דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה לשבת תשובה מאאמ"ו הג' זצ"ל בשנת תרט"ז לפ"ק
בפ' האזינו לו חכמה ישכילו זאת יבינו לאחריתם, וז"ל הספרי הוב' בילקוט לו חכמה וכו' אלו נסתכלו ישראל בד"ת שנתנה להן לא שלטה להם אימה ומלכות, ומה אמר' להם קבלו עליכם עול מלכות שמים, והכריעו זה את זה ביראת שמים, והתנהגו זה את זה בגמ"ח וכו' עכ"ל, וצריך ביאור, ונ"ל להיות מצות התורה, בשני סוגים המה, יש מהם שב"א לחבירו, כמו ואהבת לרעך כמוך. לא תשנא ולא תקום לא תגזול ולא תעשוק, וכו' וכיו"ב, ויש מהם ב"א למקום. כמו לא יהי' לך וכו', לא תשא וכו' ל"ת מלאכה וכו', אנכי ד' וכו', פסח ומצה וקרבנות שעטנ"ז ותפילין וכו' וכיו"ב, ונחזי אנן איזו חלק משני אלו סוגים, ראוי ומחויב האדם להקדים ולהחזיק בו תחילה, נראה בעליל שחלק זה שב"א למקום הוא קודם, ומקראות הרבה מעידון ע"ז כי אלו שב"א למקום, נקראים בשם יראה, ואלו שבב"א לחבירו נקראים בשם חכמ"ה, לפי שכל אלו או רובם, גם השכל אנושיי מסכים בהם, והרי אז"ל בפ' אבות כל שיראת"ו קודמת לחכמת"ו, חכמתו מתקיימת, וההיפוך בהיפוך, וכן אז"ל עוד שם, אם אין ירא"ה אין חכמ"ה, וכן שלמה אמר בחכמתו ראשית דבר ירא"ת ד', נ"ל כוונתו כי מראש צורים אראנו במתן תור', שהשמיענו ד' ית' עשרת הדברות, פתח תחילה בחמשה ראשונות, שבב"א למקום, אנכי ד' וכו' ולא יהי' לך וכו', וחמשה אחרונות שבב"א לחבירו, לא תרצח לא תחמוד וכו' לבסוף. וכן התחלת התורה בראשית ברא וכו', אמר רשב"י בתיקונו זוהר א' מצירופי בראשי"ת, הוא יר"א בש"ת, רומז על אז"ל בפ"ב דמס' נדרים ע"פ ס"פ יתרו למען תהי' יראתו ע"פ לבלתי תחטאו זה הבושה, והתורה נקראת דבר כמ"ש דבר צוה לאלף דור עי' רש"י בחגיגה ריש ד' י"ד, וזה"ש שהע"ה ראשית דבר, ר"ל התחלת התורה, הוא יראת ד', רמוז בתיבת בראשית, יר"א בש"ת, וכן מצוה ראשונה פתח באנכי ד"א וכו' וזהו נ"ל ג"כ כוונת דהע"ה באמרו פתח דבריך יאיר מבין פתיים, ר"ל כיון דבלא חכמה נקרא פתי, ומזה יחשוב האדם יותר לאחוז בחכמה תחילה ולהניח עול היראה, כדי שיקרא חכ"ם, וזאת תורת האד"ם, אבל מהתחלת התורה בראשית וכו' וכן התחלת עשרת הדברות אנכי ד"א וכו', נלמד כי הסדר הו' תחילה יראת ד'. ואם אין ירא"ה אין חכמ"ה מתקיימת, לז"א פת"ח דבריך יאיר מבין פתיים, כי בע"כ צריך להקדים יראת ד' ועי"כ שוב החכמה מתקיימת, וזהו נ"ל כוונת קהלת שאמר ירא את ד' ומלך ועם שונים אל תתערב, ויותר הי' צודק לומר בני ירא את ד' ומלך אבל הפסיק בתיבת בני בין ד' ומלך ה"ט להקפיד על הסדר כי המלך בו"ד במשפט יעמיד ארץ ואלמלא מוראה איש את וכו' וכן מצות שתהא אימתו עליך הוא ב"א לחבירו לז"א תחילה יר"א את ד' בני אח"כ ומלך וסיים מאמרו ועם שינים אותן שמהפכים הסדר אל תתערב כי קלקול הסדר מקלקל האמונה כי ע"י יראת ד' ע"כ מאמין בדברי חז"ל שנאמר לא תסור וכו' וכן בהיפוך בלא יראת ד' מושרש בלב האדם שוב כל דברי חכמים אצלו כחוכא ומלעיג עליהם וגם מצות התורה שאינו משיג בשכלו אינו חש בהם ועושה הכל כאות נפשו וכחכמתו ובזה מובן בפ' נצבים פן יש בכם שירש פורה ראש וכו' והי' בשמעו וכו' והתברך בלבבו וכו', דתמוה איזו בן דעת שיעלה כן בלבו לומר כן וכו' אבל לזה הקדים שורש פורה וכו' שמיד מילדותו נתגדל בלא יראה קדומה, שוב לא יאמין ולא יפחד כנ"ל, וכן אמר קהלת בסיף ספרו סוף דבר הכל נשמע תחילה את האלקים ירא ואח"כ את מצותיו שמור כי זה כל האדם זה דייקא העיקר, לשמור הסדר, סוף דבר הכל נשמע, יר' לבסוף תוכל ללמוד גם חכמות שונות אחרות, אחר שמילא כריסו בש"ס ופסקים אבל ראשית דבר יראת ד', את האלקים ירא, לקיים המצות שב"א למקום, ואח"כ ואת מצותיו שמור שב"א לחבירו, ועתה היום בעו"ה תופסים לעיקר תורה חלמה תחילה וע"ז רמזה שירת האזינו וירא ד' וינאץ וכו' אראה מה אחרית. וכו', אחר שבילדותם התחילו בחכמה בלתי ירא' קדומה כי דור תהפוכות המה. כי באופן זה בנים לא אמון בם בקלקל הסדר הוא מקלקל האמונה, והלעהרטר המחנכים הילדים מורים רעליגיא"ן עשרת הדברות, אוי לאותו בושה והרי בטלו לומר יו"ד הדברו' בכ"י בציבור כדי שלא לחקות המינים שאמרו אין תורה אלא זו, והנה כל התו"כ שבכתב ושבע"פ הוא מן השמים, והוא הרעליגיאי"ן, ופסוק ותמנע היתה פלגש וכו' ואחות לוטן תמנע שקול הוא לפסוק שמע ישראל וכו', והנה איתא בשם תיקוני זוה"ק ג"כ דצריך להקדים בכ"מ היראה, ולמד כן רשב"י מקרא זה שמי וזה זכרי וכו' שמ"ו עם ו"ה עולה שס"ה, זכר"ו עם ו"ה עולה רמ"ח מ"ע, הרי שהקדים זה שמ"ו עם וי"ה שס"ה מצות ל"ת מצד היראה, לזה זכר"ו עם ו"ה רמ"ח מ"ע מצד אהבה, וכתב עוד דגם בנקודות שם העצם ב"ה שהם בי חש"ק, נקודת שב"א המורה על היראה כי באש ד' נשפט הוא קדום באות יו"ד, והקמ"ץ המורה אהבה ורחמים, וכן חול"ם, מאוחר וכו' ע"ש בתיקונים, ולפי"ז נ"ל דזהו כונת התורה בפ' עקב בפ' היראה ועתה ישראל מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה וכו' ולעשות וכו' וכבר תמ' בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתי וכו'. אמנם לדברינו מובן דה"פ ועל הסדר קפיד תחילה הוא שואל מעמך לירא"ה וכו' ללכת בכל דרכיו לאהבה אותו לעבוד את ד"א וכו' תחילה לקיים מה שב"א למקום דייקא. ואח"כ לשמור את מצות ד' וכו' אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. היינו שב"א לחבירו לכך תלה בעצמו אנכי מצוך, וכן לטוב לך וכו', ור"ל מה ד' אלקיך כמו ששמו העצם רומז במניינו ובניקודו, שקדום בו תחילה יראה, אח"כ אהבה, זאת בעצמו מה שהוא הוא שואל מעמך שכן תעשה תחילה ליראה וכו' אח"כ לשמור וכו' כנ"ל, עו' בס' ראשית חכמה שער היראה ובס' חוהל"ב, שוב מצאתי בס' רבינו בחיי ר"פ מטות פי' הפ' ירא את ד' בני ומלך כנ"ל יע"ש והנאני מאד. והנה כן שנינו במשנה פ"ב דברכות אריב"ק למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מ"ש תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ע"ש וא"כ הן הן דברי הספרי הנ"ל דמפרש הפ' הכי לו חכמה ישכילו זאת יבינו ודאי לאחריתם דייקא ר"ל שידעו מה לאחוז באחרונה, וגם אחרית פירושו תכלית וטובה, וה"ק לו חכמה כן יעשו על הסדר תחילה ישכילו זאת התורה שב"א למקום יבינו לאחריתם אלו שב"א לחבירו לתועלתם יבינו באחרונה בזאת תורת האדם, לז"א ספרי אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שנתנה להם. לא שלטה בהם אומה ומלכות ומה אמרה להם קבלו עליכם עול מ"ש והכריעו זא"ז ביראת שמים ר"ל תחילה צריך ליראת ד' לקיים המצו' שב"א למקום ואח"כ והתנהגו זא"ז בגמ"ח דייקא ר"ל לקיים אותן שב"א לחבירו הוא החכמה ובינו לאחריתם ולו חכמ' ישכילו זאת אינו נסתכלו בד"ת היו מוצאי היכן ומה אמר' להם הסדר דהיי' בראשית וכו' ואנכי ד"א וכו' ושמע ישראל וכו', וכן דחז"ל על והלכת בדרכיו ובו תדבק הדבק בדרכיו מה הוא רחום וחנון אף אתם וכו', ובמס' ר"ה י"ז ר"ה רמי כתי' צדיק ד' בכל דרכיו וכ' וחסיד בכל מעשיו, בתחילה צדיק ולבסוף חסיד וכו', אילפי רמי כ' ורב חסד כתיב, ואמת בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד וכו' וא"כ מבואר יותר כוונתי בפי' הפ' מה ד"א, יר' מה שהוא מדותיו ודרכיו רחום וחנון וכו', ותחילה ואמת וצדיק ד' ואח"כ בסוף ורב חסד, כן הוא שואל מעמך תחילה ליראה וכו' וללכת בכל דרכיו וכו' וכנ"ל וכה"ג אמרתי על מאז"ל במס' עירובין ד' נ"ג אריב"ח מימי לא נצחני אדם אלא אשה ותינוק ותינוקת וכו' תינוקת מאי הי' פ"א הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמר לי תינוקת אחת רבי לאו שדה הוא, אמרתי לה הלא בדרך כבושה אני מהלך, אמר' לי לסטים שכמותך כבשוה, תינוק מאי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק א' יושב על פרשת דרכים הוא אמרתי לו בני באיז' דרך נלך לעיר, אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצר' וארוכה הלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר היו מקיפות לה גנות ופרדסי' חזרתי לאחורי, ואמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה, א"ל ר' ולא כך אמרתי לך קצרה וארוכה נשקתי על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמי' אתם מגדולכם ועד קטנכם וכו' ע"ש, והרגיש הרש"א בח"א מה הי' טעות בריב"ח, הרי על שניהם א"ל התינוק קצרה וארוכה, ארוכה וקצרה, ותי' איהו סבר דה"ק קצרה למצוא מבוא העיר, וארוכה באריכות הדרך וזו ארוכה למצוא מבוא העיר מפני גנות ופרדסים, וקצרה בהליכת הדרך בהיפוך מפירש"י, וסבר ג"כ תפס לשון ראשון, והתינוק השיב לו גם לפי הבנתו תפוס לשון אחרון וכו' ע"ש, ומר"ם שי"ף פי' בחא"ג דריב"ח השיב לו זו קצרה קרובה לעיר ומיד תפגע בה, אכן רחוקה הי' לעיר גופא ומקודם עיבורה של עיר בל"א פארשטאדט והיינו עיר חצון לפני העיר עיקרית פנימי לה, וזה רחוקה, אמנם כשתפגע בה הוא קרובה בלי עיר שלפניו, ריב"ח חשיב מה איכפת לי אין רצוני להתארח שם רק ללין וא"כ בעיר של פניה נלין כיון שפגע בה ראה של"ה כמו שחשב רק מוקף גנות וכו' עש"ה, ולענ"ד נ"ל לפרש כי ההבדל בין תוה"ק הוא התורה מה"ש ובין שאר הדתות ושבע חכמות הוא כי חכמת התורה מה"ש, כתיב בה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. להייתה תורת ד' והוא ית' בלתי בעל תכלית, כן תורתו נעוץ סופה בתחילתה, ועמוק עמוק מי ימצאינה, הן בנגלה תורה שבכתב, ושבע"פ ש"ס ופוסקים, והן בנסתר כל התו"כ שמותיו של הקב"ה, וכל העולמות תלוים בתורה, ואלמלא תורה לא נתקיימו שו"א, אבל מפני זה אין לומר שהוא מן הנמנע להגיע עד תכליתה, הרי אז"ל בפ"ו מאבות כל העוסק בתירה לשמה זוכה לדברים הרבה וכל העולם כולו כדאי הוא לו וכו' ונהנין ממנו עצה וכו' ומגלין לו רזי תורה וכו' משא"כ בשארי החכמות ודתות או"ה. בנקל ובזמן קצר בשנים מועטות יוכל אדם להשיגם יפה עד תכליתם כידוע, אבל לא נודע לו להלומד אותם מתוכם דבר מתוה"ק כמו שבהיפוך ע"י לימוד תוה"ק נודע ללומדיה גם שארי החכמות. כאז"ל הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ולא כן בשאר החכמות, וגם זו ההבדל יש כי תוה"ק לימודה ליראת ד' כמ"ש תורת ד' תמימה וכו' יראת ד' טהורה היותה תמימה גם הלומדה הוא תמים עם ד'. ולא כן הלומד בחכמת הפלוסיפי' עליו אמר שלמה בחכמתו נופת תטופנה שפתי זרה וכו'. כי מנתקת ומסיר' את האדם לגמרי מיראת ד' ומשכתו למינות כי הוא מכחיש וכופר בכל מה שאינו משיג בחוש שכלו, ולכן בדין וחובה היא להשלים א"ע תחילה בתוה"ק כי צריך להשריש בלב תחילה יראת ד' ולא בהיפוך להמשיך תחילה א"ע בתענוגו עוה"ז, וזהו נ"ל כונת התינוק באמרו לריב"ח שבא לבודקו באיזה דרך נלך לעיר ר"ל להיות יפה ת"ת עם ד"א היינו לימוד גם השארו חכמות באיזה מהם ראוי להתחיל שנהיה מהלכים מעלה מעלה תמיד לעיר ד' שמה. א"ל זו דרך ארוכה וקצרה וכו' ר"ל התורה מן השמים הי' ראוי ומחויב להשלים בה א"ע תחילה כי הוא ארוכה מארץ מדה באורך הוצעותי', ואח"כ קצרה כי זוכה על ידה לדברים הרבה וכו', ובה קדמה יראת ד' לחכמתו אבל זו דרך השני נהפוך הוא קצרה שארי המדעים מושגים מהר בקרב שנים אבל ארוכה הוא רחוקה הוא מהשיג אורחת חיים ומסוכן הוא להתחיל בה תחילה. כי בזה חכמתו קודמת ליראתו אין חכמתו מתקיימת. וכן ניסהו ריב"ח להלוך תחילה בדרך קצרה ונמשך אחר תענוגים בגנות ופרדסי' מוקף. ונעשה לו הדרך ארוכה לבוא לתכליתו למחוז חפצו וכמו כן עושים היום דור תהפוכות המה במה בעו"ה בזה"ז נוכל לומר גם בעוה"ז מאמר ר' יוסף בב"ח דף י' עולם הפוך ראיתי עליונים למשה ותחתונים למעלה ר"ל מה שראוי ומחיוב להקדימו בראש הלימוד להיות עליון הו' תורה מן השמים עושים אותו למטה מאחרים לימודה ומה שראוי לאחר לימודה להיות תחתון הוא שאר החכמות עושים אותו למעלה ראש בתחילת לימודם עם בניהם הוא עולם הפוך ממש, ונ"ל שע"ז רמזה תורה בפ' האזינו וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה וכו' ואראה מה אחריתם יר' מה יהי' לימודם בסוף ומה יהי' תכליתם כי דור תהפוכות המה, עושים הטפל בראש והעיקר מניחים לבסוף לכן בנים לא אמון בם בנים דייקא קטנים שנתגדלו בלימוד כזה אין אמונה בהם- ואז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה וכמה גדול כח החזקת התורה כדרחז"ל עץ חיים הוא למחזיקים בה ללמדיה לא נאמר וכו' וכן דחז"ל על שמח זבולון וכו' ולא עוד אלא שהקדימו הכ', ובפ"א תנן על שלשה דברים העולם קיים על התורה וכו' ואם אין גדיים אין תיישים ואיתא בכל יום ב"ק יוצאת וכו' אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, נ"ל פי' עפ"י מאז"ל כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין שנאמר אז תשכיל ואז תצליח א"כ מכלל הן אתה שומע לאו. וה"פ זה שאוי להם לבריות מגיע להם כל האוי ואבוי רק על שמעליבין את התורה, ובמ"ת לא לקח הקב"ה לערב אלא התינוקת של בית רבן, ואיתא בשבת לא חורב' ירושלים אלא מ' שבטלו תינוקת שב"ר וכו', ולכן פירש"י בפ' עקב וסרתם ועבדתם וכו' כל מי שאינו מלמד את בנו תורה כאילו קוברו, ועתה בעו"ה משליכים רבים עול התורה ומצות וחפיצים לשונות נכרים, הן אמת אז"ל יפה ת"ת עם ד"א, במיעוט דרך ארץ נקנה התורה, ולא לעשות העיקר טפל וטפל לעיקר, ואם בשביל הפרנסה על מחיה וכלכלה הם עושים כן, הלא רבים בני שוממה שוחטי ילדים והם חסרי לחם ואם מחוסר בינה לדעת התורה הם עושים, שוא ידברו בזה, ואם הם עכ"פ מהנהים ומחזיקים לת"ח ובחורים הם חשובים כבניהם כמאז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה וכן המגדלו בתוך ביתו כאילו ילדו: עוד אוכיח על שיחת חולין בביה"כ ז"ל הש"ע או"ח קנ"א ביהכ"נ וביהמ"ד אין נוהגין בהן קלות ראש וכו' כשחוק והיתול ושיחה בטילה וכו' וכ' המג"א בשם סמ"ק ובעון זה נהפכין הבהכ"נ לבית עכו"ם ח"ו, ורבה הפרצה בעו"ה פה בזה שעומדים במקום מה נור' המקום הזה בלי שום אימה ופחד כאלו הם במקום הפקר בלי בושת פנים מרימים קולם בשיחה בטילה ושחוק וליצנות ר"ל כאלו עין של מעלה אינו רואה, ואין ספק אצלי כלל כי מזה נשתרבב הרבה בעו"ה שמקילים ג"כ בכבוד הרב מרא דאתרו' ושאר ת"ח באמרם מורא רבך כמורא שמים, ולא יותר, ואחר שאין נוהגים כבוד ומורא במקום מקדש ד', גם הת"ח שנקראים היכל ד' שהם משרים שכינה בישראל ע"י עסק התורה לא עדיפי מביה"כ והבן, ועיקר מה שנוגע בכבוד, ד' ב"ה ומוראו לכבד ולירא גם מקום מקדש מעט שהשכינה שורה שם הוא כמ"ש ואת מקדשי תיראו אני ד', ובירושלמי איתא דרשו ד' בהמצאו בביה"כ ובהמ"ד ע"ש, וקיי"ל בש"ע סו' צ"ח דבעי' מלבוש מיוחד לתפלה והוא מגמ' דשבת קי"ד מניין לשינוי בגדים וכו' ובשבת ד' יו"ד ילפינן מהכון לקראת אלקיך ישראל רבעו רמא פוזמקי, ומכ"ש שלא לכנוס לביהכנ"ס בתכשיט ומלבוש נכרי, ובעו"ה הרבה מבני עמינו מתפרצים ונכנסו לביהכ"נ במלבושי נכרים ונויהם דרך גיאות ועזות בנוי על הכובע, הוא הילוך הנכרים, מלבד מלבושי שעטנ"ז, וי"ל בדרך הלציו אז"ל מה"מ כולו מלא עינים, יר' כי אז"ל הוא היצה"ר הוא השטן הוא המה"מ, והנה אם האדם מחדש איזו עבירה הוא מבהיל את הרואים, שעיני כל ב"א צופים עליו ע"ד החידוש ההוא ומסית בזה גם אחרים) וזהו רמזו שמה"מ הוא היצה"ר לעבירה חדשה הכל נותנים בו עיניהם ומביטים אחריו הוא נותן נוי על ראשו, והם נותנים ראשם על הנוי, ובעוה"ר נתקיים מאמר המקונן היו שריה כאילים מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה כן כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זא"ז וכו', ואדרבה מסכימים ומודים להם, ואיש כל הישר בעיניו וכחכמתו יעשה, ואוי לאותו בושה, וא"כ איפו במה ניכר ההבדל ובחירה בנו מכל העמים, וע"י שהוא הולך במלבושי נכרים עבירה גוררת עבירה, מתיר לעצמו גם מו"מ בשבת והוצאה מרשות לרשות והליכה חוץ לתחום בשבת, ולסרוק במסרק שער ראשו להחליקם בנוי ותולש שער חייב, וכן לגלח בתער, ולהליות בריבית, וכן איסו' שביתת בהמתו וכיו"ב, שכל אלו מותרים לנכרי, ומזה באים לעבור ג"כ ב"א לחבירו כולם מקנאים איש מרעהו כמעט איש את רעהו חיים בלעו הן בממון הן בכבוד הרבה שנא' ופירוד לבבות, הנה קול המון הוא שרוח היום ציי"ט גייס"ט הוא מבי' כזאת, וכן הו' האמת כאז"ל בעקבות משיח חוצפא יסגא ופי' בו האר"י הנשמות התלויו' בעקבו של אדה"ר ותהי זאת נחמתני, וזהו נ"ל פי' מאז"ל והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וכו' אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה עי' ביפ"ת פרש"י ומרמב"ן ופי' דידי' שם. אמנם לענ"ד פשוט דר"ל בדור שלא ישגיחו על זכות לטובה וגם לא יחושו על טובה לענשו, אבל כל אפין שווין בעיניהם כמ"ש דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ ע"י שחוצפא יסג' בעקבות משיחא, והנוגע בתוכחה שב"א לחבירו אז"ל רובן בגזל וכו' ולכן הזהירו חז"ל יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, והמון מפרשים כפשוטו להחזיק בשל חבירו. ואין ראי' מרכוש מצרים שלקחו ישראל אף דגם גזל גוי אסור הו', כבר פ' הראב"ע שם התם בציווי ד' היתה והכל שלו ית' ע"ש, ואז"ל על ג' דברים עולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח, וכתי' בעת ההי' יעמוד מיכאל שרכם פי' ישתוק מלחפש זכות יאמר ד' אני ד' מדבר בצדקה בזכות הצדקה שעושין בני, וגבי בני עלי דחז"ל בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה ובתפלה ובגמ"ח ועתה בעוה"ר תורה מונחת בזויות ועבודה זו תפלה בלב עושין תפלתן קבע לכל הפירו' בתיבת קבע, ולבם בל עמם, א"כ תורה מתחלפים בסחורה, ועבודה זו תפלה בלב הוא בלא לב, ולא נשאר כ"א זכות הצדקה, ואיסו' ריבית נעשה היתר אצל ההמון ומשעת שומה עובר על ה' לאוין ופסול לעדות ולשבועה ונכסיו מתמוטטין ואינו עומד בתחה"מ, גם אוכיח על דברת ב"א שמקילים חיש מהר לדבר גבוה נגד כבוד המלך בו"ד ושריו, הרי אז"ל בב"ת ד' ד' גבי הורדוס דקטלינהו לרבנן דדרשי מקרב אחיך תשים וכו' א"ל כ' גם במדעך מלך אל תקלל וכו' וכ' ונשיא בעמך לא תאור וכו' וגם אז"ל הוי זהיר בגוי קטן. ומכ"ש אם הוא מלך בן מלך חלילה לנו לזלזל בכבודו הרמה ובפרט צריכים ליזהר על גזילת וגניבת ממון נכרי שאסור מה"ת וכעת היום מצאתי א"ע מחויב לעורר את העם ביותר ולהזהר ג"כ בכבודם ומחויבים אנחנו לדרוש בשלומם וטובתם הרי התורה הזהירנו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ואע"ג שהרעו לנו בקושי שיעבוד ומגינת לב וגם עובדי ע"ז היו עאכו"כ היום שאנחנו בגלות חוסים בצילם וגרים בארצם ומגינים עלינו ואנו יונקים ונהנים מטובם והרי אף בזמן המקדש שלא היינו צריכים להם כ"כ היו מקריבים בחג הסוכות שבעים פרים בשבי עי"ן אומות לכפר עליהם להיותם כולם מעשה ידי יוצרינו ואפי' באבדם של מצרים הרעים אמר הקב"ה מעשי ידי טבעו בים וכו', עאכו"כ כעת היום שכמעט רובם מודים באחדות ד' ובהשגחה שמוזהרים אנחנו ביותר שלא לתעבם ולשנוא אתם ח"ו, וכמה גדולים דברי חז"ל שהזהירנו הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו' ואף שאין האומות מקיימין מצות התורה אין מצווים עליהם רק על ז' מצות שנצטוו עליהם ב"נ, ואם מקיימין אותם חסידי או"ה הם ויש להם חלק עוה"ב ואלו הן ע"ז ג"ע ש"ד, אמ"ה, גזל, ברכה ד', דינין כמ"ש הרמב"ם ספ"ח מהל' מלכים ובהיפוך גם רשעי ישראל שעוברים במזיד מצות ד' מצוה לשנוא אותו אחר שנוכיח אותו על חטאתו ואין רוצה לחזור בו שנאמר הלא משנאיך ד' אשנא וכו' עי' ס' החינוך פ' קדושים מצוה רל"ח, אבל לעומת זה ג"כ אחת ממצות התורה שלא ללכת בחקות או"ה, ולשון הספרי ובחקותיהם ל"ת בנימוסות שלהם השמר לך פן תנקש אחריהם שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם והיו לך למוקש שלא תאמר הואיל והם יוצאים בארגמן אנו יוצ' בארגמן הם יוצאין במיני כלי זיין הו' כלוסין אף אני אצא וכו' ולשון ספרי הנבואה ועל כל הלובשים מלבוש נכרי ונוהג בכ"מ ובכל זמן עו' ס' החינוך מצוה רס"ב ולא יבוש ישראל מלנהוג בדת יהודית ולהחזיק במנהגי ישראל ואין זה פחיתות לנו אצלם, גם לא גורם שנאה לנו אצל או"ה כי הקב"ה נותן התורה הבדולנו כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' וברכת המבדל וכו' בין ישראל לעמים, וכ"ז הועתק בלשונם השפלה והתורה, ואינם מבקשים לשנות דת ח"ו, אדרב' מכבדים אותנו על חזוק אמונתינו, לכן ראוי' לנו שלא לבוש בשם יהודים מבעשיו' המצות ואדרב' זהו יחוסינו בהיותינו שומרים ומחזיקים בחיקי התורה ימנרגי אבותינו הכי נחשוב להשיג גאולה וחירו' יותר ע"י ההשתיות עם או"ה אתמה', חירות אנו מקיים אבל לא השתוות. והקב"ה השביענו שנא לרחק ע"י פריקת עול מצית ושלא לדחוק את הקץ וכמ"ש סוף כתובות ע"פ השבעתי אתכם וכו' וישעי' נ"ב אמר כי לא בחפזון תצאו וכו' לכן למען אחי ורעי אדבר' נא שלו' בך דייק' כי קרוב יום ד' ואנחנו ב"י נתאחד ואל ירך לבבכם כי אחרי טרח' יבא אתנח, והמאמין לא יחוש, כתי' אני ה' בעתה אחישנה בב"ב וכיה"ר - כך אמר אאמ"ו הג' זצוק"ל:
הם קנאונו בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם ונ"ל דהנה כ' ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וכו' ויצא ביום השני והנם שני אנשים עברים נצים וכו' ויאמר אכן נודע הדבר פירש"י נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ט' אימות להיות נרדים בעבודת הפרך אבל רואה אני שהן ראויים לכך והנה המחקרים חוקרים אמאי הי' הקב"ה מענישם דוקא ע"י מצרים למה לא הענישם הקב"ה בעצמו אבל נר' דהנה יש תרי גווני מצות א' בין אדם לחבירו וא' בין אדם למקום והנה הקב"ה מענש את האדם מדה כנגד מדם שאם חוטא כנגד אדם מענישו ע"י אדם ושפיר מעניש הקב"ה לישראל ע"י מצרים שהם חטאו עבירות שבין אדם לחבירו וא"ש פ רש"י ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם דהיינו שהי' חוקר בסבלותם למה צריכים ישראל להשתעבד תחת בשר ודם ומדוע לא מענישם הקב"ה בעצמו ובכבודו אילם ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים וכו' ויאמר אכן נודע הדבר שמשו"ה הם משועבדים תחת בו"ד הואיל והם חטאו עבירות שבין אדם לחבירו וז"כ הם קנאוני בלא אל ר"ל אם הם קנאוני בלא אל שלא מודים בי וחוטאים רק נגדי אז ואני אקניאם בלא עם ר"ל ד' בעצמו ובכבודו מעניש אותם אמנם כעסוני בהבליהם דהיינו בהבל שלהם שהי' עביר' שבין אדם לחבירו אז גם אני בגוי נבל אכעיסם מאאמ"ו הג' זצוק"ל: