דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
לפרשת וזאת הברכה
וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בנ"י לפני מותו ויאמר ד' מסיני בא וכו' וי"ל המשך הפסוקים ונקדים עוד כי תמוה לפי דאמרי' חז"ל אל יאמר אדם לד' קרבן אלא קרבן לד' דאם יאמר השם תחילה חיישינן שמא ימות כשאמר לד' ולא יספיק לומר קרבן ונמצא מוציא ש"ש לבטלה וא"כ ה"נ קשה למה אמר משה ד' מסיני בא הול"ל מסיני בא ד' מטעם הנ"ל ונראה דעל מרע"ה לא שייך טעם הנ"ל כיון דהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה אעפ"י שהי' יודע שבאותו יום ימות לא הי' ירא להזכיר ש"ש תחילה וא"ש וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים דייקא ר"ל שהשכינה הי' מדברת מתיך גרונו א"כ אעפ"י שהי' לפני מותו ר"ל שידע שימות באותו יום אף עפי"כ ויאמר ד' מסיני בא דהיינו השם תחילה - מאאמו"ר ע' זצוק"ל: לפני מותו פירש"י סמוך למיתתו וכ"ה בספרי וקשה מנ"ל הא הרי ביצחק כתיב ג"כ ואברכך לפני מותו והי' זמן רב קודם מיתתו ועוד מ"ט יחסו למשה כאן בשם איש האלקים ועוד מאי את בני ישראל פשיטא ואלא למאן בירך ועוד למה לא ברכ' מקודם במשך כל זמן שהיו במדבר ונ"ל דאיתא בחולין ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים וכ"כ ואברכה מברכיך וא"כ קודם זמן קרוב למיתתו הי' מקום חשדה לומר שלא לטובת ישראל בלבד ברכם אלא לטובת עצמו ג"כ אחר שראה שלא נענה בתפילתו ברכם כדי שיתברך גם הוא לכן המתין לברכם אחר הגז"ד והצדיקו עליו שעי"ז נקרא איש האלקים שהצדיק עליו הדין באמרו הצור תמים פעלו וכו' ואז ע"כ לא לטובת עצמו עשה וז"ש וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים דייקא ר"ל באותו שעה שהצדיק עליו הדין וזהו לפני מותו סמוך למיתתו ממש אז בירך את כל בנ"י דייקא לטובתם בלבד כנ"ל ולק"מ- גם יובן עפ"י דאיתא בתנחומא פ' ויחי כל המברך את ישראל כאלו מברך את השכינה שנאמר כי מבורכיו יירשו ארץ כי מברכיהן לא נאמר אלא כי מבורכיו וא"כ סרס המקרא ודרשהו וה"פ וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בנ"י פי' "את" עם כמו הבאים את יעקב וכיו"ב ור"ל האיש משה ברך האלקים עם בנ"י ברכו את בנ"י כאלו הי' מברך את השכינה וא"כ תרתי משמע שהי' מקום חשדא לאמר לטובתו ברך אותם אחר שראה שלא הועיל' תפלתו ברכם והשכר ע"ז מבורכיו יירשו ארץ כתוב ר"ל שעי"ז יבא לא"י לז"א הקרא לפני מותו הי' סמוך למיתתו ול"ל וכנ"ל - עוד נ"ל דאיתא ביומא דף ע"ו לחם אבירים אכל איש זה יהושע דכ' קח וכו' איש אשר רוח בו ומקש' הגמ' ואימא משה דכ' והאיש משה וכו' ותירץ דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש איש זה יהושע האיש זה משה ע"ש וק"ל ממקרא זה איש האלקים דקרי' למשה איש ולא האיש ונ"ל תשובת הקב"ה למשה הוה רב לך ודרז"ל רב יש לך ומני יהושע ואין מלכות נוגעת בחבירת' וכתיב אין שלטון ביום המות א"כ לתרץ א"ז תואר איש למשה ולא האיש המורה על חשיבתו לז"א לפני מותו הי' סמיך למיתתו ממש כנ"ל עכי"ר אאמו"ר הג' זצוק"ל [א"ה ונר' לתרץ הדקדוקים של כ"ק א"ז הג' ז"ל דאיתא במ"ר איש אלקים מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים נר' הכונה עפ"י מ"ש בעקידה פ' זו בארוכה ואני אקצר יש בבני אדם שלש מדרגות לפי השתנות אופן פעולתיהם ומעשיהם בעוד בחיים חיותם האחת היא מדרג' ריב בני אדם בעבור המשכם בחייהם תמיד רק אחרי תענוגים גופניים ותשוקת חמריות נדבקה ואחזה נפשה עם גופם בחוזק כל כך עד שכמעט גם המות לא יוכל להפריד ביניהם לצמיתות כשאחז"ל נפש הרשעים היא קשה לצאת מהגוף כצמר הנאחז בקוצים אשר לא יוכל להנתק ממנו על נקלה ובגופת המת ממחלקת בני אדם כאלה דבקים עוד ענינים רעים ונפסדים מהנפש והיא נכספת עוד אל עניני החומר עד שנחשבת כדבוקה ונאחזת עוד עם הגוף גם אחרי הפרדה כבר ממני וע"כ צותה התורה שתטמא בעבור זה וכוחות הנפש כאלה עם הגוף קראו חז"ל בשם מזיקין ורוחות הטומאה, השניה היא מדרגת אותם השלימים המעטים אשר הם יחידי סגולה אשר היו מתגברים תמיד בחייהם על חמרם ולא נמשכו כלל אחרי תשוקת גויתם, אפס אם גם בעבור זה לא היתה מעולם יד גופם וחמרם שלטת על נטיית נפשם להיות נכנעת לפניהם ונמשך מזה שגם בעת מותם אין נפשם דבקה ומשתוקק עוד כלל אל הגוף בכל זאת לא יכלו להטהר גם הם בתכלית השלימות באופן שתפר ותופשט במותם נפשם המשכלת מעניני החומר לצמיתות כי עוד דבוקים ואחוזים בה זמן מה ענינים קלים וחלושים ממנו עד שיופשטו ממנה אח"כ הפשטה גמורה וממדרגה זאת היה אליהו בעלותו בסערה השמימה כמו שאמר הרד"ק לרמוז על זה שבגלגל אש נשרפו בגדו וכלה בשרו ועצמו ר"ל שכל עניני גופי וחמרו אשר דבקו עוד בנפשו תמו אח"כ עד שרוחו לבדה שבה אל ד' אשר נתנה ושאר הצדיקים שנדמו אליו אשר מהם נאמר כי זכו להכניס בעדן גן ד' בגוף ונפש, השלישית הוא מדרגת מרע"ה שהיה היותר שלם בבני אדם אשר בעת מותו נעשתה ההפרדה היותר שלימה בין גופו הגשמי לנפשו הרוחנית באופן שלא נשאר שום קישור כלל ביניהם כמו שהוא באמת התכלית הנרצה מהקב"ה בבריאת האדם כמ"ש וישוב העפר על הארץ ר"ל מבלי שום עירוב מענין וכח נפשיי עוד והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה וע"כ לא הי' בגופו שהי' רק עפר שום טומאה כלל ונתעסק הקב"ה עמו מכל זה נר' שמדרג' משה הי' נשגבה יותר ממדרגת אליהו הגם שמשה מת ואליהו לא מת אבל הפרדה שלימ' שישוב העפר אל הארץ כמו שהי' אצל משה זה המיתה יותר נשגבה ומובחר ממעלת אליהו כי אצל משה לא יתערבו הכחות הנפשיות בהגופני' עד שהי' כל אחת בפני עצמה וז"כ איש האלקים מחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה איש ר"ל שלא נתערבו כחות הרוחניות וכחות הגוף וז"כ אשר בירך משה איש האלקים לפני מותו על זה קשה האיך שייך אצל מרע"ה לשון מיתה ע"כ אמר הכתוב שהי' איש האלקים מחציו ולמעלה אלקים ומחציו ולמטה איש ר"ל שכחות הרוחניות וכחות החומריות לא נתערבו אצל משה והיתה כל אחת ואחת בפני עצמה ע"כ כתיב לפני מותו כנ"ל]: בפ' הברכה ויהי בישורון מלך וכו' נ"ל בהקדים בפ' בהעלותך ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' וישמע ד' והאיש משה עניו מאד מכל האדם וכו' וחמי', ונ"ל לפמ"ש מפורשים בטעם שכתיב והאיש משה ענו וכו' חסר יו"ד לפי ששמואל עדיף טפי בעניוית שהו' הי' מחזיר בכל ערי ישראל ודן אותם בעריהם, אבל מרע"ה כתיב ויקהל משה וכו' וכמ"ש בשבת נ"ו וא"כ ה"פ משה ענו מאד ענו חסר וה"ט מכל האדם אשר ע"פ האדמה אז בימיו, משא"כ בדירות שאחריו איכא שמואל דעניו טפי, אבל הק' המפורשים מ"ט לא עשה משה נמי הכי כמו שמואל ותי' בס' כרם חמד פ' ויקהל לפי שה' מלך וא"ז בידו למחול על כבודו וגנאי הי שילך אצלם, וא"כ זה הי' טענת אהרן ומרים הרק אך במשה דיבר ד' וכו' וא"כ אינו מלך ולמה א"כ ויקהל משה וכו' ולא הלך אצלם כשמואל, וא"כ לפי דיבורם לא נהג בעניוות, לז"א וישמע ד' והעיד עליו והאיש משה ענו מאד וכו' דודאי מלך הוא, דאם יהי' נביאכם ד' וכו' לא כן עבדי וכו' ותמונת ד' יביט ואין לכם דמיון לו, אמנם ע"י העגל נאמ' לך רד ודחז"ל לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם וכו' ואית' משובח שבשמות הוא שם אדם וזה"ש והאיש משה ענו מאד מכל האדם וכו' דייקא לפי שדורו ישראל היו במדריגת אדם והוא מלך שפיר עבד שלא הלך אצלם, אבל אם הם חוטאים אינו מלך רד מגדילתך כתיב ומ"מ לא הלך אצלם אזי איכא שמואל דעדיף מיני' בעניוות, ובזה מובן אצלי הכונה במרז"ל ריש חגיגה דף ד' ר"ע כי מטי להאי קרא בשמואל כ"ח ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי וכו' ימה שמואל הצדיק הי' מתיירא מן הדין אנו עאכו"כ, שמואל מאי הוא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אליקים ראיתי עולים עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתי' למשה בהדי' א"ל דלמא ח"ו לדינא מתבעינ' קום בהדאי דליכא מלתא דכתב באוריית' דלא קיימתיה והק' בתוס' דהל"ל בקיצור שיעיד לו שקיים הכל, ונ"ל לתרץ דשמואל נתירא שמא מתבקש הוא בדין ולא ידע בנפשי' במאי חטא זולת בזה שהחזיר אצל ישראל לדונם ולא הי' למד ממשה דנשיא הי' ואין כבודו מחול, וא"כ דמורא זו עלה על ראשו ל"ה יכול לומר למשה שיעיד לו שקיים הכל שהרי אדרב' לא עשה בזה כמשה, אבל א"ל ליכא מלתא דכתבה באורייתא דייקא דענו חסר כתיב על משה מה"ט גופא וע"כ כדין עשה שמואל וכנ"ל, ואיתא גדול השלום שאפי' עובדים ע"ז הקב"ה מוחל להם חבור עצבים אפרים הנח לו, וזה"ש משה במליצתו על חטא העגל אנא חטא עם הזה וכו' והל"ל חטאו, אבל ר"ל חטא העם הזה כולם כאיש אחד בחבורה ואגודה א' ולכן אף שהיא חטא' גדולה ויעשו להם אלהי זהב, מ"מ חבור עצבים הנח לו, וכיון שעיקר טעמו שלא נהג בעניוות לילך אצלם לדונם משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לז"א תו בתפלתי ועתה אם תשא חטאתם מה"ט משום האחדות יש לו ת' שאני מלך, ואם אין א"כ אינני מלך כמ"ש לך רד מגדולתך וליכא תו' הנ"ל, ע"כ מחיני נא מספרך אשר כתבת עלי והאיש משה ענו מאד וכו' ולכן אף שא"ל ד' סלחתי מ"מ כתיב מיהת ענו חסר יו"ד על שקילל א"ע וכמ"ש בזוהר פ' בהעלתך ובס' מקור חכמה ואיתא בספרי יחד שבטי ישראל יר' כשהם כולם אגודה א' ולא כשהם שתי אגודות עי' אבודרהם בתפלת ר"ה וזה"ש משה התנצל א"ע בזה קודם מותו על שלא הלך אצלם ויהי בישורין מלך זה משה ואין כבידו מחול לכן בהתאסף ראשי העם, ולא הלך אצלם כמו שמואל אלא ויקהל משה וכו' ואעפ"י שחטאו בעגל ונאמר לך רד מגדולתך מ"מ להיותם יחד שבטי ישראל דייקא וחבור עצבים הנח לו כנ"ל וגדול האחדות - מאאמו"ר הנ' זצוק"ל: אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים, וביארו לפי התרגום אונקלס דשכינתי' בשמי' בסעדך ותוקפי' בשמי' שמיא וז"ל הילקוט רוכב שמי' בגאותך כישראל ערש"מ רוכב שמים בעזרך וכשאין ערש"מ כביכול בגאותו שחקים ותמו' וכחם אאמ"ו הג' זצוק"ל וז"ל דבס' אפ"ו ביאר ההבדל בין עזרה ובין ישועה כי העזר הוא מהקב"ה בעצמו בלי אמצעי כמ"ש ד' לי בעוזרי וכו' והישועה הוא ע"י אמצעים ואיתא במדרש ורש"י ויעל מעליו אלקים מלמד שהאבות הן הן המרכבה דשכינה שרת' עליהם והי' ד' עצמו בעוזרם וכשגרמו עונות נסתלקה שכינה ומשגיח עלינו להושיעני תמיד ע"י אמצעים וזה נ"ל נוסח התפלה עזרת אבותינו אתה הוא מעולם עזר"ת דייקא אח"ה בעצמך היית בעזר"ת אבותינ"ו אבל מגן ומושי"ע לבניה"ם אחריהם בכ"ד ודור רק ע"י אמצעי רק מושי"ע היו' ב' מיני הנהגת ד' בעולמו, ובפ' עקב כתיב הן לד"ח השמים ושמי השמים הארץ וכו' הק' האלשיך ממנ"פ אי מלמעלה למטה חשיב ה"ל להקדים שמי השמים ושמי השמים תחילה אי ממטה למענה חשיב הו"ל להקדים הארץ תחילה ותי' דבערש"מ הקב"ה משרה עיקר שכינתו בתחתונים נמצא הארץ יותר גבוה משמי השמים וכמ"ש הודו על ארץ ושמים א"כ ממטה למעלה חשיב ע"ש לפי"ז מבוא' כוונ' הפ' וילקוט כשישראל ערש"מ הקב"ה בעצמו בעוזרם ומשרה שכינתו אצלם בארץ למטה ולא באמצעות השמים אזי אתה למעלה משמי השמים ונאות לומר שהשגחתו ית' גם על השמים שהם למטה מכולם וז"ש רוכ"ב שמי"ם בעזר"ך אבל אין ערש"מ כתיב עתה אקום יאמר ד' וכו' לז"א בגאותו שחקים פי' כתרגומו תקפי' בשמי' שמי' ומשגיח על התחתונים בארץ למטה ע"י אמצעיים וכתי' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו' וכו' כי ביעקב כתי' והנה ד' נצב עליו שהי' מרכבה לד' ית' וז"ש ואתם הדבקים בד"א שתהי' ערש"מ תהי' דבקים בד"א באמת כי רוכב שמים בעזרך חיים כולכם היום כי תהי' הארץ עליון על השמי שמים ותהי' חיים למעל' ראש גם היום כי תהי' לפנים ממחיצת מה"ש שהם חיים נצחיים:
איתא בגמ' דמכות י"א פליגו ר' יודא ור' נחמי' בפי' הפסוק ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת וכו' ופליגי אי משה כתב ח' פסוקים בדמע או יהושע כתבם ובדיו וה"נ פליגי במנחות למ"ד ר' יודא ואי תימא ר' נחמי' (הוא ר"מ בעירובין י"ג ומשום דלא מסיימי גם במכות י"א הנ"ל אלא חד אמר וחד אמר כנ"ל) אומר יהושע כתבם ור"ש אמר אפשר ס"ת חסר אות א' וכתיב לקוח וכו' ויש לדקדק לשון הש"ס אפשר ס"ת חסר אות א' וכתיב לקוח וכו' עדיפא הל"ל קושטא קאי אפשר ס"ת חסר ח' פסוקים וכתיב לקוח וכו' וצ"ל לרבותא נקט הכי ואגב אורחא קמ"ל דינא דאפי' חסר אות א' לבד נמי אינו נקרא ס"ת אבל כשאני לעצמי מאז אמרתי דשמנה פסוקים הללו יש בהם ת"ח אותיות במספר או"ת א' עולה בגימ' דוק ותשכח א"כ באמרו אפשר לס"ת חסר אות א' רומז ור"ל חסר שמנה פסוקים שבהם א"ו"ת א' אותיות במספר וכתיב לקוח וכו' ולפי"ז לא תמה ר"ש בזה ופוסל ס"ת שחסר אלא חסר ח' פסוקים והוא ענין שלם אבל חסר פסוק א' לבד שפיר נקרא ס"ת גם לדידי' - מאאמ"ו הג' זצ"ל [א"ה עיין בשי"ת מהרי"א א"ע רפ"ב שהובא שם דבר זה והביא ראי' לדברי מהרי"ק לכתוב על מטלית קלף]: ס"פ הברכה שמונה פסוקים שהיחיד קורא אותן תחילתן וימת שם משה עבד ד' עפ"י ד' וכו' עד לעיני כ"ו, ונ"ל לבאר מקראי קדש אלו בס"ד, הנה שלהי פ"ק דסוטה תני' וי"א לא מת משה כתי' הכ' וימת שם וכתי' התם ויהי שם עם ד' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש, ונ"ל כוונתם ע"ד שפי' השל"ה בכוונת ר"ע שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת וכו' בכל נפשיך וכו' ר"ל שתמיד בשעת ק"ש מסר נפשו לד' ית' וקיבל צער מיתה אילו יבא לידו לכן עשה כן באהבה עש"ה, וה"נ כיון דמשה הערה נפשו למות שמסר נפשו תמיד על התורה שהיה מ"ם יום ולילה בהר בלא אכיל' ושתיי', לכן לא מת ר"ל לא הרגיש כלל בצער מיתה, וזהו ויהי שם עם ד' מ"ם יום וכו' עומד משמש עומד דייקא כמ"ש בעצמו עמדו ואשמעה מה יצוה ד' וכו' עומד בכל חושיו ומשמש, משא"כ בכל הנביאים כמ"ש הרמב"ם הבדל זה בין נבואת משה לנבואת אחרים, וז"ש הכ' ויהי שם עם ד' ממש עמו במחיצתו באספקלריא המאירה פנים בפנים ולא בחידות, ומ"ם יום, ר"ל זמן ארוך ועכ"ז לחם לא אכל וכו' מכלל דאי הוי בעי' הוי מצי אכל, כי לא נתפעלו חושיו כלל ויכול הי' לאכול אנא שלא אכל והיינו עומד דייקא על רגליו ומשמש אף כאן עומד ומשמש עומד על רגליו כי לא נס ליחה ולא כהתה עיני, ומזה הטעם נ"ל כוונת רש"י ר"פ מטות לחלק כל הנביאים נתנבאו בכה לפי שנפלו על פניהם ברתת וחלחלה ובביטול חושיהם ידעו אח"כ רק תוכן הענין ולא ממש הדברים כהווייתן כה אמר ד' דייקא ר"ל כדמיון זה אמר בלשונו, אבל משה לא שכח דבר כי עמד בחושיו ואמר זה הדבר הדיבור ממש אשר ציוה ד' אלה הדברים וכו' דייקא כי פנים אל פנים לא נפל ע"פ ארצה אלא עומד כנגדו ממש כנ"ל - והת"ש בבכור שור דקדק על לשון חז"ל עומד ומשמש דהל"ל חי ומשמש, ועוד הא קרא וימת כתיב ואיך אפשר לומר שלא מת מגז"ש דשם שם, ונ"ל חדא מתי' באידך דצדיקים שמוסיפים תמיד בשלימות נקראים מהלך מדרגא לדרגא, משא"כ מלאכים נקראים עומדים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, והטעם הוא כי האדם הוא משותף עם היצה"ר וחומרו הגשמי המונעו מקנין השלימות ואם היצ"ט מוצא שגובר שכלו עליו, הרי מהלך הוא בבחירתו, משא"כ השכלים נבדלים מגוף ויצה"ר הם מוכרחים בשלימותם ועבודתם נקראים עומדים, וא"כ נ"ל דמרע"ה באותן מ"ם יום שהי' בהר לחם לא אכל ומים לא שתה, הרי פסק ממנו כח החומר ויצה"ר לגמרי והי' כאחד המלאכים, לא הי' נקרא מהלך באותן הימים אלא עומד וכמ"ש בהדי' ואתה פה עמו"ד עמדי, עמוד דייקא, של"ה מהלך, וזה"ש וימת שם משה וכו' מבחנתו שהי' מהלך תמיד כמו ויהי שם עם ד' ארבעים יום וכו' לחם לא אכל וכו' הרי עומד הי' ומשמש עומ"ד דייקא אף כאן עומ"ד ומשמש ולא מת אלא מבחינת מהלך ומשמש, ולהיות כי לשון מיתה הוא נופל על ביטול הדבר ממציאותו הראשון כמ"ש גבי כלים שבירתן הוא מיתתן ועי' תוס' במס' חולין צ"ו בד"ה כ"י וכו' ועי' בתויו"ט בנדרים פ"א מ"ד בד"ה כ"י וכו' א"כ כיון דגלי קרא בגז"ש שם שם דעומד ומשמש ומציאות זה כבר הי' לו כן בחיי חיותו עפ"י ד' ואתה פה עמוד עמדי וכתיב ויהי' שם עם ד' ארבעים יום וכו' שפיר קאמר לא מת משה, יר' לא נתבטל ממציאותו הראשון דממדריג' מהלך כבר פסק ממנו ונתבטל מאז שא"ל הקב"ה ואתה פה עמו"ד עמדי וכו' וע"כ לא מת לא נתבטל דבר ממציאותו אלא שנעלם מעינינו:
אאמו"ר הג' זצוק"ל כתב עפמ"ש מהר"א אשכנזי בס' מכלל יופי על קהלת ד' ע"פ ושבח אני וכו' על אחז"ל יעקב אבינו לא מת וז"ל ידוע ששנוי השם גורמת נשמה חדשה וכשקרא הקב"ה ליעקב ישראל נזדמנה לו נשמה חדשה נוספת על הראשונה וכשנמכר יוסף נסתלקה ממנו הנשמה הראשונה של יעקב וסבלה צער פירוד מן העולם דהיינו צער המות וכו' וכשנתבשר שיוסף מלך במצרים כתיב ותחי רוח יעקב אביהם שחזרה אליו הנשמה וכו' של יעקב וכשמת יעקב נכתב בסוף ויחי בכ"מ ישראל ולא הוזכר שמו של יעקב כי כבר סבלה צער מיתה ותרי קטלא לא קטלינן לי' והנשמה של יעקב עדיין קיימת הי' ומשוטטת בעולם וחופפת על בניה ומחפה עליהם וכו' עכ"ל ודפח"ח, והנה כי כן נאמר כן גם במרע"ה גבי חטא עון העגל שאמר מחני נא מספרך וכו' וכתיב ויחל משה וכו' ודחז"ל במס' ברכות ד' ל"ב שמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם ופי' רש"י ויחל לשון חלל ר"א הגדול אומר מלמד שעמד בתפילה עד שאחזתו אחינו אישתא דגרמי, סבל צער מיתה, והקב"ה השיב לו אז ואדעך בשם וכו' וראית את אחורי וכו' משמש לקרא לו שם חדש וכדאיתא במס' מגילה ד' י"ג אלה בני בתיה וכו' אבי גדור חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים זניח שהזניח עונותיהן וכו' ע"ש, יזה נ"ל המשך הפ' בפ' תשא ויאמר ד' אל משה גם הדבר הזה וכו' אעשה, ופי' רש"י שלא להשרות שכינה על או"ה ועי"ז אדמך בשם דייקא יקרא שמך אבי חבר שחיבר ישראל לאביהן שבשמים ושם חדש גרם לו נשמה חדשה, בראיי' אחוריים שע"ז תקני בשחרית דשבת ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפניך על ה"ס וכו' היינו מתנת חלקו נשמה יתירה שבא' לו ע"י קריאת שם חדש עביד נאמן שכן קראו לו הש"י לא כן עבד"י משה וכו' בכל ביתי נאמ"ן הוא, ולא יראתם לדבר בעבד"י במשה, וכן משה עבד"י מת וכו' וימת שם משה עביד די. וכן זכרו תורת משה עבד"י וכו' היינו שם אבי חבר עב"ד ד', וא"כ נשמתו הראשונה שהי' לו עובדו נקרא בשם משה לבד בתרי קטלא לא קטלינן שכבר סבלה צער מיתה, לכן דייקא הכתיב וימת שם משה עבד ד' וכו' ר"ל אותו נשמה חדשה שבאה לו על ידי קריאת שם חדש משה עבדי אבי חבר, וזה שסיים עפ"י ד' דייקא ר"ל זה השם אשר פי ד' יקבנו וקראו בו משה עבד"ו ואדע"ך בש"ם, אבל מש"ה דייקא לא מת נשמת משה לבד שהי' נקרא בו עפ"י בתי' בת פרעה לא מת, לכן לא כהתה עינו ולא נס ליחה כי עוד היום מחופפות עלינו עומד ומשמש כמו להלן ויהי שם עם ד' נשמת משה לבד בלוחות הראשונות כנ"ל: עוד נ"ל כונתם עומד ומשמש וכונת הפ' ואתה פה עמוד עמדי דאיתא במס' חגיג' דף ט"ו דטעות אלישע אחר הו' דחזא למט"ט דאתיהיב לי' רשות למיתב למכת' זכוותא דישראל אמר גמירי דלמעלה ל"ה לא ישיבה וכו' ולא עיפוי שמא ח"ו ב' רשיות וכו' ועי' במהרש"א שפי' ע"ש הכתוב ראיתי את ד' יושב וכו' וצבא השמים עומדים וכו' ורש"י שם פי' דלא גרסי' ולא עמידה דהא קרא כתיב עומדים וכן אמרו שם מחיוהו וכו' אמאי לא קנית מקמי' וכו' אבל ק' להבין הרי עמידה נמי תואר גשמי הוא, ונ"ל דהכונה הוא לפי שהישיבה איני מן הצורך והכרח אלא לבעלי ליאות ועיפות הן המורכבים, משא"כ שכלים נבדלים א"צ לישיבה משום ולא עיף, לכן נקראו המלאכים עומדים דייקא ולא יושבים כי אינם יגיעים וכן בצדיקים לעוה"ב כתיב שם ינוחו יגעי כח א"צ לישיבה וכי יהבי רשות למט"ט למיתב וכו' היינו לכבודן של ישראל דרך כבוד בישיבה, וטעה אלישע אחר בחשבו משום עיפות וליאות הוצרך לישיבה ואמ' גמירי דלא ישיבה משום ולא עיפף למעלה, והנה אז"ל במסכת מגילה כתיב ואשב בהר וכתיב ואעמיד בהר רכות בעמידה וקשות בישיבה, וזהו בבעלי ליאות, וכן במשה קודם שנזדכך חומרו, אבל בעוה"ב שם יניחו יגיעי כח גם קשות בעמידה ישוגוהו, ומרע"ה אחר שהבין ונזדכך פסק ממנו הלואות ועיפות והשיג גם הקשות בעמידה בעוה"ז, וזה"ש ואת"ה דייקא פ"ה דייקא עירך בעילם עמו"ד דייקא עמד"ו דייקא בלא ושיבה דליכא עופות, משא"כ אחרים אינם זוכים למדרגה זו בעוה"ז עודם בחומר מורכבים, וזה"ש לא מת משה ר"ל לא נעדר ולא נפסד ממדריגתו שהי' בו מכבר עומד ומשמש ול"צ ישיבה, וזה"ש בתפלה ישמח משה במתנ"ת חלקו וכו' בעמד"ו לפניך דייקא, ולכל שלשה שלישית המכוון בתיבות עמידה כיונו ר"ל עומ"ד ולא נופ"ל ושוכ"ב ארצה בביטול חושיו כמו שאר הנביאים אלא עמד טעמו בו בתקפו ובגבורתו, עומ"ד ולא מהלך כי כבר השלים חוקו ונעשה עומד בעוה"ז, עומ"ד ולא יוש"ב כי לא עיף ויגע - ואאמו"ר הג' זצוק"ל כ' וז"ל יובן בפשוט להיות כי המיתה הוא פירוד היסודות, ואזיל סומא חשוב כמת, והה"ד נמי בהיפוך מת רואה חשוב כחי כמ"ש ומתוך האור וכן עד אשר לא תחשך השמש, ומשה לא כהתה עינו ולא נס לחה ולא נתפרדו יסודותיו והיינו לא מת משה אלא עומד ומשמש וכו' בעינא פקיחא וכמ"ש בתיקונים על ר"ת מ"מכון ש"בתו ה"שגיח וכו' להמליץ טוב על ישראל כמו בחייו כנ"ל, והנה בגמ' ילפי' תחה"מ מהנך שוכב וכו' וקם וכו' ותמהו דלמא וקם העם וכו' א"ל נקוט מיה' פלגא, ונ"ל להצדיק דבריו ראשונים דתחה"מ שמעי' מינה דז"ל הרמב"ם תחילת ס' המדע יסוד ביסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי' ראשון, ופי' הר"מ תיבת ש"ם אינו מורה על מקום שהוא יתעלה אין לו מקום, אבל מילת ש"ם הוא כפ"א רפ"ה בלשון ישמעאל ודומה לזה בפ"ג מתשובה האומר שאין ש"ם אלוק' וכו' שיש שם מנהיג וכו' שיש שם רבין וכו' שאין שם נבואה וכו' ורפ"ה מעניות יש שם ימים וכו' עש"ה, הרי דתיבת ש"ם פירושו נמצא, ונ"ל על נמצא שאינו נראה בחוש הראות לעינים יתכן לומר בלשון יש ש"ם מצוי, וא"כ תיבת וימת שם משה ק' וימ"ת הוא פירוד והעדר ישם מש"ה הוא יש ש"ם נמצ"א משה, ונ"ל באותו שעה ורגע קטנה נתפרדו יסודותיו ונקרא מיתה ותיכף חזרה בו נשמתו שהרי מעיקרא לא רצתה לצאת ממנו כלל, לז"א וימת ותיכף ומיד שם משה חזר ונמצא' והי' במשה תחה"מ, וזה"ש הנך שוכב וכו' וקם תיכף ומיד לשכיבה תקום דייקא, על רגליך ונא שוכב ונופל לארץ וילפינן מיני' שפיר תחה"מ, וזהו שכיונו לא מת משה אלא עומ"ד דייקא ומשמש כמקדם ר"ל לא נשאר מת אלא מיד עומד ומשמש כנ"ל עכ"ד קדשו של מרן אבי זצ"ל, ומה שנלענ"ד כבר כתבתי:
וימת משה עבד ד' עפ"י ד' ויקבר מול בית פעור ופירש"י מוכן הי' מששת ימי בראשית ותמוה ונראה דהנה איתא בגמ' ר"ל הי' רוחץ במרחץ שהי' אצל ע"ז שאל לו עובד ע"ז אחד הא כתיב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה א"ל הוא בא בגבולי ואין נעשה המרחץ לנוי ע"ז אלא ע"ז נעשה נוי למרחץ יהנה גם כאן קי האיך הי' קוברין את משה אצל ע"ז וע"ז פירש"י שקברו מוכן הי' מששת ימי בראשית וא"כ בא ע"ז בגבולו - מאאמו"ר הג' זצוק"ל: ולא ידע איש את קבורתו וק' הא כתיב למעלה מיל בית פעור וי"ל דהנה איתא כשבא מלאך המות אל האדם זורק בו ב' טיפין מרה מן הא' הוא מת ומן השני מסריח וגם בעבור זה קוברין את האדם כדי שלא יסריח, וה"ט שקוברין אותי אם מת ע"י מלאך המות אבל מרע"ה שמת בנשיקה כמ"ש וימת עפ"י ד' ק' אמאי הי' קוברין אותו וז"ש הכתוב ונא ידע איש את קבורתו ר"ל אמאי הי' קוברין אותו הא מת בנשיק' ולא על ידי מלאך כמות וא"כ לא הי' מסריח - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה ודברי חז"ל בסוטה ידועים ואף אני אענה את חלקי על ולא ידע איש את קבורתו אך נעיין למה כתב תחילה ויקבר אותו ואח"כ לא כהתה עינו וכו' איפכא היל"ל כי הכתוב איירו בשעת מותו כדכתיב במותו לא כהתה עינו ואח"כ מענין הקבורה, ונ"ל דאיתא בסנהדרין מ"ו איבעי' להו קבורה משום בזיונ' הוא פירש"י שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע או משום כפרה הוא מאי ת"ש מדאיקבר' צדיקים ואי משום כפרה צדיקים לכפרה צריכי, אין, דכתיב אין צדיק בארץ וכו' ע"כ, והנה זה מה שהמת נרקב הוא מצד העדר הליחות החיוני אבל כל זמן שיש בבעל חי קצת חיוני לא יוכל לשלוט בו שים רקבון ואיתא ברבה וזאת שברכה שאמר משה לפני מותו להקב"ה אני לא חטאתי מנעורי עד היום הזה ולפי"ז א"ש וה"פ ולא ידע איש את קבורתו דהיינו שלא ידע שום איש למה קברו אותו דל"ל הטעם משום כפרה דהא לא חטא מעולם כנ"ל וא"ת משום בזיוני שלא ירא' כשהוא ירקב על זה מסיים הקרא במותו לא כהתה עיני ולא נם ליחה וא"כ לא ישלוט בו רקבון ומ"ט קברוהו ולפיכך שפיר כתב מתחלה מקבורתו ואח"כ ממותו וק"ל מאאמ"י הג' וצוק"ל:
ומשה בן מאה ועשרים שנה במותי לא כהתה עינו ולא נס ליחה ויבכו בנ"י את משה וכו' וק' למה נסמכו הני תרי מקראות להדדי דמשמע משום שלא נס ליחה לכן ויבכו בנ"י ונ"ל דיש ב' מיני מיתות חדא טבעיות דהיינו כשהאדם בא בימים ותש כחו ולא נס ליחו אז ממילא נפרדו הארבע יסודות מהדדי וימות, והשנית מחמת מקרה הזמן או שנגזר עליו מן השמים מחמת חטא ואפי' בחצי ימיו יעזוב את עולמו ואפי' הוא בריא אולם ויש חילוק ביניהם כי מי שמת מחמת זקנותו אין צריך להמר עליו ביותר כי זכה שהשי"ת האריך לו ימיו ושנותיו לפי הטבע כל מה שיוכל לחיות אבל מי שמת בחצי ימיו שמחמת הטבע וכוחותיו הי' יכול לחיות עוד כמה שנים על זה צריך להתאבל ביותר ולעורר קינה וא"ש שהכתוב העיד על משה שלא כהתה עינו ולא נס ליחה ובודאי הי' יכול לחיות עוד הרבה שנים לפי הטבע והי' כל ארבע יסודות חזקים אצלו והאיך נפרדו עתם אלא ע"כ שהשי"ת לקח אותו מעמנו שלא בזמנו מחמת חטא הדור והוי ממש כמו שמת בחצי ימיו ולכן ויבכו אותו בנ"י וכו' ויתאבלו מאד וק"ל - מאאמו"ר הג' זצוק"ל: