דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה קודם תפילת כל נדרי
דרשה קודם תפילת כל נדרי בשנת תרכ"ג מאאמ"ו הג' מהרי"א זצוק"ל: כי ביום הזה יכפר וכו' יובן העקידה סוף שער ס"ד בפ' אחרי פי' מ"ש המשורר תהלים ס"ה לך דומי' תהלה אלקים בציון ולך ישלם נדר שומע תפלה וכו' דברי עונות גברו מני פשענו אתה תכפרם וז"ל ירצה שלא יכיל שום דבור וספור השבח והתהלה שראוי' לתת לאלקים בציון ע"ז הענין הנפלא שהיו מתנהגים בו כ"ז שביהמ"ק קיים וכך ראוי' שישולם לו נו"נ ואחר שאין לנו אלא שיח שפתותינו בתפלתינו אליך כל בשר יבואו להודות להלל בשיר ותהילה ג"כ והטעם כי דברי עונות והם החטאים אשר יעשה אותם האדם במדעים גברי מני כי אני גוזר עליהם שלא נתנו למחילה אעפ"י שאין הכוונה בהם למרוד אחר שהוא יודע ואינו כובש עצמו בהם והנה גברו חסדיך עם שפשעינו והם המרדים שאדם מכיון בהם להכעיס אתה תכפרם ולזה אשרי תבחר ותקרב וכו' עכ"ל ודפח"ח ובזה נר' ישוב לקו' הרא"ש במס' ר"ה דף י"ו דדרשי' ד' ד' וכו' ד' קודם שיחטא ד' אחר שיחטא וישיב והק' הרא"ש קודם שיחטא רחמים למה לו וכו' וע"ש תירוצו ולענ"ד י"ל כוונתם קודם שיחטא בפשע להכעיס ולמרוד אלא בעון חטא ביודע במזיד שאין מן הדין למחול לו גם בתשובה אלא ד' רחמים מהני לי' תשובה וגדולה מזו ד' אחר שיחטא אפי' מורד להכעיס בפשע וישוב ד' רחמים לקבלו ולכפרו כמ"ש פשעינו אתה תכפרם וזה"ש הנביא שלום שלים לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו יראה לענ"ד גם שניהם על בעל תשובה קאמר ואצל שהי' קרוב ונתרחק אלא כלפי דחטא עון מזיד הוא יותר קרוב למחלו אף שלא מן הדין כ"א עפ"י מדה"ר משא"כ פשע מורד הוא ודאי יותר רחוק שיועיל לו תשובה כיון שעשה להכעיס לזה אמר שלום שלום לרחוק ולקרוב דייקא אמר ד' דייקא ורפאתיו וכו' וזה"ש תענו את נפשותיכם וכו' בתשובה כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם דייקא לטהר אתכם גם מעון גם מפשע לפני ד' תטהרו עפ"י מדה"ר:
הנה מלת כיפור הוא מלשון אכפרה פניו שיום זה הוא מכפר ומקנח הלכלוך של עונות, אמנם לקינוח הזה צריך ג"כ הדחה ורחיצה כי הקנוח הזה הוא רק למעלה וגוף הכתם נשאר כנוס בתוכו כמו בגד המלוכלך בטיט וצואה שאף שמקנחין את הבגד מהטיט וצואה עכ"ז נשאר הכתם במקומו ניכר וזה תקנתו לרחוץ את הבגד בחמין וכמו כן אף אחר הכפור אשר יום הכפורים הוא לבני ישראל עדיין הכתמים בידינו לכן מחויב האדם לרחוץ פניו בחמין בכדי להעביר כתמי העונות והחמין המה הדמעות אשר פלגי מים ירדו עיניו וזהו ורחץ את בשרו במים וטהר ואז ישוב הצלם על פניו ושבה כבשרו כאשר ירחוץ לכלוך החטא מעל פניו וז"כ הר"ח בשער התשובה פ"ה יכוין לכבות ולמחות המקטריגים כי העובר עבירה א' קינה לו קטיגור ובעליות נשמתו מקטריגין עליו ודוחין אותו לחוץ ראוי' שיבכה ויתאבל וע"י הדמעות מתבטלים מקטריגים כמ"ש הפייטן אנסך את דמע' לך מחה חטאתי בדמעתי וכו' וזה"ש הפ' כי ביום הזה יכפר עליכם כלומר שיום זה איני פיעל כ"א שהיא מכפר ומקנח הלכלוך ואך לטהר אתכם מכל חטאותיכם אם תרצו שטהורים לגמרי תהיו שלא ישאר שום רושם וכתם א"ז לפני די' תטהרו כלומר את "פני ד'" שהוא צלם אלקים שמלוכלך בעונותיהם תטהרו בדמעות:
והנה נחזי אנן נתיישב כל א' ויתן אל לבו מעשיו המלוכלכים ומיעוט תשובתו משנה שעברה ואם הקב"ה הי' אשתקד ח"ו אוחז במדת משפט עמנו מי גבר יחי' ולא יראה מות ובאמת בכל השנה עדיין לא נתברר לנו באיזה ספר נכתבו בר"ה העבר אבל כשמגיע סוף השנה ואנחנו אלה פה כולנו חיים אנחנו רואים למפרע הוברר הדבר שנכתבנו בספר החיים אשתקד ולהבא מי יודע והחי יתן אל לבו ומכירי' אנחנו שנכתבנו בשנה העבר לחיים ואנחנו יודעים איש נגעו לבבו ומיעוט זכיותיו ובכל זאת זכינו להכתב בספר החיים אין זה כ"א מצד החסד ורחמים של הקב"ה כרחם אב על בנים והקב"ה אומר אם אב אני איה כבודי ואין איש שם על לב לשוב מאהבת המקום ב"ה להוציא ממסגר אשור הגלות אשר בעוה"ר זה קרוב לשני אלפים שנה עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נישענו ויכלו כל הקצין ואין הדבר תלוי' אלא בתשובה ופוק' בידינו והיא היום אם בקולו תשמעו ובעו"ה מחולל שמו הגדול על ידינו וכ"מ שגלו גלתה שכינה עמהם ולא די שאין אנחנו עוסקים בתשובה לקרב הגאולה אלא אפי' אנחנו מרחקים הקץ במעשינו הרעים ובית שני חרב בשביל שנאת חנם ועדיין השטן מרקד בינינו שני אנשים עברים נצים איש את רעהו חיים בלעו אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכל א' ניצב לריב ומריבה ומחלוקה בישראל בשביל כבוד עצמו למען הרבות כבודו המדומה ובעוה"ר רבו המלשינים ומספרי לשה"ר והולכי רכיל אשר אינם חסים על כבוד המקום:
והנה על פסוק ויעבור ד' על פניו ויקרא ד' ד' וכו' דרשי' בגמ' מלמד שהתעטף הקב"ה בטלית כשליח ציבור וקרא וכו' וברית כרותה מלפני כל זמן שבני יעש' כזה אינן חוזרת ריקם מלפני וכו' ותמהו כל המפורשים הא קרוב לאלפי שנה שאנו קוראים הי"ג מדות ועדיין לא נושענו ותי' הח"י כל זמן שיעשו היינו אם בנ"י עושים הי"ג מדות כמוני מה אנו מרחם וכו' וזה באמת קשה מאד לעשות ולהתנהג מדת הקב"ה ותו' זה אינו מספיק לכ"ע דהנה הק' הרא"ש דאיתא מה כתוב ב"פ ד' ד' ותי' א' רחמים קודם שיחטא וא' לאחר שיחטא והק' הרא"ש קודם שיחטא רחמים למה לו ותי' דעל המחשבה רע הקב"ה מוחל וזהו רחמים קודם שיחטא אבל לפי"ז הא ודאי שאין הפירוש עד שיהי' בני עושים כך דהא אדם לא יוכל לרחם על אדם שחושב עליו מחשבה רע שהרי אינו יודע מחשבות וזה"ש דהע"ה אם ראית בלבי לא שמע אלקים דהיינו אם העון רק בלב במחשבה זה אינו מעניש ד' אבל באדם אינו כן אלא ע"כ צ"ל כפי' המפרשים דהא דכתיב תרו ד' הראשון לא קאי אל י"ג מדות אלא ה"פ והכי קאמר קרא הקב"ה ששמו ד' קרא ה' רחום וחנון וכו' שיש פסיק בין השמות בין שני ד' - ד' עי' תוס' ר"ה י"ז וא"כ ע"כ הוי עד שיעשון בני במעשה דהראשון ד' קודם שיחטא זה לא קאי בצירוף י"ג מדות וז"ש למה ד' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה דהיינו משום דכתיב חד ד' מרחוק ע"י פסיק א"כ ע"כ הוי פירושו ע"י מעשה ובעבור זה בעוה"ר תעלים וכו' וזה פי' המסורה כנגע נראה לי בבית מרחוק ד' נראה לו משום דהנגע היינו החטא כמ"ש בנגעו בני אדם הוא רק בבית בפנים במחשבה ורק לו דייקא וע"ז לא מעניש הקב"ה ומשום זה מרחוק ד' נראה לו היינו משום זה כתיב ד' ראשון בפסיק כדי שנוכל לעשות כמדת השי"ת ודו"ק: בתהלים כ"א והוא המזמור של יום ומזמור של ר"ה - תקטו וכו' בכסא ליום חגינו כי חוק לישראל וכו' ונ' דז"ל הפסיקתא הרנינו וכו' ולמה ישראל תוקעין בר"ה בשופר כדי שידין הקב"ה אותם ברחמים וכו' ויזכה אותם שנאמר עלה אלקים בתרועה וכו' אמר אסף הואיל ובשופר זה הקב"ה מרחם על ישראל ומזכה אותם בדין היו זהירים להיות מעלים שופרות בר"ה ומתריעים לפני קב"ה והוא מרחם על ידם ומזכה אותם בדין מנין ממה שקרינו בענין מזמור הרנינו לאלקים עוזינו הריעו לאלקי יעקב ע"כ וילה"ב א' מה זו שאלה למה תוקעין וכו' רחמנא אמר תקעו וכמו שה"ק גמר' בר"ה וי"ו הכי, ב' פתח בתוקעין וסיים ומתריעין ג' ברחמים לפנים משוה"ד הוא ויזכה אותם בדין דייק' ונ"ל דאי' בר"ה ו"ו אר"ח מלך וציבור מלך נכנס תחלה לדין מקמי דליפוש חרון אף ר"ל לפי שהמלך המובחר שבעם מועטים עונותיו וסתמא כיון שזכוותיו מרובים יוצאי זכאי בדין ואז"ל בסוכה י"ד תפילות צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות - ובר"ה דף ל"ד ולפי מקראי דכל תרועה בעי תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה וטעמ' נ' כיון דג' כתות ליום הדין ולהיות צדיקים פועלים רחמים ולכן הם נכנסים תחילה כמו מלך מקמי דליפוש חרון אף ר"ל כדי שיגזרו הרחמים קודם שיבואו עונות הציבור ולכן בעי נמי תקיעה פשוטה מורה רחמים קול פשוט רומז לצדיק ישר שאין עיקולי ופשור' ואח"כ תרועם המור' על מדה"ד כמ"ש תרועם בשבט ברזל וכו' תרועת מלחמה לדון את הציבור והקב"ה מקדים רחמים לרוגז תקיעה תרועה מלך וציבור הם הבינונים ונגד זה שע"ד רמז' תור' תרי קראי זכרון תרועה ויום תרועה יהי' לכם דז"ל הרמב"ם פ"ג מתשובה אעפ"י שתק"ש בר"ה גזה"כ הוא וכו' עור' ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו וכו' חזרו בתשובה הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם וכו' וזהו לפי שקול השופר מחריד ומעורר את האדם אלו ב"א השוכחים האמת היו' הבינונים אבל הצדיקים גמורים שרובם כולם זוכרים האמת תמיד א"צ להתעורר קול השופר ודי להם גם בזכרון תרועה לכד דמה שפועל הקול תרועה אצל הבינונים פועל הזכירה שהוא יום תרועה יום הדין בצדיקים וזה נר' כונת הר"מ אחר שסיים לפי' שצריך כל אדם שיראה א"ע כל השנה כולו כאלו חציו זכאי ומ' ענין זה נפגו וכו' ופי' הלח"מ מ' ענין זה כלומר מ' שבשופר מזהירין וכו' א"כ מאי לפיכך שכ' תחילה הא זה ברייתא ארוכה היא בקידו' מ' לעולם יראה א"ע חציו וכו' ולא תלי' בענין השופר בר"ה אמנם כוונתו דרמזי השופר שהקדים זהו רק לבינונים משא"כ לצדיקים גמורים שכבר רובן זכיות א"צ רק זכרון תרועה די לכן סיים הרמ' לפי' ירא' כ"א א"ע בינוני - וזה הטעם דתורי הקדים לו' כתוב זכרון תרועה בפ' אמור ויום תרועה בפ' פנחס ולגמר' דמשני כאן שחל בשבת ודאי ק' כיון דברוב השנים אינו חל בשבת טפי ה"ל להקדים תחילה יום תרועה אבל לפמ"ש נכון דרמזה תורה זאת הא דר"ה מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון וכמ"ש לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וכו' לכן כתי' תחילה דבר אל ב"י וכו' שבתין זכרון תרועה בצדיקים מקרא קדש דייקא סמך לזכרון תרועה לפי שהם תחינה נדונים ואח"כ בפ' פנחס כ' יום תרועה שהציבור נדונים הם בינונים ורשעים צריכים התעורר בקול שופר מחריד כטעם הרמב"ם והקב"ה מקדים רחמים לרוגז - וזה נ"ל כונת המסורה זכרון ג' - זכרון תרועה - אין זכרון לראשונים אין זכרון לחכם עם הכסיל יר' זכרון תרועה דכ' תחילה וק' אין זכרון לראשונים ר"ל אין ראוי לכתוב זכרון תחילה וראשון אלא יום תרועה ה"ל להקדים בראשונה לפי רוב השנים שחל ר"ה בחול לפי תי' הגמ' לזה בא המסורה מתרץ אין זכרון לחכם הוא הצדיק השומע לילד מסכן וחכם הוא היצ"ט עם הכסיל הוא ההולך ושומע מלך זקן וכסיל היצה"ר כי אצלם בעי יום תרועה בקול ונא סגי בזכרון ורמיז' התורה מלך נכנס תחילה להקדים רחמים לרוגז - וכן נ"ל עפמ"ש הגאון ר' סעדי' בי' טעמים שלו על מצו' תק"ש וז"ל הענין הג' להזכירנו מעמד ה"ס שנאמר בו וקול שופר חזק מאד ויקבל על עצמינו מה שקיבלו אבותינו על עצמם הענין וי"ו הוא להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים וכן אנחנו נמסור נפשינו על קדושת שמו ויעלה זכרונינו לפניו לטובה ונ"מ בין ב' טעמים אלו לפי' טעם וי"ו הוי הזכר לצדיקי' ג"כ ולפי טעם ג' הוי הזכר רק לבינונים וזה נ"ל כונת הכ' תקעו בחודש שופר בכסא וכו' כי חוק לישראל ר"ל אלו הצדיקים מלבד זה מוסרים נפשם לקדושת השם אבל משפט לאלקי יעקב לכלל האומה להזכירם מתן תור' שיקבלו עליהם כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל וז"כ הפסיקתא הרנינו לאלקי עוזינו הריעו לאלקי יעקב יר' להזכיר זכות קבלת התורה מורשה קהלת יעקב ושואל אח"כ ולמה ישראל תוקעין בשופר בר"ה ישרא"ל דייקא הערצש"מ ותי' כד שידין אותם הקב"ה ברחמים ויזכה אותם בדין ר"ל שע"י קבלת מסירת נפש כעקידת יצחק בדין זוכים לדונם ברחמים - עוד נ"ל כי ב' טעמים עוד לשופר א' הוא בדרך שממליכים מלך וכמ"ש שתמליכוני עליכם ב' להזכיר העקידה ונ"מ דלטעם א' לאו דוקא בשופר דה"ה בכל מיני זמר נמי גם טעם א' הוי ראוי ליהיות בכל העולם וכל האומת אבל לטעם השני להזכיר העקידה הוי רק לישראל כמ"ש עקידת יצחק היום לזרעו תזכור וז"ש שאו זמרה ותנו תוף וכו' הני כל כלי זמר ותקעו בחדש שופר דייקי דעיקר לזכרון העקידה דוקא ולכן כי חק הוא לישראל ולא לאוה"ע ודו"ק: