דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
לפרשת שופטים
שופטים ושוטרים תתן לך וכו' אית' במד' זה"ש עשה משפט וצדק' נבחר ל"ד מזבח וכו' ותמו', עוד איתא במד' תתן לך ולא לאו"ה ותמוי, ונ"ל דאיתא בסנהדרין זי"ן ויהי דוד עשה משפט וצדקה משפט לזה וצדקה שנתן משלו לעני המתחייב בדין, ונ"ל דה"ט דקרא הנ"ל עשה משפט וצדקה דייק' נבחר ל"ד מזבח כי כאן עושה תרתי, וכונת המ' תתן לך ולא לאו"ה, נ"ל דה"ט כיון דבעי' משפט וצדקה ודעת או"ה דאסור ליתן צדקה כמ"ש בפ"ק דבב"ת משל לעבד וכו', וא"כ מובן שו"ש תתן לך ולא לאו"ה, ומ"ט, לז"א זה"ש עשה משפט וצדקה נבחר ל"ד וכו' ובאו"ה ל"ל צדקה כנ"ל,- ואאמ"ו הג' ז"ל כ' איפכא וז"ל דק"ל להמד' בקרא הנ"ל עשה משפט וצדק' דמשמע תרתי דווק' כמו שעשה דוד נבחר ל"ד, ומ"ש דנקט תרתי ודאי משפט לחוד וצדקה לחוד נמי נבחר ל"ד מזבח, כיון שכל א' מהם טוב לבריות ג"כ, ומשפט הוא קיום העולם וכאלו הוא שיתף במעשה בראשית, אמנם י"ל פ' משפט וצדקה ע"י משפט לזה עושה צדקה לעולם כולו דהו' שיתוף למ"ב ואלמלא המשפט איש את רעהו חיים בלעו וה"ט דנבחר לד' מזבח דזבח בא על החוטא ומשפט מונע החטא, והנה ממינוי השוטרים לרדות וכו' ע"כ מוכח דא"צ משפט וצדקה כמו דוד דא"כ שוטרים ל"ל, ודאי ישמע ויציית לדיין ודוד ממידת חסידות עשה כן וז"ש שו"ש תתן לך, וע"כ דא"צ צדקה ומשפט. וצדקה צ"ל פי' ב' הנ"ל. לז"א זה"ש וכו' דבלא"ה ק' כנ"ל מ"ש תרתי דווק' דנבחר, אבל השתא מוכח דמשפט או צדקה קאמר קרא א"נ כפי' הנ"ל צדקה לכל העולם א"נ פי' ב' בש"ס סנהדרין ז' צדקה לזה שמוציא גזילה מתח"י ודו"ק עכד"ק:
עונ"ל דמחקרים הק' למה בא' הנשמה בעוה"ז לגוף עכור, הלא טוב לה במקומו' הראשון. ותי' דשם הוי נהמא דכסופא. ובאה לעוה"ז כדי ליטול שכר' מן הדין בעבודת', לז"א צדק צדק תרדוף כי לכך נוצרת רק למען תחי' דייק' למען כך באת לעולם וירשת את הארץ כדי ליטול מה"ד חלקך בארץ החיים ליהנות מזיו השכינה היא הארץ העליונה חיים נצחים, אשר בל"ז ד"א נותן לך במתנה נהמא דכסופא, ובאת לעולם רק כדי ליטול מה"ד לכן תרדוף וכו' וירשת וכו' כנ"ל, וכה"ג כ' גם אאמ"ו הג' זצ"ל וז"ל נ"ל דאיתא בפרקי דר"א ה' אותיות מנצפ"ך נגד ה' גאולות כ"ף שנגאל בה אברהם מאור כשדים שנא' לך לך מארצך, מ' שנגאל בה יצחק מפלשתים שנאמ' לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. נ' שנגאל בה יעקב שנאמ' הצילנו נא וכו'. פ' שנגאל בה ישראל ממצרים שנ' פקד פקדתי. וצ' כפולה עד גאולה העתידה איש צמח שמו יצמח לנו ופי' בזה הג' מהר"ש אוסטרפולי זצ"ל בישעי' מכניף אותיות אלו מכניף שמענו כבר היו הגאולות שאלו מרמזים עליהם צבי לצדו"ק. ואנו מחכים לצדי"ק כפולה וזה"ש צדק צדק תרדוף אותו צ' כפולה תשתדל להשיגו ע"י תיקון המעשים זכו אחישנה למען תחי' חיי נצחיי. כי אז יבולע המות לנצח וירשת את הארץ אשר בלא זכו ד"א נותן לך במתנה, הגם לא זכו נגאלין, מ"מ רק במתנה לז"א תרדוף וכו' וירשת - עוד נ"ל דתוס' בריה ד' הק' ממתני' פ"א אל תהי' וכו' ע"מ לקבל פרס וכו', ונ"ל דצדיק גמור הו' באמת כמ"ש בגמ' שם אבל לא חסיד הו' בזה, ומילי דאבות מילי דחסידו' הן, וז"ש צדק אם רק צדיק אתה רוצה להיות ולא חסיד, אזי צדיק תוכל לרדוף למען תחי' וירשת וכו' יר' ע"מ לקבל פרס סלע לצדק' בשביל שאחי', ויותר יו דק"ל עדיפי ה"ל לתי' להק' דאז"ל כל העושה של"ש נוח לו שלא בא לעולם, ונ"ל דבאמת הרי אין חוטא רק שאין עושה המצוה כראוי ועי' ברמב"ם סה"ל תשובה, וא"כ אילו לא בא לעולם הי' אוכל ונוטל ג"כ נהנה מזיו השכינה נהמא דכסופא, וגם עתה שעושה של"ש רק נהמא דכסופא נוטל, ומ"מ צדיק גמור הו' כמקדם קודם שבא לעולם שלא חטא וזהו נוח לו שלא בא לעולם, כי טוב היה לו יותר לשאר למעלה כיון שלא תיקן א"ע ליטול שכרו מה"ד רק עדיין נהמא דכסופ' הוא וז"ל צדק יר' אם לא תהיי רק צדיק, צדק תרדוף למען תחי' וירשת וכו' ע"מ לקבל פרס את הארץ החיים, וצדיק גמור הו', אבל מ"מ נוח לך כה"ג שלא באת לעולם, אשר בשביל ד"א ניתן לך דייק' נהמא דכסופא בל"ז נמי הי' לך ודו"ק, ואל תתמה על מ"ש לפרש צדק דר"ל צדיק, דכ"ה באיכה רבתא אלו זכיתם הייתם קוראים בתירה צדק תרדוף וכו' עכשיו וכו' צדיק הוא ד' וכו' ע"ש עכד"ק שר אבי זצ"ל, ומה שנלע"ד כבר כתבתי: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק והפרשה שלפניו מסיים איש כמתנת ידו וכו' ונ"ל ההמשך דאית' בגמ' אין לך מורה הורא' אא"כ הוא משבט יששכר ופריך והא חזינן דאיכא ומשני שאין מכווני את ההלכה לאמתו וא"כ קשה אמאי אמרה התורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך הא אותן שאינם משבט יששכר אינן מכוונן את ההלכה לאמתו, ונ"ל דאיתא כל העוסק בתורה ובגמילת חסדים זוכה להיות כיששכר וא"כ גם אם הוא משבט אחר זוכה להיות כיששכר ויוכל לשפוט צדק אם הוא נותן צדקה או עוסק בתורה, וא"ש איש כמתנת ידו ר"ל שתתנו צדקה וממילא שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו' ושפטו את העם משפט צדק כלומר אעפ"י שהם משבט אחר מ"מ ישפטו צדק - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
שופטים ושוטרים תתן לך וכו' ולמעלה ס"פ ראה כתיב איש כמתנת ידו וכו' כתב אאמו"ר הג' זצוק"ל וז"ל נ"ל סמיכות הפ' עפ"י מתני' ריש סנהדרין אין עושין סנהדריות לשבטים אלא עפ"י ב"ד של ע"א ולהיות התורה חסה על ממונם של ישראל לכן דרך עצה טובה אמר' תור' שלש פעמים בשנה וכו' ובאותן פרקים שופטים ושוטרים תתן לך עפ"י ב"ד הגדול וזה דרכי נועם שא"צ לטרוח ולהוציא ממון ומצוה גוררת מצוה - עונ"ל בהקדים המד' רבה שויש תתן לך זה"ש עשה משפט וצדקה נבחר לד' מזבח ותמו' ונ"ל דיל"ד למה שינה שהע"ה במשלי כ"א סידור' דהאי קרא באמרו עשה צדקה ומשפט נבחר וכו' ממה דכתיב בדוד אביו איפכא ויהי דוד עוש' משפט וצדקה לכל עמי וכו' אמנם נ"ל לדרשת חז"ל בסנהדרין דף ז' על קרא דדוד שעשה משפט לזה וגם צדקה לזה שנתן משלו לעני שנתחייב ברין ובהכרח א"כ להקדי' משפט לצדקה אמנם דהע"ה עשה כן ממידת חסידות אבל שלמה דאמר איזו משתים נבחר לד' אמר איפכא עשה צדקה ומשפט נבחר לד' מזבח ר"ל צדקה לחוד קאמר ומשפט לחוד ואילו אמר בהיפוך עשה משפט וצדקה נבחר לד' מזבח ה"א תרתי דווקא כמו שעשה אביו דהע"ה וראי' לזה שא"ז שורת הדין ממצוה זו למנות שופטים לפסוק את הדין ושוטרים לרדות את הבע"ד וכו' ע"כ מוכח דאין צריך משפט וצדקה כמו שעשה דהע"ה דא"כ שוטרים למה לרדו' הרי ודאי ישמע ויציית לדיין וא"כ ז"כ המד' שו"ש תתן לך זה"ש עשה צדקה ומשפט נבחר לד' וכו' ולא איפכא עשה משפט וצדקה משום דמוכח ממינוי השוטרים שאין מן הדין לעשות כדהע"ה והר"ע ספורנו פי' ס"פ ראה ז"ל איש כמתנת ידו וכו' לא שיתן כל אשר לו ויצטריך הוא לבריות וכו' כאז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וא"כ מובן סמיכות הפ' אחר שאמר איש כמתנת ידו וכו' כפי' הסיפורנו הנ"ל לכן שו"ש תתן לך וכו' דבלא"ה הא חייב לבזבז וליתן צדקה לזה שנתחייב בדין וא"צ שוטרים לרדות כנ"ל עוד נ"ל לפרש קרא דמשלי כ"א הנ"ל עשה צדקה ומשפט וכו' בהקדים קרא במשלי י"ד צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת נ"ל פי' דז"ל הרמ' במור' פ' נ"ג משלישי ההבדל בין צדקה וחסד כי החסד עניינו הוא ההפלגה באיזו דבר שמפליגים בו ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר וכו' לגמול טוב למי שאין לו חק עליך כלל ומפני זה כל טובה שתגיע מאתו ית' תקרא חסד חסדי ד' אזכיר ובעבור זה כל המציאות הש"י אותו הוא חסד אמרתי עולם חסד יבנה עניינו בנין העולם חסד הוא ואמר בסיפור מידותיו ית' ורב חסד ומלת צדקה הי' נגזרת מצדק והוא היושר והיושר הו' להגיע כל בעל חק חקו ולתת לכל נמצא מן הנמצאת כפי הראוי לו ולפי הענין הראשון לא יקראו בספרי הנבואה החקים שאתה חייב בהם לזולתך כבת שלמם צדקה כי כשתפרע שכרו לשכיר או תפרע חובך לא יקרא צדקה אבל החקים הרואוים עליך לזולתך מפני מעלת המדות כרפוא' מחנן כל לחונן יקרא צדק ומפני זה אמר בהשבת המשכון ולך תהי' צדקה כשתלך בדרך מעלות המדות כבר עשית צדק לנפשך המשכלת כי שלמה לה חקה וכן מחשביה לו צדקה ר"ל מעלת האמונה וכן אמרו וצדקה תהי' לנו ומלת משפט הוא לדון כמה שראוי על הנדון יהי' חסד או נקמה וכו' ע"ש וביבמות ד' ע"ט אמר דוד שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים דכ' ונתן לך רחמים וכו' ביישנים דכ' למען תהי' יראתו וכו' גמ"ח דכתיב למען אשר יצוה את בניו וכו' והגבעוני לא מב"י המה כל שי"ב שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו וכו' משמע לפי שישראל עושים גם חסד שהוא יותר מצדקה ואו"ה אפי' רחמנים לעשות צדקה אינם לכן רחוקים ממנו לגמרי וזה"ש צדקה דאנחנו ישראל עושים תרומם גוי אלו ישראל מחשיב אותם נגד או"ה בלבד וחסד שאנחנו ישראל עושים הוא יותר מצדקה מלבד שתתרומם גוי גם זאת פועלת שמעורר על לאומים חטאת שהם כאפס ואין נחשבו ע"ד וחטאת עמך כנ"ל - שוב מצאתי בפ' הגאון מוהרא"וו שפי' כה"ג בסגנון זה איפכא וז"ל צדקה וכו' פי' כשהגוים עושין צדקה אותו הגוי יתרומם כמ"ש פיזר נתן וכו' קרנו תרום בכבוד וחסד וכו' וכשעושין חסד אז לא די שהן מתרוממין אלא שהוא גם חטאת לשונאיהן של ישראל שמחמת זה יהי' נחסר זכותם של ישראל כי הקב"ה צריך לשלם גמולם בעוה"ז ושכר מצוה הוא רב כמ"ש אצל נ"נ דבשכר ג' פסיעות השליטו על כל העולם והחריב בהמ"ק והרג חסידינו והכל כדי שיתמלא רצונו ויהי' שכר ומשלם עכ"ל והנאני - ואית' בב"ת ד' יו"ד תני' א"ל ריב"ז לתלמידיו בני מהו שאמ' הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת נענה ר"א ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי א' וכו' וחסד לאמים כל צדקה וחסד שאה"ע עושין חטאת הוא להם שאין עושין אלא להתגדל בו שנאמר די להו קרבין נחותין לאלקא שמיא ומצילין לחייא מלכא ובנוהי וכו' עש"ה, אמנם לע"ד י"ל טעם אחר על סגנון הגמ' דהא קרא כתיב עשה משפט וצדקה נבחר וכו' וטעמ' נ"ל דנקט קרא תרתי לפי שיש לך גוזל וחומס ומרבה צדקה מזה ע"ד וחטאך בצדק' פרוק ובאמת אני ד' שונא גזל בעולה כתיב וקרבן גזול פסול וכן צדקה שהוא נבחר לד' מזבח ע"כ אינו מרוצה אם בא מן הגזל א"כ לז"א עשה צדקה ומשפט דייק' בממון שלו ביושר ומשפט צדקה זו נבחר לד' מזבח א"כ ה"ט דחסד לאומים חטאת חסד וצדקה מה שאו"ה עושים לפי שרוב נכרים הם חשודים על הגזל כעובדא דאוונכרי ואינו במשפט ויושר ממון שלהם ועושין חסד רק לחטאת לפדיון על חטאם הוא גופ' חטאת הוא מצוה הבאה בעבירה כנ"ל וזהו בהמון לאמים או"ה דווקא אבל המלך במשפט יעמוד ארץ וממונו ביושר ולא בגזל הוא אף מלך של או"ה צדקה שלו אינו חטאת והנה מלך נקרא גוי כמ"ש בפ' וירא הגוי גם צדיק תהרוג וה"ט לפי שכל העם תלוים בו כמ"ש עיני כל ישראל עליך אדוני המלך ולכן גם עליו נאמ' צדקה תרומם גוי, ומכ"ש בצדקה וחסד שעשה עמנו אדונינו המלך האדיר החסיד יר"ה ולא ביקש תמורתו דבר, אבל נעתר לבקשתינו, ולא להתגדל בו ולא לשום פנייה, צדקה וחסד זה תרומם גוי זה המלך, ועלינו החיוב להודות לו על טובו וחסדו, ירום הודו וקרנו תרום בכבוד:
שוב מצאתי בס' לוית חן שכוינתי בפי' זה עשה צדקה ומשפט נבחר וכו' היו' צדקה שהו' במשפט וז"ל צדק צדק תרדוף פרש"י הלך אחר ב"ד יפה ובס' כלי יקר פי' צדקה ממש שיהי' רודף צדקה, ונ"ל לפי' לפרש הא דנסמוך צדקה אל מצות מינוי דיינים כשירים שישפטו משפט צדק, וכן מצינו בתורה שחוברה להם יחדיו בתור' ושמרו דרך ד' לעשות צדק' ומשפט, בנביאים שמרו משפט ועשו צדקה, ובכתובים אוהב צדק' ומשפט וכו' ונר' הא דנזכר בכ"מ שני דברים אלו ביחד לפי שאין מעשה הצדק' שלם במעלת הצדק', כ"א במקום המשפט, ולשון משפט באלו המקומות אינו לשון משפט ממש דהא מיירי מכלל העולם ואטו כ"ע דיני גמורי, אלא משפט הי' לשון יושר כמ"ש בירמי' י"ז עושה עושר ולא במשפט דפי' בלא יושר וכן בתהילים קי"ב מכלכל דבריו במשפט פי' הרד"ק ביושר, כן לשון משפט באלו שנוש' וניתן באמונה ויושר אז הצדק' שנותן ממון זה הי' חשובה אבל אם עשה עושר בלא משפט, אזי החסד וצדק' שעושה חטאת הוא מצוה הבב"ע וכו' וכו', ולכן אחר שאמר שו"ש וכו' ושפטו משפט צדק ויהי' ממון של יושר בידך תרדוף ליתן צדקה וכו' עש"ה - במשלי סי' כ' כתי' חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו, ודקדק האלשי"ך שהתחיל בחסד ואמת, ויצא בחסד לבד, התחיל בנצירה ויצא בסעד ובכסא, ונ"ל עפ"י מחז"ל בב"ת הנ"ל וחסד לאמים חטאת כן צדקה וחסד שאו"ה עושין חטא' הו' להם שאין עושין אלא להתגדל בו ולהתייהר בו או לשם גמול, אמנם נ"ל זה הי' במלכים קדמונים שהיו מתגאים ביותר, פרעה אמר מי ד', נ"נ אמר אדמה לעליון וכיו"ב, משא"כ אדונינו המלך החסיד שעם היותו מלך בן מלך מודה הו' ותולה מלכותו בחסדו דות' ממהקב"ה, לא להתייהר עשה צדקה זו אתנו, ולא לקבל גמול כ"א נעתר לבקשתינו, והנה רש"י פי' בפ' ויחי חסד ואמת כל שאינו עושה ע"מ לקבל תשלום גמול הוא חסד של אמת, וכן הוא החסד של המלך יר"ה, וזה"ש חסד ואמת יצרו מלך, על היפוך וחסד לאמים חטאתו היינו חסד לבד מצפה לגמול ועושה לכבוד עצמו, ולהתייהר בו, אבל חסד של אמת יצרו מלך מכל רע ונזק, ולא זו לבד שאינו חטאת ואדרבה שמורה הי' לו, עוד זאת וסעד בחסד בפתח הבי"ת פי' כמו שאמר בהחסד בה"א הודיע' ר"ל בהחסד האומר שהוא של אמת גם סעד הוא לכסאו וגם אמר וסעד בחסד כסאו ר"ל איך נדע שהוא חסד של אמת ולא להתייהר בו, לז"א מאחר שהו' בעצמו תולה כסאו וסועד ותומכו בחסד כזה מהקב"ה, שכן הו' חותם א"ע פאן גאטטעס גנאדען ערוועהלט וכו' שהו' חסד של אמת, והנה תיבת אמת פירושו דבר שהו' קיים לעולם, וכן חסד זה של המלך חסד של אמת הו' קיים לעולם גם לדור אחרון ועלינו לשבח לאדון הכל ית"ש על אשר נתן בלב המלך ושריו כן לעשות עמנו חסד גדול כזה, והנה יש לתקוה ולייחל עוד ע"י חסד וטובת המלך על ישראל, והוא אתחלת' דגאולה ע"ד המד' ב"פ מנחה ישיבו בבר' פ' ע"ז סי' י"ו ובפרשת דרכים ד' צ"ב גם אעורר כי באה אלי פקידה לזרז לשלם כראוי המס בכבוד, ובאמת דינא דמלכות' דינא, ואסור. מה"ט להעביר המכס, וחיוב מס מלך ושרים חוב גמור' הו' על ישראל עי' גמ' בב"ק קי"ג:
צדק צדק תרדוף למען תחיה וכו' ויש לדקדק מה נתינת טעם היא זה שאם יתן צדקה יחיה ונר' דאית' בגמ' ב"ב דף ז' שאל האי מין את ר"ט אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינן מפרנסן משל למלך שכעס על עבדו ובא אחד והאכילו הלא יקצוף עליו המלך אמר לו ר"ט משל למלך שכעס על בנו וצוה עליו שלא להאכילו אם א' יבא ויתן לו לאכול הלא יתן לו המלך דורן הרי אם בשם בנים אנחנו מצוה ליתן צדקה משא"כ אם בתואר עבדים אנחנו וכמ"ש צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת ר"ל לגוי קדוש ישראל הצדקה מרוממנו כי אנחנו נקראים בנים למקום אבל לאומים שנקראו עבדים הצדקה שלהם הוא חטאת כמלך שכועס על עבדו ועוד אית' בסנהדרין דף ל"ט אלקיכם כהן כי קבר לי' למשה במאי טבל וכו' והק' בתוס' אמאי לא שאלו איך טימא הקב"ה למשה ותירץ דאנחנו נקראים בנים למקום ומותר לטמא לבנו, א"כ ראינו שאם אנו נותנים צדקה אז אנו נקראים בנים למקום ומותר להקב"ה לטמא לנו בתחה"מ כי נקראים בנים למקום וז"כ צדק צדק תרדוף. ר"ל שתתן צדקה ותחזקו עי"ז עצמיכם לבנים למקום וממילא למען תחיה שאז שפיר יכול הקב"ה להחיותינו בתחיית המתים מאאמויר הג' זצוק"ל [א"ה א"ז הג' ז"ל כיון בזה לדברי חות יאיר דף ע"ב - ויכול לפרש ההמשך מפסוק הנ"ל צדק צדק תרדוף למען תחיה דאית' במדרש על פסוק כל הנשמה תהלל יה דבכל רגע רוצ' הנשמה לצאת מהגוף אך בראותה שהקב"ה שוכן אתם ואינו מסלק שכינתו ממנו נושאת ק"ו מהשכינה ואית' בגמ' דהשופט שמטה דין גורם לשכינה שתסתלק מישראל וז"כ צדק צדק תרדוף וכו' ל"ת שוחד להטות הדין עי"ז תשרה השכינה בישראל ממילא למען תחיה גם אתה שלא רוצ' הנשמה לצאת שגם הנשמה נושאת ק"ו מהשכינה]:
צדק צדק תרדוף למען תחיה ונר' דהנה יש ב' מיני בעלי צדקה א' שנותן משום שיש לו לב טוב, וב' שנותן משום שד' צוה לעשות צדקה ובזה יכולין להבחין אם נותן צדקה מצד רחמנות או מצד שד' צוה שאם א' נותן צדקה מחמת שד' צוה אז הוא רודף ודורש אחר העניים אבל אם נותן רק מפני רחמנות אז אינו רודף רק אם מזדמן לו עני נותן לו וגם לענין שכר יש חילוק ביניהם שאם נותן צדקה מחמת רחמנות אז הקב"ה נותן לו שכרו בעוה"ז מדה כנגד מדה אבל אם הוא נותן מחמת שד' צווה אז יש לו שכר בעוה"ב שהוא חיי נצחיי וא"ש צדק צדק תרדוף דהיינו על אופן זה תתן צדקה שתרדוף אחר העניים ואז מוכח שמחמת שד' צוה אתה נותן צדקה ושכרך תהי' למען תחיה ר"ל לעולם התחי' עולם נצחיי שהוא עוה"ב מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
לא תטה משפט וכו' ויסלף דברי צדיקים ותמי' גם הל"ל מסלף מעור, ולא לשון זכר, ונ"ל כיון דטעם איסו' לקיחת שוחד הו' דא"א שלא יטה, וזהו בדיין א' אבל בג' דיינים י"ל יכול א' מהם ליקח שוחד דאף אם לבו יטה לזכותו, מ"מ שנים האחרים יאמרו כדין וא"ר להטות כתיב, אמנם ז"א דמ"מ אסור דכיון שיטה לבו לזה ידחה גם דברי השנים בסברות וטענות שיחזרו גם הם לומר כמותו, וזה"ש ל"ת שוחד כי השוחד דייק' ר"ל זה שהו' חד עם הבע"ד יעור ג"כ עיני חכמים דייקא לשון רבים גם השני דיינים שעמו ויסלף הו' דברי צדיקים שני דיינים שיאמרו בצדק כדין יסלף הוא דבריהם עד שיודו לדבריו עונ"ל דאית' בח"מ סי' ט' ס"ב אם שלח מנחה להדיין קודם שיזמין לנתבע לדין רק מדת חסידות הו' שלא לדונו, וכתב הש"ך זהו שלא בפני בע"ד אב בפניו יסתתמו טענותיו ודאי אסור מדינא ע"ש וא"כ ה"פ לא תטה משפט כמשמעו כמ"ש רש"י לא תכיר פנים משום דמסתתם טענותו' כמ"ש רש"י, ולא תקח שוחד תרי גווני שוחד, א' משום לא תטה משפט, והוי' שוחד בשעת הדין כי השוחד כזה יעור עיני חכמים וא"א שלא יטה וכו' ואיכא מ' ל"ת משפט, וא' משום ל"ת פנים והיינו שוחד קודם הדין רק שהו' בפני הבע"ד כי השוחד כזה לית בי' מ' הטיי' משפט אבל ויסלף דברי צדיקים דברים המצודקים שהיה לו לטעון ונסתתמו טענותיו ואיכא משום לא תכיר פנים ודו"ק עונ"ל דקיי"ל בכמ' דברים שודא דדייני ופליגי רש"י ותו' בפי' מ"ש ובכגון זה הי' אפשר לומר דליכ' איסו' שוחד מ' דליכ' חשש הטיי' משפט, אמנם מ"מ אסר' תור' דגם השוד' דדייני בעי' שיהי' בדין כמ"ש צדק דין שלך צדק פשר שלך וז"ש ושוחד ל"ת כי השוחד יעור עיני חכמי' שיטעה בדין מדיני התור' הכתובים וגם עיני שכלו ואפי' בשוד' דדייני נמי ויסלף דברי צדיקים דלולא השוחד הי' השודא איפכ' וכמובן ודו"ק - מאאמ"ו הג' זצוק"ל, [א"ה עיין בח"מ סי' ט' בפתחי תשובה ס"ק ו' וז']:
לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד עי' רש"י וקשה איפכא הול"ל דהכר' פנים קודם הוא ועוד הק' הכלי יקר ול"ת פנים הל"ל בוי"ו העיטוף כמו ול"ת שחד ע"ש ונ"ל חדא מתורץ באידך דהכרת פנים נמי משום לתא דהטי' משפט הוא דא"נ דן אותם כפי טענותם ואין מכווין להטות כגון דנסתתמו טענותיהם ממילא יצא משפט מעות וא"כ הכרת פנים דומ' ממש לל"ת שיחד כה"ג ממש אף מכווין לשפוט צדק א"א בכך וא"כ הני תרתי לפרושי ל"ת משפט אתי' וה"ק ל"ת משפט בכוונה ובכלל זה ע"כ גם שלא בכונה כגון שני אלו ל"ת פנים ול"ת שחד וזה"ש ל"ת משפט כמשמעו ותמו' אבל כיון גם על שני אלו האחרים בכלל זה רק שלא בכונה ע"כ כ' רש"י ז"ל דרישא כמשמעו מאאמ"ו הג' זצוק"ל:
צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ אשר ד"א נותן לך ותמוה הכפל וגם נותן בהוה משמע וירשת בעתיד וגם תחילה ירושה ואח"כ נותן מתנה אינה ירושה ונ"ל דאיתא מי הקדימני ואשלם כלום קיימת המצוה עד שלא נתתי לך וכו' א"כ כל השכר הוא רק במתנה אמנם י"ל מציאות כה"ג שאדם עושה דין ופשרה ב"א לחבירו בזה ליכ' למימר הקדימו ד' ובאמת נר' מה"ט דן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה לז"א צדק צדק דייק' א' לדין וא' לפשרה תרדוף בקש שלום ורדפהו זו פשרה למען תחיה וירשת דייקא את הארץ ארץ החיים אשר בל"ז ד"א נותן לך במתנ' בעלמ' אבל עי"ז יבא לך בתורת ירושה - מאאמ"ו הג' זצוק"ל:
[א"ה להוסיף נופך על דברי כ"ק א"ז הג' ז"ל נר' שז"כ הפסוק צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ פירש"י כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן ואמרו רז"ל צדק צדק תרדוף א' לדין וא' לפשרה ואית' שלא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על ד"ת ולא עשו לפנים משורת הדין וז"ש צדק צדק תרדוף שתעשה גם פשרה כנ"ל ממילא תחי' וירשת את הארץ שתתקיים על אדמתך בירושת עולם - וז"כ הכ' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא ונר' הלשון שמרו כמו אביו שמר את הדבר דהיינו המתינו מלעשות דין ומשפט אבל ועשו צדקה ר"ל פשרה עשו דייקא מיד בלי המתנה ואז קרובה ישועתי עי"ז יהי' התיקון על מה שקלקלו להעמיד דיניהם על ד"ת:
כי יפלא וכו' ומת האיש ההו' ובערת הרעה מקרביך ותמו' הכפל, כ' כ"ק אאמ"ו הגאון זצ"ל ז"ל עי' רמב"ן הטעם במצוה זו מפני המחלוק' ולענ"ד י"ל טעם דאי' בפ' חלק ההו' אתרא דל"ה אמרו שקרי ולא מתו וכו', והדבר תמו' דכמה אנשים שקרנים ומאריכים ימים, ונ"ל ע"ד שאז"ל אף דאו"ה גריעי טפי מינן אין ד' ית' מדקדק עמהם לפי שאין חשובים אצלו, אבל ישראל עם קרובו וכו', וה"נ במילי בעלמא לא איכפת אם משקרים דאי נמי אומר אמת הכל הבל עניני עוה"ז, ולא איכפת בי' כלל, אבל בד"ת השקר הוא פגם גדול, וא"כ הזקן ממרא שחולק הו' על סנהדרי' גדול' הרי הו' חולק על האמת לאמיתו דהאמת הו' כמו שהם אומרים ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני, לכן גם מעצמו הו' בעוני ימית, לז"א קרא ומת וכו' מעצמו, לכן ובערת הרעה וכו' תעשה אתה מצוה, עכד"ק:
וילך ויעבוד וכו' אשר לא צויתי ותמו', ובמגילה ט' שינו בזה לתלמי המלך וכתבי עוברם ע"ש ברש"י, ונ"ל עפ"י קו' הרמב"ם הל' תשובה כי הידעה סותר' הבחירה ועי' תוי"ט באבות, ונ"ל כמו שתי' על הקו' איך נענש פרעה גזיר' הוי ועבדום וכו' ותי' מחמת שהם לא משום זה הרשיעו בשביל גזיר' ד', רק בשאט נפשם, וה"נ לק"מ על הבחירה שהרי אין כוונת החוטא לחטוא משום שידע ד' זאת מקודם וז"כ שפך חמתך וכו' וא"ת מוכרחים הם בגזיר' המקום, לז"א ובשמך לא קראו, וז"ש כאן שלא יוכל לתרץ א"ע שמוכרח הו' מחמת ידיעתי, לז"א אשר לא צוויתי, ר"ל הו' אינו עושה כן משום ציווי וגם באמת לא צוויתי רק אני יודע העתיד: והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם באבנים ומתו ותמוה הכפל וגם ק' תחילה כ' ההוא וההיא ואח"כ כ' רק האיש או את האשה ועו"ק וסקלתם לשון רבים הרי את האיש או את האשה קאמר ועוד ומתו מיותר שכבר כ' וסקלתם ועוד הק' הרמב"ן ל"ל כלל או את האשה ונ"ל דאית' שהקב"ה מאריך אף לפעמים כדי שיחזור בתשובה ולפעמים משום זרע' מעלי' דנפיק מיני' וכ"כ רש"י פ' שמות על ויפן כה וכה אמנם זה בעונש בידי שמים אבל מיתת ב"ד אין בדיני לידע זאת אי נפיק מיני' זרע' או לא וא"נ יודעים אנו דנפיק מיני' זרע מעלי' מ"מ גזה"כ על הב"ד להמית המחוייב מיתה ואז"ל את השמים ואת הארץ לרבות השמים ותולדותיהן א"כ ה"נ ה"ק והוצאת את האיש ההוא דייקא או את האשה ההיא דייקא אשר עשו דייקא וגם את האיש או את האשה לרבות תולדותיהן אף אי נפק' מינייהו זרע מעלי' וסקלתם החטא ותולדותיו אבל הסקילה הוא רק בחוטא ממש ומתו ממילא תולדותיהן וע"כ נקט נמי האשה כיון דזרע' נפק' ע"י שניהם ומתורץ הכל בס"ד ואם שגיתי והוא ירחם יכפר ומתני' הי' בעירוכין אשה שיצתה להרג אין ממתינן לה עד שתלד עכ"ל מרן אכי הג' זצוק"ל [א"ה ולי נכדו נר' ליישב קושי' א"ז הג' ז"ל מדוע כתב שנית את האיש ועוד מתחילה כתוב האיש ההוא האשה ההיא ולהלן כתוב את האיש סתם נר' דאית' כיון שבאו לבית הסקילה אומרי' להם התודה ממילא אחר הוידוי ועשו תשובה שוב אינם שהיו הראשונים ונהפכו לאחרים כי מתחילה היו רשעים ואח"כ עשו תשובה ובמקום שבעלי תשוב' עומדים וכו' לפיכך לא כתיב אח"כ ההוא]:
שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד"א בו וכו' עי' רמב"ן ועוד תמוה סיפא ל"ת ל"ע איש נכרי אשר לא אחיך הוא פשיטא דנכרי לא אחיך הוא ונ"ל כתיב אני אשכון את דכא ושפל רוח אבל תועבת ד' כל גבהו לב וכל המתגאה כאלו עע"ז וז"ל פענח רזא לבלתי רום לבבו וכו' ובניו בקרב ישראל שאם יהי' בקרב ובתוך הכלל שלא יחשוב עצמו נבדל וגבוה מהם למעלה ראש וכו' וזה"ש ש"ת עליך מלך אשר יבחר ד"א בו יר' הוא עניו ושפל רוח ומפרש איך תדע מי הוא זה אשר ד' אלקיך יבחור בו לז"א מקרב אחיך תשים מי שהוא מקרב אחיך דייקא ואינ' נבדל ונישא למעלה מהם בדעתו אלא בשוה הוא עם אחיו הוא הוא אשר ד"א יבחר בו ל"ת לתת עליך איש נכרי ומפרש לא נכרי ממש אני אומר לך רק אשר לא אחיך הוא דייקא שאין זה כבודו לומר כולנו אחים אנחנו בני אב א' וממילא נקרא איש נכרי אף שהוא ישראל דהמתגאה כאלו עע"ז והוא תועבת ד' לז"א תו והי' כשבתו על כסא וכו' ויש לחוש אולי ורום לבבי אז ע"י הגדולה לז"א וכתב את משנה התורה הזאת וכו' לבלתי רום לבבי וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו כמ"ש ושפל רוח להחיות ואז"ל הוי קבל וקיים ואמר יאריך ימים הוא ובניו כמ"ש יראה זרע יאריך ימים על ממלכתו כמ"ש וענוים ירשו ארץ ואמר הוא ובניו בקרב ישראל ר"ל בתנאי שגם בניו יהי' כאבותם בקרב ישראל כנ"ל - עכ"ל מרן אבי הג' זצוק"ל - עוד כ' מרן אבי זצוק"ל ע"פ כי תבא אל הארץ וכו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך וכו' מקרב אחיך וכו' ל"ת לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא וק' כאן משמע שמצות עשה הוא לתת מלך על ישראל ושמואל הוכיח את העם על שאמרו שימה לנו מלך לשבטינו ככל הגוים כ' שם וירע הדבר בעיני שמואל וכו' ונר' דהנה מפני ב' טעמים צריכין העם למלך א' שיעשה ביניהם שלום אם יהי' מחלוקה ביניהם, וב' מפני המלחמה שיעריך אנשי חיל והנה אם יבחר העם מלך עליהם מפני המחלוקה אז חרפם הוא להם וצריכין לברור להם למלך איש נכרי אשר לא ישא פנים אבל אם ישים עליהם מלך מפני המלחמות שיצא לפניהם ויגן על המדינה אז יכולין לבחור את המלך גם מקרב אחיהם והנה האומות יבחרו מלך עליהם מפני שיש מחלוקה ביניהם כדי שיעשה שלום וא"ש בימי שמואל אמרו ישראל שיתן להם מלך ככל הגוים דהיינו שיש פירוד ומחלוקה ביניהם ממילא חרפה ובזיון הוא ולא לכבוד להקב"ה על עמו הקדוש לכן הוכיח שמואל אותם על זה וגם כאן ה"פ כי תבא אל הארץ ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים דהיינו מפני המחלוקה ע"ז אמר להם הקב"ה מקרב אחיך תשים עליך מלך ר"ל באופן זה תשים עליך מלך שיהי' מקרב אחיך דהיינו שתשים עליך מלך רק מפני המלחמה ולא תוכל לתת עליך איש נכרי כדי שלא יהי' נראה שמפני המחלוקת שמת עליך מלך - עוד כ' מרן אכי ועוק"ל שמעתי דבר נאה הטעם שסמכה תורה פ' מלך מקרב אחיך תשים עליך מלך וסמיך לי' לא והי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה בתוך אחיו משום שענין המלוכה שייך לאמצעי שבשבטים ור"ל למקרב אחיך הממוצע שבאחיך ובמספר השוה לא תמצא כלל ממוצע כי אם במספר שאינו שוה למשל בני לאה הי' ששה אם תחלק אותם לב' חלקים והו' בכל חלק שלשה ולא תמצא אמצעי ביניהם אבל במספר שאינו שוה למשל חמשה אם תחלק אותם אז תמצא אמצעי ביניהם וא"כ בני לאה שהי' ששה וה"ה בני שפחות ובני רחל שהי' לכל אחת שני בנים בלבד לא תמצא אמצעי ע"כ צוה הקב"ה שלא יהי' לשבט הלוי חלק ונחלה בתוך אחיו שלא נכנס במספר השבטים וא"כ בהסתלק שבט לוי משם ישאירו בני לאה חמשה מספר שאינו שוה ותמצא שיהודה הוא האמצעי וע"כ הי' המלוכה ליהודה [א"ה לישב הדיקדוקים של כ"ק א"ז הג' זי"ע נר' לפרש הכ' שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך וכו' דקשה שאם ד"א יבחור בו אז פשיטא שאחיך הוא ועו"ק הכפל לשון שום תשים ונר' דכ' הרמב"ם מה' מלכים מלכי בית דוד הם העומדים לעולם אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל הפסק מלכותו וז"כ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד"א ר"ל שהמלך אשר יבחר ד"א ית' שהוא ממלכי בית דוד יהי' לעולם ועד שום תשים דייקא שימה אחר שימה עד עולם אבל אם מקרב אחיך דהיינו אם המלך לא יהי' ממלכות בית דוד לא יהי' משבט יהודה אשר יבחר ד' רק מקרב אחיך יהי' אז תדע שרק תשים עליך מלך שימה אחת שלא תמשך מלכותו כמ"ש הרמב"ם הנ"ל:
וקרא בו כל ימי חייו לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ונר' דאיתא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחל ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול והטעם משום דמלך אין כבודו שלו כי אחיו מנוהו למלך עליהם משו"ה אין כבודו מחול אבל ת"ח הוא עשה לו את כל הכבוד הזה שיגע ועמל בתורה לכן יכול למחול על כבודו ממילא אם המלך ת"ח יכול למחול על כבודו ואיתא בגמ' אגריפס המלך בא לעיר א' והי' שם חופה ויצא כל העם לקראתו והניחו את החופה ונטה המלך לצד אחר שלא לבייש את בני החופה וקשה למה לא ציווה להם שיחזרו כל אחד לחופה וי"ל משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל אם הי' ת"ח לא הי' צריך לנטות לצד אחר דת"ח שמחל ע"כ כבודו מחול וא"ש וקרא בו כל ימי חייו כדי שיהי' ת"ח לבלתי רום לבבו מאחיו ר"ל כדי שלא יהי' רום לבבו מפני שאחיו מנוהו למלך אלא מפני שהוא ת"ח לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל דהיינו שלא יהי' צריך לנטות לצד אחר מפני המצוה כמו אגריפס המלך שהי' צריך לנטות לפי שלא הי' ק"ח מאאמו"ר הנ' זצוק"ל - [א"ה עיין בגמ' דכתובות דף י"ז]:
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ונר' לפרש דאיתא כל המתגאה כאלו עובד ע"ז ונראה הטעם כי תלמי המלך אמר לע' זקנים שיכתבו לו כל א' ספר תורה וכתבו לו במקום נעשה אדם אעשה אדם שלא יטעה לומר שתי רשיות הן ולכאורה ק' למה נתן הקב"ה מקום למינים לטעות אולם רש"י פירש שבא ללמדנו מדת ענוה שהגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן אעפ"י שהקב"ה לבדו יכול לברוא את האדם אעפי"כ נתיעץ בפמליא של מעלה א"כ זה שנתגאה למה לא למד מנעשה אדם מדת ענוה אלא ע"כ סובר ששתי רשיות הם ח"ו וז"ש כל המתגאה כאילו עובד ע"ז דע"כ סובר ששתי רשויות הן כנ"ל וידוע אין צו אלא ע"ז שנא' צו לצו והנה הענווה נקרא "מה" כדכתיב אנחנו מה ובתיבת מצוה יש אותיות מ"ה צ"ו ואם אין עניו אז אותיות מה מסתלקין ונשאר אותיות צו שהוא ע"ז דכל המתגאה כאלו עובד ע"ז וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו היינו שאל יתגאה ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ר"ל כדי שלא יסור מן תיבות מצוה אות ימין שהוא מ"ם ואות שמאל שהוא ה"א וישאר תיבת צו, וז"כ ולבלתי סור מן המצוה - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
שום תשים עליך מלך ודרשי' במס' כתובות י"ז שתהא אימתו עליך ויל"ד אמאי אמרו אימתו הול"ל שתהא ירא ממנו כתב אאמו"ר הג' זצוק"ל ונ"ל דיש כמה בני אדם אשר עובדים את ה' אבל אינ' לש"ש כדי שיקרא חסיד או מפני יראת האדם או כדי שיקבלו מתנות אבל המלך כשהוא עובד את ד' ית' אין לחשדו מכל אחת מאלו כי הוא אינו חפץ במתנות וגם אינו ירא משום אדם ובודאי אימתו מהשם ית' הוא בשלימות ובלי שום פנימיות ולכך שפיר דרשו שתהא אימתו עליך ר"ל כשם שאימת השם אצלו רק לש"ש בלי שום פנימיות כך תהא עליך יראת השם ר"ל שגם אתה תעבוד את ד' באופן זה: עוד יובן שום תשים וכו' דרש"י פי' דברי תור' כמשמעו ותמו' דאם כמשמעו, למה לו ל"פ כן, וגם ההמשך אח"ז ברש"י ולבלתי סור המצוה אפי' מצוה קלה של נביא, והרא"ם כ' מנ"ל הא ופי' משום דמצות התור' בהדי' כתיב בקרא הקודם לשמור את כ"ד התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם, ולע"ד י"ל מלשנא דקרא לבלתי סור וכו' מלשון לא תסור דקאי על מצות חכמים וגם מדאמר סור מן המצוה ימין ושמאל והוא ממש כמ"ש גבי לא תסור וכו' אשר יגידו לך ימין ושמאל שזכר מקודם בזקן ממרא עפ"י ב"ד הגדול, ועוד י"ל אי במצות התור' קאי איפכא הל"ל תחילה לבלתי סור וכו' ואח"כ לבלתי רום לבבו כי אם היות המתגאה שנוי ביותר לפניו ית' מ"מ שמירת מצוה מתרי"ג מצות התור' עדיפי ממדה מן המדות, וה"ל להקדים כנ"ל, וע"כ במצות הנביא קאמר, ויותר נ"ל דמסמיכות דרש לי' רש"י לבלתי רום לבבו וכו' ולבלתי סור מן המצוה וכו' ומ"ש שבחר להזהירו בשני אלו בהדדי, ומכ"ש לפמ"ש בכוונת אשר יבחר ד"א בו מקרב אחיך דר"ל על העניו קשה טפי ל"ל לומר כלל לבלתי רום וכו', לכך נ"ל ע"ד דאית' בברכות גבי ישעי' וחזקי' ישעי' אמר ליתו איהו גבאי, חזקי' אמר ליתו ישעי' גבאי לחלוק כבוד למלכות כאלו' לאחאב הבי' הקב"ה ויסורין על חזקי' ואמר לישעי' לך ובקר את החולם וכו' צו לביתך כי מת אתה וכו', וא"כ אי מתגאה ממילא אין שומע לנביא כי אינו בא אצלו כלל, וזה"ש לבלתי רום לבבו מאחיו וה"ט לבלתי סור מן המצוה קלה של נביא למען יאריך מים וכו' דייקא שלא יארע לו כחזקי' הנ"ל, ויובן יותר דהנה חזקי' נענש אז על שלא עסק בפו"ר כמ"ש בש"ס שם, ולז"א כאן למען יאריך ימים הוא ובניו דייקא שעוסק בפו"ר ומכלל הן אתה שומע לאו כמו בחזקי' ודו"ק, ובהקדמת ס' עסיס רמונים כתב בשם הזוהר פ' בהעלותך כמה חביבין מילי דאורית' דכל מלה ומלה אית רזין עלאין וכו' ומאן דאמ' דההוא סיפר' דאוריית' לאחזאה על ההוא סיפר בלבד קאתי תפח רוחי' וכ' ת"ח מלך ב"ו לא יקרא דילי' לאשתטו מילי דהדיוטא כ"ש למכתב לי' וכי ס"ד וכו' דמלך עלאה כניש מילין כדיוטין כגון מילין דעשו מילין דהגר מילין דלבן דיעקב דאתון דבלעם דברק דזמרי וכו' וכל שאר סיפורין דכתיבין יעביד מיניו' אורי' וכו' איו תורת ד' אקרו תורה תמימה בכל מלה ומלה לאחזא' מילין אחרון עלאין דההו' מלת דההו' סיפור לאו לאחזא' על גרמי בלחוד וכו' עש"ה, ולכאו' קש' כיון שאמר לשמור את כל דברי התו' הזאת הרי כלל הכל, ומה זה שסיים את החקים האלה לעשותם, וכי החקים לאו בכלל התור' הזאת הם ונ"ל דה"ק לשמור את כל דברי התור' היינו מצות ל"ת דהשמר לאו, ואת החקים לעשותם דייקי המ"ע, אבל נ"ל דאית' ועליהו לא יבול אפי' שיחתן של ת"ח צריכין לימוד, וא"כ בת"ח ק"ו ב"ב של התור' הקדוש' עצמה, וראי' לדברי זוהר הנ"ל, וזה"ש א"כ וקרא בו כ"י חייו וכו' לשמור את כל דברי התור' הזאת דייק' דברי התורה גם הסיפורים ושיחתה מה שנראה שהן דברי שיחה רק מילין דהדיוטין רק סיפורי דברים בלחוד ובאמת כל מלה אית בי' רזין עלאין, לז"א לשמור דייקא ושמרתם זה משנה את כל דברי וכו' או אמר לשמור להשגיח כהורא' שמירה השגחה מרובה על כל דברי התור' הזאת דייק' יר' על כל תיבה ותיבה הנראה רק שיחה ודיבר, והדר אמר ואת החוקים האלה לעשותם לשמור זו משנה את כל דברי גם הסיפורים ולעשותם גם את החוקים, והנה ענין משמעות הכתוב וכוונת הכ' תרתי נינהו כמובן וזה"ש רש"י דברי התורה כמשמעו ר"ל דלכאור' פי' לשמור את כל דברי התורה הוא על קיים המצות כולם שבתורה כמו ושמרתם ועשיתם אותם, אמנם זהו לפי כוונת הכתוב ולא לפי משמעתו, דהל"ל את כל מצות התורה וכו' אבל דברי התור' משמע דברי ממש דברים ולא מצות, ובאמת כ"ה וזה"ש רש"י דברי התורה שלא תפרש כוונת הכ' אלא דברי כמשמעו הדברים והסיפורים התורה הזאת דייקא בתורה אפי' הדברים ולבלתי סור מן המצוה אפי' מצוה קלה של נביא כמו בד"ת אפי' בדברים, ה"נ במצוה אפי' קלה של נביא, וה"פ המשך הקרא כי בהיותו עושה כן לשמור א"כ דברי התורה כנ"ל, מזה ילמד לבלתי רום לבבו וכו' ולבלתי סור מן המצוה קלה של נביא, כי אף שיחתן צריכין לימד, ק"ו לשמור מצותיו וזהו כפתור ופרח לאמיתה ש"ת בס"ד, ובכוונ' הקרא בהמשך לבלתי רום ולבלתי סור וכו' נ"ל בפשוט דבאמת בעי' שתהא אימתו עליך וצריך לנהוג נשיאותו ברמה, רק זה בב"א לחבירו, אבל במה שנוגע בכבוד המקום ב"ה המלך כהדיוט כעם ככהן, וז"ש לבלתי רום לבבו מאחיו דייק', אבל זהו דווק' לבלתי סור מן המצוה ולא זולת, עונ"ל דה"פ ודאי בלבו צריך שיהי' מוכנע לבו נכנע תמיד, כי יחשוב תמיד ד' לנגדו, רק לעיני העם יהי' מראה התרוממת כראוי למלך שישא אימתו מוטלת על הבריות, וזה"ש לבלתי רום לבבו דייקא מאחיו דייקא ע"י אחיו, שצריך לאחוז ברוממות נגד אחיו בפומבי ואמר לבלתי יבא מזה גם רום לבבו אלא לבו נכנע, וגם לבלתי סור מן המצוה אף בפומבי' לא יתגאה, עוי"ל ע"ד שאז"ל כל המתגאה כאילו עובד ע"ז, ורש"י כ' ר"פ ראה וסרתם מן הדרך וכו' ללכת וכו' עובד ע"ז הו' סר מכל הדרך וכו' וז"ש לבלתי רום לבבו ולבלי סור מן המצוה וכמובן ודו"ק ועפ"י הנ"ל נ"ל שלזה כיוונו חז"ל באמרם במס' בב"מ לא חרבה ירושלים אלא על שלא ברכו בתור' תחילה וחמו' טוב"ו אבל יובן כתיב ויהי' מלעיבים במלאכי אלקים ומתעתעים בנביאים וכו' דהנה נוסח ברכת התורה לפנים הו' לעסוק בד"ת, ותמוה דהל"ל לעסוק בתירה מאי בדברי תור', אבל מובן לפמ"ש וצונו לעסוק בדברי תורה דייקא בסיפורו התורה זולת המצות כולן וכמ"ש לשמור א"כ דברי התורה וכו', וזה מביא לבלתי סור מן המצוה קלה של נביא כנ"ל, והם שלא ברכו בתור' תחילה ולא חשו לדברי תורה, וממילא לא חשו נמי למצות הנביא ויהי' מלעיבים וכו' ומתעתעים בנביאים, ואית' במד' איכה התורה נקרא ארץ שנאמ' ארוכה מארץ מדה וכו' ופי' בזה שם במד' בושנו מאד כי עזבנו ארץ אלו ד"ת ע"ש, וזהו שאז"ל על קרא על מה אבדה ארץ דבר זה שאלו וכו' ור"ל על מה אבדה התור' ומצותיה איך היתה כזאת כי עזבנו ארץ עד שבא הקב"ה ופי' על עזבם את תורתי דייקא את תורתי ור"ל עם התורה הן הן דברי התורה וסיפורים, וזה שאז"ל ע"ז שלא ברכו בתור' תחילה, לעסוק בדברי תורה, משום דהל"ל על עזבם תורתי את לרבוי מאי וע"כ לרבות דברי תור', וגם פי' אה עם תורתי הן הסיפורים, והן הן דברי המד' בפתוח' רבת' דאיכה ר"ו פתח כי קול נהי וכו' כי עזבנו ארץ אלו ד"ת דייק' דברי תור', ולא אמרו זה התור' והו' לשון הקרא ממש על עזבם תורתו כי עזבנו ארץ אלו ד"ת שנא' ארוכה מארץ מדה ודו"ק:
כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ד' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים ויש תמיהות רבות בפסוק זה חדא למה אמר על אויבך פשיטא דאם ילך למלחמה הוא נגד האויבים ועוד דקאמר וראית סוס דמאי איכפת לד' אם יש שם סוס ועוד למה אמר עם רב ממך דהל"ל רק עם רב דפשיטא שהם יותר ממנו דאל"כ לא הי' ירא ועוד למה מסיים הקרא המעלך מא"מ והלא אמר כי ד"א עמך ודי בזה ונר' דאית' בפ"א העושה מצוה א' קונה לו פרקליט א' והעובר עביר' א' קונה לו קטיגר א' והמקטריגים שנבראו מהעבירות של אדם המה דומין לבהמות וחיות רעות והמה עומדים לנגדו ביום הדין אם לא ישוב והנה היצה"ר מסית את האדם מלשוב כו אמר איך תוכל לשוב שא נא עיניך וראה כל המחנות המקטריגים עם רב ממך שאתה בראת מה שנולדו ממך אך האדם השלם אינו ירא ממנו רק ישיב אמריו הלא תראה כי גם אבותינו חטאו במצרים כדאית' הללו עע"ז וכו' ומיד ששבי הקב"ה הוציאם משם וזה ראי' גמורה וא"ש כי תצא למלחמה דהיינו כשתלחום נגד יצה"ר שהוא אויבך וראית סוס ורכב הס"מ ונוקבו' עם רב ממך דהיינו המקטריגים שיצאו מהעבירות שעשית ויאמר לך איך תוכל לשוב אל ד' לא תירא כי אלקיך עמך והבא לטהר מסייעין אותו כי ע"י תשובה תבטל כל אלו המקטריגים וראי' על זה כי ד' אלקיך עמך המעלך מא"מ אעפ"י שהי' עע"ז רק שעשו תשובה לכן וישמע ד' את קולם והוציא אותם משם ואתה ג"כ אם תשוב לד"א לא תירא מהם והקב"ה יקבל תשובתך מאאמו"ר הג' זצוק"ל: איתא במד' דוד הי' מצער כל ימיו על מעשה דבת שבע עד שהגיע לפ' בתולה נשאת ליום הרביעי אז נתקרר דעתו עכ"ל ותמוה מה מצא במשנה הזאת להתקרר דעתו ונר' הלא ידוע להמליץ עבור דוד שם' לו תירץ על מעשה דב"ש שלא חטא בזה כלל כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ובודאי קבלה גט מן אוריה ולא היתה א"א כלל כדאית' בכתובות ט' ע"ב ומ"ש בתוס' שכתבו משום הכי נאמר גבי דוד שבא על ספק אשת איש מפני שהי' מגרשין בצינעא שלא יקפצו עליהם בני אדם וצריך להבין למה הי' דוד מסופק אם גירש אותה אורי' דמהיכי תיתי לא יגרש אותה לטובתה שלא תתעגן אם ימות במלחמה אבל נר' ליתן טעם על ספיקות דוד וגם על שאר בני אדם דלא קפצו על הנשים לישא אותן למה לא העלה על דעתן דודאי נתגרשו מבעליהן לטובתן כדי שלא יתעגנו בהקדים מ"ש מהרש"א בח"א סוטה פ' משוח על פסוק מי האיש הירא ורך לבב ישוב לביתו ר' יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו ופירש המזרחי הטעם משום דאין מיתה בלא חטא לכך א"א לו למות במלחמה זולת עבירות לכך אמר הירא מעבירה בידו דזולת עבירות ודאי לא ימות והקשה ע"ז המרש"א הלא חטא הוא שוגג ומה הועילו בתקנה שהכריזו מי האיש הירא מעבירות שבידו הלא הוא שוגג בעבירה ולא ידע מזה והאיך ישוב לביתו ותירץ דאם לא יזכור החטא ודאי לא ימות במלחמה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו רק אם יזכור החטא ימות לכך הכריזו מי האיש הירא מעבירות הידועים לו יחזור וישוב לביתו עכ"ל מהרש"א וע"ז הק' בס' עיר בנימין בפ"א דכתובות סי' פ"ז דלפ"ז למה הוצרכו לכתב גט כריתות בימי דוד פן ימות במלחמה הלא ממ"נ לא ימות דאם וזכור שעבר עבירה ילך וישוב לביתו ואם לא יזכור לא ימות דאין מיתה בלא חטא כנ"ל אלא צריכין לומר דמאן דס"ל דהיוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ס"ל דיש מיתה בלא חטא ואיש הירא ורך הלבב פירושו הוא שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה וירא שימות אף בלא חטא עכ"ל ולכך י"ל דזה הי' ספק דוד דדלמא אמת הוא דברי המ"ד דס"ל אין מיתה בל"ח ידוע ולכך יש לומר דרוב עולם מונעין ואין נותנין גט כלל כי הוא שלא לצורך דממ"נ אם יזכור החטא ישוב לביתו ואם לא יזכור החטא לא ימות - ותמן תנינן ריש כתובות בתולה נשאת ליום הרביעי שפעמי' בשבת בתי דינין יושבים ביום השני וביום החמישי שאם הי' לו טענת בתולים ישכים לב"ד ופריך הגמ' ותנשא בא' בשבת ויוכל להשכים לב"ד ביום ב' ומשני שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים א' וב' וג' בשבת ובד' כונסה ואמרי' שם אמר רב שמואל ל"ש אלא מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין קבועין אלא בב' ובה' אבל קודם תקנת עזרא שבתי דינן קבועין בכל יום אשה נושאת בכל יום ועתה חל עלינו ליתן טעם האיך למד דוד בימיו בתולה נישא' ליום רביעי הלא בימי דוד הי' קודם תקנת עזרא ואז הי' בתול' נושאת בכל יום אלא נראה ליתן טעם בזה כי התוספות כתבו שם דאף קודם תקנת עזרא אינה נישאת בו' משום דאין דנין בשבת ולא יוכל להשכים לב"ד ועיין בח"מ סי' ה' שני דעות אם דנין בע"ש או לא וא"כ למ"ד דאין דנין בע"ש לדידי' אף בחמשה אי אפשר להנשא דלא יוכל להשכי' לב"ד ולכך אף בימי דוד דהי' קודם תקנת עזרא ג"כ בתולה לא נישאת אלא ברביעי דקודם ד' אי אפשר משום שקדו ולאחר ד' א"א משום דאין דנין לא בע"ש ולא בשבת - ואית' בילקוט תהלים סי' צ"ב הא דלא כתיב בשבת ויהי ערב ויהי בוקר משום שלא היה אז שים לילה רק הי' אז יום ל"ו שעות דהיינו י"ב של ע"ש וייב של ליל שבת וי"ב של שבת וז"צ טעם מדוע באמת עשה ד' ככה בשבת בראשית שלא הי' אז שום לילה בשבת ההוא, ומצאתי בספר ש"ל שני טעמים לזה טעם א' משום דגבי משה כתיב וישב משה לשפוט את העם מן הבוקר ועד הערב וילפינן ג"ש מהא דכתיב במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר דכל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שיתף להקב"ה במ"ב ואם הי' כתיב גבי שבת ויהי ערב ויהי בוקר הי' מקום לטעות ולומר דדנין אף בשבת לכך לא כתוב כן בשבת לאשמעינן דאין דנין בשבת, ולפי הטעם הזה מוכח דדנין בע"ש דאל"כ הי' קשה למה נכתב גביו יום ששי ויהי ערב ויהי ביקר הלא גם בע"ש אין דנין אלא מוכח דדנין בע"ש, ועוד טעם השני משום דע"ש דומה לעוה"ז ושבת רומז לעוה"ב כמאמר חז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וקיי"ל דשכיר יום גובה כל היום וכל הלילה שאחריו וכן שכיר לילה גובה כל היום שאחריו ומטעם זה אמרי' דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואעפ"י כן הקב"ה אינו עובר בבל תלין משום דאף דעוה"ז דומה ללילה ועוה"ב דומה ליום אפי"ה אינו עובר משוה דיכול לשלם ביום שלאחריו דהיינו לעוה"ב ולכך לא הי' אז בליל שבת שום לילה להורות דיום ע"ש הרומז לעוה"ז ויום השבת הרומז לעוה"ב כחד יומא חשבינן לענין דאין הקב"ה עובר על לאו דלא תלין במה שאין משלם שכר מצוה בהאי עלמא ע"כ ולפי הטעם השני הלז דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא צריכין לומר דיש מיתה בלא חטא דכן כתבו המפורשי' דמ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מוכח דסבר יש מיתה בלא חטא דאי אין מיתה בלא חטא א"כ צדיק גמור שאין בו חטא דודאי לא ימות אימתי יותן לו שכרו כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכ' אלא ודאי האי מיד סובר דיש מיתה בל"ח והמ"ד דסובר אין מיתה בל"ח סובר דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ואם יהי' צדיק בלא חטא אשר לא ימות יותן לו שכרו בהאי עלמא ע"כ:
והשתא שפיר מבואר מאמר הפליאה הנ"ל דדוד היה מצער כל ימיו על מעשה דב"ש אף דידע שהיוצא למלחמותיו גט כריתות כותב לאשתו מ"מ כיון דעשו כולם בצנעא כמו שכתבו התוס' שם כדי שלא יקפצו עליהם בני אדם הי' לבו נקפו מאוד בזה כי הי' מתירא שמא לא נתן גט אורי' כלל אף שהי' לטובת אשתו שלא תעגן אם ימות במלחמה מ"מ חשיב אורי' בדעתו דודאי לא תבוא לידי עיגון ממ"נ באם יזכור החטא הרי ישוב לביתו ואם לא יזכור החטא ודאי לא ימות במלחמה כי אין מיתה בלא חטא ידוע לי, ולא תקשה דא"כ הצדיק שאין לו חטא ולא ימות אימתי יקבל שכרו י"ל דשכר מצוה בהאי עלמא והא דלא הוי לילה בשבת בראשית איכא למימר כטעם הראשין הנ"ל לאשמעי' דאין דנין בשבת ובהאי פחדא הוי יתיב דוד כל ימיו, משא"כ אחרי שהגיע לפ' בתולה נישאת ליום רביעי אף דבימיו הי' קודם תקנת אפי"ה היו נוהגין להנשא דוקא ביום ד' דקודם ד' א"א משום שקדו ואחר ד' א"א משום דאין דנין בע"ש ובשבת ומדלא נישאת ביום ה' ותוכל להשכים לב"ד ביום ו' מוכח מזה דאין דנין בע"ש וא"כ קשה למה כתוב ביום ו' ויהי ערב ויהי בוקר ובשבת לא כתוב הלא בערב שבת ג"כ אין דנין כמו בשבת אלא מוכח דהטעם הראשון הנ"ל אינו עיקר רק טעם השני הנ"ל עיקר דלא הי' בליל שבת שום לילה להורות דע"ש ושבת דרומזים לעוה"ז ועוה"ב לחד יומא יחשב לענין שאין הקב"ה עובר בבל תלין במאי דאינן נותן שכר לאדם בהאי עלמא וא"כ מוכח מזה דיש מיתה בל"ח דאל"כ לצדיק שלא ימות מתי יתן לו שכרו וא"כ כיון דיש מיתה אף בל"ח ודאי כל אחד נותן לאשתו גט שלא תתעגן כי שמא ימית במלחמה אף בל"ח ואז הי' לב דוד בטוח בודאי נתגרשה ב"ש ובזה נתקררה דעתו ודו"ק - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
ולי בנו ותלמידו נר' לפרש מדרש פליאה לא נתקררה דעתו של דוד עד שהגיע לפ' בתולה נישאת ונ"ל לבאר דרך חידוד דאית' בסנהדרין דף י"ט ע"ב שאלו התלמידים לר' יוסי איך נשא דוד ב' אחיות בחייהן א"ל מיכל אחר מיתת מירב נשאה ריב"ק אמר קדושי טעות הוי דמקדש במלוה היה ומקדש במלוה אינה מקודשת דגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון עד דיהיב לה מידי ומלוה להוצאה ניתנה - ואיתא ריש קדושין האשה נקנית בג' דרכים בכסף ובשטר ובביאה ופריך הגמ' מניינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חופה דאינה קונה ופר' הגמ' לר"ה דאמר חופה קונה מניינא למעוטי מאי ומשני למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה מקניא בחליפין קמ"ל - ואית' שם דף ו' אמר רב הונא חופה קונה מק"ו מה כסף שאין מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכיל בתרו' מכ"ש שתיקנה ודחי הש"ס מה להצד השוה שבהן שישנן בע"כ ומסיק כסף מיהא לא אשכחן באישות בע"כ וע"ש ברש"י ובתוס' ולפי"ז אי אמרינן דאשה מתקדשת בע"כ עכרח"ך צ"ל דחופה אינה קונה דאיכ' למיפרך מה להני שכן ישנן בע"כ וצ"ל דמניינא דרישא למעוטי חיפה ולא למעוטי חליפין ועכרח"ך דלא גמרינן קיחה קיחה משד"ע אבל אי אמרינן אין אשה מתקדשת בע"כ א"כ ק"ו דר"ה אתי שפיר על חופה דקונה ומוכרח לומר דמניינא דרישא למעוטי חליפין דגמרי' קיחה קיחה משד"ע ואי גמרינן קיחה קיחה משד"ע א"כ המקדש במלוה אינה מקודשת דלא יהיב לה מידי והנה תוס' הק' בריש כתובות ל"ל תני נושאין את הבתולה ותירצו דה"א אפילו בע"כ ותני נושאת דאין אשה נקנית אלא מדעתה וע"ש וא"כ ק"ו דר"ה אתי שפיר על חופה וצ"ל מניינא דרישא למעוטי חליפין - ונתבאר ע"נ כוונת המדרש לא נתקררה דעתו של דוד יר' מ' שנשא שתי אחיות כשאלת התלמידים וא"ל כתי' הגמ' דקדושי טעות הוה די"ל דאשה מתקדשת בע"כ ואם אשה מתקדשת בע"כ א"כ ק"ו דר"ה ליתא וצ"ל מניינא דרישא למעוטי חופה ולא חליפין דלא גמרינן קיחה קיחה משד"ע ואם לא גמרינן קיחה קיחה משד"ע מוכח דאשה מתקדשת במלוה ואין לו תירוץ דקדושי טעות הוה אבל כשהגיע לפרק בתולה נשאת וקשה קוש' התוס' למה לא תני נושאין וצ"ל דאין אשה מתקדשת בע"כ ואי אין אשה מתקדשת בע"כ א"כ ק"ו דר"ה אתי שפיר על חיפה וצ"ל מנינא דרישא למעוטי חליפין דגמר קיחה קיחה משד"ע ומוכח דאין אשה מתקדשת במלוה ויש לו תירוץ על שנשא ב' אחיות דקדושי טעות הוה דמקדש במלוה היא ומקדש במלוה אינה מקודשת ונתקררה דעתו של דוד ודו"ק - עונ"ל על מדרש פליאה הנ"ל דהנה מבואר בש"ס דדוד המלך ע"ה לא חטא במעשה דבת שבע לפי שכל היוצא למלחמות ב"ד גס כריתות היה כותב לאשתו ועיין ברש"י לקמן דף ט' בד"ה גט כריתות וז"ל שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו ע"ש - הרי מבואר שהגט הי' ע"ת והקשו בתוס' לפי' ל"ל היה ירא שמא יחזור ולא תירצו ולא מידי עיי"ש ולכאו' אם סד"א מה"ת לקולא אין קושי' דאיסו' דרבנן לא נאסרו עדיין בימי דוד אלא ז"א מלבד דרש"י ז"ל לטעמי' ביבמות פ"ח ויומא ס"ג ס"ל דס' מה"ת להחמיר עוד זאת דהא באתחזק איסור דא"א לכו"ע ספק' מה"ת להחמיר אבל נ"ל עפ"י הוכחה גמ' בסנהדרין דף ס"ט דאזלינן בתר רוב בד"נ ממתניתן דקטנה בת ג"ש ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה א' מומתים ע"י וליחוש דלמא איילונית היא ע"ש וק"ל לפמ"ש הר"ן בפ' א"ט דתרי מיעוטי חיישינן להו ומגרעי כח הרוב וה"ל כפו"ס גם לרבנן דר"מ א"כ כיון דקטנה מתקדשת ע"י אביה דוקא איכ' נמי מיעוט דדלמא לאו אביה היא ולא נתקדשה מעולם בהדי מיעוט דאיילונית ועדיין קשה הא הו"ל פו"פ וצ"ל דווקא בחולין שם מיעוט טרפות ומיעוט טמיאות ורוב עופות טהורים וכשרים הם ה"ל רוב א' נגד ב' מיעוטים אבל הכ' איכ' נמי תרי רובי רוב בעילות דבעל ורוב קטנות אין אילונית ולא חיישינן למעוטי אמנם נר' זהו דוקא בליכ' תו שום ס' שקול יותר אלא הני ב' מיעוט' בלבד לא מצטרפי אבל היכא דזולת זה איכ' ספק שקיל דהל"ל להחל אלא דאתחזק אי' דא"א א"כ בקטנה שנתקדש ע"י אביה כיון דאיכ' מיעוט איילונית דהו' מקח טעות ואיכא נמי מיעוט דלמא לאו אביה הוא הרי אתרע חזק' א"א דשמא לא נעשית א"א מעולם תו נקטי' ספק מה"ת להקל וכיון דאיכא ב' מיעוטי אפי' איסור דרבנן ליכא דמצטרפי שפי' לספק הב' וה"ל ס"ס ומותר - והנה בסנהדרין ס"ט מבואר דבת שבע קטנה היתה אז א"כ מ' ב' מיעוטי הנ"ל לא נתחזקה בא"א וכיון שגירשה על תנאי תו איכא נמי ס"ס ושרי ושפיר עביד דוד שבא עליה אלא כיון דקמי שמיא גליא שלא היתה איילונית ואביה שקיבל קדושים אביה הי' באמת ממילא ליכא כ"א ס' א' בחזק' א"א דלכ"ע מה"ת להחמיר לכ"א דוד בתפילתו לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי לך לבדך דייקא ובעיניך שאתה יודע כל הנסתרות ודאי חטאתי שבאתי עליה מספק אבל לדידן לאו מומא היא כיון דס"ס מותר והרי כל היכא דאיכא מיעוטי שלא חלו הקדושין איכא חזקת פני' וסמכי' תרי מיעוטי לחזקה ואתרע רוב ולא חטא דוד ובזה מובן היטב הקרא דכ' גבי מעשה דדוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אורי' החיתי עכ"ל ותמה' המפורשים וידרוש ויאמר מבע"ל ועוד קשה שנראה כמתמוה הלא זאת בת שבע מאי תמו' איכא הול"ל היא בת שבע ועו"ק מה לי לייחס' בת מי היא בת אליעם הל"ל רק בת שבע אשת אורי' החיתי אמנם לדרכינו מובן דה"פ וידרוש לאשה ויאמר ר"ל דוד בעצמו חקר ודרש בהלכה ויאמר הוראת היתר לבוא עליה והכי אמר הלא הוא בת שבע הידוע שהיתה קטנה ואיכא חשש' דמיעוט איילונית וה"ל קדושיה מקח טעות ועוד זאת הכי היא ב"ש בת אליעם בבירור שנחליט אותה לאשת אוריה החיתי הלא איכא למיחש דדלמא לאו אביה הוא ואין קבלת קדושיה כלום כמובן וכיון דאיכא ב' מיעוטי אמרינן סמוך תרי מיעוטי לחזקת פני' וה"ל פו"פ ספק מקדשת ופשוט מלתא בין לר"י דבאותן הימים היא כא"א גמורה בגט ע"ת מהיום אם מתו בין לר"י דמגרשת וא"מ ובאשם תלוי היו' בודאי א"א מעיקר' דה"ל איקבע איסור כמ"ש תוס' כתובות כ"ב ד"ה באשם וביבמות פ"ח וכ"כ הר"מ פ"ח משגגות ה"ג ז"ל וה"ה לספק מגרשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור וא"כ בבת שבע למאי דקיי"ל איקבע איסור בעי' אבל חתיכה א' פטור גם בלא גט כלל ליכא איסור תורה כלל משום סמוך תרי מיעוטי לחזקת פנו' וכנ"ל אלא אף למ"ד דבחתיכה א' דלא איקבע איסור נמי חייב אשם תלוי אבל בגט ע"ת הא ה"ל תו ס"ס ולכ"ע שרי ואפי' לר"י בזבחים ע"ד דאוסר ס"ס בכה"ג לדעת הסמ"ג שהוכיח דאין הלכה כר"י מסתמא דגמ' כתובות דף ט' דפריך על ר"א דס"ל נאמן לאסרה אמאי והא ס"ס היא מ"מ חד' רק מדרבנן אוסר ס"ס ועוד דווק' באתחזק איסור וכמ"ש בתוס' הרא"ש כלל ב' אבל גבי בת שבע חזקת פני' היא ולכ"ע ס"ס שרי ולא חטא דוד כלל ובזה מובן ג"כ כונת גמ' בשבת נ"ז כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ומה אני מקיים מדוע בזית את דבר ד' לעשות שבקש לעשות ולא עשה עי' רש"י ותמו' ולענ"ד ה"פ לפמ"ש להציל את דוד המלך ע"ה מאותו עון עפ"י היתר ס"ס אכן תינח אם לא קיבל עלי' אוריה החיתו כל המומים אלא קדשה בסתם או בתנאי ע"מ שא"ב מומין אבל אם אורי' קיבל עלי' בפירוש כל מומין ואפילו איילונית ליכא תו' ס"ס כמובן וע"כ הכנוס דוד א"ע באותו ספק דסתמא ודאי לא קיבל עלי' מומין ועכ"פ מום איילונית וכן הי' באמת ולא נכשל באיסור א"א ועל שם ספק זה אולי קיבל עליו אורי' החיתי מומין חשיב ליה לדוד בקש לעשות אבל באמת לא עשה כי יפה כוון וממיל' דיתפרש המדרש כמין חומר "לא נתקררה דעתו של דוד' משום שבא על ספק א"א ואי משום היתר ס"ס כנ"ל הא מה"ת לר"י אסור גם ס"ס בכ"מ עד שהגיע לפרק בתולה נשאת ישכים לב"ד ונאמן לאסרה עליו וכאביי לקמן דף ט' ופ' הגמ' אמאי הא ס"ס ומאי קו' הא לר"י ס"ס נמי אסור וע"כ צ"ל באתחזק היתר לבעלה לכ"ע מותר ס"ס וכס' המפו' דפליגי על הסמ"ג ולא חטא דוד ודו"ק - [אמר המסדר ולענ"ד נר' לפרש הכ' שהביא מו"ר א"ז הגאון זצ"ל לך לבדך חטאתו והרע בעיניך עשיתי, לפי הגמ' דשבת הנ"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנא' ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וד' עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ד' לעשות הרע שביקש לעשות ולא עשה ועוד איתא שראוי' היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אך דאכלי' פגי' ואית' ג"כ בגמ' המתכוין לאכול חלב ונזדמן לו שומן צריך כפרה כי אזלינן בתר מחשבה וכונתו היה לאכול חלב ממילא אם אזלינן בתר המחשבה אז חטא דוד ח"ו כי דוד לא הי' יודע שהיא בת זוגו אבל אם אזלינן בתר מעשה אז לא הי' לדוד שום חטא וידוע שהקב"ה לבד הוא יודע מחשבות ע"כ אמר דהע"ה לך לבדך חטאתי שאתה יודע כל הנסתרות ודאי חטאתי וז"כ הגמ' כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה דהיינו שבת שבע היתה בת זוגו ולא היתה אשת איש כנ"ל ועל זה ק' קושי' הגמ' א"כ מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ד' כי לא חטא כלל ועל זה מתרץ שביק"ש לעשו"ת דהיינו שכונתו של דוד היה ג"כ לעשות כי לא ידע דוד מזה שהיתה ב"ש בת זוגו אבל אמר הגמרא ובאמת לא עשה כי ראוי היתה לדוד מימי בראשית כנ"ל]:
ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ד' ויל"ד הא דקאמר דם הנקי אם הוא נקי ודאי אינו נהרג ותרגום אונקלוס יפה פי' חיבת דם זכאי ורש"י ז"ל מביא הגמ' דכתובות ל"ו דבא לאמר אפי' אם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג אבל עדיין ק' הא כל זה לא כתיב בקרא וצ"ע לשנא הדם הנקי ונ"ל דהא אמרי' בגמ' אין מושיבין לסנהדריות אלא אם כן יודע לטהר שרץ מן התורה דאעפ"י דכתיב בפי' קרא דשמנה שרצים טמאים הם מ"מ ע"י חריפתם ובקיאתם צריך להם להוכיח שהשרצים טהורים הם והק' בתוס' מה להם בפלפול של הבל הא עכ"פ שרץ טמא הוא ותי' הג' הפלתי ז"ל דודאי צריכין להוכיח ההיפוך על אסור מותר ועל מותר אסור דהנה אם א' הרג את הנפש ואמרו כולם חייב הוא אז הוא זכאי דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה אעפ"י שהיא נגד הסברא ע"כ הסנהדרי' צריכין להיות כ"כ חריפים ובקיאים שגם אם אחד חייב בודאי כגון שראוהו שהרג את הנפש מ"מ צריכין שיזכה אותו אחד ואם אחד היה מהדר זכותו וכולם אחרים מחייבים אותו הולכי' אחר הרוב ושפיר הרגו אותו ומתורץ קושי' התוס' דשפיר יש לנו מהפלפול של הבל אבל עדיין ק' דהא זה ההורג אם כולם מחייבים פטור מדיני שמים וא"כ זה מחזי שלא כדין דעל כרחך אחד צריך להפך בזכותו כדי שיהרג, אבל זה אינו דודאי כך הוא רצון הקב"ה שיהרג אם נמי מחזי בעינינו כדם נקי מ"מ בעיני הקב"ה הוי מעשה ישר וז"ש ואתם תבער דם הנקי ר"ל גם אם מן הדין יהי' פטור כגון שאין לדרוש זכות עליו מ"מ יהי' חריפים כ"כ שיכולין לחייב אותו כנ"ל וכ"ת הא זה הוי כעוולה ועל זה אמר כי תעשה הישר בעיני ד' ר"ל והוא הישר בעיני ד' אף שאינו ישר בעיני האדם אלא לימוד זכות דרך עקש ועקלתון עכ"ל מרן אבי הג' זצוק"ל- [א"ה ואני אמרתי לישב הדקדוק של כ"ק א"ז הג' זצ"ל מה דם הנקי שהוב' בסה"ק שעד שלא נהרג הרוצח דמו של הנרצח תוסס עד שיראה נקמתו א"כ בזה שאנו מחייבים את הרוצח עי"ז מבערים דם הנקי של הנרצח מישראל]: