דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה נוספת
דרשה אשר דרש כ"ק א"ז הג' מהרי"א וצ"ל בעת אשר נסע מק"ק סערדאהעלי לקבל משרת הרבנות מק"ק רעטהע:
איתא במ"ר פ' חיי שרה ויאמר בא ברוך ד' א"ר יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד לו' אפטרה ומה אם אליעזר על ידי ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה עכ"ל וז"ל מ"כ אפטרה כשנפטר מאכסניא והי' רוצה ליטל רשות ממנו הי' המנהג לפטור בד"ת שבו נכלל דרכ' לאכסני' כהאי עובדא דאז"ל באושא מ' חזית פ' האזינו וכו' ונ"ל הכוונה דבקידושין אז"ל והדרת פני זקן זה שקנה חכמה וק"ל הול"ל תורה ונר' בפשוט דאית' בהקדמות מהר"ם זיסקינד קושי' גבי רך בשנים הכבוד והידור אצלם הוא גרום בנזיקין ועבירה גדולה כי ט"ו מתגאה כאלו עט"ז ע"ש ונ"ל מה"ט באמת אמרו זקן זה שקנה חכמה דייקא שלא יתנאה דכל בעל גאו' שוטה ואף שיש בו תורה לא נאווה לכסיל כבוד מה"ט שמתגאה עי"ז והוא גרום בנזיקין אבל כבוד חכמים ינחלו וי"ל דה"ט נמי עדיפא שלא לדרוש ברבים כדי שלא יתגאה, וזה במרא דאתרא דוקא שנוטל מעצמו אבל אם מכבדין לא ע"כ בטוחים בו שלא יתגאה כי חכם הוא כנ"ל, וזה"ש ר"י כשנפטר מאכסני' וכו' אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהן דייקא אף רך בשנים או ר"ל גדוליהן שנתגדל אצלם והם נהגו בו כבוד ודאי לא יתגאה:
בפסוק ואתם הדבקים בד"א וכו' ראה למדתי וכו' יובן הממשך כתיב ד' עוז לעמו יתן וכו' יובן דשלמה בתפילתו בבהמ"ק פתח ואמר יהי' ד"א עמנו וכו' אל יעזבינו וכו' י"ל הכונה דאלשיך הק' פי' ד' עוז לעמו יתן נתן להם כח ט"ז אשר ד' יברך א"ע בשלום ולולי העוז לא היה ביכולתם לסבול השפעתו ית' שהי' מרובה עש"ה והיינו השפעה ע"י ד' עצמו שהוא בעוצם ורב טוב אבל ע"י שליח יכולים לקבל רוב טובה ולסבול אור ההשפעה וז"ש יהי ד"א בעצמו עמנו כאשר הי' בעצמו עם אבותינו כמ"ש משה אם אין פניך הולכים ומ"מ אל יעזבינו לעצור כח לסבול אור השפעתו ית' הפך ככלות כחינו אל תעזבינו כי להיות השכינה בינינו יש מקום פחד כנ"ל והסיבה לזה שנוכל לקבל ריב טובה ולסבול אור ההשפעה מד' עצמו י"ל ע"י עסק התורה שאנחנו מורגשים באור התורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור והי' מחיינו גם באור השכינה לסבול השפעת ד' וטובו ועו' ספורנו פ' פנחס על פ' בריתי שלום ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסיבת התנגדות ההפכים וכ"ש למ"ד פנחס זה אליהו והוא עדיין חי וקיים גם אם אלף שנים יחיה האדם לא חיי שלום לפי האמת המה בעצם כי לא שלום בין נפשו וגופו לגמרי כי הלא בכל נשימה ונשימה הוא מבקשת לצאת, אך הן לי היה כאדם הראשון טרם יחטא כי הי' חומרי זך ובהיר מתייחס להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו ית' או כאשר היו ישראל על הר סיני שפסקה זהמתן והי' להם חירות ממלאך המות שהיה חומרם נאות לקבל הנפש וכן לעתיד לבא באופן יתייחסו החיים ההם לחיים שלום כי שלום בין הנפש ובין הגוף מה שאין כן עתה מבקשת לצאת מן הגוף לעלות אל שירשה כי הנשמה במחשבה טינה ומהרהרת בירידתה אשר ניתנה בבור הטיט הלז אלא שרואה את הקב"ה כי מלא כל הארץ כבודו וחזר ואמרה דיו לעבד להיות כרבו עז"כ הפ' ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם הכוונה כי הנפש אשר נתתי בכם תמיד גועלת בכם ומבקשת לצאת לידבק אל שורשה היא השכינה כי טוב לה אז מעתה בחומר עכור ע"כ אעשה זאת לכם ונתתי משכני בתוככם והוא לומר הנה אין ספק כי הנפש אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם כענין ושכנתי בתוכם ועל ידי כן נפשי שהיא שלי אשר בקרבכם לא תגעל אתכם כי תבקש לצאת מכם כי הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו שם הוא ומה לה אחרי זאת ע"כ אמר הנני נותן לו את בריתי שלום והוא מקרא שכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום שהוא כי יהי' באופן יהי' שלום בין רוחו לגויותו כי יהי' זך חומרו עי' באלשי"ך וא"כ קודם מ"ת עדיין לא הורגלו בהשפע' גדולה ע"כ יצאה נשמתן מרב טוב אמנם אח"כ שקבלו התורה הי' יכולים לחיות גם בדביקות ד' וז"א מאז אשר ד' עוז לעמו יתן זו התורה ד' עצמו יברך את עמו בלתי אמצעו' ומ"מ בשלום רומז על החיות הנ"ל וזה"ש תורת ד' תמימה דייקא אזי משיבת נפש משא"כ בדורות ראשונית קודם מ"ת וקודם שהורגלו בבפעת ד' יצאה נשמתן וז"ש ואתם הדבקים בד"א ומ"מ חיים כולכם היום ותוכלו לסבול אור השפעתו אף שהדביקות מסוכן הוא כמו בנדב ואביהו בקרבתם לפני ד' וימיתו כתיב לז"א הסיבה לזה ע"כ ע"י התורה כן ראה למדתי אתכם חוקים וכו' - והנה ז"ל הזהב של אדמו"ר הג' מהר"ם בנעט זצ"ל ואתחנן אל ד' אתה החילות וכו' ונחלקו רש"י ורמב"ן בפי' השני שמות שהזכיר מרע"ה רש"י פי' רחום בדין, ורמב"ן פי' דלהכי נקוד השם כאן בנקודת אלקים להורות שהיא רחום בדין, וק' לכל ב' הפירושים יש לנו יתור לרש"י קשה ל"ל הנקודות אלקים בסוי' ות' ולרמב"ן ב' שמות ל"ל כמובן ולתרץ זאת נר' ונקדים הגה"ה תוספות דר"ה דף י"ז ע"ב בשם הפסיקתא שהב' שמות הראשונים בי"ג מדות אינן אלא שם אחד לפי שטענתו הי' אין אדון בלא עבדים אחת מהן שם התואר שכך מזכירו' אותו על אדנותו לפי שהוא אדון על כל כמו מלך על שם מלכותו ואותו כנוי מדת רחמים הוא שלפי שהוא אדון על כל צריך להתנהג עם כל במדת רחמים ועי' תוס' ר"ה שם ונר' דלכאור' טענ' הנ"ל אינו אלא היכא דכל ישראל רעים וחטאים ח"ו אבל היכא דאיכא מקצת טובים ומקצת רעים לא שייך טענה זו דאפשר להיות אדון על הטובים ובזה נראה לתלמידו פי' הפ' נחמו נחמו עמי וכו' כפל ר"ל ממ"נ יש נחמה אם רובן רשעים עמי דייקא יאמר ד' ר"ל אין אדון בלא עם ואם יש צדיקים שמהפכין מה"ד וכו' נחמו יאמר אלקיכם ממ"נ נחמו כמובן ודו"ק א"כ מוכח מזה שהשם בעצמו דהיינו שם אד' הוא רחמים, ובזה נבין הגמ' אין בן דוד בא עד שיהי' כול' זכאי או כולו חייב מטעם הממ"נ שהזכרנו לעיל וזה הי' תפלת משרע"ה והתחיל בלשון ואתחנן שמרע"ה הי' נחשב בעיניו שאינו צדיק וא"כ אמר אדני ר"ל אם אתה מכלה את רשעים היכ' נקרא אתה אדון שאין אדון בלא עבדים א"כ צריך בע"כ ליתן מתנת חנם רק אמר משה שמא שארי בני אדם המה צדיקים יותר ממני דמשה הי' עניו מאד וא"כ אין טענתו טענה מעלי' לכך אמר ד' הוי' בנקודת אלקים דהיינו שגדולים צדיקים שמהפכין מה"ד וכו' א"כ מוכח מזה דפעמים צריך הקב"ה לחנן מתנת חנם ופעמים צריך לרחם בע"כ דהיינו כשרובן צדיקים לז"א הכ' וחנותי את אשר אחון דהיינו מי שאני צריך לחנן כשרובן רשעים שאני צריך להיות אדון ורחמתי את אשר ארחם דהיינו מי שצריך אני לרחם כגון שרובן צדיקים שמהפכין וכו' וזהו פי' במאמר המשורר בתהלים קאפ' ט"ז אמרת לו' אדני אתה טובתי בל עליך וכו' פי' אמרת לד' אד' אתם וצריך אתה לעבדים בע"כ אתה מחנן אף על רשעים וא"כ טובתי בל עליך רק לקדושים אשר בארץ המה ואדירו לז"א אדרבה א"כ כל חפצי בם אני מבטיח שגדולים צדיקים שמהפכין וכו' ובזה מתורץ מאמר תמוה ביומא ל"ו דאיתא פלוגתא בווידוו דר"מ ס"ל עויתי פשעתי וחטאתי ומביא ראי' מקרא דמשה הו' אומר נושא עון ופשע וחטאה ורבנן סברי חטאתי ועוותי פשעתי ואין סוברים כר"מ מפני מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה בשעה שישראל עושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות וקאמר הגמ' ההוא דנחית קמיה דרבה ועביד כר"מ אמר לי' שבקת רבנן ועבדת כר"מ אמר ליה כר"מ סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה ומקשין וכי רבנן לא הביאו ראי' מאורייתא דמשה כדאיתא בפי' שם ועיי"ש לפי"ז ניחא דאמרי' שם דרבנן מ"ט לא סברי' כר"מ ומשני דרבנן סברי נושא עון ופשע הפי' עשה להם זדונות כשגגות והנה התוס' הק' אי אמרי' דשני שמות אחד הם א"כ חסר אחת מי"ג מדות ותי' דנושא עון ופשע וחטאה כל חד הוי מדה בפ"ע וזה"ש כר"מ ס"ל כדכתיב באוריית' וכו' והיינו דלא כתוב אלא שם אחד ולא כהקרי דאיכא עוד שם אד' וא"כ ע"כ צ"ל דנושא עון וכו' כל חד הוי מדה כנ"ל ולרבנן זה אינו דרבנן ס"ל דחטאה אינו מדה בפ"ע כמ"ש וע"כ צ"ל כר"מ ודו"ק עכ"ל הזהב:
ולי תלמידו נר' לפרש מאמר תמוה הנ"ל ונקדים לפרש מאז"ל בפ"א אל תהי' כעבדים וכו' ותמוה ההמשך ונר' דכ' בשיר השירים א' צרור המור דודי לי בין שדי ילין אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי לכאורה משולל הבנה וגם ההמשך בפירש"י הול"ל אשכול הכופר בכרמי עין גדי דודי לי וז"ל המ"ר צרור המור זה אברהם אבינו מה המור זה ראש לכל מיני בשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים מה המור זה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש ומה המור הזה כל מי שליקטו ידיו מתמרמרות כך אברהם ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים בין שדי ילין שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנא' וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה וירא במלאך ותמוה ויובן דהמפורשים כ' כי מי שבחר הקב"ה כסף וזהב יצוה לעשות לו מהם משכן ולא צוה לעשות משכן מאורות עליונים הנאותי' לו לא מאהבת ד' את הדברים האלה אך מחמת שהם יקרי' בעיני האדם ובתת האדם דבר הנאהב לו נדבה לד' ממילא גם אהבתו ניתנה עמו כי אין לך דבר יותר להקב"ה כ"א אהבת ישראל ובהצטרף אהבת פרטי איש ישראל יעשה ממנו בית לשכינה והי' ראוי' שיצוה הקב"ה שיתן כל איש ישראל חלק אהבתו את ד' לעשות ממנו משכן אך איך יצוייר הדבר לקחת ענין רוחניי היינו אהבת כל איש אשר בלב עמוק לזאת צוה הקב"ה שיתן כל א' נדבה חפץ גשמי ובזה יהי' נותן חלק אהבתו את ד' וזה הענין נתחדש בטו"ה מצד העגל כי קודם זה היו הם עצמם המקדש וד' שוכן אתם בתוך טהרות לבבם כמ"ש היכל ד' המה וכשאז"ל האבות הן הן המרכבה ולזה לא ציוה ד' אותם ע"ד המשכן בהוציאם ממצרים כ"א אחר מעשה העגל ועז"א שלמה יהי ד"א עמנו כאשר הי' עם אבותינו שנהי' אנחנו המרכבה אליו ית"ש אל יעזבנו ואל יטשני בעבור הבית הזה אלא יהי' ד' שרוי עמנו כאשר הי' עם האבות בלא המקדש שהם הי' המרכבה וז"כ לדעתי בפ' נפשי דבקה אחריך ר"ל לעשות רצונך כמ"ש ואחרי ד"א תלכו ולדבקה בו אזי בי אזכה ימינך דייקא אני בעצמי המרכבה לשכינה וזה"ש צדיק כתמר וכו' אזי שתולים בבית ד' בחצרות אלקינו וכו' הן המרכבה וא"צ למקדש כלל אלא הן הן בית ד' וחצרות וכו' ואיתא בעיקרו' ג' סיגי' אהבה הם ערב מועיל וטוב וא"כ י"ל אם אנחנו עובדים ד' באהבת הטוב הו"ל עושין רצונו א"צ למקדש והיינו נפשי דבקה רק אחריך בלתי כוונה ופניה אחרת אזי בי חכמה אבל אם ח"ו ע"מ לקבל פרס ר"ל ערב ומועיל הו"ל אין עושין רצש"מ הוצרך לביהמ"ק שנקר' כר"ם ונקר' עי"ן גד"ו שע"י העגל נצטוו' עלי' וזהו צרור המור דודי לי אם אהבת דודי אצלי זה אברהם אהבת הטיב דמור זה מתמרמר אף אברהם מסגף א"ע לאהבת הטוב והוא ראש לבשמים ולצדיקים אזי בין שדי ילין בתוך טהרת לבבינו שוכן והם המרכבה שהוא מותאם בין שכינה למלאך דייק' אבל אם אשכול הכופר דודי לי אהבת מועיל וערב והוי' ע"מ לקבל פרס בכרמ"ו עי"ן גד"י צריך לממוצע זה בהמ"ק דיק' - ואית' בגמ' דיבמו' וי"ו ומקדשי תראו יכול יתיירא אדם מן המקדש ת"ל אנ"י ד' ומי שהזהיר וכו' וז"ש אל תהי' כעבדים וכו' לקבל פרס ר"ל לאהבת ערב או מועיל אלא כוו' כעבדים וכו' ר"ל אהבת הטוב ותהי' אתם המקדש ומרכבה לשכינה ויהי' מורא שמים הנקר' מורא מקדש עליכם דייקא וזה"ש וראו כל ע"ה כי שם ה' נקרא עליך דייקא שאתה הוא המרכבה לשכינה ויראו ממך מורא מקדש וזה"ש את ד"א תירא לרבות ת"ח כי אז"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון במקום ת"ח כאלו נוטע אשירי אצל מזבח וה"ט לפי שהן המרכבה לשכינה כמו מזבח וכתיב מקדשי תראו לכך את ד"א תירא לרבות ת"ח שלא ע"מ לקבל פרס אמנם כיון שאדם יודע שע"ז גופא מקבל שכר ע"ש שעובד מאהבה תו לא הוי אהבה גמורה לז"א ע"מ שלא לקבל פרס ה"ל אהבה טוב ממש שאינו חפץ בשכר כלל וכלל וע"מ כן הוא עובד ואית' שלא הי' ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה דרבים וא"כ גבי דידהו שלא ידעו עדיין אי מהני תשובה לרבים ומ"מ עשו תשובה הו"ל מאהבה גמורה אבל דידן כיון דכבר ידעי' דמהני תשובה ומאהבה נעש' זכיות לא מקרי מאהבה כל כך ואינ' נעש' זכיות ואלו אמר משה עשה להם כזכיות היו נעשו רק כשגגות לכן אמר משה עשה להם זדונות כשגגות וכיון שכן אנו יודעים זאת שמרע"ה התפלל שיעשו רק כשגגות ולא מהני לגמרי ומ"מ אנחנו עושים תשובה הו"ל שיב לדידן מאהבה גמורה כמו בישראל במעשה העגל עינות נעשים זכיות אבל אם משה הי' אומר כזכיות תו הי"ל ע"מ לקבל פרס והי' נשאר שגגות וא"כ כוונת מרע"ה הי' לעשות זכיות לכן הוצרך לומר כשגגות ולרבנן כתיב בתורה עשה להם עון ופשע כחטאה והכוונה הי' לזכיות להיפוך ממה שכתיב בקרא דאל"כ תקשה קושי' הרי"ף אמאי לא ביקש משה עדיפא שיע' זכיות לז"א ההוא דנחות וכו' אנא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דייקא דברים ככתבן וחטאה פי' שוגג ממש ולרבנן צ"ל פי' חטא' זכיות כנ"ל ודו"ק: כי ביום הזה יכפר וכו' נ"ל דאיתא בב"מ פ"ו ספק בהרת קדם ספק שער לבן קדם הקב"ה אומר טהור ומתיבת' דרקיע אמרו טמא ותמוה נחרדו אוזן משמוע שיחלוקו מה"ש על הקב"ה הנותן התורה ויודע האמת ויותר תמוה על הרמב"ם שפ' טמא כדמתיבת' דרקיע נגד הקב"ה ונ"ל לבאר דאי' בר"ה ט"ז ג' כתות ליום הדין וכו' ג' ספרים בר"ה נפתחים א' של רשעים גמורים א' של צדיקים גמורים א' בינונים תלוים ועומדים וב"ה אומרי' ורב חסד מטה כלפי חסד והנה חטאים נקראים נגעי בנ"א וכמ"ש כנגע נרא' לי בבית וסימן הנגע אדמדמת וטמא טמא יקר' החוטא אם יהי' חטאכם כשנים ויאדומו כתולע אבל המצות נקראים בגדים לבנים כמ"ש בכל עת יהי' בגדיך לבנים וכו' כשלג ילבינו וז"כ חז"ל בב"מ אם בהרת קדמ' לשער לבן טמא ר"ל אם יצה"ר שהוא נגע צרעת קדם וגובר על היצ"ט ורוב עינות רשע גמיר הוא וטמא טמא יקרא מחוץ למחנה מושבו שנכתב למיתה ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ר"ל אם מעשיו לבנים שיצ"ט גבר על יצה"ר כמ"ש רגזו ואל תחטאו ירגיז אדם ליצ"ט על יצה"ר ורובו זכיות טהור וצדיק גמור הוא ונחתם לחיים ספק בהרת קדם וכו' זה בינוני שהוא מחצה על מחצה וקיי"ל ספק דאורייתא להחמיר ולכן מתיבתא דרקיע אמרו טמא לפי הדין אבל הקב"ה אמר טהור ורב חסד מטה כלפי חסד והוא באמת נגד הדין וא"כ לדינא פ' הרמב"ם שפיר ובקידושין מ' איתא לעולם יראה אדם לעצמו כאלו הוא בינוני עשה מצוה א' אשריו וכו' ובזוהר פ' אחרי איתא לפני ד' תטהרו אמאי לפני ד' אלא אר"י לפני ד' ממש דתני מרוש' דירחא ספרון פתח' ודייני דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין איתמסרון לאפתחא בדינא עד ההו' יומא דאתקרו ט' לחדש בהאי יומא סלקן דינון כולהו למארי דדינא ומתקני כרסייא למלכא קדושא דהאי יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מארייהון דזמין למיתב עלייהו בכרסייא קדישא דרחמי בכרסייא דותרנות וכל אינון ספרין פתיחין קמי ויתבין קדמי הה"ד לפני ד' תטהרו לפני ד' ממש עכ"ל ושמעו' מהא דבר"ה אין הקב"ה דן בו בעצמו אלא הב"ד אבל ביוה"כ דן הקב"ה בעצמו באותו יום א"כ ה"פ ודאי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם שפסקו הב"ד מתיבת' עליכם לחייב והיו' מחצה ע"מ לכן לפני ד' דייקא תטהרו כי הוא רב חסד מטה כלפי חסד אף שכבר יצא חייב מב"ד וזה כרסיי' דותרנות אבל רובו עונות גם מפי הקב"ה בעצמו לא יצא זכאי ח"ו לכן ורב חסד ואמת כתיב אחרי רבים להטות ולכן תראו שתהי' בינונים שתוכלו לטהר לפני ד' ממש - איתא בתהלים תעיתי כשם אובד וכו' ונ"ל דאי' בב"מ כ"ז שה דאבידה קשי' ופריך דלמ' לגללים ותי' מפקיר להו פירש"י דאין לו תובעין הוא ואי' במגילה והי' זרעך כעפר וכו' אם יורדין עד לעפר ואם עולין עד לשמים נמשלו לכוכבי' ונ"ל דה"פ בעושין רצונו גדולים צדיקים יותר ממה"ש ועולים עד לשמים ובאין ער"צ ח"ו יורדין עד לעפר דגריעי טפי מאו"ה ההומאי' שהם יודעי' רבונם וחשיבו' כעפר' דארע' שהוא הפקר אבל באמת כי לא אלמן ישראל ואין דור חסר מלומדי תורה ועוסקי מצו' וא"כ אין מהראוי להיו' הפקר אלא יש לנו תובעים הקב"ה וז"ש תעיתי כשה אובד דייקא דשה אבידה ק' ודלמ' לגללים וצ"ל דמפקר להו וכן אנו חשובי' בגלות כעפר' דארטע' והפקר וע"ז אנו מבקשים בקש עבדיך דייקא שנהי' יש לנו תובעין כי באמת מצותיך לא שכחתי כי לא אלמן ישראל וראוי שלא נהי' הפקר אלא שתהי' אתה תובע לנו, ועוד נ"ל דאית' קב"ה אומר שובה ישראל וישראל אומרי' השיבנו ד' וכו' ואית' תקותינו הוא דעדיין חביבות לגבן מתורה ומצו' דא"ל לקב"ה אלא ד"א של הלכה א"כ ה"פ התנצלות על אמרינו השיבנו ד' אליך וה"ט מ' דתעותו כשה אובד ואין זה מחזיר אל בעליו אלא בעלים מחזירין אחריו והיינו מחסרון שכל וכן אנו מחרבן בהמ"ק נטמטמו הלבבות ונסתמו מעיינות חכמ' ואבד' חכמ' חכמיו ואין אנו יודעים איזה דרך ישכון אור כדי לחזור ולשוב אל ד' ולכן בקש עבדיך דייקא אתה תתחיל ואית הואיל ויש שכחה לפנינו ש"מ אין אנו כדאים לשוב לז"א כו מצותיך לא שכחתי: ומודה אני לפניכם אוהבי ורעי על אשר מעודי גמלתם טוב עמדי והתחזקתם אותי בכל מה דאפשר ע"צ היותר טוב כי יכולתי ב"ה לישב על התורה ועל העבודה בהשקט ובטח ויהי' ד' ית"ש עמכם ובכל אשר תפנה תצליחו ותזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות אך אחת שאלתי מכם אותה אבקש אך שלום והשקט ישמע בגבוליכם וביחוד אבקש דבר זה מאת התלמידי חכמים כי הת"ח צריכי' להרבות שלום בעולם כמאמר התנא ת"ח מרבים שלום בעולם שלום רב לאוהבי תורתיך וכפי פרושות לאל ית"ש השוכן בשמים שיזכנו גם להלאה ללמוד וללמד ולהרביץ בישראל תורה ויראת ד' טהורה כי"ר א"ס: