אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב דרשה לחודש אלול מאאמו"ר הג' זצוק"ל

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה לחודש אלול מאאמו"ר הג' זצוק"ל

לפרשת כי תצא

ישעי' נ"ח קרא בגרון וכו' כשופר הרם וכו' תמי' דדמינן לשופר ונ"ל כי היציאה מן ההיפוך אל ההיפוך קשה מאד ואין הטבע סובלתו ע"כ המוכיח צרי' להורו' לבעל תשוב' לשוב מעט מעט וידוע מחכמת התקיע' הו' להתחיל בקול נמוך ואח"כ להגבי' הקול יותר ויותר כמ"ש וקול השופר הולך וחזק וז"ש קרא בגרון להחזירם בתשובה באופן זה דווק' רש פר הרם קולך דייק' תחילה נמוך ואח"כ הרם ויותר נ"ל ויובן ר' פ' אלה הדברים דאי' ספ"ז דעירוכין אראב"ע תמה אם יש בדור הזה שיודע להוכיח כ' רש"י דרך כבוד של"י פניו משתנית ורש"י ר"פ דברים כ' כאן סתם הדברים והזכיר] ברמז מ' כבודן של ישראל ונ"ל זהו בדור המדבר שהי' דור דעה ודי לחכימ' ברמיז' וז"ש נמי הני בדור הזה דייק' שהן חסרו דעת מי שיודע להוכיח דרך כבוד דייק' ושהן חסרי דעת מי שיודע להוכיח דרך כבוד דייק' ברמז אין מרגישין כמ"ש, ושוטה אינו מרגיש ולפרש החטא אינ' מ' כבוד אמנם כן קי מצו' תוכח' מה תה' על' ונ"ל בפני רבים דווק' איכ' חששא דכבוד אבל ליחיד בפ"ע אין כאן בושה וז"ש קרא הוכח תוכיח את עמיתך דייק' ביחיד ולית עלי' חטא א"צ לכסות החטא ולהזכיר ברמיז' ע"ד נשוי פשט כסוי חטא וגם ליכ' חטא דבושה משא"כ ברבים בעי' ברמז דווק' מ' כבודן וא"כ מרע"ה נמי לכ"א בפ"ע הי' מוכיח פשעו בפניו לז"א אלה הדברים דייק' ר"ל במדבר בערבה שהזכירן ברמז' הו' אשר דבר משה אל כל ישראל דייק' ואיכ' מ' כבוד אבל ליחידים גילה עונם בפניהם אמנם דור דיעה מרגישים ברמיז' הי' ול"ה צריך יותר משא"כ בדור הזה וז"ש שלמה במשלי מוכיח אדם אחרי חן ימצ' ממחליק לשון ר"ל הדורש הי' המוכיח ברבים צריך להחליק לשון ולהזכיר ברמז ומי שאין מרגיש ברמיז' אין לו תועלת התוכחתו וע"כ צריך אח"כ להוכיחו לכ"א בפ"ע לז"א מוכיח אדם לכ"א בפ"ע אחרי שהוכיח לרבים חן ומצא והנה הר"מ ה"ת והטור הל' ר"ה כ' כי השופר מלבד שהו' גזה"כ רמז י"ב עורו ישנים מתרדמתכם לחזור בתשובה אמנם קול השופר אינו מפרש החטא רק רמז וז"ש קרא בגרון ולא בהרמת קול כגון תוכח' ליחיד אזי אל תחשוך לפרש לו החטא אבל כשופר הרם קולך כדין הגד לעם פשעם יר' בדרש' ותוכח' לרבים אז' דווקא ברמיז' בעי' כשופר מ' כבוד - עונ"ל דאית' תמה אני אם יש יודע להוכיח שאם א"ל טול קיסום וכו' וקשוט עצמך תחיל' ואי' במד' איכה צהלי קול"ך בת גלים בתפלה ובד"ת לז"א קר' בגרון להוכיח אל תחשוך אבל כשופר דייק' כשופר המוכיח שא"י לומר לו טול קשוט עצמ"ך כ"כ אתה הגד לעמי פשעם דייק' שלא יוכלו לומר לך גם אתה חילית כמוני וקרא בגרון אל תחשוך תחילה לעצמך כשופר הרם קול"ך בד"ת והפלה ושוב והגד לעמי פשעם כנ"ל והנה ירמי' ירא להוכיח ג"כ וא"ל ד' אל תיר' מפניהם ונלחמו אתך ולא יוכלו לך הרי דתוכח' לרבים נקר' מלחמה לכבוש יצרם הרע ולהחזירם בתשוב' וז"כ פ' כ"ת ואתה תבער דם הנקי מתחל' מקרבך דייק' כי תעש' אתה הישר בעיני ד' ואח"כ כי תצא למלחמ' על אויביך הם הרשעים משנאיך ד' אשנא כדי להחזירם בתשוב"ה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך ינתנו ד' בידך ושבית שביו ודו"ק עונ"ל דאל תחשוך ק' פשוט שישמע לקול ד' ועוד מאי נקודות הכ"ף כשופר בפתח ולא בשבא ונ"ל ד"ה תהלים סי' ה' אמ' אמרי האזינה ד' בינה הגינו הקשיבה לקול שועי וכו' ד' בקר תשמע קולי וכו' נ"ל לבאר הנה קיי"ל אסי' להשמיע קולו בתפלתו וכל המשמיע קול בתפלתו ה"ז מקטני אמנה אמנם יש ב' סיבו' שבעבורם מותר להשמיע קול בתפלתו א' אם א"י לכוין כ"כ בלחש והקול מעורר הכינה כמ"ש בש"ע א"ח סי' ק"א ב' אם הו' בשעת צרה וצועק אינו נתפס בשעת צערו וגם הו' הכרח לצעק' כדי לבטל ממנו הגז"ד במדת חנון אעפ"י שאינו כדאי כמ"ש חנון יחנך לקול זעקך וכו' והי' כי יצעק ושמעתי עי' תו' ר"ה ט"ז בפסיקת' ובזה מיושב קו' מג"א סי' ק"א ס"ד וי"א שבר"ה ויו"כ מותר להשמיע קולו בתפלתו והק' דלזוהר מוכ' דאסו' ע"ש ולע"ד או"א דא"ח כי מי שהו' בהיל על נפשו מחרדת ואימת יום הדין שמכיר את מך ערכו וצועק מכאב לב קרע רוע גז"ד אינו נתפס על צערו וגם מוכרח הו' לצעו' כדי לחנכו כמ"ש לכן בר"ה ויו"כ מאימת הדין מותר להשמיע קילו אבל השרידים אשר בטוחים בחסד ורחמי ד' המרובים ואין מרגישים בנפשם פחד הדין כ"כ טפי עדיף להתפלל בלחש וידוע דר"ה ויו"כ נקראים בקר ע"ש שאז מבקרים פנקסיהון של הבריות וכתי' לבקרי"ם אצמית והיי' לפי דג' שעות קמיית' קב"ה יושב ודן עי' מג"א סי' תקפ"ב הוי' שעת הבקר והנה בדהע"ה ל"ה בשום פעם חסרון כוונה וליה רשאי להגבי' קולו בתפלתו מ' לעורר הכוונה אלא צווח מתוך צער' ופחדו מאימת הדין ואי' בירו' פ' הרואה ר' יודן אמ' בו"ד י"ל פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אנא בא יעמד לו בפתחו של פטרון וקור' לעבדו או לבן ביתו והו' אומ' איש פ' עומד על פתחך שמ' מכניסו ושמ' מניחו אבל הקב"ה אינו כן אם באת צרה על אדם לא צווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי וצווח ואני עונה לו מיד ע"כ הנה נקט יצווח על שעת צרה וזה"ש אמרי זו תפלה בלחש האזינה ד' כמ"ש יהי' לרצון אמרי פי וכ' האזינה בלחש וכמ"ש צקון לחש וה"ט מ' בינה הגיגי יר' שאני מכוין תמיד אבל הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי ר"ל כשאני צועק מלכי ואלוקי בזמן המשפט ודין כי אליך אתפלל לך אני צווח ואימתי לז"א ד' בק"ר תשמע קולי בר"ה ויו"כ זמן הדין וביקור מעשים בבקר דייקי והנה הקול מעורר ג"כ הבכי' כמ"ש שמע ד' קול בכוו' וא"כ גם המוכיח לרבים להחזירם בתשוב' צרי' בהרמת קול לעורר העם והנה בדרך הטבע להתחיל בנחת בנמוך ואח"כ להגבי' קולו מעט מעט כי אם יתחיל הקול יחר גרונו מיד וא"א שימשך זמן מה וז"ש קרא בגרון ר"ל בקול אבל באופן שאל תחשוך שלא יחר גרונך והיו' כשופר הידוע במ"ת הרם קולך כמ"ש וקול שופר הולך וחזק עונ"ל דאי' בס"פ אלו מציאות הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעש' להם כזדונות ולבית יעקב אלו ע"ה וכו' ואי' במ"ק ע"פ וכשל נביא עמך גם לילה כסהו כלילה וטעמא נ"ל לפי ששגגות נעשו לו כזדונו' מ' שיש ח"ה בדבר וגם לפי שלמידום ממנו שאר ב"א ועושים כן בשאט נפש נמצא שוגג שלו הו' סיבה למזיד דאחרים לכן שגגת תלמוד עול' זדון כי הו' נתפס על האחרים שעשו בזדון בסיבתו לכן כסהו כלילה לת"ח אי לאו שעבר עבירה אבל לא כוונו שלא להוכיח כלל לת"ח אלא רק כסהו מאחרים אבל בפניו תוכיחו וז"ש ב' מיני תוכחות הא' קרא בגרון אל תחשיך מלהוכיח גם לת"ח אבל לא בהרמת קיל אלא כסהו כלילה רק אל תחשוך שלא להוכיחו כלל והוי' והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות עול' זדון מה"ט גופ' כסהו כלילה רק והגד בלחש בינו לב"ע דהגדה הוי בלחש וברמיז' כמ"ש ס' גלגולים אבל כשיפר הרם קולך להיות יעקב אלו ע"ה חטאתכם כתי' בתהלים סי' ק"ל שיר המעלות ממעמקים קראתיך ד' ד' שמעה בקולי וכו' יובן לענ"ד דאי' אין עומדין להתפלל אלא מתוך ד"ת והיינו מתוך דבר הלכה פסוק' דוקא ואז"ל במגילה על שאלת יהושע הלנו אתה וכו' וא"ל המלאך עתה באתי בשביל תורה עי' תוס' מיד וילן יהושע בלילה ההיא בתוך העמק דלן בעומקה של הלכה, האברבנאל פי' מהולל אקרא ד' דאז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקים תחילה ואח"כ יתפלל והתפלה בכ"מ נקרא בלשון קריאה דכ' ויקרא בשם ד' וצלי בשם ד' וז"ש מהולל אקרא ד' ר"ל אחרי היותו מהולל בפי ומשיבח אזי אקרא ואתפלל אליו על צרכי ובהיות התפלה בזה הדרך אז אין ספק שמאויבי אישע ע"ש וה"נ נר' הפ' ממעמקים ר"ל לאחר שירדתי לעומקה של הלכה שאז עלתה הלכה פסוקה בידי מתוך ד"ת כזה קראתיך ד' בתפלה והטעם לזה נר' דמה ענין תורה לתפלה והא איפכ' אמרי' זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד אבל נר' באמת בזמן שהי' ביהמ"ק קיים לא הי' צריך לזה לעמוד בתפלה מתוך ד"ת דכל הבא לביהמ"ק גם הנכרי אשר יבא אל הבית הזה התפלל שהע"ה שתקובל תפלתו אף שלא קדם לו ד"ת אבל בזמן החורבן שאז"ל בברכות דף ל"ב אר"א מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה שנ' סכות' בענן לך מעבור תפלה לכן המציאו חז"ל תקנה לזה לעמוד בתפלה מתוך ד"ת הלכה פסוק' והרי אז"ל מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד אך גם התפלה עולה עם ההלכה למעלה ומתקבלת וזה נר' כוונת דהע"ה קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת דייקא עפ"י מאחז"ל תורה כתיב בי' אמת קנה ואל תמכור לז"א קרוב ד' דייקא לכל קוראיו לכל אשר יקראיהו באמת ואז"ל יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת ר"ל לאותם העומדים להתפלל מתוך ד"ת גם בזמן החורבן שננעלו שערי תפלה מ"מ קרוב ד' להם ע"י ד"ת של הלכה ומה"ט כמה חכמי התלמוד הוו מצלי בינו עמודי היכי דהוו גרסי כדי שתהי' תפלתם יותר מתקבלת כמ"ש לשמוע אל הרינה ואל התפלה במקום רנה של תורה שם תהי' תפלה ומה"ט מובן הפ' מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה לפי שננעלו שערי תפלה, וז"כ המד' ריש פתיח' דאיכה וז"ל ר"א בר כהנא פתח צהלי קולך בת גלים אמר ישעי' לישראל צהלי קולך בד"ת צהלי קולך בביהכ"נ בי' גלים בתרא דגלמאי וכו' ע"ש ולפמ"ש מבואר דבת גלים דייקא בזמן הגלות בהכרח צריך לעמוד בתפלה מתוך ד"ת הקיל קול יעקב וז"ש ממעמקים כפל עומק ר"ל תרתי דז"ל הרד"ק ממעמקים דומה הגלות למעמקי מים א"כ יאמר מתוך הגלות שאנחנו בעומק תחת מטה מרוחקים הרבה שניה' התפלה נשמעת שנא' סכות' בענן לך מעבור תפלה לכן ממעמקים ודאי מעומק הלכה קראתיך ד' ומפרש שוב כוונתו דה"ט לפי שד' דייקא שמעה בקולי השכינה שרוי' בתוך ד"א של הלכה לשמוט אל הרנה לקול תורה בזה לבו בטוח ועי"ז תהיינה אזניך קשובות גם לקול תחנוני בתפלה כ' בתהלים סי' ד' בשלום יחדיו אשכבה ואישן וקשה למה נקט אשכבה ואישן וכי איננו נמצא טובה גדולה ע"י השלום מזו ונ"ל דאית' ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום ונר' הכוונ' דכל ישראל הן כגוף א' ואם מקיימין כל ישראל בכללן כל תרי"ג מצות הוי כאלו כל אחד ואחד מהם קיים אמנם אם המה באחדות ושלום זע"ז וזה פי' ד' עוז לעמו יתן הי' התורה וקשה איך יוכלו כ"א לקיים כל חלקי המצות לזה אמר ד' יברך את עמו בשלום, ויש עוד טעם אחר שמחויב כ"א מישראל לקיים תרי"ג מצית ואם חסר אחת מהנה אז מחויב להתגלגל עוד לעוה"ז וישלים חוקו, מעתה יש לנו שני דרכים לקיים התורה בכללה כל תרי"ג מצות א' ע"י גלגול ב' ע"י שלום ואחדות והנה מצינו שמיתת הצדיקים נקרא שכיבה כמ"ש ושכבתי עם אבותי וז"כ בשלום יחדיו אם תהי' כולכם בשלום אז נוכל לקיים התרי"ג מצות בכללה כנ"ל ואיננו צריכי' עוד לגלגל בעוה"ז לקיים איז' מצות אשכבה ואישן בקבר במנוחה נכונה עד יקיצו לתחה"מ ב"ב וק"ל - תהלים סי' כ"ז שמע ד' קולי אקרי חנני וענני לך אמר לבי בקשו פני וכו' נ"ל דאי' יעזוב רשע דרכו וכו' דרכ"ו וכו' וק' הכפל גם מאי וישוב ושב הל"ל גם מאי ירבה ונ"ל דאי תשובה מיראה זדונו' נעש' שגגות ומאהבה נעש' זכיות וא"כ נדע אם ה' מאהבה או מיראה אם משיב ומחזיר גם לאחרים התשובה כיון דוד שאמ' אלמד' פושעי' דרכיך וכו' ודאי מאהבה הו' דמיראה מאי איכפת לי' באחרים ומה"ט אברהם נקר' אוהבי ע"ש שהודיע שם ד' בעולם והכניס אחרים תחת כנפי השכינה ומצינו מאנן דרחים רבנן תרגום של אוהב וכתי' ארחמך ד' חזקי א"כ הפ' מתחיל יעזוב רשע דרכו דייק' ואח"כ וישוב אל ד' לפעיל גם להחזיר לאחרים בתשוב' וישוב בפועל יוצ' וכדין קשוט עצמך ואח"כ אחרי' ואז ע"כ יהי' מוכרח וירחמהו שהו' שב מאהבתו אליו ית' ואז ואל אלקים מוטל כי ירבה לסלוח יותר מסליחה דאפי' מצו' נעש' לו מעביר' וז"ש שמע ד' קולי בתשובה וחנני וענני בכפל והיי' סליחה לעשות מצוה מעבירה וה"ט דהרי לך אמר לבי אני אמר לאחרים בשבילך בקשו פני תעשו רצוני כמ"ש אלמד' פושעים דרכיך וחטאי' אליך ישובו והיו' בקשו פני עשו רצונו ובמה את פניך ד' אבקש שרצונו לעשות רצונך ע"כ אין הכוונה מיראה רק מאהבה את פניך ד' דייק':

כתיב בפ' אחרי והיתה וכו' לחקת עולם בחדש הז' בעשיר לחדש תענו וכו' כי ביום הזה יכפר וכו' יובן כתי' יחיינו מיומיים וביום השלישי יקימינו וכו' נ"ל עמ"ש הר"מ פ"ב מתשו' איז' תשובה גמורה זה שבא בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשולו כח הו ששלמה אמ' זכור בוראך בימי בחרותך ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שא"א לו לעשות מה שהי' עשה אעפ"י שאינה תשובה מעולה מועלת הי' לו ובעל תשוב' הו' אפי' עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנא' עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח וכו' שהו' יום המיתה מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו עכ"ל וזה נ"ל כוונת הפ' בפ' שופטים אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו יר' דהנשמה נקרא שלמה שהוא לבוש והקב"ה נקר' רע"ך כמ"ש במדרש רעך ורע אביך אל תעזוב וכו' ואמ' הכ' אם ח"ו חבול תחבול את הנשמה שנתן לך הקב"ה הנקר' רעיך דהיי' שתחטא ותקלקל ותפגום הנשמתך ותתמשכן חלילה נשמתך הנה עד בא השמש יום המיתה תשיבנו לו תוכל לשוב בתשובה ולתקנה לטוב כבראשונה תשיבנו לו דייק' שתהי' שיבה כביאה ואמר בכפל חבול תחבול ר"ל אם כבר עברת' גם ב' הזמנים הבחרות והזקנה עכ"ז לא תתיאש א"ע עד בא השמש גם ביום המיתה מועלת התשובה ואמר כי הו' כסותה ר"ל אמנם תדע ההבדל בין זמני התשובה כי הי' כסות"ה לבדה אם שב בבחרותו עודו בכחו לא מיראה וגם לא מכשלין כח הי' לב"ד התשו' מעולה כתוס' מבפנים ומבחוץ הו' בעל תשוב' גמור' אבל אם הו' שב בזקנותו הו' שמלתו לעורו אינה תשוב' מעולה מבפוים אלא מכשלון כחו עכ"ז מועלת עכ"פ לעורו הי' שמלתו מבחוץ וההבדל הו' כי תשובה בבחרותו מאהבה הו' נקרי כסות"ו שמכסה העביר' מכל וכל אבל בזקנותו תשוב' מיראה הי' אינה כסות אלא שמלה לעורו לפי שעדיין נשאר רושם שזדון נעש' לו שוגג אבל זמן השלישי אם תמתין עד יום המיתה אז במה ישכב בקברו אין כסי"ת ואין שמל"ה לעורו אלא ע"י והי' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנין אני אעפ"י שאיני כדאי אקבל תשובתו ע"י צעקה דווק' במדת חנון שלי עי' תו' ר"ה י"ו ב' פסיקתי, והנה אז"ל יפה צעקה לאדם בין קודם בין לאח"ר גז"ד אבל ביום המיתה אז הצעקה כמעט מן הנמנע הו' וז"ש יחיינו מיומים יר' אנחנו מתפללים שהקב"ה יעזרינו לתשובה הי' חיים של סליחה אחרי היות רשע שהו' חשוב כמת וכיון שחזר בתשוב' הרי הו' חי אם וכמ"ש אם אחפוץ במות רשע כ"א בשוב רשע מדרכיו וחיה עי' בחיי' פ' אחרי לז"א יחיינו מיומים בב' זמנים הקודמים שעכ"פ יש לנוכח קצת אז החזירנו בתשו' שלימה ואם לא עכשיו עכ"פ ביום הג' הו' הזמן האחרון יום המיתה אז בעי צעקה שהו' כמעט נמנע לחולה מושכב ביום מיתתו לכן צרי' לבקש שנים יקימנ"ו ונח"י לפניי דייק' חיים של סליחה ענ"ל דיואל סי' ב' אמ' תקעי שופר ציון קדשו צום קראו עצרה וכו' הכוונה כי בכל השנה האדם מסגל עונות ואין פחד ד' נגד עיניו יבום התרוע' בר"ה אנחנו חרודים מיום הדין מפחד ד' ומהדר גאוני כי בא לשפוט את הארץ כמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אבל בר"ה אסיר בתענית ואסו' להתודות וביוה"כ הוא זמן תשוב' לכל ומנהגו של עולם אחר יוה"כ חוזרים ללימודם לז"א תקעו שופר ציון בר"ה אפ' בשבת במקדש הי' תוקעין ואח"כ קדשו צום ביוה"כ כל היושב בתענית כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנא' בקרבך קדוש והיו' בתשו' ומעש"ט ויה"כ נקר' יום קדוש כמ"ש ז"ל ע"פ ולקדוש ד' מכובד וכו' וכ' בישעי' ניח הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובו' רשע וכו' והיו' קדשי צום וגם קראו עצרה שלא תחזרו אח"כ לסורם אבל תעצרו אתכם זה קדושת הצום פרושי' מעבירי' כל הימים וקיי"ל מצו' וידוי עיה"כ עם חשיכה לז"א אם חבול תחבול שלמת רעך זו נשמה כנ"ל עד בא השמש זה עיה"כ עם חשיכה תשיבנו לו כנ"ל וזה"ש יחיינו ד' מיומיים אלו ב' ימים ר"ה יהי רצון שנה בכלל צדיקים גמורים שנחתמים לאלתר לחיים בר"ה ועכ"פ ביום הג' הי' יו"כ יקימינו ממה שהיינו תלוים ועומדים ונחי' לפניו:

בקהלת כ' בכל עת יהי' בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר נ"ל דאזיל שוב יום א' לפני מיתתך וכי אדם יודע יכו' ישיב היום שמ' ימות למחר ונמצ' כ"י בתשובה והנה דחז"ל ימים יוצרו ולא א' בהם זה יוה"כ ופרשתי עפ"י הגמרא השטן בגימט' שס"ד ימים אית לי' רשות אבל ביוה"כ נ"ל רשות וכ' וייצר בב' יודי"ן ע"ש יצ"ט ויצה"ר וז"כ ימים יר' כל השנה יוצרו יש לאדם ג"כ יצה"ר ולא א' בהם זה יוה"כ גם י"ל דכ' ויהי ערב ויהי בקר יום א' ואי' בר"ה דן הקב"ה לישראל דווק' ביום אבל ביוה"כ גם בלילה ויוה"כ נקר' בקר על שם בקר פנקסון וחשבון של הבריות ונקר' ערב שמערב עד ערב וזה"ש ויהי ער"ב ויהי בק"ר מתחילת ערב הו' ביקור דין וחשבון וכמ' שנא' ויהי לשנא דצערא יום א' זה יוה"כ שקב"ה דן גם בלילה וז"ש ימים שנים דר"ה יוצרו התחלת הבריאה כמ"ש היום הרת עולם או ימים עשור הם עשי"ת לתקן אדם א"ע בהם יוצרו ולא א' בהם ולי כתי' זה יו"כ שהו' יום א' ויהי ערב ויהי בקר דן כל היום כולו והנה תשוב' גמורה הוא שעורני בכחו עתה בכחו אז באותו פרק ובאותו מקום והר"מ הנ"ל כ' שלמה אמר זכור את בוראך בימי בחירותיך אם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שא"א לו לעשות וכו' אף שאינו תשוב' מעולה מעולת לו הי' עכ"פ ואף ביום מיתה אם מת בתשובה מוחלין לו כל עונותיו שנא' עד אשר לא מחשוך השמש וכו' שהוא יום המיתה מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו ע"ש ויוה"כ זמן תשוב' לכל הי' לז"א שוב יום א' זה יו"כ שנקר' יום א' לפני מיתתך ולא תמתין עד יום מיתה וזהו טעם לבישת לבנים שאנו לובשין בגדי מתים ביוה"כ לימר ישוב היום שמ' ימות למחר וגם יום א' בזמן החטא באותו פרק שכרו עלי כאז וא בסנהדרין דבעל תשובה נר דולק על ראשו והו' נר ד' נשמת אדם וכ' בקהלו' נרו עלי ראשי וטל ראשי שכינת אל וא"כ למ"ד בגמ' אדם נידון בכ"י וא"כ אע"ג שקב"ה דן אותנו ברחמים באשר הו' שם כתי' וביויכ כולנו שלימים אף שעתידין לחזיר ולקלקל ח"ו אבל כיון שנידון בכ"י יש לו לידאוג בכ"י ואין לסמוך על יוה"כ לבד וכ' ואל יבא בכל עת אל הקדש ור"ל בכל ימות השנה מלבד ביוה"כ וז"ש בכל עת ר"ל בכל ימות השנה יהי' בגדך לבינים לא לבד ביוה"כ אלא תהא בתשוב' כל ימיך שמ' ימות למחר אז ושמן על ראשיך הי' שכינת אל הדבוק בנשמתיך לא יחסר עוד יובן טעם לבישת לבינים דכה"ג ביוה"כ משמש דבגדי לבן רומז למדה"ר כמ"ש אם חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ובגדי כהונה של בד היו ועתה בגלות דבגדי לבן אין ואין לובש ה הדר ובייה"כ אנחני דומין למהיש וכו' איש לבוש הבדים לכן אנחנו לובשים לבינים לעורר רחמים במעשה החניני' וז"ש בכל עת אפי' בגולה שאין לנו בגדי כהונה לכפר ולעירר רחמים יהי' בנדיך לביני' דייק' וגם אתה תעורר הרחמים ושמן על ראשך אל יחסר וז"ש כי ביום הזה יכפר וכו' ע"ו בגדי לבן לטהר אתכם מכל חטאתיכם דכשלג ילבינו אבל בגולה שיחסרו כל אלה מכל חטאתיכם דכשלג ילבינו דייק' מלשון ולא יחטוא ע"כ לפני ד' תטהרו אתם בעצמוכם:

ולהיות כי אין טהר' אלא במים והן הדמעות וז"ל הק"ו באיכה משל לעשיר שנתהפכו עלי' המסיבות עד שהתרושש ולא השיגה ידו לכלכל את ביתו כ"א על הלחם לבדו והי' מעלה על שלחני לחם מעט כמו שה' רגיל בהיותו בעשרו שהי' מעלה על שלחנו מטעמים שונים ולא אכלו מן הלחם כ"א מעט א"ל בני אבינו מה תחשוב הגם עתה נשבע בלחם צר המעט הזה כמאז בשבתינו על סיר הבשר באכלינו מטעמים לשובע לא כן עתה אשר בלתי אל הלחם עינינו וא"כ צרי' אתה עכ"פ להעלות על השלחן לחם רב כדי שבעינו וזהו בכה תבכה בלילה יר' אל תתנו לך פוגת למעט הבכי' אחרי אשר לא נשאר לנו בחשכת הגלות עתה כ"א הבכי' לבד ואין לנו לא מקדש ולא מזבח שיכפר בעדינו בלתי אל הדמעות עינינו מהראוי שלא לקמץ עכ"פ הבכיי' ונשלמה פרים בכייתינו וזהו היתה לי דמעתי לחם עיכד וז"ש ג"כ קומי רוני בלילה ר"ל בגלות שפכי כמים לבך בבכיו' המטהר את הלב ניכח פני ד' לפני ד' תטהרו כנ"ל ואית' בויקרא רבה ס"פ כ' דא' בניסן מתו בני אהרן ולמה מזכיר מית' ביוה"כ מלמד שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת וכ' וצל"ה מ"ט לרמז כן ביוה"כ בקריאתינו הפ' ונ"ל עפמ"ש הזוהר פ אחרי ז"ל על דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפירו למהוי כפר' לחוביהין דישראל אמ' קב"ה אתעסקו דמיתתהון דצדיקיא אינון ויתחשב לכי כאלו אתין מקרבין קרבנין דהאי יומא לכפרא עלייכו דתנינין כל זמנא דישראל יהון בגלותא ולא יקריבו קרבנין בהאי יומא ואינון תרין שעירין ולא יכלין לקרבא יהא להון דוכרנא דתרין בני אהרן ויתכפר עלייהו עכ"ל א"כ מובן כוונת המ"ר למה מזכיר מיתתן ביוה"כ כשם שיוה"כ מכפר ר"ל באמצעית קרבנות וסדר היום ג"כ בזמן הגלות שאין קרבנות בשעירי לכפר מיתתן מכפרת וא"כ נ"ל דה"פ הכ' לפי שגם בפר' פר' אדומה נרמז בסמוכ' הכ' שמית' צדיקים מכפרת כמו פרה והתם כתיב זאת חקת התור' לז"א כאן והיתה לכם לחקת עולם דייק' ר"ל קריאת פר' זו דמיתת בני אהרן ועבודת היום יהי' לכם עולם לחק גם הזמן הגלות שאין שעירו יוה"כ ואין לנו פר' אדומ' לכפרה והיתה קריאת פ' זו לטובתם תחת חקת הפרה לכפר בחדש השביעי בא' לחדש כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' - אמנם כן פשיט' מלתא דקיי"ל אין קרבן בלא נסכים כ"כ בזה"ז שאין קרבן רק שיח שפתתינו בקריאה הפ' כנ"ל צריך לאוריד דמעון במקום נסכים וכ"כ בזוהר שם ז"ל ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות דישמענן טמא ויצטערין על אבודיהון דצדיקי' וכל דאחית דמעון עלייהו קוב"ה מכריז עליו ואומר וסר עונך וחטאתך מכופר ולא עוד אלא דלא ימותון בניו ביומוי ועליו כתיב יראה זרע יאריך ימים ע"כ ובזה מובן לי מאחז"ל דמנחות ד' ט"ו מביא אדם זבחו היום ונסכיו עד עשר' ימים נ"ל דאית' בברכות ל"ב מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה אבל שערי דמעה לא ננעלו שנא' שמע תפלתי ד' וכו' ואל דמעתי אל תחרש והנה בר"ה בראשית השנה אנחנו דופקים לפתוח שערי תפלה וביוה"כ מעוררים אנחנו לשערי דמעה וז"כ הפ' שמעה תפלתי ד' ברא"ש השנה ושועתי האזינה בין כסא לעשור ואל דמעת"ו אל תחרש ביוה"כ ואי' בויקרא רבה אמור ס"פ כ"ט אמר תחליפ' בכל מוספים כתי' והקרבתם ובר"ה כתיב ועשיתם אשה א"ל הקב"ה לישראל מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה וביארתי עפמ"ש בר"ה כל דכייף אינש דעתי עדיף טפי וכ' זבחי אלקים רוח נשברה וכו' וא"כ זהו שרמזה חז"ל במתק לשונם מביא אדם זבחו דייק' היום בר"ה שהוא היום סתמא כמ"ש הט"ז הל' ר"ה ב' זוהר ור"ל בשערי תפלה והכנעה שהו' הזבח ואין זבח בלא נסכים מכאן ועד עשרה ימים דייק' אלו עשי"ת עד יום העשירי ששערי דמעות מצויין אצלינו:

אציג כאן תשובה א' מה שהשיב כ"ק א"ז הג' מהרי"א זצ"ל להג' מו"ה שמואל צילץ זצ"ל לג"ש מעניני' דסדר' כי תצא וז"ל הטהור:

במש"ק אחר הבדלה קבלתי מכתב הוד הרו"מ נ"י ולעשות רצונו הנני להשיב מענה לכבודו נ"י על אתר ע"ד הרגש שהעליתי בשיעורין דרבנן על הט"ז שדבר מפורש בתורה התירו אין רשות לחכמים לאוסרו והרי יפ"ת מפורש בתורה אחר ירח ימים תבא אליה ובעלתה וחכמים אסרו שלשה חדשים להבחנה, ופרו"מ נ"י במכתבו אלי מייתי מש"ס יבמות ד' מ"ח דפליגי תנאי בהאי קרא ירח ימים ולרשב"א פירושו ירח למ"ד יום, ימים ב' חדשים הרי צ' יום ג' חדשים כך עלתה במחשבה לפניו לתרץ קושייתי וביקש ממני להשיבהו, והנני:

הנה ע"ד הרמב"ם פי"א מגירושין שציינתי במכתבי הקדום הלכה כ"א ציין שם בהגמיי' אות י"ד על מקורו מש"ס יבמות מ"ח הנ"ל והספרי הרי לנגד עיני היו דברי הגמי' הנ"ל אבל לאפיסת הפנאי באתי בקצרה ולא לחנם ציינתי ע"ד הרמב"ם הנ"ל והנני עתה למלאות דברי ולבאר היטב כוונתי כי להיות מוסכם דגזירת הבחנה רק דרבנן הוא במס' יבמות ד' מ"ב לרבא וגם לשמואל דיליף מקרא רק אסמכתא הוא דקרא אתי לדרשא ד' ק' שם שהביאו תוס' ד' מ"ב, והב"ש רס"י י"ג מסופק אליבי' דשמואל אפשר דאוריית' הוא ובתשוב' נוב"י קמא העלה באמת כן בדעת הרמב"ם [ולי צ"ע דעכ"פ להרמב"ם כל ספק דאוריי' להקל מה"ת ע"כ א"צ להמתין כלל מדאוריי' כדי להבחין וגם הרי האשה בחזקת ריקנית היא לכ"ע ספק מה"ת להקל ולא מספקינן לה במעוברת מן הראשון אלא דרוב נשים מתעברות וכו' עי' תוס' יבמות ד' ל"ז ובחידושי שם רק קצת פוסקים ס"ל באיכא לברורי לכ"ע ספק מה"ת להחמיר בתשו' מהרי"ט סי' א'] ועי' בתשוב' שבות יעקב ח"א סי' צ"ז ובתשו' בגדי כהונה ובתשו' יעלה חן מזה ולא אישתמיט א' מהפוסקים ראשונים ואחרונים להביא מהם דרשב"א ביבמות מ"ח ומהא דר"ע בספרי דבהדי' גלי קרא ביפ"ת דג' חדשים בעי' להבחנה מדאו' הוא, ועכ"ל משום דהתם לאו ה"ט משום הבחנה אלא דגזה"כ הוא ביפ"ת דוקא תשב ג' חדשים של בכי כולם שווים בדינם ומטעם המלך ד' כדי שתתנוול עלי', אבל בעלמא לכ"ע הבחנה לאו דאוריי' היא וסיים לשון הספרי דמייתי בהגמיו' כדי להבחין וכו רק אסמכת' הי' כמו לשמואל דנפ"ל בגמרן אסמכת' מקרא אחרינא ודעת הרמב"ם לפסוק כת"ק דר' שמעון בן אליעזר הנ"ל דגזה"כ הוא רק חדש א' לבכי לתקנת עצמה וחכמים גזרו להמתין ג' חדשים להבחנה לתיקון הולד וכמ"ש המשנה למלך בפ"ח מה' מלכים להוכיח דלא כמ"ש הכ"מ דמפירש כן בדברי הרמב"ם פי"א מגירושין הנ"ל וציינתי עליו א"כ מיהת לכ"ע ביפ"ת מפורש בתורה דלולא מצות התורה ביפ"ת דווקא שלא קיבלה עליה לגייר ברצון דווקא שתמתין חדשי הבכיה דווקא בכדי שתתננה עלי'] את אביה ואת דתה וכו' מותרת לו עכ"פ בגיורת ול"צ הבחנה כדי לתקן הולד ומ"מ אסרו חכמים וקשיא להטו"ז כנ"ל כך כונתי להקשות ויש לו מקום, וגם לשין הרמב"ם פי"א מה' גירושין הנ"ל שכתב וכן יפ"ת אעפ"י שנתנה לה תורה למ"ד יום לתקנת עצמה צריכה להמתין צ' יום לתקנת הולד עכ"ל ומה לשון זו אומרת אעפ"י שנתנה לה תורה וכו' הא ודאי דין הבחנה לאו דאוריי' ומאי רבית' בלשון אעפ"י וכו' דקאמר הרמב"ם אלא ע"כ לאפוקי מסברת הט"ז הנ"ל ור"ל אעפ"י שהיתר מפורש בתורה ביפ"ת דווק' בעי' חדש א' בלבד לבכייה על אביה וכו' כדי שתתגנה עלי' מ"מ אסרו חכמים צ' יום להבחנה כנ"ל [א"ה ראיתי באיז' ספר או שמעתי ראי' לדברי ר"ע לשיטת הרמב"ם הנ"ל דהבחנה ג' חדשים דאורייתא מפסוק גופא דכ' ואחר כן תבוא אליה וכו' שיש הבדל בין "אחר" ובין "אחרי כן" שמלת אחר הוא אחר דבר א' ומלת אחרי כן אחר דברים רבים שנזכר בענין ממילא גם כאן הפי' ובכתה את אביה וכו' ירח ימים ר"ל ירח למ"ד יום, ימים ב' חדשים הרי צ' יום ג' חדשים ואחרי כן אחר דברים רבים דהיינו אחרי חדשי הבחנה תבוא וכו', עי' שו"ת מהרי"א אה"ע סי' קס"א, ולענ"ד נר' לישב קושי' א"ז הג' זצוק"ל דאית' ביבמות דף מ"ב דהק' הגמ' שם ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ג' חדשים ליבדקה אמר ר"ס אין בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן עי' ברש"י שם וא"ש דהאי טעמ' שייכ' באשה סתם אבל לא ביפ"ת דרוצי' אנו שתתגנה על בעלה ואפשר דלר"ס אינ' צריכ' ג' חדשים להבחנה אצל יפ"ת ודו"ק]:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה