אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב דרשה בערב ר"ח אדר

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה בערב ר"ח אדר

דברי הספד

דרשה מה שדרש א"ז מו"ר הג' רבי אהרן שמואל אסאד זצ"ל בער"ח אדר שנת תרכ"ז לפ"ק:

הפיל פור היא הגורל כיון שנפל הפור בחודש אדר שמח המן שמחה גדולה ואמר נפל לו פור בורח שמת בו משה ולא ידע שבו באדר מת משה ובז' באדר נולד משה כ' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא פירש"י בדברי תורה שנסתמו ממנו מעיני החכמה, וקשה למה דוקא בד"ת גם הלא מת בשבת ואיך כתב בשבת, ומהרש"א הקשה דאיתא בקידושין דף ל"ח בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומדמת בז' אדר נולד בז' בו הא כבר כלו ק"כ שנה בו' אדר וז' אדר כבר עולה לשנה האחרת, וגם מאי שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום כפל הלשון - ונ"ל דהאלשיך כתב ואברהם זקן בא בימים כל הימים שלמים היו ובאו אתו א"כ אין צדיק בלא חטא עכ"פ א"כ אותו יום שעשה עבירה איך יביא עמו לעולם הבא, ונ"ל ודאי עבירה אחת עשה רק ודאי עשה תשובה ומוסיף לו הקב"ה יום אחד תחת היום שעשה עבירה שיהי' כל ימיו קיימים לעוה"ב, א"כ כל צדיק יחי' יום אחד יותר ולכן מת מרע"ה בז' אדר ולא בו', ואיתא עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה וא"כ תורה של אותו יום שעשה עבירה ודאי קאי לעוה"ב דאין עבירה מכבה אותה אבל מצוה שעשה באותו יום לא קם, לפי"ז באמת היום מלאו ימי כתב מרע"ה בע"ש בו' אדר וז"ש לא אוכל עוד לצאת ולבא בד"ת דלענין תורה כבר מלאו ימי בע"ש רק לענין מצוה צריך עוד יום אחד לכן מת בז' אדר, עוד טעם אחר דהקב"ה מוסיף לצדיק יום אחד שיחי' יותר, דהנה טעמא דמת הצדיק ביום שנולד בו כי היכא דלא ליתרע מזלא דישראל באותו יום שמת ע"כ מת ביום שנולד ומה שמחסר ביום המיתה מתקן ע"י שנולד בו ביום, ובזה יובן למה ארז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה שמחה זאת מה הוא הלא בחודש זה נפלה עטרת ראשינו מרע"ה, רק דעיקר היא"צ הוא משום דריעא מזלא ביום זה ובאמת אף כי האבדה אשר אבדנו במיתות משה אין ערך לה עכ"פ הרוחני ט"י לידת משה יתר שאת מהאבודה ע"י מיתתו, כי אלו לא נולד משה ולא נתן לנו התורה היינו נמשל כבהמה וכצאן בלי רועה, אבל משה הי' מאיר עינינו ולמד אותנו חכמה ודעת, לפי"ז לולא הטעם שהקב"ה ממלא שנותיהם ש"צ ג"כ טובה גדולה עשה הקב"ה שמת משה ביום שנולד דאלו מת ביום אחר הי' יום זה חושך ואופל לישראל והי' ריע מזלם, ועכשיו ניתקן הלידה שהי' בו ביום, וז"ש דבאמת המן ידע ג"כ לידת משה אבל לא הי' יודע דיום לידתו מגין, והיינו דאמר ולא ידע דבז' באדר מת משה מה"ש מת משה בז' אדר ולא בו' משום דבו ביום נולד משה שהלידה יגין על ישראל באותו יום ז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ר"ל למה מת היום בז' אדר בו' אדר הי' זמנו וצ"ל דהקב"ה מוסיף לו יום אחד, וקשה ומה ת"ל היום הא מת בשבת ואיך כתב כן בשבת, אלא ללמדך באמת מרע"ה הי' זמנו בו' אדר וכתב כן בע"ש ומה שמת בז' אדר משום שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום לטובה ואלו הי' מת ביום אחר הי' ריעא מזלא ולכן בז' אדר מת משה ובז' בו נולד מה"ט מת משה בז' אדר משום שבאותו יום נולד כדי שיגין אותו יום על ישראל מה שמחסר המיתה יתקן הלידה, עיין יבין שמועה פ' תולדות אנכי הולך למות למה לי בכורה, ונראה דאיתא צדיקים במיתתם קרוים חיים ורשעים בחיים קרוים מתים, כי האומר אדם חי ע' שנה אינו אומר אמת בהחלט אלא יתכן לומר האדם מת לשבעים שנה כי כל איש בעת לידתו מתחיל מיתתו, וז"ש ויום המות מיום הולדו, וכ"ז ברשעים שאין להם חלק עוה"ב ועיקר חיותם הוא בעוה"ז, אבל הצדיקים קדושי עליון שהמירו כבוד המדומה, וחלקם וחיותם הוא רק בעוה"ב בחיים נצחיים שייך שפיר לומר עליו שהוא חי כי בכל עת ורגע מתקרב אל עיקר חיותו וזה לא כמות כל אדם ימות דבזה לא מתחיל מיתתו הגופניות מקודם מיד מיום הולדו ולא שייך בי' מיתה באותו יום בבוא יום הפקודה, והיינו רשעים בחייהם קרוים מתים כי חייהם בעצם הוא מיתתן, וצדיקים במיתתם קרוים חיים, והנה הבכורה הוא תועלת לעוה"ב להראות אמונה בחדוש העולם והשי"ת הוא ראש לראשונים, ועשיו כפר בעוה"ב לכן אמר אנכי הולך למות שמתקרב למיתתו בכל עת ובכל רגע ל"ל בכורה אחר שאינו מאמין בעוה"ב, ואמר למה זה, כי בעוה"ז אין תועלת לו בכורה, אבל במרע"ה לא הי' כן כי הוא נקרא גם במיתתו הולך ממדריגה למדריגה כיון דגם בחייו נזדכך והי' דומה למלאכי עליון ומ"מ הי' נקרא הולך ממדריגה למדריגה כן גם אחר מותו, עי' אלשיך ואברהם זקן בא בימים דהצדיק מביא כל ימיו עמו לעוה"ב שמבלה זמנו רק בתורה ומצות ולא נאבד ממנו יום אחד, וז"ש היום מלאו ימי ושנותי מצדי נתמלאו ימי ושנותי ושנותי ולא חסר לי יום אחד ומצדי אין אני מת רק אני מת לישראל שלא אוכל עוד לצאת ולבוא ללמוד עמהם ולהשפיע עליהם תורה ויראה להכי אני מת, וז"ש וימת שם משה רק שם לבנ"י מת מרע"ה שחסר להם רבם ומגינם אבל מצידו לא מת וגם אחרי מותו נקרא הולך ועבד ה' ובן מאה ועשרים שנה הי' במותו שכל ימיו היו חיים ולא חסר לו יום אחד וכולם באים אתו וגם אחר מותו לא כהתה עינו עין השכלי שיהי' נקרא עומד רק גם אחר מותו נקרא הולך, וז"ש הפסוק ומשה בן מאה ועשרים שנה הי' במותו לא כמות כל אדם הי' מיתתו שיום המות מיום הולדו, כי משה לא מת עד ק"כ שנה, והיינו בן ק"כ שנה במותו דהיינו כשהי' ק"כ שנה אז מת בפ"א ולא כל יום ויום, וז"ש הפיל פור הוא הגורל שמח המן שמחה גדולה אמר הוא הירח שמת בו משה ולא ידע כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה המן ידע לידת משה כמו שידע יום מיתתו רק המן הרשע אמר כי אין שום מעלה יתירה בענין לידת משה משאר כל אדם שמתים בחיים מיום הולדם כן מרע"ה הי' הולך כל ימיו למות ואין לו יתרון ביום הולדו וע"כ שמח באותו יום שמת, ועז"א ולא ידע כי בז' באדר מת משה באותו יום דוקא ולא קודם לזה א"כ כיון שלא מת מיום הולדו ע"כ יום הלידה יש לו יתרון ויש לו מעלה בזה שבז' אדר נולד מרע"ה א"כ שמחה של המן מה זה עושה:

בי"ר פ' זו וז"ל ולא ידע איש את קבורתו מקום קבורתו של משה היו יודעין אבל קבורתו ממש לא היו יודעין ותמוה, ונבאר ג"כ מאמר א' הובא בבי"ר הנ"ל וז"ל אמר הקב"ה למשה לא תבוא עוד בגלגול כמו שבא אליך משת והבל וע"כ אמר ולא ידע איש את קבורתו ע"כ הוא ג"כ תמוה דמשמע בגלגול תלי' ידיעת קבורתו ונר' דשני המאמרים הנ"ל בקנה אחד עולים בהקדים זוה"ק פ' אמור וז"ל כל זמן דגופא לא אתקבר נשמתא לא איתגלגל בגופא אחרא לכן אסור למשבק לי' בלא קבורתא דאפשר דהקב"ה גזר עלי' למיתא בגלגולא אחרא מיד לאוטבא לי' ע"כ, נמצא דעיקר טעם הקבורה של האדם הוא בכדי שיוכל להתגלגל לטוב לו ואיתא בבי"ר פ' בהעלותך כל מי שהוא עניו אינו מגולגל וזה הי' מדת משה שנאמר והאיש משה עניו מאד, והשתא יובן בי"ר הנ"ל אמר הקב"ה למשה לא תבוא עוד בגלגול מהיום ועד הלאה מחמת שהיית עניו מאד והעניו אינו מגולגל ע"כ לא ידע איש את קבורתו פי' לא ידע ולא הבין איש טעם קבורתו שהרי עיקר טעם הקבורה הוא כדי שיוכל להתגלגל וזה לא נצרך כלל להגלגל כיון שהוא עניו מאד כנ"ל ויובן ג"כ המאמר בבי"ר הנ"ל מקום קבורתו היו יודעין אבל קבורתו ממש לא היו יודעין פי' טעם קבורתו ממש לא היו יודעין ולא הבינו טעם קבורתו כיון שלא הי' נצרך להתגלגל מפני שהי' עניו מאד כנ"ל בזה י"ל דברי רש"י ז"ל פ' ויחי ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ופירש"י לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתו וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה ואיזו זו שכם שנא' ואת עצמות יוסף קברו בשכם ושכם הוא שכם ממש תהי' לך חלק יתירה על אחיך, דבר אחר שכם היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם לשון חלק הוא דכתיב אחלקה שכם וצריך להבין דבשלמא להאי לישנא דשכם היא עיר שכם ממש אתי שפיר דבשביל שטרח להתעסק בקבורתו של יעקב אביו גלל זה נתן לו ג"כ עיר שכם לקבורתו אבל לההיא לישנא דשכם היא הבכורה לכאורה קשה מאד היאך תלו' נתינת הבכורה במאי דיתעסק בקבורתו, ונר' דכונתו הי' לפמ"ש בפ' ויחי על תשובת יוסף אנכי אעשה כדבריך פירושו הוא הרי גם אנכי בדעתי לעשות כדבריך ולצות את בני שישאוני לא"י ובזה תהי' בטוח שאעשה כאשר ציוויתני דאל"כ גם בני לא יקיימו צוואתי ובזה הי' יעקב בטוח ע"ש אמנם לפי הזוהר שהבאתי דקבורת האדם הוא לו טובה גדולה שיקבור מיד בלי עיכוב משום דאפשר שהקב"ה גזור עליו שיבוא בגלגול לטובתו וכל זמן דגופא לא נקבר נשמתא לא נתגלגל א"כ לפ"ז עדיין היה יעקב מסופק ביוסף דלמא מטעם זה יצווה לבניו שיקברוהו מיד ולא ישאוהו לא"י מטעם הגלגול לטובתו כנ"ל משא"כ יעקב עצמו לא שייך בי' גלגול כלל כדאיתא בבו"ר פ' בא דהבכורים אינן מגולגלין כלל דלזה בחר ד' בבכורים כדי שלא יבואו כלל לידי גלגול ואף לאחר שחטא בעגל מועיל להם הפדיון ע"ש ולכך יעקב שהי' בכור שפיר צוה לשאת אותו מיד לא"י ולעכב קבורתו ולא חשש כלל להתגלגל משא"כ יוסף ודאי ראוי' לו לחוש לגלגול ויצוה לקברו מיד לכך נתן לו יעקב הבכורה באופן שגם הוא לא יחוש להגלגל ואז שפיר יצוה ג"כ לבניו לשאת אותו לא"י ובזה יהי' גם יעקב בטוח שיקוים צוואתו כנ"ל - מאאמו"ר הנ' זצוק"ל:

ויקבור אותו בגיא בארץ מואב וכו' ומשה בן ק"כ שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה ע"כ ויל"ד למה אמר לא כהתה עינו וכו' אחר שאמר ויקבור אדרבא קודם שאמר ויקבור הול"ל ומשה בן ק"כ שנה לא כהתה עינו וכו' ונראה דרש"י הרגיש בזה לכן כתב שאף משמת ג"כ לא כהתה עינו ולא נס ליחה אבל נר' עוד דאיתא בכתובות דף י"ז להוצאות המת צריך שיהי' כל צרכו וכמה כל צרכו אמר ר' ששת נטילתה כנתינתה בסיני ופירש"י נטילת התורה ממנו דהיינו כשמת ותלמודו בטל כנתינתה בסיני מה נתינתה בסיני בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא ע"כ וידוע דמשה קיבל התורה מסיני מפי הגבורה פה אל פה וא"כ גם במותו הי' צריך הקב"ה לטפל בו בעצמו דבעינן נטילתה כנתינתה, אמנם באמת לא הי' כן לפירש"י שכתב על הפסוק ויקבור אותו ר' ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו ונר' דרש"י לשיטתו אזל דהוא פירש בפ' וילך על הפ' לא אוכל עוד לצאת ולבוא היינו בד"ת שנסתמה ממנו מעיינות החכמה יכול שתשש כחו לצאת ולבא ת"ל לא כהתה עינו וכו' נמצא לפי"ז לא הי' צריך הקב"ה בעצמו לטפל עם משה לקיים נטילת התורה כנתינתה שהרי אף קודם מותו כבר נשכח התורה ממנו ונסתם ממנו מעיינות החכמה ולא שייך בו לומר נטילתה כנתינתה דבעת שניטל ממנו הנשמה אז לא ניטל ממנו התורה כי כבר בחייו היתה נעולה ממנו - וז"כ הפ' ויקבור אותו לדעת ר' ישמעאל הוא קבר א"ט אך כדי שלא תשאל הלא הי' בהכרח שהקב"ה בעצמו יטפל עמו לקיים נטילתה כנתינתה כנ"ל דאין לומר דבשעת מותו שוב לא בו תורה ונלמד ממאי דכתי' לא אוכל עוד לצאת ולבא והיינו בד"ת שנסתם ממנו מעיינות החכמה ע"ז קשה מנא לך זה דלמא פירש הקרא לא אוכל עוד לצאת ולבוא הוא כפשוטא שתשש כחו, לזה בא הכתוב כמתרץ ואמר אחר כל סיפור הקבורה ומשה בן ק"כ שנה במותו לא כהתה עינו וכו' ולא תשש כחו כלל, ומוכח דהפירוש לא אוכל לצאת ולבוא בדברי תורה שנסתם ממנו וא"כ לא שייך בי' לומר נטילתה כנתינתה ולא הי' צריך הקב"ה בעצמו לטפל בו לכך שפיר אמר ויקבור אותו שקבר את עצמו והקב"ה לא הי' מטפל בו אמנם לפי המדרש ילקוט דאמר הקב"ה למשה רב לך הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו נכנסת לארץ היו בני אדם קוברין אותך אבל עכשיו אני בעצמי אטפל בך ע"כ הרי להדיא דהילקט הלז פליג על דברי רש"י הנ"ל וסובר דבאמת הקב"ה בעצמו הי' מטפל עמו וקברו, אך הילקוט גופא צריך טעם למה באמת אם הי' נכנס לארץ לא הי' הקב"ה מטפל עמו, ונר' עפ"י הגמ' דשאל האי מינא אלקיכם כהן הוא כי קבר למשה במאי טבל והקשו התוס' למה לא שאל האיך רשאי לטמא ונר' כמו שכ' התוס' בכתובות דאמרי' התם כשמת רבי בטלה כהונה וכ' התוס' לפי שהי' נשיא היו רשאין הכהנים לטמא לו ולכך נר' גבי משה שהי' ג"כ נשיא הי' התיר להקב"ה לטמא לו, ואיתא במדרש דאמר הקב"ה למשה כבר הגיע ארכו של יהושע ואין מלכות נוגעת בחברת' אפי' כמלא נימא וא"א שתכנס לארץ אמר משה אכנס לארץ ויהי' יהושע נשיא ואני אהי' תלמידו נמצא שהי' בלתי אפשרי למשה ליכנס לארץ אם לא שיהושע יהי' נשיא והוא יהי' תלמודו, וזה דברי הקב"ה למשה דכל זמן שלא תכנס לארץ ותנהג בנשיאות אז אוכל לטפל עמך אף עפ"י שאני כהן כי הכהן מותר לטמא לנשיא משא"כ אם תכנס לארץ שוב לא תהי' נשיא אז אינו רשאי לטפל בך כיון שאני כהן ועדיין צריך להבין למה באמת הקפיד הקב"ה כ"כ שהוא עצמו יטפל עמו כיון דכלתה נפשו של משה לכנוס לארץ הו"ל למלא בקשתו אף גם שיטפלו עמו בני אדם אבל לפי הנ"ל ניחא לפי דבעינן נטילת התורה כנתינתה ונתינת התורה למשה הי' מפי גבורה עצמו לכן במותו הי' מוטל על הקב"ה עצמו לטפל עמו - לפי"ז מבואר דברי מגלה עמוקות באופן ק' שכתב אילו הי' משה נכנס לארץ לא הי' ח"ו תקומה לישראל כשגלו לבין האומות ע"כ וצריך טעם לזה ועיי"ש הטעם אבל לפי דברינו יבואר כי איתא בס' שבט יהודא שמין אחד הפציר ביהודים לפני השלטן שיעברו על דתם ואמר השלטן שישיבו לו תשובה והשיבו לו שנתינת תורתינו הי' בששים רבוא לכן עכשיו שאין כאן ס' רבוא יהודים אין אנו רשאין לעקור תורתינו דבעינן נטילתה כנתינתה ונר' דז"ש הכ' צדקות פזרונו בישראל ואמרו חז"ל פסחים דף ס"ז צדקה עשה הקב"ה שפזרם לבין האומות ונר' הטעם דצדקה עשה הקב"ה שפזרם לבין האומות כדי שלא יהי' באסיפה אחת משום רבוא ואז יהי' להם תירץ מספיק נגד האומות דבעינן נטילתה כנתינתה, וזהו נמי הטעם למאי דכ' בעל מ"ע הנ"ל וה"ק אלו הי' משה נכנס לארץ לא הי' ח"ו תקומה לישראל בין האומות כי שם לא יהי' נשיא ולא יטפל בו הקב"ה שהוא כהן ואז יאמרו האומות הכי להדיא ראי' ממשה דלא בעינן נטילתה כנתינתה מדלא התעסק בו הקב"ה כאשר קיבל התורה מפי הגבורה וא"כ לא יהי' לישראל תי' הנ"ל ולא יהי' להם ח"ו תקומה בין האומות משא"כ כשלא נכנס והי' נשיא בשעת מיתה והי' הקב"ה בעצמו מטפל בו מטעם דבעינן נטילתה כנתינתה אז יש לישראל תירץ מספיק נגד האומות כנ"ל - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

לסמיכות התורה ולכל הוד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ונ"ל דאיתא בשעה שבאו ישראל אל הים אמר משה להים קרע לך והשיב הללו והללו ע"ז והשיב לו משה לקבל תורה הם הולכים וקשה על זה מעובדא דרבי פנחס בן יאיר בפ"ק דחולין ר' פנחס בן יאיר הוה אזיל לפדיון שבוין פגע בגונאי דנהרא אמר חלוק מימך ואעבור בך אמר לי' אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני ואתה ספק עושה ספק אינו עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אין אתה חולק מימיך גוזרני עלך שלא יעבר בך מים לעולם וכו' וא"כ גם כאן הי' להים להשיב למשה אתם ספק תקבלו את התורה ואני בודאי עושה רצון קוני, ונ"ל לתרץ דאיתא בראשית ברא בשביל התורה שנקראת ראשית ומשמע שבלא"ה לא הי' הקב"ה ברא את העולם ואם לא הי' ישראל מקבלי' את התורה הי' מחזור הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו וא"ש שלא הי' יכול להשיב אתם ספק מקבלין את התורה שאם לא יקבלו את התורה יחזיר העולם לתוהו ובוהו רק אם לא יקבלו ישראל התורה אז שפיר הי' הים יכול לטעון אני ודאי ואתם ספק נמצאת שעיקר קריעת ים סוף לא היה אלא בשביל שלא ברא הקב"ה את העולם אלא כדי שיקבלו ישראל את התורה והאבן עזרא פי' על הכתוב ולכל היד החזקה זו קריעת ים סוף ולכל המורא הגדול זו הליכת מדבר וא"ש ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל ר"ל קריעת ים סוף לא היה אלא בשביל בראשית דהיינו התורה שנקראת ראשית שאם לא הי' ישראל הולכי' לקבל את התורה לא הי' קריעת ים סוף מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

באופן אחר נר' סמיכות התורה עפי"מ שהק' הר"ן על מה דכ' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה הא הבחירה ביד כל האדם ועוד ק' אמאי כתיב ולא קם לכתוב ולא יקום אמנם חדא מתורץ מחברת' עפ"מ דאיתא כל דבר שיצא מפי הקב"ה שוב אינו חוזר וזה דוקא כל מה שיצא מפי הקב"ה אבל כל מה שהוא אצלו ית' בבחינ' מחשבה חוזר ואם הוה כתוב ולא יקים הוה דיבר ומדיבר אינו חוזר והוה קשה קושי' הר"ן לפיכך כתיב ולא קם והתורה תמידיות ואמר' שתראה בכל שנה ובכל זמן שלא קם והנר בפ"א כ' בעשרה מאמרות נברא העולם והקש' הגמ' הא ליתא אלא תשעה ותירצו בראשית נמי מאמר הוא וק' אמאי לא כתיב באמת ויאמר במקום בראשית אמנם יובן עפ"מ שאמרו שבתחילה רצה הקב"ה להבראות במה"ד כיון שראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מידת הרחמים ע"כ אם הי' כתוב ויאמר לא הי' יכול לחזור משום דהוא דיבור לכן התחיל בבראשית וזהו סמיכות התורה וקישור סופה לתחילת' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ע"ז קשה למה לא נאמר ולא יקים וצ"ל משום דהוי דיבור והבחירה צריך להיות ביד כל האדם להיות גם כמשה ולכך שפיר נאמר בראשית ולא כתיב ויאמר:

לחבר סוף התורה לתחילת' דמסיים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ומתחיל בראשית ברא אלקים ונ"ל דרש"י מפרש על לעיני כל ישראל ששיבר הלוחות לעיניהם ובגמ' דשבת הקש' שובר הלוחות מאי דרש אמר משה ומה פסח שהוא א' מתרי"ג מצית אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו וישראל מומרים על אחת כמה וכמה הנה בלתי ספק שטעו באות' שעה והי' סוברים שהעולם קדמן כי מלבד טעות זה איך הי' מלאו לבם לעבוד ע"ז אלא ע"כ העם הזה הולכים בחושך ולא ראו אור תורתינו הקדושה דכתיב בראשית ברא אלקים שהוא ית' ברא את השמים ואת הארץ ומלואה וא"ש דמסיים לעיני כל ישראל כפירש"י ששיבר הלוחות וקשה קושי' הגמרא מאי דרש וע"כ צ"ל כתירץ הגמ' דלעיל וע"כ טעו שהעולם קדמון וכדי להוציא הטעות מלבם התחיל בראשית להראות שהוא הבורא האמתי ית' וישתבח שמו לנצח נצחים אמן סלה - עכ"ד אאמו"ר הג' זצוק"ל:

ועתה ד' אלקי כשם שעזרתני לגמור פירוש על תורתיך הקדושה כן ברחמיך הרבים הט לבבי לקיים אותה עד אשר תאספינו אליך ויקוים בי מקרא שכתוב בהתלכך תנחה אותך בעוה"ז בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורתיך לשמה כמ"ש לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם א"ס [א"ה בזה התפלה קצרה חתם כ"ק א"ז הגה"ק מהרי"א זצ"ל פירושו עה"ת]:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה