אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב עניני תשובה

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

עניני תשובה

לפרשת וילך

בתנחומא פ' וישלח וד"א נתן קולו זה ר"ה שבו תק"ש לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרידין מקול השופר וחוזרין בתשוב' כדי לזכות בדין ביוה"כ כי גדול יום ד' ונור' מאד זה יוה"כ שבו ס' החיים וספרי מתים נחתמים ומניין שבהללו י' ימים שבין ר"ה ליו"כ מדבר הפ' שכן ישעי' הזהיר את ישראל רחצו הזכו הסירו שהו' יום תוכח' שהי' הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמ' אם יהי' וכו' כשנים ילבינו כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה כי עצום עושי דברו אלו ישראל מהקדימו עשיה לשמיע' שאמר' נו"נ ללמדך שגדולים צדיקי' יותר ממה"ש ונלע"ד נ"ל המשך הפ' עפמ"ש השפת אמת במשלי ו' כחמץ לשניים ז"ל מ"ש לשולחיו משמע רבים שלחוהו צ"ב וכ' שלמה אמר בשה"ש צואריך כמגדל השן עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים ובתהלים ל"ג ע"ז יתפלל כל חסיד לעת מצו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ובדרז"ל מחולקים מאי לעת מצוא ונ"ל ענין נחמד דהרמ' כ' דבר"ה תחיל' הקב"ה שוקל עונות כל יחיד בפ"ע ואח"כ שוקל עונות כל ישראל ביחד ומי שמשלים הכף על ידו אפי' על עון א' מכריע כה"ע לכף חוב חיו אוי לו וזה ידוע כי ידע אנוש בנפשו אי צדיק גמור הו' או לאו ואמרו בר"ה דרשו ד' בהמצאו מיירי בעשי"ת ובזה יובן על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא אפי' חסיד צריך שיתפלל בעשי"ת וק' הרי חסיד כבר כתוב לחיים בר"ה לזה אמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו שלא ילכד במצודת הרבים להשלים הכף כאמרם וחוטא א' יאבד טובה הרבה וז"ש אף שצוארך כמגדל השן זקן וניר' כשור לעול וכחמור למשא המצות מ"מ עיניך בריכות בחשבון עת אשר יאמרו המושלים בואו חשבון פלגי מים יורד עינינו על שער בת רבים ר"ל על ענין בת רבים לצרף עינות רבים כולם יחדיו ואולי תשלום הכף בהיות עונות גם יחדיו ומזה הטעם גם הצדיק הו' יתעצב אל לבו כי יש לו שולחים רבים הוא שליח כמ"ש להשיב אמרים אמת לשולחך והו' שליח בעד קהל ישראל ולכן אל יהי' הת"ח עצל וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ע"ש וז"כ וד' נתן קולו זה ר"ה יום הדין יום תק"ש לעורר על התשוב' גם לפני חילו אלו צדיקים וה"ט אף כי גדול יום ד' ומודאי זה הצדיק יצא צדיק בדינו אבל להיות כי רב מאד מחנהו בשביל אחרים רבים צריך גם הו' לזרזם על התשובה- מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל:

כי ביום הזה יכפר וכו' נ"ל דאי' בב"מ פ"ו ספק בהרת קדם ספק שער לבן קדם הקב"ה אומר טהור ומתיבת' דרקיע אמרו טמ' ותמו' נחרדה אזן משמוע שיחלוקו מה"ש על הקב"ה הנותן התיר' וידע האמת ויותר תמו' על הרמ' שפ' טמא כמתיבתא דרקיע נגד הקב"ה ונ"ל לבאר דאי' בר"ה ט"ז ג' כתות ליום הדין ג' ספרים בר"ה נפתחים א' של רשעים גמור' א' של צדיקים גמורים א' בינונים תלוים ועומדים וכו' וב"ה אומרי' ורב חסד מטה כלפי חסד והנה החטאים נקראים נטעי ב"א וכמ"ש כנגע נרא' לי בבית וסימן הנגע אדמדמת וטמא טמא יקר' החוטא אם יהי' חטאיכם כשנים ויאדימו כתולע וכו' אבל המצות נקראי' בגדים לבנים כמ"ש בכל עת יהי' בגדיך לבנים וכו' כשלג ילבינו וז"כ חז"ל בב"מ אם בהרת קדמ' לשער לבן טמא ר"ל אם יצה"ר שהו' נגע צרעת קדם וגובר על היצ"ט ורוב עונות רשע גמור הו' וטמא טמא יקר' מחוץ למחנה מושבו שנכתב למיתה ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ר"ל אם מעשיו לבינים שיצ"ט גבר על יצה"ר כמ"ש רגזו ואל תחטאו ירגיז אדם ליצ"ט על יצה"ר ורובו זכיות טהור וצדיק גמור הו' ונחתם לחיים ספק בהרת קדם וכו' זה בינוני שהו' מחצה ע"מ וקיי"ל ס' דאוריי' להחמיר ולכן מתיבת' דרקיע אמרו טמא לפי הדין אבל הקב"ה אומ' טהור ורב חסד מטה כלפי חסד והו' באמת נגד הדין וא"כ לדינ' פ' הרמב"ם שפיר ובקדושין מ' אית' לעולם ירא' אדם לעצמו כאלו הו' בינוני עשה מצו' א' אשריו וכו' ובזוהר פ' אחרי אי' לפני ד' תטהרו אמאי לפני ד' אלא אר"י לפני ד' ממש דתני מריש' דירחא ספרון פתח' ודייני דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין אי תמסרן לאפתחא דדינא עד ההו' יומא דאתקרו ט' לחדש בהאי יומא סלקין דינון כולהו למארי דדינא ומתקני כרסייא למלכא קדישא דהאי יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו דכרסייא קדישא דרחמי בכרסייא דותרנות' וכל אינון ספרין פתיחין קמי ויתבין קמי הה"ד לפני ד' תטהרו לפני ד' ממש עכ"ל ושמעי' מהא דבר"ה אין הקב"ה דן בו בעצמו אלא הב"ד אבל ביוה"כ דן הקב"ה בעצמו באותו יום א"כ ה"פ ודאי ביום הזה יכפר עליכ' וכו' מכל חטאתיכ' שפסקו הב"ד מתיבת' עלא' עליכם לחייב והיו' מחצה ע"מ לכן לפני ד' דייק' תטהרו כי הו' רב חסד מטה כלפי חסד אף שכבר יצא חייב מב"ד וזה כרסיי' דותרנות' אבל רובו עונות גם מפי הקב"ה בעצמו לא יצא זכאי ח"ו לכן ורב חסד ואמת כתי אחרי רבים להטות ולכן תראו שתהי' בינונים שתוכל לטהר לפני ד' ממש מאאמ"ו הג' זצ"ל: ישעי' נ"ה דרשו ד' וכו' ואית' בר"ה יחיד אימת אלו עשי"ת אימת ה' מצוי' אימת הו' קרוב נ"ל דעמוס ג' אמ' אם יתקע שופר בעיר וכו' אם יעשה רעה וכו' ק' ההמשך גם ב' פ' הקודמים שם כתי' הא' התמי' ומ"ש ב' אלו כתיב אם במקום הא' תמי' ונ"ל דהרמ' ה"ת והטור ה"ל ר"ה כ' טעם השופר כדי לעורר על התשובה עורו ישינים וכו' חפשי במעשיכם וכו' שנא' אם יתקע שופר וכו' והב"ל תמי' איך שייך לומר על ד' ית' שקבע יום מוגבל למשפט הלא ברגע א' צופה ומביט וכו' וא"צ זמן מה כדי לערוך טענ' לכלכל דבריו במשפט ותי' שהו' בחסדו ית' עלינו כדי להכין עצמינו לזכות בדין כי אינו דומ' מי ששולחין אחריו פתאום לבוא אל המשפט המלך נסתתמו טענותיו עד שלא ידע מה להשיב והנה כי כן מי שלא שב בנתים ח"ו עונשו כפול כמ"ש במד' משלי בפ' עיני רשעים תכלינה משל לכת לסטים וכו' וכ"א יחזקאל ל"ג ארץ וכו' ולקחו איש א' יתקע בשופר וכו' את קול שופר שמע ולא הזהיר דמו וכו' וידוע כי מפי עליון לא ת' הרעות אבל שיני ההנהגה הו' עפ"י המקבלים והמשל מהשמש בנהמס הדוע ויקפיא המלח וכן מאיר לארץ ונהנים לאורה וחולשי ראות נזוקים מכחה וצריכי' מסוה ע"פ וז"ש אם יתקע שופר וכו' הרומז להעמיד על נפשם ואם מ"מ ועם לא יחרדו להכין א"ע אז אם אח"כ ח"ו יעשה רעה וכו' וד' לא עשה כי מאתו לא תצא רע אלא דמו בראשו כי את קול שופר שמוע והי' לו למלט על נפשו וז"כ רז"ל דירו' דר"ה ומד' ואתחנן שמה"ש מתכנסים לפני הקב"ה ושואלים אימתי ר"ה וקב"ה משיב את שואלים אני ואת' נלך לב"ד של מטה ותמו וכי זולת זה א"י להשיב אמנם הפייטן יסד וגם המלאכים יחפזון ויאמרו הנה יום הדין וכו' וצ"ב ונ"ל כוונתו דידוע לכל אדם יש מזל ושר למעלה וכן לכל נמצ' מהנמצאים כמ"ש אין לך עשב וכו' וא"כ בלי ס' שהו' רוצה בטובנו ומלמד זכות עלי למען יצא צדיק בדיני כי בהעדר אותו נמצא שהשר ומזל ממונה עליו נעדר גם הו' וכמ"ש יפקוד ד' על צבא מרום ואח"כ על מלכי האדמה וכמ"ש וירא ישראל את מצרים שר של מצרים מצרים שמו ולכן להיות שנעלם מהם יום הדין וזמנו מטעם המלך ית' ולכן ולהיותן חרידים אולי בפתע פתאום ובי' הדין ומתכנסין לפני ד' לשאול על נפשם להודיע להם זמן מוגבל ותשוב' ד' הו' לי מה אתם שואלים לי' דייק' כי מצדי א"צ להגבלת זמן כי אני משוטט בכל בסקיר' א' אבל אני ואתם נלך לב"ד כי בשבילם קבעתי להם יום ועד יום תרועה יהי' לכם דייק' לטובתכם ובאותו זמן שנלך לב"ד שלמטה תדעו שאז יהי' זמן הדין וא"כ השיב להם הקב"ה האמת אימתי הו' ר"ה אבל המלאכים עדיין אין יידעון עד שהגיע זמן הליכה וירידה לב"ד שלמטה לכן יאמרו הנה יום הדין דייק' הנה בא אחר שלא ידעו בו מקודם ולכן יחפזון והליכה וירידה למטה הו' זמן הדין היי' כמ"ש קראי' בהיות' קרוב שהו' מתקרב אצלינו וידו פתוח לקבל שבים בעשי"ת וז"ש דרשו ד' בהמצאו תרתי משמע בעת שהו' מצוי' בעת ידוע ומוגבל קראו' בהיותי קרוב דייק בשביל זה שהגביל זמן ידוע שהו' מצוי' וקרוב לנו בזמן הדין מזה נרא' כי הו' קרובינו והו' מבקש טובתינו כדי שנכין את עצמינו כמו קרוב שמודיע לאוהבו מקודם ולכל קראוהו כדי של"ו ח"ו העונש כפול:

תהלים מ"א אני אמרתי ד' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך וכו' ק' מאי לך גם אויבי יאמרו רע לי ק' עלי הל"ל גם המשך הפ' גם סיפ' מתי ימות וכו' ונ"ל דפ"י בגיטין ה"ק בשמואל דא"ל נתן אותו הרגת וכו' ואשתו לקחתי וכו הל"ל איפכ' ונ"ל דבב"מ נ"ט אית' גלוי וידוע אילו מקרעים בשרי קמ"ל דנקט הכי הם רצו לחייבו חנק ל"ה דמי שותת לארץ ק' לארץ ל"ל ורש"י פי' ליה מוצאים דם ולא עוד אלא הבא על א"א מיתתו במה וכו' המלבין פני חביר' וכו' וק' מאי ולא עוד הכל חד הי' ועוד איפכ' הל"ל ונ"ל לפמ"ש פו' הפ' אין אדם צדיק וכו' מ' דע"כ יחטא כדי לעשות תשובה א"כ גם דוד לש"ש נתכוין בב"ש כדי לקים מ"ע דתשוב' אבל לכך א"ל נתן אורי' הרגת וכו' וא"כ הי' די לקיים עשה דתשובה בזה עביר' קלה עונש דאורי' דא"ש לד"ע וכמ"ש בקידו' והדק"ל ואת אשתו לקחת וכו' אבל בל"ז לק"מ די"ל לש"ש נתכוין ועל אורי' הי' חייב הריגה וק' כיון דלא משכחת בדוד בר מדאורי' אמאי לא הק' לו שונאיו גם ע"ז טפי' ונ"ל דבאמת שאלו לו קו' ממ"נ על ב"ש לחוד די"ל לש"ש נתכוי' אבל ק' מאורי' וחייב הרוג' וא"ת לשם תשוב' א"כ תקש' מב"ש ואית' בקין נתקלל האדמה על שבלע דמו דם נקי וא"כ הקש' שאילו מקרעים בשרו ר"ל מיתת הרג מ' אורי' אין דמו שותת לארץ דייק' מ' דם נקי שי"ל ת' או כדי לעשות תשוב' וע"ז מקשי' ולא עוד אלא בא על א"א במה ר"ל דהדק"ל חטא דב"ש ובאמת מלבין פני וכו' וז"ש אני אמרתי רפאה נפשי ע"י תשוב' כמ"ש ארפא משובתך כי חטאתי רק לך בשבילך כל מגמתי הי' רק כדי לקיים מ"ע דתשוב' אבל אויבי יאמרו רע שעשיתי בב"ש לו בשביל הנאת עצמי דל"ל כדי לעשות תשוב' דא"כ מתי ימות וכו' דהק"ל חטא דאורי': בר"ה אית' ב"ה אומרים ורב חסד מטה חסד היכ' עביד ר"א אומר כובש שנא' ישיב ורחמינו יכבוש עונותינו ריב"ח אמ' נושא שנא' נושא עון ועובר כל פשע תמו' במאי פליגי גם ק' קראי אהדדי ונ"ל שניהם צדקו יחדיו דהנה מרע"ה אמר בתורה נוש' עון ופשע וחטאה ומיכה הנביא אמר נושא עון ועובר על פשע ונ"ל דברים אחדים המה או"א דא"ח הנה אז"ל ביומא ל"ו עונות אלו זדונות פשעים אלו המורדים וא"כ מי שבידו פשע וגם עון מהראוי להענשו על החמור תחילה דקלב"מ נידון ברור דיש בכלל ר' ק' אבל מדתו של קב"ה אין בעה"ר פוגע בנפשות תחילה אבל נהפוך הוא תחילה דן על הקלות מקמי דליפוש חרון אף ובפגוע בו מה"ד על הקלות ע"כ הוא חוזר בתשובה ומתחרט על מרדו וממיל' נמח' פשע שהי' מורד תחיל' משא"כ אצלינו אם נידון תחילה על הקל יש לתקוה שאח"כ יענשיהו על החמור א"כ סדר הנחתן ומדריגתן כ"כ הי' ממטה למעלה תחיל' חטא שוגג למעלה ממנו בכף מאזנים עון מזיד למעלה מונח פשע מורד וכשהקב"ה דן ומעניש תחילה על העון ע"כ מגביהו לעון מתחת הפשע למעל' ראש עלי' וז"ש נישא עון דייק' מגביהו למעלה ועובר דייק' על פשע עובר דרכי עליו לשנא דאקדומי כמו ויעבור את הכושי וכו' וממיל' כובש דייק' את הפשע למטה כיון שהעון מונח עליו מלמעלה וקאמר תו לא החזיק לעד אפו ר"ל לא בשביל כ"כ עושה כן כדי להענשו אח"כ על החמור אלא נהפוך הו' כי חפץ חסד הו' ועושה כן מקמי דליפוש חרון אף כי לא החזיק לעד אפו ורצונו ית' בזה הו' ישו"ב האדם ותו ממיל' נמחה הפשע שהרי אינו עומד במרדו אלא שב וירחמנ"י הקב"ה ויכבו"ש גם עונותינו שהי' נושא אותן למעלה תחילה וכבש הפשע למטה כ"כ כשישיב האדם ירחמנו ויכבוש ג"כ עונותינו וממילא תשליך במצולת ים כל חטאתינו דייק' במקום אשר לא יזכרו ר"ל לא כמו שכיבש הראשונה את הפשע תחת העון אלא אחר ששב כובש את העון ולא למטה תחת החטא להנשא את החטא למעל' אלא יכבוש עונותינו באופן שתשליך במצולות ים כל חטאתינו ג"כ כיון שלא נזכרו מקודם החטא שוגג לכן גם עתה לא יזכרו וכו' ולא יעלו על לב לעולם החטאים שוגגים אלא תשליכם במצולות ים דיוק' בנוקבא דתהומא רב בדיוטא תחתונ' שבתחתוני' וכיון שתכבוש העונות למטה תחת החטאים והרי הם בדיוטא תחתונה כנ"ל במצולות ים העונות למטה מהם יותר ממילא כמו שהחטאים לא יזכרו לעולם כמו העונות שכבר נזכרו לא יפקדו יותר ולא יעלו גם שניהם על לב לעולם כיון שכובשים למטה ממצולות ים נמצ' שניהם אמת נושא עון וכובש פשע ואח"כ ע"י התשובה חוזר וכובש עון והחטא לא נזכר ולא יזכר כלל וזה"ש בתיר' נושא עון ועי"ז פשע נעשה חטאה ולא מורד ע"י התשובה כנ"ל וז"ש אנכי הו' מוח"ה פשעי"ך וגם חטאתו"ך שגגים לא אזכור כלל מעיקר' כי נידון בחומר' בעון תחיל' וע"י התשובה נמחה הפש"ע ואח"כ יכבשו עונו"ת תחת החטאי"ם במקום שלא יזכר"ו וכו' וזהו טעם ריש' דקר' מי אל כמו"ך שאתה נוש"א עו"ן ועובר על פש"ע לטובתינו כי חפץ חסד הו' היפוך הדין דקלב"מ שנידון בחומר' לטובה אבל מרובה מדה טובה כנ"ל - מאאמו"ר הג' זצ"ל:

שובה ישראל וכו' יובן דאי' בילקוט וישב אמ' הקב"ה לראובן מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשו' ואתה פתחת' בתשוב' חייך שב"ב עומד ופותח בתשוב' זה הושע דכ' שובה ישראל וכו' והק' בר"מ ט"ג מתשובה הא אדה"ר וקין קדמו לו ותי' הם חטאו בל"ת אבל ראובן בעשה ע"ש ותמי' דהא ק"ו הו' אי מהני תשובה בל"ת דחמיר מכ"ש בעש' דקיל דהא לא ענשי למעל' על עשה אלא בעידן ריתח' וצ"ל בל"ת צרי' תשו' ויוה"כ למרק או יסורי' כמ"ש אין יסורין בלא עון אבל בעשה תשובה לבד מהני אמנם בעידן ריתח' דאיכ' יסורין על עון ל"ת עונשים גם א"ע ול"מ תשובה לבד אא"כ עשה תשוב' גדול' מאהבה וז"ש שיבה על עשה עד ד"א וה"ט כי כשלת בעונך ר"ל ע"י עון תכשיל ונענש גם אעשה אא"כ תשיב עד ד"א מ' דבעידן ריתחא ע"י עון הל"ת עונשין א"ע ובזה מובן נוסח הפיוט אל מלך יושב מיחל עונו' עמו מעביר ראשון וכו' מרבה מחילה לחטאיה וכו' תמו' הכפל מחילה וההפסק במעביר ראשון ביניהם ונ"ל תחיל' לפי הפ' אל תזכור לנו עונות ראשונ' וכו' עפ"י הנ"ל דמי שעבר על ע' וגם על ל"ת אפי' עשה תשוב' פשיט' בעידן ריתחא ל"מ לו' גם א"ע לכן טוב לו אם נידון תחיל' על ה"ע ואח"כ על הל"ת מקמי דליפוש חרון אף ומנין הע' הם רמ"ח העולה רחם וז"ש א"ת לנו עונו' ראשונים ר"ל מקודם אבל מהר וקדמיני רחמך תחיל' בדין על רמ"ח ע' שהן מצד אהבה ורחמים כי דלונו מאך בקיום המ"ע ודלא ליפוש חרון אף טוב יותר באופן זה ובנוב"י קמ' חא"ח סי' ל"ג העלה דלשון מחילה בלה"ק הו' לשון המתנה וכמו יחל ישראל וא"כ ה"ק מוחל עונו' עמו ר"ל ממתין מלדון תחיל' על עונות הל"ת אלא מעביר ראשון ראשון המ"ע שעבר מוחלים לו תחילה ע"י תשובה לבד ואח"כ מוחל הרבה לחטאי' וסליח' לפשעי' בל"ת:

ובגמר' דר"ה אי' מעביר ראשון ראשון וכ"כ הי' המדה ב' תנא דר"י אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק ותמו' ונ"ל לפ' עפ"י סוגיא דיומא ד' ל"ו לרבנן דר"מ נוש' עון ופשע וחטא וה"ק בשע' שחוטאין ועושין תשוב' עשה להם זדונו' כשגגו' ובר"ה י"ז כ' תו' דנוש' עין ופשע וחטא נמנין ל"ג מדות אמנם לרבנן דר"מ דמפרשי כנ"ל ע"כ רק מדה א' הו' וה"פ מפשע תעשה להם עון ומעין תעשה להם חטאה שוגג והן הן דדרו' תנא דר"י מעביר ראשון ראשון וכ"כ הי' המדה ר"ל נוש' עון ופשע וחטא' מדה א' לרבנן דר"מ אלא ה"ק מעביר ראשון ראשון ר"ל מעביר פשע ועושהו עון ומעביר עון ועושיהו חטא ואתי' רבא רק לס' כוונתו ועון עצמו אינו נמחק כנ"ל: בתהלים נ"א אמר השיבה לי ששון ישעך אלמד' פושעים דרכיך וחטאים אליך ישיבו וכו' נ"ל עפ"י מאז"ל התקוששו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים דזולת זה אם יאמר לו טול קיסם מבין עיניך יאמר לו טול אתה קורה והר"מ בהל' תשובה מבי' מקר' זה ורוח נדיבה תסמכנו ר"ל שלא למנוע ממנו דרכי תשוב' ע"ש וזה"ש השיבה לי וכו' ורוח נדיבה תסמכנו ישוב בתשובה מ' דיצונו אלמד' פושעים דרכיך וזה א"א אלא אם אני נקי ועשיתי תשובה מקודם עד"ה הטהור על הטמא ויותר יובן להיות כמה דברים המונעים דרכי התשובה מאדם כמ"ש ר"מ הל' תשובה אמנם בדוד ע"כ ל"ה בו מדברים אלו דארז"ל ל"ה דוד ראוי לאות' מעש' אלא להורות תשוב' והיו' ורוח נדיבה תסמכנו וא"ת גדול עוני מנשוא וראוי למנוע דרכי התשוב' ממני לז"א הרי כל עיקר חטאי הי' רק בעבור זה להורות תשובה כדי שאלמדה פושעים דרכיך והנה אז"ל גדול תשובה שזדונ' נעשה לו כזכיו' ורמינהו גדולה תשובה וכו' כשגגות ותי' כאן מאהבה כאן מיראי והנה הבחינה לידע מי שב מאהבה ומי מיראה הו' אם מהדר לאחרים החוטאים ג"כ להחזירם בתשובה ומוכיחם ע"פ זהו מופת שהו' שב מאהבה דאילו רק מורא' מה איכפת לי' באחרים אם הו' ירא לנפשו ובס' דברי ר"ש פי' בזה הפ' כי את אשר יאהב ד' יוכיח וה"פ האדם אשר יאהב את הקב"ה יוכיח גם לאחרים כדו שגם אחרים ישמרו מצו' ד' באהבה ע"ש א"כ ז"ש אלמד' פושעים דרכיך באופן זה אני מבקש רוח נדיבו' תסמכנו דייק' שתעזריני לעשות תשובה מאהבה מנדבת רוחי וכמ"ש אוהבם נדבה ולא מירא' העונש שהרי כל מגמתי הוי אלמו' פושעים דרכיך להחזיר גם אחרים בתשוב' שלימ' ובאופן זה וחטאים דייק' אליך ישובו יר' גם העבירות שלי יתהפכו לזכיות ולכן ל"א וחוטאים אלא וחטאים עצמן אליך ישובון דייק' על היפוך הפ' עונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקי' לז"א אליך ישובו שיתהפכו העונות לזכיות - ובהנ"ל יובן שובה ישראל ד"א וכו' דאית' תשובה זדונו' נעש' כזכיות ומירא' נעש' לו כשגגות והמופת לזה אם הו' תשוב' מאהבה או מיראה אם האדם מעצמו מעורר לשוב מאהבה הו' אבל אם ממתין עד שיתעוררו אותו מלמעל' כגון ע"י ייסורין ומפשפש במעשיו ע"ד שפי' האלשיך לך ד' החסד וכו' תשובה כה"ג מירא' הו' ונשאר שוגג ומצינו תיבת עד משמש בטרם כמו ושני בניך וכו' עד בואי אליך וכן עד אשר לא תחשוך וכו' וז"ש שובה ישראל דייקי ר"ל מעצמך עד ד"א טרם שיעורר אותך ד"א בייסורין שהוא מה"ד ומה"ר והיט כי כשלת בעוניך שאם תמתין תשובה כה"ג ה"ל מוראה וישאר עדיין שוגג ויותר יובן דהרמ' פ"ב מתשוב' נתן ג' זמנים על התשובה בבחרותו ובזקנותו וביום המיתה וכמ"ש זכור בור' בימי בחרותיך עד אשר לא תחשך וכו' ונ"ל ז"כ בדחז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר לא אזיל יעסוק בתורה זהו בבחרותו יפנה כחי וחילו לאוריית' לשבר כח התאוו' כי נקרא' תור' שמתשת כח אשרי איש כשהו' איש לא אזיל שלא שב בבחורותו עד שתש כחו וא"י לעסוק בתור' יקרא ק"ש זהו בזקנותו על משכבותך שכבר נפל למשכב לא אזיל שלא שב בזקנותו יזכור לו יום המיתה גם ביום המיתה מהני לו זכיר' עד אשר לא תחשך וכו' וז"כ בפ' תצא כי יהי' בך איש אשר ל"י טהור ויצ' אל מחוץ למחנה לא יבו' אל תוך המחנה והי' לפנות ערב ירחוץ במים וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה עי' תנחומ' וק' הכפל יצ' ולא יבוא גם מאי איש ומאי בך ולהנ"ל א"ש וה"פ כי יהי' בך איש בבחרותי ויצ' אל מחוץ למחנה שיפרוש מדרכי ציבור לא יבו' אל תוך המחנה לא ישוב לתוך המחנה בבחרותו מ"מ והי' לפנות ערב בזקנותו ירחץ במים שפכי כמים לבך לא שב וכבוא השמש ביום המיתה נמי יבו' אל תוך המחנה וז"כ שובה ישראל עד ד"א יר' גם ביום המיתה שתבא לפני ד"א מהני תשובה:

בתהלים ק"ב פתח דהע"ה תפלה לעני כי יעטף וכו' נ"ל דאית' יחייני מיומיי' וביום השלישי וכו' נ"ל דאי' בב"ר וישא אברהם את עיניו וכו' מהו אחר אחר כל המעשים כל ימות השנה ישראל נאחזי' בעבירו' ומסתבכים בצרות בר"ה הם מטלין שופר קרן איל וסופן ליגאל והנה ב' סיגי חיים יש חיים טובים ויש חיי צער וידוע כי מחוק העובד השלם הו' שיהי' שמח וטוב לב כמ"ש תחת אשר ל"ט בשמח' וכו' עבדו את ד' בירא' וגילו ברעד' והטעם מ' דכ' הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו ואין השכינה שור' מתיך עצבות אלא מתוך שמח' וכמ"ש של"ה ע"פ אלה המצו' וכו' וחי בהם ר"ל וחי בהם הו' תנאי עשיי' המצו' באופן זה יעש' בזריזו' ושמח' שזה מיר' על החית החי שהו' חי כי רוח חיים לבשתו משא"כ מי ששרוי בחיי צער כל ימי עני רעים הו' חשיב כמת פניו זועפים בעצבון תמיד הו' מתעצל בעבוד' ד' ובעצלתים ימך המקר' כתי' כי אין לבו' לשער המלך בלבוש שק ואז"ל רשעים בחיי' קרוי' מתים וא"כ כל ימות השנה שישראל נאחזים בעבירות חייהם אינם חיים עד שבא ר"ה שע"י שופר שתוקעין בו כתי' אשרי העם יודעי תרוע' ד' באור פניך יהלכון ובאור פני מלך חיים כתיב וקב"ה מוותר שליש עונות כמ"ש הטור רה"ל ר"ה ועדיין הולכים שחוח בדאג' ועצבון מה יהי' עליהם ביום הדין וחיי צער ובתענית יושבין בעשי"ת ואינם חיים גמורים כי עונותיהם עליהם עדיין עד הגיע יו"כ שמוותר להם שליש הב' בעשי"ת וביו"כ גמר הכפרה הכל שמחים וחיים זריזים לעבוד' ד' בשמח' להיות כבר מכופרים הם הרוב ב' שלישים וז"כ לפני ד' תטהרו וז"ש יחיינו מיומיים ר"ל אלו ב' ימים ר"ה או ב' הזמנים שמוותר בהם קב"ה ב' שלישים ר"ה ועשי"ת יחיוני בהם דאילו רשעים מלאים עונות קרוים מתים ועדיין כפופים בחיי צער הם עד ביום השלישי זה יוה"כ אז יקימינו ג"כ בקומה זקופה ינחי' לפניו דייק' ר"ל חיים בזריזות בשמח' וטוב לב כמ"ש ואתם הדבקים בד"א וכו' או ה"פ בקשתינו הו' יחיינו מיומים שנזכה ונחי' לפניו בשם חיים מיד מב' ימים ר"ה או עכ"פ מב' זמנים של תשוב' ר"ה ועשי"ת ואם לא זכינו לזה עכ"פ ביום השלישי זה יו"כ יקימנו ונחי' לפניו דייק' לפני ד' תטהרו וז"כ תפלה לעני כי יעטוף לשון עטופים ללבן ור"ל העני הזה שאיחר תפלתו לשוב בב' זמנים הנ"ל בהכרח ולפני ד' ביום השלישי זה יוה"כ לפני ד' תטהרו אז ישפוך שיחו:

עונ"ל דאזיל לעולם יקדים אדם תפנה לצרה שנא' היערך שיטך לא בצר וכן אז"ל לעולם יתפלל אדם שלא יחלה שאם יחלה צריך זכות ובקשת רחמים יותר ומחוק השלם הי' שלא לבד כשהו' בתוך הצרה מתפלל אבל בשעת הרווח' ג"כ צריך להתפלל הן שבח והודא' על העבר והן להקדים תפלה לצרה וז"ש ד"ה הקשיב לקול שוטי מלכי ואלקי ר"ל בין כשאקראך בשם מלכי בשע' הרוו' ובין כשאקראך בשם אלקי בשעת הצרה ח"ו כי אליך אתפלל תמיד ובאופן זה ד' ביקר תשמע קילי עכ"ז בקר שני אערך לך תפלתי שנית לרוחתו ואצפה שתעשה שאלתי, גם הכוונה כי אזיל תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה והנה בכל השנה רוב התפלות בלא כוונה בעו"ה אבל הימים הקדושים האלו בעשי"ת מתקנים התפלות יותר עכ"פ יודע כל א' לפני מי הו' עומד וגם מכוין בתפלתו להיו' הזמן משפט הי' ואפשר לזה רמז הפייטן ראה עמידתינו דלים ורקים ר"ל אין עמיד' אלא תפלה שנא' ויעמוד פנחס ואז"ל יכולני לפטור לכה"ע מדין תפלה שנא' שכירת ולא מיין לז"א ראה עמידתינו בתפלה דלים ורקים שהתפלות דלות ורעות תואר הווה רקים מבלי תוכיות כוונה וז"ש אמרי האזינה ד' בינה הגיגי כשאתפלל בכוונה וגם הקשיבה לקול שועי אם רק אזעק בקול בלתי כוונת התפלה מלכי ואלקי בזמן שאקראך מלכי ואלקי כי אליך אתפלל עכ"פ אני יודע לפני מי אתפלל אליך ד' וזה בזמן ד' בקר תשמע קולי בר"ה זמן הביקור וגם בקר תשמע קולי אף בלתי כוונה בקר שני מיד שירווח לי אערך לך תפלתי בכוונה ואצפה שכן יהי' והנה אם כי שיחה הו' א' מלשונו' התפלה כמ"ש ויצ' יצחק לשוח עכ"ז הבדל בניהם כי פי' שיחה הו' דיבור וסיפור דברים כמ"ש דברי נפלאותי אשיחה לכן אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד אשיחה וירווח לי' דאגה בלב איש ישיחנה והנה מבוא' כי הקרובים אל ד' א"צ להרבות בתחנונים כ"כ כי הקב"ה מתאווה לתפלתו ומיד בשופך שיחם לפניו ית' הם נענים משא"כ הרחוקים שקצרו בעבודת ד' צריכים בקש' רחמים יותר והי' נקר' תפלה וז"כ תפל"ה לענ"ו כי יעטוף עני בדעת שאיחר וקיצר בעבודה וצריך לתפל"ה הו' הרחוק מהשם ולפני ד' ישפוך שיחו וזה שהו' לפני ד' וקרוב אליו במחיצתו א"צ לתפלה רק לשפוך שיחו בלבד וכן אמ' תפלה לעני כי יעטוף אם אחר ולא הקדים תפלה לצרה עד שהו' עני יעטוף בצרה צרי' לתפלה ורחמים רבים לכן עצה היעוצה לפני ד' יר' מקודם שיעורר אותו הקב"ה להתפלל לפניו מתוך צרה יקדים א"ע ואז א"צ רק לשפוך שיחו לבד ולהיות באמת שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו' לז"א והי' טרם יקראו התפלה ר"ל הרחוקים אחר שפיכת שיחם לבד ואני אענה עוד הם מדברים דייק' ר"ל הקרובים טרם יגמרו שפיכת שיחם ואני אשמעה ועז"א ישעי' כ"ו ד' בצר פקדיך וכו' להיות בנוהג שבעולם כל ימות השנה אין מי שמשים על לב ומבקש ד' כי איש לדרכו ובצעו פנה עד בא יום הקדוש יוה"כ שתלוי ועומדים בצר מאימת הדין בין חיים למות אין איש יודע מה יעש' בדינו אז קוראים בו צדק לז"א בצר ד' פקדיך ולא מקודם עכ"ז צ' קול לחש תקבל תפלתינו והנה אית' ריש ברכות לולא האמנת לראות בטוב ה' נקוד על לולא וכו' שאמר דוד לפני קב"ה רבש"ע ידעתי שיש שכר טוב לצדיקים לעוה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם ואם דוד מלך ישראל שהו' רגל רביע' במרכבה הי' מסופק א"כ מה יאמ' אדם המלא עונות אין מספר אבל צלה ב הרי אז"ל ל"ה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורו' תשובה א"כ מאי אסתפק לי' אחר שכבר הובטח מהנביא וסר עונך וכו' ונ"ל מ' שזה שקב"ה מקבל תשוב' אינו מה"ד אלא עפ"י רחמי' ד' ית' לבל ידח וכו' אמנם הצדיק דמעיקר' ודאי י"ל שכר מה"ד וז"ש רבש"ע ידעתי שיש שכר טוב דייק' לצדיקים דייק' לעוה"ב ולא נהמא דכסופי' עפ"י הרחמים אלא שכ"ר טו"ב דייק' עפ"י הדין אבל א"י אם יש לי חלק עמהם דייק' כ"א עפ"י הרחמים והו' נהמ' דכסיפא ואז"ל האי מאן דאכיל דלאו דיני' בהית לאסתכו' באפי' וז"ש לול"א האמנתי לראות דייק' בטו"ב ד' בארץ החיים בשכ"ר טו"ב מה"ד אבל קוה אל ד' עפ"י הרחמים וכדי שלא יתייאשו ח"ו השומעי' דבריו באמרם אם דוד מלך ישראל כ"כ מסופק מה יענו אזובי קיר מלאי עונות לכן סיים קוה אל ד' ואל ירך לבבך אבל חזק וכו' וקוה אל ד' אשר על התשובה מראש הבטיחנו ואדרבה במקום שבע"ת עומדים אין צ"ג יכולים לעמוד והנה מצינו בירו' דר"י ציו' שלא ילבישוהו לבינים ולא שחורים שמסופק הי' אם יעמוד עם הצדיקי' או עם רשעי' וכן ר"י ב"ז בוכה ומתייר' הי' בעת מותו ואמ' שיש לפניו ב' דרכים וא"י מאיזו מוליכון אותו וכן דוד חשד א"ע תמיד לחוטא ואמר שא"י אם י"ל חלק עם הצדיקים וכן שמואל ששקיל כמשה ואהרן אמר למה הרגזתני אית' בחגיגה ר"א כי מטה לזה בכה מה שמואל הצדיק הי' מתייר' מן הדין אנו ע"א כו"כ אנן יתמי דיתמי שאנו נכנסין לדין היום כ"ש וק"ו אם הארזים נפלה שלהבת ופחד הדין מה יעשו אזובי קיר כמונו לכן ונשובה אל ד' בלב ונפש:

אשא עיני אל ההרים מאין יבו' וכו' נ"ל עפמ"ש דלכאו' יש תי' לאדם על עבירות לומר הן בעון חוללתי ובחטא וכו' יחמתני אמי דאבותיו בשעת הזיווג גרמו לו לעשות רע אך אית' ג' שותפי' יש אב ואם כל א' ה' דברים והקב"ה י' דברים ונשמ' וא"כ לית' לתי' הנ"ל וז"כ בנדה משביעין אותו תהי' צדיק וכו' וא"ת וליתו' כקוש' הנ"ל לז"א והוי יודע שהקב"ה טהור וגם הו' שותף בך ונשמה שנתן בך טהור' ואתה צריך לשמר' בטהר' וז"כ נמי קדושי' תהי' וא"ת כקו' הנ"ל לז"א כי קדוש אני ד' כתי' הנ"ל וא"ת כיון שאני העיקר לא תחוסו כלל על כבוד אביכם לז"א מ"מ איש אמו ואביו תראו וז"כ פ' ביחזקאל האומרי' משל אבות בוסר אכלו הלא גם הם חטאו בשע' זיווג ואכלה הו' מלשון אכלה ומחתה פיה ומדוע שיני בנים תקהינה הא בעון חוללתי וכקו' הנ"ל לז"א לא תאמרו עוד כן כי נפש האב ונפש בן זו נשמה לי הו' הי' ניצוץ אלקי ממעל לכן נפש חוטא' הי' תמות וז"כ אש' עיני אל ההרים הם האבות ר"ל מחלק בו"ד שהם חלק אב ואם יבו' עזרי כי יש לי תו' הנ"ל אמנם עזרי מעם ד' ר"ל חלק אלקי ממעל הו' הנשמה והו' אל יתן למוט רגליך יר' אין גורם להחטא ואדרבה הנה לא ינום וכו' רק ד' שומרך לכן ד' ישמרך מכל רע ישמור את נפשיך זו הנשמה וצרי' אתה רק לשמר' בטהר' וז"כ ילקוט שה"ש אני ישנה מן הגאול' ולבי ער להקב"ה שיגאלנו מניין שנקר' קב"ה לבן של ישראל שנא' צור לבבי וחלקי אלקי לעולם ולי נ"ל הטעם דאי' משכן הנשמה הו' בלב והנשמה הו' ניצוץ אלקי ממעל וז"כ אני ישינה מן המצות וכתי' הנ"ל אבל לבי ער זו הנשמה שבלב שהו' קול דודי והו' דופק לי' דהו' שותף עמי וא"ש וז"ש נמי בסי' כ"ז אבי ואמי עזבוני וד' יאספני הורני ד' דרכיך יר' כי חלק אב ואם גרמו לי לחטו' אמנם חלק ד' הו' לטוב ע"כ בקשתי הורני ד' דרכיך ונחני בארך מישור שאשמור נשמתי בטהר' וז"כ נמי מאין יבו' עזרי יר' הלא הם גורמי לו לחטו' אבל עזרי מעם ד' שהו' טהור' וכולו לטוב, הרמ' מק' דידיע בחיר' סותר ונ"ל זהו שאלת המין מניין תח"ה ויודע עתידו' ירא, דעיקר יר' דעיק' גמול השכר הו' לעתיד בת"ה וא"כ ע"כ מוכ' הבחיר' דעל ההכרח לא יתואר שכר וא"כ יודע עתידו' מניין דהו' תרתי דסתרי ידיע' ובחיר' והשיב לו מקר' וקם וקאי אלעיל ולמטה ונ"ל ז"כ ישעי' למה תאמ' יעקב תדבר ישראל וכו' כי בית יעקב אלו הנשים וחלק אם מתואר יעקב לכ"א אמירה לשון רכה גבי יעקב דנשים רחמניו' הן ובית ישראל הו' חלק מהגוף ולמה תאמרו נסתר' דרכי מד' שלא אוכל לילך בדרכי ד' דהגוף עליל הי' לחטוא ונסתר הו' לשון סתיר ורצון ולכן מאלקי משפטי יעבור שלא אענש כי בעון חוללתי ועו' לז"א הלא ידעת' וכו' אלקי (היו' הנשמ') עולה ד' הגוף נקר' עולם קטן כידוע ויש בגוף נמי חלק אלקי הוי' הנשמה ובור' קצות ארץ היי' ארצויי הגוף נבר' ע"י הנשמה ונקט קצות לשון רבים על חלק אב ואם קרוץ מחומר בו"ד ודו"ק כי קצרתי עכד"ק של אאמו"ר הג' זצוק"ל:

מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך וכו' נ"ל דכ' כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' יובן בהקדים אז"ל שאמ' ר"א לתלמידים שיב יום א' לפני יום הדין וא"י אימת נמצ' כ"י בתשובה שמ' יהי' נדון למחר וקב"ה דן באשר הו' שם ונ"ל הרי גם עני ומצורע חשובים כמת לפ"ז באמרו לפני מיתתך משמעו ג"כ קודם שתעני אבל ביום טוב היה בטוב וגם להיות צדיקים הם מתקיימים בדין כמ"ש הת"ח בע"ז ואינם מתיראין כ"כ מיום הדין אבל מי גבר יחי' ולא ירא' מות כטוב כחוטא וכו' לכ"א ר"א שוב יום א' לפני מיתתך לכלול גם העיני וגם הצדיקים והנה ז"ל השפת אמת במשלי סי' י"ד השגת האדם לתכליתו ולכפרתו דעינותו יושג על ב' אופנים א' ע"י יגיעה ועמל בתור' ותשובה ותעלה על עונותו עד אשר יטהר ב' ע"י שיעביר על מדותו כמ"ש כל המעביר על מדיתו מעבירין לו ע"כ פשעיו ולא ראי' זה כראי' זה כי להשיג שלימותו ע"י תור' ומעש"ט הו' עמל כאז"ל אדם לעמל נברא לעמל בתור' אבל הנעלבים שומעין חרפתן ואין משיבין אלא שיתקין א"ל יגיעה ועמל פה כלל ע"ש ונ"ל ז"ש רגזו ואל תחטאו ואם חטאו כבר תעשו א' משתים או אמרו בלבבכם על משכבכם תור' ותשוב' ומעש"ט או ודומו סלה שומעין חרפתן ואין משיבין ומעבירין על מדותיהם וז"כ התנא פ"א דאבות כ"ו גדלתי בין החכמי' להשיג השלימות ולא מצאתי לגוף טיב בלא עמל ויגיעה בגוף בפועל אלא השתיקה באופן שהו' נעלב ושותק הו' משיג שלימות כפרתו וטוב לגוף הו בלא שים עמל ויגיע וכמ"ש ד' ז' בסנהדרין טובי' דשמע ואדיש חלפי' בישנו' מאה ולפ"ז מובן כפילו' העונין בקר' והיתה לכם לחקת עולם וכו' בעשור לחזיש תענו את נפשותיכם וכו' כי ביום הזה יכפר וכו' חקת עולם וכו' דהשפת אמת שם ביאר עוד הבדל דרך השגה ע"י עמל בתור' ומעש"ט אינו נמנע מהאדם בשום זמן ותולה רק בחפצו כמ"ש ובחרת בחיים אבל המחכה לעת מצוא לו שונא להתקוטט עמו וישתוק אם לא נמצא מתקוטט עמו לשוא תוחלתו וכו' ע"ש א"כ ז"ש בעשר לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה וכו' היו' עינו מאכיל ושתיי' בסיגוף הגוף ממש ממעט חלבו ודמו כמו הקרבן והטעם כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' ושלא תאמר א"י ה"ט מ' כפרה ישתוק לעלבונו ויעביר על מדותיו וישיג באופן זה כפרתו ול"צ לסיגוף הגוף במניע' אכילה לכן חזר וכפל המצו' ואמ' שבת שבתון ועניתם את נפשותיכם ודאי בסיגוף הגוף חקת עולם דייק' ואילו ע"י שתיקה לעלבונו א"ז בידו של אדם תמיד אבל מניעת אכיל' בסיגוף הו' חוקת עולם דייק' וזהו ג"כ כוונת ד"ה מי האיש החפץ חיים היו' השגת תכלית וכפרת עונותיו וגם אוהב ימים לראות טוב בלא עמל ויגיעה בתור' ומעש"ט לז"א נצור לשונך מרע ר"ל מאיש רע המיצר לך ושפתיך מדבר מרמה ר"ל מאיש שמדבו' לך מרמה תהי' נעלב ולא עולב שומע חרפתך ולא משיב באופן זה תשיג החיים בלא עמל ויגיע כנ"ל:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה