אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב דרשה לשבועות יום מתן תורה

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

דרשה לשבועות יום מתן תורה

דרשה לשבועות מאאמו"ר הג' מהרי"א זצוק"ל

במסורה איתא ג"פ ונשמע בקרא נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכ' אאמו"ר הגאון זצוק"ל דאיתא בשבת פ"ח דרש האי גלילאי בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' פרש"י תנ"ך ובספר אפ"י השיג עלי' ובאמת נעלם מהאפ"י דברי הילקוט יתרו כ"כ בפי' כרש"י אוריין תליתאי תניך אמנם לע"ד נרמז עוד בזה להיות כי עיקר הדרשה ברבים הוא התכלית להורות לעם ד' דרכי ד' וכאז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה ולהיות תמיד בכל ציבור ג' כתות הן כר"ת ציבור צדיקים בינונים רשעים ע"כ צריך הדרשה לכלול שלשה עניינים שיטלו כל כת חלקם בחיים שמעתת' ואגדה ותוכחה הדורש צריך לשלש משנתו כפי הצורך ונוהג שבעולם רובה של הדרשה והיא אגדה לפרש מקראי קודש שזהו שוה לכל נפש לכל שלשה הכתות לכן מרבים בשבילם ומיעוט הדרשה הוא שמעתת' שאין הרוב המון מבינים ואין נוחין לשמעה כ"א לת"ח וצדיקים שהם המועט כן ירבו ומיעוט דמיעוטא מן הדרשה הוא תוכחות מוסר לפי שזה אין נוח לשומעים החוטאים כלל ואינם רוצים בתוכחה צריך לקצר בה ביותר אם כן גם לזה רמז האי דורש גלילאי בפתח דבריו בריך רחמנא דיהיב לן אריין תלתאי ר"ל כל דברי חכמים משולשים וכל דרשה צריך שתכליל שלשה עניינים לכללות כתות ה"ציבור אם כן זהו פי' המסורה כי להיות עיקר התכלית מהדרשה הוא התוכחת מוסר היוצא מתוך הדרשה להורות את המעשה אשר יעשון וסוף מעשה במחשבה תחילה לז"א נעשה ונשמע בראשונה רצה לומר כן נעשה לקיים כל אשר נשמע התוכחות מוסר והנהגה טובה היוצא מדרשה ואח"כ אמר ונשמע פתגם המלך ר"ל ונשמע שמעתת' שאין הכל מבינים לשין ארמי כמו תיבת פתגם הוא גמרה פתגם המלך מאן מלכי רבנן היינו הת"ח שמבינים כן ואח"כ אמר ונשמע קולו בבואו אל הקדש ר"ל בבואו לפרש מקראי קודש ודברי אגדתא ע"כ דברי הק' של אכי דנ' זצ"ל ולי נ"ל לפרש לפמ"ש הר' פיטנס בחידושי נביאים ראשונים במלכים א, יהי ד' עמנו כאשר היה וכו' וכתב לפי שמצינו נצטוו' ישראל על עשיית המשכן אחר עשיית העגל ולא מקודם וה"ט לפי שבמתן תורה פסקה זוהמתן פסק מהם יצה"ר לגמרי ונעשה חרות על הלוחות חירות מיצה"ר ממלאך המות כמ"ש על אותו שעה אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון חבלתם מעשיכם א"כ מתחילה לא היו צריכים לעשות המשכן כי השכינה היתה שרוי' בתוך טהרת לבבם של ישראל ע"ד מארז"ל האבות הן הן המרכבה לשכינה כמ"ש ויעל מעליו אלקים והנה ד' נצב עליו וכו' וכשחטאו בעגל לא זכו לזה והוצרכו לעשות המשכן שבאמצעותה שרתה שכינה בתוכם ולכן התפלל שהע"ה אף שבנותו את ביהמ"ק להשראת שכינה בית לד' עכ"ז יהיה ד"א עמנו דייקא בתוך טהרת לבבינו תשרה שכינה כאשר היה עם אבותינו דייקא שהיו הן עצמן המרכבה לשכינה עש"ה וכתיב השמע עם קול אלקים חיים מדבר וכו' ויחי ובפרק חלק ארז"ל על המחנה סנחרב במאי הכם המלאך ד' בלילה אזנים גילה להם ומקול שירה של מה"ש מתו א"כ מובן שכך אמרו ישראל נעשה ונשמע כל אשר דיבר ד' לשמיעת קילו ע"כ נעשה תחילה לזכך את עצמינו כי רצונינו ונשמע פתגם המלך הקב"ה עצמו ואם נעשה תחילה נזכה לזה ונשמע פתגם המלך עצמו מנשיקות פיהו כמו מה"ש ברכו ד' מלאכיו וכו' עושי דברו לשמוע בקול דברו ואל"כ ונשמע קולו רק בבואו אל הקדש באמצעות בהמ"ק דווקא כנ"ל - עוד נ"ל כלפי מה שאמר הקב"ה למשה כה תאמר וכו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וכו' ואתם תהיו מ"מלכת כ"הנים וכו' הכוונה בתוארים אלו נלע"ד היות ממשלת המלך הוא במשפט יעמיד ארץ כל עניינו הגוף בתחתונים [בל"א אין פאליטושען פאך] וממשלת הכהן הגדול הוא בהיפוך להורות את העם כל ענייני הנשמה בכל צורכי גבוה ית' להשלים הנפשות לד' [בל"א אין מאראלישען פאך] כמ"ש ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ורבים השיב מעון וכו' כי מלאך ד"צ הוא והנה אז"ל גדולים צדיקים יותר ממה"ש והיינו שע"י קיום תורה ומצות הוא מושל בתחתונים ובעליונים שהכל משועבדים לאדם הצדיק כמ"ש הכתוב כל שתה תחת רגליו וכו' גם הטבע משועבד לו עד"ה לאל גומר עלי וכתיב ותגזר אומר ויקם לך וזהו נ"ל הכוונה בפשט הפסוק מושל באדם צדיק מושל יראו אלקים וכו' פירש הצדיק הוא מושל באדם בגשמיים הבני אדם וגם מושל ביראת אלקים בעניני רוחניים אלקים ולז"א הפ' אם תשמעו בקולי ושמרתם בריתי וכו' תהיו לי מ"מלכת כהנים ור"ל תהיו מכונים בשם מלכים וכאז"ל כל ישראל בני מלכים הם וגם בשם כ"הנים וכמ"ש ובני דוד כ"הנים היו והיינו שתהיו אתם מושלים בתחתונים גשמיים כ"מלך וגם בעליונים רוחניים ככה"ג אהרן קדוש ד' והן הן דברי המסורה הנ"ל ג' פעמים ונשמע מי שמקיים נעשה ונשמע כמו שאמרו ישראל כל אשר דיבר ד' נ"עשה ו"נשמע גם הקב"ה יקיים כמו שהבטיחנו תשובת התנאי אם ת"שמעו בקולו וישמרתם וכו' תהיו לי מ"מלכת כ"הנים וגוי ק"דוש ו"נשמע פתגם ה"מלך נזכה לממשלת המל"ך בתחתונים כי רבה היא ו"נשמע קולו בבואו אל ה"קודש גם לממשלת הכה"ג ברוחניים ק"דושים כמ"ש ונתנך ד"א עליון על כל גוו הארץ וכו' וז"ל הילקוט ממלכת כהנים איני ממשיך מאו"ה עליכם וכ"ה אומר אחת הוא יונתי וכו' אי מלך יכול חוזר ומכבר ת"ל כהנים בטלנים כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו מכאן אמרו ראוין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל וכו' עש"ה ועיין במגלה עמוקות אופן א' על מאז"ל בע"ז י"ז אי סייפא לא ספרא דצריך שני מנהיגים וכו' עש"ה, כל זה מסכים לפירושינו הנ"ל ודו"ק בס"ד:

עונ"ל לבאר כוונת המסורה דתנן בפ"א דאבות על שלשה דברים העולם עומד על התור' ועבודה וגמ"ח, וקש' הרי דרשי' נמוגים ארץ וכל יושבי' אנכי תכנתי עמודים אלמלא קבלו ישראל התורה היה הקב"ה מחזיר העולם לתוהו ובהו, הרי דעל התורה לבד קיים העולם, אמנם נ"ל פשוט דבתורה כולהו שלש אלה איתנהו בכל מצותיה הן ללמוד תורה ומצות עבודת הקרבנות ומצות גמ"ח כדדרשו ז"ל והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון בפ"ב דבב"מ, א"כ מובן כפשוטו דאזיל תורה תחילתה גמ"ח וסופה גמ"ח, וזהו נעשה ונשמע כל אשר דבר ד' הוא לעשות חסד כי זהו חפצו ורצונו חלק המעשה אשר יעשון זהו גמ"ח, ונשמע קולו בבואו אל הקודש היינו עבודה דגבי כה"ג שנכנס לעבוד במשכן ד' כתיב, ונשמע פתגם המלך היינו תורה ודאי פתגם המלך הקב"ה כמ"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה וכו' וטעם השנות הסדר נ"ל כי שלשה עמודים אלה המה מכוונים ממש נגד ג' עמודי עולם אבותינו אברהם יצחק יעקב, כי חסד לאברהם כתיב, ויטע אש"ל וכו' ר"ת אכילה שתיה לויה שהיה ביתו פתוח לרווחה לגמול חסד והוא מדתו, ויצחק מדתו עבודה שהרי בעצמו היה עולה תמימה ונעקד להקריבו, וכן כתיב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, ויעקב אחז מדתו בתורה יושב אהלים, ובמ"ר יתרו אית' ויקרא אליו ד' מן ההר וכו' אין הרים אלא אבות שבזכות אבות נתנה תורה לישראל וכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וכתיב מגיד דבריו ליעקב וכו' לכן נקט המסורה על הסדר נעשה ונשמט, חלק תורה שאחז בה אברהם בגמ"ח ונשמע קולו בבואו אל הקודש בחלק תורה שאחז בה יצחק עמוד העבודה וקרבנות, ונשמע פתגם המלך הוא חלק תורה שאחז בם יעקב הו' ללמוד התורה כולה הוא פתגם המלך ית"ש כנ"ל - וכה"ג נ"ל לפרש בכוונת הדורש גלילאה שכל דבריו משולשים אוריין תליתאה וכו' דהנה במד"ר פ' במדבר ובתנחומא שם וז"ל וידבר ד' אל משה במ"ס מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים נתנה תורה באש ובמים ובמדבר, באש דכתיב והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ד' באש, במים דכתיב ד' בצאתך משעיר גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים וכו' במדבר דכתיב וידבר ד' אל משה במ"ס וכו' עי' בעקידה ר"פ במדבר שער ע"ב פי' כוונת מאז"ל כי פעולת התור' האלקים תלהט אש התשוקה הרוחנית והמוסרית ובהיפוך תכבה אש התשוקה החומרית אשר תבער בלב האדם לאסוף הון לעבור במים ובמדברות להנאת גופניית ולא כל המרבה בסחורה מחכים וכתיב ולא ממדבר הרים תהלים ע"ה עש"ה בארך עוד אז"ל במדרש הלוחות היה ארכן ששם טפחים טפחיים בידו של הקב"ה, וטפחיים בידו של משה וכו' וטפחיים באמצע מפסיקין בין יד ליד ועי' פי' כוונתם בס' צפנת פענח למהרי"ט בפ' יתרו ובס' תפלה למשה למהר"מ אלמושנינו מאמר א' מחלק ג' והנה נ"ל דבמשנה בפ"ק דאבות שנינו משה קיבל תורה מסיני וכו' שמעון הצדיק אומר וכו' על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, ואני אומר כל ד"ת אחד הם מרועה אחד נתנו שכן גם בתורה משולשים מצותיה כמ"ש בפ' ואתחנן מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה וכו' ובפ' בחקתי אלה החקים והמשפטים והתורות אשר נתן ד' וכו' ועליהם אמר שהע"ה ברוכ"ק הלא כתבתי לך שלישים במועצות וכו' והכוונה שהתורה בכללם היא כוללת שלשה דברים אלו שהעולם עומד עליהם, לכן סמכם התנא להדדי משה קיבל תורה מסיני וכו' על ג' דברים העולם עומד וכו' ואלו הן על התורה שנקרא עדות ד' נאמנה, וכתיב משכן העדות, ארון העדות פלאות עדותיך וכו' ועל העבודה אלו הן החקים עבודת הקרבנות לצורך גבוה, ועל הגמ"ח אלו הן המשפטים מצות השכליית שב"א לחבירו, וז"כ בשיעור ארכן של הלוחות וי"ו טפחיים, טפחיים ביד הקב"ה ר"ל שליש א' הוא עבודה הקרבנות צורך גבוה אשה לד' וטפחיים ביד משה וכו' ר"ל שליש ב' זו חלק התורה שנקראת ע"ש משה כמ"ש וזאת התורה אשר שם משה וכו' תורה צוה לנו משה וכתיב זכרו תורת משה עבדי וכו' ר"ל עסק התורה ללמדה לכן כל ת"ח נקרא בשם משה משה שפיר קאמר בגמר' וטפחיים בין יד ליד ר"ל שליש ג' זו חלק הגמ"ח ב"א לחבירו שיתן מיד ליד כדרשתם ז"ל שלהי פסחים על פסוק וידי אדם תחת כנפיהם וכו' ולזה כוונו ג"כ במד' הנ"ל בשלשה דברים נתנה תורה ר"ל כוללת שלשה חלקים שלשה דברים שהעולם עומד עליהם ב"אש ר"ל על העבודה חלק החקים הם הקרבנות אישה לד' ויבמים ר"ל על התורה עד"ה כל צמא לכו למים היינו עסק התורה כולה והלומד בה ו"במדבר ר"ל על גמ"ח שעושה ביתו הפקר כמו מדבר כדרשתם ז"ל ס"פ נגמר הדין על בביתו במדבר דכתיב גבי יואב וכן סיים בתנחומא הנ"ל עצמו וז"ל ולמה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה עש"ה וזהו כוונת האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי חקים ומשפטים ותורות לעמא תליתאי כהנים לוים וישראלים כ"הנים מיוחדים לחלק העבודה בפרט וילוום ל"תורה כמ"ש יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ומה"ט לא נטלו חלק בארץ כי הם נושאי ארון העדות ו"ישראל הם מיוחדים לגמ"ח על ידי תליתאי ר"ל הקב"ה משה וישראל ומשה היא הסרסור האמצע' כמ"ש סוף פי בחקתי ה"חקים ו"המשפטים ו"התורות אשר נתן ד' בינו ובין בני י"שראל בהר סיני ביד מ"שה שכן מיוחסים ממש ה"חקים הם בינו טפחיים בידו של הקב"ה הוא העבודה ו"המשפטים הם בין בני י"שראל טפחיים בין יד ליד הוא הגמילות חסדים ו"התורות הם ביד מ"שה טפחיים הוא התורה ת"ורות דייקא ביד משה דייקא דברים כסדרן כנ"ל ודו"ק וראיתי בס' מאמר אסתר דרוש ח' מאמר וי"ו פי' ע"פ בהושע י"א יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מאשור וכו' ע"פ מאז"ל בשבת דף מ"ט אימשל כנסי' ליונה שנאמר כנפי יונה וכו' מה יונה כנפיה מגינת עלי אף ישראל וכו' וכתב תוס' בשם המד' דכל העופות וצפרים פורחים בב"א בשני הכנפים ונוחים בשניהם בב"א משא"כ יונה פורחת בכנף אחת ונוחה בכנף כשני ופי' בו הכוונה כי אנחנו ישראל יש לנו שני דברים להגן עלינו ואלו הן לימוד התורה ועשיית המצות וגמ"ח והנה לפעמים יש דור עוסקים בתורה הרבה ואינם זהירים במצות כ"כ כמו בבבל נשאו נשים נכריות ובטלו הרבה מצות וזכתה ללמוד וללמד עי' תוס' גיטין וי"ו ע"א ולפעמים בהיפוך עוסקים במצות הרבה וגמיח ומבטלים בלימוד התורה לפיכך אנו נמשלים ליונה ולימוד תורה ועשיית מצות הן הן השני כנפים מגינים שלנו ואף אם נחים אנחנו באחת לפחות אנו פורחים באחת מהנה ובצאת ישראל ממצרים עסקו בתורה ובמצות שניהם יחדיו היו נמשלים לציפור שפרחה בשני כנפים לז"א יחרדו כציפור ממצרים וכו' מי יתן והי' לבבם זה וחסדו על דבר ד' בלימוד התורה ועשיית מצות ויהיו נמשלים לצפור כמו בצאתם ממצרים ולפחות מי יתן ויהיו כיונה מארץ אשור כשיצאו מבבל אף שלא קיימו המצות למדו תורה הרבה ונמשלו ליונה וע"ד אז"ל ב"פ אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי וכו' ותורתי שמרו אבל לא הא ולא הא דא עקא עש"ה והן עתה היום עבודת הקרבנות בטלה רק התורה וגמ"ח בידינו הם לקיימם וכן גם קבלנו עלינו כהיום במתן תורתינו נעשה המצות בפועל ונשמע לימוד התורה ושנינו בפרק ב' דאבות ר' יוסי אמר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה וכו' וכל מעשיך יהיו לש"ש כוונתו נ"ל משום דעושה שלא לשמה עבירה הוא בידו א"כ בזה"ז רובן בגזל וגם עפ"י הרוב עושים מצוה שלא לש"ש ונוח לו שנהפכה שלויתו ע"פ וע"כ נקיים עכ"פ לימוד התורה בידינו להגין עלינו בכנף א' עכ"פ כיונה וכאז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה לשמה וכן בפרק א' דאבות לא המדרש עיקר אלא המעשה וכוונתם נ"ל לשלול דעת הפילוסופים שהעיקר רק חלק העיון מהושכלות וא"צ למעשה מצות בפועל וה"נ כוונת ר' יוסי התקן עצמך ללמוד תורה ושלא תאמר שוב א"צ למעשה לז"א וכל מעשיך וה' לשם שמים יר' גם המעשה צריך והתלמיד יביאך לידי מעשה לש"ש כנ"ל: עוד נ"ל כוונת המסורה הנ"ל, דאית' בפ"א כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות וכו' א"כ ז"כ המסורה אם מקבלים אנחנו עלינו עול תורה נעשה ונשמע, נזכה ונשמע קולו בבואו אל הקדש כי בזכות התורה יגאלינו די"ת כמ"ש כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"כ התנא בפרק א' יה"ר וכו' שיבנה ביהמ"ק ב"ב ותן חלקינו בתורתך וכו' ר"ל ע"י התורה שנלמוד אבל זולת זה ונשמע פתגם המלך יר' נותנים עלינו עול מלכות עוד נ"ל טפי כלפי דברי הקב"ה בפ' יתרו כה תאמר וכו' אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' ר"ל על ידי התורה כל ישראל נקראו בני מלכים וכאז"ל חרות וכו' אל תקרי חרות אלא חירות משיעבוד מלכיות ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה א"כ נ"ל כוונת ישראל בתשובתם כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע ר"ל כל דייקא הן אשר דבר שנשמע בקולו והן אשר דיבר שנהיו מלכים ובני חורין כל דבריו חיים וקיימים וז"כ המסורה נעשה ונשמע כל אשר דיבר ד' רצונם בלשון זה הן ונשמע קולו וכו' כאמרו שמוע תשמעו וכו' והן ונשמע פתגם המלך דבר המלוכה דייקא כאמרו ואתם תהיו לו ממלכת וכו' ועפי"ז נ"ל לבאר ב"פ ותרו מקרא קודש וישב משה את דברי העם אל ד' ויאמר ד' אל משם הנה אנכי בא אליך וכו' ויגד משה את דברי העם אל ד' והתמו' מפורסמת הרי כבר השיב דבר לשולחיו כמ"ש וישב משה וכו' שנית ל"ה דברים אחרים מן העם אל ד' בנתיים גם לשון ויגד וכו' קש' השינוי מוושב לויגד וכו' אמנם נ"ל דל"ד על אמרם כל אשר דיבר ד' נעשה, דהל"ל בקצרה כן נעשה ונ"ל הרי שנינו בפ' אבות דאין לעבוד את ד' על מנת לקבל פרס ויש גורסי' הוו כעבדים המשמשים ע"מ שלא לקבל פרס ע"מ דייקא וכדרז"ל במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו וע' תוי"ט שם לפי"ז ניחא כיון שהיו ישראל אז בתכלית השלימות בשעת קבלת התורה שפסקה זוהמתן שעל אותו שעה נאמר אני אמרתי אלקים אתם וכו' וצבא מעלה הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד ולא לקבל פרס וכלפי שהקב"ה הי' מקדים להם אם תשמעו בקולי וכו' והייתם לו סגולה וכו' ממלכת כהנים וכו' הבטיחם בשכר טוב זה ואילו הם היו משיבים בלשון כן נעשה הוה משמע כן כאשר דיבר ד' דווקא על מנת לקבל פרס כהבטחתו ית"ש ובאמת לבם היה שלם אז ששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד לא להנאת עצמם כלל לכן אמרו בלשון כל אשר דיבר ד' נעשה דייקא ר"ל מה שתלוי בנו הנני לעשות דברו ורצונו בלבד נעשה על מנת שלא לקבל פרס מה שהבטיחנו על השכר אין אנחנו חפיצים רק לעשות רצונו בלבד אבל קשה א"כ כוונו הל"ל רק אשר דיבר ד' נעשה מאי תיבות כל אשר דיבר ד' וכו' הרי לא דיבר ד' רק דבר ד' בלבד אם תשמעו בקולי וכו' תהיו לו ממלכת כהנים וכו' מזה מוכח כוונתם לומר פי' נעשה יר' [בל"א עם זאלל גטשטהען] כל אשר דבר ד' וגם שנשמע בקולו גם שנהיו אנחנו ממלכת כהנים וכו' וסגולה וכו' כן נעשה כולנו גם אנחנו כאשר דבר וכן נעשה גם הוא כאשר דיבר והיינו ע"מ לקבל פרס וד' ית' יודע תעלומות ומחשבות לבם היה כן כ"ל דייקא ע"מ לקבל פרס ולכן מן הנמנע היה להם לקבל בעצמם כל התורה מפי הקב"ה אלא ע"י אמצעי מסך מבדיל וגם משה לבדו נראה לו ד' בעב הענן לז"א ויאמר ד' וכו' הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו' ולא עמהם כי אינם מזוככים עדיין ומשה סניגור של ישראל דן אותם לזכות באמרם כל אשר דיבר ד' נעשה ולא קיצרו בלשון כן נעשה ע"כ כוונתם בהיפוך ור"ל שהם אינם מבקשים וחפיצים שכר כלל רק לעשות דבר ד' לז"א ויגד משה את דברי העם אל ד' דייקא ר"ל ויגד פי' ביאר כמ"ש שאל אבוך ויגדך ועיין בס' כלי חמדה וב"ל ויגד משה את דברי העם דייקא חזר וביאר אורך הוצעת דבריהם ע"כ אל ד' כוונתם היא שרצונם לעשות רק בשביל רצון ד' לשם שמים ולא על מנת לקבל שכר ואם כן אפוא הם בעצמם כדאים לקבל התורה בלתי אמצעי ועל ידי מסך מבדיל בעב הענן כאשר אמרת ויאמר ד' אל משה א"כ הוא מבוקשך לך אל העם וקדשתם וכו' צריכים הם לזוכוך יותר ואז ביום השלישי ירד ד' על הר סיני לעיני כל העם דייקא בלא מסך מבדיל כנ"ל:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה