אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב דרשה לשבועות יום מ"ת פ' ואתחנן

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה לשבועות יום מ"ת פ' ואתחנן

לפרשת ואתחנן

ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים וכו' ויל"ד דהל"ל אל כל ב"י וכמו שהקדים לעיל וזאת התורה וכו' לפני ב"י, אלה העדות וחקים וכו' אל ב"י וכו' ונ"ל כתיב במשלי שפתי צדיק ידעון רצון וכו' הכוונה לדעתי כי הורוני חז"ל דרך צדיקים לאחוז במידותיו של אהרן דכתי' בי' תורת אמת היתה בפיהו בשלום ובמישור הלך אתי וכו' המשך שבחים אלו נ"ל ע"ד האלשיך אל תוכח לץ וכו' הוכח לחכם וכו' ר"ל שלא יריב עם החוטא לזלזל אותו, שקרוב הדבר שלא ישמע לו, אבל יחשיבהו להחוטא, ולומר לי חכם אתה, ולא יאות לך לעשות כן וכו' עש"ה, ונ"ל לפירושו הנ"ל ניחא דשינה סיפא דקרא מרישא, מלשון אל תוכח לץ וכו' הוכח וכו' הל"ל ג"כ תוכח לחכם וכו' בתי"ו הציוו אמנם כיון שאם יוכיחנו בדברי ריבות וחרפות, ישנאהו להמוכיח, ושוב לא יוכל להוכיחו פעם אחרת, אבל אם מוכיחו בדרך האהבה וכבוד יאהבהו, וגם פעם אחר יוכל להוכיחו, לז"א הוכח לחכם וכו' בלשון המקור שמשמש בכל זמן, וז"כ התורה הוכח תוכיח את עמיתך וכו' ודחז"ל אפי' מאה פעמים ר"ל דהמקור עם הפעולה הוכח תוכיח הייני תוכיח אותו באופן זה שתוכל לחזור ולהוכיחו גם בפעם אחר, דהיינו את עמיתך, שתחשבהו עמיתך לך, ובוש אתה על חטאו, אבל לא תשא עליו חטא, ר"ל לא שתטול משא החטא עליו לבד לקראו לץ וחוטא, וכיו"ב דברי גנאי, אבל תשתתף את עצמך עמו, לאמור לו שהוא עמיתך, ואין זה כבודו, ויאהבך, ותוכל לחזור ולהוכיחו פעמים הרבה, וכן נהג אהרן, עולה לא נמצא בשפתיו להוכיח בדברי ריבות, אבל בשלום ובמישור הלך בדברים רכים באופן זה רבים השיב מעון כי שמעו לו, שהיה נוח לבריות, לרצותם ולקרבם לתורה, משך לבם בנחת וברצון, וז"ש שפתי צדיק ידעון רצון פי' מחבבים כמו בועז מודעתינו וכן כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' וגם פי' לפעמים לשון עונש וצער, כמו ויודע את אנשי סכות, ואמר שפתי צדיק ידעו"ן רצין, הצדיק מחביב לסוכי"ח לחוטא מומו ועונשו, בדרך ריצוי וחיבה בשפתיו, כמו שעשה אהרן כנ"ל, וידוע אז"ל כי שם יעקב מורה על מדריג' הפחותה אה אין עושין רצינו ש"מ, ושם ישראל יכונה שבחם, אם עושין רצש"מ, ישראל אשר בך אתפאר, וזה נ"ל כוונת הפ' בישכ' ולא אות' קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ותמ' להבין, אמנם ה"פ דשני חלוקות הן דבר והיפוכו, ולא כפל ענין במילות שונות, וה"פ בזמן כי לא אותי קראת, שאין אתה פונה אלי ואין עושין רצש"מ אזי שמך יעקב, אבל בזמן כי יגעת בי שכל יגיעתך ומגמתך רק בי הוא עושין רצש"מ, אזי שמך ישראל, והנה ר"פ ויקרא אל משה אז"ל ויקרא לשון חיבה לשון שמשתמשים בו מה"ש שנאמ' וקרא זה א"ל זה וכו' ע"ש, וא"כ ודאי גם משה טוב עין הוא כן עשה לישראל כשבא להזהירם ולכרות עמהם ברית על קיום התור' שפתי צדיק ידעון רצון בדברי ריצוי וחיבה קראם, וכמו שבא בענין פנים בפנים דיבר ד' עמכם וכו' וגם במחלוקות קרח נהג א"ט כן שאמר להם המעט מכם כי הבדיל ד' ולפי"ז נ"ל דה"פ כאן ויקרא משה בקריאה של חיבה אל כל ישראל, ר"ל אל כל א' מהם קראם בשם ישראל המורה על חשיבותם וגדולתם, ויאמר אליהם באמירה רבה שמע ישראל וכו' כולכם כאיש א' חביבין אתם ערש"מ היום כן ושמרתם לעשותם תמיד עכ"ד קדשו של אאמ"ו הג' ז"ל:

ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום איתא בגמ' מה היום אתם חיים אף לעתיד אתם חיים מכאן שתחיית המתים מן התורה ונרא' דאיתא בגמ' שאל מין אחד לר"ע הלא כתיב בתורה אחרי רבים להטות אמאי אין אתם עובדים עבודה זרה וראיתי בספר אחד תירץ על קושי' המין דהנה קיי"ל כל העומד נשרוף כשרוף דמי וא"כ הכא נמי כיון שהקב"ה יחיי' המתים לעתיד לבא אמרינן נמי כל העומד לחיות כחי דמי וממילא לא קשה קושית המין דאם אנו חושבים המתים מאברהם אע"ה עד הווה אנו מרובים מעובדי עבודי זרה אשר לא יקומו בתחיית המתים וזה מרומז כאן ואתם הדבקים בד"א וא"ת אמאי אין אנו הולכין אחר הרוב ועובדין עבודה זרה ע"ז אמר חיים כולכם היום מה היום אתם חיים אף לעתיד לבא אתם חיים ר"ל שתקוימו בתחית המתים א"כ אתם הרוב וז"כ המסורה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום המן הרשע אמר שישראל הו' מפוזר ומפורד בין העמים כקושית המין כיון שנתפזרו בין האומות א"כ ממילא בטיל' הן ברוב וע"ז אמר המסורה ישנו פה וכו' ואת אשר איננו פה עמנו היום ר"ל גם המתים אשר כבר איננו עוד בחיים ג"כ נחשבים ממילא אנו הרוב ובזה י"ל המסורה ג"פ ואתם, ואתם הדבקים בד"א ואתם פרו ורבו ואתם תהי' לו ממלכת כהנים ולפי הנ"ל א"ש ואתם הדבקים וכו' וא"ת אחרי רבים להטות עז"א חיים כולכם היום אף לעתיד לבא וממילא ואתם פרו ורבו ואתם הרוב וא"כ שפיר ואתם תהי' לי ממלכת כהנים - עוד י"ל הכוונה עפ"י מה דאית' בגמ' ברכות אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה וק' דמשמע דע"י זכירת יום המיתה בודאי מנצחו וא"כ למה אמרו מתחילה יקרא ק"ש וי"ל משום דאם יזכור לו יום המיתה יהי' עצוב ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכן פי' המפורשי' החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים דהיינו אם יפתך יצרך אז ינצחו ע"י חיים דברי חיים התורה וק"ש אבל לא במות וא"כ מי שרוצה לדבק א"ע בהקב"ה אז צריך לנצח אותו ע"י חיים וז"כ הכ' ואתם הדבקים בד"א אז חיים כולכם היום צריכי' לנצחו ע"י חיים מאאמו"ר הנ' זצוק"ל: פ' ואתחנן פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכו' ופן תשא עיניך וכו' ונדחת וכו' ועבדתם אשר חלק ד"א וכו' תחת כל השמים ואתכם לקח ד' ויוצי' אתכם וכו' ותמו' מדוע פלגינהו בתרתי בבא, ב' תחיל' אמר תשחיתון ואח"כ ונדחת, ועוד אשר חלק תמו' והל"ל להאיר להם, ד' המשך ואתכם לקח ד' וכוי ונ"ל דאאמו"ר הג' זצ"ל כ' במד' ויקרא הק' כתי' א"ר להטו' מ"מ אין אתם משוים עמנו לעבוד ע"ז, ונ"ל תי' דאית' בפסחים ר"פ האשה ישראל קנין א' שנא' עם זו קנית ונ"ל ז"כ רש"י ב"פ פנים בפנים וכו' הלוקח עצמו מדבר עמכם, ותמו' דהל"ל המוכר עצמו, אבל א"ש שאנו קנין לד', וזכה בנו ע"י שגאלנו ממצרים, וגם נתן לנו רכושם, וא"כ הוא הלוקח, עם זו קנית דייק', והש"ס בב"ק ב"פ הפרה פריך ונחזי אי דמי' כדי' לכדי' וכו' אלמא דתלי' בדמי המקח, אף נגד הרוב, אי דמי נכסת' לנכסתי, וא"כ לק"מ א"ר להטות, כיון דקנה אותנו ד' בדמים מרובים כדי לקבל אלהותו, וזהו לדעתי אנכי ד"א, וא"ת א"ר להטות, לז"א אשר הוצאתיך מא"מ, ושם נאמ' ולקחתי אתכם לי לעם דייקי, אני הלוקח אתכם בדמים, עם זו קנית בדמי הפדיון נגד הרוב וכו' עכ"ד, וזה"ש פן תשחיתון דייק' דרך השחתה בלי שום טענה ועשיתם לכם פסל כמו בל תשחית דדווק' דרך השחתה כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ד' אליכם בחורב, וא"כ הוא רק להכעיסו, לז"א על ע"ז באופן זה, ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ור"ל כמ"ש בסמוך אח"כ השמרו לכם וכו' ועשיתם פסל תמונת כל דייק' על אופן הנ"ל דרך השחתה ועשיתם הרע בעיני ד"א להכעיסו דייקי העידותי בכם וכו' כי אבד תאבדון וכו ואח"כ אמר על ע"ז באופן ב' ופן תשא עינך השמימה וכו' ונדחת דייק' ולא דרך השחת' ועבדתם בטענה אשר חלק ד"א אתם לאלוהות לכל העמים תחת כל השמים ולא מנען מלטעות וכמו שכתב רש"י והאמר א"כ א"ר להטות לז"א הראי' נגד זה ואתכם לקח ד' דייקא אתם קנוים לו בדמים הרבה והו' ויוי' אתכם מכור הברזל ממצרים רק ע"מ כן להיות לו לעם נחלה תמיד כיום הזה דייקא כמו היום וכמ"ש ולקחתי אתכם לי לעם וזהו נמי ב"פ שמות והוצאתי והצלתי וגאלתי וכו' מתחת סבלות מצרים וברכוש כמ"ש רש"י ובזה ולקחתי אתכם לי לעם קנוים אתם לי והייתי לכם לאלקים דייקא וידעתם אני ד"א ולא אחר המוציא וכו' וה"ט שהזכיר כאן מכיר הברזל ולא במק"א אמנם ע"ז באופן א' הנ"ל תבנית כל בהמ' באדמה וכו' במים מתחת לארץ לק"מ א"ר להטות דדעת שוטים אינה מן המנין ליחס אלהות לעץ ואבן ובע"ח השפלים והו' בלתי טעם רק להכעיס כיעסוני בהבליהם דייקא לז"א כנ"ל ושמרתם מאד מאופן זה והראי כי לא ראיתם כל תמונה אבל פן תשא עיניך וכו' כל צבא השמים וכו' דייקא שהם גם כן שכלים נבדלים ונדחת בטענה אשר חלק וכו' לכל העמים וא"ר להטות לז"א ואתכם לקח ד' וכו' ואזלינן בתר דמי המקח נגד הרוב כנ"ל עכד"ק של מרן אבי הג' זצוק"ל:

ובקשתם משם את ד"א ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך וקשה דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד ונ"ל עפ"י מא"זל כתיב מי כד"א בכל קראינו אליו וכתיב דרשו ד' בהמצאו כאן ביחיד כאן בציבור ויחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ואיתא בילקוט פ' אחרי שביוה"כ השטן עצמו מלמד סנגורי' לפני קב"ה על ישראל ואמר רבש"ע יש לך עם א' בארץ דומה למה"ש מה מה"ש וכו' נקיים מכל חטא ושלום ביניהם כך ישראל והקב"ה שומע עדותו מן הקטיגור שלהן ומכפר כל עונותיהם ורש"י פ' וירא פ' וסעדו לבכם ולא לבבכם לפי שמלאכים היו ואין להם יצה"ר ב' לבבות וכו' א"כ בר"ה עדיין כל א' מישראל יש לו ב' לבבות עד יוהכ"פ שעושים שלום ביניהם וכולם בלב א' כובשים את היצה"ר ע"י סיגוף ועינוי נפש וכמו שכתב זובח תודה וכבדונו ודרז"ל זה הזובח יצרו ומתוודה עלי' כאלו מכבדו להקב"ה בשני עולמות א"כ ה"פ ובקשתם משם את ד"א בכל זמן תהיו נענים כמ"ש מקודם כד"א בכל קראינו אליו והיינו בציבור אבל ביחיד ומצאת דייקא בהמצאו בהיותו קרוב ואימתי הוא זה כי תדרשנו בכל לבבך בשני יצריך זהו בר"ה ואח"כ ובכל נפשך ר"ל ביוהכ"פ במסירת נפש כמו שכתב תענו את נפשותיכם ואז אין להם שתי לבבות אלא דומים למה"ש כנ"ל:

לא תוסיפו וכו' אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו וכו' מצות ד"א אשר אנכי וכו' תמוהא הכפל והשינוי וההמשך עיניכם הרואות וכו' וגם אשר הלך וכו' הול"ל אשר זנה וכתב אאמו"ר הג' זצ"ל דהרמ' בהל' וסו"ת מנה אנכי ד"א למ"ע ממנין תרי"ג ובה"ג ורמב"ן פליגו דזהו שורש ויסוד האמונה ותורה כילה אין למנות במ"ע וא"כ לדידהו ע"כ להוסיף מצוה א' אחרת תחת אנכי ואיתא במכות תשורה גימטריא תרי"א צוה משה אנכי מפי גבור' שמענו וז"ש לא תוסיפו וכו' אשר אנכי מצוה דייקא על מנין תרי"א מ' ולא תגרעו וכו' את מצות ד"א דייקא מצות אנכי ד"א ואיכא תרי"ג וה"ט אשר אנכי מצוה אתכם דייקא ר"ל ודאי מצד עצמו אין למנות עיקר האמונה במ"ע אבל להיות כי משה הזהיר וצוה ע"ז הרבה ומצוה לשמוע דברי הנביא והביא ראי' לזה כי בע"ז למען תפוס וכו' בלבם כתיב וטעמ' נ"ל אף דגם ג"ט וש"ד חמורים כמותו מ' דזה מפי הגבור' שמענו חמיר אמנם אם אינו בגדר מצוה א"כ גם אינך חמירו טפי שהם מצוה ויש עליהם שכר בקיומם ואם כן אתי שפיר עיניכם הרואות כי כל איש אשר הלך אחרי בעל פעור אף שלא עבדו עדיין בפועל השמידו וע"כ דאמונה מצות ד"א גם כן ממנין המצות וכיון דמפי הגבורה שמענו לכן חמיר טפי ודו"ק עכד"ק: ותקרבון ותעמדו תחת ההר וההר בוער באש נ"ל עפמ"ש תו' בשבת פ"ח זה לשונו כפה עליהם וכו' אף שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהי' חוזרים כשיראו האש הגדולה וכו' וזה שכתב ותקרבון קרבתם את עצמכם והקדמתם נעשה לנשמע ומכל מקום ותעמדון תחת ההר דייקא וה"ט מ' וההר בוער באש - גם זה ממרן אבי הגאון זצוק"ל:

וידבר ד' וכו' קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול וכתב אאמו"ר הג' זצ"ל דה"פ לראי' דקול ד' הייתם שומעים וידבר ד' בעצמו אליכם דהרי ראיתם הקול וכמ"ש רואים את הקולות וע"כ קול ד' כי' זה דאל"ה אי אפשר לראות הקול והרי לא ראותם כל תמונה - ענ"ל שלא יאמרו אף שלא ראו כל תמונה מכל מקום הוא גוף וגוי ח"ו רק שהם לא זכו לראותו לז"א קול דברים אתם שומעים והרי למ"ד בפ' חלק נפלו מחנה סנחרב ע"י שגילה להם אזן ושמעו קול שירת מה"ש ומתו וא"כ אתם שומעים קול ד' מדבר אליכם ואתם מזוככים ומכל מקום ותמונה אינכם רואים וז"ש לקמן בסמוך השמע עם קול אלקים מדבר וכו' כאשר שמעת אתה ויחי וז"ש בפ' יתרו ועתה אם שמיע וכו' בקולו דייקא עי"ז והייתם ני סגולה מכל העמים דייקא שיאמרו עליכם מי גוי גדול וכו' השמע עם קול אלוקים מדבר וכו' וכמובן ודו"ק עכד"ק:

השמר לך וכו פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' תמיהא דהל"ל הדברים שר שמעו אזניך ונ"ל דבס' יד יוסף פי' ב"פ וכה"ע רואים את הקולת פירש"י רואים את הנשמע ופי' דהנה ידוע דחוש הראי' מתפעל יותר אצל האדם ממה שיתפעל חוש השמע כי אף אם ישמע אדם איזה דבר לא יעשה בו רושם כמו את אשר יראה בעיניו אמנם הדבר היוצא חוץ מהיקש הטבע לגמרי והוא דבר נפלא מאד אף אם לא יראה מתפעל בו גם חוש השמיעה שיהי' הענין ההוא חקוק על לוח לבו וכמ"ש בחולין פ' המקשה תרי' תמיהי מדכר דכירי והיות שענין הקולות הי' דבר נפלא מאד לכן אמר וכל העם רואים את הקולות ופרש"י שרואים את הנשמע שחוש השמיעה הי' מתפעל אצלם כמי חוש הראוי' ע"ש ועפ"ז פרשתי מאמר דהע"ה פלאות עדותיך ע"כ נצרתם נפשי דאז"ל גרס' דינקתא דכירי ומתקיימת דיותר לסיבה זו כי שכל הקטן מתפעל מאותו דבר שלומד והוא פלא אצלו לכן זוכרו וז"ש פלאות עדותיך וסיבת היותם פלאית היא הנותנת וחייבת שנצרתם נפשי כי מתוך כך שנפלאו ממני נרשמו בנפשי ולא שכחתים שיב מצאתי שפי' מהרי"ט כן עי' בטל אורות בהקדמה ובכלי חמדה ר"פ יתרו וז"ש כאן פן תשכח את הדברים דייקא אשר ראו עיניך דייקא לא אשר שמעו אזניך כי איני דומה שמיעה לראי' אבל העם רואים את הקולות כתוב הטבע מסייע לך שלא תשכח אותם הדברים שראו עיניך דייקא ר"ל לענ"ד לפי די"ל והעם רואים את הקולות לא ראיי' העין קאמר אלא ראי' לביות כמ"ש לבי ראה הרבה חכמה לז"א הדברים אשר ראו עיניך כנ"ל ותחילת ה"פ כפילות השמירה פרשתי דודאי עיקר שמירת אדם הוא לנשמתו שלא תתלכלך בחטא אבל הגוף אין צריך שמירה כל כך ואין אדם נוקף אצבעו אא"כ נגזר וכו' אלא שמחויב לשמור עצמו מעט והכל ביד"ש חוץ מיראת שמים וכתיב שומר פתאים ד' והנה אז"ל כל מקום שנאמר רק מיעוט הוא וז"ש רק השמר לך ר"ל לגופך תשמור מעט אבל ושמור נפשוך מאד ר"ל את הנשמה תשמור מאד כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וצריך שמירה מעולה מאד שיב מצאתי בס' יב"ש והוסיף שם הגאון עוד וז"ל והנה אזיל הלואי שיהי' מ"ש עליכם כמור' בו"ד יר' עפ"י מאז"ל ג' שותפים באדם הקב"ה ואו"א והנה בחלק בו"ד כל אדם לעצמו ירא שלא יפגום ב"א מאיכיותיו אבל אין חושש אם הוא פוגם בנשמתו דהוא חלק שמים וז"ש הלואי שיהי' מורא שמים עליכם ר"ל החלק שיש לכם מן השמים הוא הנשמה כמורא בו"ד כלומר שיש לו על חלק בו"ד וזהו שרמזו חז"ל ולא תהא כהנת כפונדקת הנשמה נקרא כהנת כמ"ש בזוה"ק ובת איש כהן והגוף בעוה"ז כאורח נטוי ללון עכ"ד מרן אבי דג' זצוק"ל:

ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים וכו' נ"ל לפרש דאית' כשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן ועל אותו שעה נאמר אני אמרתי אלקים אתם חירות מיצה"ר כמו המלאכים וכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ונעשו אז ישראל כולם מרכבה לשכינה כמו האבות שאז"ל הן הן המרכבה לשכינה ואית א' מכינוי השכינה הוא הר ד' ההר הטוב וכן היה באמת כיון דההר נתלש ועלה למעלה על ידי השראת שכינה עליו בשביל קדושת ישראל ונמצאו הן המרכבה לשכינה וזה"ש ותקרבון סמוך להר סיני ופסק יצה"ר ותעמדון נעשותם כמלאכים שנקראים עומדים תחת ההר ר"ל מרכבה לשכינה ההר הטוב הר ד' הידוע וההר בוער באש עד לב השמים כי ז' רקיעים הם למעלה טונ"ל דאיתא בסוכה יצה"ר נדמה להר וגם המשילו אותו לאש בוער כמ"ש עמרם חסיד' ניר' בו' עמרם ותחת פירושו הוא במקום כמו התחת אלקים אני וכיון דכשעמדו ישראל על הר סיני פסק מהם יצה"ר לז"א ותקרבון לפני הר סיני ותעמדון תחת ההר ממש שנסתלק מעליכם היצה"ר ונשארתם במקומו לפי שההר הוא יצה"ר בוער באש ונדחה מפני קדושת הר סיני שעליו השכינה בראש ההר כאש אוכלת היא אש אוכלה אש כנ"ל ואאמו"ר הג' זצוק"ל כתב ז"ל וההר בוער באש עד לב השמים ור' כי ז' רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות נמצא זבול היא האמצעי הוא נקרא לב השמים באמצע השמים ואז"ל בחגיגה י"ב זבול שבו ביהמ"ק בנוי ומזבח ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן וכו' ונראה לי שהוא מכוון נגד בית המקדש של מטה שהוא באמצע הארץ בטבורה של עולם ונ"ל דז"ש בפ' שמות בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים על ההר הזה עבודה ממש בקרבנות ע"ל ה"הר ה"זה דייקא כיון שהגיע ההר עד לב השמים ודו"ק עכד"ק זצוק"ל:

שלהי מס' ברכות ת"ר כשנכנסו רבותינו בכרם ביבנה הי' שם ר"י וכו' פתח ר"י בכבוד התורה ודרש הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם וכוי וכי אותה היום ניתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף מ"ם שנה הי' אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכ"י כיום שנתנה מהר סיני וכו' ויל"ד לפי"ז בפ' שלאחריו ושמעת בקול ד"א וכו' אנכי מצוך היום זה היום ל"ל ולענ"ד לולי דברי כ"י נ"ל לפרש בפשוט עפ"י מאמר ר' שמלאי שלהי מס' מכות תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני שנא' תורה צוה לנו משה וכו' כמינין תורה תרי"א מפי משה אנכי ול"י לך מפי הגבור שמענו ואז"ל תורה מגילה מגילה נתנה ר"ל כל המצוה חוץ מיו"ד הדברים נצטווה משה לפרקים במשך הזמן מ"ם שנה ולבסוף מ"ם שנה נגמרו התרי"ג ובפ' יתרו אמר הקב"ה ועתה אם תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וכו' נ"ל מלבד אנכי ד"א תרי"ב מצות הן לז"א אם תשמעו בקולי דבור אנכי ד"א ושמרתם את בירותי שאר תרי"ב מצות והייתם לי וסגולה מכל העמים וכו' וא"כ שפיר קאמר משה לישראל סוף מ"ם שנה היום הזה להיית לעם לד"א כמ"ש והייתם לו סגולה מכל העמים היינו ע"י ושמעת בקול ד"א רצה לומר אנכי ולא יה' לך ששמעת מפי הגבורה בקול ד' אלקיך דייקא ועשית את מצותיו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום רצה לומר תורה צוה לנו משה ונמשכו ונגמרו היום, לכן היום הזה וכו' נהיית לעם לד' אלקיך אחר קבלת התרי"ג מצות וכמו שאמר אם תשמעו בקולו:

פן תשחיתון וכו' ועשיתם לכם פסל וכו' פן תשא וכו' נ"ל דטעות דור אנוש היה שמחמת גדולתו א"ז מכבודו ית' להשגיח בשפילים, לכך מסר ההנהגה לגרמי שמים וא"כ הזהירם על ב' מיני ע"ז תחילה על ע"ז ממש ועשיתם לכם דייק' מעשה ידי אדם וכו' תבנית בהמה וכו' כל רומש וכו' כל מיני בע"ח, וטעות כה"ג ל"ל שמסר ההנהגה להם, וזהו השחתה וכפירה גמורה, לז"א פן תשחיתון, והראי' לדחות זאת הקדים ושמרתם מאד וכו' כי לא ראיתם כל תמונה וכו' ואח"כ הזהיר יותר פן תשא עיניך וכו' כל צבא השמים שכלים נבדלים רוחניי' ונדחת דייק', ולא השחתה, אלא כטעו' דור אנוש, ועבדתם בטענה אשר חלק ד"א איתם לכל העמים תחת כל השמים, כי אין כבודו ית' להשגיח תחת השמים וחלק להם מכבודו ומסר להם ההנהגה, ובאמת אתם ידעתם כי זה שקר מוחלט ממה שאירע לכם ואתכם לקח ד' בעצמו ובכבודו דייקא, אני ולא מלאך, והראי' שהו' בעצמו הוציא אתכם מכור הברזל וכו' דייקא, ולא הי' אפשר כ"א ע"י ד' עצמו, דמצרים מלא כשפים שמכחושי' פמלי' של מעלה ול"ה יכול עבד לברוח, וה"ט שנקר' כור הברזל, וה"ט שזכר כאן דייק' שם זה כור הברזל ממצרים ולא במק"א, וא"כ משגיח הו' בשפילים גם כיום הזה כמאז להיות לו לעם נחלה להשגיח עליכם בפרטות כיום הזה ודוק:

ממרן אאמו"ר ז"ל כי אנכי מת וכו' אינני עובר וכו' השמרו וכו' ועשיתם פסל וכו' אשר צוך ד"א וכו' פרש"י שלא לעשות ותמו' דהכי הל"ל בקרא, ב' ק' הרי אף אם יעביר צריך אזהר' ע"ז, ג' פן תשכחו את בריתי וכו' ועשיתם פסל ל"ל להקדים שכחת ברית, הל"ל פן תשחיתין ועשיתם וכו' כמ"ש לעיל, ונ"ל דחז"ל דרשו את ד"א תירא לרבות ת"ח ומה ראו על ככה להשוות מוראם למור' המקום, וכתי' בפ' עקב וסרתם ועבדתם וכו' פי' רש"י כיון שפורש מן התור' הולך ומדבק בע"ז ותמו' איך תלי' זב"ז, ונ"ל לעיל כתיב ואתם הדבקים וכו' ראה למדתי אתכם וכו' חכמתכם וכו' ואמרו רק עם חכם וכו' ותמו' ההמשך וגם לשין ראה משמע שמבו' ראי' למ"ש מקודם, ונ"ל דאית' ברבה פ' ויקרא קו' המין כתיב א"ר להטות, ונ"ל לתרץ דאית' ביבמות י"ד דלולא הב"ק הי' הלכה כב"ש אף דב"ה רובא ב"ש מחדדי טפי, והו' מסבר' דרוב חכמה עדיפי מרוב מנין, וז"ל הג' ר' מנחם הבבלי בס' טעמי המצות שלו מ"ע כ"ח לנטות א"ר שנאמ' טעם מצוה זו לפי שרובו ככולו, ורובי הדיעות יסכימו כל האמת, ולא המיעוט, דייק' שיהי' הרוב שקולים בחכמ' ובירא' חטא, דאלף חסירי דעת אינם חשובים כ"א תדע שהרי ב"ד שטעו ועשה יחיד ע"פ ב"ד חייבין בקרבן ולא היחיד מדפטרו היחיד שאכל וחייבו הרבים שלא אכלו אלמא גרעים הם אף על פי שהם רבים ויחיד עדיף מניי' דפטור מקרבן וראי' זו תמוה להבין והל"ל ראי' מש"ס מפורש דיבמות הנ"ל בהדיא כן וצע"ל עלי' עכ"פ לק"מ דא"ר להטות דאנן מחדדי ורוב בחכמה עדיף אמנם עדיין יש מקום לבע"ד לומר שהם גם כן רוב בחכמה אבל ע"י שמירת חוקים יעידו ויאמרו שאנחנו חכמים יותר וממילא לק"מ וז"ש ואתם הדבקים בד"א וא"ת אחרי רבים להטות לז"א ראה למדתי אתכם וכו' הי' חכמתם לעיני העמים ואמרו רק עם חכם וכו' ואם כן הם רוב במנין ואתם בחכמה ואם כן אלו הי' משה עבר עמהם לארץ ישראל לא הי' מניחם לשכוח החוקים ומשפטים ולא הי' צריך אזהרה מע"ז דאין מקום לטעות לזה אמר אנכי מת אינני עובר וכו' השמרו פן תשכחו ברית התורה ולא תהיו רוב בחכמה ועי"ז ועשיתם פסל בטענה אשר צוך ד"א נ"ל אחרי רבים להטות וז"ש וסרתם ועבדתם וכו' פורש מן התורה ומדבק בע"ז וע"י לימוד התורה נתקיים אחדות ד' לז"א את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח אמנם לכאורה י"ל הרי הב"ק אמר הלכה כבית הלל אף דב"ש רוב בחכמה אבל ז"א דהתם זכו לזה על שהם שהיו ענוים יותר וי"ל א"כ ה"ט דאז"ל כל המתויהר כאלו עובד ע"ז ותמוהא אבל א"ש אם ישראל אוחזים בגסות ואו"ה ענוים יותר הדק"ל אף דאנן מחדדי טפי ואם כן יש לומר הכי אילו נכנס משה לארץ ישראל שהי' עניו מאד והיה מדריכם ג"כ בענוה אין מקום לטעות ולא צריך אזהרה אבל משום כי אינני עובר ואתם עוברי' וירשתם הארץ הטובה דייק' פן תשכחו וכו' ע"ד ורם לבבך ושכחת ושוב ע"י הגסות רוח ועשיתם פסל בטענה כאשר צוך וכנ"ל עכד"ק:

שמע ישראל וכו' אשר אנכי דובר וכו' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, נ"ל עפ"י מאחז"ל בקהלת רבה בפ' ראיתי את הענין אשר נתן אלקים לב"א לענות בו וכו' ר' אבו' אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושוכחה רבין בשם ר' יצחק וכו' לטובתו אדם לומד תורה ושוכח שאילו הי' אדם לימד תורה ולא שכח הי' מתעסק בתור' שתים ושלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ול"ה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה אינו מזיז ואינו מזיע עצמו מד"ת וכו' עכ"ל, ופרשתי עפי"ז כיונה הפ' תהלים קי"ט טוב לי כי עונתו למען אלמד חקיך, כדברי, רבון הנ"ל ממש דהשכחה טובה לאדם מצד זה, אמנם במנחות ד' מ"ג אית' וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביא לידי זכירה וזכירה מביא לידי עשיה וכו' הרי דזכירה מעלי לעשייה, וברבה שה"ש בפ' ישקני מנשיקו' פיהו ר' יהודא אומר בשעה ששמעו ישראל אנכי ד"א וכו' נתקע תלמיד תור' בלבם והיו למדים ול"ה שוכחים באו אצל משה ואמרו משה רבינו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר דבר אתה עמנו ונשמע וכו' חזרו להיות למדים ושכחים, אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמידו עובר וכו' עש"ה, ועפ"ז נ"ל טעם השינוי בפרש' זו ותאמרו הן הראנו וכו' ושמענו ועשינו, ובפ' יתרו ומשפטים אמרו נעשו קודם לנשמע, וגם מאי חזו באמת עמא פזיזא שהקדימו נעשה לנשמע מה שבחק הטבע הוא מן הנמנע וגם במה"ש תמוה להבין מציאות ענין זה בתחילה עושי דברו והדר לשמוע וכו' ועו"ק בפ' יתרו ועתה אם וכו' ושמרתם את בריתי וכו' ושמרתם בוי"ו ההיפוך מעבר לעתיד, ויותר הי' צודק לומר ותשמרו את בריתי בלשון עתיד ממש כמו שאמר אם שמוע תשמעו בקולי הל"ל ותשמרו וכו' אמנם נ"ל במד"ר פ' לך ס"פ מ"ד אית' לזרעך נתתי וכו' ר"ה ור' דוסתאי ב' ר' שמואל אומר אף מאמרו של הקב"ה מעשה שנאמ' לזרעך נתתי אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן אלא נתתי וכו' א"כ כיון שמאמרו ית' הוא מעשה לכן מלאכיו הם עושי דברו דייקא, כי בכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך והם מלאכי העשייה בדברו לעשות מעשה נבראים מה"ש ונעשה מעשה ההיא מיד ואותן מה"ש מצפים לשמוע קול דברו, וא"כ נ"ל זה הי' כוונת הקב"ה באמרו ושמרתם וכו' בוי"ו המהפך מעבר לעתיד אין נמשך על רישא אם שמוע וכו' דהל"ל אם תשמעו וכו' ותשמרו, אבל הוא תשובת התנאי, ור"ל אם תשמעו בקולי דייקא אז ושמרתם כבר את בריתי בשמיעת קולי דבורי הוא מעשה כנ"ל כי דברי לא ישיב ריקם, ולפי"ז כהוגן השיבו ישראל וכדברי הקב"ה ממש בשאלתו אותם ואמרו כל אשר דיבר ד' נעשה בודאי כן יהי' כן נעשה כי דיבור ד' מעשה היא כאמרו אם תשמעו בקולי ושמרתם וכו' אם מפאת שדבורו של הקב"ה הוא מעשה לפי שבודאי לא ישוב ריקם דברו ההוא אמר ולא יעשה וגם כבר נבראו בדיבורו מלאכים שלוחים לגמור הדבר ההיא בפועל, ואם מפאת כיון שלומדים מפי הקב"ה אין שולט שכחה והרי זכירה מביא לידי מעשה, לז"א ועתה אם תשמעו בקולי דייקא שלא ע"י אמצעי ודאי ושמרתם וכו' וכן השיבו כל אשר דיבר ד' נעשה בודאי ע"י הזכירה תמיד, אבל כאן בפ' ואתחנן הקדימו ואת תדבר אלינו וכו' הוצרכו לומר ושמענו ועשינו ולא עשיית קודם כנ"ל וא"כ ה"פ שמע ישראל וכו' אשר אנכי דובר באזניכם היום מפי דייקא תשמעו כמבוקשיכם וע"י שאני בשר ודם שולט שכחה לכן צריך ע"כ ולמדתם אותם בשקידה וע"י הלימוד תמיד ושמרתם לעשותם כאז"ל תלמיד גדול שמבו' לידי מעשה, ד"א משנים בעי' למעשה או הזכירה או התלמיד:

עוד יובן פ' ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם דבפ' נצבים כתיב כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ובפשוט הל"ל איפכ' תחילה בלבבך ואח"כ בפיך על הסדר תחילה הלב חושב ושוב הפה מדבר וכמו שכתוב רחש לבי דבר טוב ואחר כך אומר אני מעשי למלך ורש"י פי' כי קרוב אליך התורה נתנה לכם בכתב ובע"פ ולפירושי זה יותר קשה דהא ודאי בפיך תורה שבע"פ משמע ובלבבך תורה שבכתב וכמו שכתוב בעל מג"ע בספרו דתורה שבכתב תחילתו וסופו ל"ב למ"ד דישראל ב' דבראשית וכו' ותורה שבע"פ תחילתו וסופו פ"ה מ' דמאימתו מ"ם דבשלום סוף מס' עוקצין וזהו בפיך וזהו בפיך ובלבבך ודפח"ח וע"כ בסדר הלימוד להקדים ה"לב תורם שבכתב ליפה תורה שבע"פ והל"ל בלבבך ובפיך לעשותו אמנם נ"ל עפ"י אז"ל במס' עירובין ובע"ז לגמור אינש והדר לסבר לכן א"ש כי קרוב אליך וכו' לעשותו צריך תחילה לגמר בפיך ואחר כך לסבר בלבבך בסדר זה קרוב הדבר לעשותו ולא בהיפוך וזה"ש כאן שמע ישראל וכו' תחילה ולמדתם אותם לגמר בפיך ואחר כך ושמרתם זו משנה בלבבך לסבור ועי"ז לעשותם גם הכוונה ולמדתם אותם וכו' עד"ה אותי עזבו ותורתי לא שמרו ואז"ל הלואי אותי עזבו רק אילו תורתי שמרו המאור שבה הי' מחזירים למוטב לז"א ולמדתם אותם היום אחר חטא העגל בע"כ ללמוד התורה וע"י המאור שבה ושמרתם לעשותם גם הכוונה להיות הדורות במשך הזמנים מתמעטים בהשגת התורה כפי ריחוק מהמקור המקבלים ראשונים כאז"ל אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכמו שהעוף של האילן שהוא רחוק מן השרש יניקתו מועטת כפי ריחוק המקום עי' מזה ביערות דבש לזה אמר כאן שמע ישראל וכו' אשר אנכי דובר באזניכם היום ואתם המקבלים הראשונים ויניקתכם משורש האילן בהשגה מרובה לכן ולמדתם אותם בשקידה, שעי"ז ושמרתם לעשות יהי' שמורים בלבבכם כנ"ל:

ואמר ד' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב וכו' לא את אבותינו וכו' כי אותנו וכו' נ"ל דמהרי"א פי' כוונת משה הי' בזה לדחות טענה שלא יאמרו שלא נתנה תורה אלא לאותו דור המדבר בלבד שקבלוה בסיני ושאר הדורות לא היו מחוייבים בה עש"ה ונ"ל לבאר יותר דחיית טענה זו כי באמת קשה אחר שכבר הקדימו תחילה לומר נעשה למה הוצרך ד' לכריתות ברית בפ' משפטים אמנם נ"ל פשוט אמירתם נעשה הו' רק על תורה שבכתב כל אשר דיבר ד' נעשה הוא תורה על הלוחות חרות וכתיב אח כל הדברים האלה דיבר ד' אל כל קהלכם וכו' כל אשר דיבר ד' דייקא אבל על תורה שבע"פ לא אמרו נעשה לכן כרת אתם ברית וכמו שכתב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו' על פי דייקא ואם כן זה"ש כאן שמע ישראל המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום דייקא ר"ל לא על שבכתב הזהירם עתם כי סוף מ"ם שנה היה זה ואז כתב משה כל התורה ונתנה להם בכתב אבל שמע ישראל וכו' וכו' המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם דייקא מפה לאזן תורה שבע"פ שבזה לא אמרתם נעשה בתחילה אבל על זה ד' אלקינו כרת אותנו ברית בחורב כי על פי הדברים האלה וכו' ועוד י"ל גם על שבכתב הוצרך שפיר לכריתת ברית לפי שאמרו י"ל על עצמם לבד קבלו כן ולא על זרעם, אבל ע"י כריתת ברית שאח"כ כל הדורות היו בכלל וכמ"ש לעברך בברית ד"א וכו' ואת אשר איננו אתנו פה היום הרי שעל דורות הבאים הי' הבריח, ועוד הרי הרבה מצות שאין נוהגין אלא בארץ ישראל, והדור מקבלי התורה עצמם הרי לא באו כלל לא"י אלא מתו במדבר במשך מ"ם שנה, וע"ל ל"ה כריתת הברית עליהם, אלא על דורות הבאים, וזה"ש כדי שלא יפרקו עול בטענה שלא קבלוה עליהם דורות אחרונים את התורה ואמרם נעשה רק על עצמם היה, לכן אמר ד"א כרת אתנו ברית בחורב, ולא הוצרך בשבילם אחר שאמרו כבר נעשה, וגם אותן הרי מתו והרבה שלא נתנו אלא לבאי הארץ, וע"כ לא את אבותינו כרת ד' הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים א"כ אתם מושבעי' ועומדים מהר סיני ע"ו כריתת הברית בחורב הי' אתנו אלה פה היום כולנו חיים דייקא:

ואמר פנים בפנים דיבר ד' עמכם בהר מתוך האש, יל"ד טובא מאי עמכם הול"ל עמנו שהרי עד הנה כך היו דבריו שכלל א"ע עמהם באמרו ד"א כרת אתנו וכו' לא אבותינו וכו' כי אתנו אנחנו אלה פה כולנו חיים, ועוד תמו' דיבור לשון קשה הי' כמ"ש במס' מכות ד' י"א דכ' דבר אתנו האיש וכו' קשות, וכיון שאמר פנים בפנים פי' הרצון עליון ב"ה לא שייך לשון קשה ועוד סימן המקום שייחד בהר מיותר שכבר הזכיר כרת אתנו ברית בחורב והל"ל רק פנים בפנים דבר ד' עמכם שם, וגם מאי מתוך האש שסיים קרא, ועוד הרגיש הרמב"ן סו' התור' באמרו ותעלה על משה אשר ידעו ד' פנים אל פנים וכו' ומאי רבות' בזה הרי לכל ישראל נאמר שבח זה כאן פנים בפנים דובר ד' עמכם, ועוד תמו' לו על שינוי הלשון מפנים אל פנים לפנים בפנים, ועוד יותר תמוהנו לפמ"ש בזוה"ק ע"פ ואתם הדבקים בד' וכו' ולא כתי' לד' משום דאות ב' משמעו דביקות וחיבר יותר מהוראת אות למ"ד השימוש וכתוב כאשר ידבק אזור במתני איש כן הדבקתי לי את בית ישראל, וא"כ הרי השגת משה ודבוקותו יותר גדולה משל ישראל הי', ואיפכא הל"ל במשה ידעו ד' פנים בפנים, ובישראל הל"ל כאן פנים אל פנים דיבר ד' עמכם וצ"ע, לכן נ"ל דהן אמת פנים הנאמר אצל ד' הוא הרצון כמ"ש יאר ד' פניו אליך ישא ד' פניו אליך וכו' וכתי' ופניתי אליכם וכו' אבל מצינו ג"כ פני ילכו וכו' פנים של זעם וכתי' פני ד' בעושי רע וכו' וכתיב ושמתי אני את פני באיש ההוא וכיו"ב, וידוע ארז"ל על ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וא"ל אם מקבלים אתם תורתי מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם והק' תוס' בשבת ד' פ"ח אעפ"י שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו' שמא היו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצאה נשמתן, וא"כ נ"ל דהן הן דברי הפ' הכא וה"פ פנים בפנים ר"ל פנים של זעם דיבר ד' עמכם קשות, ובפנים אף שהי' כולו רצון שירד ה' על הר סיני ונגלה שכינתו עליהם וכבר קבלו ברצון נעשה ונשמע ועכ"ז דיבר ד' עמכם קשות והראה לכם פנים של זעם, בהר דייק' שהתרה בכם עם ההר שכפה עליכם בתנאי הנ"ל שם תהי' קבורתכם ושמא בטענה זו יעלה על דעתיכם ח"ו שלא לקיים התורה דמודעה הי' ואונס פטור, לכן אמר משה לא כן הוא אלא מתוך האש וכנ"ל ודו"ק - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

בע"ז ד' ה' אר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו כמו שלא באנו לעולם, למימר' דאי לא חטאו ל"ה מייתי ולפי שהן חיים לעולם וכ"ז שהן קיימין אין אנו חשיבין כלום, מיתבי מי יתן והי' לבבם זה להם לבטל מהם מה"מ א"א שכבר נגזרה גזיר' הא לא קבלו ישראל את התור' אלא כדי שלא תהא אומ' ולשון שולט' בהן שנאמ' למען ייטב להם ולבניהם ע"ז, הו' דאמר כהאי תנא דתני ר' יוסי אומר לא קבלו ישראל התור' אלא כדי של"י מה"מ שולט בהן שנא' אני אמרתי אלוקי' אתם, וכו' חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון, ור' יוסי נמי הא כתי' למען ייטב להם וכו' ע"ט טובה הוא דהי' הא מית' איכ', ור"י א"ל כיון דליכ' מיתה אין לך טוב' גדולה מזו וכו', ונ"ל טעמ' דרבנן שלא פי' ג"כ כר"י בזה משום דקרא הקדים מאמרן של ישראל ועתה למה נמות וכו' אם אית' כר"י הו"ל להבטיחם ולומר בהדי' מי יתן וכו' ליראה כל הימים למען לא ימותו, ועוד אי למען ייטב להם ולבניהם שלא ימותו קאמ' מאי לעולם שסיים קרא פשיט' דלעולם קאמר' ע"ש ברי"ף, ועדיפ' נ"ל במאי פליגי בפירוש' דקרא דאית' עוד שם ת"ר מי יתן והי' לבבם זה להם וכו' א"ל משה לישראל כפוי טובה בני כפוי טובה בשע' שאמר הקב"ה לישראל מי יתן וסי' לבבם זה להם הי' להם לומר תן אתה כפוי טובה דכ' ונפשינו קצה כו' בני כפוי טובה, דכ' האשה אשר נתת עמדי וכו' אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר מי' שנה וכו' ולא נתן לכם לב לדעת וכו' ועי' רש"י ותוס' בפי' כפוי טובה, והרי"ף הק' הרי הכל ביד"ש חוץ מויש וכו' ועוד הק' תו' לפרש"י שאף משה לא נזכר עד מ"ם שנה למה התרעם עליהם, ונ"ל בהקדים מקראי קדש בפ' זו ותאמרו הן הראנו וכו' ועתה למה נמות וכו' כי מי כל בשר וכו' קרב אתה ושמע ואת תדבר אלינו וכו' ושמענו ועשינו וכו' ויאמר ד' הטיבו אשר דברו מי יתן והי' וכו' ליראה אותי וכו' למען ייטב להם וכו' ויש להבין מ"ש ליראה אותי וכו' הל"ל טפי לאהוב אותי, ועוד מ"ש שמעתי את קול דברי העם וכו' משמעות העם הוא אין ערש"מ והרי אמר עליהם מי יתן והי' לבבם וכו' ונ"ל עפ"י מאחז"ל פר"ע בשע' שאמרו ישראל נו"נ יצא' ב"ק ואמר מי גילה רז זה לבני לשון שמה"ש משמשין בו שנאמ' ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו' והכוונה נ"ל פשוטה דמה"ש הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, וכן ישראל במעמד הנבחר שפסקה זוהמתן גדלה תשוקתן כל כך שאהבה מקלקלת השורה והקדימו נעשה לנשמע כמו מדריג' מה"ש מקדימין עשיי' לשמיעה היותם שכלים נבדלים קרובים אל ד' ושומעים מפי ד' קול דברו, כך ישראל שא"ל הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים הן המה"ש ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוט תשמעו בקולי דייק' כמו מה"ש שומעי קול דברו ושמרתם וכו' לכן ענו הם ואמרו כלשון מה"ש נעשה קודם לנשמע לאהבתן עזה וגודל התשוקה כנ"ל, אבל אח"כ חזרו ויראו לנפשם מהאש הגדולה ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה וכו' קרב אתה ושמע וכו' ואת תדבר אלינו וכו' הרי ירדו ממדריג' השכליים נבדלים מה"ש לשמוע בקול ד' בכח מפי ד' עצמו, לכן אמרו ושמענו ועשינו ולא נעשה קודם לנשמע כמה"ש מאהבה כי הגדר אהבה מחיוב למסור נפשו למות לשם הממית ומחיה, והם אמרו ועתה ולמה נמות וכו' דבר אתה עמנו וכו' ושמענו ועשינו היינו מיראה, לז"א וישמע ד' את קול דבריכם וכו' ויאמר ד' אלי שמעתי את קול דברי העם הזה העם דייקא כיון שירדו ממדריגת אהבה כמה"ש למדריגת היראה כנ"ל, ומ"מ הטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי דייק' באופן זה ושמענו ועשינו, ולפי"ז נ"ל טעמ' דר' יוסי הא דלא אמר הקב"ה למען לא ימותן משום די"ל למה נמות שאמרו הי' כוונת לבם ג"כ מאהבה שחפיצים לעבוד את ד', ואם כוונתם כן מאהבה ודאי הפי' במאמר הקב"ה למען ייטב להם גם ממה"מ דמקרי אילו לא חטאו ול"ה מייתי, אבל כיון דכתי' מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי ולא כתיב לאהבה אותי דקמי שמיא גליא ע"כ כוונת הקב"ה הי' למען ייטב להם הטבה הוא דהוי אילו לא חטאו אבל מיתה איכ', ולפי"ז תליא כוונת הקב"ה באמרו למען ייטב לך וכו' אי כרבנן אי כר' יוסי בכוונת ישראל דאילו היו משיבים ואומרים רבש"ע תן אתה מזה היה מוכח כוונתם כראשונה דבר אתה וכו' ולמה נמות וכו' ג"כ מאהבה הי' וגם לרבנן דר' יוסי הי' הפי' הטבה דלא מייתי כלל, אבל כיון שלא אמרו תן אתה לפי שהיה כוונתם רק ליראה אותי וממילא הטבה לבד קאמר, וזה"ש משה לישראל כפוי טובה בנו כפוי טובה וכו' האשה אשר נתת עמדי וכו' ר"ל ועי"ז הביא מיתה לעולם, ואתם יכולים הוו' לתקן זאת אילו השבתם רבש"ע תן אתה והי' מקיים למען ייטב לך דליה מייתי, בל אתם ג"כ כפוי טובה שהייתם סבורים פי' למען ייטב הטבה לחוד קאמר, לכן לא השיבותן אתה בני כפוי טובה שלא תקנתם המיתה דממילא הטבה לבד קאמר הקב"ה ומה"ט, אמרה בלשון דמשתמט לתרי אפין למען ייטב לך, וז"ל רש"י ואת תדבר אלינו התשתם כחי כנקיבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה וכו' הרי שהיה רע בעיני משה על שראה שאין עובדין מאהבה עי' מהרש"א ורי"ף שם:

אנכי עומד וכו' את דבר ד' ולא עליתם בהר לאמר ותמוה טובא מאי כי יראתם מפני האש ולא עליתם וכו' וכי מה"ט לא עלו בהר מיראתם מפני האש הא נאסרו בעלייה במצות הגבלה ועוד תיבת לאמר אינו מובן ורש"י וראב"ן פי' שמוסב על קרא הקודם פנים בפנים דבר ד' עמכם לאמר אנכי ד' אלקיך וכו' והרמב"ן פי' ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה וגם זה רב מהדוחק כי למה להם לומר כן וגם הרי כבר הקדימו כל אשר דיבר ד' נעשה ושוב נצטוו במצות הגבלה ע"כ כן קיימו שלא לעלות והברבנא"ל פי' שלמ"ד של לאמר הוא למ"ד הזמן כלומר כי יראתם מפני האש עם היות שלא עליתם בהר והיראה כשאמר השית"ב אנכי ד"א וכו' בזמן ששמעתם אותה האמירה היתה היראה וכו' עש"ה - והנראה לענ"ד באופן נאות בס"ד דהנה מי שדבק באהבת ד' בכל לבו ונפשו לא יניע לבבו מפני כל לא יראה ולא יפחד ומורא לא יעלה על ראשו כי הוא דבק במסירת נפשו לד' כמו ר"ע ששמח גם כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והוא יחד את ד' בשמחה אמנם ישראל במעמד הנבחר אף שנתעלו באהבה עזה להקב"ה כשעמדו בהר סיני ופסקה זוהמתן והקדימו נעש לנשמע מרוב התשוקה עכ"ז כתיב בהו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וכו' שנבהלו מרוב הקולות ומדברים המפחידים וזה הוראה שלא היו דבוקתם באהבה עזה כמות במסורת הנפש והראי' שהרי עד שהמלך במסיבו וכו' עשו את העגל ובמדרש פרש' כי תשא איתא שלא הי' ישראל עם הקב"ה אחר מתן תורה אלא אחד עשר יום בלבד ואח"כ שוב היו מהרהרין לעשות העגל וכו' ועיין בספר דורש לציון דרוש ה' ועוד במדרש א"ל הקב"ה אתמול אמרתם נעשה ונשמע והיום אמרתם אלה אלהיך ישראל ר' מאיר אומר אף לא יום אחד הי' אלא עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמט ובלבם מכוונין לע"ז שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' ועיין בספר אם הילד פ' כי תשא ולכן מורא עלה על ראשם מקולות וברקים ובחיי פ' יתרו בפסוק וידבר אלקים את כל הדברים האלה ז"ל יש לפרש לאמר על הנסתר שכל דברי השם יתברך יש בהם נגלה ונסתר ויבוא הדבור על הנגלה והאמירה על הנסתר וזה כטעם וידבר ד' אל משה לאמר ברוב המקומות שבתורה כי הגיד למשה הנגלה והנסתר עיי"ש בס' בא בארוכה ולפי"ז נ"ל דהא וודאי בזכות תלי' לפי גודל האהבה ודבקות האדם בד' משיג גם הנסתרות לד' אלקינו כי לא יכחד האב מן בנו האהוב לו את כל בית נכאתו ומגלה לו מסתורין שלו בסודות התורה ואין עליונים כמו שהשיג משה אשר ידעו פנים אל פנים לראות באספקלריא המאירה גלה לו הקב"ה העלם והנסתר אבל ישראל שלא הי' דביקותם עזה כמות באהבה גמורא עד שעי"כ יראו מפני האש והקולות כנ"ל מה"ט נמי אף שפסקה זוהמתן ונתעלו מן החמריות שהי' בם מקודם מ"מ עדיין לא זכו לעמוד בהר ד' ובסודו לגלות להם חלק הנסתר שבתורה גם כן מסתרים של הקב"ה רק חלק העלה לבד כנזכר לעיל שהוא נקרא דבר ד' ולא אמירה והנה הרב המורה כתב דירידה ועלי' יאמר בירידת האיש בעיון והיות האיש פונה במחשבתו אל ענין פחות יאמר ירידה וכשעולה לעיין בעולם העליון נקרא עלי' ומזה המין ומשה עלה אל אלקים כי מעולם לא עלה משה למרום אלא עלה עיונו באופן ההשגה וכו' ע"ש בהרב המורה ואם כן הפי' אנכי עומד בין ד' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ד' דייקא רק חלק הנגלה לחוד שמכונה בשם דבור אבל לא זכיתם לחלק הנסתר גם כן לפי שלא הייתם באהבה עזה גם בעת ההוא שאמרתם נעשה ונשמע ופסקה זוהמתכם כשעמדתם על הר סיני והראי' כי יראתם מפני האש ואלו אהבה במסירת הנפש הוא אין מקום מורא מפני האש ולכן לא עליתם בהר לאמר דייקא ר"ל בסיבת ההר שנפסקה זוהמתכם עכ"ז לא עליתם בעיון מושכלות בדבקות גמור לזכות גם לאמירה חלק הנסתר לאמור דייקא אלא לדבר ד' חלק הנגלה לבד כנ"ל ומה"ט הוצרך הכפי' גם על הנגלה אף שאמרתם נעשה ונשמע אבל ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו כנזכר לעיל שהרי יראתם מפני האש לכן פנים בפנים דיבר ד' עמכם ודו"ק מאאמו"ר הג' זצ"ל:

עוד יובן אנכי עומד בין ד' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ד' וכו' ותמוה עמדתי הל"ל בעבר ולא עומד בהוה, ונ"ל דרמב"ן פי' להגיד לכם את דבר ד', ר"ל קודם מתן תורה מן כה תאמר וכו' והגבלה וכו' וז"ל אנכי עומד וכו' כי הוא הי' עולה להך ושומע דברי השם ויורד ואומר להם עד שדבר ד' עמהם פנים בפנים, וזה רמז אל כל מה שנזכר בפרש' בחדש השלישי מתחילת כה תאמר לבית יעקב וכו' ויאמר ד' אליו לך רד וכו' עש"ה ולפי"ז פ' זה אנכי עומד וכו' ענינו שכן הי' מקודם הפסוק שלפני זה פנים בפנים דיבר ד' וכו' ובהיפוך מפי' ראב"ע שפי' אנכי עומד וכו' הוא על הסדר הכתוב תחילה הוא דיבר עמכם פנים בפנים ומאותו היום אחר מעמד הר סיני היותו אני עומד בין ד' וכו' ורמב"ן סיים עוד וז"ל והנכון בעיני שירמוז למה שפרשנו שם כי ישראל לא הבינו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהי' לך, ושאר הדברות משה הוא המגיד להם מה שיאמר השם וזהו להגיד לכם את דבר ד' לפרש להם כל דיבור ודיבור עכ"ל, וזהו דעת רמב"ן דלא כרמב"ם בס' המורה פרק ל"ג משני ועיי' בבחיו' פ' יתרו וס' מעשה ד' מזה, וכוונת רמב"ן נ"ל על לשון להגיד לכם דלשון הגדה בכ"מ הו' הרחבה ותוספת ביאור עי' ס' כלי חמדה פ' האזינו ע"פ שאל אביך ויגדך, ובס' ב"ל דרוש ל"ח ד' ז' מח"ש הגדה פירש ודקדוקי דברים וכאז"ל על ותגד לבני ישראל ע"ש, ובראב"ע פ' יתרו על ויגד משה וכו' הגדה בכל מקום דבר חדש, והיינו נמי תוספת ביאור [והאר"י בס' הגלגולים ד' ל"ד על בעל כנפים יגיד דבר פי' הגדה ברמז ובחשאי משמע ולז"א להגיד לכם לפרש להם דבר ד' ולהבינם שאר הדברות מלבד ב' דברות ראשונות, ולפי"ז נ"ל הרי אז"ל במ"ד חזיז על פסוק ישקינו מנשיקות פיהו ריב"ל ורבנן פליגי, רבנן ס"ל כל הדברים שמעו ישראל מפי הקב"ה שאחר כל הדברות כתיב ויאמרו אל משה דבר עמנו ונשמעה, וריב"ל אמר ב' דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה ומה עביד לקרא אין מוקדם ומאוחר בתורה אינו מדבר דבר אתה עמנו ונשמעה אלא לאחר שנים ושלשה דברות אנכי ול"י לך וכו' עש"ה, ומשמע דהיינו פלוגת' ראשונים הנ"ל ריב"ל ס"ל כרמב"ם ושאר הדברות לא שמעו מפי ד' כלל ורבנן ס"ל כרמב"ן כולם שמעו מפי ד', אבל ב' ראשונות הבינו מפי ד' כנ"ל, א"כ ה"פ על הסדר פנים בפנים דיבר ד' עמכם בהברת דברים והבנה תחילה שני דברות ראשונות זכיתם לכך, ושאר הדברות אנכי עומד להגיד לכם את דבר ד' שלא הבנתם בלב וביארתי אני לכם כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר ר"ל כי אמרתם לי שיראתם מפני האש כאמרם כי תאכלנו האש הגדולה וכו' ולא עליתם בהר כמ"ש קרב אתה ושמע ואל ידבר עמנו וכו' וגם עתה היום אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם את דבר ד' על בקשתכם כי יראתם מפני האש וכמ"ש לקמן ויאמר ד' וכו' ואתה פה עמוד עמדי וכו' אשר תלמדם וכו' ולענ"ד נ"ל ראי' לרמב"ם הנ"ל דשני הדברות ראשונות שמעו רק קול ד' בלא הברת דברים כלל, דקשה בקרא זה להגיד לכם את דבר ד' הל"ל את דברי ד' בלשון רבים, אבל אמר את דבר ד' היינו דיבור אנכי ולא יהי' לך בדיבור א' נאמרו כמרז"ל על פסוק כי דבר ד' בזה וכו' ס"פ שלח זו אזהרה ע"ז מפי הגבורה בהוריות ד' ח' ובפרש"י ס"פ שלח הרי אמר אנכי עומד וכו' להגיד לכם לבאר לכם את דבר ד' דייק' לפי שלא הבינו הברת דיבור בחיתוך אותיות בדברות ראשונות וכהרמב"ם הנ"ל גם נ"ל לפי"ז מובן היטב ענין הפסוק ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ומן הנמנע הוא לעשות קודם שישמעו, אמנם אחר שמצינו שישראל השיגו לשמוע קול ד' בכח בשני דברות ראשונות ולא השיגו הברת הדיבור בחיתוך אותיות היינו לפי שמשותפים בחומר הגוף ולא נזדככו ולא הבינו ברמז הקול מהו רצונו ודבורו אבל מה"ש הם שכלים נבדלים מחומר הגוף משיגים יותר גבורי כח המה עושי דברו לשמוע בקול דברו דייק' גם בשמיעת קול דברו לבד בלא הברת הדיבור בחיתוך אותיות המה משיגים ומבינים רצונו מהו דבורו ועושי דברו המה ע"ד מאז"ל די לחכימא ברמיזא וזה"ש אנכי עומד וכו' להגיד לכם דייק' את דבר ד' כנ"ל להבינכך הדבר בחיתוך אותיות כי יראתם וכו' ולא עליתם בהר לא נתעלה חומרוכם כל כך לאמר דייק' להבין ברמז הקול כמו מה"ש כנ"ל - עונ"ל דז"ל הגאון מו' אלי' ווילנא זצ"ל בחבקוק סי' ב' כתיב חזון ובאר וכו' פי' כמו תורה שבכתב ותורה שבע"פ שבתורה שבכתב הוא רמז גדול ותורה שבע"פ מבאר מה שבכתב וכמ"ש וידבר ד' אל משה לאמר דהיינו שהשם לא אמר למשה אלא הדבור כמ"ש בתורה ומשה הי' מבין הכל על בריו, אבל לישראל הי' אומר כל הדקדוקי' וטעמים שהם לא הי' מבינים על בריו מ"ש בתורה וזהו לאמר וכן הוא בכל הדבר כותבים ראשי פרקים וכותבים ביאור טל הדבר בפ"ע, והיינו מי שיודע הביאור א"צ לחזור אלא ראשי פרקים שהוא קדום וזהו באר חזון פי' ברמז ובאר על הלוחות וכו' עכ"ל ע"ש ועפ"י דבריו מובן כוונת חז"ל במד' איכה ז"ל כי מאסו תורת ד' צבאות זו תורה שבכתב ואת אמרת קדוש ישראל נאצו תורה שבע"פ וכו' ר"ל מתיבת אמרת משמע הביאור בתורה שבע"פ ובתנחומא אית' טעם על שכפה הקב"ה עליהם ההר כגיגי' וכו' משום תורה שבע"פ היה, אבל שבכתב קבלו הכל ברצון באמרם כל אשר דיבר ד' נעשה וכו' ע"ש וזה"ש כאן פנים בפנים רצון ברצון דיבר ד' עמכם תורה שבכתב ברמז כמשמעו הדבור כמ"ש בתורה אותה קבלתם ברצון כל אשר דבר ד' נעשה, אבל אנכי עומד בין ד' וביניכם להגיד לכם לבאר לכם דבר ד' לאמור בביאר תורה שבע"פ כי יראתם ולא עליתם בהר לאמר להבין ג"כ על ברי' תורה שבע"פ שנקרא אמרת קדוש ישראל שמבאר מה שבכתב לא נתעליתם כל כך להבין על בריו ביאור האמירה ברמז הדיבור, לכן אנכי עומד וכו' להגיד ולבאר לכם וכו' כנ"ל ודו"ק עכ"ד קדשו של אאמ"ו זצוק"ל:

ס"פ ואתחנן וידעת כי ד"א הו' האלקי' האל הנאמן שומר הברית והחסד וכו' ומשלם לשונאיו וכו' מבלי להאריך בדקדוקים, נ"ל לפ' הכפל וההמשך דהנה ז"ל ס' החיים מהג' חבירו של הרמ"א ר"ב ספ"י ובמד' משלי אית' רשע זה שמטיבין לו בעוה"ז לאדם נאמן שמקבל פקדון ביד קוביוסטוס א' וזורקו אחורי הדלת ותמהו בני ביתו על שלא הניחו בתיבה כדרך שאר הפקדנות והו' משיב אדם זה קוביוסטו' הוא ולשעה קלה יחזור ויבא ויבקש את פקדונו כדי לשחק כמנהג' ומה לי לטרוח ולהניח בתיבה בשביל זמן מועט כזה, כך רשע זה היום עושה המצוה והיום הו' בא וחוזר ומבקש את שכרו והקב"ה נותן לו כרצונו וכו', אבל הצדיק היום הו' עושה המצוה ולא היום הוא בא ליטול את שכרו רק יחפוץ שיהי' לו למשמרת עד בא קיצו עכ"ל ונ"ל להמתיק יותר משל מי שהבטיח לעני ליתן לו מתנה מרובה וכשבא לתבוע חלקו ומתנתו א"ל לך ושוב ומחר אח"ז הרבה בשוק האחרון אתננה לך, שוב אין מאמין בו שיתן לו מאום, וגם אם בא זה בשכרו ודוחהו מלשלם לו, כ"ש שיותר ירא שיפסיד את שלו כי שמ' הוא מהתל בו, וכל חפצו ומגמתו הוא רק שישלם לו על אתר, אפי' שיניח לו קצת מקרן ניחא לי' בהפסד קצת, יותר מבהרווחת זמן, כי אולי יופסד מכל וכל שכרו משלם כנ"ל וניחא לע"ד לתרץ בזה הקושי' גדולה שתמהו איך אפשר לשלם לרשע בעוה"ז שכרו מעוה"ב, הרי אז"ל יפה שעה א' מקורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז, ונ"ל כי הקב"ה עושה כרצון איש ואיש, ולרשע שאין מאמין על שכר עוה"ב אח"ז, הוא רוצה לותר מקצת שכרו וניחא לו רק טובות עוה"ז בשכרו ע"ד שאז"ל בוצינ' טב מקרא עי' רש"י ר"פ הכותב ודטבא לי' עבד לו הקב"ה ותיבת פניו פי' רצון כמ"ש ישא ד' פניו אליך ומניעת רצון נקרא סתירת פנים עו' בפתיחה לס' המקנה וא"כ ה"פ וידעת כי ד"א וכו' ה"נאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו וכו' ר"ל לאוהביו הוא נאמן לשלם שכר והם מאמינים אינם רוצים בשכר עוה"ז וקב"ה נושא להם פנים עושה כרצונם לטוב להם שומר להם הברית והחסד וכו' לא כן רשעים אבל ומשלם לשונאיו אל פניו בעוה"ז בעודו חי וה"ט אל פניו בשביל שהוא רצונו בכך להאבידו דייקא והל"ל להאבידם לשון רבים לשונאיו שפתח בהם אבל חוזר אשלום על תשלום שכר ור"ל שלכן פני שונאיו רצונם הוא לשלם להם מיד להאבידו דייקא בשביל יראתם שיאבד מהם לגמרי ורוצים הם טפי להפסיד קצת ממנו להאבידו דייקא רק לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו אם מעט מעט ונעשה לו רצונו ומשלם לשונאיו כרצון איש ואיש כיון שאין נאמן עליהם לזה אמר תו אחר שידעת כי כן מדתו של הקב"ה לכן ושמרת את המצוה וכו' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם דייקא כפירש"י ודו"ק כנ"ל: עוד נ"ל בהקדים הפ' בתהלים ס"ב אחת דיבר אלקים שתים וכו' ולך ד' החסד וכו' הנה ב"פ הקודם כאן כתיב וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וכו' נ"ל עפמ"ש בס' המורה פרק נ"ג משלישי ההבדל בין שלשה שמות חסד משפט וצדקה כי חסד לפנים משוה"ד ר"ל לגמול טוב למי שאין לו חק עליך כלל לכן כל טובה שתגיע מאתו ות' תקרא חסד חסדי ד' אזכיר ובעבור זה המציאות כולי ר"ל המצאת הש"י אותו הוא חסד אמר אמרתי עולם חסד יבנה ענינו בנין העולם חסר הוא ואמר בסיפור מידותיו ית' ורב חסד וכו' ומשפט הוא אשר חייב אותם הדין או טובה או נקמה יקרא שופט כמ"ש השופט כל הארץ וצדקה הוא ממוצע בין חסד ובין משפט לא שורת הדין ולא לפנים משורת הדין לא חייב ולא פטור ממנו רק ראוי ויושר הוא להשלים חק זולתו מפני מעלת המדות כרפוא' מחנן לכל לחונן יקרא צדק כמ"ש צדיק וישר הוא ומפני זה אמר בהשבת המשכון ולך תהי' צדקה כי כשתלך בדרך מעלות המדות כבר עשית צדק לנפשך המשכלות כי שלמת לה חקה וכן והאמין בד' ויחשבה לו צדקה רצה לומר מעלת האמונה וכן אמרו ע"ה וצדקה תהי לנו וכו' עש"ה ולפי זה נ"ל בקיום המ"ע תשלום השכר הוא חסד כי מי הקדימני ואשלם ואין לשום נמצא חק עלי' כלל רק חסד הוא נהמא דכסיפא אבל השכר על קיום הל"ת ראוי הוא ובשם צדקה יקרא ולא מן הדין ומשפט הוא ליתן שכרו על המניעה ומה"ט נ"ל דחה משה למה"ש בשעה שבקשו הם התורה בקיום הל"ת שבה מגניבה ורציחה וניאוף ונקמה ונטירה, דאילו מצד קיום המ"ע א"צ הנשמה לבא כלל לעוה"ז כיון דהשכר חסד הוא נהמא דכסיפא כנ"ל ואז"ל האי דאכיל דלאו דילי' בהית למסתכולו באפי' וא"כ ה"פ אחת דיבר וכו' שתים זו שמעתי ע' ול"ת בדיבור א' נאמרו לדחות עשה לל"ת כמ"ש של"ה ואיתא דמ"ע הם מצד אהבה ורחמים כהוראת שם הוי' ב"ה והל"ת הם מצד היראה ודין כהוראת שם אלוקים וזה"ש כי ע"וז ל"אלוקים רצה לומר שכר על הל"ת מה"ד בלא ב"שת הוא אבל ולך ד' ח"סד כי אתה תשלם כמעשיהו על המ"ע השכר הוא חסד גמור כנ"ל וזה"ש ויצוינו ד' לעשות וכו' ה"חקים האלה לי"וראה את ד"א לטוב לנו וכו' רצה לומר המצות ל"ת מ' היראה ונקרא חקים כנ"ל, באלו השכר הזה לטוב לנו וכו' ו"צדקה תהיה לנו כי נ"שמור וכו' דייקא כאשר ציונו שמורה זה ל"ת, השכר ר"אוי, ולא חסד גמור אבל וידעת כי ד' אלקיך וכו' הנאמן שומר וכו' ה"חסד לאוהביו וכו' על קיום המ"ע, שהן מצד האהבה השכר הוא חסד גמור עכ"ז נאמן ד' לשלם כנ"ל:

ושמרת את המצוה וכו' אשר אנוכי מצוך היום לעשותם לשון יחיד ואח"כ אמר והי' עקב תשמעון לשון רבים ואח"כ וברכך לשון יחיד ונ"ל בהפטרה השבוע כתיב גם אלה תשכחנה ואנכי לא וכו' ודרשו ע"ז והעתיקו התרגום ועל מעש' סיני כתב וז"ל דלמא מתנשי לי ית דאמר' בסיני נעבד ונקבל וכו' וגם הפייטן ביוצר לשבת נחמו יסד כן אשה עולת רחם האשכח להטיב כחך מאמר נו"נ אזכור בשור מלוכחך גם אלה תשכחנה וכו' ותמוהא ונ"ל דעוד תימ' מאי שייכות עגל לסיני להדדי ונ"ל דאיתא בס' זר זהב מדהקדימו נעשה לנשמע מוכח מעשה גדול ובמדרש איכה איתא אותי עזבו והלואי רק תורתי שמרו וזה דווקא אי תלמיד גדול שמביא לידי מעשה ה"נ המאור שבה הי' מחזירן למוטב וא"כ י"ל נמי תירץ על מעשה עגל ע"י עסק התורה ונ"ל ז"כ רש"י בס' עקב וסרתם ועבדתם כיון שפורש מן התורה הולך ומדבק בע"ז שנשאר חטא העגל וא"כ ישראל מסופקים בזה ואמרו שמא לא תשכח מעשה עגל מעשה דייקא [דמעשה גדול ומאור שבה מחזיר למוטב אמרו א"כ תלמוד גדול] משום דמעשה גדול ואמר ד' גם אלה תשכחנה ומשום דהלואי אותי עזבו וכו' דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה ומאור שבה מחזיר למוטב אמרו אם כן תלמוד גדול שמא תשכח לי מעשה סיני מעשה דייקא בנעשה ונשמע שזהו מעלתינו דווקא אי מעשה גדול ואמר ד' אנכי לא אשכחך ואם כן יש לומר על עשיית המצוה אחר השמיעה שכר מצוה בה"ע ליכא אבל על הקדמת נעשה לנשמע שהוא משום אהבה מקלקלת השורה משלם ד' גם שכר עוה"ז ע"צ אהבה וזה"ש ושמרת וכו' אשר אנכי מצוך דייקא מצווה ועושה על עבודה באופן זה היום לעשותם ומחר לשכר אבל והי' עקב תשמעון דייק' נשמע בסוף ושמרתם ועשיתם אותם מקודם נשמע והו' ע"צ אהבה אזי ג"כ ואהבך וברכך בעוה"ז:

להוריש גוים גדולים ועצומים ממך להביאך לתת לך וכו' וידעת היום והשבות אל לבביך ופירש הת"א יתודע יומא דין והנה קשה על סתם יום קאמר רק יומא וע"ז פי' יומא דין וי"ל ע"ד דרוש דהנה אות' בגמ' דאלי' הנביא בא אצל ר"ח א"ל לחזי לי מר משיח' היכא הו' וכו' כי אתא א"ל אימתי אמר מר א"ל היום אם בקולו תשמעו ואתי שפיר להוריש גוים גדולים לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה ועל זה קאמר וידעת היום היינו וידעת באיזה יום יבוא אם והשבות אל לבבך היינו אם תשובו ושפיר פירש התרגום יתודע יומא דין ר"ל יום שיבוא משיח אבל הוא רק אם והשבות אל לבבך: וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וקשה למה נאמר ממעל וכן מתחת מה הי' חסר אם נאמר הוא אלקינו בשמים ובארץ ונ"ל דיש פילוספים דחשבו מאחר שהשי"ת הוא גבוה מעל גבוה אינו משגיח על הארץ מכש"כ שאינו משגיח מתחת לארץ להעניש בגיהנם לכן אמר כנגד אותו צד וידעת היום דהיינו יום. מתן תורה שנאמר מן השמים השמיעך את קילו ליסרך שתהי' מורא שמים עליך שהרי משגיח על הארץ ואף על הארץ הראך את אשו הגדולה דהיינו אש של גהינם אעפ"י שהיא מתחת לארץ ועי"כ תראה שאעפ"י שהיא בשמים ממעל גבוה מעל גבוה הוא משגיח עליך ואף מתחת לארץ עיניו משוטטות להעניש אותך ע"כ והשבות אל לבבך כנ"ל מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד והפסוק הקודם מסיים ארץ זבת חלב ודבש ונ"ל המשך הפסוקים דאיתא בגמ' דשאל האי מין לר"ע כתיב בתורה אחרי רבים להטות ואמאי אין עובדים אתם ע"ז והשיב לו משום שיש לנו ד' אחד ושמו אחד אבל לכם לכל א' וא' יש לו אלהי אחר וא"כ אנו הרוב וז"כ בפסוק כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ר"ל משום שהעמום ילכו כל איש ואיש בשם אלוהות אחר ואם כן לא קשה קושית המין ממילא שפיר ואנחנו בשם אלקים חיים משים שאנו הרוב והנה בפלתי הקשה אמאי לא גמרינן רוב מחלב שהתורה התירה חלב של בהמה טהורה כדכתיב ארץ זבת חלב ודבש והוי ליה למיחוש דלמה הבהמה טריפה היא ואסורה חלבה אלא ודאי דאזלינן בתר רוב ורוב בהמות כשרות הן אם כן אתי שפיר ההמשך דהקב"ה אמר שיביאו על ארץ זבת חלב ודבש וקשה אמאי יהי' חלב של בהמה מותרת ליחוש דילמא הבהמה טרפה הוא אלא ודאי דאזלינן בתר רוב אם כן קשה קושית המין אי אזלינן בתר רוב אמאי אין אנו עובדים ע"ז על זה אמר שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד דהיינו לנו יש ד' אחד ושמו אחד מה שאין כן שאר האומות כנ"ל - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:

וברכך והרבך וברך פרי בטנך וכו' תמוהא הכפל ונ"ל דאיתא במגילה כ"ח א"ל ריב"ק לרבי יה"ר שתגיע לחצי ימי ולכולהו לא אמר לו הבאים אחריך בהמה ירעו לזה אמר וברכך בגדולה והרבך מלשון למען ירבו ימיך ולא תחוש לבאים אחריך כי גם כן וברכך פרי בטנך בגדולה ואמר והסיר ד' ממך וכו' ונתנם בכל שונאיך וקשה מאי איכפת לן זה ונ"ל דאיתא בנדרים מ"א א"ר כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם וגם בעוה"ז ד' ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן הייסורים ואושיב בארץ שהכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו וכו' שיזדמנו לו ריעים כנעמן וכו' ולא כרחבעם וכו' וקיי"ל בש"ע יו"ד מבקרין חולי גויים וז"ש והסיר ד' ממך כל חולי ואם תאמר תחסר כל שכר על ביקור חולים הנ"ל לז"א ונתנם בכל שונאיך ותוכל לבקר אותם חולי גויים:

וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וקשה למה אמר נשמור כיון שאמר לעשות ונראה דהנה מצינו כמה חלוקים בין העובד את ד' מאהבה לעובד מיראה וחד מינייהו דהעובד מאהבה הוא מתגבר כארי לעשות כמה מצות שלא הי' מחויב בהם ועל מצות כאלו נותן לו השם ית' שכרו משלם מצד הדין אבל העובד מיראה אינו עושה רק המצות שהוא מחויב לעשות והלואי שיעשה כרצון הבורא ועל אנשים כאלו יגיע השכר רק בדרך צדקה ולא מצד הדין ורש"י פירש לקמן על פסוק לאוהביו ולשומרי מצותיו אוהביו אלו העושין מאהבה ולשומרי אלו העושין מיראה ולפי זה אתי שפיר הקרא וצדקה תהי' לנו פירש דהשכר יהי' בדרך צדקה אימתי כי נשמור לעשות דייקא שמחמת יראה אתם עושים - מאאמ"ו הג' זצוק"ל:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה