אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב דרשה לפרשת ראה

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה לפרשת ראה

לפרשת ראה

דרשה לפרשת ראה מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל תר"ט לפ"ק:

ראה אנכי נותן וכו' את הברכה אשר תשמעו וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' ותמוה דהול"ל בלשון זה הברכה אם תשמעו וכו' ונר' דמורי הגאון מוהר"מ בנעט זצוק"ל זיע"א פי' עפמ"ש הרמב"ם בס' היד הל' תשובה פ"ט כל יעודי התורה על עשיית הטוב אינם שכר המצות אל' רק הכנה שע"י הצלחות אלו הזמניות שהם תיקון הגוף יכולים אנחנו להשיג בנקל תיקון הנפש בעשיית מצות ובלימוד התורה בעיון שעל ודם נזכה לשכר הנצחיי' וענין הרוחני בחיי' עוה"ב שבזמן שאדם טרוד הוא בעוה"ז בחולי ובמלחמה ורעבון וכיו"ב חום או קור חזק אינו יכול להשלים נפשו בעסק תורה ומצות אלא ע"י שובע ושלום ורבוי כסף לתיקון הגוף יושלם הנפש יעו"ש וכ"כ בספרו המורה פ' כ"ז משלישי ולכן אילו אמר את הברכה אם תשמעו וכו' הוי קמשמע שברכות אלו שכר המצות הם וזה אינו לכן אמר את הברכה הוא רק הכנה לכם אשר על ידי זה תשמעו אל מצות ה' וזה כונת רש"י שפי' וז"ל את הברכה אשר תשמעו ר"ל כדברי הרמב"ם ממש כנ"ר - ולענ"ד נר' לפרש עפ"י מאמר ז"ל ראוים הי' ברכות לאמר מפי משה ולא מבלעם וכן הקללות איפכ' אלא כדי שלא יאמרו אוהבם ברכם לכן נאמרו מפי השונא ויהפוך ד' את הקללה לברכה ונר' זהו דוקא על ברכות הצלחות זמניות משא"כ בברכה בהצלחת קנין שלימות הנפש אין מעלה ומוריד בזה אם הברכה יוצא מפי אוהבי או מפי שונאו כיון דמ"מ הבחירה חפשית נתונה ביד כל אדם ושמעתי פי' הפסוק בתהלים קכ"ח הנה כי כן יבורך גבר ירא ד' אף שכבר התחיל אשרי ירא ד' ר"ל עיקר הברכה נכונה שראוי לברך בו לגבר שהוא מוצלח בעוה"ז בכל מה שזכר עד כאן הוא לברכו באמור לו ירא ד' שיהי' נעזר לעמוד ביראת ד' כל היום וא"כ זה"ש משה ראה אנכי נותן וכו' ברכה וקללה ואי משום שלא יאמרו אוהבם ברכם לז"א את הברכה אשר אנכי אוהביכם נתן לפניכם הוא זה אשר תשמעו אל מצות ד"א וכו' שתהי' נעזרים לקנין שלימות נפשיכם והרי לפניכם הוא שהבחירה חפשית ברשותכם נמצא ברכה זו רק עצה טיבה וגילוי דעתי שחפצי ורצוני בזה וזה כוונת המדרש תנחומא ראה אנכי זה"ש ולעם הזה תאמר כה אמר ד' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות ירמי' כ"א ובספרי וז"ל ראה אנכי וכו' לפי שנאמר החיים והמות נתת לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו הואיל ונתן הקב"ה לפנינו ב' דרכים דרך החיים ודרך המות נילך באיזה מהם שנרצה ת"ל ובחרת בחיים וכו' ריב"ק אומר משל למלך שעשה סעודה והזמין כל האורחים והי' אוהבו מיסב ביניהם והי' אומר לו ליטול מנה יפה ולא הי' בו דעה כיון שראה שאין בו דעה אחז את ידו והניחה על המנה היפה וכה"א ד' מנת חלקי וכו' כי אתה תומך גורלי עש"ה ולדברינו מובן היטב כנ"ר - ואמר את הברכה וכו' אשר אנכי מצוה וכו' יובן דאית' במדרש על פסוק מי הקדימני ואשלם ואמר הקב"ה מי הקדימני במצוה שיוכל לתבוע שכרו מן הדין מי מל בן לפני וכו' מי עשה ציצית וכו' מי נתן תרומות וכו' אמנם נר' זהו דוקא בגוף מעשה המצות בפועל גשמי כבר הכין ד' כל צרכיו אבל במחשבת מצוה באופן מעילה רק לשם שמים בלי שום פניה שבעולם וכאז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר שקצים ורמשים שנפש אדם קצה בהם אלא אפשר אלא אבי שבשמים גזר עלי' וכו' וכן שאר מצות שכליית אם עושה אותם רק לקיים מצות ד' ולא מפני שהשכל מחייבם ג"כ בזה לא שייך מי הקדמני וראוי' בדין הוא שיטול שכרו ובזה פרשתי בתהלים מה אשיב לד' וכו' ר"ל באמור ד' אלי מי הקדימני וכו' דהאמת כן הוא כל תגמולוהו שכר הראוי' לשלם גמול המצית כבר הוא עלי ר"ל למעלה ממני שהקדימני בכל הדברים ואמנם אקוה מ"מ כי כוס ישועות אשא ר"ל אקבל שכר המצות על זה ובשם ד' אקרא ר"ל על מה שמחשבתי טהורה בעשות המצות רק לשם ד' אליו פי' קראתי וכנ"ר וזה"ש ג"כ בתמני' אפי גמול על עבדך אחיה בשכר וגמול ואשמרה דרכיך דייקא ר"ל כל מגמתי בשמירת המצות רק לקיים דבריך גזירתך וצוך עלי ובזה אין שייך מי הקדימני לכן גמול וכו' וזה"ש כאן את הברכה תקבלו מן הדין על אשר תשמעו אל מצות ד"א אשר אנכי מצוה אתכם בשליחותו ותעשו הכל לשמו ית' וכנ"ר וזה נר' הטעם על אז"ל גדול מצווה ועושה וכו' כי נחת רוח לפניו ית' שאמר ונעשה רצוני וזהו כונתם ז"ל ששכר מצוה מן הדין מצוה שעושה מה"ט ועפי"ז נבין במשלי ט"ז פסוק ט"ו באור פני מלך חיים ורצוני כעב מלקוש ובפי הגאון מו"ה אליהו מווילנא ז"ל פי' ז"ל כשהמלך באור הפנים של שמחה אז חיים לעמו ולמדינתו ורצונו כשהוא ברצון הוא טוב לעמו כעב מלקוש והוא גשם הבא בניסן שהוא מאוחר שבגשמים שהוא באה על תבואה בשולה וטובתו רבה מאד כן רצוני טוב להם והענין הוא כי יש חזרה ותפלה תורה הוא אור הפנימיות של מלך י"ל כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור ותפילה הוא רצון י"ל כמ"ש יהי' לרצון אמרי פי וכו' וארז"ל הקב"ה מתאוה לתפילתן וכו' וע"ד האמת כונת הגאון מבואר כי תורה הוא ת"ת אורה ותפילה הוא מלכות בית תפילה וזהו באור וכו' מי שזכה באור פני מלך שהוא התורה לו חיים כי עץ חיים היא למחזיקים בה ומי שעושה רצונו והוא התפלה או מצית הוא כעב מלקוש פי' לבסוף כו תפלה הוא חי' שעה ותורה הוא חי' עולם לכן השעה הטובה נותן לבסוף וזהו כעב מלקוש אבל שכר התורה שהוא חיי עולם אין שייך לבסוף שהוא עולמית ודבריו חיים וקיימים הם מתוקים למבין - ונ"ל לענינו לפרש ע"פ הנהוג עפ"י התורה דכתיב ביום הולדת פרעה ויעש משתה לכל עבדיו כן נימוסים בכל מלך בכל זמנים שכל עבדיו שמחים בו ביום ועושים אותו חג כדאית' במשנה ע"ז להיות מציאותו הכרח לפי הטבעי מושל ומנהיג מלך במשפט יעמוד ארץ ואז"ל אלמלא מוראה וכו' מצד השכר ראוי לכל עבדיו לשמח בו ולכבדו באורים בפנסיא והנה כעת היום הוא יום הלדת אדונינו המלך והקיסר יר"ה ובאה עלינו הפקודה לכבודו לחוג היום בשמחה וגם להתפלל בעדי על הצלחתו א"כ מה שאנחנו עושים היום לא מפני הראוי' ומחויב מפאת השכל לעשות כבוד זה למלך אנחנו עושים כן כי אם מפני מצות ופקודת המלך עלינו לעשות כן אנחנו פי המלך נשמור ועושים לו כבוד כרצונו זה כבודו יותר מאלו נעשה לו כן בלתי פקודתו כאז"ל רצונו של אדם הוא כבודו ובזה נטעם מאז"ל גדול מצווה ועושה וכו' ולמדנו כן ממצות ממ"ה הקב"ה כנ"ל ולא זו בלבד אלא גם לנו היא יותר כבוד במה שבאה הפקודה אלינו ומשום כך אנחנו עושים מלבד אזיל איזה הוא מכובד וכו' אבל גם זו כבוד לנו שהוא מבקש מאתנו ככה והנה מזה תקוה טובה לנו היות רוצה המלך בכבוד מאתנו בודאי בסוף יבא לנו רצונו הטוב להראות לנו אהבתו בל"ס וא"כ אולי רומז שהע"ה בפסוק הנ"ל באור פניך מלך חיים ר"ל ביום הלדת מלך התחלת הערתו עפ"י תבל שקיבל חיותו אז בכל שנה אותו יום ראוי' כן לשמוח מעצמו מצד השכר באורה ושמחה לכבודו של מלך להחיות את לב ורצונינו פי' אם המלך מבקש לעשות כזאת הוא ראי' ומופת כי רצונו כעב מלקוש שיבא כגשם לנו רצוני הטוב לבסוף גם אמר באור פני מלך חיים ר"ל אותן הקרובים ורואין פני מלך חיים מיד בשמחתו ורחוקים יודעי רצונו לבד כעב מלקוש מתאחר טובתו לבא אבל ודאי יבא רצונו וז"ל בעל העקידה פ' אחרי שער ס"ג מלך שהוא במדרגת האב אל העם וכולם אם כבנים אם כעבדים מקווים ממנו חן וחסד ורב טוב כמו שאמר באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש אמר כי באור פניך נמצאו החיים מזומנים ואף יהי' כעב מלקוש לא ימנע ממנו הרצון בסוף עכ"ל והיינו כמ"ש - והנה בקהלת כ' ירא את ד' בני ומלך ועם שונים אל תתערב פי' הבחיו' ר"פ מטות וז"ל שהע"ה יזהיר בכל זה את האדם שיירא מן המלך העליון יתעלה תחלה ואחרי' שיירא מן המלך בארץ והשוה את שניהם יחד במדת היראה כי יאמר כשם שאתה ירא מהקב"ה הנמצא בכל מקום ופורש מן העון ליראתו ואעפ"י שאין אתה רואהו כן יש לך לירא מהמלך שתפרוש מעצמך ממה שתחייב מיתה ליראתו ואעפ"י שאי אתה עומד לפניו כי אי אפשר למלך בי"ד להמצא בכל המקומות וע"כ תצטרך שתהי' אימת המלך וצורתו חקוקה בלבך בהעדרו מן המקום ולא תראנו כאלו ראות אותו בעיניך כשם שאתה ירא מן המלך העליון ית' שלא ראיתו מעולם בעיניך, ויש עוברין על רצון השי"ת ליראתו של מלך והנה הם יראים ממלך בו"ד תחלה ועושין יראתו עיקר ולא יתכן לעשות כן אבל הראוי שיהי' השי"ת תחלת יראתו ועיקר מחשבתו ופעולותיו כלן ולפי שהשם ית' ממ"ה הקב"ה ראשית כל ראשית ואין מלכות המלכים רק ממנו ומלכותו לעד לעולם ומלכות בו"ד כלה ואובדת ואין ראוי כלל להשוותן לכך הפסיק בהם הכתוב במלת בני כי הי' ראוי הכתוב לומר בני ירא את ה' ומלך כמנהגו בשאר הכתובים שמתחיל בהם במלת בני אבל רצה להפסיק ביניהם לבאר כי אעפ"י שהשוה אותן הכתוב לענין היראה אין ענינם שוה ואין לשתף ביניהם שהרי יש הפרש גדול ביניהם וענין הכתוב כי יראת המלך היא קיים הארץ וצורך גדול לבריות וכמו שדרשו רז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה וכו' אבל העיקר והעצים והמעלה העליונה שיירא תחלה מן המלך העליון ית' אשר חיי המלכים ומלכותם תלויין בידו וכו' עכ"ל ודפח"ח ונחזי אנן לפרש כוונת הפסוק דהנה לפנינו כעת היום ש"ק הוא יום הילדת הקיר"ה ובמה ניכר שאנו עושין כבוד למלך הוא בזה שאנו דורשים עתה דרשה לכבודו וכולם מתאספים ובאים לביהכ"נ ואם נחקור מה לי למלך בכבוד זה מפחותי ערך, התשובה היא כדי לעורר לבות ב"א ולקבוע בהם אהבת המלך מגן ארצינו כי ברוב עם הדרת מלך ומלכבדו ביראת הרוממת א"כ איפוא ממנו נקח לעבוד את ה' מק"ו ממלך בו"ד למלך מ"ה הקב"ה כי ראוי ומחויב לכל בני עמינו לבא לביהכ"נ מקדש מעט בתפלה לפניו ית' ולכבדו כמ"ש כבד את ד' מהינך וברוב עם הדרת מלך ודחז"ל מגרונך וכו' ולא כמו שעושים פה בעוה"ר בזלזול תפלה בצבור והרבה פעמים הסיבה לזה הוא אונס שינה ע"י שנעורים הלילה כולו בשחוק הקארטען ושוב ישינים בבוקר בשעת התפלה ושתים רעות עושים מלבד מה שהרבה רכי בשנים עי"ז מאבדים ממונם ונפשם היינו עוה"ז ועוה"ב נגד זה הזהר הפ' ירא את ד' בני ומלך ר"ל מיראת המלך בו"ד תלמוד לירא את ד' ולכבדו כנ"ל כי המלך ג"כ חפץ בזה שנעבוד את ד' כל איש באמונתו וחזק בתמימות ולא בהיפוך וכפי' הבחיי' ולכן בבקשם כי לפחות מהיום הוא ר"ח אלול אשר ביום מחר ר"ח מתחילין לתקוע בשופר הוא הכרזה על זמן ב"ד למ"ד יום מקודם יום הדין הבע"ל היא ר"ה הזמינו עצמיכם בתפלה עם הצבור והרחיקו משחוק והיתל ההבל קארטען - והנה אני פני מלך אשמור לערוך כעת תפלה בעדי שוכן שמים אתם כוננת כסא מלכות ועטרת' ועטרתם עטרת רצונך וכן נא תגדל תמיד ישועת מלכינו האדיר הקיסר יר"ה שום כסא כבודו כשמש נגדך באור פניך סלה ורומם קרנו ומשנבו יהי' לו למעוז ויקוים בו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה הן בימיו יפרח צדיק ורוב שלום עד בלי ירח הצליחהו בכל עניניו ותן בלבו ובלב שריו הסגנים ופקודים ושרי המדינות עלינו לטובם והארץ תפר' ישע ותמלא דעה צדק ושלום כי"ר - עכ"ד שר אאמו"ר הג' זצוק"ל:

במדרש ילקוט ראה אנכי וכו' ברכה וקללה וכו' לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו ב' דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה שנרצה ת"ל ובחרת בחיים למען תחי' אתם זרעך ותמוהא טובא א' הרי עדיין הבחירה חפשית לכל א' לילך בדרך שאדם רוצה ב' מהי"ת יבחר שילך בדרך המות מי פתי יסור הנה ג' בסיום הל"ל ת"ל ובחרת בחיים ול"ל להביא גם סיפא דקרא למען תחי' אתה וזרעך ד' מאי שייאטי' להכא ר"פ ראה הל"ל זאת בפרשת נצבים ונ"ל דאיתא בס' בן המלך ונזיר אמר החכם כל ימי האדם מכאובים אם יהי' ארוכים ורחבים ימותו אוהביו ונאנח על ריעיו ועל בניו עמו ואם קצרים הם יאנח יותר על עצמו עכ"ל ונ"ל זהו לבינונים אבל בצדיקים יראת ד' תוסף ימים ושלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול וכן רשעים להיפוך שעת רשעים תקצורנה ורבים מכאובים לרשע, וזה"ש אדם ילוד אשה אם הולך אחרי התאוה רע' ובחטא יחמתני אמו אזי קצר ימים ושבט רוגז תרתי לריעות' אבל בצדיקים אשגבהו כי ידע שמי וכו' אורך ימים אשביעהו וגם אראהו בישועתי, וזה"ש בפ' עקב למען ירבו ימיכם וימי בניכם תרתי לטיבות' והנה ק"ל להספרי בילקוט כנ"ל שינוי לשון דקרא גבי קללה כתיב והקללה אם לא תשמעו וכו' הכי הל"ל נמי הברכה אם תשמעו וניחא לי כיון שעצת ד' הוא ובחרת בחיים לז"א נמי את הברכה אשר תשמעון זהו עצת ד' ועצת משה ואם כן זה"ש שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן ד' לפנינו ב' דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה דממנ"פ לא נפסיד דמ"מ מכאובים יש ת"ל ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך דייקא כנ"ל למען ירבו ימיכם וימי בניכם וזה"ש ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם דייקא תחי' אתה וזרעך ואמר היום דאיתא בספרו פרשת עקב למען ירבו ימיכם בעוה"ז וימי ביניכם לימות המשיח, וא"כ מ"מ יש מקום דאגה ומכאוב לז"א חיים כולכם דייקא גם היום דייקא - גם פרשתי בזה בתהלים ס"ב עפי' דממנ"פ ימי האדם מכאובים ומ"מ עצה היעוצה הוא לבחור בחיים כדי לקנות שלימות הנפש בעבודת ד' ית' ואז"ל יפה שעה א' בתורה ומש"ט בעוה"ז יותר מכל חיי עוה"ב וזה"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי הארץ ציה ועיף וכו' ר"ל הן אמת שאם גם חיי אדם ארוכים בעוה"ז הרי יאנח על מאורעיו הרבה כנ"ל אבל כן בקדש חזיתך לראות עוזך וכבודך ר"ל בעולם שכולו טוב וקדש הוא בלא צער ויגון אלא שמחה לבד עוז וחדוה במקומו להנות מזיו השכינה ועכ"ז אומר ואבחר אני כי טוב חסדך מחיים לפי ששפתי ישבחונך כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי ויפה שעה א' בתורה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כנ"ל וזה"ש עוד ואתם הדבקים בד"א בשביל זה חיים כולכם היום תבחרו בחיים היום בעוה"ז לפי שיפה שעה א' בעוה"ז וכו' והיום לעשותם כתיב ולא למחר כנ"ל:

ואכלתם שם לפני ד"א ושמחתם בכל משלח ידכם אשר ברכך ד"א ופי' רש"י ז"ל לפי הברכה הבא ותמו' סידור דקרא ונ"ל דהנה מן הראוי היא להרחיק הגשמיות מן הרחניות בתכלית הריחוק לכן כשהי' משה בהסר מ"ם יום וכו' לא אכל לחם וכו' אם כן יקשה איך צוה כאן על כל אלו שיהי' מקום אכילתם לפני ד"א ואיפכא מסתברא לפי גודל מקום הקדושה יותר פרישה מן המותר לכן נ"ל להיות אחז"ל לאו כל אדם זוכה לב' שלחנות ומי שפרנסתו בצמצום בדרך הטבע אי אפשר לו להיות שמח אבל במקום שמחה מתענג גם הוא שהמקום גורם וכתיב ויחזו את האלקי' ויאכלו וישתו שהיו שמחים מזיו השכינה וכתיב עוז וחדוה במקומו א"כ הפ' ואכלתם שם לפני ד"א דייקא וה"ט כי המקום גורם ושמחתם בכל משלח ידכם אם מעט אם הרבה ובתוכם תרגומו ואינש בתיכו ונ"ל דזה נמשך למטה אשר ברכך ד"א ר"ל אתם ובני ביתי אשר ברכך ד"א באוכלסום מרובים ומי שנכסיו מועטים אינו שמח אבל במקום המקדש לשכנו תדרשו תהיו שמחים ברוב בני בית כנ"ל:

אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וכו' לא תעשו כן לד"א כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה ויל"ד האיך הוה ס"ד לעשות כן ח"ו לד' אלקינו ועוד קשה וכי אפשר לעשות כן לד' אלקינו ונ"ל דהנה מה שצום ד' שלא לעבוד עבודה זרה לא הי' הציוה לטובתו ית' כי מה יתרון להבורא ית' בכל זה שעובדין ע"ז אלא לטובת ישראל צוה הקב"ה שלא לעבוד ע"ז כדי שתוכל השכינה לשרות עליהם כי אין השכינה שרויה בין דברים טמאים בין עובדי ע"ז וז"כ הכתוב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וכו' אבל לא תעשו כן לד"א ר"ל לא מחמת זאת צויתי למען ד"א אלא כי אם אל המקו' אשר יבחר ד"א לשום את שמו שם דהיינו שיכול השכינה לשרות ביניכם מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

שמור ושמעת זכו' למען יטב לך וכו' עד מולם וכו' הטוב והישר וכו' פירשיז"ל הטוב בעיני ד' וישר בעיני האדם ותמוה גם לשון עד עולם תמי' דדבר שהיא לעולמי עד אין נו זמן מוגבל ולא יתכן לשון עד אלא על הגבלת זמן ונ"ל לפי מה שכתב הרמ' בפיה"מ פ"א דפאה לחלק במצות שבין אדם למקום יש לו שכר רוחני' בעוה"ב על קיים הגוף אבל שבין אדם לחבירו שגורם ומסבב בקיומם שגם אחרים ממנו ילמדו וכן יעשה מנהג טוב בין בני אדם הנה השכר על קיום הגוף מהמצוה הוא הקרן קיימת לעוה"ב, ועל זה שלמדים ממנו אחרים אוכל הפירות בעוה"ז ע"ש ותיבות שמור הוא מקור ומשמש בלשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר וזש"ה שמור ושמעת וכו' בע"כ תמתון על שכר קיום המצות - את כל הדברים אשר אנכי מצוך, כי שכר מצוה בעוה"ז ליכא, אבל אם תרצה למען יטב לך עד עולם דייקא יר' גם בעוה"ז עד שתגיע לעולם הנצחיי וזה א"א אלא באופן כי תעשה הטוב והישר בעיני האדם כמ"ש רש"י ז"ל אז תזכה גם לפירות בעוה"ז: תמים תהי' וכו' כי הגוים האלה וכו ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ד"א וכו' ותמי' טוב' ועי' תרגום יונתן פי' על או"ת פעמים השיב לא ופעמי' כן ורש"י פי' נתן לך הקב"ה השרה שכינה וכו' ותמו' ומזרחו הק' אלקיך ל"ל והכניס זה ברש"י אמנם לא תי' רש"י ותמו' ונ"ל ע"ד שאמרתי לפ' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי דייק' ממדריגה שהיו מושלים בי כמ"ש מי מושל בי צדיק וילכו אחרי ההבל דייק' אחריהם נטפלין להבל, וכה"ג כתבתי בפ' יתרו ואתם תהי' לו ממלכת דייק' וכו' וא"כ ה"נ ה"פ כי הגוים וכו' אל קוסמים ישמעו הם טפלים להם ואתה לא כן, אבל נתן לך ד"א כביכול הוא נתון לך, לז"א לא כן ע"ד אין נכון לומר כן כלל נתן לך ד"א מדריגה כזו שאין הפה יכול לדבר כביכול אתה תמשל בו, עונ"ל נתן לך ד"א, נתון לך אלהות וממשלתו, וא"כ מהראוי שתמים תהי' עם ד"א ע"ד הנ"ל ממשמה מצאו בי עול וכו' עונ"ל מזה תדע כי אם תמים תהי' עם ד"א עמו במחיצתו שהוא נותן לך ממשלתו וכמ"ש בזוהר בראשית בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך אבל בחכמי ישראל יש, והיפוך ממש מכל הגוים לקוסמים ישמעו ואתה לא כן אלא נתן לך ד"א נתן לך הוי ואלקות וממשלתו שהו' שומע לך מה שאתה גוזר ואומר הו' מקיים כביכול, ויובן יותר ואתה לא כן נתן לך ד"א נתן מדריגה כזו לשנות גזירת ית' כרצונך פעמים לומר לא ופעמים לומר כן והו' יעשה כרצונך, וזהו לא כן נתן לך בידך לומר הן ולאו, ואאמו"ר הקדוש זצוק"ל כ' ז"ל ע"ד האמת אלקיך מה"ד הרפה זו כנסת ישראל ושמונו קראת בשמך דייק', וז"ש נתן לך ד' מדת אלקיך ע"ד תנו עוז לאלוקי' וז"ש רש"י הקב"ה דייק' נתן לך וכו' השרה וכו' שכינה וכו' דייק' ומתו' קו' הרא"ם, עוד כ' מרן אבי ז"ל עפמ"ש רש"י פ' וילך והו' בסנהדרין ח' כי אתה תבוא דבר א' לדור ולא שני דברים, א"כ ה"פ כי כל הגוים וכו' ואל קוסמים ישמעו רבים הם ואתה לא כן נתן לך ד"א אלא נביא וכו' כמוני יקום לך ד"א אליו תשמעון דייק' דבר א' לדור נביא כמוני, וזהו לראי' כי אם תמים תהי' עם ד"א תבחר באחדות ד"א ותהי' עמו במחיצתו עכ"ר מרן אבי זצוק"ל, והנה רש"י פי' נבי' כמוני כמו שאני מקריבן מאחיך והיינו מ' דק"ל קרא ולא קם נבי' כמשה עוד כתיב וכ"כ הרא"ם, ולענ"ד נ"ל כפשוטו דתמהו עוד על קרא הנ"ל ולא קם הרי הבחירה חפשית ואין הש"י מונע הטוב ממי שירצה להשיגניע ונ"ל לתרץ דעו"ק קרא ולא קם כתיב לשון עבר והל"ל לא יקום לשון עתיד, ונ"ל הכל מתו' בחד' מחת' דהנה משה הו' סי' הראשון שזיכך חומרו עד שהגיע והשיג מה שהשיג ולא הקדימו אדם אחר, לא כן עתה אחר משה רבינו אם גם ימצא מי שיבחר בבחירתו לזכך א"ע כדי להשיג כ"כ הו' עושה רק משום שכבר ראינו גבי מרע"ה מה עלתה לו ומה הגיע אליו ע"י קנין שלימותו וא"כ על מרע"ה איכ' למימר ולא קם דייק' מקודם, אבל על אחר אם גם יהי' ויעשה כמתכונתו כמשה, ליכ' למימר עליו לא קם דהא מרע"ה הקדימו והו' למדו ממרע"ה וא"כ ממילא כיון שלא קם וכו' ע"כ לא יקום וא"ז מונע הבחירה אלא אי אפשר כמוהו ממש ושפיר אמר נביא וכו' כמוני יקום לך ד"א וכו' עונ"ל מרע"ה מעצמו השלים וזיכך חומרו אף שהי' בעזר אלקי בלי ספק, אבל מ"מ זכה להשגה גדולה כ"כ ע"י זכיותיו ומעשיו, לז"א לא קם דייק' מעצמו משמע כמשה שקם מעצמו, אבל כאן אמר נביא כמוני יקום לך ד"א וכו' דייק' כי הו' המתנשא לכל לראש ולעת הצורך יקום לך ד"א כמוני ודו"ק:

ולא ידבק בידך מאומה מה"ח ונתן לך רחמים ורחמך וכו' נ"ל דאי' בביצה ד' ל"ב עתירי בבל יורדי גיהנם הן וכו' הני מערב רב קאתי דכ' ונתן לך רחמים וכו' כל המרחם טל הבריות בידוע שהו' מזרעו של אאע"ה וכל מי שאינו וכו' ורש"י הרגיש ופי' הראי' מסופ' דקרא כאשר נשבע לאבותיך, ולענ"ד עפ"י גמ' דערובין דא"א יושב על פתח גיהנם ואין מניח לכנוס כל מי שהו' מהול, וא"כ רחמנות הוא זה מדה כ"מ כיון שמרחם על הבריות בידוע שהו' מזרעו ומרחמים אותו ג"כ על פתח גיהנם ועתירי בבל שאין מרחמין אין הם מזרעו של א"א אלא מערב רב קאתי, לכן יורדי גיהנם הם וזה"ש ולא ידבק בידך מאומה מה"ח נקט ידבק בידך דייק' ע"ד לא תקפוץ ידך מאומה מה"ח מדת ערב רב שאין מרחמין אלא ונתן לך רחמים ורחמך מגיהנם, וז"ל הילקוט פן יהי' לבבך בליעל הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מקיש לעובדי ע"ז עש"ה וז"ש ולא ידבק בידך וכו' ונתן לך רחמים וכו' מאומה מה"ח דייק' אפי' מה שהוקש לו, עוד יובן ונתן לך רחמים וכו' ר"ל שלא תאמר ע"י דין הריגת עיר הנדחת שמא תקנה קנין בנפשך מדת אכזריות המגונה, לז"א ונתן לך דייק' רחמים ושלא תירא ותאמר פן ירבו עליך גואלי הדם, לז"א ורחמך להצילך ושלא תאמר בשדי הרבה אתה ממעט נפשות לז"א והרבך ועי' רמב"ן ר"פ עקב וב"י ריש טור א"ח עונ"ל אית' ע"פ כי צורם מכרם שנתן ד' ית' הברירה לאאע"ה לבחור או גליות או גיהנם ובירר גליות, לז"א עתירי בבל שאין מרחמין ואין להם עול גלות ע"כ יורדי גיהנם הן דאלמלא הרגיש בעול ודאי הי' מרחם וממיל' ידוע שאינו מזרעו של אאע"ה דהרי הו' בורר גליות ולא גיהנם, לז"א את כל שללה כליל לד"א וכו' ולא יהי' בידך מאומ' מה"ח, ולא תתן עיניך בממון שלהם, ועי"ז למען ישוב ד' מחרון אפו, ולא זו בלבד אלא גם ונתן לך רחמים גם משלך תפזר ותרחם ורחמך ג"כ להצילך מגיהנם, ולז"א מיד סמוך לו בנים אתם לד"א ושפיר רשאי ליתן צדקה כמשל לבן מלך שכעס עליו וכו' וכתשוב' ר"ע לאותו רשע על קו' אם ד' אוהב עניים מ"מ אין מפרנסן ותי' כדי להציל אותנו מגיהנם, והו' השיב אדרב' הו' המחייב כמשל לעבד וא"ל אנו בנים למקום וא"ש סמיכות מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

בנים אתם לד"א לא תתגודדו וכו' ודרז"ל ל"ת אגודות שלא יעשה התור' כשתי תורות, וכתי' חבור עצבים וכו' חלק לבם וכו', והטעם כי ה' א' ואב א' לכולנו, לכן ישראל גוי א' בלא מחלוקות עז"א בנים אתם לד"א, אב א' לכולנו לכן לא תתגודדו, עונ"ל דהנה המשים קרח' ושרט על מת, ע"כ דעתו הו' כי שארץ נתן לב"א ויש לו חזקה בעולם ואכל וחי לעולם לכן כואב כולי האי על המיתה ומתני' בב"ת אית' בן אין לו חזקה מנכסי האב וכתיב לד' הארץ ומלואה, לז"א בנים אתם לד"א לכן לא תשימו קרח' למת וכו' וז"כ דהע"ה משנאי ד' יכחשו לו והם עבדים לכן ויהי עתם לעולם יר' שטוענים טענ' חזק' ודו"ק ועי' בספורנו מ"ש עכ"ל מרן אבי הג' זצוק"ל - עונ"ל הכונה כי תכלית הצער ויגון אינו אלא בשביל החיים כי עזבו אותנו לאנחות והמה סעו למנוחות, והו' כי הצדיקים מגינים ואלה יעמדו על הקללה שכובשים הפורעניות דקוב"ה גוזר וצדיק מבטלה, וכה"ע ניזון בזכותם כמ"ש וצדיק יסוד עולם, והנה צדיק כזה בשם בן יקר' לקוב"ה דהא פשיטא שאין עבד יכול לשנות דבר מגזיר' אדונו, אמנם באמת הא הבחיר' הי' חפשית וכל א' מישראל יכול לזכות למדריגה זו, לז"א הרי כולכם בנים אתם לד"א, ותגזרו אומר ויקם לכם עפ"י בחירתכם לעשות רצינו ית' לכן לא תתגודדו וכו' אין ראוי להראות תכלית הדאגה וצער על הנעדר, כי אם כה תעשו להיות בנים לד"א לעשות רצונו ית' לשוב בתשובה שלימה והוא יעשה רצונינו, אבינו שבשמים יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה עי' מש"ל פ' נצבים עונ"ל המשך הפ' דש"ה אמר במשלי וצדק' תציל ממות ותמו' הרבה עשו צדק' ומתו, אמנם פשוט דלא כתיב מציל בהוה, אלא תציל בלשון עתיד, וכונתו נלע"ד עפ"י גמ' פ"א דבבית שאל טורנוסרופו' הרשע לר"ע אם אלקי' אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסן א"ל כדי לזכות אותנו, א"ל אדרב' זו מחייב אתכם וכו' משל למלך שכעס על עבדו וגזר עלי' שלא להאכילו ועמד א' ופרנסו מחייב ראשו למלך, א"ל משל למלך שכעס על בנו וגזר שלא להאכילו ועמד א' והאכילו וכו' א"ל בזמן שאתם עושין רצש"מ אתם קרוים בנים אבל בזמן שאין אתם ערש"מ אתם קרוי' עבדים א"כ שפי' אמר ש"ה על אותו זמן שנהי ערש"מ תקבלו הצדקה שנהי' נקראי' בנים, ותציל ממות, כי אז בלע המות לנצח כתי', וז"ש ונתן לך רחמי' מדת רחמנות שתרחם על עניים ותתן להם צדק' בזמן שתהי' ערש"מ בנו"ם אתם לד"א וצדק' תהי' תציל ממות לא תתגודדו למת וכו' כי בלע המות לנצח וכו':

ואת החזיר וכו' וסמיך לי' ואת זה תאכלו מכל אשר במים וכו' להיות אחז"ל כל שביבשה טמא בים טהר וכל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותי' אסור חזיר שרי לן מוחא ושיבוטא שטעמו כמו טעם חזיר לז"א ואת החזיר טמא היא וכו' מ"מ את זה דייקא תאכלו מכל אשר במים ממרן אבי זצוק"ל: השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו נתן תתן לו ולא ירע לבבך וכו' ונ"ל דאית' בגמ' דב"ב דף י' שאל כורנוסרופוס הרשע לר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסן א"ל כדי לזכות אותנו, א"ל אדרנה זו מחייב אתכם וכו' משל למלך שכעס על עבדו וגזר עליו שלא להאכילו ועמד א' ופרנסו מחייב ראשו למלך, א"ל משל מלך שכעס על בני וגזר שלא להאכילו ועמד א' והאכילו כדשמע המלך לאו דורן שדר לי' ואנו קרוים בנים שנא' בנים אתם וכו' וממילא מוכח מכאן שאם אנחנו במדרגת עבדים אין אנו רשאין לזון את העניים מפני טעם הנ"ל ואית' דטעם השמטה הוא כדי שלא יהי' לאדם פתחון פה לומר לו הארץ ומלואה והקב"ה ח"ו אינה מושל על הארץ לכך צוה ד' בשנה השביעית אין לאדם רשות על הארץ ועוד אית' בגמ' שבן אין לו שני חזקה וא"כ ממה שצוה לנו הקב"ה לעשות שמטה מוכח שאנו קרוין עבדים שאם אנו קרוין בנים שוב לא יאמר האדם הארץ שלי הוא דבן אין לו שני חזקה וא"כ מאחר שצוה לנו ד' לעשות שמטה הו' ס"ד דאין צריך ליתן צדקה לעני מטעם הנ"ל וא"ש פן והי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה וא"כ מוכח שאנו קרוים עבדים וא"כ ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו כמשל הנ"ל ע"כ אנכי מצוה לך נתן תתן לו מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' וכו' וק' הלא מצינו כמה אנשים שנותני' צדקה ואעפי"כ לא נתברכו ונ"ל דאית' בקדושין מ' שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וזה דוקא על עיקר המצוה אבל מה שעשה האדם ברצון טוב ובנפש חפיצה ע"ז ודאי מקבל שכר בעוה"ז מפני שהוא מצד בחירתו יהי' חפשית בידי אדם וסבר' זו מוכח מהא דאית' בברכות דף ח' אמר' לי' לר' יוחנן איכא סבא בבבל תמה דכ' למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה אבל בחו"ל לא כיון דאמרי' לי' דמקדמי ומחשכי לבי כנישת' אמר היינו דמהני להו וק' למה אמר מקדמי ומחשכו וכו' ולא אמר סתם דאזלי' לביהכ"נ ועוד למה יהי' שכרם דוקא אריכת ימים אבל לפי דברינו א"ש דכיון דמשמע דהמה עושים כ"כ המצות ברצון טוב לאקודמו ולחשוכי לבי כנישתא והלא יוכלו לבא לביהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין או קודם לכן מעט אלא המה עושים ברצון טוב וזהו מחמת בחירתם הטוב ועל זה יקבלו שכר בעוה"ז ולכן שפיר יש להם אריכת ימים וזהו פי' הכתוב שהתחלנו בו וה"ק נתן תתן ולא ירע לבבך דהיינו שתתן לו בלב שלם ובנפש חפיצה וברצון טוב כי בגלל הדבר הזה דהיינו על רצין הטיב יברכך ד' גם בעוה"ז ומתורץ קושיתינו דלעיל דמעט מזעיר מצינו שנותנים צדקה על אופן זה לכן לא יקבלו הברכה בעוה"ז אבל יקבלו שכרם בעוה"ב עכ"ל מרן אכי הג' וצוק"ר:

ראה כי יהי' בך אביון וכו' כי פתח תפתח וכו' נתן תתן לו ולא ירע לבבך וכו' ופי' האלשי"ך כוונת כפל הלשון דעצה טובה קמ"ל הקרא לאדם שהוא כילי בטבע ועינו צרה מלהשפיע לאחרים כיצד יעשה לכבוש טבעו ירגיל את עצמו ליתן צדקה כמה פעמים בע"כ ואז יהי' לבו נכון ובטוח דשוב לא ירע לבבו עוד עפ"י סייעת' דשמי' דהרגל נעשה טבע שניה וזהו הוצעת הכתוב נתן תתן כלומר תביא עצמך לידי רגילות ואח"כ לא ירע לבבך בתתך לו ממילא וכו' מש"ה אמנם עדיין לא שמענו עצה איך יוכל הכילי לכבוש טבעו להרגיל א"ע ליתן כמה פעמים לכן נר' לפרש עדיפא בס"ד - בהקדים דרש"י פי' וז"ל פתח תפתח אפי' כמה פעמים וכו' והעבט וכו' אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה וכו' נתן תתן לו אפי' מאה פעמים לו ביני ובינך וכו' ונר' כוונתו מה שלא הקדים רש"י לפרש כן אצל פתוח תפתח לו ביני ובינך משים דאף מאן דיזיף בצנעה יזיף מ"מ הא אסור להלוות בלא עדים דעובר על לפני עור וכו' ולכן פתח תפתח והעבט תעביט וכו' פי' בהלואה ע"כ אסור ביני לבינך אבל נתן תתן לו במתנה ודאי ביני לבינך בסתר שלא יתבייש כנ"ר אבל מ"ש בטעם הכפל אפי' מאה פעמים וציין עליו ב"מ ל"א תמוה דלית' שם כן אלא פתוח תפתח מרבינו מיני' עניי' עיר אחרת ונתן תתן אתי' לרבות אפי' מתנה מועטת וצל"ע ובעל הטורים נמי כתב טעם הכפל לשונות אלו לאמר שאין שיעור אלא חתן ותחזור ותתן ותמה דהול"ל תתן תתן לו לכן י"ל דז"ל יד יוסף פ' ויקרא הנביא הושע ע"ה המשיל הנותן צדקה לזורע דכתיב זרעו לכם לצדקה וכו' בחינה ב' כמו הזורע משליך תבואתו תוך הקרקע לאיבוד על סמך בטחונו שלעתיד ירווח לו כי מכל חטה א' יהי' שבולת ואלימות הרבה כן הבן דעת בוטח בד' כי יתן לו הקב"ה מכל פרוטה שכר גדול והוא נשאר קיים ועומד לאדם והולך עמו כמ"ש והלך לפניך צדקך וזה שהשיבה אשת עובדי' כשאמר אליה אלישע הנביא מה אעשה לך הגיד לי מה יש לך בבית ר"ל מה יש שהוא שלך וכו' אף היא תשוב אמריה ואמרה אין לשפחתך שיהי' שלי באמת מכל מה שבבית כ"א אסוך שמן אותו אסוך שהייתי ממלא שמן כדי שיולכנה בעלי לנביאים הנחבאים במערה להאיר להם ללמוד תורת ד' וגם לאכול ממנו זאת הצדקה היא שלי והולכת אחרי אף שאר כל הדברים אינם שלו וכו' כי אני עתיד להניחם לאחרים זולתי ואמר לה הנביא זה האסוך שהוא שלך ממש ישפיע לך שפע טוב לכי ושאלי לך כלים וכו' וכמ"ש זרעו לכם לצדקה פי' מה שהוא לצדקה הוא שלכם וכו' ובזה מובן מ"ש יעקב אע"ה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך דקשה הרי אין אדם נותן כל נכסיו למעשר והל"ל מכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אבל הכוונה לרמוז שמה שהוא של אדם באמת הוא רק הנותן לצדקה וזה"ש וכל אשר תתן לי ומה שנקרא שלו הוא מה שעשר אעשרנו לך וכמו אותו השר ששאל לו המלך כמה ממון יש לו ואמר בחייו של המלך שאין לו אלא אלף זהובים וכעס המלך וא"ל חייב מיתה אתה שנשבעת לשקר בחיי המלך שהרי מפורסם שיש לך יותר מחמשים אלפים כפולות של זהב והשיב לו זה אינו שלו דמה שהוא שלי באמת אינו אלא אלף זהובים שנתתי לצדקה ואז הודה לו המלך וכו' ע"ש והן הן דברי מונבז המלך בב"ת דף י"א בנם של הילני מלכה מזרע החשמונים ובזבז וכו' במקום שהיד שולטת בו וכו' אבותי גגזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' ולך תהי' צדקה וכו' דייקא הצדקה היא לך באמת כנ"ר והנה מאחז"ל עשירים מקמצין וכל עניים טובי לב הם יש שיש לו ואינו רוצה, ויש רוצה ואין לו והאלשייך פי' טוב איש רש מאיש כזב הכוונה דאיש רש נודר ואומר כשיתן לו השי"ת יתן צדקה ולפעמים יודע השי"ת שאם יתעשר לא יתן צדקה ומשתנה לגריעות' ואז אין הקב"ה מעשרו כי טוב לו להיות איש רש ממה שיהי' איש כזב ולא יקיים את נדרו אשר נדר אמנם מטבע העונש כשיתעשר ר"ל שמצליח בפעם אחת אזי בתחילת ימי עשרו זוכר עדיין ימי עניו ונותן מנדבת לבו כי יודע מה הי' לו בימי' עניו והוא מרחם על אחרים עניים בריוח שנתחדש לו אבל אח"כ כשהורגל בעושר אזי שוכח את ימי עניו ודומה כאלו נולד בעושר הזה ומקמץ כדרך העשירים שמוחזקים בעושר מכבר מחזיק הוא בשלו ובקושי' נותן וכ"כ בס' הפלאה בכתובות דף מ"ז ע"ב וז"ל מה שא"ל איזהו עשיר השמח בחלקו ר"ל שאינו בוטח על ממונו דדרך הטבע האנושי' לשמוח בדבר ריוח שנתחדש לו וכשהורגל בו שוב אין שמח בו אבל אדם המשכיל כי זה שיש לו אינו שלו כל שעה ושעה הוא במתנה מאת השי"ת הוא שמח בכל עת וכו' ובזה מובן הא דאית' בזוהר ר' המנונא הוי מצלי על מזונו כד יהיבי' לי למיכל ר"ל אף שהי' מוכן לפניו לא שם מבטחו עליו אלא בעת אכילתו הוא מקבל מהשי"ת וכו' זהו שאז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן ר"ל בשעת אכילה מקבלו מאת השי"ת ויש לפרש הא דאמר דהע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ר"ל עד שעת הנתינה היא שלך וכאלו אני מקבל מידך בעת שאני נותן לך וכו' ולפי דברינו הנ"ל בודאי כן הוא שהאדם אינו בטוח בממונו שהוא שלו דאפשר ברגע א' יאבד העושר ע"י סיבות שונות ע"י ידי אדם או מלך או ליסטים או ע"י אש ומים מן השמים א"כ אינו שלו עד שעת האכילה א"כ צריך האדם לחשוב תמיד בהוה עתה נתן לי ד' את העושר ונכסים כיון דתמיד אפשר להפסידו באופנים שונים ועי"ז כיון שזוכה בו בממונו עתה מחדש הוא שמח ונותן לעניים ברוח נדיבה כדרך עני שנתעשר א"כ זה"ש וה"פ נתן בהוה תמידתן לו ר"ל בשעת נתינה תדע כי אז הוא נתן לך מהשי"ת כמ"ש ומידך נתנו לך וממילא תתן אפי' ק' פעמים וגם לא ירע לבבך וכו' כטבע עני שנתעשר מחדש וזהו עצה טובה נתן ומידך נתנו לך הנה אז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ותיבת יותר מיותר ונר' כיון דקשוט עצמך וכו' ע"כ המעשה את אחרים ליתן גם הוא עושה יתן ויתנו אחרים שלא יאמרו טול קיסם וכו' ועל הרוב המעשה הוא מארי דאתרא דכן הדין נותן כופין על הצדקה מן הדין דנפ"ל מקרא ועשיתם וכו' בפיך זו צדקה אזהרה לב"ד ואף דיש מקום למנוע תוכחה בזה אם מפני חשד לפעמים ואם שיאמרו לו קשוט עצמך וכו' וקל לו לצוות על אחרים שאינו יודע בצער הבע"ב הני טעמי' לפגם ליתנהו גבן תה"ל וא"כ שפיר אז"ל גדול המעשה יותר מן העושה לפי שהוא עושה וגם מעשה זוכה ומזכה הרבים, אף שכעת היום הפרנסה מצומצמת ביותר בכ"מ קיי"ל אפי' עני המתפרנס מן הצדקה יתן צדקה ועוד גם זו לטובה הרי אז"ל יאה עניותא לישראל ועכ"פ בחשבונו שהצילנו ד' אשתקד מאש וממום והמעט הנשאר לפנינו מידך נתנו לך וז"כ הכ כי לא יחדל אביון וכו' ע"כ וכו' לאמר פתח וכו' דאז"ל גדול המעשה יותר מן וכו' והדעת מכרעת לזה כי אין ביד איש יחיד ליתן לכל עניים די סיפוק וזה"ש כי לא יחדל אביון והעניים רבים ואין בכחך לבד ליתן לכולם די מחסורם ע"כ אנכי מצוך לאמר כלומר לאמר לאחרים פתח תפתח שתהי' גם מעשה לאחרים, אדמו"ר הג' מהר"ם בנעט זצוק"ל פי' המאמר האומר אתן סלע בשביל שיחי' בני וכו' לא שהוא צריך באמת רק בעבור עני לפייסו אמור לו עשה טוב וקח ברכתי מתוך כך אתה מחי' בני ה"ז צדיק גמור, ואז"ל ותאמר רות שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז מלמד שגדולה צדקה שעושה העני עם הבעה"ב יותר ממה שבע"ב עושה עם העני א"כ י"ל העני נקרא המעשה עלי' רמזו שגדול הוא מן העושה יותר דייקא מה שהוא עושה עם הבעה"ב ולפי"ז י"ל הפ' נתן תתן לו מה שתתן לו הוא נתן לך כי יותר חסד העני עושה עם בעה"ב וכו' וממילא לא ירע לבבך וכו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' וכו' מאאמ"ו הג' זצ"ל:

נתון תתן וכו' ואל ירע לבבך וכו' כי בגלל הדבר הזה וכו' ונ"ל דהנה באמת הנותן לא יתן כלל לעני, כי יותר העני עושה עם בעה"ב ממה שבעה"ב עושה עם עני, ובפרט כי ממך שכל ומידך נתנו לך כתיב כי המעות אצלו הוא רק בתורת פקדון, רק את זה יתן הבעה"ב הטוב לב כמ"ש המפייס מתברך בי"א ברכות - וזש"כ נתון תתן וכו' עיקר הנתינה שלך הוא ואל ירע לבבך דייקא ר"ל הטוב לב, וכן כל מצוה יהי' בכל לבו, כי רק בגלל דבר הזה דייקא ודו"ק וז"כ יעקב ועשית עמדי חסד ואמת ותמו' עיי' רש"י אולם נ"ל פי' כך דיעקב פחד אולי אם גם דיוסף יעשה לו מבוקשתו אולי לא ברצון טוב, כי באמת רצון יוסף הי' לקבור במצרים שיהי' לו לשם ותפארת אצל פרעה ועבדיו, אבל מה יעשה לקיים רצון אביו והי' בע"כ מבטל דעתו אבל לא ברצון טוב וזש"כ שעשה עמדי חסד ואמת חסד של אמת ור"ל שלבו יהי' ג"כ עמו ולא כשיעשה שיהי' לבו בל עמו מאאמו"ר הג' זצוק"ל: הפטורה ושמתי כדכד שמשתיך ושטריך לאבני אקדח וכו' אית' בגמ' בב"ת פ"ה פליגי בה תרי אמוראי וכו' ותרי מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל חד אמר דשהם וחד אמר דישפה אמר להם הקב"ה להוי כדין וכדין ונר' לפרש שידוע הוא שהאבנים שוהם וישפה אחד אדום ואחד הוא לבן, ולבן מרמז על רחמים ואדום למדת הדין וגם אית' שמלאך גבריאל הוא יתנהג במדת הדין ומיכאל במדת הרחמים ע"כ חד אמר דשוהם וחד אמר ישפה כפי מדתו ע"י דין או ע"י רחמים אמר הקב"ה להוי כדין וכדין אם ישראל אין עושי' תשובה ח"ו אז אמלוך עליכם בחימה שפוכה אבל אם עושין רצש"מ אז ברחמים גדולים אקבצך - [א"ה לעשות סמוכי' לדברי א"ז הג' זצוק"ל נר' לפרש המשך הפסוקים ושמתי כדכד שמשותיך וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך לפי הגמ' הנ"ל יובן חד אמר שוהם וחד אמר ישפה והקב"ה יעשה שלום ביניהם ואמר ליהו' כדין וכדין שיהי' שניהם שוהם וישפה וז"כ ושמתי כדכד שמשותיך ר"ל כד כד כדין וכדין ולמה ובא הכתוב ואמר ורב בלום בניך שהקב"ה יעשה שלום ביניהם להוי כדין וכדין]:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה