אור ברסלב

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה קהלת

דרשה סוכות

ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל [ג יט]. נ"ל דחלק עוה"ב הוא צפון ואין ידוע מה הוא לכך הוא נקרא בשם אין, דאינו לפני האדם, משא"כ העוה"ז שהוא הבל ורעות רוח נקרא בשם הכל כיון דהכל כאן לפני האדם, והנה סוף בהמה למיתה ואין לה חלק לעוה"ב משא"כ אדם יש לו חלק לעוה"ב, וז"ש "ומותר האדם מן הבהמה אין" ר"ל יתרון האדם על הבהמה הוא חלק עוה"ב הנקרא אין "כי הכל" ר"ל העוה"ז הנקרא הכל הוא הבל ורעות רוח:

טובים השנים מן האחד כי יש להם שכר טוב בעמלם [ד ט]. נ"ל עפי"מ דאיתא בגמרא [סנהדרין צ"א ע"א] גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם, ונשמה אומרת, גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור עיי"ש, והנה לפי"ז גם שכר אין להם, כי הגוף אינו יכול לתבוע שכר מהמצוה, כי בלא נשמה אינו יכול לעשות המצוה, וכן הנשמה אין יכולה לתבוע כי בלא הגוף אין יכולה לעשות מאומה, וא"כ יותר טוב שידונו שניהם יחד, כדאיתא שם בגמרא הקב"ה מביא נשמה וזרקו בגוף ודן שניהם, וממילא גם יקבלו שכר שניהם, וזש"א "טובים השנים מן האחד" דהיינו טוב יותר שידונו שניהם יחד אכי יש להם שכר טוב בעמלם שע"י זה גם יקבלו שכר על עמלם בתורה ומצוות:

ובזה א"ל הפ' בתהילים [מב] מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו ישועות פני ואלקי, ולפי הנ"ל יתפרש כך, דהגוף אומר אל הנשמה "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי" הא אנו יכולים לפטור עצמינו מן הדין בטענה הנ"ל, וע"ז אומרת הנשמה "הוחילי לאלקים" ר"ל שיותר טוב לצפות לעונש דאלקים הוא מדת הדין "כי עוד אודנו ישועות פני" דע"י זה נזכה גם לשכר לראות באור פני מלך חיים:

טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו [ז א]. נ"ל דהנה לא לכל אדם מר הוא יום המות, כי לצדיק אשר לא עבר כל ימיו שום עבירה, ויודע שהוא מתוקן לחיי עוה"ב, ודאי יחפוץ ליום המית שע"י זה יגיע לחיים האמתיים, משא"כ רשע דואג מאד מיום המות, והנה ביום הולדו אף אדם אינו יודע מה יולד יום, אם יפגע בו צרות קשות, או אם יזכה לחיים נעימים בשלוה, והוא דבר המוטל בספק אצל כל נולד בין צדיק בין רשע, נמצא לפי"ז דלצדיק טוב יותר יום המות מיום הלידה שאז עדיין איני יודע את העתיד לפניו, וזש"א "טוב שם משמן טוב" דהיינו אם רכשת לך שם ממע"ט המכונים שמן טוב, כדכתיב [שם ט. ח] ושמן על ראשך לא יחסר, אז גם טוב "יום המות מיום הולדו" ומחכה ליום אחרון לראות בנועם ה': לב חכם לימיני ולב כסיל לשמאלו (י ב) וצ"ב דהרי הלב נתון בשמאל כל אדם, ונראה דהנה הא גופה טעמא בעי, למה ברא הקב"ה סדר הבריאה כך, ואיפכא מסתברא, היות שהלב הוא עיקר החיות אצל כל בעלי חיים, שלולי הלב אי אפשר לשום בע"ח לחיות כמ"ש בתשו' ח"צ (ס' ע"ד ע"ח) וגם בו נתן כח הגבורה ובכ"מ הימין חשוב יותר מהשמאל, וא"כ מהראוי היה שיהיה הלב בימין, ואם כי אין חקר לבא בסוד אלוה מדוע עשה כן, מ"מ י"ל טעם והוא שהורה ה' יתברך בזה מופת חותך על הבחירה שהיא חפשית ונתנת ביד האדם, כי מפני ששליטת יצה"ר והסט"א הוא בשמאל ביותר, והטעם א"ל דכתיב (קהלת ז' י"ד) גם את זה לעומת זה עשה אלקים, בראתי יצה"ר בראתי תבלין זו התורה (קידושין ל' ע"ב) והתורה נתנה בימין שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו, ונדחה ע"י זה היצה"ר מימין ולכך שליטתו יותר בשמאל, ולכך נתנה מצות תפילין בשמאל להגין מיצה"ר, וא"כ אילו היה נתון הלב שבו כח הגבורה בימין, לא היה כח ליצה"ר בשמאל, דלב האדם היה נוטה בהכרח לטוב והיה בטל הבחירה, כי בטבע היה גובר הימין, לכך נתן הקב"ה הלב בצד שמאל, לתת כח לסט"א ובצד ימין נתנה התורה, כדי שתהיה הבחירה ביד האדם:

וז"ש ישעי' הנביא ע"ה (ישעי' נ"א ז') שמעו אלי וגו' עם תורתי בלבם, דהיינו שמנצחים ע"י התורה הנתונה בימין את לבם הנתון בשמאל, וז"ש התנא באבות (פ"ד) איזהו גבור, שמא תאמר מי שלבו חזק כלב הארי לזה אמר דהוא בהיפך והיינו הכובש את יצרו, הוא הלב הנתון בשמאל אשר שם הגבורה. וז"ש "לב חכם לימינו" דהיינו לכבוש את לבו ע"י ימינו הוא התורה "ולב כסיל בשמאלו" שהוא סובר שכיון שהלב נתון בשמאל לו נאה הגבורה לשמוע לעצת יצה"ר וחמדת לבו:

ויותר מהמה וכו' עשות ספרים אין קץ [יב. יב]. נ"ל בדרך צחות, דאיתא בגמרא ר"ה [ט"ז ע"ב] ג' ספרים נפתחים של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים ושל בינונים, ואיתא בגמרא סנהדרין [צ"ח ע"ב] אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. נמצא שבזמן שתהיה הגאולה לא יצטרך הקב"ה רק לספר אחד או לצדיקים או לרשעים, וז"ש "עשות ספרים" ר"ל כל זמן שצריכים לכמה ספרים אז אין קץ עדיין לא הגיע זמן הקץ:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה