דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דברי הספד
הספד על איש תם וישר ר' אשר סג"ל יום ג"ט אב תקצ"ז לפ"ק:
ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו כתב רש"י ז"ל ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד ונ"ל אך בראשון נבין מה שיש לדקדק אם יהי' כדברי הספרי שנתברך שהי' לו בנים הול"ל ברוך בבנים אשר ולא מבנים דמשמע שיתברך מחמת בנים דהמ"ם משמש לשון מן, ונ"ל דאיתא בב"ב קט"ז והדד שמע במצרים כי שכב דוד וכי מת יואב מ"מ בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב מיתה דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן נאמרו בו מיתה והסברא כיון שכח האב בבן וכח הבן באב וכל זמן שהבן הולך בדרך הישר כמו האב הרי הוא כמו שעדיין האב חי כי כיחו ועוצם ידו עשה כל החיל הזה והביא את בניו ללכת בדרך ד' כי על זה אהב השי"ת את אברהם ביותר מכל מעשיו הטובים אשר עשה כמ"ש כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ד' ושמעי' מהכא דאם הבנים ילכו בדרך אביהם הטובים יתברך אביהם בשמים ובארץ, וז"ש משה ברוך מבנים אשר שגם המה ילכו בדרך הטוב ועל ידם יתברך ולכן אמר שפיר מבנים אשר שגם המה ילכו בדרך התירה ומתברך האב ע"י הבנים, ועתה בני ר' אשר תלכו ג"כ בדרך טובים של אביכם ועי"כ תזכו לאביכם לעוה"ב וזה הברכה אין לו הפסק לעולם ועד, ובזה נבין מאמר בשבת קנ"ג בעי מיני' ר' אליעזר מר איזה בן עוה"ב א"ל ואזניך תשמענ' דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו וכו' אמר' בגלילא עשה דברים לפני מטתך ע"כ והנה על השואל יש לתמוה מה שאל איזה בן עוה"ב וכי לא ידע שמי שעובד את ד' הוא בן עוה"ב ועוד וכי לא ידע המשנה כל ישראל יש להם חלק עוה"ב וגם על רב קשה מה זו תשובה ואזניך תשמענה ועל גוף הקרא נמי קשה שמתחיל בלשון יחיד ואזניך מאחריך ומסיים בלשון רבים לכו בו אבל לפי דברינו א"ש דכך שאל ר"א איזה בן עוה"ב דהיינו שיהי' נחשב בתוך העובדים את השה מאהבה שהמה מעולים ביותר וקרובים אל השם ית' בג"ע ועל זה השיב רב שפיר מה כתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך ר"ל שתשמע שלבסוף יצוה את בניו ללכת בדרכי השם לכן מסיים הקרא בלשון רבים זה הדרך לכו בו דהיינו שבניו ילכו ובודאי הוא מכת האוהבים את השם ומזומן לעוה"ב ומה שסמך אמר בני גלילא עשה דברים לפני מטתך קשה מה הן הדברים וי"ל דאיתא בסוכה אם פגע בך כמנוול משכיהו לביהמ"ד ואם לאו יזכיר לו יום המיתה ואז בודאי יכנע לבבו ויעשה תשובה שלימה והתשובה נקראת דברים כמ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וז"ש בני גלילא עשה דברים דהיינו תשובה לפני מטתך שישיב כל איש כשהוא עומד לפני המטה שהמת מונח עליו כי אז יכנע לב הערל ובזה יהי' זכות גדול למת שהוא גורם להשיב רבים מעון ועי"ז יהי' בן עוה"ב וזה ג"כ תירץ על קושי' ר' אליעזר לכן סמך לכאן המאמר מגליל' אבל רש"י מפרש שקאי על המת שיעשה איזה דברים לפני מטתו כדי שיוכל להספידו והנה ראינו שגם האיש השלם הזה עשה לפני מטתו שצוה לעשות לו ארבע מיתות ביד קידם קבורתו כדי שיבא לפני ד' יתב' טהור ונקי מכל עון ויקוים בו מקרא שכתוב ויבוא שלוה ינוחו על משכבותם אמן - עכ"ד אאמו"ר הג' זצוק"ל: ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום נר' לפרש דאיתא בימי אבל משה נשתכחו ג' אלפים הלכות, לאחר מיתת מרע"ה הי' יהושע מנהיג של ישראל כי משה סמך עליו את ידו אבל כשמת משה גם הוא הי' מתאבל על רבו וגם הוא שכח ג' אלפים הלכות הנ"ל ובני ישראל הי' באים אל יהושע שילמוד עמהם מה ששכחו אבל גם הוא לא הי' ידע והי' ירא שיהי' בזוי בעיניהם וביקש יהושע מהקב"ה שילמוד עמו מה ששכח מן התורה והחזיר לו הקב"ה ללמוד עוד הפעם אינו יכול שאין התורה נתנה אלא ע"י משה שנא' זכרו תורת משה עבדי אלא לך וטרדם במלחמה במלחמת ז' אומות ויניחו אותך בדבר הלכה והנה איתא מרע"ה כל מה שלמד מהקב"ה הי' שוכח עד שנתן לו הקב"ה את התירה במתנה, עי"ז לא הי' גבר' השכחה אצלו וא"כ כשיתן לנו הקב"ה תורתו במתנה אז אפי' יהי' שלום בארץ לא צריך אותם לטרוד במלחמה בעבור שכחת התורה וז"ש ד' עוז לעמו יתן דהיינו אם יתנ' התורה שנקר' עוז למתנה אז ד' יברך את עמו בשלום אינם צריכים למלחמה שלא ישכחו תורתנו כי כבר נותנ' להם במתנה - מאאמו"ר הג' זצוק"ל: