אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב לפרשת נצבים

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

לפרשת נצבים

דרוש לראש השנה תר"ל לפ"ק

אתם נצבים היום כולכם וכו' אית' במד' מה היום תחילתן מאפיל ואח"כ מאיר כך עתיד אני להאיר אפילה שלכם שנא' והי' ד' לך לאור עולם אימתי בזמן שתהיו כולכם אגודה א' שנאמ' חיים כולכם היום נ"ל דכ' בפ' זו והי' כ"י עליך וכו' והשיבות אל לבביך בכל הגוים אשר וכו' ושבת עד ד"א ושמעת בקולו ככל א"א מצוך היום, ותמו' הכפל, ומאי ככל א"א וכו' ויובן המקונן ירמי' אמר שפכי כמים נוכח פני ד', עוד אמר מבליגיתי ע"י עלי לבי דוי, דאית' בתנחומא פ' תצא כי יהי' בך איש וכו' ישראל שנטמאו בע"ז ויצא מחוץ וכו' יצא בגולה והי' לפנות ערב של מלכיות הקב"ה מטהרם ירחץ במים ורחץ ד' את צואת וכו' כבא השמש ביאת משיח שכ' בו כסאו כשמש נגדי יבא אל תוך המחנה אלו ישראל, ומק' שם כפל יצא ול"י, ועו"ק מאי אל הל"ל ל"י לתוך וכו' ועו"ק כבא משמע שקיעה כמ"ש כי בא השמש, ועו"ק ובא לשון יחיד, ונ"ל כתי' בקרבך קדוש ול"א בעיר דרשו חז"ל נשבע ד' שאין נכנס במקדש שלמעלה וכו' וכ' בישעי' לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם והי' ד' לך לאור עולם, וזה"ש כי יהי' בך וכו' אלו ישראל שנטמאו וכו' מקר' לילה וקרא אתכם גלות דומה ללילה ויצא וכו' אל קודש דייק' מחוץ למחנה עמם בגלות עמו אנכי בצרה, לא יבא אל קדוש דייק' תוך המחנה כמ"ש ולא אבא בעיר, וח' לפנות ערב כי ינטו צללי ערב והי' לעת ערב יהי' אור ירחץ במים רחץ ד' צואת וכו' כבא השמש תרתי משמע ביאת משיח לא יהי' עוד השמש לאור ובושה החמה, אזי יבא אל ג"כ תוך המחנה כמ"ש אל ד' ויאר לנו, והי' ד' לך לאור עולם, וא"כ ע"ז ידוו כל הדווים על גלות השכינה הן מצד שלא ככתיבתו קריאתו כאשה שהלך בעלה וכו', וע"ז אמר ירמי' שפכי כמים לבך נכח פני אלקי' דייק' פני ר"ל כל זמן שאינו נקר' הוי' כמו בפני הבית, והן מצד כי נפשה מרה לה על בניה כנס"י כשהם בצער אומרת שכינה קלני מראשי וכ' עמו אנכי בצרה, ועז"א ירמי' מבליגיתי עלי יגון ראוי הי' כן ולקבל יסורי' בשמחה מצדי, אבל ע"ז לא אוכל להתאפק ולבי דוי על כי עלי דייק' בשבילי לבי דוי ד' נקר' לבן של ישראל שנאמ' צור לבבי וכו' ושכינה מצערת בשבילי, וזה"ש והי' כי יביאו עליך כל הדברים האלה הברכות וקללות וכו' והשכינה אומרת קלני וכו' כנ"ל והשבות אל לבבוך תבון בלבך כי בכל הגוים אשר הדיחך, ד"א שמה עמך בוא בצרה והואיל ואין חבוש מתיר עצמו וכו' ע"כ אתה תתפלל עלי' ואתה נענה תחילה, לז"א ושבת עד ד"א בשבילו, ואתה נענה ושמעת בקול דייקא ע"ד והאלקים יעננו בקול תזכה לשמוע בקולו ממש, ככל אשר אנכי מצוך היום במ"ת שנא' השמע קול אלקים חיים, מעיקר תפלת ר"ה הו' חיים הנצחיי ולא כהלון כלבין דצווחין על מזוני הב הב וכו', וז"ש אתם נצבים היום זה ר"ה, למשפטיך עמדו היום, כולכם לפני ד"א דייקא מתפללים על גלות השכינה, באופן זה עתיד להאיר אפילה שלכם אתם נענים תחילה שנאמ' והי' ד' לך לאור עולם, מה היום תחילתו מאפיל ואח"כ מאיר כך עתיד להאיר אפילה שלכם, דייקא כבא השמש יבא אל תוך המחנה. אל ד' ויאר לנו כנ"ל. ואמר אימתי בזמן שתהיו כולכם אגודה א' שנאמר חיים כלכם היום, וזה"ש אתם נצבים היום תוכלו לעמוד בדין בר"ה כולכם, מצד היותכם באגודה אחת וז"ש חיים כלכם היום זה ר"ה כנ"ל ותזכו בדין בר"ה לחיים ע"י כולכם באגודה א', אמנם לפעמים אדם יראה לעינים כי הם באגודה א', ומ"מ הלבבות פרודות, וד' בוחן לבבות, לז"א כולכם כנ"ל לפני ד"א דווק' תוכם כברם שגם לפני ד' אתם כולכם באגודה א' אז אתם נצבים היום תזכו בדין בר"ה כנ"ל: אתם נצבים וכו' במד' זה"ש הפוך רשעים ואינם וכו' ותמו', גם ק' כולכם וכו' כל איש ישראל תרתי ל"ל, ונ"ל דהנה רמ"ח איברים ושס"ה גידין באדם וכנגדם רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ולכל מ"ע מיוחד אבר א' ולכל מצות ל"ת מיוחד גיד א'. ועי' בס' החרודים, והנה באי הארץ צדיקים היו מנוקים מכל מום, וזהו נ"ל בטעם הקפיד' על סנהדרין שיהי' מנוקים מכל מום, כי המום באבר מן האיברים מורה על מיעוט עשיתו מצוה זו המיוחד לאותו אבר, וכמו שהעיד הכ' כל מום רע וכשם שב"ד מנוקים בצדק כך מנוקים מכל מים. כי המום מורה על שאין מנוקים בצדק, וזה"ש כולך יפה רעיתי יפה בתורה ומש"ט, והראי' ומים איך בך, וז"ש אתם נצבים היום כולכם דייקא בשלימות כל הגוף בלא מום, ראשיכם וכו' כל איש ישראל, וא"ש המד' ז"ש הפך רשעים ואינם כי גופם כלה ונשמתו נשרפת. אבל ובית צדיקים יעמוד ובית דייקא כינוי לגוף שהוא בית לנשמה גם הו' הגוף יעמוד מניקה בלא מום ומזכך חומרו כמו הנשמה, וזהו סמיכ' הפ' סוף פ' כי תבא ושמרתם וכו' אלו מצות ל"ת דכ"מ שנאמר השמר לאי. ועשיתם אתם אלו רמ"ח מ"ע למען תשכילו ותרגומו תצליחו את כל אשר תעשין כל לרבות הגוף ונשמה. ומכי הכתוב הצלח' זו מה הוא אתם נצבים הוא כלכם וכנ"ל, ודברי ש"ס מדוקדקי' דנקט כשם שב"ד מנוקים בצדקה כך מנוקים מכל מום שנאמר כולך יפה וכו' ותמו' האי כשם, ואיך רמוז בקר' אבל עפמ"ש מובן וא"ש - עכ"ל אאמ"ו הג' זצוק"ל:

אתם נצבים וכו' ראשיכם שבטיכם וכו' כל איש ישראל יל"ד כיון שאמר כלכם למה פרט ראשיכם שבטיכם וכו' ועוד למה אמר עוד כל איש ישראל הלא כבר הזכירם בכלל ופרט ונראה דכ' והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והק' בגמ' תחלה אמר והי' מספר ואח"כ אמר אשר לא ימד וכו' ומשני כאן בערש"מ וכאן באין ערש"מ היינו בעושין אין מספר ובאין עושין יש מספר וק' איך אפשר שלא יהי' מספר לבני אדם ונר' דכ' ירך יעקב שבעים נפש פרש"י ואצל עשיו כ' נפשות לומר לך שכל ישראל נחשבים כנפש אחד הכונה דהנה הקב"ה נתן לנו תרי"ג מצות וידוע שא"א לכל א' מישראל לקיים כל התרי"ג מצות אלא שמתקיים ע"י כלל ישראל וע"י שהמה מתאחדים באחדות ועוזרים זה לזה שיהי' ביד כל אחד יכולת לקיים המצו' שנפלה בחלקו עי"ז נחשב לכל א' וא' כאילו קיים הוא בעצמו כל המצות שנתקיימו ע"י כלל ישראל וכאופן יששכר וזבולן ולכן נקראי ישראל נפש אחד כי רק ע"י התחברותם והתאחדם כאיש א' המה בבחינת ישראל שמקיימים כל התירה וקיום התורה מחשיבם לנפש אחד לא כן באוה"ע אין דבר שיחברם ויחשיבם לנפש א' לכן נקראי נפשות בלשון רבים ובזה יתבאר מ"ש הקב"ה לאאע"ה הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהי' זרעך דהנה לכל אחד מהככבים יש טבע מיוחד ומשפיע בטבעו על הארץ נמצא שכל ריבוי הככבים נחשבים כאחד מפני שבהתאחדות השפעתם יחד הארץ מתקיימת כי כוכב זה מביא קור וזה מביא מים ולכל א' פעולה אחרת והכל ביחד לאחד נחשבים ואמר הקב"ה לאברהם שגם בניו יהיו באופן זה שמעשיהם הטובים יצטרפו ויתאחדו עד שכל ישראל יהי' נחשבים כאיש אחד ע"י שיצטרפו חלקי המצות של כל א' וא' כאלו עשה אותם איש אחד וז"ש ז"ל שאם עושין רצש"מ אי אפשר לספור אותם לאנשים נפרדים כי אז נחשבים כאיש אחד כנ"ל רק באם ח"ו אין עושין רצש"מ אזי הם נחשבים לאנשים פרטיים כל אחד לעצמו ואז יש להם מספר וז"ש גם כאן אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלקיכם היינו בעת שאתם נצבים לפני ד' לעשות רצונו אז ראשיכם שבטיכם וכו' כל אלו הם איש א' מישראל מפני שע"י מעשיהם הטובים מתקשרים ומתאחדים כולם להתחשב כאלו איש א' קיים את כל התרי"ג מצות - מאאמו"ר מהרי"א זצוק"ל:

אתם נצבים היום כולכם וכו' כל איש ישראל וכו', נ"ל דאיתא בפ"ק דבב"ת, א"ר אביה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא, ותמו' יע"ש רש"י שהביא מדר' וצדקה תרומם גוי על נדבה שהביאו למשכן ויובן דאיתא עוד שם בב"ת בשאלת מלך הרשע לר"ע אם הקב"ה אהב עניים וכו', היוצא משם אם אנו נותנים צדקה ע"כ אנו בנים למקום וזהו ההמשך בתפילת ר"ע א"מ הרם קרן ישראל עמך א"מ הצמח לנו ישועה בקרוב, דאיתא גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנא' ושביה בצדקה ונאמר כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות, ונ"ל דה"ט עפ"י הקליר היום הרת עילם וכו' אם כבנים וכו' אם כעבדים וכו', נ"ל דאיתא אני ד' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה וכו' וזכו נקראים בנים לא זכו נקראים עבדים, וזה"ש אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים, דבנים ע"כ זכו וזכו אחישנה, א"כ חושה לעזרתינו, ואם כעבדים לא זכו עכ"פ בעתה, לכן עינינו לך תלוי' עד שתחניני בעתה עת לחננה דייקא, וכיון שע"י הצדקה ע"כ לומר בנים אנחנו לכן צדקה מקרבת הגאולה כי בנים זכו ואחישנה, כרחם אב על בנים, ויובן עוד יותר עפ"מ והי' מעשה הצדקה שלום, נ"ל הכונה דאית' ס"פ הזהב אין מריבה מצוי' בתוך ביתו ש"א אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וא"כ ע"י הצדקה עושה שלום לעני, וגם העני מתרעם ועושה פעולות ופלילות עם קינו. וע"י הצדקה עושה שלום גם לעילא ולמעל' שלא יתרעם העני. והנה משיח נקרא שר שלום כמ"ש בישעי' סי' ט' וה"ט לפי ששלום יהי' בימיו כמ"ש לא ישא גוי אל גוי וכו' מלחמה, וא"כ הוא מכ"מ דצדקה שעל ידו עושה שלום, לכן מקרבתם הגאולה. והי' מעשה הצדקה שלים דייקא. וזה"ש בישעי' ט' שם ילד יולד לנו וכו' שר שלום. וה"ט שנקרא כן משים למרב' המשרה לשלום אין קץ בימיו כנ"ל על כסא דוד וממלכתו ונזכו לזה להכין אותה ולסעד' במשפט ובצדקה דייקא בזכות הצדקה. וזה"ש נמי בתהלים ע"ב ישאו הרים שלו' לעם וגבעו' בצדק' יפרח בימיו צדיק ורוב שלו' וכו' כי מעשה הצדק' שלו' מדכנ"מ כ"נ"ל, ובמשנה אבית איתא חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וז"ש במה תרום קרן ישראל שיקראו בנים ותקרב הגאולה א"ל בכי תשא וכו' נדבה וצדקה שהביאו למשכן צדקה תרומם גיו וכו'. וזה"ש אבינו מלכינו הרם קרן ישראל עמך בטענה שאתה אבינו ואנו בניך, וגם הצמח לנו ושיעה בקרוב ע"י הצדקה כי קרובה ישועתי לבוא. וזה"ש אתם נצבים היום כולכם לפני ד"א שתרומם קרניכם ראשיכם שבטיכם וכו' ע"י כל איש ישראל ר"ל ע"י הצדקה שגורם שלום עי"ז תוכלו לעמוד בדין ע"ז וחטאך בצדקה פרוק אתם נצבים היום בדין זה ר"ה - ענ"ל ויובן פיוט היום הרת עולם היום יעמוד וכו' וק' יעמיד לשין עתיד, והל"ל מעמיד. ונ"ל כתי' למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך יובן דהק' סתיר' הפסוקים כתי' מלפניך משפטי יצא תהלים ויז, וכתי' א"ת במשפט את עבדך תהלים קמ"ב, ונ"ל לתרץ דאיתי בילקוט ראובני ב' הזוהר דקוב"ה בעי לדון בימי תמוז ואב רק משום דינא קשי' שאין יכולין לעמוד בו שגם החורבן הי' בהם וגם באלול סמוך להם ולכן העביר המועד ואיחר הזמן עד תשרי, ואית' בגיטין וישקוד ד' על הרעה כי צדיק ד' צדקה עשה הקב"ה שהקדו' החורבן קודם שנתמלא סאתה, וזהו נ"ל פי' הפ' שלום שלום לרחוק ולקרוב כי לפעמים מקרב הדין ולפעמים מאחרו ומרחקו ואמר הכל שלום ומ"מ לטובה הו' אמר ד' ורפאתיו, ואית' במד' חדש תשרי ע"ש תשרי ותישבוק לחויביהן, וזה"ש א"ת במשפט א"ע כי לא יצדק לפניך וכו' בזמן דינא קשי' דכי משמש בד' לשונות וא' מהם אם וה"ל כאלו אמר אם לא יצדק וכו' ר"ל בזמן אשר לא יצדק וכו' אלא מלפניך משפטי יצא, בעת שעיניך תחזינה מישרים ולא דינא קשי' והיינו בתשרי לשנא דמישרים כנ"ל, ובזה נ"ל פי' המסורה ב"פ כנגע נראה לי בבית מרחיק ד' נרא' לי, יאמר כנגע נראה לי בבית דייק' זהו בתמוז ואב דינא קשי' שנחרב הבית, ולכן מרחוק ד' נרא' לי, ד' הו' מדה"ר הרחיק זמן עד תשרי ותשביק נראה לי לטובתי, וז"ש למשפטיך עמדו היום דייקא בר"ה ולא מקודם, ה"מ כי הכל עבדיך ואין יכולים לעמוד בדינא קשיא, ואתה חס עליהם לפי שהם עבדיך, וגם לא מאוחר שאם יתמלא סאתם יהי' נקראים עבדים אין עושין רצש"מ וגם כן לא יוכלו לעמוד בדין וזה"ש היום דייק' יעמוד במשפט לא מקודם ולא מאוחר אם כבנים שעדיין לא נתמלא הסאה רחמינו כרחם אב וכו' והיום יעמוד ולא מאוחר, ואם כעבדים שכבר נתמלא הסאה עינינו לך תלויות עד וכו' ולא מקודם בדינ' קשי' אלא היום יעמיד במשפט למשפטיך עמדו היום, וזה"ש אתם נצבים היום זהו ר"ה נצב ד' לדון עמו היום דווק' ולא מקודם ולא מאוחר, משום לפני ד' אלקיכם יר' קידם מלאת הסאה שמהפכין מדה"ר למה"ד וגם אחר דינא קשי' שאין רחמים בדין, אלא לפני ד"א בזמן שהוא רחמים בחי' ועפי"ז נ"ל פי' פ' מכף רגל ועד ראש א"ב מתים וכו' שאמ' ישעי' ושמעתי בשם הג' מהר"י לאנדא ז"ל דה"פ מכף רג"ל מסוף שע"צ שהו' רגל בפ"ע ועד רא"ש זה ר"ה א"ב מתום רק באותן הימים לבד חוזרים בתשובה, ולי נ"ל לפמ"ש במד' שעברו ישראל בזמן החורבן כל התו"כ תרי"ג כי זה כל האדם רמ"ח ושס"ה עשה ול"ת נגד איברים וגידים וז"כ מכף רגל וע"ר א"ב מתום, ואאמ"ו הג' זצ"ל כ' ז"ל לפמ"ש בס' כסף נבחר פ' וישלח טעם איסו' ג"ה משום שס"ה גידין נגד שס"ה ימים וג"ה נגד ט"ב:

וה"ט שכ' בשם הזוהר ע"כ לא יאכלו ב"י א"ת גיד, את לרבות תשעה באב רמז לד' צומות וה"פ "ג"י"ד "ה"נ"ש"ה ג' תשרי י' עשרה בטבת "ג"י"ד כולו י"ז בתמוז את לרבות תשעה באב, והא דנאסר דוקא ע"י נגיעת המלאך ה"ט דז"ל מ"ו ביקש ד' ליתן כל המועדים לישראל בחדש אב, ר"ל ר"ח אב ר"ה, וי' אב יוה"כ, ובזה פי' הרב בעל ז"ב המד' איכה אילו זכיתם הייתם קוראים בתור' כי ביום הזה יכפר וכו' עכשיו שלא זכיתם וכו' רובה של היכל נשרף בעשרה טומאתה בשוליה, וא"כ לולא ששלט המלאך על ירך יעקב היה ט"ב עריוה"כ ומצוה רבה הי' לאכול והי' מצוה נמי אכילת ג"ה דג"ה נגד ט"ב וכו' אך המלאך תקט כף וכו' ונדחה יוה"כ מאב ונאסר ג"ה לא יאכלו את גי"ד וכו', והנה אז התחיל הגזירה, נגמר במרגלים שאמרו נתנה ראש ובכו בלילה ונגזר בכי' לדורות, וז"ש מכף רגל מעת שנתקע כף ירך יעקב, ועד ראש שאמרו מרגלים נתנה ראש, א"ב מתום, וזה"ש במגיל' איכה ממרום שלח אש ר"ל מלאך של אש מן השמים להלחם עם יעקב, פרש רשת לרגלי דייק' שתקע כף ורוכי עי"ז השיבני אחור שנדח' ונתאחר יוה"כ משום דינא קשי' שאז נתנו שוממה ולהיות כי בזמן ר"ה ויוה"כ זמן תשובה הוא כמ"ש דרשו ד' בהמצאו לז"א ע"ש השיב אחור ימינו הפשוטה לקבל שבים בחדש לאחור מפני אויב השטן שנגע בירך יעקב, ועי"ז ויבער ביעקב כאש וכו' רוב ההיכל נשרף בי' אב ודינ' קשי' הו' אז כנ"ל, עכד"ק שר אבי הג' זצ"ל [א"ה עיין בדברי מהרי"א פ' וישלח]:

ענלע"ד בפ' אתם נצבים וכו' ויובן ג"כ הפ' ואתם הדביקים בד"א בפ' ואתחנן, ונקדים לפרש כוונת הקליר בסליחות יום ששי טענה שלא זכו בנו האומות כי שטרך קודם ולו נושים ואנו משועבדים למקום דישראל קנין א' והם מז' דברים שעלה במחשבה קודם שנבר' עולם, אמנם בפ' חלק אית' ישראל טענו לירמי' עבד שמכרו רבו וכו' ואית' שם מה"ט הקדים ד' וקרא לנו עבדי ועבד שקנה נכסים וכו' וזה"ש עבדים משלו בנו, ומ"מ פורק אין וכו', ועוד איתא בסליחה טענה אחרת עפ"י ד"ת אף אי הו' עבד שמכרו רבו, הרי ע"ע יוצא בשש, וגם אם נמכר לעקר דינו בקרובים ואתה ד' קרובי וגואלי, אמנם לכאור' י"ל באין ערש"מ איננו קרוב וגואל, ונ"ל דבקדושין פליגי ר"מ ורבנן באין ערש"מ אי בנים או עבדים נקראו, ר"מ ס"ל בכוב"כ נקראו בנים, ונ"ל טעמ' דר"מ הי' מ' דרצונינו לעשות רצינו ושאור שבעי' מעכב, א"כ הקליר לטעמי' אזיל שיסד בסליחה לשון תניינא כר"מ דבכוב"כ קרוים לך בנים, וא"ש הטענה אתה ד' קרובי וגואלי, וז"ש השיבנו ד' אליך כדין גאולה בקרובים, וא"ת באין ערש"מ אינו קרוב, לז"א הרי רצונינו הוא ונשובה לעשות רצונך רק חדש ימינו כקדם, דעכשיו ש"מ והיצה"ר מעכב, וא"כ קרובינו אתה והשיבנו ד' אתה תחילה, וז"ש בתהלים י"ו אמרת לד' אד"אתה ר"ל כ"ז שאנחנו עבדים אערש"מ טובתי בל עליך אין מועל עליך מה"ד לגאלינו כדין קרוב כי לקדושים אשר בארץ המה ואדירי קרוב אתם שהם בנים, אבל רבש"ע הרי כל חפצי בם רצונינו ע"כ לעשות וכו' וגם אנחנו בניך ואתה קרובינו לגאלינו כנ"ל, והנה בפ' ראה כתוב בנים אתם לד"א לא תתגודדו וכו' יובן ההמשך דלר"מ דס"ל בכוב"כ קרוים י"ל עוד עפ"י המד' וגמ' גדול השלו' שאפי' עע"ז וכו' חבור עצבים אפרים הנח לו, וא"כ ע"י האחדות מ"מ נקראים בנים, וביבמות י"ג דרז"ל לא תתגודדו ל"ה אגודות אגודות, וז"ש בנים אתם לד"א מ"מ אבל בתנאי אם לא תתגודדו אלא תעשו כולם אגודה אחת, וז"ש ואתם הדביקים בד"א חיים וכו' כמ"ש ד' אלקי' חיים ומלך עולם, ור"ל שתקראו בנים לד"א אזי כולכם בעי' שתהיו באגודה א' היום זה ר"ה, וזה"ש אתם נצבים היום בר"ה נצב ד' לדון, לכן כולכם בעי' כללות ואחדות ואזי תהיו לפני ד"א דביקים בד"א ראשיכם וכו' כל איש ישראל כולם כאיש א', וז"כ הפ' וקול שופר הולך וחזק מאוד ויחרד כל כל העם וכו' וק' ויחרדו הל"ל, אמנם השופר רומז לקבץ ולאסוף יחד כמו תרועת מלחמה ולהיות באגודה א' ועי"ז נתעלה ד' כמ"ש עלה אלקי' בתרועה דייקא לשון ריעות ואחדות לז"א וק"ש חזק מאד ויחרד כל העם כאיש א':

אתם נצבים היום וכו' כ' רש"י מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית וכ' אאמ"ו הג' זצ"ל נ"ל כוונתו דס"פ וילך אמר הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ותמו' השנוי' כמובן, לזה כ' רש"י כנ"ל ר"ל כאן להכניסם בברית, משם עצמו כנסם לפני ד', דא אליו, וכולם כל איש ישראל, אבל להן אמר ואעידה בם השמים והארץ והיי' אם לא ישמעו לז"א רק זקני שבטיכם שוטריכם החשובים ע"ד שכ' פ' דברים ואשמם בראשיכם אשמת העם תלוי בראשים, ולכן לא כנסם משה בעצמו אלא הקהילו אלי דייק' ולא אמ' לפני ד', ואמר טפכם נשיכם וגרך וכו' יר' לפי שהקדים ואמר כל איש ישראל וזה הלשון שולל איש ולא קטן ולא אשה, ישראל ולא גר לכן הוצרך לפרש ועי' פמ"ג בא"ח אי גרים בכלל ערבות, והנה בעוה"ז כל ישראל עריבים וכשל איש בעון אחיו, משא"כ אין א' רוא' בחופתו של חבירו, וז"ש אתם נצבים היום דייק' כלכם וכו' כל איש ישראל וכו' וגרך וכו' לעברך בברית, וז"ש במד' אתם נצבים זה"ש הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד דכ"ז שרשעי' בעולם צדיקים ג"כ נתפסים בעינם ח"ו משום ערבות עכ"ד קדשו:

לעברך בברית ד"א ובאלתו אשר ד"א כורת וכו' ותמו' הל"ל בקיצור בברית ובאלם אשר ד"א וכו' וכ' אאמ"ו הג' ז"ל נ"ל דאית' במד' הוב' בתוס' ריש תענית דאין הקב"ה מזכיר שמו על הפורענות לכן לא נאמ' ויקר' אלקים לחשך לילה וכו', וזהו לעברך בברית ר"ל לקיים הברית לז"א בברית ד"א, אבל ובאלתו אלה בו קללה וזהו אם עובר הברית ולא רוצה להזכיר ד' ע"ז, לז"א בברית ד"א ובאלתו, ולשון הרמב"ן וע"ד האמת כבר הודעתיך הברית הזאת עכ"ל ונ"ל לפ"ז ובאלתו מוסב על בברית ור"ל אלתו של הברית ופי' לעברך בברית ד"א ובאלתו שתהי' אתה המזווג ברית ד"א עם אלתו אשר ד"א כורת עמך היום הי' כנס"י וכמו שסיים למען הקים אותך היום לו לעם והו' יהי' לך לאלקי', עכ"ד קדשו:

והי' בשמעו את דברי האלה הזאת וכו' לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך ויל"ד אטו בשופטני עסקינן מאחר ששמע כל הקללות האלה אמר שלום יהי' לי ונ"ל דהנה הרשב"א הק' למה חרב הקב"ה את ביהמ"ק והגלה את ישראל מאחר שאנוסים היו שהרי כפם עליהם הר כגיגית שאם יקבלו מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם ותי' הפ"ד דהנה כל נביאים האחרונים הוכיחו את ישראל רק בשביל שעבדו ע"ז, וע"ז הי' אחד מז' מצות שנצטוה בני נח ואף גם ישראל בכלל לפיכך שפיר חרב את ביהמ"ק בשביל שעבדו ע"ז כי על זה לא הי' אנוסים וז"כ הכ' והי' בשמעו את דברי וכו' לאמר שלום יהי' לו כי בשרירות לבי אלך דהיינו שתאמר כי אנוסים היינו אבל לא יאבה ד' סלח לו וכו' ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם וכו' הנביאים האחרונים יאמרו לכם מפני מה הגלה ד' אתכם מעל האדמה שאל יקשה לך הקושי' שאמר גם הכ' על מה עשה ד' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה כי אנוסים היינו וע"ז אמר הכ' וילכו ויעבדו אלהים אחרים וכו' על אשר עזבו את ברית ד' ועל ע"ז לא הי' אנוסים שהי' א' מז' מצות שנצטוו' גם אוה"ט ודו"ק מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

פן יש בכם וכו' והי' בשמעו וכו' והתברך וכו' לא יאבה ד' וכו' הכתיבה בספר הזה וכו' ותמוה מהי"ת יאמר כן גם מאי למען ספות גם הכתובה בספר הזה הי' מיותר גם מאי והי' בשמעו טפי הול"ל בראותו וכו' ונ"ל ונקדים מה שפרשתי בישעי' נ"ח קרא בגרון א"ת כשיפר הרם וכו' דאית' בברכות ד' ס"א אר"ה א"ר לעולם והי' דבריו ש"א מועטים לפני הקב"ה שנא' אל תבהל אל פיך וכו' ונ"ל כוונתו דהנה כתי' ברוב דברים לא יחדל פשע וכו' ופי' בס' מדבר יהודה בדרוש לפני ר"ה ז"ל רצונו בין רוב דברים אשר תדבר בכל יום לא יחדל מתוכם על הכל דבר פשע לדבר ולומר את מחיתות החטאים בנפשותם ורפואה קרובה לבוא ע"י התשובה הגם כי חושך שפתיו מכל וכל משכיל א"כ הרוצה לדבר רוב דברים לא יחדל וכו' ע"ש והנה מכ"ש שבתוך הדרשה שעיקרו רק ללמד לעם ד' דרכי ד' לא יחדל מלהגיד פשע תוכחות על עון כי בזה ילמד דעת הנאות והראוי המועיל וכה"ג פי' הג' בעל חוו"ד בס' תעלומות חכמה ע"פ בקהלת שלח לחמך ע"פ המים וכו' ז"ל זהו אזהר' לחכם שאף אם רואה שאין מקבלים הדור תוכחה מ"מ יוכיח אותן ולחם הו' כינוי אל התורם אמר הזהר ותורה הדרך הטוב לעם אף שדומה לך שהדברים לא יועילו להדור ההו' ודומה לך שאתה שולח תורה לעם כשולח לחם ע"פ המים שאין בו תועלת ע"כ, אני אומר לך שאין בזה כלום כי ברוב הימים תמצאנו כי א"א שלא יכנס בו איז' דבר באיש א' ברוב הימים עכ"ל אבל באמת מצינו בתור' פ' דברים נהג משה רבינו בתוכחה ברמז מפני הבושה כמ"ש רש"י ז"ל כאן סתם הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל והר"מ בהל' תשובה והטור הל' ר"ה כ' דשופר של ר"ה מלבד שהו' גזה"כ עוד רמז י"ב עורו ישנים וכו' לחזור בתשובה אבל השופר אינו מפרש החטא רק רומז וכ"כ האר"י בפ' ובעל כנפים יגיד דבר דלשון הגדה ברמיזה הו' בכ"מ וז"ש הקב"ה לנביא קרא בגרון א"ת מלהוכיח אבל הזהר בתוכחה באופן זה כשופר דייק' הרם קולך ברמיזה לבד והגד דייקא לעמי פשעם רק ברמיזה מפני הבושה ולפ"ז מובן בפשוט כוונ' שהע"ה מ"ש ברוב דברים לא יחדל פשע וכו' דרש"י פי' ר"פ דברים אין דברים בכ"מ אלא דברי תוכחות לז"א ברוב דברים אם המוכיח מרבה דברים ומפרש החטאים לא יחדל פשע כי גדולה בושה כנ"ל ואולי ז"כ רמ' באמרו לעולם דבריו של אדם יהי' מועטים דבריו של תוכחה על עון גם לפני הקב"ה דייק' ר"ל גם שלבו לשמים הו' במצות תוכח' ימעט בדבריו רק ירמז החטאים שלא לבייש החוטאים והנה כתיב בתור' הוכח תוכיח את עמיתך ול"ת ע"ח נ"ל דנודע דמצות תוכחה צ"ל ב"פ אבל לא סגי בפעם א' ואית' בעירוכין אר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח או מי שיוכל להוכיח או מי שמקבל תוכחה ע"ש והנה המוכיח ירצה להפטר א"ע מלהוכיח מחמת שיאמר כי כבר הוכיח זה פעמים והעם לא שמעו ולא קבלו ממנו ומה לו להוכיח עוד אבל באמת לא יאמר כן ולא יתלה החסרון בהמקבלים ר"ל השומעים שאינם רוצים לקבל תוכחתו כמ"ש תמה אני מי שמקבל תוכח' רק יתלה החסרון בעצמו ויאמר בעצמי אולי בפעם הראשון ל"ה תוכחות כראוי ואולי לא הבינו העם בפעם אחת תוכחתו או אולי ל"ה דבריו בתוכחתו בהתהלבות ול"ה דברים היוצאים מן הלב ומה"ט לא קבלו תוכחתו מחמת של"ה יודע להוכיח כראוי ויתלה החסרון בעצמו ועי"ז יוכיח עוד כ"פ ואל יפטור א"ע מלהוכיח עוד וז"ש הוכיח תוכיח יר' כמה פעמים ולא ופטור א"ע בפ"א או שתים באשר שיאמר כיון שהעם לא שמעו לדבריו בפ"א כ"א יתלה החסרון בעצמו והיינו ולא תשא עלי' חטא יר' שלא יתלה החסרון בעם שלא ישמעו ממנו רק יתלה בעצמו של"ה יודע להוכיח כראוי - ואית' באבות הסתכל בג"ד וא"א באם לידי עבירה דע מה למעל' ממך עין רואה אזן שומעת וכו' וכ אאמ"ו הגאון זצוק"ל ז"ל נ"ל התנא רמז על ענין תוכחה שלפעמים מאשימים את המוכיח שמבייש את השומעים, ובאמת אין המוכיח מחדש דבר מדעתי, כמו בשמעתת' ואגדתי, אבל כל התוכחות ומוסרים על כל עבירות כתובים על ספר, וכל הספרי מוסר מלאים מזה, והדורש המוכיח הו' רק כקורא מתוך הספר ומזכירם, שיזהרו מאותן החטאים, ושישיבו מחטאם אם כבר עברו, ובזה האופן איני מבייש לשום אדם פרטיי, אבל כל א' וא' יקח מוסר בשמעו, ביודעו שנוגע גם אליו הדברים וזה"ש התנא עצה שלא לבא לידי עבירה להאשים את המוכיח במוסריו ברבים דע מה למעלה ממך הוא הדורש תוכחת מוסר עין רואה ר"ל הסתכל תוך ספר ותראה בעיניך כי כל מעשיך בספר נכתבין, כך יהי' אזן שומעת הדרשה שאינו מכוין הדורש לבייש, אלא מעצמי ירגיש ויבין השומע מומו עכד"ק של מרן אבי וצ"ל, וידוע מאז"ל רי' חגיגה כל העובר עביר' ומתבייש בה מוחלין ע"כ עונתיו וכו', לפי"ז נ"ל ז"ש והי' בשמעו דייקא את דברי האלה הזאת זה שי"ב שרש פורה וכו' ולבבו פינה וכו' אם ישמע מפי דורש המוכיח ברבים תוכחת מוסר את דברי האלה וכו', ויתבייש ברבים, עי"ז והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי, כי ע"י הבושה מוחלין לו ע"כ עונותיו, כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה וכו', ועל סמך זה יוסף לחטוא במזיד עוד לז"א לא יאבה ד' סלוח לו כמאז"ל אחטא ואשוב אחטא ואשוב ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר, וגם על הראשונות שעבר כבר אין הבושה ששמע מפי הדורש שפרט החטאים והקללות מכפרת עליו, לפי שלא כוון הדורש לביישי בפרט אלא בכלל הוכיח מה שכתוב בספר, נז"א ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה דייקא, וכל עין רואה שאוזן שומעת כל מעשיך מפי המוכיח המה נכתבין בספר, ולא נתכווין לביישך אותך כלל ולא נתביישת בזה, ואין לך מחילה על עונותיך בזה כנ"ל ואז"ל ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי לשנא דצערא הו' אוי לדור ששפטו את שופטיו ולע"ד עפ"י מאז"ל על ואשימם בראשיכם פרש"י ר"פ דברים ואשמם כתיב חסר י' שהאשמ' תלוי בראשיכם שיש בידם למחות ואינם מוחים בעוברי עבירה אבל בדור כזה ששופטים לשופטיהם ושונאים בשער מוכיח, דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ אזי אוי לדור ולא אוי לראשים, כי אין האשמה בהם, עוד יובן עפ"י מאז"ל ביומא כמה לא חלו ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי' שהרי דוד בשתים ועלתה לו שאיל באחת ולא עלתה לו, ופי' הב"ל וכי משוא פנים יש בדבר, אמנם כ' דוד לפי שלא התנצל א"ע, אבל מיד א"ל לנתן הנביא והודה חטאתי, לכן נתבשר מיד גם ד' העביר חטאתך לא תמות, אבל שאול התנצל א"ע בטענה תחילה כי חמל העם על מיטב הצאן וכו', לכן נתפס ועלתה לי באחת עש"ה, וה"נ אם העם מתנצלים א"ע וזכאים וישרים בעיניהם ושופטים את שופטיהם ומתעברים על ריב השופט עמהם, אזי אוי לאותו דור, כי עי"ז הם באים לעונשי ד'. וגם בבא עליהם פורענות תולים במקרה להיותם צדיקים בעיניהם, כמ"ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף שלבו, כי כועס על הפורענות, וא"כ ה"פ הנני נשפט דייקא אותך, כמו בן אדם לחבירו דור ששופטים את שופטיהם, כן עושים עמי, הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ועי"ז מתרעמים על משפטי אותם כנ"ל ודו"ק, והנה בעירוכין הכי אית' אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם אמר טול קיסם מבין שינך א"ל טול קור' מבין עיניך, אר"א תמה אני וכו' מי שמקבל תוכחה אר"ע תמה אני וכו' מי שיודע להוכיח ע"כ, ובפ' כל כתבו אית' אר"ח לא חרבה ירושלים אלא ע"י שלא הוכיחו זא"ז שנא' הי' שריה כאילים וכו' א"ר יהוד' לא חרבה ירו' אלא בשביל שביזו ת"ח שנא' ויהי' מלעיבים במלאכי אלקים וכו' עד עלית חמת ד' בעמו וכו' מאי עד אין מרפא א"ר יהוד' כל המבזה ת"ח א"ל רפואה למכתו וכו', ונ"ל מכיון שהמון עם ישראל באותו הדור היו שריה כאילים כבשו פניהם בקרקע ולא רצו להוכיח זה את זה דייקא, ע"כ הת"ח שהיו ביניהם הם הוכיחוה בלתי ספק, אבל הם הוסיפו חטא על פשע, שביזו את הת"ח המוכיחים אתם, באמור להם טול קיסם וכו' השיבו טול קורה מב"ט, ושוב עי"ז לא יוכלו להוכיחם עוד שנית, אחר שהיו מלעיבים בהם ובוזים דברם, וכמ"ש באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מיליך, לכן עלה חמת די עד אין מרפא, נ"ל הכוונה כיון דהתוכחה הוא מרפא לנפש החוטא, כמ"ש ולשון חכמים מרפא, וע"י שבזו הת"ח, פסקה רפואה זו מהם, כי על כל עונות יכול הת"ח להוכיחו, אבל מה שנוגע לכבוד עצמו על שביזה את הת"ח, אין יכול להוכיחו ולהחזירו למוטב, היינו עד אין מרפא אין תרופה למכתו כנ"ל, וממילא והעם לא שב עד המכהו ע"כ יגיעם העונש שאין תרופה למכתם, ולפי"ז נ"ל שהתור' רמזה כ"ז בקרי הנ"ל והי' בשמעו את דברי האלה הזאת מפי המוכיח ומזהיר את העם, והתברך בלבבו וכו' לאמור וכו' שלא יקבל התוכחה, באמרו בשרירות לבי אלך. ולא זו בלבד שלא יקבל דבריו, אלא עוד זאת יוסיף חטא על פשע למען ספות הרוה את הצמאה כתרגומו וכפרש"י, היינו שיהי' בוזה דבריו ומלעיבו באומרו טול קורה מבין עיניך וכו', לכן לא יאבה ד' סלוח לו. כי אז יעשן אף ד' וכו' ורבצה בו כל האלה וכו', כיון שביזה ת"ח הם מלאכי אלקי' עד עלות חמת ד' עד אין מרפא אין תרופה למכתו כנ"ל, ואאמ"ו הג' זצוק"ל כתב ז"ל יובן מאז"ל מאי עד אין מרפא אר"י כל המבזה ת"ח א"ל רפוא' למכתו, וקש' הרי קיי"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ומ"ט לחטא, זה שעונשו חרוץ אין מרפא, ועוד מ"ש דנקט קרא השלילה אין מרפא, וגם מאי חידש לן ר"י הנ"ל יותר מפשטי' דקרא, וגם תיבת אין לו תרופה וכו' לו מיותר, דהל"ל רק אין תרופה וכו', אמנם נ"ל דבר"פ חלק אית' ואלו שאין להם חלק עוה"ב האומר אין תורה מה"ש וכו' ואפיקורס וכו' ובגמ' ד' צ"ט רב ור"ח אמרי אפיקורס זה המבזה ת"ח וכו' ועוד שם כי דבר ד' מה וכו' זה אפיקורס וכו' הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב וכו', הנה זה מסכים לדברי כ"י הנ"ל, דיש לדקדק בפ' ויהיו מלעיבים במלאכי אלקי' ובוזים דבריו וכו', דבריהם הל"ל לשון רבים כדפתח במלאכי אלקים אבל להיות הת"ח קרי להו בשם מלאכי אלקים, הן הן שלוחי דרחמנא, עי' רש"י פ' חקת בפ' וישלח מלאך, א"כ מי שמבזה הת"ח הוא מבזה דבר ד', וזה"ש ובוזים דבריו ר"ל דברי אלקים, וקאי דבריו אהשם אלוקי' כסמוך לו כנ"ל, וכיון דאפיקורס זה המבזה ת"ח, ועליו כתיב קרא כי דבר ד' בזה זהו אפיקורס, היינו מבזה ת"ח, היינו כי דבר ד' בזה, הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב זהו עד אין מרפא אין לו תרופה למכתו אמנם הקב"ה רוצה שלא ידח ממנו נדח, לכן מסבב ד' להחזירו למוטב, ולהיות על הרוב מי הוא זה הפוער פיו לדבר סרה ומבזה להת"ח ורבנים, הם הבעלי כיסים שיש להם רב טוב, ועשיר יענה עזות משרירות לבו, ולפעמים גם בינונים בלא הון רב ע"י שלפעמים הם מהנהם את הרב ושאר ת"ח מנכסיהן בדורון ומתנת ממון, עי"ז נקל בעיניהם כבוד הרב והת"ח לבזותם, כארז"ל בסנהדרין ד' נ"ב אר"א למה ת"ח דומ' לפני ע"ה בתחילה דומה לקיתון של זהב סיפר הימנו דומה לקיתון של כסף נהנה ממנו דומ' לקיתון של חרס כיון שנשבר שוב אין לו תקנה ע"ש, אבל העניים שאין מהנהים את הרב ות"ח וגם טרודים הם במחייתם לפרנס ביתם, אין עולה על דעתם לבזות את הת"ח, כי מה להם ולהם, אדרב' נוהגים בהם כבוד ומורא כראוי, וא"כ שסיבת החטא בזה, הוא הממון, מלינו לו רפואה אם הוא יורד מנכסיו ונעשה עני, והיה טרוד בפרנסתו ולא יחטא עוד בזה, ומצינו דקוב"ה תבע ביקרויהו דת"ח, וז"ל הילקוט במלכים א' סי' י"ג וישלח ידו מעל המזבח ויאמר תפסוה ר"ה בשם ר"ה אמר חס הקב"ה על כבודם של צדיקים יותר מכבודו, שירבעם עומד ומקריב ע"ג מזבח לע"ז ולא יבשה ידו, וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו הה"ד יתייבש ידו וכו' ועי' ש"ס ברכות י"ט וביומא מזה, והנה אזיל כ"מ שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני כי עני חשיב כמת, לכן מי שמבזה ת"ח הוא ע"י ממונו, קוב"ה תבע ביקריה דת"ח לענוש את אשר דבר ד' בזה, ושלא יכרת לגמרי גם מעוה"ב וכתיב גם ענש לצדיק לא טוב כי גם רצין הת"ח הוא לקרב הנדחים לכן הקב"ה מורידו מנכסיו שנעשה עני וזהו תקנתו שלא יבזה עוד הת"ח, וזה"ש ר"י כל המבזה ת"ח אי"ן ל"ו דייקא זהו התרופה למכתו, שיעשה עני ואין לו לפרנס א"ע, וה"פ הפסוק עד אין מרפא - עכד"ק של אאמו"ר זצ"ל - [א"ה ואני פי' פסוקי' פן יש בכם וכו' והתברך וכו' שלום יהי' לי ותמוה אחר שמעו דברי האלה איך יעלה על לבו כן אמנם אית' במדרש על כל פשעים תכס' אהבה זו התורה כמים לים מכסים כך תורה מכסה ערותן של ישראל אמנם ח"ו לסמו' ע"ז לחטוא דהו"ל כמו אחטא ויוה"כ מכפר שאין יוה"כ מכפר וז"ש פן יש וכו' שלום יהי' לי כי בשרירות לבו וכו' ור' התורה אשר נתיבותיה שלום תכסה ערותו ופשעים שלו למען ספות וכו' לא יאבה ד' סלוח לו כמו אחטא ויו"כ מכפר וז"ש הכ' שלום רב לאוהבי תורתיך ושלא יאמר האומר שיהי' אוהב תורה ורחום רבנן ושלום יהי' לי גם כי בשרירות לבי אלך ע"כ פשעים תכס' אהבת תורה לז"א היי' למי שאין למו מכשול שלא תהי' אהבה זו לפוקה ולמכשול שירצה לחטא עי"ז ח"ו]: בגמ' שבת לא יקרא לאור הנר ואח"כ הביא הגמרא תני נמי הכי לא יקרא לאור הנר שמא יטה אמר ר"א אני אקרא ולא אטה פעם אחת קרא והיטה אמר גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר ע"כ וק' למה לא אמרו החכמים מתחילה הטעם משום גזירה דשמא יטה וי"ל דהנה איכא מצות דכתיב בהו מתן שכרן כגון כבוד אב ואם דכתיב בי' למען יאריכון ושלוח הקן דכתיב למען יטב לך ואיכ' ג"כ מצות דלא כתיב בהו השכר והטעם הוא דאם היה מפורש בכל מצוה מתן שכרן א"כ כ"א מישראל הי' בוחר במצות שגדול שכרן מאוד אבל ק' למה כתב בהני תרתי השכר וי"ל דעי"ז יקוים כל המצות מה הני ב' דהוי מצות קלות ואפ"ה גדול שכרן במצות חמורות לכש"כ ובזה מיושב ג"כ הפסוק הנסתרות לד' אלקינו פי' מכל מצות דלא כתיב בהו מתן שכר רק השי"ת יודע שכרן אבל ק' אמאי קאמר בכבוד או"א ושליח הקן ולזה אמר הכתוב לעשות את כל התורה הזאת שיקיימו את כה"ת ועוד איכ' מצות דכתיב בהו הטעם למה צריך לעשות או לא לעשות כגון לא ירבה סוסים פן ישוב מצרימה ויש הרבה מצות דלא כתיב בי' הטעם ויותר טוב דלא כתיב זהו הטעם משום שאם נאמר בהו הטעם כגון לא ירבה יאמר אני ארבה ולא אשיב מצרימה ובאמת גם אם לא ישוב מ"מ עבירה בידו וא"ש מתחילה אמר בלא טעם לא יקרא לאור הנר סתם ואח"כ כתב הטעם שמא יטה וכששמע ר"א הטעם דשמ' יטה אמר אנא אקרא ולא אטה וכשקר' והטה אמר גדולה דברי חכמים שאמרו מתחלה סתם לא יקרא לאור הנר שאין מקום לטעות - מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל:

הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ונ"ל דהנה כ' בתהלים לך דומיה תהלה ולך ישולם נדר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו ונ"ל דהנה המפורשי' הק' למה צריכי' אנו להתפלל בפה הלא הקב"ה יודע מחשבות וא"כ לסגי' במחשבה גריד' אבל נר' שלכך צריך אדם להתפלל בפה כדי שילמדו הקטנים הילדים ממנו שיהי' יודעין גם הם שצריכין להתפלל להקב"ה וגם על מה שנודרי' בביהכ"נ ברבים יש להקשות אמאי אין נותני' צדקה רק בסתר ואיכ' למימר ג"כ שלכך נודרו' ברבים כרי שילמדו ממנו גם הילדים ויהי' יודעי' שצריכי' ליתן צדקה וא"ש לך דומיה תהלה ר"ל סגי במחשבה לחוד' ולך ישולם נדר כלומר סגי בהשלמ' הנדר שומע תפלה ר"ל הא דמשמיעין את התפלה היינו דוקא עדיך כל בשר יבואו ר"ל שילמדו גם הקטנים וז"כ הנסתרות לד"א פי' שלהשי"ת סגי בנסתרות דהיינו במחשבה גריד' והנגלות ר"ל דהא שאנו מתפללים בגלוי היינו רק לנו ולבנינו כדי שילמדו הקטנים ממנו וז"כ הכ' בתהלים תהלת ד' ידבר פי ר"ל משו"ה צריכי' אני להתפלל בפה כדי שיברך שם קדשו לעולם ועד פי' גם אותן שאינם יודעין - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

מדרש רבה בפ' נצבים כי המצוה הזאת רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך מניין שנא' כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ואם תאמר' שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמ' מהן שנא' ונעלמה מעיני כל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים מניין שנא' ויעף אלי אחד מן השרפים ע"כ וכ' ידי משה והאיך יטעו שהיא לרעה רק שהמה מבינים הפסוק כי בי ירבו ימיך קאי על עוה"ז והרי יגון לאדם לבסוף ימים רעים לכן מביא שהמלאכים התאוו לך ועליהם לא נוכל לפרש שקאי על עוה"ז אע"כ כי בי ירבו ימיך קאי לעוה"ב עכ"ל ונ"ל לפר' בענין אחר יותר נכון רק לבאר בתחלה המשנה בפ"ג מאבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יותרת נודעת להם שנתן להם כלי חמדה וכו' שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו וקשה למה כפל התנא החביבות הול"ל בקיצר חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה שבי נבר' העולם שנא' כי לקח טיב יכו' ונ"ל דהרב' פתחי' כ' על הא דתנן התם בפ"ד אר"י כל המכבד את התירה גופו מכובד על הבריות וז"ל לפי פשיטו י"ל דקאי אהמון עם שתדע איזה יש לו יראה פנימיות כי האדם יראה לעינים ואלקים יראה ללבב אומר לך כל המכבד את התורה תדע שגופו מכובד כלומר אעפ"י שאיני בן תורה ע"כ יש לי יראת שמים בלבו והיא המביאו שמכבד את התירה שרוח הטהרה שבי מושכת אותו למינו וכל המחלל את התור אעפ"י שמראה עצמו שהוא איש חשוב תדע שיש לו רוח טומאה וזה גופו מחולל דהתורה הוא כמראות וכגליונות שבה יתגלה כל איש הטמון בלבו ע"כ נמצא למידן מדבריו שע"י התורה נתברר מה שבלב האדם וז"ש התנא חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלומר ראו החיבה הגדול מאת השי"ת שהוא בעצמו נתן לכם התורה כמו שנא' אנכי ד' מפי הגבורה שמעו ואלמלי הי' בהם כח הי' שומעים כל התורה מפי קדוש ועוד אחרת חיבה יתירה נודעת להם דהיינו מצד המקבלים שנתגלה כמה רוח הטהרה יש בהם שמחבבין ומכבדין את התורה ולכן קאמר נודעת שזה לשון נפעל שהוא מודע' לבריות תוכן האדם ואין לך כלי כזה בכל העולם ובזה נבין מקרא קודש תורת ד' תמימה משיבת נפש עדות ד' נאמנה מחכימת פתי והנה סיפא דקרא פשוט לדברינו שע"י התורה נתגלה מה שיש בלב האדם וא"כ הפתי הזה אשר ראה את עצמו מלא יראה התורה מעידות עליו ששבע תועבות בלבו וז"ש הכ' עדות ד' נאמנה דהיינו שהי' מעיד על רועת תכונת נפשו שאינו מכבדו מחכימת פתי אבל רישא דקרא קשה מאד חדא למה נקט תמימה ולא טהורה שהי' מעלה יתירה אצל התורה ועוד שאמר משיבת נפש והלא הי' באה ע"י יסורין כמו שאמר ג' דברים באים ע"י יסורי' וחד מנייהו תורה לכן נ"ל דהנה זה ידוע לכל כי כל נפש משכיל ותאווה לדרוש אחר כמה חכמות וזה לא נמצא במקום א' או בספר א' כי יש מקומות שלומדים פילוסופיע ויש מקום אשר לומדים חכמות חשבונות לכן ישנ' כמה מחברי ספרים כי המחבר זה שם פניו רק לחכמת אלקי וזה שם לבו במחברו לפילוסופיע אבל בתוה"ק מי שיתבונן בתכלית שכלו הישר המצא ימצא בה כל החכמות שבעולם בששת ימי בראשית תמצא הטבע ששם השי"ת הן בדומם הן בצומח ובחי בלתי מדבר ובאדם ומחכמת הניגון נאמר הוא הי' אבי כל תופש כנור ועוגב ומחכמת מדידה תמצא בפ' מסעי וכן אחז"ל הפוך בה והפוך בה דכילה בה וזש"ה תורת ד' תמימה דהיינו שתמצא הכל בתורה כל החכמות שבעולם לפי שכל האדם תוכל ללמוד בה כל החכמות מלבד מעבודת השי"ת אשר תגיע על ידם לחיי הנצחי וזהו משיבת נפש אבל בלעדה הוא רק פיזור נפשית שתצטרך לתפוס בכמה ספרים עד שתמצא מרגוע לנפשו - ועוד נוכל לומר אופן אחר ובזה מתורץ למה נקט לשון נפש כי הרמב"ם הוכיח שהתורה היא נצחיות וכן השכר אשר יגיע מחמתה לנפש האדם לאחר מיתו הוא נצחיות ובראשון מצד הנותן כי התורה נתנו מימינו של הקב"ה מה הוא חי וקיים לנצח כך תורתו הקדושה ובשנית כי התירה היא שלימה בתכלית השלימיות והדבר השלם לא יקבל תוספות וגרעון עכ"ל ולפי"ז שפיר אמר תורת ד' תמימה כפי הטעם השני של הרמב"ם שהוא בתכלית השלימות ע"כ היא נצחיות וא"כ השכר המסתעף ממנה ג"כ נצחיות לכן משיבת נפשו דהא עיקר השכר אלי' מגיע - ועוד נוכל לומר טעם אחר מלבד שני טעמים של הרמב"ם שהתורה נצחיות דהא לפי ראית עיני האדם עיקר התורה יורה לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ולב"א לחבירו והשלום מתקיימת לעד שהוא א' משלשה יסודות העולם ועוד שהשי"ת ברך אותו בשלום שנא' ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום ועתה מבואר המדרש שהתחלנו בו דהנה הגאון חכם צבי מפרש האי קרא כמין חומר דכתיב כי בו ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ושלוה דאמרי' בחגיגה א"ל ר' ביבי בר אביי' סוף סוף הני שנין להיכן אזלי א"ל מי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי מוסיפין לו הרי שני דרכים להשיג בהם דרך החיים א' ע"י לימוד התורה כדכתיב כי היא חייך ואורך ימיך והשנית ע"י שיעבור על מדותיו והנ"מ בין שני הדרכים הללו הא' דאם משיג אריכת ימים ע"י מעביר על מידותיו הרי הוא צריך להיות לו מריבה ומחלוקות עם אדם אחד עד שהוא שותק ומעביר על מדותיו אבל אם יש לי שלום עם כל אדם אין לו מקום לעבור על מדותיו כלל משא"כ אם ישיג דרך החיים ע"י התירה יכול להיות לו שלום עם כל אדם ועוד נ"מ ע"פ שאמרו ביומא ע"א כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכי יש שנים שאינם של חיים אר"א אלו שנותיו של אדם שמתהפכים מרעה לטובה ע"ש א"כ מי שמשיג ימים ע"י מעביר על מדותיו אולי משיג ימים שאינם של טיבה מאחר שבאה ליטול משל חבירו כאשר הי' ראוין להיותן לאיש ההוא ככה תבואנו הטובה היא אם רעה אצל המשיג אמנם ע"י התורה עושר וכבוד נמי איכ' ויש לו שנות חיים טובים וזש"ה כי בי ירבו ימיך וקשה הא זולתך נמי ירבו ימיך ע"י מעביר ע"מ כנ"ל ומתרץ יוסיפו לך שנות חיים ושלום דהיינו ע"י התורה יהי' לך חיים טובים וגם שלום יהי' לך כאמור ולפי"ז שפיר מתורץ המדרש דכך אמר הקב"ה וא"ת לרעתכם נתתי לכם את התורה דהיינו שע"י תשיגו לחיים שאינם טובים כמו במעביר על מדותיו לא נתתי לכם אלא לטובתכם דהיינו שע"י תשיגו לימים טובים מבורכים שנא' כי בי ירבו ימיך וכמו שפי' הגאון הנ"ל שהרי המלאכים נתאוו לה ולהם יש שלום כמ"ש עושה שלום במרומיו אע"כ שראו בחכמתו שישיגו ע"י התורה יותר ממה שישיגו ע"י השלום וכן נזכה שישם עלינו השי"ת שלום מעתה וע"ע אמן סלה עכ"ל כ"ק אאמ"ו הג' זצוק"ל:

והי' כי יבאו עליך וכו' והשבות א"ל וכו' ושבת עד ד"א וכו' ושב ד"א וכו' וז"ל הרמ' פ"ז מתשובה וכבר הבטיח התור' שסוף ישראל לעשות תשובה בסיף גלותם ומיד הן נגאלין שנאמ' והי' כי יביאו עליך וכו' ושבת עד ד"א וכו' אבל רמב"ן כ' בסמוך בפ' כי המצוה הזאת ר"ל התשובה הנזכר כאן והשבות וכו' ושבת מצוה שיצוה אותנו עשות כן ונאמר' בלשון הבינוני לרמוז בהבטח' כי עתיד הדבר להיות כן,. ונ"ל הרמ' לטעמי' רה"ל תשוב' שם שכ' והתוודו את חטאתם וכו' הו' מ"ע אמנם נ"ל או"א דברי א"ח הם, דתמו' כפילות הקר' והשבות וכו' ושבת וכו' וגם השינוים תמו' טובא, ועוק"ל להרמ' הרי הכל ביד"ש חוץ מי"ש ואם הבטיח ד' אותו ע"ז א"כ בטל הבחיר' ומוכרחים אנו לשוב לכך נ"ל דאי' משה רבינו א"ל להקב"ה מי אנכי וכו' וכי אוצו' וכו' באיז' זכות וכו' וא"כ בתשובה מאהבה דזדונות נעשו כזכיות נגאלין אבל מיראה נשארים שגגות ואין נגאלין בלא זכות וא"כ הפ' והי' כי יבואו עליך כל הדברים וכו' והשבות וכו' ודאי הבטחה הוא ע"י צרות תשוב' ואין קפיד' בזה אם נהי' מוכרחים כיון דמירא' הו' ונשאר מ"מ חטא שוגג וליכ' זכות ותשאר בכל הגוים אשר הדיחך ד"א שמה ואין נגאלים, אבל ושבת עד ד"א זה מ"ע ולא הבטחה ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום תשובה בשביל ציווי הו' מאהבה ועי"ז יהפכו עבירו' לזכיות ושב ד"א וכו' תהי' נגאלים. - כ"ק אאמ"ו הג' זצ"ל כ' כי תשובה מאהבה הו' בשביל גלות השכינה כי עמו אנכי בצרה, והואיל אין חבוש מתיר עצמו וכו' צריכים אנו להתפלל ע"ז, והמתפלל ע"ח והו' צריך לא"ד הוא נענה תחילה וז"ש א"כ והי' כ"י עליך וכו' והשבות אל לבבך תתבונן כי בכל הגוים אשר הדיחך בגלות ד"א שמה, הו' אסור עמך בצרה ושבת עד ד"א דייק' יהי' התשובה בשבילו כאילו אמר בעד ד"א וכו', אזי ושב ד"א את שבותך ורחמך, והשיב ל"נ אלא ושב כמ"ש רש"י ורחמך וקבצך אתה נענה, ענ"ל דבמעמד הנכבד במ"ת כתו' השמע עה קול א"ח מדבר וכו' כאשר שמעת וכו' ובגאולה העתיד' ב"ב כתיב כי עין בעין יראו וכו' ויאמרו הנה אלקינו זה נזכה לשמוע קולו ממש כמו במ"ת וז"ש והשבות אל לבבך וכו' וע"י התשובה ושבת עד ד"א דייק' תקרב א"ע אליו ושמעת בקולו דייק' ככל אשר אנכי מצוך היום דייק' במ"ת ששמעת קול ד"א, עונ"ל דאית' תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, וז"ש ושבת עד ד"א תשוב' מאהבה שמגעת עד כסה"כ, אזי ושמעת בקולו גם הזדונות יהי' מצות כאלו שמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך דייק', ככל בכ"ף הדמיון דנעשו כזכיות, והנה בזוהר פליגי ר' יוסף סבר עד שיתקיים כל הכתוב לא יוכלו לעורר תשובה שנאמ' והו' כ"ו עליך וכו', ור"ח הק' לו א"כ נעלת דלת בפני בע"ת, אלא כיון שיטעמו ישראל טעם גלות ואפי' שעה א' אם יחזרו בתשובה נחשב להם כאלו באו עליהם כל הדברים וכו', ונ"ל לתרץ קו' ר"ח לר"י, ולא פליגי, אלא מא"ח ומא"ח ול"פ, לפי פלוגת' הנ"ל וק"ל לרמ' דוהשבות והבטחה הי' א"כ בטל הבחיר', וא"כ נ"ל ר"י ס"ל כהרמ' וק"ל כנ"ל, לז"א הבטחה הו' ההכרח דייק' אחר שיתקיים כל הכתו' אבל קודם לזה אינה הבטחה והכרח אלו בחירה, וא"כ לק"מ אתה נועל דלת, אבל ר"ח ס"ל כרמב"ן דמ"ע הו' ולא הבטחה הק' שפי' כנ"ל ודו"ק - עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה