דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרשה לראש השנה מאאמ"ו הג' מהרי"א זצוק"ל
בב"ת פ"ח על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו' נ"ל דהתנא אמר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי וכו' יובן דאיתא במסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים, אין זכרון לחכם עם הכסיל ונ"ל דאיתא בשבת אע"ג שכבר תמה זכות אבות אבל ברית אבות לא תמה שנאמר אף גם זאת בהיותם וכו' להפר בריתו אתם וכו' וכ' המפרשים הכוונה דאף גם ז"א"ת, ר"ת זכות אבות תמה ובס"פ התוכחה כ' וזכרתי את בריתי יעקב ואף בריתי יצחק וכו' ותמו' מה ענין ברכה אצל קללות ופי' אלשי"ך דגם זה הוא לריעות' להזכיר לנו את אבותינו שהיו צדיקים וטובים והי' לנו ממי ללמוד והי' לנו לחוס על כבוד אבותינו ולאחוז במעשיהם הטובים משא"כ אילו הי' אבותינו רשעים ע"ש וא"כ אם אוחזין אנו מעשה אבותינו בידינו יש לנו זכות בזכירות האבות אבל אין אוחזין נהפוך הוא והנה תיבת תרועה י"ב ב' פירושים לשון שבירה והכנעת לב כמו הרועם בשבט וכו' ולשון ריעות כמ"ש ותרועת מלך בו שפי' קורבה ורצון והר"מ פ"ג מתשו' כ' אעפ"י שתק"ש דר"ה גזה"כ רמז י"ב עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדתכם חפשו במעשיכם וזכרו בוראכם וחזרו בתשובה השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק הביטו לנפשותכם והטיבו דרכיכם וכו' ועפי"ז נ"ל דתורה עצמה ביאר' רמז זו במ"ש יום תרועה וכו' זכרון תרועה כקו' גמ' אבל באמת לק"מ דהפ' יום תרועה לגה"כ רק ציוה הקב"ה לתקוע בזה יום ואמר מלבד זה רמז י"ב זכרון תרועה לזכור ולעורר את האדם לשבור בו תאוותו ולחזור בתשובה וז"כ המסורה זכרון תרועה לעורר על התשו' וה"ק המסורה ע"ז ל"ל כולי האי ומ"ט אין זכרון לראשונים אף בלא תשובה האיכ' זכות אבות וברית אבות כמ"ש וזכרתי להם ברית ראשונים וכן אף גם זאת וכו' לא מאסתים להפר בריתי אתם לזה תי' אין זכרון לחכם עם הכסיל כ"ז שאנו שומעין למלך זקן וכסיל הוי זכירת האבות שהי' חכמים במעש"ט לריעות' כדברי אלשוך לכן בעי' זכרון תרועה וע"י זכרון תרועה בשבירת לב נזכה לזכרון ותרועת מלך בו וראיתי ליזכור ברית עולם וזה נר' ג"כ פי' נוסח התפילה ועקידת יצחק היום ברחמים לזרעו תזכור וכו' כי לפטמים יצמח מזה רעה כשיזכור לנו זכות אבות והמה לא הלכו בדרכיהם עי"ז יגדל עוד עונם מה שאין אוחזין מעש' אבותיהם בידיהם ע"כ מבקשים אנו ברחמים תזכור יר' תזכור עקידתו למען תרחם את ב"י ובאמת קול השופר מעורר רחמים והוא זכר לעקידת יצחק אכן מתי הוא מעורר רחמים ע"י זכירת עקידת יצחק אם אנו אוחזין במדות ובמעשי אבותינו ולולא כן אדרבה הוי עוד לרעתינו ומעורר עוד קטרוג משל לאיש שר צבא גדול אשר לחם מלחמות מלכו וכבש מדינות רבות וניטל מהם כל צבאם ובתוכם דגל מלחמ' אשר הי' להם שהי' מצוייר עליו חותם המלך אשר נכבש לפניו ואותו השר נעשה גדול בעיני המלך ושרים ולאות אהבה נתן לו אותו הדגל למתנה לו ולזרעו אחריו והבטיח לו במכתב בכל עת שיראו זרעו אחריו דגל ההוא לפניו יזכור להם אהבתו לו ויהי מקץ הימים לא הלכו בניו בדרכיו עד שהרבו לפשוע גם במלך ולמרוד בו וציו' המלך להניחם בבית הסוהר ויהי כי ארכו להם הימים אמרו בלבם מה יהי' אחלותינו ויקחו את הדגל ההוא וישימו אותו לנס על בית סוהר אח"כ המלך בעברו שמה ויבט בדגל ההוא ציו' להכותם עוד יותר וכשראו כן השתוממו והפצירו לבקש להראותם לפני המלך ובאו ונפלו ע"פ ואמרו למה ע"מ עושה כן אמר המלך דגל הזה הוא אות לבני מרי בו מצוייה כל מלחמת מלך אשר נלחם אביכם לאהבתו א"כ אתם בני מרי תפשיעי בו כן השופר הוא סימן לאילו של יצחק שמסר נפשו על קדשה"ש ואם אנחנו מורדים ולא אבינו בדרכיהם אז השופר עוד לרעתינו ח"ו ופי' בס' בת נפש דף נ"ג זה"ש ישעי' כנשוא נס הרים תראו יר' הרים אלו האבות ר"ל כאשר נשאו הם הנס לכבוד ותפארת כן תראו ונעשו גם אתם וכתקוע שופר תשמעו י"ר תקבלו מדות ה' ולהחזיק במעשיהם למסור נפש על קדה"ש ע"ש ואי' בעירובין אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין א"י לעמוד מ' התוכח' מ' דאין אדם צדיק בארץ וכו' אוי לנו מיום הדין אוי מיום התוכח' אם אבות הקדושים משרתי עליון א"י לעמוד בפני התוכח' בדין אני שעונותינו עבר' ראשינו מאין יבא עזרינו ואם אנו מסתכלין אל האבות שזכותם תגן עלינו בעונינו זכות אבות תמה ואין אב שימלט בנו והקטנים ישאו ק"ו בעצמן מן הגדולים משל לב' אחים אחד עני וא' עשיר שנלכדו ונמסרו לבית אסורין שנתחייבו מיתה והעשיר הי' יושב בוכה ודואג והעני יושב ושותק ולא דאג א"ל העשיר למה אין אתה משים ללבך וכי תדמה להמלט יותר ממני והשיב העני מה לי לדאוג כי אין להמלך מה ליקח מידי אבל אתה י"ל הרבה נכסים י"ל דאגה שילקח מידך וא"ל העשיר וכי על עסקי ממון אנו יושבין פה הלא על עסקי נפשות נלכדנו ולא עוד כי לי יש תקוה שאתן פדיון לנפשי אבל אתה דל ואין ידך משגת לא תוכל להציל נפשך כשמוע כן הרים קולו בבכי על שאין לו ליתן בעד נפשו והתחיל לבקש מאחיו באמרו הלא אנשים אחים אנחנו תן לי מרכושך ואולי אוכל להציל את נפשי וילדי והשיב לו וכי יש צדקה לפדיון מי יודע איכ' יהי' הדין אולי הרבה עד שגם אני בקושי אוכל לפדות נפשי מה עשה הלך העני אצל אמו ובוכה וצועק ונכמרו רחמה עלי' והלכה האם לבנה עשיר וא"ל הלא ידעת כי לפעמים אני נושא חן בעיני מלך ותן לי הרכוש ואבוא בו אל המלך ונטלה כל הרכוש שהי' לו והלך לחדר המלך והרימה קולה בבכי ותחנונים ובקש רחמים על בנה ואמר' הנה הבאתי' כל הרכוש שלהם לפניך ויקובל המלך מנחתה והטיב לשניהם עבורה הנמשל נראה אם אחינו הגדולים הצדיקים העשירים בתורה ומעש"ט ויושבים ובוכים מאימת יום הדין ואנו עניים ודלים במעשים יושבים דוממים ואין איש שם על לב וכי על עסקי ממון לבד אנו נתבעין הלא על עסקי נפשות אנו באנו לדין ומה הם שי"ל לשלם כופר נפשם בתשובה תפלה וצדקה עכ"ז המה נאנחים ודואגים ורועדים אנו שאין בנו לא תשובה כראוי לא צדקה ומכ"ש שיש לנו לבכות ולהתאונן שחייבין בפדיון אנו ואין לנו במה לפדות ומבקשים אנחנו מהצדיקים שיתנו מהודה עלינו וז"כ גמ' בואו ונחשוב חשבונו של עולם יר' אך מעולם אבותינו הקדושים הצדיקים שי"ל לפדות נפשם בתורה ומעש"ט עכ"ז פחד ומור' עלה על ראשם ק"ו וכ"ש אנחנו והבן והיו' אם אין אני לי מו לי יר' אין לי על מי להשען כי זכות אבות תמה א"כ אם אין לי זכות עצמי מה זכות יש לי וכשאני לעצמי שיש לי זכות עצמי מה אנו ומה כחי כי איחל הוא האבות הקדושים חרדו מאימת הדין וא"י לעמוד בתוכח' אנו עאכו"כ: