דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
לפרשת עקב
והי' עקב תשמעון וכו פרש"י מצית שאדם דש וכו' ורמב"ן תמ' הרי בהדיא קאמר קרא המשפטים ולא מצות ומה קל שייך במשפטים ונ"ל דמפרשים תמהו בסתיר' בפ' קדושים סיים היום לעשותם פרש"י למחר לקבל שכר והכ' אומר שכר עוה"ז ועו"ק את מאי אתי לאתוי ועוד תחילה אמר תשמעון ושוב ושמרתם ועשיתם ונ"ל דאיתא ביבמות כ"א ושמרתם את משמרתי וכו' עשו משמרת וכו' ואם כן נ"ל אין כוונת רש"י על גוף המצוות דליל קלות שדש דהא מניין יודע אם קלה או חמורה הי' נעו מעגלותי' כתיב אבל ר"ל הסייגים שדש בעקביו וה"פ אם עקב תשמעון את המשפטים ו' הסייגים עם המשפטים וסיפא מפרש לרישא ושמרתם הם הסייגים ועשיתם אותם המשפטים גופא ושמר ד' אלקיך את הברית והחסד תרתי ור' דאי' מי הקדימני ואשלם וכל השכר בתורת חסד הוא דכבר קיבל שכרו מקודם אבל הסייגים שעושה הוא לעצמו זהו שלו ע"ז יש לו שכר מה"ד לז"א ברית על ושמרתם והי' עקב וחסד על ועשיתם אותם המשפטים וא"כ י"ל נמי על גוף המצוה יש שכר עוה"ב אבל על הסייגים שעושה לעצמו גם בעוה"ז יש שכר וזהו סמיכת הפרשה ושמרתם וכו' אשר אנכי מצוך דייקא גוף המצות היום לעשותם מחר לקבל שכר אבל והי' עקב תשמעון את ר"ל עם המשפטים האלה גם בעוה"ז תקבל שכר ואהבך וברכך וכו' עכ"ל אבי הה"ג זצ"ל - ובזה יובן גם בפרשת ראה את הברכה וכו' אשר אנכי מצוך וכו' לפי מה שכתב במדרש מי הקדימני במצו' שיכול לתבוע לשלם לו שכרו מה"ד מי מל בן וכו' מי עשה ציצית מי עשה מעקה וכו' אמנם נ"ל עוד זהו דווקא בגוף המצוה אבל במחשבת המצו' באופן מעולה ובלב שלם וכגון אל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים גזר וכו' ואם עושה המצוה בכוונה זו לא מצד שכלו המחייבו גם כן רק לשם המצוה עצמה ליכא למימר מי הקדימני וז"כ הפ' מה אשיב לד' ר"ל באמרו מי הקדימני וכו' דבאמת כן הו' כל תגמולוה עלי' דייקא למעלה ממני שהקדימנו בכל אבל מ"מ כוס ישועות אשא זהו שכר המצו' מה"ט ובשם ד' אקרא דייקא על עשיית המצוה רק לשם ד' המצוה ולא מצד שכלו המחייבם וז"ש גמול על עבדך ואחי' בשכר ואשמרה דרכיך דייקא ע"ש שאתה צווית עליהם ע"ז ל"ל מי הקדימני לכן גמול וכו' וז"ש את הברכה וכו' ולא תק' לך מי הקדימני וכו' לז"א אשר תשמעון אל מצות ד' אלקיך דייקא אשר אנכי מצוה אתכם בשליחות ד' ית' וע"ז ל"ל מי הקדימני ומה"ד יש שכר וברכה ודו"ק - ונ"ל ז"כ הפ' אשרי תמימי דרך וכו' אשרי נוצרי עדותיו יר' רק באופן זה אשרי לו אם הוא רק נוצר עדותיו מ' שהמה ציוו' ד' וגם בכל לב ודרשוהו י' שיהי' בכל לב ונפש חפיצה וגם אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו יר' גם זה מה שלא פעל ולא עשה עבירה יהי' נקרא בדרכיו הלכו יר' שלא יאמ' א"א בבשר חזיר רק אפשי ואבי בשמים גזר עלי והבן ואחלי שיכונו דרכו רק לשמור חוקיך אז לא אבוש מ' שאוכל להביט לקבל שכר על כל מצותיך כי באופן זה ל"ל מי הקדימני וכו' וז"ש ג"כ במה יזכה נער את ארחו יר' שיקבל שכר לז"א לשמור כדבריך יר' אם עושה כל המצות רק לשה ד' שהוא המצווה ועוד אמר בכל לבי דרשתיך וכו' יר' אם הכוונה הוא טובה בלב שלם ועוד אמ' גם בל"ת בלבי צפנתי אמרתיך למען לא אחטא לך יר' גם בעבירה בל"ת צפנתי בלבי רק לקיים אמרתיך ולא לומר א"א בבשר חזיר ודו"ק:
והי' עקב תשמעון וכו' יובן דהנה הת"ח מבוזים כעפר בעיני המון עם כמ"ש נהנה מע"ה דומה עליו ככלי חרס וממילא לא משתמעון מילי' אבל אז"ל אשרי הדור שגדולים שומעים לקטנים ופי' הגאון בס' לוחות העדות אשריהם שעי"ז גם הקב"ה שומע תפלתם אף שהם אינם כדאים וזה"ש והי' עקב תשמעון וכו' לת"ח שנדושים בעקב אם תשמעון להם בדורשים משפטים אזי ושמר ד"א ברית וחסד אבות אף שאינך כדאי וזכות אבות תמה מ"מ ושמר לך וכו':
ועוד יובן ע"ד שפי' הספורנו פ' ויצא המשך הפ' והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' עפ"י אז"ל אם ראית דור שצרות רבות באות עלי' חכה לי שנאמ' כי יבא כנהר צר וסמיך לי' ובא לציון גואל וכו' והיה זרעך כעפר הארץ בתכלית השפלות אז ופרצת וכו' ובזה פרשתי בפ' דברים כוונת הפ' אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וכו' לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל וע"ש פי' רש"י ולענ"ד ה"פ עד דייקא לא אתן לכם מארצם עד אותו זמן אשר תגיע למדרך כף רגל שתהיו חשובים כעפר לכל הנדוש ברגל בתכלית השפלות אז וטלו מושיעים וכו' לשפוט את הר עשו ופרצת וכו' כנ"ל וכה"ג פי' הבחיי פ' ואתחנן וכן הו' בתיקונים ע"פ שבשפלונו אז זכר לנו כי לעולם חסדו וכן פי' בזוהר פסוק נפלה לא תוסיף דייקא באופן שא"א ליפול יותר דהיינו בדיוט' תחתונה אזי קום וכו' וכן פי' בס' חושב מחשבות פסוק כי שחה לעפר נפשינו אזי קומה עזרתה לנו, אמנם אם זכו א"צ לצרות אלא היום אם בקולו תשמעו אבל בלא זכו הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן וזה"ש והי' עקב תשמעון וכו' ט"ו צרות בזמן שתהיו נדושים בעפר אזי ושמר ד"א וכו' רק ברית אבות וחסדי אבות אשר נשבע להם וכמ"ש העיקרים בפ' לא לנו ד' וכו' כי לשמך תן כבוד על חסדך ועל אמתך ג' תקוות וכו':
והי' עקב במד' הלכה א"מ שי"ל מנורה וכו' מהו לטלטלה בשבת וכו' אריב"ח אימתי שמרו ישראל את השבת כשם שראוי לה תחילה כשניתנה להן באלוש ואת סבור שמ' לרעתך וכו' לא אלא לטובתך כיצד את מקדש השבת במאכל וכו' ואני נותן לך שכר מניין וקראת לשבת עונג וכו' אז תתענג ויתן לך וכו' א"ל ישראל ואימתי את נותן לנו שכר המצות שאנו עושים אמר הקב"ה מצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו אבל שכרו בעקב אני נותן לכם מניין ממה שקרינו בעינין והי' עקב תשמעון ד"א והי' עקב זה"ש לי גלעד וכו' מואב וכו' על אדום אשליך נטלי אמר הקב"ה הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתם של אדום בעקב רגלי אימתי והי' עקב תשמעון אמר הקב"ה לישראל לא תהיו סבורין בני שאני עושה אתכם כעבד שאדונו מבקש למכור אותו וכו' אלא כך אני מבי' עליכם ייסורי' עד שתכינו לבבכם אצלי וכו' שלא יניח את ישראל לעולם וכו' ועד הוכן אני מייסר עד העקב עקב כי זאת אעשה לך עד שתשמרו מצותו עד העקב עכ"ל ותמו' ונ"ל כתיב בירמי' י"ג חנו לד"א כבוד בירעה"נ יובן דרש"י פי' מצות שאדם דש ותמ' רמב"ן המשפטים כתי' ולא מצות ומה קל שייך במשפטים עוד הק' מפרשים מקרי הקודם היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וכאן אמר וברכך וכו' בעוה"ז עוד ק"ל את לאתוי מאי ועוד תחילה תשמעון ואח"כ ושמרתם ועשיתם ונקדים מד"ר קהלת מלך זה הקב"ה לשדה נעבד זה ציון שדה תחרש לפי' אוהב כסף אוהב מצות לא ישבע ממצות ואא"ל מצום קבוע לדורות מם הניו' י"ל שהרי משה כמה מצות וצדקו' עשה וי"ל מצו' קבוע לדורו דכ' אז יבדיל משה ג' ערים וכו' ותמוה ונ"ל בתנחומא פ' זו אית' והי' עקב זה"ש הנחמדים וכו' גם עבדך נזהר וכו' עקב רב מצות קלות לפי' כתי' מה רב טובך וכו' ובר"ח פי"א מאהבה בשם אדר' האזינו כ' שזה נאמ' טל אותיות גיכ"ק שהחיך נאמר בו חכו ממתקים ודהע"ה הי' נזהר בהם להוציאם במבטאם כתקנם ובבחיי ואתחנן פי' אז יבדיל משה וכו' אעפ"י שידע משה שלא יהי' ערים אלו קולטות וכו' מ"מ רצה להשתדל אפי' בחצי מצוה כדי להוסיף אותה על שאר מצותיו וצדקותי' אשר עשה ולזה רמזו ז"ל פסל לך הפסולות שלך משם נתעשר משה ר"ל כי המצות קלות בעיני אדם משם נתעשר משה עלה להשגה גדולה כי הוא העושר האמיתיי וכו' וכה"ג פרשתי שזה הי' סיבת החורבן שהעמידו דע"ל ד"ת ולא שמרו הסייגים ומשמרת וכך דרכו של יצה"ר וכו' מכף רגל דייקא באו עד ראש וזה נ"ל נמי מרז"ל דבר זה שאלו לחכמים וכו' ולא פירשו' ע"מ אבדה הארץ ר"ל איך עברו על כהתו"ק ע"ד ארוכה מארץ מדה וכן דרשו במד' איכה וקהלת שם על פ' ויתרון ארץ ועל כי עזבנו ארץ עד שפי' הקב"ה על עזבם את תורתי דייק' הסייגים וכמ"ש אותי עזבו ע"י ואת תורתי לא שמרו דייק' וזה"ש המד' ויתרון ארץ בכל היא דברים שתראה בתורה מיותרים הן כגון תוספת' שלר' וכו' ומה שתלמוד ותיק עתיד לחדש לומר לפני רבו אף הם נתנו למשה מסיני ובכלל התור' הן כגון הל' תפילין וכו' וראי דהרי מלך לשדה נעבד ביטול הסייגים דד"ס היה סיבת החורבן וגם לפי' אוהב כסף לא ישבע מן המצות זה משה שנתעשר ע"י פסולת לוחות דכתיב אז יבדיל משה וכו' ודו"ק וא"כ אין כוונת רש"י ז"ל גוף המצות דנעו מעגלותיה כתי' ול"ל קלות אבל ר"ל הסייגים שדש בעקביו וה"פ אם עקב תשמעון את פי' עם המשפטים וסיפא מפרש דהיינו ושמרתם הם המשמרת ועשיתם אתם המשפטים ושמר ד"א הברות והחסד תרתי ברית על ושמרתם והי' עקב וכו' כנ"ל מה"ד דל"ל בי' מי הקדימנו וחסד על ועשיתם אתם משום מי הקדימנו וכו' וזהו סמיכת הפ' ושמרתם וכו' אשר אנכי מצוך דייקא גוף המצוה היום לעשותם ומחר לקבל שכרם אבל והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ר"ל הסייגים גם בעוה"ז תקבלו שכר ואהבך וכו' והנה ירמי' י"ז אמר ואם ל"ת אלי לקדש א"י השבת וכו' והצתו אש בשעריה וכו' והזהיר על הוצא' אב מלאכה וע"י שלא נזהרו באיסור טלטול שגזרו עלי' משום הוצאה באו לחילול דאוריי' וכיון שהם באו מכף רגל עד ראש מסייג לגוף עבירה עונשם היה מכ"מ מכף רגל וע"כ א"ב מתום וזה"ש תנו לד"א כבוד בשמירת שבת שנא' וכבדתו וכו' ודבר דבר היינו בסייגים שלא יבואו לידי הוצאה בטרם יחשיך עיניהם בראשם וטרם ותעפו רגליכם וכו' וזה"ש והי' עקב וכו' מנורה מהו לטלטלה וכו' המרכיב וכו' חייב חטאת משום בונה וממילא הטלטול הוא הסייג ואסור לא כהמון מקצתם נזהרים בהם בפרהסי' ולא בצנעה ועושים עין שלמטל' וכו' וכתיב אם יסתיר איש וכו', ונ"ל בזה סתירת קראי אשרי נשוי פשע ר"ל שהוא מוגבה למעלה ממנו א"ל פשע מורד רק כסוי חטאה שוגג י"ל ומכסהו, אבל מכסה פשעיו מורד הו' מכסהו בעת מורדו וירא מבו"ד יותר לא יצליח דייק' במה שמשתכח עי"ז כי עושה עושר ולא במשפט וכו' עושק הו', אבל וקראת לשבת וכו' וכבדתו וכו' י"ל בסייגים אז תתענג על ד' בשכר עוה"ב ויתן לך ג"כ משאלות לבך בעוה"ז ברית וחסד כנ"ל - ענ"ל פי' ויובן קרא מה רב טובך וכו' ויד יוסף פי' ליריאך ירא' שמים ר"ל רוממת שכר עוה"ב בכח, ולא בפועל בעוה"ז, אבל פעלת שכר עוה"ז, בפועל לחוסים בך, רק עד ב"א, יראת העונש שמתייראי' וחוסים בך שינצלו מהם, ולענ"ד יאמר עפמ"ש הרמ' פי"א דעל גוף המצוה הקרן קיים לעוה"ב, והפירות בעוה"ז, הן ע"מ שאחרים למידים ממנו מנהג טוב, וזה"ש מה רב טובך וכו' ליראך, על גוף המצוה הקרן קיים בכ"ח, אבל פעלת שכר עוה"ז הפירות, הן לחוסים בך, נגד ב"א, וזה"ש סמיכו' הס' ושמרת דייק' לשון יחיד, אשר אנכי מצוך, גוף המצוה, היום לעשותם, וקרן קיים לעוה"ב, אבל אם תשמעון וכו' ושמרתם וכו' משפטים האלה שאחרים ילמדו ג"כ ממך, ואהבך דייק' לשון יחיד לטובתך וכו', את מקדש השבת וכו' ואני נותן לך שכר שנאמ' וקראת וכו' ויתן לך וכו', א"ל ישראל ואימתי את נותן לנו לנו דייק', שכר המצות שאנו עושים דייקא גם אחרים למידים ממנו, משא"כ שבת כ"א לעצמו ושכרו לעוה"ב, וגם ר"ל כגון צדקה שא"א לא' לעשות, רק בצירוף המקבל, וכיו"ב מה שאנו עושין דייק', אמר הקב"ה מצות שאתם עושים דייקא מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכרו בעקב אני נותן לכם כנ"ל, והנה בפ' דברים כתיב אתם עוברים בגבול בני עשיו וכו' אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל וכו' ופרשתי עפמ"ש הספורנו פ' ויצא וז"ל והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת אחר שיהי' זרעך כעפר הארץ כענין ותשיתי כארץ גיווך וכו' וזה שיהיו בתכלית השפלות אז תפרוץ את כל גבולות הארץ וכו' כי אמנם תשועת ד' העתידה תהי' אחר רב שפלות ישראל ההוה היום בגלותם אשר כמוהו לא נהי' כמ"ש ז"ל אם ראית דור שצרות רבות עלי' כנהר חכה לו שנאמ' כי יבא כנהר צר וסמך לי' ובא לציון גואל עכ"ל, וא"כ ה"פ עד מדרך כף רגל דייקא ר"ל עד שתהי' מדרס לרגלים כי שחה לעפר נפשינו אזי קומ' עזרתה לנו, וכתי' קרא ונתתי נקמתי באדום וכל מדותיו של הקב"ה מכ"מ, וטעם לזה דיהי' תשועה דווקא אחר רב השפלות לפי שע"י זה בהכרח יעשו תשובה, והן הן דברי המד' והי' עקב וכו' זה"ש על אדום אשליך נעלי אמר הקב"ה הכל מוכן לעשות תשובה ואני דוחק גיתה של אדום בעקב רגלי ר"ל והי' עקב תשמעון דייק' תשובו רק ע"י שתהיו נדרסים בעקב מדרך כף רגל, ונתתי ג"כ נקמתו באדום כדמפ' ואזיל אני מביא עליכם יסורים עד שתכינו לבבכם אצלי וכו' ועד היכן אני מייסר אתכם עד שתשמרו מצותו עד העקב וכו' כנ"ל:
פ' עקב והי' עקב תשמעון וכו' נ"ל דשמירה פי' לשון המתנה ומצפה על הדבר שיבו' לידו כמו ואביו שמר את הדבר עי' של"ה פ' ראה וז"ש סו' ואתחנן ושמרתי את המצוה וכו' אשר אנכי מצוך תשמור ותצפה עליהם היום לעשותם משתוקק עליהם שיבואו לידך, ולז"א והי עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם שמירה כ ושמר ד' וכו' ג"כ מצפה הו' לחנכם ולהשפיע טובו לכם, עונ"ל דאית' השמר דעשה נמי לאו הו', ולהבין נ"ל רש"י בפ' משפטים ובכל אמרתי לכם תשמרו ליתן ל"ת על כל מ"ע ור"ל מ"ע לעשות לשמה, וזהו השמר לעשותו לשמה ול"ת איכ' שלא לעשותו של"ש, וז"ש ושמרתם את המצוה וכו' לעשותם ר"ל מ"ע השמר וזהר אשר אנכי מצוך בשביל זה לעשותם, והיו' לשמה, ול"ת של"ש, לז"א והי' עקב תשמעון וכו' ושמרתם ועשיתם אותם על אופן זה שמירה במ"ע ושמר ד"א הברית והחסד וכו':
ענ"ל בהמשך הפ' לא מרובכם וכו' ומשמרו את השבועה וכו' הוצי' ד' אתכם בי"ח דייק' אף שהייתם גוי מקרב גוי יהי' צריך ליד חזקה לכבוש ברחמים את מה"ד עי' רש"י ואתחנן על ואת ידך החזקה וא"כ וידעת עי"ז כי ד' וכו' שומר הברית והחסד אף לשאינם ראוים, ומכ"ש והי' עקב תשמעון וכו' ושמרתם ועשיתם אתם עאכו"כ ושמר ד"א לך הברית וחסד:
והי' עקב תשמעון וכו' פרש"י מצות שאדם דש וכו' עי' רמב"ן, ונ"ל ע"ד הרמב"ם רמ"ה פיאה דעל גוף המצוה הקרן קיים לעוה"ב, ומה שנוהג שב"א למידין ממנו י"ל פירות בעוה"ז, וכאן ק' טוב' תחילה ושמרת לשון יחיד, ואח"כ עקב תשמעון ושמרתם וכו' לשון רבים, ואח"כ וברכך וכו' לשון יחיד, אבל ה"פ ושמרתם דייקא אשר אנכי מצוך גוף המצוה היום לעשותם וקרן קיים לעוה"ב, אבל אם תשמעון וכו' ושמרתם וכו' שגם אחרים ילמדו ממך ואהבך על שנהגת מנהג טוב בין ב"א, וברכך וכו' פירות בעוה"ז, עונ"ל שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, וא"כ י"ל על עשיי' המצוה אחר השמיעה איש שכר עוה"ב על הקדמה הנ"ל שהו' ע"ד אהבה מקלקלת השורה ה"נ משלם ד' גם שכרי עוה"ז על צד אהבה, וה"פ ושמרת וכו' אשר אנכי מצוך קודם נשמע ונעשה על עבודה באופן זה היום לעשותם ומחר לשכר, אבל והי' עקב תשמעון דייקא נשמע בסוף ושמרתם ועשיתם אותם מקודם נשמע והוא ע"צ אהבה, אזי ג"כ ואהבך וכו' ובשכר וכו', עונ"ל ע"ד ארז"ל אל יאמר א"א בבשר חזיר אלא אפשי וגזירת המקום עלי, א"כ ה"פ ושמרת וכו' רק בשביל אשר אנכי מצוך לא רק מ' ששכלך מסכים אלא ע"ש שאני המצוה, לכן היום לעשותם ומחר לשכר נצחיי' כיון שכוונתך הי' לשם הנצחיי הו' מכ"מ, אבל והי' עקב תשמעון את המשפטים דייקא בעבור שאתם מבינים אותם בשכל בשביל כך ושמרתם ועשיתם אותם ולא משום גזירתו שאני המצוה ודי אינני מקפח שכר מ"מ, אבל שכר עוה"ב רק בשביל השבועה ושמר ד"א הברית וכו' אשר נשבע וכו' אבל מצדך רק שכר בלתי נצחיי בעוה"ז וברכך וכו' כמו כוונתך שלא לשם נצחיי מכ"מ, עוד נ"ל ע"ד שאז"ל לגמר אינש והדר לסבר ורש"י ואתחנן פי' ושמרתם זו משנה ועשיתם כמשמעו, א"כ ה"פ תחילה ושמרת את המצוה וכו' אשר אנכי מצוך דייק' תלמוד ותגמור לידע מה הו' זה שאני מצוה היום לעשותם כדי לידע מה שמוטל עליך לעשות והי' עקב תשמעון לבסוף תסבר את המשפטים האלה שלמדת מקודם ובאופן זה, ושמרתם ועשיתם אותם תדע לעשותם כראוי ונכון, עונ"ל ע"ד כל הלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד לשמור ולעשות, וז"ש ושמרת המצוה וכו' ע"מ היום לעשותם, ר"ל ושמרת זו משנה תלמוד ע"מ לעשות, והי' עקב תשמעון בסוף תבינו המשפטים האלה זהו גופ' הו' השכר השגות והבנות סודות התור' וגם ושמרתם ועשיתם אותם, מספיקין בידך ללמוד לשמור ולעשות וגם בעוה"ב תבין ותשיג סודות בסוף דייקא ושמרתם וכו' ע"ד ולכו מחיל אל חיל בעוה"ב ג"כ, עונ"ל ע"ד שכ' הר"ם בפיה"מ סו' מכות דבקיום מצוה א' מתרי"ג כראוי בלי שום פניו' בעולם רק לשמה מאהבה זוכה בה לעוה"ב, א"כ ה"פ ושמרת את המצוה דייקא מצוה א' רק אשר אנכי מצוך לשמה מאהבה היום לעשותם ומחר לקבל שכר תזכה בה לחיי עוה"ב, אבל ושמרתם ועשיתם אותם יר' הרבה מצות, תזכו גם לשכר עוה"ז ואהבך וברכך וכו', עונ"ל ע"ד הרמ' הל' תשובה כל יעודי עוה"ז הם רק הכנה כדי שיוכל ללמוד לשמור ולעשות בלי מעיק ומנוע, וזהו נ"ל פי' שכר מצוה מצוה ע"י שמירת המצוה ד' מסור כל המעיקים כדי שנוכל להוסיף עוד, וז"ש והי' עקב תשמעון וכו' שכר מצוה מצוה תהיו בטוחים ושמרתם ועשיתם אותם תוכלו לעשות עוד ע"י שיתן לך ד' כל הכנה ואהבך וברכך וכו' והסיר כל חולי וכו' וכמובן עכ"ד אאמו"ר הג' וצוק"ל:
ואהבך וברכך וכו' ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר וכו' ונר' להמשיך הפסוקי' דהנה ידוע שאברהם ושרה היו עקרים ויצחק ויעקב לא היו עקרים ורבקה היתה ג"כ עקרה כפירש"י ע"פ ויעתר יצחק וכו' וי"ל דהנה אמרי' שבני בנים הרי הם כבנים לכך הי' אברהם עקר שלא יהי' לתרח זכות שממנו יצא זרע הגון אלא מצד הנס נולד יצחק אבל יצחק ויעקב לא היו עקרים שהרי הם יצאו מזרע כשר וגם רבקה שהיתה בת רשע לכך היתה עקרה שלא יהי' זרעה נחשב אחר בתואל ועוד יש טעם שלכך היתה רבקה עקרה שלא יאמר לבן מצד ברכתו ילדה רבקה בנים שהוא בירך אותה אחותינו את היו לאלפי רבבה נמצא לפי"ז שאם הרשע מברך לאחד אז נהפך לקללה אבל ה"ט אה הקב"ה לא בירך אותו תחילה אבל אם הקב"ה בירך אותו מקודם אז אעפ"י שבירך אותו רשע אחר זה מ"מ לברכה נחשב ומועיל מפני שיאמרו שברכתו של הקב"ה פעל זאת וז"ש ואהבך וברכך ר"ל שהקב"ה יתן לך ברכה וא"כ אעפ"י שברוך תהי' מכל העמים מ"מ לא יהי' בך עקר ועקרה כנ"ל - ובזה פירשתי כוונת רש"י בפ' בלק לא תלך עמהם לא תאר את העם א"ל אם כן אברכם א"ל אינם צריכים לברכתך כי ברוך היא ותמוה ונ"ל שכונתו הי' א"כ אברכם שע"י ברכתו יגרום קללה כדי שלא יאמרו ברכתו גרמה ע"ז השיב הקב"ה דבישראל לא שייך כן כי ברוך היא כבר ממנו ולא תוכל להזיק אותם בברכתך - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
ואכלת את כל העמים וכו' ולא תעבוד את אלהיהם וכו' ותמוה, ונ"ל עפמ"ש מנחם הבבלי בס' טעמי מצות וז"ל ל"ת רל"ט שלא לכרות ברית לז' עממים שנאמ' וכו' טעם מצוה זו לפי שכרתנו ברית ליוצר כל ית' לשרש אחר ע"ז לגמרי וכל אומה אחוזה וקשורה עם שרה למעלה נמצ' שאם תכרות להם ברית תכרות ג"כ ברית לאלהיהם (שריהם נקר' אלקים כמ"ש כי ד"א אלקי האלקים) לפי שאלו הז' עממין עיקרא ע"ז לכך נעקרו מן העולם ולא תוכל לחזור בך אם תכרות להם ברית עכ"ל, ולדעתו ה"ט נמי שלא לחיות מהם כל נשמה כדי לעקור שר שלהם משרשו לגמרי והיי' הך, אך מבואר ואכלת את כל העמים וכו' לא תחוס עינך עליהם וה"ט מ' ולא תעבוד את אלהיהם דייק' כי מוקש הוא לך:
והרבך וברך פרי בטנך וכו' ברוך תהי' לא יהי' בך עקר וכו' והסיר ד' ממך וכו' ואכלת את כל העמים וכ' אאמ"ו הג' זצוק"ל לפרש עפ"י הגמ' מעילה ד' י"ז שפ"א גזרה המלכות גזירה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נידות הלך ר' ראובן וכו' וסיפר קומי וישב עמהם א"ל מי שיש לו אויב יעני או יעשיר א"ל יעני א"ל א"כ לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית ובטלוה וכו' חזר וא"ל מי שי"ל אויב יכחיש או יבריא א"ל יכחיש א"ל א"כ ימולו בניהם לחי"ת ימים ויכחישו אמרו טבית ובטלוה חזר וא"ל מי שי"ל אויב ירבה אי יתמעט א"ל יתמעט א"ל א"כ לא יבעלו נידות אמרו טבית ובטלוה וכו' ע"ש לז"א כאן והיה עקב תשמעון וכו' לא תירא ממיעוט פו"ר ע"י שמירת נידה כי ואהבך והרבך וכו' לא יהי' בך עקר וכו' ולא תירא מחולשה בשמירת מילה כי והסיר ד' ממך כל חילי וכו' ולא תירא מעוני ע"י שמירת שבת כי ואכלת את כל העמים וכו' עכ"ד קדשו זצוק"ל ובפשט הפ' ואהבך והרבך וכו' נלע"ד ע"ד המד' יברכך בממון וכו' יברכך בבנים ולהיות שפעמים יש עושר שמור לרעה ח"ו וכן בני דלא מעליא טוב ממנו הנפל לז"א ואהבך וברכך בממון והרבך בבנים ובאופן וברך פרי בטנך גם הבנים יהיו ברוכי ד' וגם וברך פרי אדמתך דייקא ואמר דגנך וכו' ייחד ג' מינים משבחי א"י היותר הכרחים וכלל ג"כ אלפים וצאן בפרי אדמתך מכאן דבהמה גדולי קרקע הוא:
ואהבך וברכך וכו' נ"ל עפ"י מאחז"ל מפני מה יש צדיק וטוב לו רשע וטוב לו רשע בן צדיק טוב לו צדיק בן צדיק טוב וההבדל ביניהם דצדיק אינו מפסיד כי אוכל בעוה"ז בזכות אבותיו ושכרו שמור לעוה"ב אבל הרשע מפסיד באכילתו שכר עוה"ב ונ"ל זהו פי' צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כי שכר עוה"ב הוא עדן ועונג הנפש וזה"ש צדיק אוכל גם בעוה"ז לשובע נפשו דייקא ר"ל עכ"ז אינו חסר כלום משכר הרוחני להשביע בצחצחות נפשו אבל ובטן רשעים תחסר כי באכילתו בעוה"ז מפסיד שכר עוה"ב וא"כ זהו סמיכות הפרשה וה"פ שומר הברית והחסד וכו' לאלף דור היינו זכות אבות וקאמר אלא דיש הבדל בין הבנים אם הם רשעים משלם לשונאיו אל פניו להאבידו מאכילו זכות זה בעוה"ז ובטן רשעים תחסר אבל והי' עקב תשמעון וכו' ושמר ד"א לך דייקא בצירוף צדקתך גם הברית והחסד וכו' לאבותיך ואהבך וברכך דייקא יהי' הברכה מורה אהבה לטובתך כדין צדיק בן צדיק אוכל לשובע נפשו ואין חסר והנה גם בשכר עוה"ז יש הבדל בין צדיק לרשע כי לרשע מטיב ע"י שליח ונ"ל זהו פי' הפסוק מפי עליון לא תצא הרעות והטוב דייקא ר"ל אף טובה שהיא לרעה כגון ומשלם לשונאיו להאבידו אבל ברכה לצדיק ממנו ית' בלתי אמצעי לז"א כאן ואהבך וברכך דייקא הוא בעצמו כנ"ל. [א"ה ונר' לפרש ההמשך מהפסוקים דכ' והיה עקב תשמעון וכו' ולמעלה נאמר ושמרת את המצוה ואת החוקים אשר אנכי מצוך היום לעשות ופירש"י היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם בלשון יחיד ואח"כ אמר והי' עקב תשמעון וכו' בלשון רבים ואח"כ ושמר לך את הברית וכו' בלשון יחיד וז"כ ושמרת את המצוה וכו' בלשון יחיד דהיינו שאתה לבד תשמור את המצוה ולא אביך שאתה צדיק בן רשע שאין בידו מאביו כלום לזה היום לעשותם ולמחר לקבל שכר כי בעוה"ז לא יקבל שכר מצותי' כדי שיניח לבניי, אבל אם והי' עקב תשמעון וכו' ושמרתם וכו' בלשון רבים דהיינו שיהי' צדיק בן צדיק ויש לו שכר מצד אביו ומצדו אז ושמר לך את הברית וכו' אשר נשבע לאבותיך שיש לך גם זכות מאבותיך ע"כ ואהבך וברכך אפי' בעוה"ז כי לצדיק בן צדיק טוב לו אפי' בעוה"ז כדאית' בגמ' בפ"ק דברכות]:
וברכך והרבך וברך פרי בטנך ותמו' הכפל, ונ"ל דאית' במגילה כ"ח יה"ר שתגיע לחצי ימי ולכולהו לא מ' הבאים אחריך בהמות ירעו, לז"א יברך בגדולה, והרבך, למען ירבו ימיך ולא תחוש לבאים אחריך, כי ג"כ וברך פרי בטנך בגדולה כנ"ל:
ואמר ונתן מלכיהם בידך נ"ל ר"ל שריהם למעלה והאבדת שמם מתחת השמים דייקא שלא יקראו עוד שר אומה פלונית היינו אבידת שמם ולא עצמותם אבל לא יתיצב איש בפניך עד השמדך אותם דייקא בני אדם תשמיד אותם עצמותם לגמרי כנ"ל:
כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך והנה כבר הק' הסיפורני מה בא לברך את ישראל ולומר שיתן המחלה בשונאיהם מה תועלת יש להם בזה והספורני פי' דחולי מצרים הי' השחין וכדומה הי' חולי המדבק ומאד הי' צריך לשמור שלא לדבק עם אדם אשר יש לו חולי זה ע"כ הכ' בא לאמר כל חולי וכו' לא ישימם בך לרבית' אעפ"י ונתנם בכל שונאיך שהם יהי' חולים אעפי"כ לא ידבק בך ונר' לפרש דהנה גדול שכר מצות ביקור חולים כמו דאית' בגמ' אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד' אין דל אלא חולה והמבקרו ניצל מדיני של גיהנם שאין רעה אלא גיהנם והנה מצינו שמחויבים לפרנס גם עניים נכרים וגם אית' שמחויבים לבקר אף חילי נכרי אם הוא אדם חשוב או גדול ע"כ מאחר שהתוה"ק הבטיח לנו שלא ישים בנו שום חולי לפי"ז יש לנו הפסד גדול שנפסיד שכר מצות ביקור חולים שהי' מצוה גדולה ע"כ אמר לנו שישימם בכל שונאיך ותוכל לקיים בהם מצות ביקור חולים - מאבי הג' זצוק"ל:
ואכלת ושבעת וכו' על הארץ הטובה וכו' והק' בזוהר א"כ בח"ל א"צ לברך, ועו"ק דהל"ל אם תאכל, דהרי אכילה אינה מ"ע, ונ"ל כתי' בכ"מ אשר אזכיר את שמי אבו' אליך וברכתיך, וז"ש ואכלת וכו' וברכת את ד"א בכ"מ שתעשה כן יהי' הארץ הטובה, כי אבו' אליך וברכתיך, ענ"ל דלפעמים ישבע העין מראי' רוב טובה ושפע שבעה נפשו כמ"ש במ"ר וירא ע"ש, ומ"ש ואכלת ומיד ושבעת וה"ט לפי שתהי' על הארץ הטובה, ויהי' אכילתך מתברכת במיעיך, עונ"ל כתי' לנפש חי' ודרז"ל החיה איתה נפש שנתתי לך, אמנם ראוי ומחויב הוי בכל דרכיך דעהו כמ"ש בש"ע א"ח סי' רל"א ונ"מ שלא לאכול מותרות, רק כדי סיפוקו לעבודת ו', וז"ש ואכלתם באופן זה ושבעת מיד ולא מותרות, וה"ט דכל כוונת אכילתך יהי' רק כדי וברכת את ד"א על הארץ הטובה, וא"כ מדבר יותר עם יושבי ח"ל שנזכה נברך את ד' בא"י, וז"ש ואכלתם אכול ומיד ושבעת כי אכילה יהי' רק כדי והללתם את שם ד' וכו' צ"ל אי יאמ' על הארץ וכו' פי' בשביל נתינת הארץ והו' ברכת הארץ שבברהמ"ז, וכ"פ רמב"ן ע"ש והנאני:
כל המצוה וכו' תשמרון וכו' וירשתם את הארץ, ותמו' מצוה לשון יחיד, ועוד כבר כתי' כן ר"פ עקב תשמעון וכו' וברכך, ונ"ל תוס' ורשב"א הק' כיון שהי' מודע' עד אחשורוש למה נחרב הבית, ותי' רשב"א שנחרב מ' ע"ז והו' מזי"ן מצות ב"נ ואי' בהוריות מומר לע"ז הו' מומר לכל התו"כ שנא' וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וכו' בע"ז מיירו, וז"ש כל המצוה דייק' מצוה א' ששקולה ככולן, והו' המצוה אשר אנכי מצוך דייק' אנכי ול"י לך מפי הגבורה שמענום היום תשמרון לעשות, גם היום תזהרו במצוה אף דעדיין איכ' מודעה לז"א כי ע"ז ממצות ב"נ הו' ולמען כן תחיון וכו' וירשתם את הארץ וכו' ובחטא ע"ז תגלו מתוכה מה"ט כנ"ל ועי' ספורני' עכ"ד אאמו"ר הג' זצוק"ל:
רבים הגוים האלה וכו' לא תירא מהם וכו' לא תערוץ מפניהם וכו' ונשל וכו' ל"ת כלותם וכו' מהר וכו' ותמו', וכ' אאמ"ו הנ' זצ"ל ס"פ חקת כתי' בעוג אל תירא אותו, ואז"ל מ' שהי' לו זכות מאברהם ירא משה ממנו וכתי' הירא את ד' מעבדי פרעה הניס מקנהו ועבדיו וניצולו והנה אל לשון חוזק כמו ואילו הארץ לקח, וז"ש רבים הגוים האלה מצד הריבוי לא תירא מהם וכו' וכן יעשה ד' לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם אבל הנשארים והנסתרים מפניך ויש להם זכות מה שהם יראים דבר ד', מ"מ לא תערוץ מפניהם כי ונשל ד"א את הגוים האל דייק' החזקתם מ' זכות, רק לא תוכל כלותם מהר כי יאכלו תחילה זכותם בעה"ז, ואמר אל גדול ונורא, כד"ק תהלים סי' ק"ו פי' נוראות על י"ס דפעולה שהו' שידוד טבע עי"ז הו' וראוי מב"א נקר' נורא עי"ז ע"ש, ולז"א רבים הגיים וכו' ביד חזק' ובזרוע נטוי' וכו' כן יעשה ד' וכו' שידוד טבע הו' זה והנשארים והנסתרים מפניך ונשל וכו' הו' כדרך הטבע, לז"א כי ד"א גדול ונורא עכד"ק:
פ' עקב והי' אם שכח וכו' אבד תאבדון וכו' ד' מאביד וכו' עקב לא תשמעו בקול ד' אלקיך ותמו' ונ"ל דאיתא בפדר"א ב' ספרי וראב"ד דעונש ע"י דיא עצמו הוא חרוץ ומשפט חזק מאד ע"ש וכתיב בפרשת ואתחנן בחטא ע"ז אל קנא ור"ל לי נקם ושילם ד' בעצמו ליקח ממני נקם ונ"ל שהוא מדה כ"מ לפי שאנכי ול"י לך מפי הגבור' שמענו וזה"ש והי' אה שכח וכו' והלכת אחרי א"א דייק' תשכח את ד' אנכי ד"א והלכת אחרי א"א וכו' והשתחוית וכו' היפוך ל"י לך א"א על פני ופי' האלשי"ך דר"ל אי השתחוי' מ' האדם צלם אלקי' ע"פ ע"ש אבד תאבדון כפל ר"ל אביד' חזק' וחרוץ מאד נצחיי' ח"ו כי יהי' האבוד' באופן זה בגוים אשר ד' דייקא מאבוד מפניכם ד' עצמו כן תאבדון וה"ט עקב ל"ת בקול ד"א דייקא בקול ששמענו מפי הגבורה:
לא במסכנת תאכל בה וכו' ונ"ל הכוונה כי דרך עני לשבוע בלחם כמו שכתיב שבעים בלחם נשכרו ודרך עשיר בתענוגות ואמר כי לחם א"י יפה וטוב מאד גם מעושר יאכלו אותו ולא מחמת עוני במסכנת כי לא תחסר כל בה כטעם מן יש בו כנ"ל:
וצימאון אשר אין מים וכו' נ"ל פי' כי יש צימאון אף שיש מים אלא שמרים או מלוחים הם ויש עכ"פ למתקם פת בסלו מקרי וגם אפשר מיהת ברחיצה שהיא כסוכה ושתיי' לז"א וצימאון אשר אין מים כלל וצער מרובה ביותר וגם לגודל הנס המצו' לכם מים וכו' יש מאין המוחלט - ואמר והוא יכניעם ר"ל השרים של מעלה והורשתם מהר האומה שלהם למטה כי יחלש כחם וכמ"ש יפקוד ד' על צבא המרום וכו' גם אמר הו' דייק' ישמיד' והו' דייק' יכניעם לפניך דייק' כאילו אתה המאבידם ולכבודך יעשה כן כנ"ל: ויתן ד' אלו וכו' ונראה לפרש כשנדייק הכתובים בפ' עקב בשנויים הבאים מלוחות הראשונות ללוחות האחרונות דבלוחות הראשונות כתיב ויתן ד' אלו את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ד' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ובלוחות אחרונות כתיב ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר ד' אליכם מתוך האש ביום הקהל ויתנם ד' אלי והנראה בזה כי בהלוחות שהי' מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים בעשרת הדברים הי' נכלל כל התורה כל גלוייו וצפוניו וראיתי באור החיים פ' יתרו על הכתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר וז"ל עוד אמרו לאמר יכוון אומרם ז"ל שכל התורה כולה רומזה בו' הדברות והוא אמרו לאמר פי' דברים אלו יש בהם אמרות אחרים כלולות וראיתי לתת טעם בהשמע ד' לישראל ב' דברות אלו אנכי ולא יה' לך כי הם ב' שרשים לב' כללות המצות מצות עשה ומצות ל"ת אנכי היא עיקר ושורש כל מצות עשה לא יה' לך היא עיקר ושורש כל מצות ל"ת לזה נטע ד' בהם מפי אל עליון שרשי ב' עיקרי המצות שבזה לא תימוט תורה מפי זרעינו לעולם ועד עכ"ד ובזה יובנו שינוי הכתובים מלוחות הראשונים ללוחות האחרונים שביום הקהל שפסקה זוהמתם והשיגו כל התורה כולה מתוך ה"י דברות וע"כ כתיב ועליהם ככל הדברים וגו' אבל בלוחות האחרונות שחזרה זוהמתם ע"י מעשה העגל השמיענו הכתוב איך נתמעטה השגתם ונפלו ממדרגתם ואמר ויכתב על הלוחות כמכתב הראשון כלומר שלא הי' שם שום מגרעת וחסרון מצד קדושות המכתב וכמו שהי' כלול ורמוז כל התורה כולה בלוחות הראשונים כך הי' כלול במכתב האחרון ואעפ"כ אין מובן לכם כי אם עשרת הדברים אשר דיבר ד' וגו' ואמר הסבה לזו ויתנם ה' אלי כלומר כוונת הכתיבה אלי לבד ניתנה וכן איתא במדרש אלי ניתנה ולא לכם [א"ה עכ"ל א"ז הגאון ר' עזרא צורף זצוק"ל-]:
ואתפלל וכו' אשר פדית וכו' בי"ח וכו' בכחך הגדול וכו' וכ' אאמו"ר הג' זצ"ל עפ"ש העקרים ג' מיני תקוה החסד והבטחון והכבוד וז"ש ד"א אל תשחת וכו' אשר פדות בגדלך זו מדת טובך החסד כמ"ש רש"י כו' ואתחנן וא"ת השתא אינם כדאים לחסד לז"א אשר הוצאת וכו' ביד חזקה לכבוש בחזקה למה"ד לפי שהיו גוי מקרב גוי ואם כן תקות החסד איכ' ועוד זכור לאברהם וכו' שהבטחתם ואיכ' תקות הבטחון ועוד פן יאמרו וכו' מבלי יכולת ד' וכו' ואיכ' תקות הכבוד ואמר לאברהם ליצחק וליעקב הזכיר למ"ד בכל אחד מהם לפי שכל אחד כדאי לעצמו והזכיר כולם לפי שחטאו בג', במחשבה, שאיוו לאלוהות הרבה ובדיבור ומעשה לז"א אל קשי וכו' רשעו ואל חטאתו ג' אבות יכפרו על ג' אלו עכד"ק:
הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם וכו' כ' רש"י זו אחד מי' ק"ו והק' מרש"א מעובד' דר"ז כשמת הדרי בתיובת' הברוונו מ' דל"ל מגין וכו' ע"ש ונ"ל דרש"י פירש לך רד כי שחת וכו' כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם עכשיו שחטאו לך רד מגדולתך א"כ ממנ"פ שאל מהם אם החזיקו אותו למגין עליהם איך חטאו בע"ז יר' בעגל הא עי"ז יסתלק הגנתם וירד מגדולתו אע"כ שלא היו מחזיקים אותו למגין ואף שבאמת הגין והתפלל ועומד בפרץ עליהם כ"פ ומכ"ש אחר שלא יחזיקוהו למגן למפרע כדי להרהר אז בתשובה וז"ש הן בעודני חי עמכם ר"ל שחיותי וקדושתי וגדולתי הוא עמכם דייקא יר' כלום נתתי גדולם אלא בשבילכם ואני חי עמכם ומכל מקום ממרים הייתם עם ד' בחטא ע"ז העגל והייתם אומרים שיש שותף עם ד' כמו שכתיב אלמלא וי"ו שבהעלוך וכו' אה כן ע"כ לא החזקתם אותי למגין, ואם בחיי כן שהרבה פעמים באמת הגנתי בזכותי עכ"פ ואף כי אחרי וכו' וא"ש ודוק: מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה וכו' ולאהבה וכו' יובן דהנה יראה קודם לחכמה תחילה סור מרע ואח"כ עשה טוב וזה"ש הפ' קוה אל ד' ע"ד שכתב רמ"א ריש א"ח בשם המורה והוא והוא היראה בחושבו תמיד ד' לנגד עיניו ועי"ז חזק ויאמץ לבך אחר כך וקוה אל ד' מאהבה ובהקדמות התיקונים מביא ראי' לזה מנקודות שם הוי' ב"ה שיבא קודם ק"מץ וכן זה שמי הרומז ליראה שס"ה ל"ת עם י"ה קודם לזה זכרי הרומז לאהבה רמ"ח עשה ע"ש וזה"ש מה ד' אלקיך ר"ל כמו שהוא י"ת נכתב כך שואל מעמך והוא זה כי אם ליראה וכו' תחילה ואת והב בסופה אחר כך לאהבה וכו' ולא בהיפוך ולכן נגלה הקב"ה למשה באש תחילה לרמז על שהי' הוא שכר היראה ותראינה המילדות וכו' ויעש להם וכו' כי ירא מהביט עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל: בפסחים די כ"ב איתא דרש ר"ש העמסוני וכו' כיון שהגיע לא"ד תירא פירש עד שבא ר"ע וכו' ותמ' מהרש"א מ"ט לא פירש מקודם בהגיע לואהבת את ד' אלקיך ושאילת ראשונים הוא בתשובת הרמ"ה בסוף ח"ב משו"ת הרשב"א ובתשובת מהרי"ל סי' א' ונ"ל דיש להבין דמצות מורא כתיב גם באב ואם איש ואמו ואביו תיראו אבל מצות אהבה לא כתיב בהו אלא ואהבת את ד' אלקיך וכו' ומצות כיבוד נהפוך הוא באו"א כתיב כבד את אביך וכו' ולא כתיב בהו [אלא ואהבת] מצות פרטית לכבד ד' ונ"ל דכיבוד בהכרח הוא בכלל אהבת שהאוהב הוא מכבד והמכבד הוא האוהב לכן אהבת הקב"ה הוא עיקר המצוה והוא המסבב לכיבוד וגבי אב ואם עיקר המצוה הוא הכיבוד והוא המסבב האהבה וגם הרי דרשו חז"ל ואהבת וכו' ובכל מאדך בכל ממונך והיינו כיבוד כמ"ש כבד את ד' מהונך והנה ז"ל בעל ספר החינוך מצוה תי"ח לשון הספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אהב אדם המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבכם שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והי' העולם כלומר שעם ההתבוננת בתורה תתיישב האהבה בלב האדם בהכרח ואז"ל שזאת האהבה תחייב האדם לעורר ב"א באהבתו לעבדו כמו שמצינו באברהם דיני המצוה שראוי לו לאדם שישום כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השי"ת הערוך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד וממשלה הכל כאין וכאפס ותהו כנגד אהבתו ית' עש"ה בטוב טעמו ונעימי נאומיו יוצא מכל דבריו כי שני סוגי אהבה הכי יש אוהב כאברהם שמקרב הבריות לאהבת ד' ית' ולזה בהכרח לאהוב גם עושר וכבוד דהיינו בכוונה לאהבת ד' שיהיו דבריו נשמעים לקרב שאר הבריות ג"כ לאהבת ד' א"כ ואהבת את ד' אלקיך וכו' לרבות סוג אהבת השנית גם אהבת גשמיים וקנוונים בשביל אהבת ד' וזהו נ"ל כוונת חז"ל ביומא דף פ"ו תני' ואהבת את ד"א שיהי' שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פ' שלמד תורה אשרי אביו וכו' אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה ראיתם פ' שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכו' הייני כמ"ש דמרביו דאת נפ"ל הא ואהבת את ד"א שתסבב לאחרים לאהוב ד' ואז"ל מה הבריות אומרות וכו' ע"כ היינו המון ע"ה דאילו ת"ח בלא"ה הם יודעים כחה של תורה ואוהבים ד' אבל אמר שיהי' שם שמים מתאהב על ידך אצל ע"ה המון העם וגם כיון שדבור ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות הרי היא אוהב את המקום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה א"כ את לרבות תורתו משמע לאהוב הבריות לשם ד' כדי שגם אחרים יאהבו את ד' על ידך כנ"ל ועי' בספר ראשית חכמה שטר אהבה ע"ז הזוהר כולה אהבה אתקריא ובגין אהבה קיימא כולא וכו' אלקיך וכו' וע"ד מאן דרחים למלכא הא אתקשר בההו' אהבה ובגין דא ואהבת את ד"א פי' שם ד' נקרא ט"ד שהווה כל ההויות שבעולם ואפי"ה לא נקרא אלקי המלאכים או אלקי הגלגלים אלא אלקי ישראל והיינו אלקיך שהוא משתבח בך ורוצה להקרא אלקיך וכשם שאוהב אותך ראוי שתאהבהו וכו' ע"ש וכ"ה בפתיח' מיד רות אלקיך אלקיך אני וכו' אמר רשב"י אלקיך אני לכל באי עולם ולא ייחדתי שמי אלא על עמי ישראל אין אני נקרא אלקי כל האומות אלא אלקי ישראל וכו' א"כ ז"כ חז"ל על ואהבת את ד' וכו' שיהי' שם שמים מתאהב על ידך וע"ש זה אלקיך הוא משתבח בך ולא נקרא אלקי המלאכים שהם אוהבים אבל אי אפשר להם שיתאהב על ידם וזה"ש ואהבת את ד' שיתאהב על ידך וכו' וע"י זה אלקיך ולא אלקי המלאכים ועליו הכ"א עבדי אתה דייקא לזכות גם אחרים ולקנות לי עוד עבדים לכן ישראל אשר בך אתפאר ולא בזולת אתפאר דייקא רצה לומר בך על ידך אתפאר אנו גם מזולתך מתאהב והיינו משום דכתיב סמוך ואהבת את ד' וכו' מה שאין כן במצות מורא את ד' אלקיך תירא ליכא למדרש הכי שיהיה שם שמים מתיירא על ידך ולק"מ תמי' המפורשים כנ"ל:
לא תערוץ מפניהם וכו' ומקודם אמר לא תירא מהם ותמו' הכפל והשינוי ונלע"ד לפמ"ש בשם הפלאה אהא דאסור להסתכל בצורת אדם רשע ה"ט שלא ימשוך על עצמו מטומאתו עלי' וח"ו יגרם נזק אבל אם הוא צדיק אדרב' מצוה הו' להסתכל בו ולמשוך ממנו כל ניצוצי הקדושה שבו ויעשה גל של עצמות לז"א כאן לא תערצון מפניהם דייקא להסתכל בפניהם כי ד"א בקרבך יר' ותמשוך מהם הקדושה לא תוכל כלותם מהר וכו' ולקמן אמר והורשתם והאבדתם מהר וכו' ותמו' ורמב"ן הרגיש ותי' דלקמן על הרוב מדבר ולע"ד א"ש הכא אם תירא מהם קאמר ואתה סבור שאתם הנוצחים איכה אוכל להורישם אוכל דייקא לז"א ודאי מ"מ ונשל ד"א וכו' אבל לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה ולק"מ קו' רש"י אין מתייראים מן החי' דבאופן זה שפיר ה"ל אין ע"ר של מקום אבל להלן אמר וידעת היום כי ד"א הו' העובר לפניך הו' ישמידם והו' יכניעם וכו' דייקא לכן והאבדתם מהר דכה"ג ה"ל עושין רצש"מ ונקטי' כי קו' רש"י אין מתייראים מן החי' עוד נ"ל להלן הקדים להם אתה עובר וכו' לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וכו' בני ענקים וכו' מי יתייצב לפני וכו' ותמוה הלא חטא מרגלים הי' בזה על שהכניסו מורך בלבבם לאמר היינו כחגבים בעיניהם וגם בני ענק ראינו שם וא"כ מה ראה משה לכפול להם אותן הדברים שכבר נכשלו בהם לכן נ"ל דחדא מתו' באידך כיון דבאמת כבר ידעו מעוצם האומות ובני ענק מדברי המרגלים וכיון דכאן אמר להם משה לא תוכל כלותם מהר ירא משה שמא מתוך זה אדרב' יכניס מורא בלבם שמא ברבות הזמן ירבו עליהם הענקים לזה חזר ואמר כאן לזה שאמרתי ל"ת כלותם מהר ר"ל כל האומות שאין חזקים ועצומים ממך וכמ"ש כאן ונשל ד"א את הגוים האלה וכו' אבל איתן העצומים ממך עם א' דייק' גדול ורם בני ענקים אשר מי יתייצב לפני ב"ע אותם באמת והורשתם והאבדתם מהר עונ"ל לתרץ עד"ה בתחבולות תעשה מלחמה אבל הבטיחם כי איתן מעט מעט שתכלה ד"א הו' יכניעם ותש כחם ועי"ז והאבדתם מהר וא"צ למלחמה גדולה כנ"ל:
ועתה ישראל מה ד' שואל מעמך כ"א ליראה וק' למה נאמר מעמך הלא כבר נאמר ישראל וידענו שממנו הוא מבקש לעבוד אותו ועו"ק למה אמר ליראה דהוא מדריגה פחותה ולא אמר לאהבה כמ"ש אח"כ לאהבה את ד' וי"ל דאית' בברכות כ"ח כשחלה ריוב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו ברכינו א"ל יה"ר שתהא מור' שמים עליכם כמור' בשר ודם א"ל תלמידיו עד כאן א"ל ולא תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם ע"כ נמצא למידן מדבריו דהיראה צריך ללמוד מבני אדם אבל שאר מדות טובות צריך ללמוד מהשם כמו שאז"ל ובו תדבקון הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום ולפי"ז מתורץ קושי' הנ"ל וכך אמר הכ' מה ד' שואל מעמך דהיינו ללמוד ממך כ"א ליראה אבל שאר מדות צריך אתה ללמוד מהקב"ה לכן נקט שפיר לשון יראה מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה את ד' אלקיך ונר' לבאר דאית' בגמ' הדבק במדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וחנון ובכל המעלות ומדות של הקב"ה ראוי לו לאדם לדבק בהם חוץ מדבר אחד שציוה הקב"ה לאדם מה שאי אפשר לו ית' לקיים דהיינו יראה לירא מפניו דזה אי אפשר בהקב"ה דאין שייך בו ית' יראה שהרי הוא המושל בכל העולם כולו וז"כ הכתוב ועתה ישראל מה ד' אלקיך דהיינו כל המעלות שיש בד' אלקיך שואל מעמך שאתה תדבק במדותיו ובדרכיו כי אם דהיינו דבר אחד הוא שואל מעמך שאתה תעשה מה שאינו בו יתברך וזה ליראה את ה' אלקיך דזה א"א בהקב"ה ואתה מצווה ליראות מפניו מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
ועתה ישראל מה ד"א וכו' כ"א ליראה וכו' ואז"ל במגילה כ"ה אטו יראה וכו' אין לגבי מ"ר מלת' זוטרת' הי' וכו' ותמיה עדיין הקו' במקו"ע איך אמר להם כזה אם אצלם לאו זוטר' הוי גם ועתה צריך פי' ועי' רש"י ונ"ל באמת אותו דור דעם באי הארץ הי' נקיים בלא חטא וקיי"ל דור לפי מנהיג ודאי אצלם ג"כ מלתא זוטרת' הו' כמו אצל משה ולז"א ועתה ישראל דייקא כמו מדריגות ישראל עתה בתכלית השלימות מה ד"א שואל וכו' וזהו שדקדקו חז"ל בלשונם אין לגבי משה ולא גבי משה אלא לגבי ור"ל אצל אותן שבימי משה הי' ג"כ מלת' זוטרת' כמו גבי משה דור לפי מנהיג וזה"ש משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול וי"ל דומה עלי' כקטן שמבקשים ממנו דייקא וקאי על ישראל - עוד נ"ל לפמ"ש האלשי"ך בפי' הס' אל תוכח לץ וכו' הוכח לחכם וכו' דר"ל החשיבהו לחכם וכו' ונ"ל ז"כ הפ' הוכיח תוכיח את עמיתך דייקא ר"ל אם תוכיח באופן זה תוכיח לומר שהוא עמיתך ולא תשא עלי' חטא דייקא לומר לו פושעי ישראל את וכו' וא"כ ודאי מרע"ה נמי עשה כה"ג לז"א ועתה ישראל דייקא כפי מדרוגתכם כעת עתה גדולי הערך מלת' זוטר' שואל מעמך וז"ש אין לגבי משה מלת' זוטרת' הוי ולכן החשובים מאד ואמר אצליכם כעת עתה ג"כ הרי הו' מלת' זוטרי ולכן ומלתם ערלת וכו' אמנם חלק לבם עתה יאשמו כתיב ומגדרי היראה הו' ג"כ לאהוב שלום כמדתו של הקב"ה עושה שלום לז"א ועתה ישראל כפי שלימותכם עתה מה ד"א שואל ר"ל כל שאלתו איני רק מעמך דייקא לשון יחיד שתהי' באחדות כ"א ליראה וכו' ללכת בכל דרכיו וכו' ר"ל מחייבי היראה הו' להדבק בדרכיו וא"כ מה הו' עושה שלום אף אתה כן אבל זולת זה היו בתכלית השלימות כרצון ד' ית' והי' רק מקום מורא שלא יהי' פירוד דחלק לבם עתה יאשמו עתה דייקא גם במדריגתם ועתה ישראל כנ"ל מ"מ יאשמו וא"ש בזה דחסר וי"ו העיטוף גבי ללכת בכל דרכיו וכו' ולאהבה אותו דייקא דהל"ל וללכת וכו' אמנם א"ש שהו' רק פי' על היראה ור"ל מחיובו היראה הוא ללכת בכל דרכיו וכו' ולאהבה אותו ד ויק' עי"ז יראה מביא לידי אהבה ולעבוד וכו' בכל נפשך ולא אמר נמי ובכל מאדך ל"ל שהו' נכלל בללכת בכל דרכיו וא"א בלא חסרון כיס מה הוא גומל חסדים מלביש ערומים אף אתה וכו' וגם לדרש בכל מדה שהו' מודד לך היי מוד' לו אם שראוי ומחויב הו' כן אבל לא יפול על שואל מעמך כמובן - עוד נ"ל הפ' והמשך הכתובים וקו' הנ"ל לק"מ ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך ור"ל כל מה שהוא שואל מעמך והוא כ"א ליראה וכו' ללכת וכו' ולאהבה וכו' ולעבוד וכו' ובכל נפשך לשמור את מצות ד' ואת חקותיו וכו' כל שאלתו בכל אלו אינו כ"א לטוב לך דייקא והאי כ"א מושך על לטוב לך ע"ז אמר הן לד"א השמים וכו' וא"כ מה צדקת מה תתן לו רק באבותיך חשק וכו' וא"כ שלטובתכם הוא שואל מכם מהראוי הוא ומלתם וכו' וכה"ג פי' הספורנו שוב מצאתי גם ברמב"ן עש"ה - עונ"ל דלק"מ קו' הנ"ל דעוד תמוה מאי ליראה את ד"א הרי התחיל מה ד"א שואל מעמך וכו' והל"ל ליראה אותו כמ"ש מיד אחז"ל ולאהבה אותו ונ"ל אז"ל אין ועתה אלא תשובה וילפי' מהכ' ותמוה הרי אילו שאמר להם מ"ר כן באי הארץ היו בלא חטא ותשובה מאן דכר שמי' ודלמא על תחילת צדקת האדם קאמר ונ"ל דארז"ל הלואי איתי עזבו ותורתי שמרו וכו' ותמו' ונ"ל פשוט אית' בפסחים דע"ה הוא שונא לת"ח וא"כ הרי אז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זא"ז ותמו' התם אמרו משום דתורתו לא שמרו וכו' וקרא צווח דה"ט על עזבם תורתי ועוד הרי כתיב שנאו בשער מוכיח ויהי' מלעיבים במלאכי אלקי' וכו' ומעשה דזכרי' יוכיח מה עלתה לו על התוכחה לכן נ"ל זב"ז תליא אילו היו עוסקים בתורה ממילא לא ימלט שהי' נכנס באזניהם שמץ מה מדברי הנביאים המוכיחים אותם אבל ע"י ותורתי לא שמרו וע"ה היא שונא לת"ח שנאו בשער מוכיח והיו מלעיבים ובטלה התוכחה ונחרב ע"י זה מ' שלא הוכיחו זא"ז אבל הסיבה הי' לזה על עזבם את תורתי והלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו המאור שבה ר"ל המוכיח הי' מחזירכם למוטב כי הת"ח המה נקראים מאורות הגדולים ע"ש השמש שהם פועלים פעולת השמש בתוכחתם ע"ד שפי' הב"ל מרגליות טובה הי' תלוי בצאוורו של אאע"ה ואח"כ תלאה בגלגל חמה עש"ה וזה נ"ל פי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וכו' כי העובד מיראה אינו מוכיח דמה איכפת לו באחרים אבל העובד מאהבה כל מגמתו להחזיר אחרים רבים למוטב ומוכיח אותם וז"ש ואוהביו דייקא כצאת השמש וכו' פועלים הם פעולת השמש להחזיר הב"א לעבודת ד' וזה"ש דוד שהי' עושה ג"כ מאהבה אלמדה פושטים דרכיך ועי"ז וחטאים אליך ישובו וי"ל כיון דתשובה מאהבה זדונות נעשם זכיות לז"א אלמדה וכו' והוא מאהבה ועי"ז וחטאים דייק' דהל"ל וחוטאים דומי' דפושעים אבל ר"ל החטאים שלי אליך ישובו ויעשו זכיות ע"ד שפי' בס' הפלאה זכה נעשה לו סם חיים הס"ם ג"כ נעשה חיים ואית' את ד"א תירא לרבות ת"ח וה"ט כי הם המוכיחים המאורות הגדולים כצאת השמש ומחזירים למוטב וא"כ אם אמנם יראת די דבר גדול הוא אבל יראת הת"ח מלתא זוטרי הי' טפי וגם משה שלא הי' ת"ח גדול ממנו כי הו' הי' רבן אצלו ירא' ד' הי' מלת' זוטר' וכיון דרק מיראה מרבינן הת"ח אבל מואהבת את ד"א לא מרבי' ת"ח לז"א משה ועתה ישראל מה ד"א וכו' כ"א ליראה את ד"א דייקא ליראה אותו ודאי לאו מלת' זוטר' הי' אצליכם אבל הריבוי מאת ד"א תירא יראת ת"ח מבי' לידי יראת ד' ולז"א אח"כ ולאהבה אותו דייקא ולא מרבי' ת"ח ולז"א אין ועתה אלא תשובה מהכא כיון דכל עיקר יראת הו' רק יסוד התשובה להחזיר למוטב ולא ישנאו שער מוכיח וז"ש ועתה ישראל למדת התשובה מה ד"א שואל מעמך כ"א וכו' יר' ו' זוטר' ליראה את ד"א לרבות ת"ח והם יורוך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו דייקי וכנ"ל וא"ש נמי דל"א ללכת בוי"ו העיטוף כמובן והכוונה על מאמר ד' הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו ור"ל על אותו עזבו הו' להם תי' יראת ד' לאו מלת' זוטר' היא אבל יראת ת"ח ל"ל הכי וזה הו' בא ע"י עסקי התורה וז"ש ד"א שואל מעמך כמאמ' הלואי אותי וכו' - ועי' מש"ל וגם ר"פ ראה:
בפ' היראה ועתה ישראל וכו' ומלתם את ערלת לבבכם וטרפכם לת"ע פירש"י אוטם לבבכם וכיסיו נ"ל כוונתו כפשוטו עד"ה השמן לב העם הזה וכו' פן בלבבו יבין וכו' והכוונה כי באמת יש טרפש הלב הוא טור כסוי שהלב נחבא בו ואם הוא שמן הרבה אדוק בו הרבה וזה מכביד לבו להבין לז"א ומלתם ערלת לבבכם אוטם לבבכם וכיסויו וקשה עורף פי' כי מי שיש לו בעורף גיד של ברזל שא"א להפוך ערפו וכבר אמר החכם תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה ודחז"ל טובם מרדה אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות ודרז"ל בכל לבבכם בשני יצרך ויצה"ר נקרא ערל וילפי' לי' מהכא דמשה קראי כך וז"ש ומלתם ערלת לבבכם מרדה בלבו של אדם וממילא וערפיכם לא תקשו עוד:
ועתה ישראל וכו' ונראה לפרש מאמר אחר במסכת ברכות דף ל"ג בפירוש נכון אמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כי אם ליראה וגו' אטו יראה מילתא זוטרתי הוא והאמר ר' חנינא משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול ע"כ וכל גדולי המחברים ראו כן תמהו על המאמר הזה וכי זו הדרך שאדם שיש לו עישר רב הון עתיק עד שעשרת אלפים זהובים נחשבים בעיניו לכלום יאמר לחבירו העני הלויני עשרת אלפים זהובים כי במה נחשב הוא? וכן לגבי משה אם אצלו הי' מילתא זוטרתי אבל גבי ישראל הי' נחשב לדבר גדול? ולפרש דברי חז"ל נקדים לבאר איזה מאמרי הש"ס ואח"כ נבין לנכון המאמר הזה איתא במס' שבת פ' רע"ק אמר ר"א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה ב"ק ואמר להם מי גלה לבניי רז זה שמה"ש משתמשין דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא והדר לשמוע ולהבין כוונת המאמר נקדים מ"ש המפרש פ"ב מהלכות יסודי התורה וז"ל ומצאנו בתורה שני כתובים הא' מורה שהיראה מביאה לידי עשיית כל המצוות שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראם והאחר מורה שלא נצטווינו בכל המצוות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצוונו ד' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ד' אלקינו וההכרע ביניהם שהיראה יש לה ג' קצוות הקצ' הראשון הוא תחלתה והיא קודמת לכל המצות שהיראה מן המלך לא יעבור על דבריו ועל זה אמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת והחלק השני הוא סוף היראה והיא היראה האמיתי ולא יגיע אדם לה אלא אחר עשיית כל המצות. והשגת הבורא בידיעת דרכיו ועל זה נאמר ויצוינו ד' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ד' וכשיגיע לזו המעלה יעתק ממנה למעלת אהבה שאהבה לעולם לא תהי' אלא לאחר היראה והיראה יש לה תועלת גדולה במצוות ל"ת והאהבה יש לה תועלת גדול במ"ע עכ"ד - וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המ' למסכת' אבות ואמרו חכמים עבוד מאהבה ועבוד מיראה ואמרו האוהב לא ישכח דבר ממה שציוהו לעשותו והירא לא יעשה דבר ממה שהזה מעשותו כי ליראם מבוא גדול במצות ל"ת וכ"ש במצות השמעיות עי' דבריו ועתה נבא על כוונת אבותינו בהקדימם נעשה לנשמע שיש עליהם טענת המין קדמיתו פימיכו לאודינכו אמנם אם הך נשמע ה' המשמעות שמיעת האוזן אז הי' ראוי להם להקדים השמיע. לעשיה כי איך אפשר לעשות רצון המצוה אם לא שמע תחילה מה שמצווהו אבל כוונתם הי' באמרם נעשה ונשמע שרצונם לקיים ולשמור כל תרי"ג מצות ועל מצות עשה אמרו נעשה ועל הל"ת אמרו ונשמט שהיא שמיעת הלב בשב ואל תעשה במה שיצווה שלא לעשות אמנם לפי מה שהקדמנו שהיראה הוא השער לאהבה וכמו שאמר מ"ר ע"ה מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה את ד"א והוא המביאו ללכת בכל דרכיו וע"י עשיית המצות זוכה לאהבת ה' וכמו שאמר ולאהבה אותו וא"כ היה להם להקדים נשמע שרומז למצות ל"ת קודם נעשה שהם מצות עשה כיון שהיראה הוא מבוא גדול למצות ל"ת ואהבה למ"ע והי' להם להקדים היראה שהיא קודמת לאהבה, אמנם אבותינו הקדושים שפסקה אצלם זוהמת הנחש וכלה הגשם ונעשו כבני עליון כולם שאין נעתקים ממדרגה למדרגה כי אם תמיד ששים ושמחים לעשות רצון קונם באהבה, אצלם ראוי להקדים עשיה לשמיעה שהם עושי דברו ואין כונתם כי אם לשמוע בקול דברו באהבה עזה ולכך אמרה ב"ק מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין והקדימו נעשה לנשמע כדי ליתן הוראה שהם במדרגת המלאכים ואין הגשם עצרם מלעבוד ה' מיד באהבה כי אין צריכים לילך ממדרגה היראה למדרגות אהבה - והנה זה יש לפרש דברי חז"ל בש"ר פ' משל למלך שאמר לעבדו מזוג לי שתי כוסות הללו והי' אומר לו הוי זהיר עד שהוא נכנס לפלטין הי' עגל אחד שריו על פתח הפלטין נגח לעבד ושבר אחד מהן והי' העבד מרתת לפני המלך אמר לו המלך מה לך מרתת אמר לו שנגחני עגל ושבר אחד מהכוסות א"ל המלך א"כ הזהר בשני כך אמר הקב"ה לישראל שני כוסות מזגתם לי בסיני נעשה ונשמט שברתם נעשה כשעשיתם את העגל הזהרו בנשמע הד"ד לכו אלי שמעו ותחי נפשכם והכונה כמו שכתבנו שבמעמד מצב הקדש מזגו לו נו"נ להיות' כמלאכי השרת לעבוד את ד' באהבה רבה בתמידות ולא ללכת ממדרגה אל מדרגה העליונה ממנו ובעשיית העגל שחזרה זוהמת הנחש ונשברו הלוחות הראשונות מזה נתקה אהבת ה' מרבותם ולא יכלו לכנס מיד לשער האהבה ואמר הקב"ה הזהר' בנשמע כלומר שיהי' עכ"פ עובדי ה' מיראה הה"ד שמעו אלי ותחי נפשכם כלומר שתחלת עבודתם יהי' מיראה ומזה ותחי נפשכם להיותכם עובדי ה' מאהבה - ועתה נבוא לבאר כוונת המאמר שהתחלנו בו כי יש במציאת שבאדם אחד יש שני כתות מתחלפות כת אחת מתפלאים על רב עשרו ומסחר רב שיש לו וכת השני מתפלאים על שפל מצבו ושהורד מכבודו שהי' בו בראשונה למשל איש א' עני ואביון שהי' דר באחד מן הכפרים ופרנסתו הי' שסיבב בעיירות בילקוטו ובתרמילו לקבץ סחבות בעד מרטין וצנורות וכלים שמשחקים בהם קטנים ואחר זמן התיישב בלבו לעזוב את מסחרו והלך לעיר אחת גדולה למצוא שם טרף ביתו כדרך שארי עניים שסובבים בעיירות לקנות ולמכור בגדים ישנים ויהי היום חלף ועבר על פתח בית הגורלות שקורין בלשון לעז לאטטרו ולא הי' בידו כי אם זהב א' ואמר לנסות את מזלו ולקח בעד הזהב הזה גורלות והצליח ויצא גורלו והרויח כמה אלפים ומזה היום והלאה הלך וגדל זה האיש עד מאוד עד שהי' אחד המיוחד מהמפורסמים ברוב עשרו בעיר ההוא ומכל העיירות נקבצו אל בית מסחרו הגדול סוחרים גדולים לקנות סחורות הרבה אמנם לאחר זמן נתהפך עליו הגלגל ואבד עשרו הגדול עד שלא הגיע רכושו להנהיג את מסחרו בגדלת אבל עוד נשאר לו כמה אלפים והתיישב בלבו להיות כאחד מסוחרים הנוסעים על השוקים בסחורותיהם למכור אותו לאחדים, ויהי היום ובא אחד מן העיירות ביומא דשוקא וכשראו אותו האנשים שהי' מכירים אותו מכבר כשהי' הולך וסובב בלוקוטו ובתרמולו ועכשיו הוא עומד על השוק במסחר רק המגיע לכמה וכמה אלפים המה ראו כן תמהו הזה האיש שהי' עני ואביון עד מאוד ועכשיו יש לו עושר רב כזה, אמנם הי' שם אנשים סוחרים שהי' לוקחים ממנו סחרותיהם בכמה אלפים בבת אחת ועתה הוא עומד ומצפה עד שיכול למכור אמה אחת או שתים וצריך לסחור עם הקונים חצי שעה ויותר עד שבאו אל מקח השווה המה מתמיהים ההיפוך מכת הראשונה האיך האיש הזה הילל בן סחר בא אל המעמד והמצב השפל הזה, והנה זה הדמיון בעצמו הוא אצל האומה הישראלית שאם אנו רואים איש צדיק מתהלך בתומו וירא אלקים מאוד וביותר אם הולך ממדרגה למדרגה עד שהגיע להיות דבוק בה' באהבה עזה אנו מתפלאים עליו שהאדם אשר מקורו טפה סרוחה ויצר לב האדם רע מנעוריו להטותו אל חמודי העולם שיגיע אל המעלה גדולה כזו שלבו חלל בקרבו מכל חמדת העולם ודבק בה' באהבה עזה וכמו שכתבנו בשם המ' שאמר הקב"ה הזהרו בנשבע שדי לו ית"ש אם נבחר בעבודת ה' מיראה שהוא המביא לעבודת אהבה אבל אם נבחן המעלה והגדולה שהי' בה האומה הישראלית במצב הקודש שהי' דומים למלאכים אז כל הדורות שעמדו מימות משה רבינו אחר עשיית העגל אף אם הגיעו להשלמות האחרון עוד אין לו דמיון וערך כלל למדרגה שהי' בה במצב הר הקודש וכמו שאמר דהע"ה בשם ה' אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם ויש להתפלא על שפל מצבם כמו שכתבנו במשל שאי אפשר להגיע אל עבודת ה' השלמה כי אם יתהלך במישרים לאט לאט ממדרגה התחתונה אל מדרגה גדולה ממנה והנה זה הוא הפי' הכ' ועתה ישראל ויש לדייק במה שאמר ועתה ישראל ולדעתי הוא עוד מענין התוכחה שהוכיח משה לישראל והתחיל זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגוי ופתח ואמר בעלותי ההרה לקחת לוחות האבנים וגו' ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל וא"כ באיזה מעלה גדולה ונפלאה הייתם בשעה ההיא שזכיתם כולכם מגדולים ועד קטנים שדבר ה' פא"פ עמכם ואח"כ מונה והולך את כל מה שהקציפו את ה' במדבר מאז והלאה עד שמסיים במה דפתח בחטא העגל ושנתרצה להם ה' ע"י תפלתו וכמו שכתוב ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו' ויאמר ה' אלי קום לך למסע וגו' ואמר אח"כ שאל יעלה על דעתם שעתה שנתרצה להם ה' הם במדרגה ובמעלה הזאת שהי' בה ביום הקהל כי אם ראו האיך השפלתם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא שביום הקהל הייתם כמלאכי עליון ודבר ה' עמכם בעצמו ובכבודו, ועתה ישראל באיזה אופן תוכלו להגיע ולהשיג עבודת ה' תמימה שתהי' בבחינת ישראל ומה ד"א שואל מעמך כי אם שתלכו ממדרגה למדרגה מתחלה כי אם ליראם וגו' והיראה יהי' הסבה ללכת בכל דרכיו ואח"כ ע"י מעשה המצות תזכו לאהבה אותו וא"כ כמה תקטן מדרגתכם ממה שהייתם מקדם, וז"כ חכז"ל אטו יראה מלתא זוטרתא היא הא אמר ר"ח משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא י"ש שנא' יראת ה' הוא אוצרו ומצד המשיגו היא גדולה עד מאוד וע"ז השיב אין לגבי משה כלומר משה שהעריך מדרגתם עתה נגד מדרגתם העליונה שהוא ראה אותם מלתא זוטרתא הוא אמנם מאז אשר חטאו אבותינו במעשי עגל באמת היא גדולה והקב"ה בעצמו אומר הזהרו בנשמע וממילא תזכו לאהבה ותחי נפשכם ואין לו להקב"ה בבית גנזו אלא יראת שמים - [א"ה עכ"ל א"ז הגאון ר' עזרא צורף זצוק"ל - ואני פירשתי מאמר הנ"ל אין לגבי משה מלתא זוטרתא וכו' שמשה רבינו הי' עניו מכל האדם דהיינו שחשב בדעתו שכל אדם אשר על פני האדמה הוא גדול וחשוב יותר ממנו ממילא כיון דמשה הבין דאצלו היראה מלתא זוטרתא היא והוא בדעתו שכל אחד מישראל עדיף ממנו ע"כ סבר שפיר דמכ"ש אצל ישראל היראה מלתא זוטרתא היא]:
ואומר כי ד"א הו' אה"א וכו' והנורא וכו' עושה משפט גר וכו' מהכא יליף ר"י בשלהי מסכ' מגילה בכ"מ שאתה מוצ' גדולתו של הקב"ה שם א"מ ענותנתו ופי' אאמ"ו הנ' זצוק"ל וז"ל לאפוקי מדעת המינים שטעו דור אנוש שמפאת גדולתו אינו משגיח בתחתונים וזה"ש בתהלים קל"ח כי רם ד' ושפל יראה וגבוה ממרחק מעש' הרשעים אך משאתו יעצו להדיח וכו' ר"ל שאומרים מגודל שאתו וגובה מעלתו איננו משגיח בתחתונים לכך בכ"מ גדולתו איכא למיחוש שיפקרו שאין כבודו להשגיח בתחתונים לכך שם א"מ ענותנתו שמשגיח על עולם השפל והנשפלים ונמוכי רוח יתום ואלמנה וכו' עכד"ק וטעם כי נ"ל כי קשיות העורף אצל האדם סתמא הוא משום גאות ורום לבבו ולפי שהגאוה בלב כמ"ש ורם לבביך לז"א ומלתם ערלת לבבכם וערפיכם לא תקשו עוד כי ד"א סו' אה"א ואה"א וכו' ולו נאה ולו יאה הגאוה והגדולה ומ"מ עושה משפט יתום וכו' ולא מתגאה - ויובן יותר דהגמ' הק' סתיר' כתיב אשר לא ישא פנים וכו' וכתי' ישא ד' פניו אליך ובמד' תהלים הביאו במד' שמואל פ"ד דאבות ז"ל אמר דוד רבס"ט כתבת בתורתך לא יקח שוחד ואתה נוטל שוחד מן הרשעים בעוה"ז תשובה ומעש"ט וכו' ע"ש ועוד ק"ל יתום ואלמנה וגר מ"ש הני דנקט טפי ועוד קיל הל"ל לא נושא פנים ולא לוקח שוחד בלשון הווה לכך נ"ל דביתום ואלמנה לפי שדעתן מצוי' והם נמוכים ושפילים עושה משפט בתורת חנינה ע"ד אם יצעק אלי ושמעתי וכו' אף שאינו מה"ד כמ"ש תוס' בר"ה ד' י"ז בגליון וזהו נשיאות פנים ואהבתו לגר הוא כמו לקחת שוחד לא יזכור לו כל רשעותיו אשר הרע מקודם וא"כ ה"פ תדע שלא תתגאה ולא תקשו טרפך כי ד"א הוא אה"א ואה"א וכו' והנורא אשר מצד גדולתו ורוממותו יתעלה ראוי שלא ישא פנים ולא יקח שוחד ועכ"ז עושה משפט יתום ואלמנה הרי נושא להם פנים ואוהב גר וכו' במה שציווה אתכם עלי ואהבתם את הגר לתת לו לחם וכו' הרי לוקח שוחד וא"כ תוכלו ללמוד ק"ו ב"ב של קיו - עוד נ"ל עפמ"ש הר"מ בפי' משנה פ"ד דאבות ברוך הו' שאין לפניו וכו' לא מקח שוחד דר"ל אין מצוה מכבה עבירה והר"י בן שושן תמ' עלי' מתשובה דמכפר עונותיו בזכותו ותירצתי עפמ"ש הפ"ד בכוונת המד' אשר באת וכו' דגבי רות כי גר שבא לחסות איכא שכר מן הדין ושוחד כזה שרי ליקח וגם תשובה חרטה ועזיב' החטא הוא מסור ללב ורחמנא לבא בעי' ליכ' למימר ע"ז מי הקדימני וכו' ה"ל כגר שנתגייר עש"ה, וזה"ש ומלתם את ערלת לבבכם לעשות תשובה ולא תאמר דל"מ תשובה לפי שאין הקב"ה לוקח שוחד לז"א שוחד ע"י תשובה שאני כי ד"א הו' אה"א וכו' ולא יקח שוחד אם שזהו אמת מ"מ הרי עושה משפט וכו' ואוהב גר וכו' וה"נ בעל תשובה דומי' דגר ולוקח שוחד זה:
שוב אמר את ד"א תירא וכו' נ"ל עפמ"ש העקידה בפ' כי עמך הסליח' למען תורא וכו' כי עבד שנטרד מרבו פוסק יראתו ממנו כמו כן אם יענש ד' ית' עונש הראוי לאדם על עבירה א' ראוי לעונש עד אין סוף ואם יעשה כן שוב לא יירא אך ע"י הסליחה יירא וזה"ש כי עמך הסליחה למען תורא שבהעדר הסליחה הי' נפסק הירא' בעובר עביר' א' ע"ש א"כ ה"פ הכ' ומלתם ערלת לבבכם וכו' כ"א ד"א לא יקח שוחד ושמא תאמר לא יועיל תשובה לז"א את ד"א תירא וא"כ בהכרח לקבל תשובה כי עמך הסליחה למען תורא - והנה ידוע מאחז"ל שמעון העמסוני סי' דורש כל אתין שבתור' כיון שהגיע לאת ד"א תירא פי' עד שבא ר"ע ולומד את לרבות ת"ח וכבר הוקש' לרמ"ה בת' שבסוף תשו' רשב"א ח"ב ובת' מהר"ל מ"ט לא פי' מקודם גבי ואהבת את ד"א בפ' ואתחנן וכו' ונ"ל לתרץ עפ"י קו' מהר"י אלבו ע"מ שייחס הש"י אל עצמו האהבה ממנו על ברואיו הנאהבים לו כאמרו ד' אוהב צדיקים והנה אחר שאהבה האמיתות אינה אלא בדומה לדומה האהבה מהבורא ית' לנבראיו מא תמצא כי אין לך בלתי דומה יותר מכמו הבורא לנברא עכ"ל ועי' באלשיך פ' זו ונ"ל לתרץ עפמ"ש הגאון ר' סעדי' בס' האמונות מ"ב פ"ח וז"ל האיכות והם המקרים ולא יתכן שיקרהו מקרה כי הו' בורא המקרים כולם וזה אשר נמצא שאומר שהוא אוהב דבר או שונא דבר הענין בזה שכל אשר צוני בו קראו אהוב אצלו אשר חויבנו לאהוב אותו כאמרו כי ד' אוהב משפט צדיק ד' צדקות אהב תהלים ל"ז י"א והדומה לזה ע"ש וא"כ נ"ל דה"פ ד' אוהב צדיקים ר"ל מעשינו שאנחנו אוהבים הצדיקים פועל זה אהוב אצל ד' ית' והנה מתנאי האהבה הוא לקרב ולאהוב את הדבר שהנאהב מקרבו ואוהב אותו וכן לשנוא את שהנאהב מרחקו ושונא אותו וכמש"ה כי משנאיך ד' אשנא וא"כ גבי ואהבת את ד"א הפ' לרבות לאהוב כל הדברים שתדע שהם אהובים אצל ד"א כגון צדיקים ות"ח וכן כל הצווים שצום בהם ע"כ אהובים אצלו ותעשם ג"כ מאהבה אבל גבי ירא' ליכא למימר הכי שהרי אין ד' ירא מכלום לכן פי' עד שבא ר"ע וכו' כנ"ל:
את ד"א תירא וכו' ובו תדבק ובשמו תשבע ותמו' ההמשך ועי' באלשיך ונ"ל דפירשו בזוהר בפ' ואתם הדביקים בד"א חיים וכו' עפ"י הפ' בהקרבתם לפני ד' וימותו שסיבת מיתת בני אהרן הי' שנכנסו לפני ולפנים ונתקרבו יותר מדאי וא"כ הקרבות ביותר מסוכן ביותר כי אש אוכלה הו' לז"א ואתם הדבקים בד"א ומ"מ חיים כולכ' היום ע"ש וידוע גודל האיסור להשתמש בשמות הקודש אמנם לעת הצורך וההכרח מותר ומצינו כשעלה משה למרום פ"א בקשו מה"ש לשרפו בהבל פיהם בטענה מה לילוד אשה בינינו וכו' ופ"א בקשו לדחפו למטה עי' בצרור המור ובור' פ' מסעי ובז"ח פ' וירא שגזר רשב"י על המלאך לבטל גזירת הקב"ה ובמד"ר בפ' הברכה שרדף משה במטה עם שם המפורש אחר השטן ע"ש והיינו כמ"ש רז"ל ע"פ צדיק מושל ירא' אלקים וכו' ובזוהר בראשית אמרו כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך הא בחכמי ישראל יש שהקב"ה חלק מחכמתו להם ונתן כח וממשלה בידם לפעול ע"י הזכרת שמותיו ית' בכל עת שיצטרכו וא"כ ה"פ הכ' את ד"א תירא ומ"מ ובו תדבק ולא תירא פן תהי' מסוכן כי יפגעו בך מה"ש כי אם כן תעשה אותו תעבוד ובו תדבק אזי תזכה ובשמו תשבע בהזכרת שמותיו ית' תבטל כל הגזירות ותגזר אומר ויקם לך לכל עת הצורך כנ"ל ואמר ג"כ אותו תעבוד ואז"ל איזה עבודה שבלב זו תפלה ובירו' אמרו לא תצווח בתפלה לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי צווח ואנא אעני יתך לפי שאסור להתפלל לאמצעי וזה"ש לפי שהקדים את ד"א תירא לענין מורא מרבה ג"כ ת"ח כנ"ל לז"א אבל לענין עבודה זו תפלה אותו דייקא תעבוד ולא לאמצעי ובו תדבק ואזי תזכה לזה ובשמו תשבע יר' ותגזור אומר ויקם לך כנ"ל עכ"ד אאמ"ו הג' זצוק"ל:
ואמר הו' תהלתך וכו' יובן דכ' נורא תהלות עושה וכו' ופי' קדמונינו דר"ל עפמ"ש אסור להרבות לספר בשבח המקום ב"ה דמחזי כאלו ח"ו סיימתינהו לכולי' שבחי' והגדול והגבו' והנור' אי לא דאמרה משה בתור' ואנכה"ג תקנום ל"ה רשאים לאמרו ואם יאמר איש כי יבולע וזה"ש נורא תהלות דיריאים אנו להרבות בתהולתיו ית' ולכאור' ק' על מ"ר גופא מנ"ל לומר שבח זה ואפי' את"ל דמשה רשות הי' לו לאמרו אנן היכי מצינו למילף לומר גם זאת השבח דלמא שאני משה דרב גוברי' אמנם הפעולות אשר האדם רואה בעיניו מגדולת ד' ית' ודאי רשאי לשבחו בהנה במה שהו' רואה בעיני בשר לו ולז"א א"כ כי ד"א הו' אה"א וכו' הגדול הגבור והנור' וכו' הוא שבחו ואמר אח"כ את ד"א תירא להללו בריבוי תוארים ושבחים כי נורא תהלות הוא ואם יאמר איש כי יבולע אבל הוא תהלתך דייקא ר"ל שבח הנ"ל הגדול הגבור וכו' באלה אתה רשאי להללו וה"ט לפי שהוא אלקיך דייקא הרומז למדה"ד הגבור אשר עשה אתך הגדולות והנוראות האלה אשר ראו עיניך דייקא לכן ג' שבחים אלו אתה רשאי להללו בהם והו' תהלתך כי הו' עושה משפט יתום וכו' הרי גבורה כמ"ש רש"י ואוהב גר לתת לו וכו' הרי הגדולות אשר עשה אתך כי גרים הייתם בא"מ וגם הנוראות אשר ראו עיניך כי בשבעים נפש ירדו וכו' ועתה שמך וכו' הרי ראיתם בעיניך פעולת ד' באלה הגדול הגבור והנורא:
גמרא ר"ש העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ד' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ודרש לרבות ת"ח והק' המרש"א למה לא פורש מיד גבי ואהבת את ד"א הא אין לדמות שום אהבה לאהבת המקום ונר' דהנה אחד אוהב איש אחד וגם חבירו אוהב אותו האיש אז גם השני חברים אוהבים זא"ז למשל אם ראובן אוהב את שמעון וגם לוי אוהב לשמעון אז ראובן אוהב גם ללוי כי אז ניכר שאוהב לשמעון בכל לבבו כי גם לאחר אשר אוהב אותו הוא ג"כ אוהב אבל גבי יראה אינה כן למשל אם ראובן ירא מפני שמעון וגם לוי ירא מפני שמעון מ"מ ראובן אינו ירא מפני לוי מפני שיכול להיום שגם הוא גבור וב"כ ולפי"ז מיושב קושי' המרש"א בשלמא גבי ואהבת את ד"א שפיר ידע ר"ש דאתא לרבות ת"ח דזה ממילא נשמע שאם אני אוהב להשי"ת אני אוהב גם לת"ח לפי שגם הוא אוהב להשי"ת אבל גבי יראה שפיר פירש דלא רצה לדרוש לרבות ת"ח דאין לדמות שום יראה ליראת המקום ית' ודו"ק - מאאמ"ו הג' זצוק"ל - [א"ה עיין בס' אור חדש פסחים דף כ"ב ישוב על קושי' המרש"א הנ"ל]:
וסרתם ועבדתם וכו' פירש"י כיון שפורש מן התורה הולך ומדבק בע"ז ותמוהא איך תלי' זה בזה ועוד דרשו רז"ל בפ' זה את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח ומה ראו על ככה להשוות מוראם למורא המקום ונ"ל דאיתא במדרש הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה היה מחזירן למוטב ויובן דאז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא ברכו בתורה תחילה ותמוהא מ"ש דייקא משום זה ועוד קראי צווחי קצר המצע מהשתרע ובפרק ה' דשבת אר"י אלמלא קיבל דוד לשה"ר וכו' לא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצינו הרי בחטא ע"ז היה החורבן ואיך אמר משום שלא ברכו בתורה ונ"ל כתיב בפרשת ואתחנן ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם וכו' ובמשלי ג' כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה ארך ימים בימינה יובן ההמשך דהרמ' בפ"א מהלכות ע"ז ביאר טעות דור אנוש הי' שמסר ד' ההנהגה לצבא השמי' ולענ"ד זה א"א כלל הנה אמרו בפרק חלק ועשיתם אותם וכו' העוסק בתורה לשמה כאילו עשה א"ע ותמוהא ולענ"ד מובן כפשוטו כי אם קנה אדם קנין מה הקניינים כולם קנה רק דבר חיצוני לו אבל אם קנה א' החיים והבריאות שהם ההכרחים למציאותו א"כ קנה לעצמו ולא דבר חיצוני לו והנה כתיב בתורה עץ חיים הוא וכו' כי הוא חייך וארך ימיך וכו' כי בו ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וכמ"ש ביבמות זכה מוסיפין לו וא"כ אתי שפיר כל העוסק בתורה כאילו עשה א"ע וזה"ש בש"ס נדרים דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת וזה"ש יקרה הוא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וה"ט כי ארך ימים בימינה ואם כן קנה לעצמו משא"כ בקניית החפיצים קנה רק דבר חיצוני לו והנה כח זה אין גם ביד מה"ש לחיות א"ע דלא נתנה תורה למה"ש ואם כן א"א ההנהגה ע"י מלאך עכ"פ אצלינו כיון שאנחנו גדולים מהם בזה האופן וזה"ש ואתם הדבקים בד' אלקיכם דייקא בלי הנהגת מלאך ותדע שהוא כן דהרי חיים כולכם היום גם היום בידכם להחיות א"ע ואם כן הוא כוחכם גדול מהם וא"א ההנהגה ע"י אמצעי וז"ש רש"י וסרתם ועבדתם כיון מפורש מה"ת מדבק בע"ז חלילה לומר טעות הנ"ל וזהו ענין הלואי אותו עזבו כטעות דור אנוש הנ"ל ותורתי שמרו המאור שבה היה מחזירן בע"כ למוטב כהוכחת משה רבינו ואתם הדבקים וכו' כנ"ל וכיון שע"י העסקו' בתורה נתקיים אחדות ד' מה"ט דרשו את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח לז"א מיד ואותו תעבוד שלא תאמר כיון שהשוה מורא ת"ח למוראו ח"ו ב' רשויות לז"א ואותו תעבוד ולהאמור יובן רק את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח ועי"ז יתברר לך כי אותו תעבוד אותו דייקא ובו תדבק דייקא ואתם הדבקים בד"א וכו' כנ"ל והנה בברכת השחר דכל יום אנו מברכים אשר בחר בנו וכו' והערב וכו' ואשר נתן לנו וכו' ב' ברכות על התורה ולפמ"ש זהו פי' הברכה אשר נתן לנו תורת אמת ועי"ז חיי עולם נטע בתוכינו ומזה ראי' כי הוא אלקינו דייקא מנהיגנו מלך העולם ולא ע"י גרמי שמים ברוך אתה ד' וכו' ואם כן אילו ברכו ברכם זו לא היו באים לטעות ע"ז אבל כיון שלא ברכו ברכה הנ"ל באו לכלל טעות אנוש הנ"ל ונחרבו משום ע"ז וכמ"ש ואם שעסקו בתורה אבל לשמה דייקא כאילו עשה א"ע ונראה לו זה שאמר משה ואתם הדבקים בד' אלקיכם והראי' חיים כולכם היום ועל ידי מה על ידי עסק התורה לשמה לזה אמר ראה למדתי אתכם וכו' דייקא כאשר ציוני ד' אלקינו דייקא ורצה לומר לשמה כמו אנו וא"כ יובן עוד כיון שלא ברכו בתורה תחילה אם כן עסקו בה שלא לשמה וכה"ג ל"ה כאילו עשה א"ט ארך ומים בימינה כתיב ובאו לידי טעות על ידי זה ונחרבו משום ע"ז וסרתם ועבדתם וכו' וזה היה גם כן סיבה שהיו מלעיבים במלאכי אלקים ועברו על את ד' אלקיך תירא עיין מש"ל בזה:
כל המקום אשר תדרוך וכו' מן הנהר וכו' לא יתיצב איש וכו' ע"פ כל הארץ וכו' נראה לי דרש"י פירש לא יתיצב איש אין לי אלא איש אומה ומשפחה ואשה בכשפים מניין ת"ל לא יתיצב וכו' וידוע כי במים און יכולים לפעול דבר בכשפים כי המים מקום טהרה וכל שבים הוא טהור ועיין ב"פ ה"ג מ"ו אליה' ווילנא סוף מס' כלים וה"ט שאליה' הנביא שחשש שלא יאמרו עלי' נביא הבעל כשפים הוא עושה יצק מים הרבה על מקום הקרבן אבל כל שבארץ הן טמאים שם פועלים כשפים לזה אמר כאן כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו דהיינו ביבשה כל המקום כל דייקא לכם יהיה שלכם ולא לאחרים שליטה בכם כמו מן הנהר וכו' ועד הים יהי' גבולכם מקום טהרה במים שאין יכולים לפעול שם בכישוף כמו כן תנצלו גם ביבשה והנה במס' חולין דף ז' איתא ההיא איתתא דהוא קא מהדרי למשקל עפרא מתותיא כרעי' דר' חנינא א"ל שקולו לא מסתיע מלתך אין עוד מלבדו כתיב ופ' והא אר"י למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותיא ע"כ וקשה הרי אז"ל בני חיי וכו' לא בזכותא תליא אלא במזל וכשפים הרי מכחישים פמליא של מעלה ר"ל כח המזלות וצבא השמים כי אין עוד מלבדו דייקא כתיב אמנם יובן לע"ד עד"ה המקום אשר אתה עומד עלי' אדמת קדש הוא נ"ל הכוונה כי גם חומר הארץ הדומם הגרוע שביסודות היינו מצד עצמו אבל אם נעשה מרכבה וכלי תשמיש לקדושה נתעלה וקונם רוחניות קדושה גם הוא ונזדכך יותר משאר הארץ כולו וכמו שהאדם נתעלה בהשראה שכינה עלי' להיותו מרכבה וכלי תשמיש לקדוש גם הוא קדוש וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך כמו כן קרקע עולם שהיה מרכבה לאדם השלם זכתה בעצמה ונדבק בה קדושה ולזה אמר הכתוב את מקדשי תיראו ודחז"ל ממי שמשרה שכינתו במקדש ונראה לי מדאפקי' קרא בלשון מקדשי תיראו אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמקום המקדש עצמו מצוה לחבבו עד"ה כי רצו עבדיך את אבניה וכו' וזה"ש יעקב אבינו ע"ה מה נורא המקום הזה דייקא ושפט מזה אין זה כי אם בית אלקים ולזה אמר המקום אשר אתה עומד עליו דייקא ונעשה מרכבה לך עי"ז אדמת קודש הוא אדם הוא מלשון אדמה לעליון לזה אמר אדמת קודש הוא נדמה לך בקדושה וא"כ פשיטא מלתא דאף דכל שבארץ טמאים ושם תרמוש כל חיתו יער כשפים וכל מיני טומאה מ"מ אותו מקום ביבשה שצדיק עומד עליו אדמת קודש הוא אין טומאה וכשוף יכול לעמוד שם ולפעול דבר כי נעשה היבשה טהור כמו מים ואם כן כיון דלא יכלה ההיא אתתא לעשות כשפים אלא על ידי עפרא מתותו' כרעי דר' חנינא משני ג"מ שפיר שאני ר' חנינא דנפיש זכותא ונעשה המקום אשר עמד עליו קדש לכן א"ל שקולו לא מסייע מלתך אלא לרוב צדקתו דר"ח דנפיש זכותיא לא החזיק את עצמו לצדיק לתלות הדבר בזה שהאדמה שתחת רגליו אדמת קודש הוא אלא תלה הצלתו במקור הקדושה ואמר אין עוד מלבדו כתיב וא"כ מצינו מורא מקדש ממש כי המקום עצמו קונה רוחניות וחיות על ידי השראת שכינה עלי' כמו האדם שכתב וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך ואם זוכים כל כך האדמה שעומדים עלי' גם כן נעשה קודש על ידי השראתו הצדיק עליו וכתיב מה נורא המקום הזה כי כל הקליפות ומיני טומאה וכישוף בורחים משם כמ"ש וד' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ כנ"ל ולזה אמר כאן כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וכו' לאהבה את ד' אלקיך וכו' ולדבקה בו יהיה נפיש זכותכם כמו ר"ח לא יתיצב איש בפניכם אפי' אשה בכשפים כי פחדכם ומוראכם כמו שיראו מכם כמ"ש ויראו ממך כמו כן יראו ממקום השראתם חומר הארץ שתהי' מרכבה לכם וזה"ש פחדכם ומוראכם דייקא יתן ד' אלקיך על פני כל הארץ אשר תדרכו בה דייקא ולא יוכלו לכם לעשותם כישוף בעפרא דתיתי' כרעו' כמו במים כי חומר הארץ תקנם קדושה ויראו מפניך ואמר כאשר דיבר לכם ופרש"י והיכן דיבר את אימתי אשלח לפניך וכו' וקשה התם אימתי וכאן מוראכם כתוב והחילוק מבואר ומורא גדול זו גילוי שכינה כי אין דומה מי שירא מפני מלך הקב"ה למי שירא מפני בשר ודם ונראה כי לפי המבואר בדברינו על פי הגמ' דחולין הנ"ל להציל מכשפים בעי' נפיש זכותיא ואז אין עוד מלבדו כתיב והנה ציבור דבלא"ה נפישא זכותיא דציבור ואם גם כל אחד וא' מהציבור לבדו נפיש זכותי' איכא כפל זכות לבטל כשפים ולכן התם ביחיד קאמר אי נפיש זכותא אין עוד מלבדו כתיב דייקא לז"א אימתי אשלח לפניך דייקא יראו מפני יוהרא בציבור קאמר לא צריך לאימתי אלא גם פחדכם ומוראכם וכו' סגי לבטל כשפים כיון דאיכא כפל נפיש זכותי' לא ותווצב איש בפניכם דייקא כנ"ל - עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל: