אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב לפרשת כי תבא

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

לפרשת כי תבא

דרשה לחודש אלול מאאמו"ר הג' זצוק"ל

כי תבא אל הארץ אשר ד"א נותן לך נחלה וירשת' וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וכו' ונר' לבאר סמיכות הפרשה דמסיים הפרשה שלפניה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים האיך תלי' בזה פ' הביכורים ונר' בהקדים מה שכתוב הרקאנטי הובא בס' ברכת שמואל פ' זו וז"ל שאול המלך הי' לו דין ביכורים כי הי' מלך הראשון לכן הי' נהרג על קדושת הקב"ה לפי שהי' מלך ראשון דוגמת ביכורים והא דכתיב ולקחת מראשית הוא רמז למלך שאול עכ"ל אשר ע"פ הקדמה הלז מבואר המדרש פ' אמור א"ר יהושיע מלמד שהראה הקב"ה למשה דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו שאול ובניו נופלים בחרב אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקור בחרב אמר לו הקב"ה ולו אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג ע"כ בהמאמר הלז מקשים שאמר משה מלך ראשון מה מועיל זה לטענת ידקר בחרב והוא תמוה, ועפ"י הקדמה דברי הרקאנטי הנ"ל מבואר המדרש בהבין קושי' על דברי הרקאנטי הלא מפורש בהדי' בהפוסקים ובמדרשים דשאיל נהרג על שלא קיים מחיית עמלק או בעון נוב עיר הכהנים ואיך כתיב הוא שנהרג בשביל קדושת ביכורים וצ"ל דשניהם אמת דמחמת שהי' ביכורים הי' מת קודם זמני ולא הי' נהרג רק מחמת עונו הי' נהרג, וידוע מאמר חז"ל מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא הי' בו שום דופי ונר' דגם זה מכיון למ"ש הרקאנטי כי אמרו חז"ל הובא בחזקוני פ' תבוא ולקחת מראשית מן המשובח כדכתי' ראשית שמנים ימשחו לכך צריכי' כל הביכורים להיות מן המשובח וזהו שמרמז הגמ' דמלכות שאול לא נמשך מפני שלא הי' בו דופי והי' מן המשובח כדין ביכורים לכך הי' בהכרח להסתלק מן העולם קודם זמנו ונקדים מ"ש בגליא רזיא הובא בי"ר פ' מטות יש סוד גדול אשר גלו מלאכי מרום למשה והוא כשהס"א שלח מסטרא דלי' נגד ישראל אם כל מלך או מושל או גבור אשר יצא לקראתן ובא לעשות נקמה באיזה אימה צריך שיהי' לו איזה חיבור או קישור והתחתנות טם אותה אומה עצמה כגון פנחס שבא ממדין מבנות יתרו עשה נקמה במדין וכגון דוד שבא מרות מואביה עשה נקמה במואב לקיים מהרסייך מחריבייך ממך יצאו ואז כשעולה הס"א לצעוק לפני ב"ד העליון משיבין לו הלא זה הוא משלך ואז הוא יוצא אבל וחפוי ראש ע"כ ולפ"ז הי' לשאול טענה גדולה נגד מחיית עמלק שהרי הוא הי' המשובח בלי שום דופי והי' בלתי אפשר להתקיים על ידו מחיית עמלק כדינו כיון שלא הי' לי שום חיבור והתקשרות עם הס"א כנ"ל, וז"כ המדרש הנ"ל דודאי משה הי' יודע דהריגת שאול יהי' על עונו שלא קיים מחיית עמלק ובא לשאול להקב"ה מלך ראשון שיעמוד על בניך דכיון שהוא מלך ראשון ודאי הוא יהי' מן המשובח כדין ביכורים ולא יהי' בו שום דופי ולא יהי' לו שום קורבה ושום שייכות עם הס"א וא"כ בלתי אפשרי להתקיים על ידו מחיית עמלק עד גמירא ואין לו אשמה בזה ולמה ידקר בחרב על עון זה והשיב לו דלא בשביל זה נהרג אלא אמור אל הכהנים שהרג, והשתא יבואר נמי סמיכות הפרשה כי אית' בילקוט בשלח נשבע הקב"ה בכסאו שאם יבוא אחד מכל האומות להתגייר יקבלו אותו ומזרעו של עמלק לא יקבלו איתו ע"כ נמצא מכח זה דאצל עמלק נשתנה דינו וציוה הקב"ה לעשות בו נקמה אף ע"י אדם שאין לו שום חיבור ושייכות לעמלק שהרי גזר הקב"ה שלא לקבל גר מן עמלק וא"כ א"א לשום אדם מישראל להיות לו התחתנות עם עמלק ואפי"ה ציוה הקב"ה למחות את שמו ש"מ דבעמלק נשתנה דינו ויכול לעשות בו נקמה אף אדם שאין לו שייכות עמו כיון דלא אפשר בע"א וזהו ביאור סמיכות הפ' דדוקא מפני שאמרתי לך מחה תמחה את זכר עמלק לכך אני אומר לך כי תבוא אל הארץ ולקחת מראשית פרי האדמה דהיינו שתקח ביכורים מן המשובה דבל"ז לא הי' יכול לומר שתקח ביכורים מן המשובח דאז הי' קשה ע"ז קושי' גדולה שאול המלך שהי' ג"כ ביכורים ודאי הי' מן המשובח ולא הי' בו שום שייכות והתחתנות לזולת זרע ישראל וא"כ למה נענש על שלא קיים שפיר מחיית עמלק הלא לא הי' באפשרי להתקיים על ידו כיון דאין לו שייכות עם אומה דעמלק אבל השתא שאמרתי לך מחה תמחה את זכר עמלק לאסור לקבל שום גר ממנו ואפי"ה נצטוו ישראל על מחיית עמלק ונשמע דבאומה עמלק לא איכפת לי בזה דאף ע"י אדם שאין לו שייכות בהם נמי יוכל לעשות הנקמה בהם ושפיר נאמר ולקחת מראשית שיהי הביכורים מהמשובח ול"ק מידי משאול - ובהצעה זו יבואר על נכון הפסוק בשמואל א' סי' ט"ו כשחזר שאול מן המלחמה של עמלק ולא קיים הציווי כתיב ויאמר שמואל אל שאול הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו' וישלח ד' שורך ויאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם ולמה לא שמעה בקול ד' ע"כ דקשה מאי נ"מ אם קטן הוא בעיניו או אם הוא ראש שבטי ישראל בין כך וב"כ מחויב לשמוע בקול ד' ובודאי ידע שמואל שהי' קטן בעיניו ולמה באמת הי' קטן בעיניו ומה אמר לי ואשלחך בדרך לחרום החטאים וכי עד האידנא לא ידע שנשלח לזה ולדברינו הנ"ל יובן שפיר כי המשכיל יבין דהא דכתיב בגליא רזיא דהמלך מישראל ההולך נגד האימה צריך שיהי' לו התחתנות עם אותה אומה היינו דוקא כשנותן רשות מב"ד של מעלה להס"א שישלח את האומה שלו למלחמה על ישראל ואח"כ כשניחם ד' על הרעה אז צריכין ישראל לשליח נגד האומה ההוא דוקא מלך אשר יש לו שייכות מאותה אומה בכדי שאחר הנצחון כשיצעוק הס"א לפני ב"ד של מעלה על הרשות שניתן לו וישיבו לי הלא מהרסיוך ממך יצאו משא"כ אם הדבר היא איפכא כשהקב"ה שילח ישראל לכלות איזה אומה החוטאות דאז אין להס"א שום טענה לזעוק לפני הב"ד של מעלה ואז בזה יוכל להלחם עמהם אף מי שאין לו שייכות עמהם כנ"ל וז"כ הפסוק כי מתחלה כשנצטוה שאול שילך להלחם עם עמלק אז חשב בעצמו דודאי יש במשפחתו איזה פגם אשר באבות אבותיו או באמותיו אשר הוא יצא מהם הי' בהם איזה שייכות לאומה עמלק במה שאינו ידיעה לו או שהי' ע"י גירות או ע"י זנות לכך שמע לדברי הנביא והלך להלחם ואח"כ מטעם זה נתפתה שאול מן העם שאמרו לו שהוא מן המשובח ואין בו שום דופי וא"א להתקיים על ידו מחיית עמלק עד גמירא וזהו דברי שמואל שאמר הלא אם קטן אתה בעיניך כאשר חשבת בעצמך בתחלת הליכתך אך באמת ראש שבטי ישראל אתה כלומר החשוב והמשובח בישראל אתה ולא נמצא בך שום פגם ואין לך שום שייכות לאומה עמלק אך שלא תשאל א"כ יפה עשיתי שלא קיימתי לגמרי מחיית עמלק לזה אמר לו וישלחך ד' בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים כלומר טעות גדול בזה דדוקא כשישלח איזה אומה למלחמה על ישראל אז המלך מישראל היוצא נגדם צריך להיות לו שייכות עם אותה אומה כדי לסתום פי הס"א משא"כ בנידון זה שנשלחת בדרך ונאמר לך לך והחרמת את החטאים אשר בזה אין פ"פ לס"א לצעוק לפני ב"ד של מעלה ולכך אף שאתה מן המשובח בלי פגם כלל ג"כ אתה מחוייב לכלותם ולמה לא שמעת בקול ד' ודו"ק - מאאמו"ר הג' זצ"ל [א"ה עם דברים נחמדים הנ"ל יכול' לפרש פסוקים בשמואל ב' קאפ' א' בענין שבא אחד והגיד לדוד איך שהוא הרג להמלך שאול כתיב שם ויאמר דוד אליו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי ויאמר איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ד' ויאמר דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ד' ואית' בילקוט שם שהמגיד הזה היה דואג בעצמו ולכך אמר לו דוד דמיך על ראשך לשון רבים כלומר דמים רבים שפכת על נוב עיר הכהנים ואית' בילקוט שמואל א' קאפ' כ"א ושם הי' איש מעבדי שאול ושמו דואג האדומי ויגד לשאול וכו' וז"ל אמר לו' עשה אחימלך לדוד מלך בחייך שהרי אין נשאלין באורים ותומים אלא למלך מיד נכנס בו רוח קנאה ומסיים שם שדואג עצמו הרג פ"ה כהנים ע"ש ותמוה א' ששאל דוד לו אי מזה אתה מה נ"מ מי הוא דכיון שהרג את המלך ודאי הוא חייב מיתה ועוד שאמר לו פיך ענה בך קשה להבין ונר' לפי דברים שנאמרי' למעלה יובן היטב דיש לטעון על הריגת שאול שנענש בעון שלא קיים שפיר מחיית עמלק כפשיטא דקרא הלא מי שאין לו חיבור וקישור עם אותה אומה אי אפשר להלחם עמה וא"כ שאול שהי' בלי דופי ולא הי' שום קישור וחיבור עם שום אומה ומכ"ש עם עמלק שלא הי' לו שייכות עמו והי' בלתי אפשרי להתקיים על ידו מחיית עמלק ולמה נענש אבל יש לתרץ לפי דברים הנ"ל דבעמלק נשתנה דין זה שהרי אי אפשר לשום איש מישראל שיהי' לו שייכות והתחנית עם עמלק שהרי אין מקבלין גרים מעמלק ואפי"ה ציוה הקב"ה למחות זכר עמלק ולהלחם עמו ש"מ דנשתנה דין עמלק בזה דאפילו מי שאין לו חיבור וקישור עמו יוכל להתקיים ע"ז מלחמת עמלק כיון דלא אפשר בענין אחר ולכך שפיר נענש שאול וז"כ הפסוקים הנ"ל כשבא דואג ואמר לדוד איך שהיא הרג את המלך שאול א"ל דוד אי מזה אתה ויאמר גר עמלק אנכי ולכך אמר לו דוד א"כ איך לא יראת לשלוח ידך במשיח ד' דבשלמא בל"ז הי' מענה בפיך לאמר דשאיל הי' חייב הריגה עבור שלא קיים שפיר מחיית עמלק ואף דלא הי' לי חיבור וקישור עם אומת עמלק ולא הי' בו דופי אפי"ה הי' לו לקיים די"ל שאני עמלק דשים מלך או מושל א"א להיות לו חיבור וקישור עם עמלק כיון דאין מקבלין גרים ממנו והוי דבר שא"א ואין דנין אפשר משא"א משא"כ עתה שיצא מפיך שאתה גר מעמלק ונשמע מדבריך דלדעתיך שרי לקבל גרים מעמלק ולא נשתנה דין עמלק מדין שאר אומת ואין רשאי להלחם בעמלק אלא מי שיש לו חיבור וקישור עמו וא"כ שאול דלא הי' לו חיבור וקישור עמו א"א לו להלחם עמו לקיים שפיר מחיית עמלק ולא הי' חייב הריגה ע"ז לכך אמר לו פיך ענה בך שאמרת שאתה גר עמלקי ואמרת שהרגת את שאול והם תרתי דסתרי אהדדי כנ"ל):

ממרן אבי הג' זצ"ל:

והי' כ"ת וכו' מראשית וכו' מארצך אשר ד"א נותן לך וכו' ותמו' ונ"ל במד"ר בראשית אית' בראשית בשביל בכורים שנקרא ראשית ע"ש ונ"ל טעם למצוה זו של בכורים עפמ"ש רש"י פ' בראשית דהו"ל להתחיל החדש הזה וכו' דמאי דהוי הוי ותי' כח מעשיו הגיד וכו' לתת להם נחלת גוים שלא יאמרו או"ה לסטים אתם ע"ש ובר"פ לולב הגז"ש ילפי' דמצוה הבב"ע אסור מאני ד' שונא גזל בעולה וא"כ ה"ט דבכורים להורות נגד או"ה שאומרים לסטים אתם דא"כ איך ציוה ד' להבי' לפניו בכורים כמ"ש והנחתו לפני ד' וה"פ המדר' דק"ל קו' רש"י למאי נ"מ כתיב מע"ב לז"א בראשית בשביל בכורים וכו' ר"ל ה"ט דבכורים ה"ט דמעשה בראשית וכתי' רש"י הנ"ל משום שלא יאמרו לסטים אתם וז"ש כ"ת אל הארץ אשר באמת ד"א נותן לך וכו' כי לי כל הארץ ונתנה לאו"ה וחזר ונטלה מהם אבל או"ה יאמרו גזילה הי' בידכם כנ"ל לכן ולקחת מראשית וכו' בזה יהי' ראי' כי הו' ארצך אשר ד"א ניתן לך ולא גזילה היא כנ"ל ודו"ק - עכד"ק:

ושמחת בכל הטוב וכו' אית' במד' תנחומא פ' ראה ובילקוט אין טוב אלא תור' שנאמר כי לקח טוב וכו' לפי' הזהיר משה את ישראל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ותמו' וכתב אאמו"ר הנ' זצ"ל עפמ"ש הג' מו"ה דוד דייטש זצ"ל ע"פ שמח זבולון בצאתך וכו' לדברי חז"ל שעשו זבולון ויששכר שותפות ביניהם מאי בצאתך הל"ל במלאכתך או בעסקך אפי' בביתך אמנם באופן שותפתם שהמחזיק נוטל חלק מהתורה של חבירו א"כ ביום מחר כי יבואו על שכרם בג"ע אחר כל השאלות וחיפוש זכיות מצות ומעש"ט שמבקש כל א' וא' אומרים לי להעשיר המחזיק עוד זאת פעלת טוב שלמדת ב' וג' פעמים ש"ס ופוסקים לפי שעל ידך והחזקתך למד חבירך ששה פעמים ש"ס ופוסקים ופלגא דחבירך מגיע לך שמחה גדול' מאד יש לו מה שלא עלה על לבו מקודם ובהת"ח נהפוך הו' שכל עוד שמייגע א"ע ולומד ש"ס ופוסקי' ששה פעמים ויותר השמחה בלבו גדולה הו' וביום מחר כי יבא ל שכרו פוחתין לו מחצה ושליש לזה שהחזיקו לכן דייק ואמר שמח זבולון בצאתך דייקא ר"ל בצאתך מן העולם ויששכר באהליך דייקא אבל בצאתו נוטלין משכרו חלק להעשיר המחזיקו וכו' ונכון א"כ אם הת"ח הוא עשיר בעצמו ואין הו' צריך לאחרים נשאר כל התור' שלמד לעצמו ואין לזרים אתו וא"כ ה"פ ושמחת בכל הטוב בכל דייקא אין טוב אלא תורה ואיך אפשר זה לשמוח הת"ח בכל התיר' שלמד ולא רק במקצת והרי בע"כ צריך להניח חלק ממנו לחבירו המחזיקו ומתרץ לפי' משה הזהיר ישראל עשר בשביל שתתעשר אתה ולא תצטריך לעשיר אחר זולתך ותשמח בכל הטוב בעצמך עכ"ד קדשו של אבי זצ"ל:

ושמחת בכל הטוב אי' במד' תנחומא אין טוב אלא תור' שנא' כי לקח טוב וכו' לפי' משה מזהיר את ישראל עשר וכו' בשביל שתתעשר ותמו' ואי' בס' ברית שלים עפ"י דאי' בפסחים ס"ח רי"ה אומר כתוב א' אומר עצרת לד"א וכתוב א' אומר עצרת תהי' לכם חלקיהו חצי' לד' לבהמ"ד וחצי' לכם לאכיל' ושתיי' ור"א פליג או כולו לד' וכו' ובשבת ר"פ כל כתבי אית' מפני מה בני בבל עשירים מ' שמכבדים את המועדות פי' שמתענגין באכיל' ושתיי' והיינו דייק' לרי"ה דס"ל חצי' לכם אבל לר"א דס"ל כולו לד' ללמוד תור' א"כ אין ראוי להתענוג כלל ואין כאן כיבוד והדק"ל מ"מ בני בבל עשירים אבל אחז"ל בתענית דף ט' עשר בשביל שתתעשר וז"ש ושמחת בכה"ט אין טוב אלא תור' ר"ל שיהי' השמח' בלימוד התור' ולא באכיל' ושתיי' וא"כ תאמר במה תזכה לעשירית לפי' הזהיר מרע"ה עשר בשביל שתתעשר דבלא זה י"ל יזכה לעשירות ע"י כיבוד המועדות משא"כ השתא ודו"ק ובס' קול יעקב פי' עפי"ד במס' יומא דעני י"ל תי' דטרוד הי' במזונותיו אבל אז"ל עשר בשביל שתתעשר א"כ אם ניתן מעשר כראוי יכול לעסוק בתור' וז"ש ושמחת בכה"ט זו תור' דיעסוק בתור' וא"ת טרוד בשביל מזונות לז"א עשר בשביל שתתעשר עי' מש"ל בזה:

ושמחת בכל הטוב וכו' אית' במד' תנחומא פ' ראה אין טוב אלא תורה שנ' כי לקח טוב וכו' לפיכך הזהיר משה את ישראל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ותמו' ינר' דאית' במד' זה אלי ואנוהו עשה לך סיכה נאה לולב נאה אבא שאול אומר מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון וק' מה בעי אבא שאול בזה ונר' דהנה אם אחד עשה סוכה ולולב נאה לא יאמר הנה יצאתי ידי חובתי בזה ומתוך כך יקמץ ידיו ולא יתן צדקה אלא אעפי"כ יתן צדקה וז"ש המד' עשה לך סוכה נאה וכו' על זה אמר אבא שאול לא תימא שאין צריך ליתן עוד צדקה אלא קח לך ראי' מהשי"ת מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון ר"ל שמ"מ צריך ליתן צדקה כפי יכלתו והנה אם א' מקיים מצוה א' אינו יכול לשמוח כ"כ שהרי לא עשה רק מצוה אחת אבל אם א' כותב לו ספר תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה וא"ש ושמחת בכל הטוב והיכא משכחת שיוכל לשמוח בכל הטוב עז"א המדרש אין טוב אלא תורה ר"ל שכותב לו ספר תורה ואז יוכל לשמוח בכל הטוב ואל תאמר כיון שכתבתי לי ס"ת כבר יצאתי ידי חובתי ואינ' צריך עוד לקיים מצו' צדקה ע"כ הזהיר כאן עשר בשביל שתתעשר דהיינו אעפי"כ צריך לקיים מצו' נתן תתן וכו' - מאאמו"ר הנ' זצוק"ל:

[א"ה ול"נ לפרש עפ"מ דאית' במד' דכ' וילך יפתח אל ארץ טוב ע"כ נקר' חו"ל ארץ טוב משום שהיא פטורה ממעשר אמנם מצינו שגם ארץ ישראל נקר' טוב דכ' אל ארץ טיבה וכו' וז"כ המדרש ושמחת בכל הטיב ממילא יש לנו לטעות דארץ ישראל ג"כ פטורה ממעשר כיון דכל מה שנקר' טוב הוא פטור ממעשר כנ"ל גבי יפתח ע"כ אמר שמילת טוב יש לו ג"כ פירוש אחר אין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב ולא אמרי' דטוב הוא מרמז דפטור ממעשר לפיכך מאחר דהפירוש היא אין טוב אלא תורה לפיכך הזהיר משה את ישראל עשר תעשר וכו' אפי' בא"י - ולפ' הטעם מ"מ נקר' חי"ל טוב מפני שפטור' ממעשר נר' דאית' במד' נשא אם אינו נותן מעשרות כראוי לסוף לא יגדל שדה שלו כי אם מה שהי' בתחילה המעשר שלו ומביא מעשה וכו' לפי"ז אין שייך לומר בארץ ישראל ארץ זו טובה או ארץ זו אינו טובה דאין הדבר תלוי בארץ כ"א בבני אדם אם מעשרין שדותיהן אז הברכה מצויה אבל בחו"ל שפטור' ממעשר שם שייך שפיר לומר ארץ זו טובה או ארץ זו רעה כי אין הברכה תלוי רק בארץ עצמה משא"כ בא"י]:

השקיפה ממעון קדשך וכו' פירש"י עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות שאמרת אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וק' למה נקט רש"י התפלה על הגשמים ואם מפני שנאמר מן השמים דמשמע דבר שיורד מן השמים והלא דרשי' במס' מעשר שני ע"פ וברך את עמך ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה בטל ובולדות בהמה אלמ' דאעפ"י שלא נאמר שמים דרשי' על הט"ל ונ"ל דאית' בתענית ח' אר"י אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פיסקי צדקה ואין נותני' שנא' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר ע"כ אלמא אם נותני' צדקה כראוי יורדים הגשמים והכא כ' נתתי לגר ליתום ולאלמנה שנתן צדקה כראוי לכן פירש"י שפיר גם אתה עשה שלך ותן מטר על פני האדמה ודו"ק - ובפ"ה ממעשר שני דרשי' מהאי קרא השקיפה ממעון קדשיך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות וק' למה תלו בנים ובנות בשמים והלא כבר הבטיח ד' ית' וברך פרי בטנך ונ"ל דאית' במועד קטן כ"ב ארב"א בני חיי' ומזוני לאו בזכית' תלי' מלת' אלא במזלא ולכן שפיר דרשי מן השמים וברך בבנים ובנות שילדו במזלא טבא שהם קבועים בשמים אבל האי קרא וברך פרי בטנך הבטיח רק שיתברכו בבנים אבל מאיז' מזל יהי' על זאת לא הבטיח ולכן התפללו עתה על זה כי מחמת הצדקה הקב"ה משדד המזלות - עכ"ל מרן אאמו"ר הג' זצוק"ל [א"ה ונר' לפ' מד' הנ"ל בבנים ובבנות דידוע דמאכלים שאינ' כשרים ואינם מעישרי' גורמים דהבנים יש להם טבע רע ע"כ אמר בתורת וידוי שנתן מעשר שהי' אכילתו מתוקן לפיכך התפלל וברך את עמך בבנים טובים]:

תנן בפ' חמישי ממעשר שני במנחה ביו"ט אחרון של פסח הי' מתודים כיצד הי' מתודים בערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני וכו' והק' הספורנו מה ודוי שייך כאן הלא לא הזכיר שום חטא ועון ותי' דזה הי' הוידוי דידוע דמתחלה הי' הבכורים הכהנים ומחמת שטעו בעגל נטלי מהם ונתנו לאהרן ונמצא למידן שאם לא מעשו עגל לא הי' צריכי' לבער תרומות ומעשרות הקודש מן הבית רק נתנו לבכור בנו ונשאר בתוך הבית וזהו הי' הוידוי בערתי הקודש מן הבית וע"כ הטעם משום שטעו בעגל וחטאנו אך עדיין קשה לי הא תינח מי שיש לו בתוך ביתו בכור אבל כמה אנשים שאין להם בכור הלא גם המה צריכי' לבער הקודש מן הבית וליתן לבכור ונ"ל דאז"ל אלמלא לא חטאו בעגל לא הי' מיתה בעולם שנא' אלקים אתם ובני עליון כלכם וכאן כתיב ולא נתתי ממני למת וקשה מהיכן בא עתה המיתה לעולם והלא כתיב אלקים אתם אע"כ שטטו בעגל וחטאני לפניך ואן לך ודוי גדול מזה וק"ל דבר זה מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

אחר מצות בכורים כתיב ושמחת בכל הטוב אשר נתן וכו' פירש"י מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה מעצרת עד חג שאדם מלקט תבואתו ופירותיו יינו ושמנו וכו' דהנה הרגיש רש"י בטעם סמיכות פסוק זה לכאן וגם מאי בכל הטוב ומה טעם שמחת וכי מצוה היא לשמוח כמו ושמחת בחגיך אתמה לכן פירש"י כוונת הפ' לקבוע זמן המקרא בכורים הוא בזמן שיש שמחה לאדם במאסף דגן תירוש ויצהר שלי הביתה היו' תבואתו ופירותיו יינו ושמנו דייקא שפירש"י על סדר הכ' וכן סידורים גם בפ' בשבח א"י ארץ חטה ושעורה גפן וכו' ארץ זית שמן וכו' היינו דגן תירוש ויצהר ופירותיו שפרש"י היו' תאנה ורמון ותמרים משבע המינים שאין מביאין בכורים אלא מהן והן מתבכרים מעצרת ועד החג לז"א ושמחת בכל הטוב כנ"ל - מאאמ"ו הג' זצוק"ל:

והי' אם שמוע וכו' ונתנך ד"א עליון ע"כ גוי הארץ ובאו עליך וכו' כי תשמע וכו' וק' הכפל, וע"ק הרי אחז"ל כעת יאמר וכו' מה פעל אל עתידין צדיקים שיהיו מחיצתן לפנים ממחיצת מה"ש ואז"ל גדולים צדיקים יותר ממה"ש וקרא כתיב רק עליון ע"כ גויי הארץ ועו"ק חיבת הארץ יותיר נפיש הו' דהל"ל רק עליון ע"כ הגוים וי"ל דהנה מעלה זו לישראל יתכן על שני פנים א' שהקב"ה יגביה אותם לרום שמים ויכניסם לפני ולפנים כמ"ש במ"ד תנחומא ס"פ צו שהקב"ה יגביה את ירושלים לשמים עד לרקיע הז' כיון שמגיע לכסא הכבוד הקב"ה אומר להם אני ואתם נהלך בעולם וכו' עוד יתכן באופן שישארו בארץ ושכינה בא אצלם לשכון בתוכם וכמ"ש במד' שה"ש ע"פ כרם הי' וכו' ר' סימון אמר כ"מ שהשרה הקב"ה תורתו השר' שכינתו ומי פי' זה דהע"ה יהללו את שם ד' וכו' הודו על ארץ ושמים קודם על ארץ ואח"כ השמים וכו' ע"ש וכה"ג פליגי בריש סוטה גבי עניו אני שוכן את דכא או אתי דכא והנה מעלה גדולה ביותר הו' באופן זה כשני ותיבת על לפעמים הפי' אצל כמו ועל צבא א"כ הפ' אם שמוע וכו' ונתנך ד"א עליון אפי' לפנים ממה"ש ובאופן זה תהי' עליון ע"כ גויו הארץ ר"ל שתהי' למטה בארץ ומ"מ עליון תהי' לפי שבאו עליך דייק' כל הברכות היינו השכינה שנקראת הברכה העליונה תבא אצלך והשגיך דייקא שהי' תבא אצלך ואתם תשאר במקומך ויותר יובן והשגיך לפי שאחז"ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מי' לז"א אם נזכה תבא השכינה אצלינו ממש והיינו והשגיך דייק' למטה מיו"ד במחיצתך כמ"ש בתנחומא הנ"ל אני ואתם נהלך בעולם שנאמר והתהלכתי בתוככם וז"כ התרגום והשגיך וידביקינך דייקא ידבק בך ממש כנ"ל עכ"ל אאמו"ר הג' זצוק"ל עוד נ"ל דהאלשיך הקדוש הק' ונתנך עליון וכו' מה היא המעלה הזאת אם שיעשו מלוכה ע"כ הגוים איך יאמר אח"כ יתן ד' את אויביך הקמים עליך אם הו' מולך על כולם האיך יהי' אויביך קמים עליך ע"ש ונ"ל לתרץ עפ"י החקיר' שעמדו עליו כל חקרי לב מדוע העלימה התור' ולא כתבה לנו בפי' שכר הנצחיו' על שמירת תורה ומצות היא השארת הנפש ונ"ל עפמ"ש הרמ' בהל' תשובה דכל יעודים טובים שבתורה לא זהו עיקר שכר המצות כי השכר נצחיי' הו' ואינו בעוה"ז אלא בעולם הנשמות מתעדנות מנועם זיו השכינה אבל כל יעודי התור' הם רק כמו הכנה להשגת וקנין שלימות אמיתי' שיסיר ד' כל המנעים ומעיקים וירויח לנו בכל הטובות שעי"כ נוכל לקנות שלימות הנפש ובזה פי' הגאון מהר"ם בנעט זצוק"ל בפ' ראה את הברכה אשר תשמעו וכו' דייקא לא אם תשמעו דמשמע שהברכה הו' השכר אלא הכנה הו' דהוי כדי שעי"ז תשמעו והנה כבר מצאו כל אנשי חיל גדולים חקרי לב ראי' על אמונת אמיתיי שלימות השארת הנפש בדבר החכם בקהלת שאמ' מי יודע רוח ב"א העול' הי' למעלה וכו' ואי' במתני' ר"פ חלק כל ישראל י"ל חעוה"ב שנאמ' ועמך כולם צדיקי' לעולם ירשו ארץ וכו' הרי דשולל או"ה מזה השכר כיון שאין להם תור' ומצות וזכ"ש והי' אם שמוע תשמע וכו' יהי' לך שכר נצחיי' הו' השארת הנפש רוח ב"א העילה למעלה וזה"ש ונתנך ד"א עליון דייק' ע"כ גויי הארץ שאין להם תור' ומצו' וא"ל חלק לעוה"ב וזהו עיקר השכר וכדי שלא תק' לך אידך קו' הרמ' למה ועדה תור' במקומות הרבה על שמיר' התור' ומצות טובות עוה"ז ולתרץ זאת אמר ובאו עליך כל הברכות האלה וכו' דייקא לא לשם שכר אלא להכנה בעלמא כי תשמור וכו' כי משמש דהא ר"ל דתהי' תוכל לשמוע בקול ד"א כמ"ש את הברכה אשר תשמעון ואמר והשגיך ר"ל כיון שביאת הברכות הם רק להכנה כדי שתשמע אמנם לפעמים רוב הטובה הו' סיבה להרע ח"ו ע"ד וישמן ישירון ויבעט לז"א והשגיך כי תעשה וכו' ר"ל יעשו הברכות אצלך פעולתן לטובה כי תשמע בקול ד"א על ידיהן כי הבא לטהר מסייעין לו או הכוונה לפי' שע"י ריבוי שפט ריבוי המלאה בשדה וזהו גופ' מבי' ביטול תור' אבל באמת כתי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' א"כ לא יהי' ביטול תור' וז"ש ונתנך ד"א עליון ע"כ גויי ארץ ולכן יבאו עליך כל הברכות האלה דייקי בשדה וצאנך ומ"מ והשגיך כי תשמע בקול ד"א לא יהי' לך שום ביטול תור' ומצות ע"י הברכות - ואמ' בקללה א"ל תשמע וכו' ובאו והשגיך וכו' נ"ל עפ"י המד' ורווח תשימו בין עדר שלא יהי' הצרות תכופות לז"א והשגיך ע"ד עוד זה מדבר וזה בא ותרגום ודבקינך יר' יהו תכסית ודבוקות זה לזה בלתי רווח ביניהם וז"ש והיית אך עשוק וכו' כל הימים דייקי בלתי רווח ביניהם - ענ"ל על והי' אם שמוע וכו' ונתנך ד"א עליון וכו' כי תשמע בקול ד"א והמו' הכפל תשמע בקול ד"א ותמה האלשי"ך מאי עליון דקאמ' ונ"ל כתוב בפ' ואתחנן השמע עם קול אלקים וכו' כאשר שמעת אתה ויחי והנה בזמן הגאול' נאמר והתהלכתי בתוככם נזכה למעלה זו כמ"ש באדה"ר וישמע קול ד"א מתהלך בגן וזה"ש והי' אם שמוע וכו' ונתנך ד"א עליון ע"כ וכו' בזה כי כי תשמע עם קול אלקי' חיים אבל אתה תהי' עליון בזה ובאו עליך כל הברכות וכו' כי תשמע דייקא בקול דיא דייק' כמו במעמד הנבחר לכן תחילה אמ' בקול ד"א וכו' אשר אנכי מצוך וכו' ר"ל ע"י משה הסרסור היום דייק' ואם תשמעו לזה תזכו לשמוע בקול ד"א בלא ממוצע ואמר שוב ברוך אתה וכו' ר"ל דאית' רפ"ק דמגילה ארי"ו אסיר לאדם ליתן שלום וכו' וכ' תוס' דווקא בשדה דמזיקין שכיחו ופה"ג איך השתחוה יהושוע למלאך בלילה ובשדה ולא חש ותי' גמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה וכיון דאמר שר צבא ד' אני וכו' וזה"ש כי תשמע בקול ד"א דייק' אזי ברוך אתה וכו' גם בשדה ואין לחוש למזיקין - עוד נ"ל דמצינו בברכה גבי השונמית שהוצרכה לקבל הברכה והשפע בכלים וע"י של"ה כלי יותר נפסק השמן אמנם זהו בברכה לפרקים משא"כ ברכה תמידות א"צ להכין כלי לקבל כי בכ"מ שהו' הברכה עמו וכתי' בכ"מ אשר אזכיר וכו' אבו' אליך וברכתיך וזה"ש ובאו עליך כל הברכות כי תשמע בקול ד"א דייקא בכ"מ אשר אזכיר את שמי כתי' ולא תזכור ופי' האר"י זצ"ל דהשם נושא א"ע ומזכיר א"ט וכן כשהי' שם יוצא דייק' מפי כה"ג וכו' לז"א כי תשמע בקול ד"א ובאו עליך כל הברכות בכ"מ ברוך אתה דייקי בין בעיר בין בשדה בלתי שום הכנה כלי לקבל כי ברוך אתה ע"ד והי' ברכה דייקא עוד נ"ל על קו' האלשיך הכוונה במ"ש עליון ע"כ גיוו וכו' לענין הממשלה שיעשו מלוכה ע"כ כגויים איך יאמר אח"כ יתן ד' אויביך הקמים עליך, אם הו' מולך על כולם איך יהי' אויבים קמים עליו ונ"ל אדרבא האי עליון מישך שייך רק להאי קר' יתן ד' אויביך וכו' דצה"ב מאי לשון נתינה שייך בזה והל"ל יגוף ד' אויביך וכו' וגם סיפ' דקר' ינוסו לפניך ק' לפניך שנית מיותר לכן נ"ל דודאי הכל יכול ד' ית' והרבה דרכים לפניו להציל את ישראל מיד הקמים עליהם ויכול ליגוף אותם גם במקומם או בדרך קודם הגיעם אצל ישראל למלחמה אבל אם עושין רצש"מ אזי זוכים שבעצמם ראוים הם לראות בפורעניות האויבים לכן מניחם ד' להאויבים להלוך ולערוך מלחמה נגד ישראל כדי שיראו ישראל במפלת אויביהם ויהנו באבוד רשעים רנה וז"ש ביהושע י"א לא היתה עיר אשר השלימה אל ב"י כי מאת ד' היתה זאת לחזק לבם לקראת מלחמה את ישראל וכו' וז"ש אם תשמט בקול ד"א וכו' תזכה ונתנך ד"א עליון ע"כ גויי הארץ שתהי' מולך על כולם כנ"ל ועכ"ז יהי' קמים עליך כי מאת ד' יהי' זאת כדי שתראו בפורענותם כיון שאתם נצולים בזכות עצמיכם וז"ש יתן ד' אויביך הקמים עליך נגפים לפניך יתן תרתי משמע ר"ל יניחם להיות קמים עליך כדי שיתנם נגפים לפניך דייק' ר"ל ועיניך רואות ולז"א עוד בשבע דרכים ינוסו לפניך דייקא וזה יהי' לך לתענוג כנ"ל - וכיו"ב פי' המעשה ד' ע"פ אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי וכו' דקאי על רדיפת השונאים שהו' כבודו של הצדיק שהשונאים ירדפוה ולא ישיגוה וכמ"ש ואתה ד' מגן בעדי זהו כבודי ומרים ראשי וז"ש אך טוב וחסד שירדפוני כ"י חיי ומ"מ ושבתי בבית ד' ולא ישיגוני והרדיפ' יהי' לכבודי שירדפוני שונאי ולא ישיגוני ונ"ל ז"כ דהע"ה סו' נ"ד כי מכל צרה הצילנו ובאויבי ראתה עיני יר' למה מבי' הקב"ה כלל צרת אויבים על ד"ה, ל"ל נתקבל תפילות לז"א מכל צרה הצלנו שמבי' עלי צרה ומציל אותי מצרה כדי שבאויבי ראתה עיני שאראה בעיני מפלת האויב, ותפלת ד"ה נתקבלה שנתן ד' בלב השונאים לרדפו ולא ישיגוהו רק אדרב' המה כרעו ונפלו וזהו לכבודו כל צדיק שהשונאים ירדפו' להרע לו ולא ישיגוהו כנ"ל: ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וכו' נ"ל דאית' בעירובין ומוב' ברש"י בשה"ש סי' ז' בפ' לכה דודי נצא השדה דכרכים המוקפים חומה שכיח בה גזל ועריות אבל בפרזים כמו שדה לא אלא אומנין ועוסקים בתורה מתוך הדחק וזהו נצא השדה עש"ה א"כ הפ' ברוך אתה בעיר שתהי' ניצול מגזל ועריות אם שמוע תשמע וכו' דתור' מגין ומציל וכמ"ש בסוטה וגם ברוך אתה בשדה שלא תהי' צריך לעסוק בתור' מתוך הדחק בפרזים אלא ברוך בממון וז"כ ג"כ ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך כמובן וכן גבי ארור אתהם בעיר וכו' ארור אתה בבואך ודו"ק וא"ש דנקט הקרא תחיל' בבואך ואח"כ בצאתך ואיפכ' מבע"ל אך להנ"ל א"ש ודו"ק וא"ש:

ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וכו' ברוך טנאך ומשארתך ויל"ד כאן הקדים ברוך פרי בטנך ואחר ברוך טנאך וגבי הקללות הקדים ארור טנאך קודם לארור פרי בטנך ונ"ל דאית' דאין בעה"ר פוגע בנפשות תחלה והסברא כי השי"ת אינו מעניש את האדם על דרך נקמה רק שישוב מחטאו אבל גבי ברכות שבא מהשי"ת אשר בעין טוב יברך פשיט' שיברך אותו ואת ביתו בתחלה לפי"ז ניח' דגבי ברכות מתחיל שפיר בפרי בטנך שזה חביב לאדם יותר משאר ברכות אבל גבי קללות שאין רוצה לפגוע בנפשות תחלה כן מתחיל ארור טנאך תחלה אולי ישובו עי"ז ואם לא אז ארור ג"כ פרי בטנך ודו"ק - מאאמו"ר הנ' זצוק"ל:

ארור האיש אשר יעשה פסל וכו' הנה סידר כמה ארורים ומסיים בסוף ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות וכו' וקשה שמתחלה כתב ארורים על עבירות מיוחדות שמשמע מזה שרק על אלה העבירות המפורשות יש ארורים ולא על עבירות אחרות ואח"כ כלל כל התורה כולם בעונש ארור, וכבר עמד בזה הרמב"ן ז"ל ונ"ל דאז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שלא ברכו בתורה תחלה וקשה הלא מפורש בכמה מקומות בתנ"ך כמה עבירות חמורות שעשו מרדו בד' והפרו מצוותו ועזבו תורתו וגם חז"ל הביאו בדבריהם עונות ישראל הגדולים שעשו, ופה תלו בישראל עוון אשר נראה לעוון קל נגד העונות אשר נזכרים עליהם בדברי הנביאים ותלו בו חורבן ירושלים והוא לא נזכר בשום מקום בתנ"ך עוד אחז"ל מה דכתיב על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ד' על עזבם את תורתי אשר נתתי לבניהם דבר זה שאלו לנביאים לשא ולא פירשוה עד שפירשה הקב"ה בעצמ' שנא' ויאמר ד' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וקשה הלא ידעו החכמים והנביאים מפשע ישראל הגדולים והנוראים ולמה לא תלוי אדמת הארץ בעוונותם ופשעיהם הרבים ועוד הלא מפורש בתורה ואמרו הגוים על מה עשה ד' ככה לארץ הזאת וכו' ואמרו על אשר עזבו את ברית ד' אלקי אבותם וכו' עוד אחז"ל חטאו בכפליים ולקו בכפליים קשה להבין ענין חטא בכפליים ועונש בכפליים ונר' עפ"י ביאור הכורם שעמד לפרש מאחז"ל שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה חוץ ממחשבת ע"ז שמצרפת למעשה דהנה העבירה מצוי כל שני דרכים או מחמת תאוה שמתאוה מאד להנות מהאיסור ההוא ואי אפשר לו לכבוש יצרו שבוער בו כשלהבת אש אבל יודע הוא ומכיר חסרונו ואף מתחרט אח"כ על מעשהו אבל יש שעושה העבירה מזדון לבו וזה לא יתחרט בשום פעם כי הוא מחמת כפירה ר"ל עושה העבירה וז"כ הגמ' שבכל העבירות שאין בהם דררא דע"ז כי הם רק מחמת התאוה אין מחשבתו מצטרפת למעשה היינו כל זמן שלא עשה העבירה אף שהתאווה לה במחשבתו לא נחשב לו לעבירה אדרבא יש לו מקום בזה לקבל שכר כיון שהוא מתגבר על יצרו חוץ מע"ז היינו כשיש עם העבירה גם דררא דע"ז שהעבירה נעשתה ע"י כפירה ר"ל אזי אפי' המחשבה בעצמה נחשבת לעוון אם חושב לעשות עבירה מאפקירותא נחשב לו כבר כאלו עשאה וז"כ חטאו בכפליים היינו שהי' החטא מזדון הלב לא מחמת התאוה ונחשבו גם המחשבה לעבירה בפני עצמה ולכן נענשו בכפליים על המעשה לבד ועל המחשבה לבד וז"כ ג"כ באמרם לא חרבה ירושלם אלא על שלא ברכו בתירה תחלה היינו שהעבירות שעשו הי' מחמת שהתורה ומצוותי' לא נחשבו אצלם כלל לכן הי' עונשם גדול כ"כ אבל אם הי' העבירות מחמת תאוה והי' מתחרטים על עונותם אחרי עשותם אותם לא הי' ירושלים נחרב וז"כ במה שאז"ל שאלו לנביאים ולחכמים על מה אבדה הארץ ולא פירשוהו כי הם לא ידעו מחשבות בני דורם בעת עשותם המזמתה עד שהקב"ה פירשה בעצמה על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי שכוונותיהם אינם מחמת תאוה רק מחמת שאינם רוצים בתורתי ולא לשמוע בקולי ובזה מבואר מה שדקדקנו במקראות שלפנינו שבתחלה כתב הפסוק ארורים על כוונת מיוחדים היינו כשהם מחמת תאוה ואח"כ כתבה התורה סתם ארור אשר לא יקים היינו מי שיעשה איזה עבירה שתה' ויעשה אותה מחמת שאינו רוצה לקיים דברי התורה אזי הוא בארור אפי' תהי' עבירה קלה מאבי הג' זצוק"ל:

יולך ד' אותך וכו' אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם וכו' ובסו' הפ' כתיב והפיצך ד' בכל העמים מקצה הארץ וכו' ועבדת שם א"א וכו' אשר לא ידעת אתה ואבותיך וכו' סמך חסרון הידוע על ענין הע"ז ותמוה וכ' אאמ"ו הג' זצוק"ל ז"ל ונ"ל לבאר בס"ד דהנה במד"ר ס"ו פתיח' א' על מגילת אסתר אי' ר' שמואל ב"נ אמר יולך אותך ואת מלכך וכו' א"ת לבבל והלא מבבל היו א"כ למה נאמר אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך אלא זו מדי עכ"ל ובמס' נדרים ד' כ"ב אית' אר"י ונתן ד' לך לב רגז בבבל כתי' וק' הא מקמי קרא זה כתי' והפיצך וכו' אשר לא ידעת וכו' והרי' מבבל היו כקו' המד' ונ"ל להכי סמך אשר לא ידעת לאלקים אחרים והכוונה נ"ל עפמ"ש הספורנו בפ' האזינו ז"ל אלקים לא ידעום חדשים מקרוב באו כשהי' רואים איזו מין מן הנמצאות שלא ידעו מציאותו קודם לכן הי' חושבים שיהי' לו איזה מסבב קדמון מיוחד אליו והיו עובדים אותו עכ"ל והנה בעץ ואבן בלתי ספק שלקחו איזו מין עץ חשוב ביותר וכן אבנים שהוא מרקוליס וא"כ הפ' ועבדת שם אלהים אחרים בסיבת אשר לא ידעת וכו' ר"ל לפי' שיהיו אצלך חדשים והוא עץ ואבן חשובים וכטעות הנ"ל והנה ידוע שגלות בבל הי' תחילה. ואח"כ גלות מדי וא"כ אותן אלהים אחרים עץ ואבן שהיו אצלם חדשים בתחילה בבבל אח"ז במדי לא היו אצלם חדשים כי כבר ידעו מהם וא"כ מובן בפ' יולך ד' וכו' שאמר אשר לא ידעת אצל הגוי וע"כ ממדי מיירי שהרי מבבל היו כנ"ל ובמדי ליכ' למימר כן אצל הע"ז אשר לא ידעת עץ ואבן כי כבר ידוע הי' אצלם מגלותי בבל אבל בפ' והפיצך ד' וכו' שאמר כן בע"ז אשר לא ידעת וכו' והיו' בבבל וכדמסיים ע"ז ונתן ד' לך שם לב רגז לכן לא מצי אמר כן אשר לא ידעת אצל הגוי שהרי מבבל היו כנ"ל ובפשוט י"ל מעיקר' כתי' יולך ד' וכו' אל גוי אומה א' משמע שייך בי' לומר אשר אתה ואבותיך לא ידעת אותו מקודם אבל בפ' והפיצך ד' בכל העמים מקצה הארץ עד קצה הארץ אין לומר בהם אשר לא ידעת ודע דהרמב"ן ואלשי"ך גם שניהם פירשו קרא יולך ד' וכו' אגלות הרביעי הו' גלות רומי ואת מלכך היו' אגריפס ע"ש ותמו' איך נעלם מהם המ"ר הנ"ל דפירשוה אגלות מדי ובהוריו' ד' י"א אית' יאשיה גנז לה' דברים לפי שראה קרא יולך ד' את מלכך וכו' ועש"ה פירשוה אגלות בבל ע"י נ"נ ומלכך ר"ל צדקי' והנה במדר' שם בתחילה הפתיחה ז"ל רב פתר קיי' בהמן והי' חייך תלואים וכו' ופחדת לילה וכו' ולא תאמין וכו' ע"כ וקרא זה בתר קרא והפיצך ד' וכו' כתי' ואלו בגמ' דנדרים דרשי' לך רגז בבבל כתי' נמצא המ"ר פי' ב' הפסוקים יולך ד' וכו' במדי וגמרן פי' ב' הפסוקים בבבל ועל הגמי דהוריות ק"ל קו' המד' והלא מבבל היו ומאי אל גוו אשר לא ידעת אתה ואבותיך וצ"ע ודברי הרמב"ן והאלשי"ך הם נגד הגמ' ומדר' וכו' עכ"ד קדשו של מרן אבי זצ"ל:

יככה ד' בשגעון וכו' והיית ממשש וכו' ולא תצליח וכו' והיית אך עשוק ותמו' המשך הענין אמנם יובן כי הנה מדרכי של משוגע אחת דתו להזיק וזהו אומנתו והצלחתו לפי דעתו החסירה אבל אם גם סומא הוא אין רואה יכולים ליזהר ממנו ואדרב' בקל יכולים אחרים להזיק לו וזה"ש בשגעון ובעורין בהדדי באופן שלא תוכל לאחוז באומנות המשוגעים שדרכם כסל למו להזיק ותמהון לבב ע"ז תהי' תמה על עצמך על כי לא תצליח דרכך להזיק אלא אדרבא והיית אך עשוק וגזול מזולתך ואין מושיט כי לא תראה להנצל ולברוח כנ"ל:

והיית ממשש כאשר ימשש העור באפילה ותמו" ונ"ל דאי' בישעי' נ"ט נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה ותמו' נמי כפילות הענין במלות שונות, ונ"ל דהנה יש ב' מיני סומא א' שנעשה סומא וניטל ממנו מאור עיניו, וסיג ב' שלא ראה מאורות מימיו שנולד כך ממעי אמו, והנה לכל א' יש חסרון נגד חבירו, לזה שלא זכה מעולם לאור הנר, ולחבירו שזכה, מרגיש הו' יותר בהעדר האור, החסרון, מן אותו מין האחר כמובן. וז"ש נגשש' כעורים שנעשו עורים, ומרגישים החסרון של העדר האור ביותר וגם כאין עינים נגששה דייק', זה שלא ראה אור מימיו, אין עינים מקרי, וע"ד מתוך הרעב לא יודע השבע שהי' גבי פרעה, ה"נ מרוב הצרות וחשך, היינו כאין ענים דייק', וכן ה"נ והיית ממשש כעור בהרגש החסרון בהעדר האור וגם כאור באפילה דייק', זה שלא ראה אור מימיו, דמי שנעשה עור, יודע שממשש הו' באור, אבל מי שלא נודע לו האור, ממשש באפילה, כמובן ודו"ק, אבל הנחמה אית' בישעי' ס' קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך יזרח, הצלה מתרתי כנ"ל משמע, והי' לעת ערב יהי' אור, היפך ממשש בצהרים וז"ש חטאו בכפלים דייקי, שמים אור לחשך וחשך לאור כמ"ש ישעי', לכן לקתה בכפלים, כעור וכאין ענים כנ"ל, וגם נחמו בכפלים כמ"ש אתא בקר וגם לילה והי' לעת ערב יהי' איר, והיו' נחמו נחמו עמי כפל האור, יאמר אלקיכם דייק', ר"ל אמר שומר אתא בקר וכו' אור הלבנה ואור החמה שבעתים וכו' ודו"ק כי קצרתי:

ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון יובן לענ"ד עפ"י הקדמה שעמדו עלי' קדמונינו כת הפילוסופים אומרים עיקר שלימות האדם הוא בחלק העיון בחכמה ולהשיג במציאות ד' וסתרי הטבע בלתי מעשה רחמנא לבא בעי' ואין חפץ לד' במעשה וחכמי התור' הסכימו כי חפץ ד' בעשיות המצוות בפועל כאז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה וזה נ"ל כוונת ורמו' אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' ר"ל בחלק עיונו אשר העמיק הרחיב בה בלימוד החכמה בלבד כ"א בזאת יתהלל השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד וכו' הארץ כי באלה חפצתי וכו' ר"ל המעשה כמו שאני עושה חפצתי מכם והיא העיקר אבל ודאי גם זו צריך השכל וידוע אותי להבין במציאותו בחלק העיון וגם בעשיית המצוה לעשותם בכוונה לשמר וזה"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם יעשה דייקא בפועל וגם זאת וחי בהם יר' בכוונה ודעת אותי אני ד' אבל מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה שאין בו חיות וזה"ש כאן ושמרתם את וכו' דברי הברית הזאת ושמרתם זו משנה אבל לא סגי' עיון במושכנות לבד כי לא המדרש עיקר אלא גם זאת ועשיתם אותם בפועל אבל לא כמצות אנשים מלומדה בלא כוונת הלב ובלא שכל כ"א למען תשכילו את כל אשר תעשון תדעו ותשכילו בשעת מעשה עשייה לשמה וזהו שסמך לו מיד פ' ואתם נצבים היום וכו' ושייכו לדלעיל ר"ל ההשכלה שתשכילו בכל אשר תעשון הוא זה דע לפני מי אתה עומד ולפני מי אתה עמל אתם נצבים היום וכו' לפני ד"א וכו' כל איש ישראל וכו' ישכיל בזה היינו השכל וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד וכו' כי באלה חפצתי חלק העיון והמעשה שניהם יחד עוד נ"ל עפ"י הקדמה היסוד הגדול שלמדנו רבותינו על פ' קטנה שכל גופי תורה תלוים בה והוא פסוק בכל דרכיך דעהו והו' יישר אורחתיך ובס' מלכי יהודה דרוש א' פי' בזה הפסוק מה אהבתי תורתיך כה"י הוא שיחתי וק' וכי איך אפשר להיות שדוד כל היום כולו הי' עוסק בתורה והיתה היא שיחתו והלא הי' צריך לצאת ולבא לפני קהל בני ישראל והי' צריך לאכול ולשתות כדרך כל ב"א אלא הכוונה לומר כי כאשר האדם בכל מעשיו מחשבתו לשם שמים באמת יאמרו עליו' שהוא עובד ד' וגם האכילה והשתייה הם נחשבים למצות וכל מעשיו שהם לצורכו הם מצות בהיותם כוונתו לשמים וז"ש דהע"ה מה אהבתי תורתיך ר"ל בהיות אהבת תורתך תקועה בלבי אפי' שיחת חולין שאני צריך לצורכו באמת אוכל לומר שהם נחשבים כתורה עצמה כיון שהכוונה לשם שמים וזה"ש הוא שוחתו השיחה הידועה שלי שהיא שיחת צורכי גופי לתורה תתחשב כאמור וגם בתחלת זמירותי' אמר זה בפ' כ"א בתורת ד' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה רצה לנו להורות כי מי שכל חפצו ומאויו בתורה עליו נאמר בודאי שהוא קורא בתורה יומם ולילה אעפ"י שאין אנו רואין אותו קורא אלא עוסק בצרכי און בכך כלום לפי שאעפ"י שאינו קורא בלשון בפיו הנה הוא קורא בלבו וכו' עש"ה וראינו דאעפ"י הכלל בכל דרכיך דעהו גם ענין רשות חשוב תורה א"כ הפ' ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למטן תשכילו כל אשר תעשון פי' כל אשר תעשון כל דייקא גם ענייני רשות שתעשו יחשב לכם השכלה כלימוד תורה כל עשיותכם יחשב לכם השכלה שתעשו מכל ענייניכם ענין השכלה אל צורכי הגוף דהיינו ע"י שתשכילו ותבחנו בעין שכליכם את כל אשר תעשון יהי' מחשבתיכם תמיד כי אתם נצבים היום כולכם לפני ד"א והי' כל עשיותכם כך לשמו ית' עי"ז יעשה כל ענייני עשייתכם בדבר הרשות ענין השכלה ומצוה ועסק תורה כנ"ל עוד יובן לע"ד בהקדים מאחז"ל פלימו אמר צריך שיקדים ברית לתורה עי' בברכות ד' מ"ם ונ"ל פי' עפ"י מאז"ל בחולין צ"ב שלחו מתם ליבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימא אתכליא שטים הם חורשין וזורעין וקוצרין לפיהם של ת"ח כמו העלים שבגפן סובלים הרוח ומגינים האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות ומה"ט ודאי נמי לא יתגאו הת"ח נגד העם אלא צריך לחברם בברית אהבה ברית שלום ואחדות דוגמא דאות ברית קודש בו קשורים כל הגידים כולם והוא יסוד עולם לכן נקרא ברית שלום לכן כמו שהקדימו הפ' זבולון ליששכר מה"ט שאם אין קמח אין תורה כן הת"ח צריך להקדים ברית לתורה ר"ל ברית אהבה התקשרות שלום ורעות ועי"ז יכול הת"ח לקרבם לתורה וזהו ג"כ כוונת תנא דבי אליה' רבא רפ"א וז"ל לשמור את דרך זו דרך ארץ עץ החיים מלמד שד"א קד"מ לעץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים. הו' למחזיקים בה עכ"ל היינו דרך ארץ לקרב ולאהוב את הברות ולקשרם בברית יחד כי כל ישראל נפש א' ועי"ז יחזיקו בעץ חיים ויוכלו הת"ח ללמוד ברווחה היינו שיקדים ברית לתורה היינו שד"א קדמה לעץ החיים ולפי"ז זה"ש כאן תחילה ושמרתם את דברי הבריית הזאת הברית דייקא התקשרות ואחדות ועשיתם אותם להמון העם ע"ד גדול המעשה יותר וכו' היינו לקרבן לתורה זהו הברית הדרך ארץ ועי"ז למען תשכילו אתם בתורה וגם תצליחו את כל אשר תעשון דייקא ר"ל איתן האנשים שאמרתי ועשיתם אותם יצליחו גם הם על ידכם במו"מ כנ"ל גם להיות סדר השלימות תחילה סיר מרע ואח"כ ועשה טוב כתי' לפי שכל עוד שעונותיו עליו ולא שב בתשובה הוא כטובל ושרץ בידו גם המצות שעושה טורפים אותן בפניו כמ"ש הרמב"ם הל' תשובה לז"א כאן תחילה ושמרתם את וכו' שמירה זו לתורה דהיינו סור מרע אח"כ ועשיתם אותם עשה טוב המ"ע למען תשכילו תצליחו את כל אשר תעשון משא"כ בלא הקדים להשליך מעליו חטאתיו גם המ"ע שעושה טורפין אותן וכו' כנ"ל:

פלפול בענין מעשר כספים מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל וז"ל הטהור: נ"ל ע"ד המעשר כספים בזמן הזה איך הדין ומה יעשה בה, הנה הב"ח ביו"ד סי' שנ"א כתב מעשר כספים בזה"ז אינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן וזהו נגד הספרי דמייתי ליה תוס' במס' תענית דף ט' ע"א עשר תעשר את כל לרבות פרקמטיא ושאר רווחים ונהי די"ל לאו דרש גמור מדאוריית' הוא אלא אסמכתא בעלמא מ"מ מדרבנן מיהת חייב כמבואר בטו"ז יו"ד סי' שנ"א ובתשו' חוות יאיר סי' רכ"ד ובס' באר יעקב יו"ד סי' של"א ובתשו' שבו"י ח"ב סי' פ"ה פ"ו ובשו"ת חה"ש סי' צ' ובתשו' מאהבה א"ח סי' פ"ז וכיו"ב:

ונחזי אנן הנה במדרש תנחומא פ' ראה ובילקוט שם רמז תתצ"ב דרשו חז"ל ע"פ בישעיה כ"ד והארץ חנפה וכו' חלפו חוק מעשרות הפרו ברית עולם ברית אבות לפיכך משה מזהיר על ישראל עשר תעשר נצור בני תורת אביך וכו' א"ר הונא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה שנא' הרימותי ידי וכו' יצחק הפריש מעשר שני שנא' ויזרע יצחק וכו' [ובפרקי דר"א פ' כ"ז כתב אברהם עישר וצ"ל מעשר נמי תרומה קרי' עי' בבכורות דף נ"ח וגיטין ל"א ועי' רמב"ן פ' לך ע"פ ויתן לו מעשר וכו' ובפ' תולדות ע"פ וישמור וכו' חקתי וכו' נראה כסותר א"ע וצ"ע] ולמה מדדו בשביל לעשרו וכו' יעקב הפריש מעשר ראשון שנא' וכל אשר תתן לי וכו' הפריש שבטו של לוי א' מעשר' שבטים וכו' ואל תטוש תורת אמך אומתך הוא שדוד אמר בתהלים מ"ם ותורתך בתוך מעי וכו' יבא עלי אם ירד דבר לתוך מעי אלא כשהוא מעושר הה"ד בד"ה א' כ"ז ועל אוצרות בית המלך עזמות בן עדיאל ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלים יונתן בן עוזיהו לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר וכו' עשר בשביל שתתעשר עשר כדי שלא תתחסר וכו' וא"ר אבא רמז לפרגמטיטין ולמפרשי מים שיהיו מפרישין א' מן עשרה לעמילי תורה וכו' עכ"ל המדרש וצע"ג:

ויש להבין אחר שדרשו נצור בני תורת אביך על המעשרות שנהגו בהם האבות וכמו שדרשו כן גם ע"פ חלפו חוק המעשרות הפרו ברית בריתן של האבות כנ"ל והוא מפורש כן בתורת אצל האבות מה הוסיפו תו בדרש ואל תטוש תורת אמך וכו' על מה שאמר דוד בתהלים ברמז שלא אכל דבר בלתי מעושר ה"ל כיהודא ועוד לקרא וגם קשה להבין מאי שבחי דדוד שאמר כן על עצמו לפני הקב"ה שלא אכל טבל שהוא בעונש מיתה בי"ש עלי' אחר מתן תורה וגם אפי' האבות קודם מתן קיימו מצות מעשרות ועדיפא ה"ל לשבחא גרמי בקיום שארי מצות התורה:

ונ"ל לבאר כוונתם לפי שהמעשרות שמצינו באבות ביצחק הפריש מעשר שני היינו מתבואתו ויזרע יצחק וכו' וימצא מאה שערים כתיב האומד למעשרות אבל באברהם כתיב ויתן לו מעשר מכל דייקא גם מעשר בהמה גם מעשר כספים במשמע וכן ביעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכל דייקא והרי דרשו חכז"ל דאפי' בניו עישר שבט לוי ומכ"ש כספו וכדנפ"ל בכתובות דף נ' ע"א מקרא דיעקב זה על החומש מכספים ע"ש וכן בדוד דמייתי המדרש לראיה שלא ירד דבר לתוך מעיו בלתי מעושר מקרא בד"ה א' כ"ז ועל אוצרות בית המלך וכו' ועל האוצרות בשדה וכו' ושם פירש"י ועל אוצרות המלך אוצרות כסף וזהב וכו' ועל האוצרות בשדה ועל מה שגדל בשדה תבואות יין ושמן וכל מיני אוכלין ומשקין וכו' ולזה כוון המדרש שהביא קרא ועל אוצרות בית המלך וכו' בקרא לא כתיב תיבת בית המלך אבל ה"ט דפי' אוצרות המלך היינו שבביתו כסף וזהב הרי דגם מכספים עישר דוד כנ"ל אמנם נ"ל לענ"ד דאין ללמוד חיובא למעשר כספים אפי' מדרבנן מאברהם ויעקב דהם עשו כן להוראה שעה יעקב נודר כן בעת צרה וכדי להנצל בזכות זה וגם אברהם לכבוד מלכי צדק נתן לו מעשר ולצורך שעה ולא זולת זה וכמ"ש הרימותי ידי וכו' ולא תאמר אני העשרתי וכו' וז"ל הרמב"ן בפ' תולדות בפסוק וישמור חקתי וכו' כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים או לכהני ד' כגון שם ועבר ותלמידיה' הוא כהן לאל עליון ניתן לו וכו' עכ"ל אדרבה מהתם מוכח דאפי' מצוה דרבנן ליכא במעשר כספים שאילו הי' מצוה אפי' רק מדרבנן למה המתין יעקב לנדור כן בעת צרתו הא ודאי מקודם נמי קיים כבר כל התו"כ אפי' עירובי תבשילין וה"נ כל מיני מעשרות דרבנן וגם אברהם ע"כ המתין עד אז מדכתבה התורה מעשהו זה שם אצל הנס וכ"כ הרמב"ן בפ' לך בהדי' וז"ל ויתן לו מעשר וכו' מאותו רכוש לבד מנדבת לבו לכבודו וכו' ולא עשה כן מקודם ע"כ משום דתבואת זרעו לא היה לו רק לקוח שהוא פטור ממעשרות ומעשר כספים גם מדרבנן אין חיובא אמנם דוד נהג לעצמו מעשר כספים ושפיר אמר ושיבח את עצמו ותורתך בתוך מטי שלא ירד דבר דייקא לתוך מעי אלא כשהוא מעושר ר"ל אפי' כספים שא"צ לעשרם נזהרתי בהם, וכלפי שאמרו ר"פ מקום שנהגו דברים המותרים ינהגו בהן איסור ע"ז כתוב ואל תטוש תורת אמך ע"ש, א"כ דברי המדרש מכוונים כמין חומר נצור בני תורת אביך וכו' אמר ר"ה אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות אברהם יצחק יעקב שאח"כ ציותה עליהן התורה או מד"ס וכאז"ל במד' ילקוט תולדות וישמור משמרתי וכו' א' ד"ת וא' ד"ס שקיים אברהם אפי' עירובי תבשילין וכו' היינו תורת אביך והוסיפו ז"ל עוד לדרוש בענין המעשרות ואל תטוש תורת אמך גם מעשר כספים שאינו חיוב כלל רק מנהג שנהגו בו דוד אל תטשהו וע"ז סיים שוב ראב"ע עשר בשביל שתתעשר רמז לפרגמטוטין ומפרשו ימים שיהי' מוציאין לעמילי תורה א' מן עשרה, ר"ל רמז דייקא למנהגא בלבד אבל חיובא ליכא אך מדרבנן אלא רמז למה שנהגו אבותיך כך כנ"ל נכון בכוונתם ז"ל ולשון הש"ס [המבזבז וכו' פי' הרוצה בכך משמע שאין חיוב בכך ואדרבה מבזבז נקרא יוצא גם מחוק הראויה והנאות הוא בזה המנהג כנ"ל וז"ל פרקי דר"א פ' כ"ז ריב"ק אמר אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם לקח את כל מעשר סדום ועמורה וכל מעשר לוט בן אחיו ונתן לשם בן נח שנאמר וכו']:

שוב ראיתי דבר זה פלוגתא הראשונים דז"ל הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה וכו' עכ"ל והראב"ד השיג עליו וז"ל כן הי' ראוי לומר התפלל שחרית והפריש מעשר עכ"ל וביאר הכ"מ וז"ל טעם הראב"ד משום דכתיב באברהם ויתן לו מעשר מכל ואפשר לומר לדעת רבינו דבאברהם לא אשכחן שעישר ממונו והתם דוקא עישר השלל הבא בידו ולא בתורת מעשר אלא לפי שכבדו מלכי צדק בזה בהוצאה לחם ויין וברכו רצה לתת לו מעשר השלל אבל יצחק הוא הראשון שעישר ממונו לשם מעשר כפי דרז"ל בויזרע יצחק בארץ ההיא מאה שערים וכו' עכ"ל, והמגדול עוז תירץ ג"כ דהרמב"ן ורש"י בפ' התורה ס"ל נמי כהרמב"ם דיצחק התחיל לפרסם המעשר וסיים וז"ל וכן נ"ל דאילו באברהם ממה נתן לו מעשר באותה שעה והרי לא לקח כלום דכתיב הרימותי ידי וכו' אם מחוט עד שרוך הנעל עכ"ל נראה כוונתו לתרץ אליבי' דרמב"ם קרא ויתן לו מעשר מכל היינו מלכי צדק נתן לו לאברהם מעשר והראב"ד ס"ל כהי"א מימי קדם היו מפרישין ותולין הדבר באברהם ופי' ויתן לו מעשר מכל שאברהם נתן למלכי צדק עש"ה, א"כ להראב"ד דגילה לן קרא שאברהם נתן מעשר כספים משלו י"ל מצוה וחיוב דרבנן היא לאחר מתן תורה וגם זה אינו מוכרח, אבל הרמב"ם והרמב"ן ורש"י והכ"מ והמגדל עוז כולהו ס"ל אברהם לא עישר ממונו כלל ע"כ לדידהו לאחר מתן תורה ליכא חיובא דרבנן כלל דא"כ היה אברהם מקיימו כמו שקיים אפי' עירובי תבשילין אל' מנהגא הוא, וגם המדרש מסייע עפ"י פירושו הנ"ל ובהסכמת הב"ח ותשו' חוות יאיר והבאר יעקב וסייעתי' הנ"ל ויפה עשה הרמב"ם בהשמטתו להאי דספרי הנ"ל בתוס' תענית ט' דאזיל לטעמי' דס"ל אברהם לא הפריש מעשר, והספרי או דס"ל כהראב"ד אברהם הפריש מעשר ממונו דמדרשים חלוקים הן כמ"ש המגדול עי"ז הנ"ל או דרק רמז בעלמא קאמר הספרי על מנהגא שאינו חסיד שוטה מי שנוהג כך וכ"כ מוהר"ם מרוטנבורג בתשו' סי' ע"ד בהדיא דאינו אלא מנהג, ודינו כדברים המותרים ואחרים נהגו בה איסור וכן עיקר כנ"ל ואז"ל כ"מ שהלכה רופפת בידך חזי מה עמא דבר, וכפי הידוע מדור לדור אך ורק מיעוטין הן יחידי סגולה שנוהגים בו בזה"ז ולא רובא דעלמא ועכ"פ מי שמנהג אבותיו בידו אל תטוש תורת אמך כתיב והדברים עתיקים, וגם האבות רק בא"י לבד קיימו תרומה ומעשרות [קא"י אלעיל וי"ל הרמב"ם ס"ל אברהם תרומה הפריש ולא מעשר כמ"ש במדרש תנחומא הנ"ל הרימותי וכו' ורק לשעתו כנ"ל אבל יצחק קבע כן למצוה ויש לישב בזה קושי הלח"מ על הרמב"ם] - [אמר המסדר עיין בשו"ת מהרי"א יו"ד סי' שנ"ד, ובמנחת חינוך מצוה תע"ד - ולענ"ד נר' לחזק דברי א"ז הג' זצוק"ל דהרי"ף מקש' דקאמר ר"י עשר בשביל שתתעשר הלא קיי"ל אל תהא כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס, ונראה לפי דברי ספרי שהובא בתוס' שמעשר תעשר ילפינן שמחייב ליתן מעשר גם מפרקמטי' ולפי דברי א"ז הג' ז"ל זה אפ' לספרי רק מנהגא ומיושב קושי' הרי"ף דהמרש"א מקשה על הגמ' דאמר נ"ש שאמר משה אעבר' נא כדי לקיים מצות התלוים בארץ כדי שאקבל שכר והלא קיי"ל אל תהא כעבדים וכו' ותירץ דודאי מצית מה שאדם מחויב לעשות אזי אל תהא כעבדים וכו' אבל אם החיוב של מצות אינה מוטלת עליו והוא מחזיר אחרי' כדי לקיים ולהכניס א"ע בחיוב אז מותר לעשות כדי לקבל שכר, ודו"ק, עיין בפנים יפות עה"ת על פסוק ויתן לו מעשר מכל]:

איתא בחולין דף פ"ט אר"א קשה גזל הנאכל שאפ' צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו שנא' בלעדי רק אשר אכלו הנערים עי' בהפלאה כתובות דף נ' שהעתיק ממ"ש בחי' תורה שלו פ' לך לך ע"פ ויתן לו מעשר מכל דל"ל מכל אשר הי' לו דאיך הי' משהה מעשרותיו בתוך ביתו עד כאן אלא ר"ל מכל הרכוש שהציל דמכיון שזכה בו מדין יאוש כדין המציל מזוטו של ים דהוא שלו נתחייב במעשר ואף שנתן הרכוש למלך סדום מ"מ אין רשאי להוציא מת"י דבר שאין מתוקן להאכיל לע"ה שאינו מעושר ותו הקשו על זה דאם זכה בו איך הי' רשאי ליתנם למלך סדום והאיכא משום לא תחנם ועוד אית' במד' רק אשר אכלו הנערים קשה גזל הנאכל וכו' הרי דגזל הי' לכן חזר ופי' דר"ל מכל שהיה לו מלפנים ואף שכבר עושרם מקודם מ"מ לפי שאילו לא נעשה לא נס הי' כל נכסיו שהניח בביתו בחזקת אבוד אם כן זכה בהם אח"כ מחדש והוצרך לעשרם שנית ע"ש ודפח"ח אבל ק"ל הא גופא כיון דבאמת זכה ברכוש שהציל מדין יאוש א"כ איך היה גזל מה שאכלו הנערים וגם איך היה רשאי ליתנם למלך סדום וי"ל למ"ד במדרש ע"פ הרימותי וכו' אם אקח מכל וכו' משום דאסור ליהנות ממעשה נסים ודבר האסור בהנאה הו"ל אין לו בעולם כמ"ש רש"י ב"ק דף מ"ה ותוס' ריש פ' התערובות בזבחים ע"ש ושפיר הוי אכילת הנערים גזל וגם כן לא עבר על לא תחנם ועוד נ"ל דהפקר נמי הרי בעינן דוקא שיתכוין לזכות בו עי' במ"ל פ"ב מזכי' ה"ט א"כ אברהם מיד בהצלתו לא נתכוין לזכות בו לעצמו אלא אדרבה נתכוין להשיבו לבעליו וכדמוכח קרא שא"ל אם אקח מכל אשר לך וכו' הרי דאם לא היה נותנים בחזרה למלך סדום היה קורא לזה שהי' מעכבם לעצמו כאילו עתה לקחם משל מלך סדום וע"כ כנ"ל משום דלא זכה עדיין בהם כי הי' דעתו לזכות בהם למלך סדום, ואין לומר כיון דזכיה משום שליחות הוא ואין שליחות לנכרי וא"כ מ"מ זכה בהם אברהם ולא מלך סדום ז"א דמ"מ הרי בפירוש נתכוין אברהם שלא לזכות בהם וא"א שיזכה בהם בע"כ ועוד כיון שמלך סדום א"ל תחילה תן לי הנפש והרכוש קח לך הרי גלי דעתי' דעד עכשיו גם הרכוש שלו הי' ועכשיו הוא נותנו לאברהם כטעם קח לך וע"כ משום דלא אייאש עדיין מהם וא"כ עדיין לא זכו בהם כלל גם המלכים שנצחם אברהם כיון דלא קנאם לא ביאוש ולא בשינוי וכל היכא דאית' ברשותי' דמריה אית' לכן לא הי' אברהם יכול לזכות בהם וא"כ מובן היטב לענ"ד המשך מקראי קדש בפ' לך שם גם תשובת אברהם ולא תאמר אני העשרתי וכו' איך ס"ד שיעלה על לבו לומר כן וגם תחילה אמר ויצא מלך סדום לקראתו והו"ל לסיים כל ענין מלך סדום עם אברהם ודבורו עמו ואח"כ הול"ל ומלכי צדק וכו' הוציא לחם וכו' ויתן לו מעשר וכו' ולמה הפסיק ביניהם ונ"ל דס"פ ויצא מלך סדום לקראתו וכו' ולא אמר לו כלום מענין הרכוש לפי שבאמת נתייאש כבר ממנו דהרי גם נפשו ע"י נס ניצל ואברהם ידע והבין זאת ונתכוין לזכות בהם לכן ומלכי צדק וכו' ויתן לו מעשר מכל ר"ל מכל הרכוש שזכה בו מן ההפקר וכשראה מלך סדום זה שאברהם מעשר נכסים אלו בחזקת שהם שלו הי' עינו רעה בשל אחרים משלו לז"א תן לי הנפש והרכוש קח לך דייקא רמז לו שעתה יקחם והוא הנותנה לו משלו לפי שלא נתייאש עדיין מהם ולא זכה בהם אדם וכדי שאברהם יחזיק לו טובה עבור זה וגם מלכי צדק לכן אמר כן ואברהם הרגיש בדבריו אלו לידע ג"כ כי פיו דיבר שוא בזה והבין כונתו לז"א אם אקח דייקא מכל אשר לך דייק' ולא תאמר אני העשרתי וכו' כדי להחזיק לך טובה אבל קודם שאמר לו מלך סדום הרכוש קח לך הי' אברהם מחזיקן בחזקת שלו ולא חשש שיאמר אני העשרתי לכן נתן מהם מעשר ולכן עכשיו א"ל שפיר נמי דלמפרע מה שאכלו הנערים גזל היה וקשה גזל הנאכל דאף שעתה ברצונו אמר מלך סדום הרכוש קח לך מ"מ כיון שגילה דעתו דלא אייאש עד עתה א"כ הו"ל יאוש שלא מדעת דקיי"ל לא הוי יאוש לז"א קשה גזל הנאכל - מאאמו"ר הג' זצוק"ל - [אמר המסדר להוסיף נופך על דברי כ"ק א"ז הג' זצ"ל נר' להביא ראי' לדבריו הקדושי' שאברהם לא נתכוין מיד לזכות בו מגמ' דחולין הנ"ל קשה גזל הנאכל וכו' ואם זכה בהם אין זה גזל אלא כיון דאין יד לעבד לקנות בלא רבו ממילא שאברהם לא רצה מיד לזכות לא זכו ג"כ בו העבדים ע"כ אמר שפיר הרימותי ידי בלשון עבר הרימותי כבר שלא לזכות ברכוש וגם עתה לא אקבל ממך מתנה ע"ז אמר אם אקח מכל אשר לך ומתורץ קושי' הפלאה שהאיך נתן אברהם הרכוש למלך סדום דהא אסור ליתן להם מתנת חנם ונר' מאחר שאברהם לא נתכוין לזכות ברכוש כי הי' בדעת אברהם להחזיר למלך סדום כל הרכוש ע"כ לא עבר על לאו לא תחנם - ומה שמסופק כ"ק א"ז זצוק"ל אם הי' שם יאוש נר' שהי' יאוש ושנוי רשות כי הדעת נותנת שאחר שנצחו כדרלעומר וחבריו את מלך סדום ולקחו את כל רכושו בלי ספק נתיאש מהם לגמרי כי איך יעלה על דעתם שאברהם ינצח עם אנשים מעטים חיל גדול שהי' נס גדול וא"כ בא כל הרכוש ליד אברהם ביאוש ושנוי רשות והי' בהיתר בידו אעפי"כ התרחק אברהם גם מזה ואית' בהגוזל בתרא דף קט"ו ת"ר שיירה שהית' מהלכת במדבר ועמד עליהם גייס וטרפ' ועמד א' והציל ואם אמר אני מציל לעצמי הציל לעצמו אם אינם יכולים להציל משום דנתייאשו הבעלים וכ"כ בחו"מ סי' קכ"א גבי שיירה דאי אינם יכולין להציל א"כ כבר נתייאשו ואפי' לא אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו, י"ל גבי אברהם הי' דין זה כמו בשיירה שהית' מהלכת בדרך ועמד עליהם גייס וטרפה ובא אחר דהיינו אברהם והציל ומלך סדום לא הי' יכול להציל ונתייאש ממיל' זכה אברהם את רכושם דהוי יאוש ושינוי רשות ואית' שם בחולין בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין ותמוה ונר' דאמרי' בסוכה דף ל' בסוגי' דאוונכרי וקרקע אינ' נגזלת פירש"י שם יאוש גרידא לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קנה מצוה הבאה בעבירה הוא מוכח מזה אף דבשאר דברים יאוש מהני אבל לגבי מצוה לא מהני דהוה מצוה הבאה בעבירה וז"כ הי' אצל אברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך הן אמת כשנטל אברהם הרכוש הי' אצלו בקנין גמור ביאוש ושינוי רשות אעפי"כ אם מחוט ועד שרוך נעל אשר ירמזו לציצית ולתפילין אם אקח מכל אשר לך דלשיטת רש"י למצוה הוי מהבב"ע ונכון הוא]:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה