דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
לפרשת ראה
ראה אנכי וכו' ז"ל התנחומא זה"ש ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות ירמי' כ"א, ותמי' מאי קשו' לי' ובמאי ניחא לי', אמנם יובן דהק' אשינוי לשון את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ואמוה בין אשר ובין אם לא, וגם בברכה כתיב את, ובקללה והקללה הל"ל ואת הקללה ומ"ט לשינויים הללו, ובקרא דירמי' ק' טוב' לפמ"ש תוס' ריש תענית ד' ה' דאין הקב"ה מייחד שמו על הפורענות ע"ש בשם המד' ולחשך קרא לילה, א"כ אפוא אום כה אמר ד' הנני נותן וכו' ואת דרך המות, ועו"ק לשון הנני נותן וכו' מאי נתינה שייך במות שהוא העדר החיים ולא קנין בשלמות ולא סדרים, עוד תמו' שני המקראוי התם בירמי' תרתי כתי' את דרך וכו' ואת דרך, וכאן כתיב רק ברכה וקללה ולא את דרך הברכה וכו' ועכ"פ הל"ל את הברכה ואת הקללה, ונראה כי הנה מפי עליון לא תצא הרעות וכו' כי הטוב אמיתיי דרכו להטיב, אבל הכל תלוי במקבלים שפע הטובה, להיות הבחירה חפשיית, ואז"ל מי הקדימני ואשלם שבכל המעש"ט שעושה הב"א כבר קדם הקב"ה להטיב עמו בכל הכנותיו, וטעם המלך מ"ח הקב"ה בזה הוא, להיות כי לב יצר האדם הו' רע ומבקש תואנה הוא, אם יחטא ואשם, כי מחוסר כל, עשה מה שעשה, עד שאז"ל דקדוקי עניות מעבירין האדם ע"ד קונו, ואין אדם נתפס על צערו לכן מקדים ד' להטיב עניו בעושר, למען יקל לו עבודת ד', ואם האדם בבחירתו עושה טוב, עשה רצין קונו, במה שהשפיע טובה עלי' לשם כך, אבל לפעמים יש עושר שמור לבעליו לרעתו, כי אם חוטא אחר כל השפעה טובה שיש לו, הנה יותר טוב הי' לו אם היה חסר וריק מכל טוב, שאז הי' לו איזה התנצלות, ולא כן עתה, נמצא שפעת הטובה הוא סיבת רעתו, וזהו הפי' בפ' האזינו חמאת בקר וחלב צאן וכו' וישמן ישורון ויבעט וכו' ויאמר אסתיר' פני' וכו' כי דור תהפוכות המה, ר"ל כי כונתו בהשפעת טובה במוקדם, להטיב אחריתם, והמה מהפכים כונתי, ומבעטים ע"י השפעתו הטובה ההוא עליהם, ונמצ' העושר לרעתם, וא"כ ודאי הקב"ה הוא הנותן לאדם טובה וברכה בקנין ממש, למען יהי' בטוב, אבל המקבל הטובה, מהפך לפעמים ברכה זו לקללה לו, ונמצא אצלו הקנין הוא סיב' העדרו, וזה"ש ראה אנכי נותן קנין ולא העדר ואם הקנין הו' סיבת ההעדר, אינו מתייחס לי, כי כונתו לטובה הי', ולפניהם דייקא מבחירתכם הוא ברכה וקללה, מהפכים הקנין להעדר וקללה כנ"ל, ומפרש תו יותר דבריו את הברכה אנכי נותן לטובה אשר תשמעו וכו' וזהו שפי' רש"י ע"מ שתשמעו וברכה זו עצמה אתם מהפכים לקללה אם לא תשמעו, והיינו דק"ל להמד' בקרא דירמי' כל הני קושי' דלעיל, אבל בקרא דתורה א"ש דלא אמר הנני נותן וכו' את המות דמאתו לא תצא הרעות וגם אין נתינה בהעדר אבל אמר ד' הנני נותן לפניכם ברכה והוא דרך החיים ע"מ אשר תשמעו עי"ז וברכה זו עצמו הוא דרך המות דרך דייקא אם לא תשמעו וישמן ויבעט וכו' תהפכו הקנין להעדר הברכה לקללה, וזה"ש המד' ראה אנכי זה"ש וכו' כנ"ל - ובמדר' ז"ל רבנן אמרו אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אנא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מניין ממה שקרינו בענין ראה אנכי נותן לפניכם וכו' עכ"ל ותמי' איך ס"ד דברכה הי' לרעה, ואיך מסיק בהיפך, דגם הקללה אינה לרעה, ומהיכן נפ"ל מהאי קר' דהכא, ויובן דהעקידה חקר על שכר המצות שהוא נצחיי, משא"כ העונש על העבירות שהוא בגבול, וממנ"פ יקש' אם ראוי לשלם לפי העובד זה האדם שהוא בעל תכלית, גם השכר ראוי לשלם בגבול ותכליתו ואם ראוי הוא לשלם לפי הנעבד הו' הקב"ה שהוא נצחיי ובלתי בעל תכלית, גם העונש ראוי לשלם כך, ונ"ל להיות מחוק הטוב האמיתיי להטיב מטובו, ולתכלית זה ברא ד' את האדם, לכן רוצה די בתשובתן של רשעים לבלתי ידח ממנו נדח, אלא ישוב ויקבל טובה מטוב, וזה מהנמנע אם יהי' העונש נצחיי כפי הראוי לענוש לפי הנעבד הקב"ה, אמנם כן יש מקום מורא כיון דהעונש הו' לפי העובד בטל תכלית, גם השכר לא יגדל הטובה כ"כ, כמאמ' הכתו' גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל, אבל כמה טובה כפולה מכופלת למקום עלינו, שהוא משלם השכר נצחיי כערכו, לטוב לנו כל הימים וז"כ אאע"ה אחר מלחמת כ' מלכים שכבשם בדרך נס ירא לנפשו שמא כבר קיבל שכרו משלם על מצותיו אשר עשה, כי חשב בדעתו כיון שהעונש אינו נצחיי, גם השכר כמוהו לפי העובד ישולם, ובערך זה באמת כבר קיבל אאע"ה שכרו בכל הנסים שנעשו לו, וא"ל הקב"ה אל תירא אברם, כי אנכי דייקא מגן לך, השכר אני משלם לך בערכי שאני נצחיי, כך שכרך הרבה מאד, ובזה פרשתי הפ' בישעי' ח' וחכיתי לד' המסתו' פניו הוא העונש מבית יעקב, מענישם לפי ערכם בקץ וגבול, אבל וקויתי לו, ר"ל התקוה טובה, תשלים שכר, הוא משלם לפי ערכו הנצחיי, וא"כ העונש הוא רק למען יכיר האדם וידע, כי חטאו גרם לו כך, וישוב ממעשיו, וראי' לזה כי אם הי' העונש דרך נקמה, כבר אמר איוב הכימי אנוש ימיך וכו' הלא צבא לאנוש וכו' ופי' הפ"ד דר"ל כי האדם שאין יודע את עתו, ברצותו לנקום בחבירו, מוכרח הוא מיד לנקום, כי אם לא עכשיו אימתי, אבל הקב"ה חי וקיים לעד, א"צ לנקום מיד בעוה"ז, א"ו כי אין הקב"ה מעניש את האדם דרך נקמה, שהרי אסר לנו בתורה הנקמה, אבל העונש הוא סיבה לעשות תשובה, ובהכרח הוא לענוש בעוה"ז, כי היום לעשות ולא למחר לעשותם, ועוד ראי' לזה כיון שמצינו שהקב"ה, מתרה ואומר להביא פורעניות על עושי רשעה, וכתיב מפי עליון לא תצא הרעות ואין הקב"ה מייחד שמו על הפורעניות, כמ"ש תוס' ריש תענית ע"פ ולחשך קרא לילה, וכן יסד הפייטן אם למות אם לחיים חי חי יזכור, אע"כ דתכלית הרעה הוא טובה ע"י תשובה, וזה"ש המד' אמר הקב"ה לא לרעתכם נתתי ברכות וקללות, כי ממנ"פ איכ' צד ריעות', אי דהקללות נצחיים, או דהברכות זמניים, כי קושי' ז"א, אלא השכר נצחיי', אבל הם רק להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר דייקא ר"ל תכלית הרעות טובות הנה, ליטול שכר, מניין וכו' ראה אנכי נותן וכו' דייקא, ואם היה לרעתם, ליה הקב"ה מייחסם לעצמו לומר אנכי נותן וכו', וגם היום, ואלו קללה דרך נקמה אין מהצורך לנקום מיד כי הקב"ה חי וקיים כנ"ל, אע"כ גם הקללה הוא לטובתכם כדי לשוב וליטול שכר, וגם טובה כפולה למקום עלינו, כו אף שהעונש זמניי הוא בערך האדם העובד, עכ"ז השכר הוא נצחיי בערך הקב"ה, וה"פ הקרא ראה ר"ל התבונן בזה אנכי נותן וכו' ברכה נצחיי', אבל לפניכם, קללה, בערכיכם זמניי' כנ"ל:
ראה אנכי נותן וכו' את הברכה אשר תשמעון ותמוהא דהל"ל לשון שווה הברכה אם תשמעו וכו' ונ"ל דמו' הגאון מוהר"מ בנעט זצוק"ל זייע פירש על פי מה שכתוב הרמב"ם בס' היד הלכות תשובה פ"ט כל יעודי תורה על עשיית הטוב אינם שכר המצות אלא רק הכנה שע"י הצלחות אלו הזמניות שהם תיקון הגוף יכולים אנחנו להשיג בנקל תיקון הנפש בעשיית מצות ובלימוד התורה בענין שעל ידם נזכה לשכר הנצחיו ועוע רוחניו בחיי עוה"ב שבזמן שאדם טרוד הוא בעוה"ז בחולי ובמלחמה ורעבון וכיו"ב חום או קור אינו יכול להשלים נפשו בעסק התורה ומצות אלא על ידי שובע ושלוה ורבוי כסף לתיקון הגוף יושלם הנפש ע"ש וכן כתב בספרו המורה פכ"ז משלישי ולכן אילו אמר את הברכה אם תשמעו וכו' הוא במשמע שברכות אלו שכר המצות הם לזה אמר לכן אמר את הברכה הוא רק הכנה לכם אשר עי"ז תשמעו אל מצות ד' וז"כ רש"י שפירש את הברכה ע"מ אשר תשמעו ר"ל כדברי הרמב"ם הנ"ל ממש עכ"ד- ולענ"ד נ"ל לפרש עפ"י מאז"ל ראוים היו ברכות לומר מפי מסה ולא מבלעם וכן הקללות איפכא אלא כדי שלא יאמרו אוהבם ברכם לכן נאמרו מפי השוא ויהפוך ד' הקללה לברכה ונ"ל זהו דווקא נאמר על ברכות הצלחות זמניות משא"כ בברכה בהצלחת קנין לשלימות הנפש אין מעלה ומוריד מה אם הברכה יוצא מפי אוהבו או מפי שונאו כיון דמ"מ הבחירה חפשית נתונה ביד כל אדם וזהו נ"ל פירש הפסוק הנה כי כן יבורך גבר ירא ד' אף שכבר התחיל אשרי כל ירא ד' ור"ל דעיקר הברכה נכונה שראוי לברך כי לגבר שהוא מוצלח בעוה"ז בכל מה שזכר שם הוא לברכו באמור לו ירא ד' שיה' נעזר לעמוד ביראת ד' כל היום ולא יתפתה לבעט ח"ו ע"י רבוי טובה א"כ ז"ש משה ראה אנכי נותן וכו' ברכה וקללה ואי משום שלא יאמרו אוהבם ברכם לזה אמר את הברכה אשר אנכי אוהביכם נותן לפניכם הו' זה אשר תשמעו אל מצות ד' אלקיך וכו' שתהיו נעזרים לקיני' שלימות נפשיכם והרי לפניכם היא שהבחירה חפשית ברשותכם ונמצא ברכה זו רק עצה טובה וגילוי דעתי שחפצו ורצוני בזה וז"כ מדרש תנחומא ראה אנכי זה"ש ולעם הזה תאמר כה אמר ד' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות וכו' שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן קב"ה לפנינו ב' דרכים וכו' נלך באיז' מהן שנרצה ת"ל ובחרת בחיים ריב"ק אמר משל למלך שעשה סעודה והזמין כל האורחים יהי' אהבי וכו' ליטול מנה יפה וכו' עש"ה ולדברינו מובן היטיב ודו"ק מאאמ"ו הג' זצוק"ל:
[א"ה נראה לפרש הכתובים ראה וכו' לעשות סמוכי' עה פרשת עקב מה כתיב למעלה כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם לכם יהיה איתא בגמר' דשבת ויתיצבו בתחתית ההר מכאן מודעא רבה לאורייתא והקשו רז"ל אם כן למה נענשו ישראל ותי' הרשב"א דלא ניתן להם ארץ ישראל רק על מנת לשמור תורתו שנאמר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ועוד תירצו דלא נענשו אלא על ע"ז שמצינו שכרת יהושע עם ישראל ברית שלא לעבוד ע"ז שנאמר חלילה לנו מעזוב את ד' אלקינו וא"ש הסמיכות ראה וכו', ברכה וקללה וקשה הלא יש לנו להשיב שהאיך חל הקללה כי מודעה רבה לאורייתא שהתורה נתנם לנו באונס? לכך סמך כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם לכם והא כתירוץ הרשב"א שנתן לנו א"י ע"מ לשמור את התורה ותירץ הב' מרומז בכתוב והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלקים אחרים שתי' השני הנ"ל דלא נענשו רק על ע"ז ודו"ק:
ראה אנכי נותן וכו' את הברכה וכו' אל מצות ד' וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי אלקים אחרים וכו' ויל"ד למה לא סגי לי' בדבר והיפוכו לבד אם לא תשמעו אל מצות ד' וכו' כמ"ש תחילה בברכה ופשוט נ"ל לפי דמרובה מידה הטובה ממדת הפרענות לכן את הברכה אשר תשמעו אל מצות ד' וכו' ולא אמר אם תשמעו וכו' דמשמע בהוה ובפועל בעת השמיעה וקיום המצות תקבלו הברכה ובאמת הקב"ה מצרף גם מחשבה טובה למעשה ומקדים השכר קודם מעשה המצות בפועל לז"א את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל גם מל המחשבה וקבלם בלב אשר תשמעו בעתיד אבל הקללה דוקא אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך ללכת אחרי וכו' לא יגיעכם העונש עד שתסורו בפועל מן הדרך ולהיות בחטא ע"ז העונש גם אמחשבה למען תפוס את ב"י בלבם כתיב לכן לא אמר ותלכו או והלכתם כמ"ש וסרתם וכו' אלא אמר ללכת אחרי אלקים אחרים גם אמחשבה ע"ז תהא נתפסם כנ"ל - עוד נ"ל עפמ"ש רש"י למעלה ס"פ עקב השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וז"ל וסרתם לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בע"ז וכן דוד אמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמור לך עבוד בשמואל א' כ"ז ומי א"ל כן אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה הריני קרוב לעבוד ע"ז וכו' עכ"ל ותמוהא דבגמר' דכתובות דף ק"ו תניא כל הדר בח"ל כאילו עע"ז וכן בדוד הי' אומר כי גרשוני וכו' אמר לו לדוד וכו' אלא לומר וכו' ונ"ל רש"י נשמר מזה דפירש התם מפני שהי' צריך לברוח ולצאת מא"י אל מלך מואב וכו' ומאי בעי בזה להיכן ברח אמנם כונתו דמשו"ה הי' מגורש מלעסוק בתורה מפני טרדתו במלך מואב ואכוש ודברי רש"י מסכימים עם הגמר' ויותר נראה כיון דעיקר נתינת הארץ הי' רק על תנאי כמ"ש ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו וכו' אם כן הא בהא תליא כיון שפורש מן התורה הוא מגורש מא"י והוא קרוב לע"ז וכיון שהי' מגורש מא"י הוא מופרש מן התורה דאוירא דא"י מחכים ואיתא בריש קדושין תורה כתיב בה דרך והודעת להם את הדרך וכו' א"כ זה"ש כאן וסרתם מן הדרך וכו' ללכת אחרי אלהים אחרים דפירוש מן התורה ומדבק בע"ז כנ"ל ויובן עוד יותר דאיתא על פסוק אותי עזבו וכו' הלואי אותי עזבו רק תורתי אילו שמרו המאור שבה. הי' מחזירם למוטב וכו' משו"ה לא אמר כאן והקללה אם לא תשמעו וכו' ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' דע"ז עדיין אין קללה דיש תקוה דמאור התורה מחזירם למוטב כמאמר הקב"ה אותי עזבו הלואי וכו' לז"א והקללה אם לא תשמעו וכו' וגם וסרתם מן הדרך וכו' פורשים מן התורה זה סיבה ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' שאין אור תורה מחזירם כנ"ל וזה נ"ל כונת רש"י סוף פרשת עקב שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בע"ז וכו' הריני קרוב לעבוד ע"ז וכו' ומדבק דייקא שאין אור תורה עמו שיחזיר הוא למוטב כנ"ל ועפי"ז מצאתי טעם המלך הקב"ה שכ"ט נעצרו הגשמים וירדו שלא במקומם ושלא בזמנם והרי עונש זה על חטא ע"ז כתיב בפרשת עקב אמנם מצינו במלכים א' י"ח שהלכו אלי' ואחאב לנחם את חירם שבנה את יריחו באבלו אמר אחאב לאליהו אפשר שקללת התלמיד נתקיימה וקללת משה רבינו לא נתקיימה שנאמר וסרתם ועבדתם וכו' ועצר את השמים והרי כל ישראל עובדין עכו"ם ואין הגשמים נעצרים מיד ויאמר אליהו חי ד' וכו' אם יהי' השמים האלה וכו' הרי דוויתר להם הקב"ה על חטאם בע"ז מקודם שגזר אליהו ועתה בזמננו ישראל קדושים לד' אין בלבינו אלא אחד ית"ש ואין עובד עכו"ם ועכ"ז הגשמים נעצרים לפעמים אמנם מצינו במלכים שם א' כי כששלח מלך ארם שנית לאחאב כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו וכו' ופרש"י והנא כל הראשונים דברי חמדה הם אבל חמדה מתוך חמדה זהו ס"ת שנאמר בו הנחמדים מזהב וכו' אמר אחאב בלבו דבר גדול זה מבקש א"ז שלי לבדי של זקני ישראל הוא לפי' ויקרא לכל זקני הארץ אעפ"י שעובדי ע"ז הי' מכבדים את התורה עכ"ל ולפמ"ש מובן דמה"ט לא נענש בעצירת גשמים עד שגזר אליהו וקושית אחאב במקומו עומדת לכאורה אבל קללת משה רבינו ע"ה הי' רק וסרתם ועבדתם אלקים אחרים וכו' פורשים מן התורה שעל ידי זה הולך ומדבק בע"ז דייקא כנ"ל ואין תקוה הוא שיחזרו למוטב ועצר את השמים אבל בימי אחאב שהיה מכבדים את התורה ועוסקים בה היה תקוה המאור שבה יחזירם למוטב לכן וויתר להם הקב"ה על חטא ע"ז אבל על עלבון התורה אין מוותר ולכן על ביזוי התורה בזה"ז שהי' סיבה עצמות להלוך בנימוס העכום ובילדי נכרים יספיקו וסוף הולך ומדבק בע"ז ולכן נעצרו השמים בזה"ז ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין והנה אמרו חז"ל כל המכבד את התורה גופו מכובד וכו' וכל המחלל את התורה וכו' היה ראוי שיאמר התנא בלשונו כל המבזה וכו' שהוא הפיכו של המכבד אמנם ההבדל מובן דמבזה משמע שעוזבו מכל וכל כיון דממאס בה אבל רבותא קמ"ל התנא אפי' כל המחלל התורה שמשוה אותה לשאר דתות ואין מכבדה ביתר שאת ויתר עוז כי הוא מקור כל החכמות נמי גופו מחולל וכו' וז"ל רש"י פרש' אחרי ובחקתיהם לא תלכו את משפטי תעשו את חקתי תשמרו ללכת בהם אל תפטר מתוכם שלא תאמר למדתי כבר חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת האומות עד כאן לשונו כונתו נ"ל מתיבת ב"הם מיעוט הוא ללכת בהם לבד לז"א לענ"ד אם בחקתי תלכו דייקא שתכבדו את התורה שלא לפטר ממנה ונתתי גשמיכם בעתם כי על ידי עסק התורה בטוח אני את מצותי תשמרו וכו' על היפוך וסרתם וכו' ועצר את השמים וכו' ועיין רש"י פרשת בחקתי ואם בחקתי תמאסו וכו' מואס באחרים וכו' ג' עבירות הראשונה גוררת השני וכו' לא למד ולא עשה מואס באחרים העושין שונא את החכמי' מונע האחרים כופר במצות כופר בעיקר ע"ש לכן שימו לבבכם על זאת התורה והחזיקו בעץ חיים:
וכענין זה פירשתי מאמר חז"ל בב"מ פ"ה אר"י מ"ד מי האיש החכם ויבין את זאת וכו' על מה אבדה הארץ וכו' דבר זה אמרו חכמים ונביאים ולא פרשו עד שפי' הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי וכו' ותמוהא ונלע"ד יובן ע"פ מה דארז"ל (בירשלמי יומא פ"ו ה"א) כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו ונ"ל טעמא דבהגה"מ הל' ת"ת פרק ו' הקשה לר' דיוה"כ מכפר בלא תשובה אם כן למה נחרב הבית ונ"ל דארז"ל בפסחים שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ודרש לרבות ת"ח - ונ"ל עד ר"ע מ"ט לא דרש כן וגם האיך השוה ר"ע מורא בו"ד למוראו ית"ש ונ"ל על פי מש"כ הרי"ף בכוונת יהי ד"א עמנו כאשר היה עם אבותינו שאמר שלמה בתפילתו - ר"ל ע"ד דאבות הן המרכבה להשכינה וקודם העגל שרתה שכינה בתוך טהרת לבבם ואין צריך למקדש ממוצע כי הם כגחלת ושלהבת וכו' ועיין מה שכתבתי מזה בפרק אבות ואיתא בריש יבמות ממקדשי תיראו יכול יתיירא אדם וכו' אני ד' שהיא משרה שכינתו ואיתא משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד וא"כ היכל ד' אתם דייקא הת"ח הם מרכבה לשכינה כמו ביהמ"ק - וזה"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך דייקא ויראו ממך כמו מורא מקדש ממש וה"ט את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח ובזה מובן דבספר ברכת שמואל מתרץ סמיכות נזיקין לקדשים דת"ח עדיף מכה"ג ה"ט דכה"ג שנזבחו שלא לשמן לא עלו לבעלים וכו' ותורה ולמוד אף שלא לשמה עמ"ש ולפמש"כ ה"ט כיין דת"ח היא המקדש ומזבח ולכן יקרה מפנינים מכה"ג וכו' ואם כן עד ר"ע לא היה אחר יכול לדרוש כן דהי' מחזי כיהורא וגם היה חושדין לכל הדורשים אבל ר"ע מגרים בא ואין שכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל ליכא חשד ולא יהורא כלל - ואיתא לא חרבה ירושלים עד שביזו בה ת"ח שנאמר ויהי' מלעיבי המלאכים וה"ט כיון דהיכל ד' המה ומוראם הוקשו למוראו ית' ואם אין דין למטה יש דין למעלה וקב"ה תבע ביקרייהו לכן נחרב הבית ומתורץ קושית הגמיי' דעבירות בין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וכיון שעון זה עדיין מרקד בינינו שבוזים ת"ח אוי להם ואוי לנפשם כי ארז"ל עלי' אין תרופה למכתם והיינו כנ"ל דגם יוה"כ אין מכפר ולכן כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב וזה"ש ע"מ עבדה הארץ וכו' כקושית הגמיי' הנ"ל ותירוץ על עזבם את תורתי דייקא את לרבות ת"ח והם היו מלעיבים וכו' ולכן חכמים ונביאים לא פירשו שהי' נוגעים בדבר זה והיו אומרים לכבוד עצמן דורשים שהי' בוזים נביאי' ומתעתעים במלאכיו הת"ח עד שפירש הקב"ה כנ"ל שהוא ית' תבע עלבונם מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
במד' ילקוט אית' לפי שנא' החיים והמות נתתי לפניכם הברכה והקללה שמ' יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו ב' דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזה שנרצה ת"ל ובחרת בחיים ותמו', ונ"ל דהעקידה תמ' על מתני' כל ישראל י"ל חלק לעוה"ב, וכי משוא פנים בדבר והי' כצדיק כרשע, ב' א"כ יתרשל מעבודה, ג' הרי בפ' שמבו' לראי' מבואר ההיפוך דוק' צדיקים, ד' ק' קרא גופי' מאי כולם צדיקים הרי איכ' נמי רשעים בעולם, ה' קרא גופ' משולל הבנה, גם מי הו' המדבר ועמך וכו' מדבר לנוכח משמע מטעי מעשי ידו מדבר בעדו משמע, עו"ק למה הבי' התנא כלל סיפ' דקרא, ונ"ל דר"ת בס' המוסר וגם השל"ה הקשו למה ברא ד' הרשעים כלל מאחר שאין חפץ בהם, ותי' ר"ת דטבע היצירה גרם כמו בזריעה דבטבע מצמיח קוץ ודרדר, ושל"ה תי' ד' ית' מתקדש ע"י מעשה הרשעים נמי ע"ד נודע ד' משפט עשה והאלקים עשה שיראו מלפניו, וכן כ' הבחיי בפ' בא ע"פ כל פעל ד' למעניהו וגם רשע ליום רעה, ולי נ"ל לתרץ דמצינו גבי נח י"א לשבח וכן ביוסף דהו"ל ממי ללמוד להרע מהרשעים ולא למדו, וכן יעקב אמר עם לבן גרתי מ"מ ותרי"ג מצות שמרתי, וא"כ ע"י הרשעים שכר הצדיקים יותר גדול, א"כ ז"כ הואיל ונתן וכו' נלך באיזה שנרצה, דאם אין חפץ ברשעים למה ברא אותם כלל, לז"א ובחרת בחיים זהו שבח לצדיקים שאין למידים מרשעים אלא הם הבחרים בחיים עונ"ל דאילו לא נבראו הרשעים, ע"כ היה בטל הבחירה והי' האדם מוכרח פי' במעשיו ול"ה מקום לשכר, והרי עיקר תכלית וכונת הבריא' הי' רק כדי להיטיב לברואיו וליתן שכר, וזה"ש שמא יאמרו וכו' באיזה שנרצה משום קו' הנ"ל, לז"א ת"ל ובחרת בחיים דייקא, לכך ברא הרשעים לפי שעי"ז הדבר תלוי בבחירתך למען תחיה אתה וזרעך, משא"כ בל"ז הייתם מוכרח ואין מקום לשכר, וא"כ לתי' הנ"ל, הרי אז"ל מרובה מדה טובה וכו' ואם בעונש אמרו כל מי שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו וכו', ק"ו אם גורם שכר טוב לחבירו שמכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, ויש לו להרשעים ג"כ חטוה"ב ע"י שגורמים שכר לצדיקים, וגם לתי' השל"ה אין ד' מקפח שכרם על קידוש ד' שע"י עונשם, וזה"ש הנביא להקב"ה ועמך ראוי' שיהי' כולם צדיקים כי קושי' הנ"ל מאחר שאינך חפץ ברשעים, והשיב הקב"ה להנביא לעולם ירשו ארץ גם הרשעים ע"י שכר קידוש ד' שעל ידם כתי' של"ה, ועוד נצר מטעי יר' טבע הזריעה הו' כתי' ר"ת, ועוד מעשי ידי להתפאר אלו הצדיקים שנקראו מעשי ידיו של הקב"ה כמ"ש רי' כתובות שבח הו' להם כתי' שלי הנ"ל, ועי"ז גופ' ירשו ארץ, וז"ש כ"י י"ל חעוה"ב שנאמ' ועמך כולם וכו', עונ"ר עפמ"ש הבחיי פ' ואתחנן ע"ש המד' אר"י מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אף לרשעים בעוה"ז שמא יעשו תשובה אי עשו כבר מצוה משלם להם הקב"ה שכרם בעוה"ז או שמא ומצאו מהם צדיקים שכן מצינו האריך אפים לאחז יצא ממנו חזקי' האריך אפים לאמץ יצא ממנו יאשי', לשמעי יצ' ממנו מרדכי וכו' ע"ש, ואית' בפ' חלק כשעלה משה למרום מצ' הקב"ה כתב ארך אפים א"ל למי איל לצדיקים ולרשעים א"ל רשעים יאבדו וכו' וצ"ל כתו' המד' הנ"ל, ולע"ד י"ל עוד ודאי מה"ד רשעים יאבדו אבל ארך אפים באמת הוא מי"ג מה"ר שהקב"ה מרחם על בריותיו לפנים משוה"ד כנ"ל, והנה מצינו בשאלת משה מי אנכי וכי אוציא וכו' באיזה זכות והשיב לו ד' בזכות שעתידין לקבל התורה והק' הפ"ד הרי הקב"ה דן את האדם באשר הו' שם ותי' לחלק בין זכות וחובה והוא מחסדי ד' ורחמיו עלינו עש"ה, וכן צ"ל לתי' המד' הנ"ל מ' זרע מעליא כמובן, ואית' בפסחים קי"ט וידי אדם וכו' ידו כתיב זה ידו של הקב"ה שפרוס' תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מה"ד שמקטרגת ופו' וז"ש ושטי' הנבו' ועמך כולם צדיקים אבל רשעים יאבדו כקושי' משה ולמה ארך אפים והשיב לו ד', ג' טעמים הנ"ל, א' לעולם ירשו ארץ משום מצוה א' שעשו ואני משלם לו שכרו בעוה"ז להאבידו, ב' נצר מטעי משום זרע' מעלי' דנפיק מיניי' ג' מעש' ודי דייקא להתפאר שידו פשוטה לקבל שבים ושמא ישוב, ובזה מובן היטב נוסח הפיוט בסליחות א"א אפים אתה דייקא גם לרשעים, וא"ת רשעים יאבדו לז"א ג' טעמי' הנ"ל, א' ובעהר"ח נקראת וזה לבד טעם מספיק כנ"ל, ב' ודרך תשובה הורית ושמא ישוב כנ"ל, ג' גדולת רחמיך וחסדיך הו' זה שתזכור היום דייקא לזרע ידידיך זרע' מעלי' דנפיק מיני' ואינך דן אותו על רשעו באשר היא שם, אמנם השני טעמי' אחרונים הנ"ל אין אנו יודעין אם נשוב כהוגן ואם יצ' ממנו זרע' מעלי', לכן בקשתינו רק שתפן אלינו ברחמים כי אנו מחזיקי' בתי' א' בי אתה הוא בעהר"ח ובעהר"ח נקראת כנ"ל - עכ"ד של אבי הג' זצוק"ל: