דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
לפרשת וילך
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ולא אוכל עוד לצאת ולבא וד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה וכו' יהושע הוא עובר לפניך והק' רש"י הא כתיב לא כהתה עיניו ולא נס ליחו והאיך אמר כאן לא אוכל עוד וכו' ועו"ק שהפסוקים אלו אין להם קישור ונ"ל דהנה תמהו המפרשים אמאי לא הפציר אהרן בהקב"ה שיבוא לא"י כמו משה ותי' ג' תירוצים א' דמשה הי' תרומותו של עולם דקיים שית אלפי שנין ומסכום הזה אם נותן א' מחמשים נמצא שעולה התרומה כמנין ק"כ שנה ומשה חי נמי ק"כ שנה לכך התפלל שיכנס לארץ שתרומה אינ' נוהגת בחו"ל, וטעם הב' הוא שאהרן לא התפלל משום שראה שמגולגל נשמתו בעזרא ועזרא בא לא"י כדאיתא במג"ע משא"כ משה לא הי' יכול לבוא בגלגול כיון שהוא הי' גלגול השלישי שכך נוטריקון של מש"ה מ"שה ש"ת ה"בל ויותר מג' פעמים אין נשמה מגולגלת דכ' הן כל אלה יפעל פעמים ושלש עם גבר ולכך הפציר משה שהרי נשמתו לא יוכל לבוא לא"י. וטעם הג' הוא שאהרן הי' מתנחם שבנו ימלוך תחתיו לכך לא התפלל שיכנס לא"י אבל משה היה יודע שניתן גדולתו לאחר שד' אמר לו שיהושע ימלוך תחתיו לכך הפציר בהקב"ה שיכנוס לא"י וא"ש וילך משה וידבר וכו' אל כל ישראל למה הוא משתוקק לכנוס לא"י יותר מאהרן ואמר הטעם הא' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ר"ל שאני תרומתו של עולם משום ששת אלפים שנה הוי עלמא ומדה בינונית היא תרי ממאה א"כ הרי אני התרומה ואבוא לא"י שהתרומה נוהגת בארץ, ועוד טעם אחר לא אוכל עוד לצאת ולבא דהיינו לצאת מן העולם ונחזור ולבוא בגלגול כמו אהרן ועוד טעם ג' שהקב"ה אמר אלי יהושע הוא עובר לפניך שאחר ירש הגדולה שלי משא"כ אהרן ראה שבניו ירשו הגדולה וא"כ בדין הוא שאני מפציר בהקב"ה לכנוס לא"י יותר מאהרן ודו"ק ממרן אבי הג' זצוק"ל:
ויאמר ד' הנך שוכב וכו' וקם העם הזה וזנה וכו' והסתרתי פני מהם וכו' ואמר וכו' הלא על כי אין אלוקי בקרבי וכו' ואנכי הסתר אסתיר וכו' כי פנה וכו', ונתקשו מפורשים כולם מאחר שעשה תשובה ואמר הלא על כי א"א בקרבי וכו' שמודה ואומר שבסיבה שסלק ד' השגחתו ממנו מצאוהו הרעות איך אמר אח"ז ואנכי הסתר וכו'. עוד הק' הפ"ד לשון בקרבי תמוה הול"ל עמי או עמדי, ונ"ל ואציע' הנה לשון הרמב"ם רפ"א מהל' תעניות מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע וכו' על כל צרה שלא תבא וכו' שנאמ' על הצר הצורר וכו' ודבר זה הוא מדרכי התשובה שבזמן שתבא צרה ויזעקו עליה וירעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם כמ"ש עונותיכ' הטו וכו' וזהו שיגרום להסיר הצרה מעליהם אבל אם לא יזעקו ולא ירעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה מקרית ה"ז דרך אכזריות גורמת להם להדבוץ במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתור' והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני וכו' כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהי' קרו אוסיף לכם חמת אותו קרו עכ"ל. והיינו ע"ד שאחז"ל בברכות אם רואה אדם שייסורי'. באין עליו יפשפש במעשיו וכו', וזה נ"ל פי' הפסוק במשלי גומל נפשו איש חסיד וכו' דהחוה"ל בשע' התשובה ביאר מהות התשובה אם הציאה מעבודת ה' הי' בעזיבת מה שציווהו הבורא לעשותו. אופן תשובתו מקצורו תהי' בהשתדלו במעשה הנכון והדבקו בגדרי התשובה, ואם היתה במה שהזהיר הבורא ית' מעשותו אופן השגת קצורו יהי' בשמרו מרזור אל כל מין המעשה ההוא וישתדל לעשות הפכו וכו' והדמיון לחולי הגוף מחמת הזמון וכו' עש"ה. וא"כ ה"פ גומל נפשו איש חסיד היינו הניתן לבבו לשוב בתשובה ולגמול נפשי צ"ל איש חסיד לעשות לפנים משיה"ד וכמו שפירשתי בזה בישעי' כ"ו אורח לצדיק מישרים ר"ל לילך בדרך ממוצע. אבל ישר זו לפנים משוה"ד מעגל צדיק תפלס אם נטה מדרך הצדיק וחוזר בתשובה צריך ג"כ לנטות אל יזככו לפנים משוה"ד עד הגיעו אל ענין השוה. אבל ועוכר נפשו אכזרי, שאם חולה יסורים במקרה ה"ז אכזריות כי תוסיף צרה בו עוד צרות אחרות. וזה נ"ל ג"כ שהי' ענין דוד במעשה דבת שבע וזה בא לו לרוב התאוה ובתשובה שעשה מיעט תאותו עד קצר האחרון בתעניות כמ"ש עניתי בצום נפשי ואמר ג"כ ואני בעניי הכינותי. וזה"ש בסי' פ"ו בתהלים תפלה לדוד הטה ד' אזנך ענני כי עני ואביון אני ר"ל כמו אביון שתאב לכל דבר שמרה נפשי כי חסיד אני עשיתי תשובה באופן הנ"ל כי עני אני וכתיב גומל נפשו איש חסיד. לכן שמרה נפשי, ועוד פירשתי בהנ"ל בתהלים פ"ט אשרי העם יודעי תרועה מלשון תרועם בשבט וכו' היינו שברים גנוחי וילולי אם יודעים ומכירים כי ד' עשה זאת ולא מקרה הוא כי עי"ז באור פניך יהלכון חוזרים בתשובה וזוכים לילך באור ד'. וזה"ש ואמר על כי אין אלקי בקרבי דייק' ר"ל שיאמרו מקרה הוא ולא מיד ד' תוסיף הצרה צרות אחרות והסתיר אסתיר וכו' על כי פנה א"א וכו' ר"ל שלא יתלה הדבר בהשגחתי אסתיר השגחתי מדה כ"מ - עכ"ל אאמ"ו הג' זצוק"ל:
עוד נ"ל דבמיכה ג' כתיב שמעו נא וכו' המתעבים משפט וכו' ראשיה בשיחד ישפוט וכו' במחיר יורו שדה תחרש וכו', ותמו' מ"ש דלא הזכירו כלל חטא ע"ז שבגלל זה נחרב הבית, ונ"ל עפ"י קי' הרמב' בהל' תשובה הבחירה והידיעה סותרים זא"ז ע"ש, וא' מן התירוצים שנאמרו בזה היא כי החוטא אין כוונתו משום ידיעת ד' הוא אלא מרוע מזגו הו' חוטא, ובזה נ"ל פי' שפוך חמתך וכו' וא"ת מוכרחים היו מצד דיעתך העתיד, לז"א אשר לא ידועך ובשמך לא קראו, יר' לא אמרו לשם ייחוד קוב"ה, בשעה שהרעו לנו, כי אכל את יעקב וכו', ר"ל כוונתם רק לכלות יעקב לרע מזגם, וזה ג"כ כונת הפ' תבא כל רעתם לפניך וכו', דעוד הק' הרמב"ם שם אמאי נענשו המצרים הלא מוכרחים היו בגזירת ד' ועבדום ועינו וכו' ותי' הנ"ל א"ש גם בזה שלא מה"ט ולכונה זו עבדו בהם. וז"ש תבוא כל רעתם וכו' וא"ת מוכרחים היו וכמ"ש הוי אשור שבט אפי. לז"א ועולל למו כאשר עוללת לי דייק' דקש' ג"כ מוכרחים היינו עפ"י הידיעה, ועכ"ל תי' הנ"ל ודו"ק. והנה בדברים שנפשו שנ אדם מחמדתן כגון מריות וקנין נכסים ודאי להנאת עצמם עושים העושים כן ואין מענה בפיהם כלל לומר התנצלות הנ"ל. וא"כ הנביא מיכה רצה להוכיחם באופן שלא ימצא שום התנצלות עפ"י קוש' הרמב"ם הנ"ל לכן הוכיחם בדברים שנפשם חמדה, וז"ש שמעו נא המתעבים משפט וכו' ראשיה בשוחד ישפוטו במחיר יורו וכו' ומחיר הוא רומז על זנות כמ"ש אתנן זונה ומחיר וכו' עי' סוף תמורה, וכל אלו ע"כ להנאת עצמם עושים. ולא משום ידיעת ד'. והם ישענו על ד' לאמר הלא ד' בקרבינו דייקא ר"ל יודע עתידות מה שבכח עדיין ולכן לא תבא עלינו רעה דמוכרחים אנו ואין מקום לעונש כלל. ובאמת דברים שנפשם מחמדתן יוכיחו לכן בגללכם ציון שדה תחרש וכו' והנה הרמב"ם הק' עוד ע"פ זה וקם העם הזה וזנה וכו' הרי מוכרחים היו ע"ש. ותי' הנ"ל מספיק לכל זה כדמיון מי שרואה מרחוק סומא הולך סמוך לפתחים אומר הרואה אותו מקודם שיפול הסומא. אבל אין אמירתו מכריח נפילת הסומא כנ"ל. וא"כ ה"פ וקם העם הזה וזנה וכו' והסתרתי פני מהם להענישם, והם יקשו ערפם ויוסיפו חטא על פשע באמרם הלא על כי אין אלוקי בקרבי דייקא ר"ל שאין יודע עתידות לכן מצאונו הרעות דאל"כ בטל הבחירה ואין מקום לענוש. ולז"א ואנכי הסתר וכו' כו באמת עיקר טעם העונש בראשונה הוא שאסתור פני הוא על כל הרעה אשר עשו דייק' כי פנה מרוע מזגו ותאותו אל א"א וכו' כנ"ל: ועוד יובן יותר עפ"י הנ"ל דק' עוד לשנא דקרא ואמר לשין יחיד הל"ל ואמרו. ועוד פתח וקם וזנה וכו' וסיים על כל הרעה וכו' ונ"ל דהנה הרמב"ם חי' קושי' הנ"ל בפ' וקם וזנה וכו' שלא הי' הגזירה על איש ידוע וכל א' מהזונים אינו רצה שלא לזנות יכול למנוע את עצמו ע"ש. וראב"ד השיגו נר' שדברי נערות הם יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם. יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזירתך על אותן שלא זנו הרי לא זנו עש"ה. ונ"ל לתרץ דאיתא במס' ר"ה וביומא עבר אדם עבירה א' מוחלין לו וכו'. מעביר ראשון ראשון וכך הי' המידה. וא"כ על עבירה א' בפ"א ליכא עונש אלא בהרבה עבירות וא"כ אין לחוש ולומר הזונה על מי חל גזירתך דאי מה"ט חטא הא לבדו הו"ל לעשות, ולא יותר כיון דלא גזר על יותר מזה וכמובן, וא"כ ה"פ וקם וזנה וכו' והסתרתי פני מהם ויקש' להם קוש' הר"מ הנ"ל מוכרחים היו. ואי כתירוצו של הרמ' שלא גזר על איש ידוע, לז"א ואמר כל א' מהזונים בתמי' הלא על כי אין אלוקי בקרבי דייקא מצאינו הרעות וכו', ר"ל על שלא הזכירני בשם. א"כ ועל מי חלה גזירתך כקושי' הראב"ד. לז"א ואנכי הסתר אסתיר וכו' על כ"ל הרעה אשר עשו דייקא. על פי' אצל, כמו עם ר"ל הרעה גם כן את אשר פנה וכו' וכנ"ל:
ועוד נ"ל באופן דרך חריף ויובן גם פסוקי תהלים סי' ס"ב אחת דיבר אלוקים וכו' כמעשיהו וכו' דתמו' ומשולל הבנה, גם ק' רישא לסיפא כדהק' בגמ' ונ"ל לפ' על נכון. דהנה אאמ"ו הנ' זצוק"ל תי' לעצמו קו' הרמב"ם בסתירת הידיעה והבחי' דבס' החרידים כתב בטעם דדחי עשה לל"ת אע"ג דלית חמיר דלקי עלי' מ"מ העדר השכר שמפסיד ע"י ביטול העשה הוא עונש גדול יותר מעונש גיהנם שאינו זוכה עם שאר כל הצדיקים וכו' עש"ה ובכה"ג מצינו גבי אחר במס' חגיגה מידן לא דיינו וכו' ור"מ תלמידו הכניסו לגיהנם והרמב"ם בפ"ח מהל' תשובה כתב העוה"ב צדיקים יושבים וכו' ונהנין מזיו וכו' ומשיגים מאמית' הקב"ה וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאו' הנביאים כולם וכו' הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת וכו' וזה מצינו שקורין אותה הנביאים באר שחת ואבדון וכו' וכל לשון כלי' והשחתה, לפי שהי' כליה שאין אחריה תקומה והפסד שאינו חוזר לעולם וכו' עכ"ל, וא"כ לולא העונש בטענה דמוכרח האדם עפ"י ידיעת ד' גם לשכר אין מקום לעושה טוב. והעדר השכר הוא עונש יותר גדול. וכל הכונת של הבריאה היא רק להטיב לנבראים. וחסד ד' הוא עלינו בתשלום הגמול שכר ועונש עכ"ד קדשו של מרן אבי זצוק"ל וש"י. וא"כ נ"ל ה"ע הנך שוכב וקם וזנה וכו' וקם מאותן שא"ל הכרע ובש"ס יליף מיני' תרתי שהקב"ה מחיה מתים ויודע עתידות. והנה התחי' הוא משכר המצית וע"כ הבחירה חפשית. לכן והסתרתי, פני וכו' על שזני אחרי אחרי ע"ז אמנם הם יקשה להם קישו' הסתור' הנ"ל, ואמר הלא ע"כ א"א בקרבי דייקא שאין יודע עתידות מצאוני וכו', דאל"כ אין מקום לעונש, לז"א התי' הוא דלולא עונש ראשין של והסתרתי פני ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' היינו הכרת תכרת וכו' בעוה"ז ובעוה"ב ר"ל דהעדר השכר הוא עונש יותר חמור וגדול כנ"ל. וזה"ש סי' קמ"ב בתהלים בהתעטף עלי רוחי ר"ל מיד בשעת הבריאה עד"ה כי רוח מלפני יעטו ונשמות אני עשיתי ואתה ידעת מאז נתיבתי כי בארח זו אהלך וא"כ הרי טמנו פח לי יר' דמוכרח אני ח"ו לחטוא ואינו מקום לעונש כיון דאין לי מנוס לברוח מעשות הרע כקוש' הרמ' לז"א תי' הנ"ל דא"כ הבט ימין וראה ר"ל לזכות ואין לי מכיר טובה בשביל עשיית הטוב דג"כ מוכרח אני. וכיון שכן אבד מנוס ממני לגמרי, ואין דורש לנפשי דייק'. דהנשמה פורחת באויר וזה יותר גריע כמו באחד. לכן זעקתי אליך ד' כי אמרתי אתה מחסי כי חסדך ורצונך הוא שיהי' חלקו בארץ החיים, והנה שאלת המין ידוע מנין שהקב"ה יודע עתידות ומחיה מתים נ"ל כיון דעיקר שכר ועונש הוא לעולם התחיה, כוונת המין היה על סתירת הידוע' והבחירה והשיב לו מקרא זה הנך שוכב וקם העם הזה וזנה וכו' אע"ג שאין לו הכרע אהיכ' קאי שמעי' מיני' תרתי, וא"כ הפ' אחת דיבר אלוקים ר"ל תיבת וקם, שתים שמעתי דקאי לעיל ולרע, דהי מניי' מפקת, וא"ת שני הפכיים הם כי קושי' הרמב"ם, לז"א כי עוז לאלקים דייק' ר"ל הרי לולא העונש יותר קשה מדה"ד והפורעניות ע"י העדר השכר, ולכן אדרבה ולך ד' חסד בזה כי אתה תשלם לאיש העונש והשכר כמעשיהו, ונכון מאד ודו"ק כנ"ל - [א"ה מענין לענין באות' ענין אמרתי להוסיף על דברי א"ז הג' זצ"ל דאית' בגמ' ואלו צדיק ורשע לא קאמר הקב"ה משום דדיבורו של הקב"ה הוא מעשה וא"כ יהי' מוכרח להיות צדיק או רשע ולא יהי' לא שכר ולא עונש אך קשה שאמר ד' הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה ותירץ הרמב"ן דאפשר להשיב לכל אחד ואחד מנלך דקאי עליך הדיבור דלמא על חבירך וז"כ הכ' כי הנה אוביך ד' כי הנה אויבך יאבדו יתפרדו כל פועלי און דאית' גדול השלים דאף שעבד עי"ז כדור אנוש מוחלין לו ונר' הטעם משום דבשעה שיש שלום ביניהם אז המה כאיש אחד ואפשר להם לתרץ מעשיהם כקושי' הרמב"ן ע"פ הנך שוכב וכו' וזנה וכו' ואז הי' כל מעשיהם ע"פ הוכרח ואי"ל כתי' הרמב"ן מנלך דקאי עליך דלמא על חבירך יש להשיב מה לי אני לעצמי ומה לו חבירי והא כולם נחשבים כאיש א' אבל אם אין שלום ביניהם אז לא נחשבים כאיש א' וי"ל להם מנלך דקאי עליך וע"כ אמר הכ' כי הנה אויביך ד' כי הנה אויבך יאבדו ומה לך לתרץ והא הם מוכרחי' לחטוא ע"פ דיבר דהקב"ה ותירץ יתפרדו כל פועלי און שאין להם שלום ואז לא נחשבו' כאיש א' וי"ל מנלך דקאי עליך כתו' הרמב"ן לאפוקי אם לא יתפרדו והי' שלים ביניהם וז"כ הכ' ג"כ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק וכו' על שלשה פשעי ישראל דהיינו ע"ז ג"ע ש"ד יש לענש לכם ואי"ל ע"פ הפ' הנך שוכב וכו' וקם העם וזנה א"כ הי' ע"פ הוכרח וע"כ תירץ וארבע לא אשיבנה החטא הרביעי שהוא שנאת חנם ואז י"ל מנלך דקאי עלך כנ"ל]:
ואאמ"ו הגאון זצ"ל כ' לפרש כך וז"ל ק"ל מאי זה לשנא דהסתרת פנים ונ"ל דידוע קוש' הרמ' מקרא זה וקם וזנה וכו' ויובן לע"ד לתרץ הקו' דאיתא ד"ד קודם שיחטא ד' הו' ואחר שיחטא. והק' הרא"ש בר"ה קודם שיחטא רחמים למה, ותי' שלא להענישו על מחשבת ע"ז עד אחר מעשה אע"ג דכתיב למען תפוס וכו' בלבם וכו' ואיתא ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרת ריקם. ומצינו לשון זונה אמחשבי לבד כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם אשר אתם זונים וכו' ואמרי' זו מינות והרהורי עבירה, וא"כ דברי הקב"ה שאמר וקם וזנה אחרי וכו' יש לפרשו אמחשבה לבד, ומכ"ש דתיבת בקרבו שאמר אחר אלקי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו מיותר והל"ל רק בא שמה לבד ונ"ל תיבת בקרבו חוזר אל וזנה. ור"ל וזנה רק בקרבו דייק' במחשבתו ועזבוני והפר את בריתי דייקא כי ברית כרותה לי"ג מדות וכו' וא' מהם הוא קודם שיחטא ר"ל שלא לענוש על מחשבת עי"ז והסתרתי פני מהם פני דייקא. ר"ל ד' הוי' הראשון קודם החטא, והם יקשה להם זאת הרי מוכרחים היו ואמר על כי אין אלוקי בקרבי דייקא על מחשב' ע"ז לבד מצאוני וכו' לז"א ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' ע"ד הרעה אשר עשה דייקא בפועל אחר שחטא נתפס גם אמחשבה וגם על המעשה ועל המעשה לא דברתי כלל כנ"ל עכד"ק של מרן אבי זצ"ל, ואני כבר כתבתי הנראה לענ"ד ועי' מש"ל בפ' ואתחנן בענין הנ"ל:
בפ' חלק אי' שאל האי מין מנין שקב"ה יודע עתידות ומחי' מתים, א"ל דכ' ויאמר ד' אל משה הנך שוכב וכו' וקם העם הזה וזנה. והשיב דלמא לא קאי אלא אלרע וכו' א"ל נקוט מיה' פלגא וכו' ותמו' איך נתן מקים לכפור בתחה"מ שלא מצא לו קרא ונ"ל דאי' במד' וישלח פ' ע"ח חדשים לבקרים על שאתה מחדשינו בכל בקר ובקר אנו יודעין שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים וכו' והנה בקרא הנך שוכב וכו' דקדק האלשי"ך מ"ש בלשון הוה דנקט שוכב, תשכב הל"ל, ונ"ל עפ"י מד' הנ"ל בצירוף התשובה למינים הנ"ל א"ש, וה"פ הנך שוכב וקם בהוה תמיד חדשים לבקרים שאני מחזיר נשמות לפגרים מתים תמיד לתחה"מ מה"ת והוצרך קרא להקדים כן לוקם העם הזה וזנה וכו' ללמוד הקב"ה יודע עתידות, ואם אולי לא יעמדו בבקר משינתם, ע"כ אחרים יהי' המזנים, כי ביום מית' משה ל"ה מונים עד אח"ז בימי השופטים, ואיך אמר העם הז"ה וזנה, לכן הקדים הקב"ה הנך שוכב וקם בהוה תמיד חדשים לבקרים, כן וקם העם הזה חדשים לבקרים, ואח"כ וקם העם הז"ה דייק' וזנה, א"כ תרתי ש"מ כמד"ר הנ"ל רבה אמונתך כנ"ל, עונ"ל דלכאו' מוכ' תחה"מ מה"ת ממה שאמ' יעקב לעשיו עד אשר אבו' אל אדני שעיר', כ' המד' שם סי' פ' ע"ח על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב לעשיו לשעיר מימיו אפשר יעקב אמתי הי' ומרמה בו אלא אימתי בא אצלו לע"ל וכו' ע"ש, וע"כ היי' ע"י תחה"מ, אמנם הרי אז"ל יעקב אבינו לא מת, וא"כ א"ר מהתם, ומ"מ שפי' מוכ' לה כנ"ל דיעקב מנא ידע זאת מקודם שלא ימות, וע"כ משום תחה"מ קאמר אבוא וכו' עכ"פ, ועדיין יש לדחות שהקב"ה יודע עתידות ומגיד מראשית אחרית סו' ית' גילה סודו אל עבדו יעקב שלא ימיתיהו, א"כ א"ר משם על תחה"מ, א"כ נ"ל ז"כ הצדוקי ששאלו על ב' אלו בהדדי ור"ל דממ"נ קשי', נהי דחדא מהני מוכחי שפיר מקר' דיעקב, אבל תרתי מנ"ל וממ"נ, וא"כ השיב לו שפי' נקוט מיה' פלגא דקאי אלרע וקם וכו' וזנה כפשוט' דקר' ומוכח מינה יודע עתידות:
אית' במדרש פ' וילך שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות היום קיבל עליך ואמר איני זז ואיני שוקע אם משה קיים נר' לפרש דאיתא ברות שובנה בנותי לכנה כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנותי כי מר לי מאוד מכם ואית' במדרש ר' חנינא פתר קרא במשה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בהן קלסתיך שאמרתי הן הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים והיית סבור שתתן לי שכר עי"ז הלהן תעגנה הוגעתני במלאך המות ואמרת לי הן קרבו ימיך למות וחוזר ואומר לישראל אל בנותי כי מר לי מאד מכם בשבילכם יצתה בי יד ד' ע"כ המדרש ותמוה גדולה דמנא לי' לר' חנינא להוציא הקרא מפשוטו שהרי פשוטו דקרא הוא דנטמי דברה כן לשתי כלותים שבלתי אפשרי להם לעגן כ"כ זמן ארוך ומה שייך לזה ענין משה וכי בשביל שאמרה תיבת הלהן שתי פעמים לכך נאמ' דקאי על משה שאמר הן ב' פעמים אשר אן להם שייכות זל"ז וגם מה שאמרה כי מר לי מאד מכם דפירושו בשבילכם אמר נמי דקאי על משה דזה תמוה - ונר' דהכי הוא דנעמי טענה לשתי כלותים טענה גדולה שישיבו לביתם ולא ילכו עמה לגייר כי לא יקבלו אותם מטעם דכתיב לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' אך שידעה נעמי שיש לכלותיה פתחון פה והוכחה גדולה מן ב' פעמים הן שאמר משה ללמוד מזה שיקבלו אותם, לזה אמרה נעמי כי מר לי מאד מכם שאמר משה בשבילכם וזה הוא סתירה על דבריהם ובטלו הוכחה שלהם לא יקבלו אותם רק אודיע שיש תשובה על שאלת משה ששאל בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה כי במדרש פ' וילך איתא שאמר הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות היום קיבל עליך ואמר אינו זז ואיני שוקע אם משה קיים נמצא כאן מפורש בהדיא דבדיבור הן קרבו ימיך למות לא גזר עליו מיתה רק אמר לו היום דהיינו השמש קיבל עליך - אבאר תחילה המדר' הנ"ל מה שאמר לו הקב"ה היום דהיינו השמש קיבל עליך דהיא לכאורה תמוה מה איכפת להשמש במיתת משה וגם האיך הי ביכולת השמש לאמר איני זז ואיני שוקע כיון שהקב"ה ציוה עליה להלוך תמיד ולסבב העולם, ועוד אם הי' בידה כח לעמוד ולנוח א"כ מה היתה צריכה לקבול על משה הלא הי בהכרח למלא רצונה כדי שתחזור תלך כמנהגה תמיד:
ונר' לבאר בהקדים מ"ש בס' עשרה מאמרות מאמר העיתים סי' ט"ו וז"ל אל תתמ' אל השמש העושה בשבת כמו בחיל ואינו נמנע' בשבת מהליכה הטעם הוא כי היא כלי אומנתו של הקב"ה לאותות ולמועדים וימים לשנים וקיי"ל דהלכה כב"ה דשביתות כלים לאו דאורייתא ואין מצוה בשביתות כלים ע"כ ועיין בגמ' שבת דף י"ח דיליף ב"ש שביתות כלים מהא דכ' בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דהוא מיותר דודאי מחוייבים לשמור כל מה שאמרה תורה אלא לרבות שביתת כלים ע"ש אבל ב"ה נ"ל דסבר כמו שכ' רש"י בחומש פי' אחר על הפסוק הנ"ל דרש"י כ' שם בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה בתורה אזהרה הוא והיא במקום לאו וכתבו ע"ז המפורשים והביאם הש"ך דלכך אמרי' דכל מקים דעשה דוחה ל"ת משום דכל עשה יש בו ג"כ ל"ת לכך דוח' ל"ת גרידא נמצא לפי' רש"י הלז לא מצינו לימוד על שביתות כלים והוא כדעת ב"ה דשביתת כלים לאי דאורייתא - ודע דרש"י כ' בפי ואתחנן על פ' ויתעבר ד' בי למענכם פירש"י נתמלא חימה דלכאורה לא חידוש רש"י בזה כלום אבל ה"פ במה דאמרי רז"ל במנחות דלא מענשי על עשה וגבי משה מצינו דעבר רק על עשה דכ' ודברתם אל הסלע שהוא עשה ומשה עבר על עשה ולא הי' ראוי ליענש רק בעידן רותחא אמרי' שם דמיענוש, לזה אמר קרא ויתעבר ד' בו למענכם ובא רש"י להודיע פירושו כלומר שלא תיקשו למה נענש משה הלא לא נענשו על עשה לז"א נתמלא חימה והי' בעידן רותחא לכך נענש ממוצא דבר שמענו דמשה לא הי' ראוי ליענש משום דלא עבר רק על עשה דלא מענשי עליה וצריכין למודעא דהגמרא דסברה דלא נענשו על עשה ודאי לא סברי להא דפירש"י על הקרא ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דבא ליתן ל"ת על כל עשה שבתורה דא"כ ודאי לא הי' שייך לומר דלא מיענשי על עשה שהרי לא נמצא בכל התורה עשה לחוד דבכל עשה יש בו ג"כ ל"ת אלא ודאי דסברה הגמרא הלז דבכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לא בא ליתן ל"ת על העשה רק בא לרבות שביתת כלים והשתא שפיר מבואר המדרש הנ"ל היום קיבל עליך על פי הדין כי יודע דמיתת משה הי' בשבת לכך בשלמא עד הנה סי' השמש זורח ושוקע כדרכו אף בשבת אף שהי' כלי אומנתו של הקב"ה עכ"ז לא מנע מהוליכה בשבת משום דשביתת כלים לאו. דאורייתא הוא דכתיב בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לא בא לרבות שביתת כלים רק בא ליתן ל"ת על כל עשה שבתורה משא"כ עתה שהגיע זמן של משה למות בשבת והוא נשאר בחיים ולא מת מטעם דלא עבר רק על עשה ולא מיענשו אעשה וא"כ אם איתא דקרא וכל אשר אמרתי אליכם תשמורו באים ליתן ל"ת על כל עשה למה לא מיענשי אעשה הלא בכל עשה יש בי ג"כ ל"ת אלא מוכח מזה דקרא הלז בא לרבות שביתת כלים לכך בא השמש לקבל לפני הקב"ה ואמר איני זז ואיני שוקט אם משה קיים ומזה מוכח דלהדיא דשביתת כלים הוא מדאורייתא וק"ל - נמצא מבואר כאן בהמאמר הנ"ל דהפסוק הן קרבו ימיך למות לא עזר בזה גזירת מיתת משה אלא שאמר לו הקב"ה היום שהוא השמש קיבל עליך וא"כ נסתר בזה שאלת משה ששאל בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה שהרי הקרא הזה לא נאמר לו לגזירת מיתה אלא אמר היום דהיינו השמש קיבל עליך גם מוכח כאן אחר דחזינן שמת משה אף דלא עבר רק על עשה מוכח מזה דבכל עשה יש בי ג"כ ל"ת אשר נלמד מפסיק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמורו וא"כ נלמד ממילא מזה דכל עשה דוחה ל"ת מפני שכל עשיה יש בו ג"כ ל"ת לכך דוחה ל"ת גרידא - ונקדים גמ' יבמות דף ע"ז שאמר דואג לשאול על דוד עד שאתה שואל עליו אם הגון למלכות ואם לאו שאל עליו אם הוא ראוי לביא בקהל משום דאתי מרות המואביה אמר לו אכנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וכ' שם המרש"א יש לתמוה שדואג וסיעת' שהיו גדולים בתורה איך עלה על דעתן שגם עמונית ומואבית יהיו אסורים הלא בועז זה אבצן שהי' שופט לכל ישראל כמה שנים איך נשא פסולה קהל ונר' לפ' דעשה דיבמה דוחה ל"ת וחייבי לאווין מתייבמין מן התורה אלא דאנן גזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה דאסיר בה דכבר נתקיים העשה בביאה ראשונה ואפשר דבימי בועז לא גזרו והותר לי ביאה ראשונה במצות ייבום דעשה דיבום דוחה ל"ת דמואבית דאז בזמן ההוא נהג מצות ייבום אף בקרובים וזה הי' ג"כ דעת דואג שאמר לעולם עמונית אסירה והא דנשאה בועז היינו משום מצות יבום ובביאה ראשונה נתעברה שהרי מת מיד באותה לילה יבנו עובד פסיל לבוא בקהל כי הבנים הילכון אחריה עכ"ל מהרש"א - והשתא שפיר מבואר מדרש הנ"ל דנעמי הזהירה לשתי כלותיה שיושיבי וילכו לביתם כי לא יקבלו אותם מטעם דכתיב לא יבא עמוני בקהל ד' אמנם כליתיה הי' מענה בפיהם וליתן טענה נכונה ע"ז ואמרו דאעפי"כ יקבלו אותם מטעם שיש שם גואלים קרובים אשר בזמן ההוא הי' מוטל עליהם לייבם כגון בועז והגואל וא"כ אף באיסור נמי מחויבים לייבם כי העשה דייבום דוחה איסור לאו שהרי מכל עשה דוחה ל"ת מטעם דבכל עשה יש בו ג"כ לית מכח הקרא בכל אשר אמרתי עליכם תשמרו יהי' להם הוכחה גדולה ע"ז מהא דכתיב ב' פעמים הן בתרי קראי דסתרו הדדי ע"פ שאלת משה בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי מיתה צריך לומר דהקרא הן קרבו ימיך למות לא נאמר לגזירת מיתה אלא אמר לו שהיום דהיינו השמש קיבל עליו ואמר איני זז ואיני שוקע אם משה קיים דסבר' דמשה לא יעניש משום דלא עבר רק על עשה כנ"ל וא"כ השתא דחזינן דמשה נענש אף דלא עבר רק על עשה א"כ מוכח דבכל עשה יש בו ג"כ ל"ת אשר גלל זה כל עשה דוחה לא תעשה וא"כ גם עשה דייבום ידחה ג"כ הלאו דמואבי ושפיר יקבלו אותם - ועל זה השיבה להם נעמי לשתי כלותיה בהשכל הלהן תשברנה הלהן תעגנה כלומר הלא שמעתי שכל תקוותיכם והוכחתם מהני תרי קראי דכתיב בהם תרי זימנין הן כנ"ל ובאמת זהו לאו הוכחה כלל כי מר לי מאוד מכם בשבילכם כלומר הלא משה אמר לישראל כי מר לי מאוד מכם בשבילכם כמו שכתב ויתעבר ד' בי למענכם שנתמלא חימה וא"כ אפשר לומר בכל עשה אין בו ל"ת ולכך אין עשה דוחה ל"ת יהא דנענש משה אף דלא עבר רק על עשה הייני כמו שאמר משה ויתעבר ד' בי למענכם בשבילכם שנתמלא חימה והי' בעידן רותחא לכך נענש אף על עשה לחודי' וא"כ אין לכם ראי' שיקבלו אתכם ודו"ק. [א"ה והנה לדעת המרש"א דבועז לקחה את רות מטעם מצית יבום דעשה דוחה ל"ת ודואג סבר דאעפי"כ הבנים מואבים דהולד הולך אחריה אחר הפסול וראיתי דמה דפשיטא לי' להמרש"א ז"ל נסתפק בו השער המלך בהל' יבום וחליצה דיבם שייבם ממזרת מטעם עשה דוחה ל"ת אי הולד ממזר או לא לענ"ד לא הבנתי ספקי של שעה"מ לפי דעת התוספות ביבמות דף ע' ד"ה יבא עשה וכו' לא היתר בח"ל רק העראה ולא גמר ביאה א"כ איך אפשר שיולד ממזר מביאת היתר דיבום ותוספות כ' ביבמות דף נ"ה בהעראה אינ' ראוי' להתעבר וצע"ל:]:
ואנכי הסתר וכו' איתא בתנא דבי אליהו רבא בפ"ו ובפי"ז ובפליא הקב"ה מתכוון ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששה [פי' המפרש בשם ס' עמק המלך תצ"ו בגימט' מלכו"ה לפי שמצד מדת מלכות הם תצ"ו אלפים רבבות אלו ובס' ידי משה גרס תצ"ג כמנין צבאת חסר וי"ו ע"ש] אלפים רבבות מה"ש עומדים לפניו תמיד ומקדישים את שמו הגדול בכ"ו תמיד מיציאת החמה ועד שקיעת החמה הן אומרים קק"ק ד"צ מלא כה"א כבודו, ומן שקיעת החמה עד יציאת החמה הן אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שנאמר עושה שלום במרומיו וכו' וטעם לזה כ' מרן אבי הגאון זצ"ל ז"ל נ"ל וגם תמוה המשך דבריו בפי"ז שהקדים וז"ל וכה"א בענין המשכן שנא' ואלה פקודי המשכן משכן העדות ומאהבה שהקב"ה אוהב אותם את ישראל ומשמחה שהוא שמח עמהם הוא בעצמו משבח אותם שנא' צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה וכו' בממ"ה הקב"ה שהשלום שלו, ד"א שמתכוון ועושה שלום בתצ"ו אלפים רבבות [ופי' המפרש ז"ל וכה"א בענין המשכן שהשרה הקב"ה שכינתו בתוכם אע"פ שעשו העגל צוה להם לעשות משכן שויתר להם את מעשה העגל שנא' משכן העדות פירש"י עדות לישראל שויתר להם קב"ה מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם עכ"ל] ונ"ל עפמ"ש במס' חגיגה דף י"ג כתוב א' אומר שש כנפים לא' וכתוב א' אומר וארבע כנפים לאחת להם ל"ק כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כביכול שנתמעטו כנפי החיות הי מנייהו אימעוט א"ר אותן שאומרת שירה בהן ובמד' אז"ל האבות הורידו את השכינה למטה מז' רקיעים והשכינהו בארץ אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, ובזמן הבית עיקר שכינה בתחתונים ושוב ע"י רשעי הדורות נסתלקה שכינה למעלה עד רקיע הז' שנא' אלכה ואשובה אל מקומי, וה"פ התנא דב"א ביום יר' היינו בשעת שלותן של ישראל שהי' בהמ"ק קיים מתחילת זריחת החמה עד שקיעתה שהשכינה עיקר דירתה בארץ בביהמ"ק אומרים מה"ש מספר תצ"ו אלפים רבבות קק"ק ד"צ מלא כה"א כבודו כאז"ל ע"פ והי' כל מבקש ד' יבא אל אהל מועד שאפי' מה"ש יבאו מעולם המלאכים אל בית מדרשו של משה לכן די' צבאות גם העליונים מלא כה"א כבודו, ובלילה מתחילת שקיעת חמה עד זריחתה היינו בזמן הגלות וחרבן בהמ"ק שדומה ללילה ששקעה שמשן של ישראל נתמעטו כנפי מחיות שאומרים בהם שירה הנ"ל לפי שגלתה שכינה ונסתלקה למעלה אלכה ואשובה אל מקומי, לכן אומרים מה"ש אז ברוך כבוד ד' ממקומו ודאי למעלה ראש, ולא כביום שאומרים מלא כה"א כבודו בזמן בהמ"ק שהיו הניסים מפורסמי' ועתה המה נסתרים וזה נ"ל כוונת נוסח הקדושה שתקנו ויסדו לנו נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום ככתוב כו' קק"ק ד"צ מלא כה"א כבודו כי לעומתם ברוך יאמרו ברוך כבוד ד' ממקומו בזמן לילה שנסעה שכינה למקומה והניסים נסתרים מתפללים אנחנו שנזכה לקדש שמו ית' כביום מלא כה"א כבודו. וזה נ"ל ג"כ פי' הפ' ויגב"ה ד"צ במשפ"ט במדה"ד בלילה זמן מחורבן שעלתה שכינה למעלה גבו"ה ויגביה ד"צ על היפוך בשעת רחמים שאז ד' צבאות מלא כה"א כבודו וגם צבאות עליונים באים למטה, אבל במשפט ויגבה ד' צבאות למעלה ראש והאל הקדוש נקדיש בצדק"ה בוו"ם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה אז אומרים לו הצבאות קדוש כנ"ל ולפי"ז מבואר כוונת התנא דב"א ואלה פקודי המשכן משכן העדות כו' מאהבה שהקב"ה אוהבם לישראל ומשמחה שהוא שמח עמהם כו' שהשרה הקב"ה בתוכם הוא עצמו משבח אותם כו' בעטרה שעטרה לו אמו כו' זה אהל מועד, ובמד"ר דחז"ל ואלה פקודי המשכן משכן העדות מהו משכן ב"פ שנתמשכן ב"ס על ידיהם וכן פירש"י המשכן משכן ב"פ רמז למקדש שנתמשכן ב"פ בב' חורבנין על עונותיהם של ישראל הרי מיירי הפ' בשני הזמנים בישובה ובחורבונה לכן מייתי עלה דגם למעלה זה ההבדל בשירה של מה"ש ביום ובלילה ביום מלא כה"א כבודו שהשרה שכינתו בתוכם משכן העדות, ובלילה נתמשכן אז אשר פקד ויפקד מקים דוד ברוך כבוד ד' ממקומו וכמו למטה ההבדל כיתרון האיר מן וכו' כן למעלה ג"כ כביכול נתמעטו כנפי החיות שירה וקדושה שאומרים לפני הקב"ה הבדל זהו עכד"ק של רפינו אכי זצוק"ל [א"ה עיין בהקדמ' מהרי"א חלק אה"ע:]:
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' כ' כ"ק אאמ"ו הג' זצוק"ל ז"ל הטהור הרמב"ם בפ"ז מה' ס"ת ז"ל מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתב ס"ת לעצמו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו' וקשה מנ"ל מקרא ועתה כתבו לכם את השירה הזאת דכל התו"כ קאמר דלמא השירה הזאת דהאזינו לבד קאמר ואת"ל נמי אין כותבים פרשיות פרשיות עדיין דלמא משנה תורה לבד קאמר אבל כמ"ע הוא רק על השורה בדוקא בלבד ולא על כל התו"כ והג' בשאגת אריה סי' ל"ד הניחו בצ"ע על הרמב"ם ע"ש זאת ועוד אחרת דרמב"ם פשיטא ליה בס' המצות דנשים פטורות ממ"ע זו דכתיבת ס"ת והג' בש"א סי' ל"ה הניחו בצ"ע דמנ"ל, שני פסקי הרמב"ם אלו כבר האריכו בהם מעניתם גדולי האחרונים הלא בספרתם ספיר גזרתם והנה כעת היום יג ניסן הדר"ת לפ"ק אשר זיכני ה' ב"ה לקיים מ"ע זו שנגמר ס"ת שלי ארכו כהיקפו תהלי"ת נתתי אל לבי לדרוש ולהבין בחכמה מקור טהור נובע להני הלכות פסוקות אשר מרועה א' נתנו וצדקו יחדיו גם שניהם כפי שהשגתי לבאר בעזרת ה' עלי - הנה קרא כדכתיב בספר אורייתא דמשה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם וכו' והרמב"ם בפ"ז מהס"ת ז"ל מ"ט על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר כתבו לכם ס"ת שיש בה שירה זו לפי שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל, ותמוה דהא דאין כותבין פרשיות פרשיות גופא פלוגת' היא בס"פ הנזקין ומאן דס"ל הכי הא נפ"ל מקרא ולא מהלכה לממ"ס ולא מסברא אלא שנא' לקוח את הס"ת הזאת והכי ה"ל להרמב"ם לכתוב מהיכא דנפ"ל הא דאין כותבי' פ' פ' דמינה שמעי' תו פי' את השירה הזאת התו"כ שיש בה שירה זו וצ"ט, והגאון בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' רנ"ד תמה עוד על הרמב"ם בזה וז"ל דלמא לעולם הכונה טל שירה לחוד אע"ג שאין כותבים מגילות מגילות מ"מ לא גרע מפרשיות שבתפילין ומזוזות ופ' סוטה שכל אלו נכתבים בפ"ע כי ה' ציוה וה"נ דלמא ה' ציוה על השירה לחודה ובודאי האמת שביותר קשה ע"ד מהרי"ט ב"ח חיו"ד סי' ג' שהקשה על הרי"ף דפסק כותבים מגילה א"כ מנ"ל דועתה כתבו לכם הוא ס"ת דלמא שירה לחודה, הרי הגאון ז"ל משה לפירוש זה של הרמב"ם כאלו מקובל כן בלי שינוי ולפענ"ד הוא תמוה ושאלתי לחכמי' גדולים ואין פותר לי וכו' עכ"ל ונדחק לישב - ולענ"ד עפ"י הערתי הנ"ל מתורצים כל התמיהות הנ"ל גם על הרמב"ם תמי' חתם סופר וגם על הרי"ף תמיהת מהרי"ט בפשוט דתיבת ועתה כתבו וכו' ע"כ שלילה הוא ועתה דייקא כתבו לכם ולא מקודם דל"ל ולא לאחר זמן דהא למען תהיה לו לעד וכו' כתוב וע"כ שמצוה לדורות הוא ומכלל הן נשמט לאו לר"מ א"כ מגופא דקרא זה שמעינן דאין כותבין מגילות מגילות מתיבת ועתה כתבו וכו' אחר שנגמרה כולה ואי שירת האזינו לחוד קאמר א"כ ועתה למה לי הא פשיטא דלא היה אפשר מקודם לכתוב עד שנאמרה נו אע"כ כל התו"כ קאמר שאסור היה לכתוב מקודם פרשיות פ' אלא ועתה אחר שנגמרה כולה את השירה הזאת כתבו לכם ס"ת שיש בה שירה זו כנ"ל, ולמ"ד מגילה מגילה נתנה לכתוב ס"ל דה"פ ועתה שנגמרה התו"כ כתבו לכם וכו' מצות עשה על כל איש וכו' אבל קודם שנגמרה לא היה מצוה לכתוב מגילה מגילה אלא רשות ולא איסורא, וי"ל הא תלי' אי נשים סומכות רשות וכמ"ש הטו"ז ומג"א ריש סי' קכ"ח כה"ג וא"כ לק"מ ועוד אחרת עמד הגאון בחתם סופר סי' הנ"ל וז"ל ובחי' לסי' הנזקין שם בארתי דצריך חקירת חכם מ"ט לאיסורא דמגילה מגילה ואפי' אי חתימה נתנה ומכ"ש אי מגילה נתנה ואדבק מנ"ל שהקב"ה הקפיד שלא לכתוב מגילה מגילה עכ"ל ולפמ"ש מבואר דבהדיא גלי קרא לאסור מתיבת ועתה כתבו אלא דק"ק א"כ מ"ש דש"ס מפרש טעמא בגיטין דף ס' טעמא דרשב"ל חתימה נתנה שנא' לקיח את ס"ת הזה וכו' ות"ל מתיבת ועתה כנ"ל, וי"ל לרבנן דר"מ לא ס"ל מכלל הן נשמע לאו לא שמעי' מתיבת ועתה וכו' [ובדרוש פירשתי תיבת ועתה לשלול לאחר זמן וה"פ להיות דברים שעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב אלא כדי שלא תשתכח תורה שבע"פ וה"ק ועתה דייקא כתבו לכם את השירה הזאת דייקא ולא אחרת תורה שבע"פ אבל יגיע זמן בעתיד שגם תורה שבע"פ יהיה מותר לכתוב עש"ה] לכן מייתי לה מלקוח את ס"ת הזה אבל לדידן ילפי' לה שפיר מועתה, שיב ראיתי לרמב"ן על התורה בהקדמתו ריש ס' בראשית שכ' וז"ל לדברי האומר תורה חתומה נתונה כתב הכל בשנת הארבעים כשנצטוה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את ב"י שימה בפיהם וצוה לקוח את ס"ת הזה וכו' עכ"ל הרי נקט באמת שני הפסוקים שגגם אחר שנגמרה לא כתבה משה עד שנצטוה כתבו לכם וכו' לקוח את ס"ת הזה והיינו ועתה כתבו דייקא וכמ"ש לעיל והנאני, ועוד י"ל סיפא דקרא גופי' מוכח דכתבו על התו"כ קאמר דהא פי' קרא טעם מצוה זו ולמדה את בנ"י שימה בפיהם ואי אפשר לפרש שימה בפיהם שילמדוה בע"פ דהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ ועל כן שימה בפיהם ה"פ כמו ושננתם לבניך שדז"ל שיהי' דברי תורה שנונים בפיך וה"נ ולמדה את ב"י שימה בפיהם ר"ל עד שיהיו שנונים בפיהם ולא יגמגמו בה כל כך תלמדם וע"כ א"כ כל התו"כ קאמר כמו ושננתם לבניך ומה"ט גופא קרא הקב"ה לכל התו"כ בשם השירה הזאת ע"ד מאז"ל גמרא גמור זמורתא תהא וקרא עצמו מפרש טעמא כתבו לכם השירה הזאת ע"ש ולמדה אב"י שימה בפיהם - ואב"א גמרא בריש מגילה דף ג' א"ל מלאך ליהושע אמש בטלתם תמיד של בה"ע ועכשיו בטלתם ת"ת א"ל על איזו מהן באת א"ל עתה באתי וכתבו התוס' פי' ריב"ן על ת"ת באתי שכתוב בזה ועתה כתבו לכם השירה וכו' והתם מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק מלמד שלן בעומקה של הלכה ע"ש הרי דכל התו"כ ועומקה של הלכה היא בכלל השירה הזאת וסתמא אתקש רישא לסיפא כמו ולמדה את ב"י שימה בפיהם כל התו"כ קאמר ה"נ כתבו לכם השירה הזאת כל התו"כ קאמר - והנה במתני' דברכות ד' כ' תנן נשים חייבות במזוזה ופריך הש"ס פשיטא דמ"ע שלא הזמן גרמא היא ומשני מ"ד אתקש לת"ת קמ"ל ופריך להבין אמאי הוי מזוזה מ"ט שלא הזמ"ג הרי וכתבתם על מזוזות כתיב ואינו נוהג בשבת ויו"ט וה"ל זמן גרמא וצ"ל דעיקר מצוה הוא לשרות בדירה שי"ב מזוזה ואמרי' בשבת דף קל"א מזוזה לפתחו כיון דאין קבוע לו זמן כל שעתא ושעתא זמנ' הוא והכתיבה רק הכשר מצוה הוא ואם ירש מזוזה מאביו א"צ לכתוב משלו דלא כתיב וכתבתם לכם א"כ ס"ת דצריך לכתבו משלו אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת בירושה עיקר המ"ע הוא הכתיבה ועתה כתבו לכם ואינו בשבת ויו"ט וה"ל זמן גרמא ונשים פטורות והשאגת ארי' סי' ל"ה הניח בצ"ע מ"ש כתיבת ס"ת מכתיבת מזוזה דאע"ג דפסולים נשים לכתוב מ"מ חייבים במזוזה ע"ש ולק"מ דכאן הכתיבה היא המצוה בס"ת והזמן גרמא מה שאין כן במזוזה וא"ש פסק הרמב"ם והחינוך לפטור נשים ואב"א קרא מסייע ליה להרמב"ם דכתיב ועתה כתבו לכם וכו' ולמדה את בני ישראל ובכל מקים דרשי' בני ישראל ולא בנות ישראל וה"נ דהא באמת נשים פטורות מת"ת אבל קשה הא קרא ולמדה את בנ"י למה לי ות"ל פטור נשים מת"ת נפ"ל ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם וא"כ הל"ל רק ולמדה את ישראל אלא ע"כ האי בני ישראל אכתבו לכם קאי ועכ"פ כדי להקיש כתיבה ללימוד רישא דקרא לסיפה לפטור נשים המ"ע זו דכתיבה - והנה בס"פ בשלח ויאמר ד' אל משה כתוב זאת זכרון בספר וכו' ובר"פ מסעי ויכתוב משה מוצאיהם וכו' עפ"י ה' ע"כ גם למ"ד תורה חתומה נתנה אלו הפרשיות קידם גמר התורה עפ"י ה' דייקא כתב מוצאיהם וענין מחיית עמלק ובפ' כי תבא כתיב וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת ועיין במס' סוטה ליה דא תברתיהון של או"ה שהי' להם ללמוד ולא למדו א"כ ודאי גם כתבו את השירה הזאת ולמדה אח בנ"י התורה כולה קאמר כמו שציוה לכתוב על האבנים כל דברי התורה הזאת ללמד גם לאו"ה ומי איכא מידי וכו' שוב מצאתי בפי' הראב"ע בשלח וז"ל כתיב זאת זכרון בספר זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה והעד שאמר בספר בפתחות הבית הנודע והוא ספר התורה או ספר אחר הי' להם ויקרא ספר מלחמות ד' וכו' עכ"ל ור"ל אם ספר אחר היה להם אינו ראיה שנאמרה בשנת הארבעים אבל הרמב"ן הסכים לפי' א' כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתוב לקוח את ספר התורה הזה ואמר כתוב זאת בספר תורתו וכו' ע"ש משמע דס"ל אי תורה חתומה נתנה נאמרה פרשה זו בשנת מ"ם כנ"ל - [א"ה עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' רע"ט שהאריך שם בדברי פח"ח ואני המסדר נכדו באתי להוסיף על דבריו הקדושים להביא עוד ראי' לדבריו בגמ' דמגילה דף ז' מה דדרשו על הפסוק כתוב זאת זכרון בספר כתוב מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה הרי חזינן בפירוש נרמז בתיבת כתוב כל התירה כולה, ועל הקושי' של השאג' ארי' אמרתי ג"כ כעין שכ' כ"ק א"ז הג' זצ"ל רק הוספתי עוד הרי לשון הרמב"ם דהמצוה מכל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנא' ועתה כתבו וכו' ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבי' לו, א"כ עיקר המצוה שיכתוב בעצמו כלשון הקרא ועתם כתבו ואחרי דאשה פסולה לכתיבת ס"ת כדאית' בגמ' דגיטין דף מ"ה וא"א לה לכתבם לעצמה ומי שפסול בכתיבה ע"כ לא כיון הקרא עליהם ועתה כתבו וכו' שמשמעו לכתוב בעצמו א"כ פטורה נמי לשכרה מי שיכתוב לה, ועוד אמרתי טל קושי' השג"א מנ"ל לרמב"ם דאשה פטורה ממ"ע כתיבת ס"ת אי כתיבת ס"ת צריך שליחות פשיטא דפטורה כיון דאשה פסולה לכתוב בעצמה א"כ כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי כדאית' בנדרים דף ח' ואי שליחות לא מהני רק בתורת שכיר שלו דהוי כיד רבו אמרי' כיון דיד עצמה פסולה לכתיבה איך יהי' פועל שלה כשר הלא הוא נחשב רק כידה ומיושב קושי' שג"א, ועונ"ר שטעמו של רמב"ם יען דכתיב כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י וראב"ע דרש דכתיב למען ילמדו ולמען ישמעו אנשים באים ללמוד ונשים באים לשמוע חזינן בהדי' דנשים פטורים מלימוד וכאן הוי חיוב כתיבה רק במי שמצווה בלימוד התורה, ועוד דרמב"ן כ' דפשטות דלכם משמע למשה ויהושע שדבר ד' עמהם רק קבלת חכז"ל שהוא מצוה לכל ישראל אבל דוקא לכם בדומה לכם אנשים ולא נשים כנ"ל, ועוד נר' לדעת הרמב"ם שאשה פטור' ממ"ע כתיב' ס"ת הגם שהשג"א כתב דמצות עשה דאין הז"ג היא דיש לומר כיון דהאשה פטורה מרוב מ"ע שכתובי' בתורה על כן לית' מצו' כתיב' ס"ת גבה אעפ"י שוש הרבה מצות דישנו בכהן שאינן בישראל ואעפ"כ חייבים בכתיב' ס"ת וכן יש לומר אצל נשים אבל יש חילוק גדול דאית' ברא"ש פ' שלשה שאכלו דנשים ליתניו' בערבות לכן באנשים הגם שיש מצות שנצטוו הכהנים לבדם מ"מ חייבים כל ישראל במצות ערבות ע"כ מחויב כל א' וא' במצות כתיב' ס"ת באנשים דאיתנייהו בערבות אבל נשים דליתנייהו בערבות פטור' מכתיב' ס"ת כנ"ל]: