דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה לשבועות מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל
במסורה ג' ונשמע בקרא, נעשה ונשמע, ונשמע פתגם המלך, ונשמע קולו בבואו אל הקדש ונראה לי לבאר דאית' בפרק ר' עקיב' בשבת פ"ח דרש האי גלילאה עלי' דר"ח בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' ופירש"י היינו תנ"ך, ותמה בס' האפ"ו הא בדינין ומצות אין נביא רשאי לחדש דבר, ואילו סופרים והתוכחת והגדת עתידות שבנביאים וכתובים אינו נכנס במאמר אוריין כלל ע"ש, ולי ק"ל ממאז"ל במס' נדרים אלמלא חטאו ישראל לא נתנה להם רק ה' חומשי תורה בלבד, לכן נ"ל לפרש עפ"י מ"ש מהרי"ט בס' צפנת פענח בפ' יתרו על מאז"ל במד' הלוחות וי"ו טפחים ב' בידו של הקב"ה וב' בידו של משה וב' מפסיקים בין יד ליד, וגם אית' במד' ומשה עלה וכו' הה"ד עלית למרום שבית שבי לקחת וכו' יש להבין כל ג' דמיונות הללו שנדמת קבלת התורה בהם, והם שביה לקוחה מתנה, שהם דברים מתחלפים חילוף רב, וזה שהתורה יש בה ג' מיני לימודים, הא' ע"ד הפנימי מסידותיה הנפלאים, וזאת שבויה הוא אצל ב"א אשר בעפר יסודם כי אלוקי' הבין דרכה, והב' ע"ד הפשט, האסור ומותר, הטמא והטהר, כמו שנמסרו למשה בסיני הלכות פסוקות, את הדבר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, וזאת נקראת לקוחה במקח, חלף המעשה והמצות שעושין, ועוד הרי הוא קנין שמים וארץ כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה, והג' הקושי' וההויות ותלי תילים של תשובות שיש על כל דבר ודבר של תורה, והיינו פלפולא דאמרו בנדרים, וזו שנתנה למשה במתנה אלא שנהג בה עין טובה ונתנה לישראל, דכתיב טוב עין הוא יבורך ועל שלשה חלוקות הללו בא הרמז בדבריהם, שליש ביד הקב"ה והוא הסוד, שליש בידו של משה והוא הפלפול שהרי זכה ישמח משה במתנת חלקו, וטפחיים מפסיקין בין יד ליד עד שבא אצל ישראל וקבלוה וכו' עכ"ל עש"ה, ולענ"ד נ"ל לכוון הפ' עפ"י פירושו וזהו עלית למרום שבית שבו חלק השבי במרום דייקא, הוא ביד משה לבדו, והוא הסוד הפנימי עניני אלקיים בגבהי מרומים עלית למרום ודאי, ולקחת מתנות הם חלק הלוקח, היינו הלכות מעשה המצות, וחלק המתנה היינו פלפול ההוויות באדם דייק' אותם שני חלקים קבלת בשביל כל האדם כי הם שייכים בין כל אדם, בעולם המעשה כנ"ל, ובזה מובן מד' הנ"ל יפה על פ' ומשה עלה וכו' הה"ד וכו' מאי הה"ד וכו' אבל קשי' לי בפסוקים הללו ומשה עלה וכו' ויקר' אליו ד' וכו' וכי ס"ד שמשה עלה קודם שקרא לו ד' ואת"ל עלה מעצמו קש' תו הקריאה למה לו, ועוד קשה כפל ושינוי בפסוק כה תאמר וכו' ותגד וכו' אמנם מבואר כי העיון במשכלות נקרא בלשון עלה בדעתו ובפרט העיון בענינים עליונים אלקיים, ולהיות נשמתו של משה ממקום גבוה כל חפצו ותשוקתו היה תמיד להשיג סודות התורה עד שביקש הראיני נא את כבודיך וכו' וכתיב לא יגרע מצדיק עינו וכתיב רצון יראיו יעשה ולא ימנע טוב להולכו' בתמים וכתי' סוד ד' ליראיו א"כ ה"פ ומשה עלה במחשבתו ובדעתו אל האלקים ר"ל פנה בעיוני למעלה להשכיל בהשגת אלקות, לכן ויקרא ד' אליו לעשות לו רצונו מן ההר לאמר ר"ל קראו בלשון חיבה שעלה יעלה בהר ד' לאמר לו סודות התורה ומסתורין של הקב"ה, וגם א"ל כה תאמר אמירה רכה הלכות פסוקות בלי קושי לבית יעקב רוב המון העם וגם ותגד דברים קשים הוא פלפולא חרופת' מפרק הרים בקושיו' והויות לבני ישראל החשובים אותן שני חלקי הלימוד תגלה להם כו זאת תורת האדם, וז"כ המדרש הס"ד עלית למרום וכו' ובאמת אז"ל בסוכה ד' ה' מעולם לא עלה משה למרום וכו' אבל ה"פ עלית במחשבתך למרום לעיונים עליונים להשכיל באלקות וכיון שחשקת בזה נתקיימה מחשבתך ונתעלית בזה אל האלקים שבית שבו חלק הסוד וכמ"ש ותחסרהו מעט מאלוקו' וכו' אבל לקחת מתנות באדם אותן ב' חלקים לקיחה ומתנה זאת תורת האדם כה תאמר וכו' ותגד לבנ"י וכו' כנ"ל וזהו נ"ל כוונת חבקוק ג' תהלתי מלאה הארץ, חלק א' נגלה לכל, ונוגה כאור תהי' חלק ב' נגלה ג"כ לת"ח, אבל קרנים מידו לו ושם חביון עזו טפחים הסוד ביד הקב"ה, - והנה ז"ל הזוהר פ' בהעלותך אמר לון כמה חביבין מילי דאוריית' דבכל מלה ומלה אות רזין עלאין וכו' זכאין הן ישראל דאתיהיב לון אורייתא עלאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא סיפורא דאורייתא נאחזאה על ההוא סיפור בלבד קאתי תיפח רוחי' וכו' עש"ה, וא"כ נ"ל זהו כוונת שהע"ה במשלי כי לק"ח טוב נתת"ו לכם וכו' ר"ל אותן ב' חלקים שאמר ד"ה ע"ה אביו עליהם לקח"ת מתנו"ת הם באדם עיונים למטה הלכות ופלפולא לכ"ם הם נתונים, אבל משום זה תורתי דייקא חלק הנסתר היא תורת ד' שאינה מסורה לכם כי מכסה טפחיים בידו של הקב"ה, אל תעזובו לומר דהא אורייתא לאחזאה על גרמי' בלבד קאתי, אבל תאמינו כי כפליים לתושיה וכל מלה ומלה דאוריית' לאחזאה מילין אחרונן עלאין אתי כנ"ל, א"כ נ"ל שלזה כוון האי גלילא' בדרשתו בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי ר"ל אורייתא משולשת בג' מיני לימודים הנ"ל נתן הודאה גם על חלק הנסתר כמ"ש תורתי אל תעזובו, וזה א"כ כוונת המסור' בג' ונשמע על ג' מיני לימוד אלו, א' נעשה ונשמע ע"ד הפשט הלכות פסוקות את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון המצות ודיניהן, ב' ונשמע קולו בבאו אל הקודש היינו פלפולא במשא ומתן של הלכות בטעינה ופריקה דחדו בהו קוב"ה וכנהוג בישראל לפלפל בביהכ"נ בדרשת הרב במו"מ של הלכה בפלפולא חריפתא, וג' ונשמע פתגם המלך, היינו חלק הסיד שהוא בידו של הקב"ה פתגם המלך ודאי, כל אלה קבלנו עלינו ונשמע מסיני אוריין תליתאי כנ"ל, והן עתה היום על ונשמע פתגם המלך, מי יחוש להעוסקים בחלק הסוד, בעו"ה אין לנו עסק בנסתרות, וגם ונשמע קולו בבואו אל הקדש בפלפול מו"מ של הלכה שהוא כבודה של תורה, בעו"ה מאסו הדור בזה וכמעט בטל, ואין שיור רק התורה הזאת נעשה ונשמע ע"ד הפשט מצות התורה ודיניהם כל ההלכות פסוקות והיא העומדת לנו ומרפא לכל צרותינו, א"כ אפוא על כרחינו ולמדה ולקיימה ככתוב נעשה ונשמע וחייב על כל איש ואיש ללמוד בכל שבת ושבת הסדר' חומש עם פי' רש"י ולשמוע דרשו' ואגדו' מפי חכם, ולא רק למלאות כרסם בקריאת ספרי ציוטונגען וספרי מינים אשר שוא ידברו והנה ז"ל הראב"ע בפ' זכור וכו' טעם לקדשו הוא הכתוב ששת ימים וכו' וככה פי' ויקדשהו שהשם שבת בו וכו' כי השם קידש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה מכל הימים ע"כ כתיב בירך ד' וכו' ראינו כי שנת השמיטה דומה לשבת כי גם היא שביעית בשנים וציוה השם שיקראו התורה בתחלת השנה נגד האנשים ונשים והטף ואמר הטעם למען ישמעו ולמען ילמדו ושמרו, והנה השבת נתנה להבין מעשה השם ולהגות בתורתו וככה כתוב ג"כ כי שמחתני ד' בפעליך כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם ולא יתעסק לשוא אפי' בצרכיו שעברו או מה יועץ לעשות וככה אמר הנביא ממצוא חפציך ודבר דבר ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביא כמו מדוע את הילכת היום לא חדש ולא שבת וכו' עכ"ל, ובולקוט פ' ואתחנן רמז תת"ל אית' זכור את יום השבת לקדשו במה את מקדשו במקרא במשנה במאכל ובמשתה בכסות נקייה וכו' עכ"ל, וזהו במ"ע זכור את יום השבת לקדשו זכור ודאי בפיך ובלבבך לעשותו היינו לקדשו בפה מקרא קדש במקר' ומשנה ובמאכל ומשתה וכסות נקייה לשם ד' כי בו שבת ד' וכו' וגם במצות ל"ת שמור את יום השבת וכו' לקדשו אפי' בשביתת בהמה ואם עבר ועשה מלאכה אסו' התבשיל באכיל' ביומו לכ"ע כי קדש, ובירמיה מצינו שהוכיחם על איסו' הוצא' בשבת ואילו שמרו שבת כהלכתו הי' כדאי זכות זה להגן על אותו הדור, לכן ע"כ לקיים נעש' ונשמע ללמוד מצות התורה ולקיימם כדינה ע"ד הפשט כנ"ל, ועפ"י האמור נ"ל לכוון ג"כ מאז"ל בתנחומא פ' במדבר ז"ל וידבר ד' אל משה במ"ס ולמה במדבר סיני מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים נתנה התורה באש ובמים ובמדבר, באם שנאמ' והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עלי' ד' באש וכו' במים שנאמר ד' בצאתך משעיר וכו' אף שמים נטפו וכו' במדבר שנאמ' במדבר סיני לאמר וכו' מי שאינו עושה א"ע הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה וכו' עש"ה, ונ"ל שלשתן מקרא א' כוללן בשירת דבורה ד' בצאתך משעיר וכו' ארץ רעשה היינו וה"ס עשן כולו מפני אשר ירד עלי' ד' באש וכו' ויחרד כל ההר מאד, גם עבים נטפו מים כמשמעו הרים נזלו וכו' זה סיני ר"ל במדבר סיני, והטעם נ"ל שלש אלו כנגד שלשה מיני לימוד שיש בתורה, נתנה באש היינו חלק הרוחניי סודות הפנימים הוא האור המתוך, נתנה במים היינו חלק ההלכות פשיטות שווים לכל נפש אדם לשתותם בצמא כמים, נתנה במדבר היינו חלק המשא ומתן קושיי' והויות הפלפול שנתנה למשה במתנה כמדבר שהוא הפקר ועי"ז קונה אדם את התורה קנין עצמו' כדתנן בפ"ו דאבות במ"ח דברים התורה נקנות וכו' בפלפול התלמידים, וז"כ בשלשה דברים נתנה התורה ר"ל בג' חלקי לימד הנ"ל, וזהו מכוון ג"כ לט"ד לשלשה מיני אור כי נר מצוה ותור' אור כתיב, והם אור חיצון, אור מקיף, אור פנימי, אור פנימי' הוא האש הסוד ורזין טמירין זה הנקרא שביה חבויה בסתר עליון שאינו נתפס, אור מקיף הוא פשטי התורה הלכות פסוקות זה הנקרא לקיחה ביד לשתות מים מתוקים, אור חיצון הוא פלפול וקושיו' לבשר אורות ההלכות כנ"ל: