר קא מקשה בשלוחו מקדש בו מבעיא ואמנם עפ"ש לפי מה שכתבנו דקידושי שילוח יכולים להיות מטעם זכיה הרוחנו לישב קושית המפרשים בהא דמתרץ מצוה בו יותר מבשלוחו דהלא לשמע זאת המצוה וסיפא דמצוה בה יותר ובשלוחה אע"ג דאשה לאו מפקדה אפו"ר ולא הוי רק מסייע למצוה (יעוי' בשו"ת משמ"ל ח"ב סע"ב דקס"ו מ"ש בשם תשו' הר"ן ובמג"א סי' קנ"ג סק"ט) ואפי' הכי מצוה שתתקדש ע"י עצמה יותר מבשלוחה וא"כ כ"ש באיש שמצוה בו יותר מבשלוחו זת"ד קושיתם ואולם לפי מה שכתבנו הטעם דזכיה אין זה קושיא משום דאם לא היה שונה רישא היינו אומרים אם בה ובשלוחה אין להוכיח דמצוה בה יותר מבשלוחה דאל"כ ל״ל למתני ובשלוחה וכי איכא דאיהו גופה לא מצית עביד ושלוחה עביד דזה אינו הוכחה דדלמא בא התנא להורות על גוף הקידושין דמתקדשת על ידי עצמה וגם ע"י שילוחה מטעם זכיה דעדיפא משליחות וכמו שכתבנו ומשום זה הוכרח למיתני רישא בו ובשלוחו להורות דטעם קדושי שילוח לא מתורת זכיה אלא מתורת שליחות דאל״כ ל"ל למיתני סיפא וכמו שביארנו:

והנה אכתי פש גבן לבאר שלא יעלה על הדעת להקשות קושית הברכ"י סל"ה בשם מהר"א יצחקי דאם מתורת זט"ה לא שייך לומר כל מידי דלמ"ע למ"ש א"ע מאי קאמר בנזיר ומודה ריו"ח באשה שאין לה בת כו' ואעפ"י שהיתה לה אחות ונתגרשה משום בל מידי דלמ"ע ואמאי דהי דמתורת שליחות אינו יכול לקדשה מ"מ מטעם זכות אפשר לקדשה לו אחר שנתגרשה דהא ליתא דכיון דאמר לשליח לא וקדש ל' אשה סתם א"כ חוב הוא לו בזה שמקדש לו אשה דשמא ימות השליח תיכף ויהיה אסור בכל הנשים ברם הישא דזכות היא לו בודאי דיכול לקדש בשבילו אף שלא עשאו שליח בפירוש רק שגילה לו דעתו דניחא ליה באה' ואחרי הצעת אלה הדברי שגם לא קשיא קושית הפלתה הנז' על האנשי' העושים שילוח להפריש עבורה מתנות בא"י והא' כל מידי דלמע כו' דזה אינם עושים בתומת שליחות רק בתורת זכיה שזבין לו שלא בפניו:

וא"ת א"כ דזכין שלא בפניו אפילו במידי דלמ״ע א"כ מדוע הצריכו בהגוזל קמא דק"י לכהן דמצי עביד ע"י הדחק מצי משוי שליח וכן התוס' ביבאות דצ"ט בספק כהן כתבו לתרץ משום דאם יבא אליהו מאמר כו' יעו"ש ולמה שא מהני מטעם זכיה ואפי' בדלא מ"ע ע״י הרחק דשאני התם משום שרוצה ליתן לכהן שאינו מאותו משמר (וכת"ר בהכרח לומר כך דאל"כ הרי מכאן סתירה למ"ש דהיכא דהמשלח עמד בצד' השליח יכול להיות שילוחו אפי' במידי דמ"ע וא"כ מדוע לא אוקים בכה"ג שזה הכהן עומד בצד הכהן העובד) ולבד מזה הא בשחיטות קדשים שליחות בעינן כמבואר שם בקידושין ול כן בעינן דמצי עביד על ידי הדחקי:

ומהאי דאי טעמא ניחא נמי הא דמוכיח הגמרא דכהני שילוחי דרחמנא נינהו מטעם מי איכא מידי כו' ולא אמרינן דמהני מטעם זכיה ולא בעינן דמצי עביד משום דבקדשים בעינן שליחוה והנה לכאורה נראה דנתחזקה הוכחת הרב עמ"א שכתב כת"ר בשמו דריחוק מקום אינו בכלל למ"ע ודלא כדעת פלתי בסי' ס"א דאל"כ מאי מבעיא בנדרים אי כהני שילוחי דידן ואיך יכולים להקריב הקרבנות ששולחים ממקומות הרחוקים הא בקדשים בעינן שליחות אכן כד נדייק פורתא בדברי התוס' בקידושין דכ"ג אין מזה שום ראיה שכתבו שם דבעיא דנדרים אי הוי שליחי דרחמנא דוקא ולא שילוחי דידן או דילמא שלוחי דידן נמי ומבואר מזה דהיכי דהוי שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן ניחא במאי דאינהו מצי עבדי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד וא"כ משום הכי נמי יכולים להקריב הקרבנות ממקומות הרחוקים ששולחים אפי' אם נאמר כסברת העלתי דריחוק מקום הוא בכלל לא מצי עביד ודלא כהרב עמ"א:

ואמנם במה שכתב עמ"א דמדינה גם חו"ל חייבין אלא שנהגו לפטור וע"ז השיג עליו כת"ר דזהו דוקא בארצות הקרובות אבל הרחוקות מדינא פטורין וכמ"ש מרין הב"י דע"כ לא אמר הרמב״ם דמתנות נוהגות בח"ל אלא במצרים כו' יעוי' בשו"ת הרדב"ז חדשות ח״ב סי' תרנ"ט שכתב ע"ז דזה אינו נכון דפשוט הוא שדעת הרמב"ם ודעת הראב"ד דכל חו"ל חייב במתנות רק שהעולם לא נהגו כו' ומ"מ אם יבא אחד לשאול הדין אומרים לו פלוגתא דרבוותא היא ואם תרצה לעשות כהמחמירים תבוא עליך ברכה ואם תרצה לסמוך על המנהג תסמוך יע"ש:

וכעת נהדר אנפין למה שכתבנו דמטעם זכיה יכול השליח לקדש אף היכא דאיהו גופי' לא מ"ע והא דנזיר שאני משום דחוב הוא לו דעפי"ז יתיישב היטב קושית הח"ס באה"ע סי' י"א בשם ארח מישור דבקידושין מתרץ בהא דפריך מי איכא מידי ישראל לא שייך בתורת קרבנות עבד ישנו בתורת גיטין וקדושין ובנזיר אמרינן דמודה ר' יוחנן כו' מטעם דבמלתא דלמ"ע לא משוי שליח ועלה הקשה אמאי ונימא נמי כיון דהמשלח ישנו בתורת קידושין מצי עביד שילוח וכמו דאמרינן בעבד ברם לפי מה שכתבנו דשם בנזיר חוב הוא לו לא קשה מידי דהתם בעבד הגם שאינו מועיל מצד שליחות עכ"ז הוא מועיל מטעם זכיה משא"כ בהא דנזיר דחוב הוא לו אכן צריך עוד ליישב דא"כ הוא למה אמרו הטעם דישנו בתורת גיטין ולא אמרי משום דזכות הוא לו משום דגם בזכיה בעינן שיהא בתורת אותו דבר וכמ"ש הנוב"י חאה"ע מהד"ק סי' ס"ד בשיטת ר"י ברזילי שהובא בב"י סמ"ג ובמשל"מ פ"ו מה"ג דין ג' דחוששין לקידושי קטן שקידש לו אביו מטעם זכיה דכתב שם דגם בזכיה בעינן שיהיה בתורת אותו דבר יעו"ש (וחידוש על הנוב"י שלא הביא מ"ש מרן הב"י בתשו' לא"ה בדיני קידושין סס"י זיין דתלמיד טועה כתב זה ותלה עצמו באילן גדול ועין בכנה"ג סמ"ג בהגב"י אות י"א שהביא מחלוקת הפוסקים בזה וע"ע בד"מ וב"ש וח"מ סי' קמ"א מ"ש בזה שכתב הטוה"ש סעי' כ"ה כשהבעל רך בשנים טוב לדקדק אם הביא סימנים ולמה להם כל הטורח הזה מדוע לא אוקמוה דמיירו בשקידש לו אביו וכדעת ר"י ברזילי אלא ודאי דס"ל שסברא זו אין לה מקום כלל וכדעת מרן בתשו' דתלמיד טועה כתבה):

ומעתה נבוא למ"ש כת"ר וז"ל הגם דטרח ר"ת לתרץ מעשים דבכל יום לא תירץ רק הא דאשה אומרת לחברתה כו' להפריש חלה מקמח הנמצא אבל לא מעיסות שיהא לה אח"כ כיעו"ש בתוס' דנזיר כו' והנה לא אדע כוונתו בזה שכתב רו"מ מעיסות שאח"כ דאם כוונתו מקמח שאינו בידה רק שתקנה אחר כך א"כ מאי קשיא לי' בזה שפסק הש"ע בססי' שכ"ח דאורח יאמר לבעלת הבית להעניש לו חלה מכל עיסות שתעשה לו דילמא הש"ע מיירי מקמח הנמצא דוקא וכסברת ר"ת דאין זה דבר שלא בא לעולם מטעם שבידה ללוש ולגלגל העיסה ואיברא לדעתי אין שום סברא לחלק מקמח הנמצא לקמח שתקנה דכמו שבידה ללוש ולגלגל כן בידה לקנות וכי קמח כלה מן השוק ושוב מצאתי כתוב כן בפי' בס' אור זרוע הל' חלה אות רכ"א וז"ל וכדברי ר"ת נראה בעיני ולא דמי לההוא דנזיר האומר לשלוחו דקא שרי באחות גרושה משום דמלתא דלמ״ע לא מצי משוי שליח דשאני התם דאין בידו לגרש אשת חבירו אבל הכא יש כח ביד האשה ללוש מן הקמח שים לה א"נ אין לה יש בידה לקנות ולגלגל כו' הכי שהבין בדעת ר"ת שאין לחלק בין קמח הנמצא לקמח שיקנה אח"כ:

ומה שהוקשה עוד כת"ר על מרן המחבר והש"ך דס"ל דזה הדין שהאורח יאמר לבעלת הבית להפריש לו חלה יבא גם לדברי ר"ת וזה אי אפשר כלל לדעת התוס' שם הנה ע"ז אפשר לומר דקשיא להו בדברי התוס' שהקשו על סברת ר"ת מהא דקא מבעיא הגמרא ביבמות ליבמתו מהו ומאי קא מבעיא והא בידו לבא עליה ולגרשה דזה אינו קשה משום דאין זה בידו לבד רק גם בדידה תליא קשה (והא דאמרינן ויבמה על כרחה היינו אם גבר ובא עליה אבל אין כופין אותה ע"ז) דאם אין רצונה בזה אלא לישאר עגונה אין דינה אלא כמורדת כמ"ש בש"ע סי' קס"ה וע"ש בכנה"ג בהגה"ט אות מ"ג מ"ש בשם שו"ת מהרש"ך ועכ"פ הא ודאי דאין כופין אותם להתייבם לו ומכיון שכן שוב אינו נקרא בידו

ודוגמא לזה מצינו בשו"ת הרשב"א סי' י"ח ובמיוחסות להרמב"ן סי' קפ"ט שכתב טעם על מה שאין מברכין על נתינת צדקה והלואה לדלים משום שאינה תלויה כולה ביד העושה יע"ש וכן מהאי טעמא ס"ל לכמה פוסקים דצריך לקדש קודם שיברך ברכת אירוסין עי' ב"ש סי' ל"ד סק״ד ובתומים סי' צ"ז מש"ב והני דאף בדבר ששניהם אומרים שרוצים בזה הדבר אפ"ה כיון שצריך רצון זולתו נקרא אינו בידו דחיישינן שמא יחזור מלקבל או מלהתקדש לו והן ה"נ ביבם כיון שצריך דעתה אינו נקרא זה בידו וכמו דאמרי' בגיטין די"ב וכ"ת אי בעי זריק גיטא עריק ואזיל לעלמא ואינו דומה לעיסה שבידו לקנות וללוש ולגלגל ועי"ע בס' אבני מלואים מהרב קצוה"ח סי' ל"ה אות י"ג מה שנתקשה בדברי התוס' דנא ואשר ע"כ דקושית התוס' על ריח יש לדחות לכן לא חשו לזה הב"י והש"ך ונקטו דברי ר"ת להלכה והניחו את התוס' והר"ן יען דר"ת רב גוברי' וכמ"ש עליו מהרש"ל בתשו' סל"ו שאלמלא נשתכחה תורה מישראל החזירה בפלפולו זהו מה שראיתי לכתוב בזה בקצרה ואי"ה עוד חזון למועד לבוא בארוכה בלימוד הנוגע למעשה. מאתי ידידו המצפה להרמת קרן לומדי תורת השם בתדירא חותם בברכה המשולשת באורייתא:

נאם הק'

מרדכי לוריא

סימן ג

לסי' י"א בד"ה ואעפ"י כו' שפסק כהרמב"ם צ"ל כהמרדכי פ"ק דב"מ בדין הטוען לחבירו מנה לי בידך והלה משיב ודאי כן הוא אבל אני תופסו בעבור מנה ישן שיש לי בידך שפסק דצריך לתת לו המנה שהודה והטוען ישבע שבועת היסת ויפטר. ואגב לא אמנע מלהודיע כי המעיין בפ"ת שם במ"ש על דברי שו"ת ושב הכהן יראה שאין לקרא תגר בזה על ב״ז ואולם מהפ"ת נעלם דעת הב"ז בזה כיע"ש ודע שלא יוקשה עלינו למה הרמ"א מביאו כי עינא דשפיר חזי יחזה כי עם שרבים קמו עליו לרדפו ולהשפילו עכ"ז רבים יצאו לעזרתו ללחום בעדו ובראשית מלחמתו עם הגאון הרד"ך בדין עגונא אחת שהתיר אותה והרד"ך אסרה וכתב עליו שלא הגיע להוראה ועוד דברים רעים ומרים יצאו לישע בעדו הגאון המפורסם בדורו לראש וראשון ה"נ מוהריט"י וכתב עליו שיפה כיוון להתירה וכמ"ש כ"ז בתשו' מסי' ז' ואילך ומסרל״ז ואילך והן אמת כי יש בו דברים תמוהים היפוך נגד הראשונים וגם אני הכותב הרגשתי בהם ואציע אחת מהם בסי' רג"ל שהביא ראיה לדינו דיניק וחכים קודם לזקן שאינו כמותו מהא דשלהי פ"ק דיבמות שאמרו מי ילך ויודיעו ר"י ואחריו מי ראב"ע ואחריו מי רע"ק שכתב שהקדימו לראב"ע לרע"ק בשביל חכמתו וזה תמוה טובא דהרי על רע"ק אמר אתה הוא עקיבא ב"י ששמך הולך כו' ועל ר' אליעזר בן עזריה אמר יש בן לעזריה והרי שלא היה יודע שר' אליעזר בעולם ואיך אפשר לומר שקדמו אותו מפני יתרון חכמתו על ר"ע אך האמת יורה דרכו שנעלם ממנו דברי התוס' כתובות דק"ה שהוכיחו מהא גופי' שרע"ק היה גדול יותר בחכמה וכמ"ש אך שקדמו את ראב"ע מפני שהיה ממשפחה מיוחסת דור עשירי לעזרא וגם בשביל נשיאותו כיעו"ש אמנם עכ"ז הרמ"א בגודל חכמתו הכריע כדעת הגאונים שעמדו לימין צדקו וכתבו עליו שמטעם שהוא מהעלובין ואינן עולבין יזכה שהלכה כמותו כיעו"ש בסי' רל"ז:

סימן ד

לסי' כ"ה בד"ה ובדברי כו' ולדעתי צע"ג ועיין בתוס' כו' ואחר העיון נ"ל דהט"ז סובר כהרמב"ם דהמדיר עובר אלאו דלא יחל ולא בלאו דמעילה כמ"ש שם בפ"ד ה"י ודלא כהר"ן בנדרים ט"ו ול"ה דהמדיר אינו עובר כלל ועיין בלח"מ פ"ה דנדרים ה"א וא"כ שפיר קא מקשה הט"ז מדוע לא יתן לו ע"י שילוח שיעשה המדיר נימא אין שלד"ע וגם קושית התוס' דשם בד"ה ופרנס יהיו מיושב בזה ודוק:

סימן ה

תעודת הרב הגאון הגדול המפורסם בחיבוריו היקרים המאיר לארץ ולדרים מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות וכתר ש"ט עולה כקש"ת מוהר"ר אברהם פאלאג'י ס"ט שליט"א ד"מ ור"מ בעי"ת אזמיר יע"א: בעהי"ת היום הזה ראינו דין גלי רזייא. דהפליא עצה הגדיל תושיה מימינו אש דת שלהבת י"ה. אתייא ותמהייא. שקלא וטרייא. דברי פי חכם חן זבת חלב ודבש היא. וזה פריה:

חדשות הוא מגיד מתניתא דלא מתנייא. לאוקומי גרסא סיעתא דשמייא. מיקירי עה"ק צפת קרתא דשופרייא. הרב המופלא גאון דורינו בר רברבי ובר רמי שתולדתו קרנייא. כבוד שם תהלתו מוהר"ר מרדכי לוריא הי"ו. דהאירו ברקיו תבל ספרו הנחמד כנסת מרדכי וחיבור נאם דברי מרדכי שנים באו ועוד בה שלשיה בריך שחלק מחכמתו בחר לו יה. והגם שעלו בהסכמה אשלי רברבי סגנייא ופחוייא. ואנא אני בא קטן לאו בר זכייא דלאו עלי דידי רמייא. אך מה אעשה דהפציר בי עד בוש דשטר קדמאיי להחוייא. ויסכם אברהם משום הוי זנב לאריות וישלח אברהם את ידו נטויה. ולא נצרכה אלא דאל תהי ברכת הדיוט קלה ויתן לך את ברכת אברהם דיפולו מעיינותיו חוצה וילך וישוב לביתו ביקרא ורבותא ובחוסנא סגייא. בריא עדיף אמו"ץ ואעצי"א ובימיו ובימינו ירושלם הבנויה. ויהי דברי אלה פת אזמיר בשליש ראשון לחודש חשון שנת התרנ״ז בא סימן מגי"ד מישורי"ם לפ"ק לחיים טובים ולשלום:

אברהם פלאג'י

ס"ט. (מקום החותם)

תוכן העניינים

דברי מרדכי (לוריא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה