אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב דרשה בימי בחרותו

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה בימי בחרותו

דרשה בערב ר"ח אדר

את הדרשה הזאת דרוש דרש רבינו הג' מאוה"ג מהרי"א אסאד זצוק"ל בימי בחרותו בביהכ"נ דק"ק ס"ה בעת בואו מישיבת רבו הגאון מהר"ם בנעט זצ"ל לבקר את רבו הגאון ר' אהרן סודרין האבדק"ק ס"ה זצ"ל:

בגמ' דמס' ביצה איתא כי סליק ר' אבא אמר יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל וכו' הנה המאמר זה כול' מוקשה וכבר נתחבטו בו רבים בפירושו א' קשה ממ"נ אם הי' לר' אבא דבר טוב לומר אשר יכנס בלב שומעין א"כ מה צורך בתפלתו הא בלא זה יתקבל אצל העולם ואם לא הי' לר' אבא דבר טוב לומר מה הועיל בתפלתו הרי לא ימצא חן בעיני ד' ואדם ואמרי' חז"ל לא עביד רחמנא ניסא לשיקר' ונר' לענ"ד בביאור הדבר הזה דהנה בס' עולת חודש מביא הפסוק ויהי דבר ד' אלי לאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' לגוים נתתיך ואומר אהה ד' אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמר ד' אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר, ויל"ד הרבה א' על שני שמות הללו ד' אלקים דין ורחמים, ב' וכי בשביל שאדם נער לא ידע לדבר וכי הימים ידברו והשנים יודיעו החכמה מצינו אב בחכמה ורך בשנים ואמרו בירושלמי ברכות פ"ב וגט ר' בון בר חייא בכ"ח שנים בתורה מה שלא יגע תלמיד ותיק בר מאה שנים וכן אמרו שבת ק"ד אתו האידנא דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילי אפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו וכהנה רבות מצינו גדולי ישראל בילדותם ואמר במגילה ו' לאוקומי גירסא סייעתא דשמיא, ואם כונת הפסוק שלא ידע לדבר שהוא ביישן לטבע הילדות והשחרות גם זה הבל במקום שיש חילול השם וכו' ועוד בוש אני לדבר הל"ל, ג' למה כפל השם במלות שונות כי כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אליך וכו' ונר' דאם אדם בילדותו בימי בחרות ושחרית מוכיח למי שגדול ממני בשנים יצא שכרו בהפסדו ורבים קיומי עליו ככסלא לאוגיא עד שאמרו עליו ירהבו נער בזקן נקלה בנכבד, נערים פני זקנים ילבינו, ואומרים צא ובדוק בתועבת אמך ובית אביך הראשון חטא וא"כ המוכיח גורם לה"ר והוצאת שם רע ומאסו בטוב ובחרו ברע ושתיקתו יפה מדבורו כי תקנתו קלקלתו, אך כ"ז בעירו במקום שמכירין אותו ומשפחותיו לבית אבותיו ויודעים מנהגם שאינם שומעים לדברי הקטנים בשנים ואף שדובר תמים יתעבו, וזקני עמי הארץ אהבו, אבל באתרא דלא ידעו אותו ולא מהמנהג הרע הזה המבוזה ואיהו דורש אל החיים נצחיים עיר ועיר לדרשה כלם משבחים ואומרים בלתי ספק מנהג מקומו מקום תורה ויראה שראשי המטות הטו אזניהם והשמיעו במגדול למגדול ועד קטון אשריהם מה טוב חלקיהם שגדולים נשמעים לקטנים מה נירא מקום הזה וגם המה תופסים במנהג זה ושומעים לקטנים ואינם משגיחים במוכיחים הגדולים בשנים והולכים אחר חכמתו ומוסרו ומקבלים האמת ממי שאומרו וא"כ הצעיר לימים יש לו מעלה בעיר אחרת ובעירו האמת נעדרת ויש לומר להיפוך הפוך בי' טבותא בעירו וריעותא באין מכירו הנה בעירו במכירו ברוך יאמרו ברכת פרי האדמה ברוך שלא חסר במקומינו מה נעים גורלנו ראו גדולים שגדלנו ה"ל ארצנו מגדלת גבורים הורים ומורים להנות מהם בני אדם ואף שהוא יניק וחכים קידם דרך משל אם אדם זורע איזו זריעה או נוטע איז' נטיעה מאד שמח על היציאה ואם היציאה עושה רושם אומר שהיא כערוג' הבושם ע"ד שאמרו רוצה אדם בקב שלו אמנם כ"ז בעיר מולדתו אומרים ראו גדולים פרי קדושת הילולים אומרים עליו שטעון הילול אבל בעיר אחרת אומרים את הטוב נקבל אם אמרותיו צרופים ויפים ואת הרע לא נקבל, נמצא סברא הפוכה לפעמים עב לי' בעיר מולדתו וביש לי' במתא אחרינא אמור מעתה כוונת ירמי' הנביא ע"ה שעמד ג"כ על ספקות הללו אם בעירו דבריו יעשו פרי קודש לד' כי נתגדל על ברכם ויעזבו דרכם ויהי' מהמזכים את רבים בני שוממה ויקבל רחמים גמורים מהשם ב"ה וא"כ מהאי גיסא הלולא אך לאידך גיסא קטלא יש חשש לישנא תליתאי שהורג תלתא בני אדם שכל פה ילעיגו בשפה ויניעו ראש ולענה וגורם לה"ר והוצאת שם רע והוא מהמחטיאים את הרבים וחבירו נענש ע"י דאז"ל כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין במחיצתו של הקב"ה וא"כ מעורר מדני' מדה"ד של מעלה, וה"ה נמי במקום שאין מכירין אותו י"ל לכאן ולכאן לרחמים ודין כאשר אמרנו ולכך הי' ירמי' ירא לנפשו להרים קולו כנער הן בעירו הן בעיר אחרת ואמר אהה ד' אלקים לא ידעתי דבר כלומר שלא ידע אם לדבר אם לשתוק ולכך אמר שני שמות הללו כי ספוקי מספקא ליה אם דבריו יעשו רחמים גדולים אי אם חלילה יעורר הדין ושם ה' מורה על הרחמים ושם אלקים מורה על הדין ואמר כי נער אנכי ומלת נער סובל שני פירושים על שם ילדות ועל שם גידול כמו והוא נער את בני בלהה ותרגום אונקלוס והוא רבי ואמר הלשון נער שמשתמט תרו אפי צד הרחמים שגדל ורבי עמהם וצד הדין בעבור שנתגדל בההיא מתא מימי הילדות, וכן במתא אחריתא טב וביש ולכך היתה תשובת השם ב"ה על שני' על שאין רצונך להוכיח במישור עיר אחרת קאמר על כל אשר אשלחך תלך ועל טורו אמר ואת כל אשר אצוך תדבר וכל הספירות אשר עלו על לבך אל תירא מפניהם כי אתך אני להצילך נאם ה' במדות הרחמים גדולים ובחסד עולם- היוצא לנו מזה שאם אדם דורש במקום שמכירין דהיינו בעירו יכול להיות על ב' פנים או שיאמרו אשרי שנתגדל זאת על ברכינו או שיוכל להיות ממני חילול השם שישחקו עליו וידבר עליו לשון הרע והוא הגורם ויהי' מחטיאים הרבים וגם בעיר אחרת כן הוא או דין או רחמים והנה לפעמים נוכל להיות שבודאי לא ישחקו עליו גם בעירו כמו אם הוא לא נתגדל על ברכם רק במקום אחר ועתה שבו אבותיו במקום הזה א"כ אין לומר שגורם חילול השם כי לא נתגדל על ברכם ואינם יודעים מה יש בו וראוי' הוא לשמוט ממנו הדרשה אדם כזו בודאי יוכל לדרוש ולא צריך לירא לנפשו כלום, וא"כ ז"כ התנא הקדוש ולא שהי' כונתו אם יבא לארץ הקדושה ודרוש רק רצה לדרוש כשהלך מכאן והו' ג"כ מסתפק על שבעירו הוא א"כ אפשר שיגרום ח"ו חילול השם אך האיך יוכל הדרשן לידע א"ז אם הגרים חילול השם או לא בקל יוכל לנסות זאת אם רואה הדרשן שהעולם אומרים נתקבל ממנו נעשה ונשמע דרשתו אז בטוח הוא שלא יבא ממנ' חילול השם, וז"כ התנא כי סליק ורצה לדרוש שם אמר יהא רעוא דאימא מלתא ר"ל שיאמר מילה זאת דתתקבל ר"ל אנו רוצים לקבל מהדרשן דרשתו שיאמר ואז בטוח אנו שלא אגרום ח"ה - וא"כ אחי ורבותי גם אנכי מוכרח לומר כן ראשונה האיך לא יראתי לגשת במקום קדוש כזה לדרוש בפני קהל עדה הקדושה הזה האף שבטוח אני שלא אגרום חילול השם כי לא נתגדלתי במקום ההוא לגמרי אבל צעיר אנכי לימים ואתם ישישים ממני והאיך לא זחלתי ואירא מחית דעי אתכם ובפרט מו"ר הגאון וכו' עומד שם אך בטוח אני שבודאי ימחול לו על זאת כי זה כבודו לראות בנים עוסקים בתורה אך איך יודע זאת אם למד או לא ומכוון על זה מאמר המדרש חכם בא לעיר מי מודיע חכמתו אלא פיו שנכנס לביהמ"ד ודורש הוא מודיע חכמתו וא"כ ניחא לי' לדרוש במקום הנ"ל וע"כ אבקש מכל הק"ק הזה שימחלו על שאני מטריח אותם כי זאת היה מלפנים בישראל שהבחורים הבאים מטלטולם דורשים וגם יש בו תכלית כי קנאת סופרים תרבה חכמה ויקנאו הבנים הצעירים בתורת ד' וא"כ מצד שאגרום ח"ו חילול השם שיאמרו מה לנו לשמוע מאדם הצעיר לימים דרשה ובפרט שנתגדל בינינו ואנו מכירים אותו אין לו לפחד אך מדבר אחר יש לי לפחוד והיא כי התנא הקדוש ר' יוחנן בן זכאי אמר יהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה ולא יארע דבר תקלה על ידי והכונה בזו למה הי' צריך לכפול הדברים שלא אכשול ושלא יארע תקלה ע"י היינו הך רק הענין כך הוא כי לפעמים האף שהעולם רוצים לשמוע את הדרשה ואמרי' נעשה ונשמע ואינם רוצים ללעוג עליו מ"מ לפעמים אי אפשר להם לשמוע ממנו דרשתו כי הדרשן דורש דברים פחותים וגרועים אשר אינ' נכנס ללב השומעים וממילא מוכרחים לצחק בו ויבא ע"כ ממנו חילול השם וע"כ צריך הדרשן שיאמר טוב ונאה בעיני ד' ואדם וע"כ ביקש התנא יהי רצין שלא יארע דבר תקלה על ידי היינו שלא אגרום ח"ו חילול השם ובמה אוכל להמנע את זאת ע"כ אמר שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר דבר גרועים אשר יהי' העולם מוכרחים לצחק בו וע"כ כמובן, והנה רבותי גם על זאת גם אני צריך להתפלל יה"ר שלא יארע ח"ו תקלה על ידי באופן שלא ירוצה להם אשר אני אומר עתה ואקוה לד' שלא אכשל בשום דבר וד' יצילנו משגיאות ברוב רחמיו וחסדיו אמן:

אית' בגמ' דחולין דף מ"ו ההוא פולמסא פירש"י חיל השלטון דאתא לפומפדיתא ערקו רבה ור' יוסף פגע בהו ר' זירא אמר להו ערקאי כזית שאמרו במקום מרה יהא ופירש"י ערוקאי גמורי מינאי הא מלתא כזית שאמרו במקום מרא יהא עכ"ל הגמ' הנ"ל תמוה דמשמע עד הנה לא עלה על דעתו ללמוד להם הדין הזה רק דוקא עתה כשראה אותם בורחים כדי לפרוק מעליהם עול מלכות אז אמר להם גמורי מנאי הא מלתא וגם קשה על רש"י מה מחדש בזה שהוסיף על לשון הגמרא גמורו מינאי הא מלתא וגם למה אמר לשון במקום מרה הול"ל אצל מרה או בצד מרה ונר' [דהסיגנון הכי הוא דקודם שראה בריחתן לא עלה על דעתו ללמדן דין הזה כי כבר נלמד דין זה מהקרא המפורש באיוב משא"כ עתה אחר ברוחתן אשר מכח זה נתבטל הלימוד ההוא אז אמר בלשון רש"י גמורו מינאי הא מלתא] ולזה נקדים מה דאיתא במשנה ר"פ א"ט ניקב המרה טריפה ועיין באשר"י שכתב דדוקא ניקב טריפה אבל ניטל המרה כולה כשירה ולא תימא דכ"ש הוא דאין מדמין בטריפות זו לזו והביא ראי' מהא דאמרינן גבי כבד שצריך לשאר כזית במקום מרה לא אמר אצל מרה ש"מ במקום שהי' מרה ועכשיו ניטלה ונחסרה אפי"ה אם נשאר שם במקום ההוא כזית מן הכבד כשירה עכ"ל וע"ש בהגה"ה ובגמ' שם דף מ"ג פריך על הא דאמרי' ניקב המרה טריפה והלא כתיב גבי איוב ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים ע"כ, ונראה דלפי הפסק האשר"י הנ"ל דניטל המרה כולה כשירה לק"מ דגבי איוב הי' נקרא ניטל המרה כולה כדכתיב ושפיך לארץ מרירתי לכך הי' איוב קיים ודכוותי' גבי בהמה ג"כ ניטל המרה כשירה משא"כ ניקב המרה ודאי טריפה - ועיין בתוס' זבחים דף קי"ז שכתבו תירץ על קושי' המקשן הנ"ל מאיוב וז"ל וריח הי' רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית לי' מזלא ובהמה לית לי' ולדידי' לא פריך המקשן כלום בגמרא דחולין עכ"ל ונר' דאף לדברי ר"ת נמי המקשה בחולין פריך שפיר כי התוספת הבינו בדברי ר"ת שכוונתו הו' כפשוטה במה שכתב אדם אית לי' מזלא כלומר באדם אעפ"י שהוא טריפה חזר והבריא מטעם דאית לי' מזלא והמזל מועיל לו שלא ימות משא"כ בהמה דלית לה מזלא דכי נעשית טריפה ודאי מתה כך הבינו התוס' בדברי ר"ת לכך כתבו דהמקשן בחולין לא פריך כלום מאיוב אבל נראה דכונת ר"ת ודאי לא הי' לזה כו הכל הולך אחר הטבע ואם הטבע הוא באדם דכי נעשה טריפה מיית ואם איתא דמזלו גורם שלא ימות א"כ ה"ל ליגרום נמי שלא יהי' טריפה דכשיהי' טריפה ימות בדרך הטבע אלא נראה דכך הוא כוונת ר"ת דיש חילוק בין טריפות דאדם לטריפות הבהמה כי אדם אית לי' מזלא והכל הולך בו אחר המזל ולפעמים המזל גורם שיהי' טריפה וימות בזה ואעפ"י כן כאשר אדם עושה תפלה וצדקה או שיש לו שום זכות אז הקב"ה משנה מזלו שלא ימות כדאיתא סוף מס' שבת דמטעם זה דאמרינן דאין מזל לישראל דע"י זכות הקב"ה משנה מזלו לכך אפי' אם ע"י המזל נעשה טריפה אח"כ נשתנה מזלו ולא מת משא"כ בהמה דהכל הולך אחר הטבע ולא שייך בי' שנוי מזל כלל, וכל זה שייך דיקא באדם מישראל דניתן תחת יד הקב"ה זה כח בידו לשנות את המזל אבל אדם שאינו מישראל שנמסר תחת יד כוכבים ומזלות זה ודאי לא ישתנה הטבע דכשנעשו טריפה ימותו בודאי וזה ידוע דאיוב לא הי' מבני ישראל כדאיתא בב"ב פ"א ולכך אף לר"ת דמתחלק בין אדם לבהמה אפ"ה בחולין פריך המקשה שפיר מאיוב דסברת ר"ת הוא דוקא בישראל דנשנת מזלא לפעמים משא"כ באיוב דלא הי' מישראל ולא נשתנה מזלא ואפ"ה אמר ישפוך לארץ מרורתו ועדיין הי' חי והאיך אמרת ניקב המרה טריפה - ותמן תנינן בב"ב פ"א והוא נמי מדרש תנחומא כתיב אף חובב עמים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע שני עולין אתה מטיל על בניך עול תורה ועול שעבוד מלכיות א"ל הקב"ה כל קדושיו בידיך כל העוסק בתורה נוטל משעבוד מלכיות והם תכו לרגליך תנא ר' יוסף אלו ת"ח שעוסקין בתורה ומכתתין רגליהן מעיר לעיר ומדינה למדינה ללמוד תורה פורקין מעצמן עול מלכות ע"כ נמצא נלמד מכאן דהא דת"ח ניצולין משעבוד מלכיות וממסיים היינו ממה שמכתתין לרגליהם ובורחים מעיר לעיר ללמוד תורה בזה הם פורקין מעצמם עול המלכות וכל זה נלמד מהפסוק כל קדושיו בידיך והם תכו לרגליך ועיין בכלי יקר שכתב פירוש אחר על הפסוק אף חיבב עמים וז"ל אף בזמן שהקב"ה מראה חיבה אל העמים מ"מ אינו דומה חיבתן לחיבת ישראל כי כל קדושיו היינו ישראל הם בידך מושגחים מידך יתברך כי לא מסרתם אל הנהגת המערכה אבל הם דהיינו העמים תוכו לרגליך כי הם מסורים אל המערכה אשר תחת רגליו יתברך עכ"ל הרי לפניך ב' פירושים על הפסוק הנ"ל פירש האחד דקאי על ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה בזה פורקין מעליהם עול מלכות ופירש השני דקאי על או"ה שהם נמסרים אל הכוכבים ומזלות שהם תחת רגליו יתברך ולא ביד הקב"ה עצמו - והשתא שפיר מבואר הגמרא הנ"ל דרי זירא רצה להודיעם דכזית במקום מרה תנן דפירושי הוא דאם נשאר מן הכבד כזית במקום המרה במקום דייקא כפירוש האשר"י דהיינו שניטלה המרה כולה והכזית הלז הוא במקום מרה דכשירה אשר נשמע מזה דניטל המרה כולה כשירה כי יש להם לימוד מפורש מאיוב דכתיב גבי ישפוך לארץ מרירתי דהוי ניטל המרה ואעפ"כ עדיין איוב קיים וש"מ דניטל המרה כולה כשירה דאין לשאול ע"ז כקו' התוס' דאין ללמוד כלום מאיוב כי אין מדמין טריפת האדם לטריפת בהמה דאדם אית לי' מזלא זו לאו שאלה הוא כאשר כתבתי לעיל דדוקא גבי ישראל דניתן תחת הקב"ה עצמו אשר הוא יתברך בידו לשנות המזל לכך אעפ"י שהמזל גורם שיהי' טריפה מ"מ ע"י זכותו וצדקתו אח"כ נשתנה המזל מה דלא שייך כן בבהמה משא"כ באדם שאינו מישראל דנמסר תחת המזלות כנלמד מהקרא והם תוכו לרגליך באדם כזה לא נשתנה מזלו ואם המזל גורם שיהי' טריפה אז ודאי ימות כי לא ישתנה המזל וא"כ שפיר נלמד מאיוב דלא הי' מבני ישראל וניטל המרה שלו ועדיין היא קיים וש"מ דנוטל המרה בבהמה ג"כ כשירה ולכך לא רצה ר' זירא להודיע להם הדין הזה כי כבר נלמד מאיוב כן אבל עכשיו אחר שראה בריחתם והיו מכתתים רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה כדי לפרוק מעליהם עול מלכות ונשמע מזה להדיא דסברי כפירוש השני הנ"ל על הפסוק והם תוכו לרגליך דקאי על הת"ח לפוטרן מהשעבוד ומעול המסים ולא קאי כלל על או"ה דניתנין תחת המזלות אלא י"ל דאף או"ה נמי ניתנו תחת יד הקב"ה עצמו וגם בהם אפשר שישתנה המזל וא"כ א"א ללמד כלום מאיוב טריפות הבהמות כיון דבדידי' אפשר שישתנה מזלו לכך אמר ר' זירא כאשר כתב רש"י במתק לשונו ערוקאי גמור' מנאי הא מלתא כלומר בשביל שאתם ערוקאי בזה אני רואה בכם שא"א ללמוד הדין הזה מאיוב כלל לכך אני אומר לכם שתגמרו מנאי הא מלתא דכזית שאמרו שישאר בכבד במקום מרה תנן דהיינו אפילו אם המרה ניטלה כולה והכזית כבד הוא במקום המרה אפי"ה כשירה כמ"ש האשר"י:

כדי לסיים בדבר טוב נראה לפרש הפ' באיכה השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ולא ידענו דמאיזה חידוש הכתוב מדבר ויבואר בהקדם מיש בי"ח ארוך חרבן מיום שחרב בהמ"ק לא ירדו למטה שום נשמה חדשה רק גילגול נשמות בעון שלא שמרו ישראל השמיטות ולא אכלו ספיח לכך לא ירד להם רק ספיח דהיינו גלגול נשמות וע"ז שאלתי שאלה גדולה הלא אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות שבגוף דהיינו מן החדר ששמו גוף אשר שמה צרופות כל הנשמות החדשות ולפי הקדמה הנ"ל חלילה אי אפשר למשיח בן דוד לבוא עולמות כיון דאין נשמה חדשה יוצא מן הגוף ונר' דאיתא בי"ח ארוך תשובה סי' י"ג כל העושה תשובה כהוגן מעלה עליו כאילו עלה לירושלים ובנה ביהמ"ק ובנה שם מזבח והקריב עליו כל הקרבנות עכ"ל וכבר אמרו חז"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה והוא הדבר אשר דברנו דהדבר תלוי דוקא בתשובה דבלא תשובה א"א לבן דוד לבוא כיון דמיום שחרב בהמ"ק אינ' יורדות בישראל שום נשמה חדשה מן החדר ששמו גוף אבל כשישראל עושין תשובה ואז מעלה עליהן כאילו בנה ביהמ"ק והקריבו כל הקרבנות ואז בזכות בנין בהמ"ק יורדות נשמות חדשות ויכלו וירד הנשמות שבגוף ויוכל בן דוד לבוא ושפיר כל הקיצין תלוי בתשובה דוקא כנ"ל וז"ש הכ' השיבנו ד' אליך ונשובה אז חדש ימינו כקדם כלומר אחר התשובה שתעלה עלינו כאלו בהמ"ק בנה ואז תחדש עלינו ותשלח לנו הנשמות חרשות כמו שירדו קדם קודם חרבן בהמ"ק - ומה שאמר בלשון חדש ימינו נר' משים דאית' דכל צדיק מחויב לקיים תרי"ג מצות ובשביל איזה מצוה אשר לא קיים בחיו אפילו בשביל מצוה אחת הוכרח להתגלגל ואז כשמקיים גולגל המצות האלה אז אין לו חיים בעוה"ז מיד הוא מת ואין לו אריכות ימים לזה אמר חדש ימינו כלומר כשנעשה תשובה דאז ירדו נשמות חדשות אז תוכל חדש ימינו כקדם בארוכת ימים כימי קדם:

ומקרב לבבי אביע תודה כפילה ומכופלת לכבוד מורי הגאון אב"ד נ"י ולכל האקרו"ט שי' על כי כבדינו לדרוש במקום קדוש הלזה, ולכל בני הקהלה בפרט לתלמידי חכמים אשר באו לכבדונו לשמוע דברי לכבוד תוה"ק והנני בשאלתי ובבקשתי מאת ד' ית"ש כי יברך אתכם ברב ברכות ושובע שמחות חיי אריכי ומזיני רויחי עד דאתי מלכי דמשיחא ונזכה כלנו במהרה לאורו כי"ר א"ס:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה