דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרוש לש"ש מאאמ"ו הג' מהרי"א זצוק"ל
שובה ישראל עד ד"א וכו' יובן דאיתא בפסיקתא הקב"ה אומר לישראל שובו אלי וכו' וישראל אומרים השיבנו ד' אליך וכו' שהוא ית' יערה עלינו רוח ממרום בהתעוררות מלעילא וטעם הוווכוח נ"ל כי אם אנחנו המתחילים ומתעוררים מאהבה הוא ונעשו מזדונות זכיות אבל ע"י התעוררות מלעיל' אינו מאהבה כ"כ עד שיעשו זכוו' מ"מ כיון שע"ז מתפללים השיבינו ד' אליך וכו' זהו גופא מאהבה הוא ועכ"פ נמחק לגמרי ולא נשאר גם שוגג כמו בתשובה מיראה וז"ש השיבינו ד' וכו' ואף שבאופן זה לא יעשו זכיות מ"מ חדש ימינו כקדם ליהיות גם עבירות לא נשארו כלל אבל הקב"ה רוצה להפוך העבירות לזכיות לטוב לנו להרבות שכרינו אומר שובה אלי מתחילה והנה איתא במדרש עד ד"א אל תקרא עד אלא תד ד"א ותמו' אמנם נ"ל הפ' דאם ד' המתחיל אינו מעיד בדבר התשובה דהו"ל כנוגע בדבר אבל אם אנחנו מתחילים מאהבה גמור הוא גם ד' יכול להעיד בנו וז"ש שובה ישראל אתם תתחילו ובאופן זה עד ד"א ר"ל ד"א הוא העד נגד מדה"ד שמקטרגת על התשובה כמ"ש בפסחים קי"ט ע"פ וידי אדם ולטובתך הוא כי זולת זה כשלת בעוניך נשאר מ"מ שוגג ומקטרג מדה"ד ואין הקב"ה יכול להעיד וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הוא השונא הפנימי מלחמת רשות הכ' מדבר ר"ל יען הרשות נתנה ובחירה חפשית ביד האדם הוא להתחיל לצאת למלחמה כמ"ש רגזו ואל תחטאו וכו' ירגיז אדם יצ"ט וכו' ונתנו ד"א כביכול וכו' כמ"ש בפסיקתא הנ"ל אמר הקב"ה חייכם אם תפתחו כמלא נקב מחט סדקות אני אפתח לכם כפתחי של אולם ואמר בידיך כמ"ש במ"ר הצדיקים יצרם מסור בידם ואמר ושבית שביו ר"ל שביו של השונא שהן העבירות ובאופן זה שאתה תתחיל מאהבה הוא יהפך שביו לזכיות דהיינו ושבית שביו, עוד יובן שובה וכו' דהנה בית יעקב אלו הנשים והע"ה אבל ישראל הם הת"ח ואי' שגגת תלמוד עולה זדון וא"כ התשובה מיראה שנשאר עוד שוגג לא הועיל כלום בת"ח וז"ש שובה ישראל הת"ח ע"כ אתה תתחיל שיהי' מאהבה וה"ט כי מיראה עכ"פ נשאר שוגג וכשלת בעוונך מכשיל שלך עולה זדון ונחשב בחשבון עונותיך גם נ"ל הטעם לזה בשעת תלמיד עולה זדון ע"ד שפי' הפלאה טעם שמדקדק קב"ה עם צדיקים וכו' וסביביו נשער' מאד וכו' לפי שע"י התשובה מאהבה נעשה ממנה מצוה ע"ש ה"נ או משוגג נעשה מצוה בלא מחשבה אבל כיון שעולה זדון נעשה מצוה המחשבה וז"ש שובה ישראל אתה תתחיל לשוב מאהבה כי מה"ט כשלת בעוונך ששגתך נחשב בעיניך עולה זדון בשביל תשובה מאהבה שיתהפך למצוה במחשבה - עונ"ל כוונת המדרש הנ"ל אל תקרא עד אלא עד דאית' ביומא ל"ו ר"מ ורבנן פליגי בקרא דמשה נושא עון וכו' ר"מ ס"ל סדר וידוי כ"כ הוי ורבנן ס"ל אמר משה להקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות ותמו' הרי"ף ל"ל אמר כזכיות ונ"ל דאי' במד' גדול האחדות שנאמר חבור עצבים וכו' חלק לבם עתה יאשמו ופירשתי כוונ' עפ"י מד' אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ד"א וכו' והפ' חלק לבם אעפ"י עתה ר"ל שעשו תשובה מאהבה יאשמו מ"מ נשאר אשם שוגג וא"כ משה שפיר קאמר בשעה שחוטאין ועושין תשובה דייקא ר"ל אם בשעה שעושין תשובה מ"מ חוטאין שאין אחדות ביניהם עשה להם מיהת זדונות כשגגות כמ"ש עתה יאשמו וכ' בחגיגה כ"ב ג' מעידין זע"ז קב"ה, וישראל, ושבת, וזה"ש שובה ישראל ומדלא אמר שובו ישראל בלשון רבים אלא בלשון יחיד ע"כ ה"ט דבעי אחדות בהדי תשובה כל ישראל כשיש אחד ובזה עד ד"א שמעיד על ישראל גוי א' בארץ ובלא האחדות מלבד עדות ד' מבטלת עוד זאת כי כשלת בעונך מ"מ ישאר שוגג אפי' בתשובה מאהבה עתה יאשמו:
וע"ד קו' הרי"ף נ"ל עוד תירוצים דזה שנעשו זכיות התשו' מאהבה טעמא נ"ל מ' דעבירות אין הקב"ה מצרף המחשבה ותשו' מאהבה איכא מעשה ומחשבה וכיון דלולא החטא ל"ה בה למחשבת מצוה זו לשוב מאהבה לכן מהעביר' נעשה מצוה דייק' התשובה מאהבה הוא המצו' שבא לו ע"י העביר' אבל חטא ע"ז דאיכא מחשבה נמי למען תפוס את בית ישראל בלבם כתיב אינו נעשה מהעביר' מצו' ועל חטא ע"ז התפלל משה כמו בעגל שעשה להם זדונות כשגגות וזהו נ"ל כוונת הפ' בישעי' יעזוב רשע דרכו וכ' תמו' הכפל ושינו לשונות וכן פ' לא הביט עון ביעקב בפ' בלק אמנם דכל עביר' מעניש הקב"ה על המעשה בלא מחשבה לז"א יעזוב רשע דרכו ר"ל המעש' בפועל אבל במחשבה לבד לית לן בה ואיש און זה חטא ע"ז כמ"ש און ותרפים הלצר יעזוב רשע גם מחשבותיו ומפ' תו עוד נ"מ וישוב אל ד' בכל העבירות אל ד' מאהב' וירחמהו ויאהבהו ד' ויעשה לו ג"כ מהעביר' מצוה ובחטא ע"ז מה שנוגע באלקות ישוב לאלקינו כי ירבה לסלוח נשאר מ"מ שוגג כלשון סליחה כמ"ש מג"א סי' תר"ז וז"ש בלעם לא הביט און ביעקב חטא ע"ז שדן ג"כ אמחשבה כמ"ש און אם ראית' בלב וכו' ולא ראה עמל בישראל שאר עבירות שדן רק על העמל במעשה בפועל כי ד' א' עמו ר"ל וישוב אל ד' וירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח ואמר גם ביעקב אלו הגרועים ליכא חטא ע"ז ובישראל הטובים גם עמל עביר' ליכא אלא ותרועת מלך בו עושים תשובה מאהבה ענ"ל לתרץ דמייתי בגמ' שם האי דנחות קמי' דרבה אמר אין כר"מ ס"ל כדכתי' בס' אורייתא דמשה ותמו' דהא רבנן נמי דרשי לי' לקרא ונ"ל פי' נפלא בעזה"י דלכאו' פשוט י"ל לפמ"ש ל"ה ישראל ראוין לאות' מעשה אלא להורו' תשובה וא"כ י"ל לדידהו דווקא שלא ידעו עדיין דמהני תשובה לרבים ומ"מ עשו תשובה ה"ל מאהבה משא"כ לדידן דידעי כבר דמהני תשובה לא מקרי מאהבה כלל ואין נעשה זכיות לכן אמ' משה רק שגגות אמנם כן אחר שהתפלל משה רק שיעשו שגגות ה"ל לדידן נמי מאהבה כיון דמ"מ נשאר שוגג ומ"מ עושין תשובה ה"ל מאהבה ממש כמו גבי ישראל בחטא העגל וממילא נעשו זכיות אבל אלו אמר משה כזכיות כיון שהיינו יודעים כן תו ל"ה מאהבה ואדרבה ל"ה נעשים זכיות וא"כ לפי שרצה משה שיעשו זכיות הוצרך לומר כשגגות נמצא זה שכ' בתורת משה עשה להם עון ופשע כחטאה כוונתו בהיפוך הי' לזכיות וז"ש כר"מ ס"ל אנא כדכתי' בס' אורוות' דמשה דייקא וכתי' חטאה ולרבנן הכוונה איפכ' לזכיות:
בתהלים ע"ט אל תזכר לנו עונות ראשונים וכו' נ"ל דהקלור יסד הרחום ומקדים רחמים לרוגז משמע דיש רוגז אבל מקדים רחמים לרוגז וטעמ' נ"ל כיון החוטא מורד בהקב"ה אחת דתו להמית כמו שגזרה החכמ' אנפש החוטא' תמות וקיי"ל בדיני נפשות פותחין בזכות תחילה ואז"ל תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות ומיראה זדונות נעשו כשגגות וא"כ לפי גודל העביר' נעשה מצו' גדול' ואם עבר בשוגג בלא מחשבה ושב מאהבה נעש' מצו' ג"כ בלא מחשבה ולכאו' הא בהא תלי' מאי הוי לזכות לפתוח בו תחיל' בד"נ אם התשובה הוא מאהבה שנעש' לו מעביר' מצו' יותר זכות הוא לפתוח בחטאים השוגגים תחילה שאפשר ימחק החטא לגמרי אבל מהעונו' יעשו שגגות אבל יאמר בתחיל' הבריאה אמר' החכמ' נפש החוטא' תמות אבל הקב"ה אמר יעש' תשובה ויתכפר וע"ש זה נקר' הרחום ועוד בשעת הדין גם כשעושין תשובה וניצולים מדין מיתה הקב"ה מקדים רחמים לרוגז פותח הזכות תחילה כמו בד"נ והנה על הרוב עושים רק תשובה מיראה לכן ע"ש האומה התפלל ד"ה ואמ' א"ת לנו עונו' ראשוני' ור' הזדונות תחילה וה"ט מ' דמהר וקדמוני רחמיך הרי אתה מקדים רחמים לרוגז ופותח' בזכות תחילה והן אמת אם התשובה הי' מאהבה הי' זה זכות יותר אבל באמת דלוני מאד במצות התשובה רק מוראה והוא כה"ג חובה וכנ"ל: