דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרוש לראש השנה תרכ"ב מאאמ"ו הג' מהרי"א זצוק"ל
בפיוט היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצירי עולמים אם כבנים וכו' יש להבין על לשון יעמיד הול"ל יביא במשפט וכו' ועוד לשין אם כבנים ק' הל"ל אם בנים וכו' אמנם באמת קרא כתיב ועמדו שני האנשים וכו' וקיי"ל דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה ואם הם ת"ח מושיבין איתם משים עשה דכבוד תורה עדיף, והנה הת"ח קרוים בנים כמאז"ל אל תקרא בניך אלא ביניך ולכן סמכם התנא בפ"א חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וכו' וכן קודם מ"ת נקראו עבדים כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מא"מ ואחר מ"ת נקראו בנים אתם לד"א וכו' בפ' ראה ולז"א דהע"ה למשפטיך עמדו היום עמדו דייקא כי הכל עבדיך דייקא ולא בנים כדי להושיב הבע"ד כי באמת אין אדם צדיק בארץ וכו' לכן יסד הפייטן היום יעמוד דייקא במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים דבנים ממש ליתנהו כדי להושיבם כנ"ל ואמר אם כבנים רחמינו וכו' ולפי הנודע דבנים הם נקראים בערש"מ א"כ אין צריכים לרחמים אמנם יובן בהקדי' מאז"ל במד' תנחומא פ' עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ז"ש הכתוב משלי ב' בני אם תקח אמרי א"ר אבא בר כהנא אימתו אתם נקרא בני כשתקח אמרי וכה"א בנים אתם לד"א אימתי בנים כשאתם לד"א שאתם משמרים מצותי לכן כתיב בני אם תקח אמרי פי ומצותי תצפון אתך עכ"ל ונ"ל אם ערש"מ נקראים בנים ובאמת גם בבנים שני מדרגות הם להיות התורה נחלקת לשני חלקים חלק העיוני ידיעת המושכלות וחלק המעשה מצוה בפועל ויש בני אדם שתופסים לעיקר חלק העיוני לבד ולדעתם עושים רצונו של מקום בזה וגם קצתם חפצים גם בחלק המעשה ומחשבתם וכוונתם רצויה אבל יצה"ר גבר על שכלם בחלק המעשה ולהיות גם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה א"כ אלו ואלו בנים קרוים בנים משחיתים בנים סוררים במעשה בין בחיוב בין במניע' ומ"מ בנים הם קרוים על המחשבה והכוונה הרצויה וז"כ המדרש כל המצוה וכו' תשמרון לעשות דייקא למען תחיון וכו' זש"ה בני וכו' אימתי אתה נקרא בני כשתקח אמרי ומצותי תצפון אתך היינו תקח אמרי בחלק הלימוד במושכלת כמ"ש תיזל כטל אמרתי וגם מצותי בחלק המעשה תצפון אתך וכה"א בנים וכו' אימתי אתם בנים כשאתם לד"א שאתם משמרים מצותי דייקא בפועל א"כ מובן בערש"מ במחשבה לבד אינם בנים ממש רק כבנים בכח ולא בפועל וז"כ הפייטן אם כבנים בכ"ף הדמיון ולא בנים ממש באופן שרצונינו לעשות רצונו אבל חסרנו מעשה לכן רחמנו כרחם אב על בנים - איתא בתנחומא בפ' האזינו וז"ל ישעי' אמר דרשו ד' בהמצאו ודוד אמר דרשי ד' ועוזו למה אמר בקשו פניו תמיד ללמדך שהקב"ה ית' שמו פעמים נראה ופעמים איני נראה וכו' ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם שנאמר ובקשתם משם את ד"א ואם לא עשו תשובה בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ד' פעמים קרוב שנאמר קרוב ד' לכל קוראיו פעמים אינו קרוב שנאמר רחוק מרשעים ד' וכו' לכך אמר ישעי' דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב מלה"ד למלך שאמר לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשב לדון דיני נפשית וכך הקב"ה ית' שמו אמר לישראל בני הוי יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרן בחג נדונין על מים ובאלו שלשה פרקים יושב לדון דיני ממנות להעשיר אי להעני להרבות או למעט אבל בר"ה דן דיני נפשות אם למות אם לחיים כד"א בתקיעתא דרב ועל המדינות בו יאמר וכו' ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם שאני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים לכך נאמר דרשו ד' בהמצאו עכ"ל ובגמ' אמרי' כתיב כד"א בכל קראינו אליו וכתיב דרשו ד' בהמצאו ותירץ כאן ביחיד כאן בציבור ויחיד אימתי אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ והנה ג' ימים אילו שני ימים ר"ה ויוה"כ נקראו אחדי' ב' ימים ר"ה כיומא אריכתא דמי וכתיב בחודש השביעי באחד לחודש ודחז"ל ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוה"כ ובין ר"ה ליוה"כ ז' ימי תשובה ראוי ומחויב לתקן בהם מה שחטאו בסיבת יצה"ר כדי להנצל משבע מיני פורענות שנא' בפ' התוכחה שבע כחטאתכם ולתקן בהם ז' שמות אלקים שזכרם דהע"ה במזמור כל העמים תקעו כף וכו' תהלים מ"ז ובעוה"ר בנוהג שבעולם משמרים ג' ימים ר"ה ויוה"כ בלבד בטהרה וז' ימים שביניהם איש לדרכו פונים אין איש מתעורר להחזיק בה והקב"ה משגיח ומתאוה לתפלתינו מחכה לחוננו כעת שערי שמים פתוחין לשמוע תפילתינו לכן החיוב על כל יחיד לכוין לבו יפה בעשי"ת בתפילתו במתון ולא במהירות כנהוג וגם עתה בשעת התקיעת שופר הוא שעת רצון ורחמים גוברים נחזור בתשובה שלימה והקב"ה יצרף מחשבתינו הטובה למעשה נהי' בגדר בנים לד"א וורחמנו כרחם אב על בנים והנה תחילת דברי התנחומא אין להם מובן בהני קראי דמייתי ראי' וז"ל ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי' להם שנא' ובקשתם משם וכו' ואם לא עשי תשובה ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו ותמוה הא כיון שישוטטו לבקש את דבר די בעשות תשובה הכתוב מדבר ולמה לא ימצאו וגם מדיוקא דקרא קמא ובקשת משם את ד"א ומצאת נשמע כי תדרשנו בכל לבבך וכו' דוקא אבל בלא תשובה לא תמצאנו ועוד תמוה קרא ובקשתם משם רבים משמע ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך לשון יחיד והא פתח הכתוב ברבים ונר' דבמ"ר פ' וישלח פסוק וישא יעקב את עיניו וירא וכו' א"ר לוי אר"י הו' כעס על הבהמה ועל החיה אמרין מאי אזיל ומפייס יתיה אמר להון הדין תעלא אתון להכא דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפיוס יתיה אמרין ליה אגומין הלך ציבחר וקם ליה א"ל מה דין אמר להון אנשית מאם אמר ליה אית במאתן ברכאן הלך ציבחר וקם ליה אמר ליה מה דין א"ל אנשיו' אף מאה א"ל אף במאה ברכאן וכיון דמטא תמן אמר אנשית כולהון אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה כך יעקב אבינו עכ"ל וי"ל לפי דרכינו הנמשל הוא כך להיות כל ישראל מסגלין עונות כל השנה ובהגיע ימי הדין ימים הנוראים הללו כולם זוחלים ורועדים מחמת המלך כך עושים מעמידים בכ"מ מליצים שלוחי ציבור אלו בעלי תפלו' ובעל תוקע' לפייס את המלך הקב"ה אבל להיות גם השועל בכלל שארו הבע"ח ע"י נכלל בכעס המלך עליהם וזה הי' סיבת השכחה אצלו שע"י הפחד שירא השועל לנפשו נרתע לאחוריו ושכח המשלים כולם ונסתמו טענותיו וכן אם השלוחי ציבור הן בתפילות והן בתקיעות שופר הן בעצמם אחוזים ומעורבין עם אותן עונות של הציבור איך יוגשו לפייס ולבקש לפעול ולהמשיך רחמים בדין הלא אין צדיק בארץ וכו' אשר לא יחטא נרתים לאחוריהם מפחד המלך הקב"ה ומהדר גאונו באין מליץ יושר ע"כ כל חד וחד ישתדל לגרמי' וזהו פי' התנחומא ופי' קרא הנ"ל ובקשתם משם את ד"א רבים כל הציבור ע"י חכם מלאך מליץ א' מני אלף הוא הש"ץ ומצאת כי תדרשני בכל לבבך היינו אם כל יחיד ישתדל לגרמי' ולא יסמכו הרבים טל הש"ץ המליץ לבד היינו בזמן שישראל עושין תשובה מצויה להם ואם לא עשו תשובה ר"ל הם לעצמם היינו יבוטטו לבקש את דבר ד' ע"י מליץ א' ש"ץ ועליו לבד יסמכו ולא ימצאו כיון שהם לא יבקשו רק ישוטטו לבקש ע"י שלוחם לבד א"כ איפוא גם אנחנו להיות כל א' וא' ממני יודע נגעי לבבו וגם האי גברא הני שלוחי דציבורא בהאי פחדא ותבי' מאימת יום הדין אני מזרזי ומזהיר אתכם רבותי שלא יסמוך אחד מכם על הש"ץ כי לא בטוח שימשיכו רחמים עלינו אבל כל א' וא' ישתדל לגרמי' בתפלה ותחנונים יתאמץ וירבה וגם עתה בשעת תקיעת שופר יהרהרו בתשובה לפני ד' באמת ובתמים היותנו מאמינים שהיום יום הדין ובזכות אלו המצות היום נוכל שוב לבקש רחמים על עצמינו ולבטל מעלינו כל גזירות קשות שלא יבא הפורעניות כלל כנ"ל - ועפי"ז האיר ד' לנו להבין כונת חז"ל בפסוקי' ק' אמור הובא במ"ר שם וז"ל בחודש השביעי בא' לחודש ר' יהודא בר נחמן בשם ר"ל פתח עלה אלקים בתרועה ד' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא הדין בדין הוא עולם מאי טעם עלה אלקים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופרוהן ותוקעין לפני הקב"ה הוא עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים דכתיב ד' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמי' אימתי בחודש השביעי א"ר יאשיה כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומ"ה יודעים להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקינוס יש להן כמה סלפירגסי יש להם ואמרת אשרי העם יודעי תרועה אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים אימתי בחדש השביעי עכ"ל ומובן כיון שלפי עומק הדין אין לנו שום זכות כמ"ש כי לא יצדק לפניך כל חי וא"כ הפרעניות ח"ו עתיד לבא כי אין רחמי' בדין בלא זכות כ"א מדות חנון לחון מתנ"ח אם האדם צועק מתוך הצער מכאב לב וז"ש בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא הדין בדין הוא עולה ר"ל ואין מקום לרחמים בדין בלא זכות ולא יצדק לפניו שום ברי' בדין דכתיב עלה אלקים בתרועה ובשטה שישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים ומעכב את הפורעניות מלבא שנא' ד' בקול שיפר ר"ל בזכות מצוה זו עצמה הרי יש לנו זכות ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדה"ד למה"ר ונר' לכך אנו חותמים בבק"ש יה"ר בין התקיעות בנוסח זה ברוך בעל הרחמים דייקא וכן סיום הברכה בתפלה ברכות שופרות ברוך וכו' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים דייקא ע"י מצות התרועה נזכה לרחמים ובזה מובן ג"כ כוונת הקליר בשני ימים דר"ה בשחרית שיסד נוסח פדם היום מדין גמור מלחייבם מלך צדקם ברחמים ופקדם לטובה מלך קשוב קול תקיעה מתוקעי לך היום מלך רחמים תעורר למחכי לך מלך דלשון צדקם ברחמים שני ענינים הפוכים דצדקם עפ"י הדין משמע כמ"ש צדק ומשפט מכון כסאך וכו' ואין רחמים בדין וגם מתוקעי לך וכו' בשביל מצותיך פשיט' שרק מה"ט אנחנו תוקעים ולא מטעם אחר וגם סיום רחמים תעורר וכו' הא כבר התחיל הבקשה ברחמים צדקם ברחמים ולמה זה כפל הרחמים אמנם עפ"י דברינו נכונים הדברים שאנו מבקשים פדם היום מדין גמור מלחיבם מלך ואף שאין בידנו כלום כי גם המצות ומע"ט שבידינו הנם פגומו' בתערובות איזה פניה ואין לנו לבקש רק כ"א מתנת חנם במדת וחנותי וכו' אבל בקשתינו הוא צדקם ברחמים דייקא ר"ל חפש להם איזה זכות באופן שיצדק בהם שם הרחמים ולא מתנת חנם זהו צדקה ברחמים ופקדם לטובה מלך ואם אין בידינו מעש שום זכות מצוה לשמה קשוב קול תקיעה מתוקעי לך דייקא ר"ל היום מלך ר"ל הרי מצות תק"ש שאנו מקיימים היום רק לך בשביל מצותיך בלתי שום פניה וכוונה אחרת הרי יש בידינו זכות זה שבזה רחמים תעורר למחכי לך מלך ע"י התק"ש צדקינו ברחמים א"כ איפו נתאמץ במצות תק"ש לשוב בתשובה שלימה וכן בתפלתינו נשפוך שיחתינו לפני ד' שנזכה לרחמים ויקיים וראית' לזכור ברית עולם בב"א - עכ"ל מאאמ"ו זצוק"ל:
אלו"ל ר"ת א"הוב ל"מעלה ו"נחמד ל"מטה, אם עשה תשובה באלול - וגם ר"ת א"וי ל"ו ו"אוי ל"נפשו ר"ל אם ח"ו לא עשה תשובה באלול - מאאמ"ו הג' זצוק"ל:
לר"ה תהלים, בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד' ירעם הים ומלאו וקשה מאי שייכות יש לו לים אם אנחנו תוקעים בחצוצרות ולמה הוא שמח אז ונ"ל דאיתא במדרש ע"פ כי גדול כים שברך מי ירפא לך מי שירפא שבר של ים ירפא גם שברך ותמוה דשבר של ים לא ידענו מה הוא ומאי שייכות יש לו לשבר ישראל דתלי' זב"ז ונ"ל עפ"י מדרש רבה ע"פ יהי רקיע בתוך המים וז"ל כשאמר הקב"ה יקוו המים לא פרשו מים התחתונים מן העליונים אלא בבכי הה"ד מבכי נהרות חבש והקב"ה בטח למים שעתידים הם להיות קרבן ע"ג המזבח במלח ונסוך המים וע"כ פרשו מים התחתונים מן העליונים ולפי"ז בוודאי בזמן החורבן שנתבטל הפיוס הנ"ל השבר שאירע להם ע"י החורבן שנתבטל הפיוס שלהם ורפואתם יהי' ע"י בנין ביהמ"ק אז ירפא גם שבר ישראל נמצא למידן כשירפא הקב"ה את שבר הים נרפא ג"כ שבר של ישראל וכן איפכא כשירפא את שבר ישראל ויבנה ביהמ"ק ממילא נתרפא ג"כ שבר של ים ואיתא בגמ' דר"ה הא דכתיב בחצצרות וקול שופר וכו' היינו דוקא בביהמ"ק כדכתיב לפני המלך ד' אבל לא במדינה וא"ש משום דכתיב בחצוצרות וקול שיפר הריעו לפני המלך ד' וע"כ איירי בזמן שהמקדש קיים כנ"ל ולכן מסיים שפיר אחריו ירעם הים דאז ישמח הים כי נרפא שברו וק"ל - מאאמ"ו הגאון זצוק"ל:
לדוד ד' אורי וישעי אית' במדרש אורי בר"ה וישעי ביוה"כ נר' הכונה פשוטה עפ"י מאז"ל והובא ברמב"ם פ"ג מה' תשובה צריך כל האדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחצי' חייב זכה ועשה מצוה אשרי וכו' ודהע"ה כן עשה לא החזיק א"ע לצדיק ובפ"ק דר"ה אז"ל ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. בינונים תלוים ועומדים מר"ה ועד יוה"כ זכו וכו' לז"א דהע"ה ד' אורי בר"ה שייעד יום הדין להורינו תשובה ועי"ז ישעי ביוה"כ כדין בינוני ועוד יותר יובן עפמ"ש בס' שפת אמת במשלי סי' יו"ד אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש וז"ל ואיכא למידק למה מחליף את הזמנים שהם כסדרן זרע וקוצר וקור וחום וקיץ וחורף אמנם עפ"י מאז"ל שלשה ספרים נפתחים בר"ה וכו' וצריך הבינוני עכ"פ להמתין עד יוה"כ ולבקש על חייו ואז אין בקשת' אחרות נתמל' כי על שני דברים כא' אין מועיל תפלה כדאיתא בתענית ח' בימי ר' שמואל בר נחמני היה כפנא ומותנ' אמרי היכי נעבד ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר שנא' ונצומה ונבקשה מאלקינו על זאת מכלל דאיכא אחריתי ובזה נמשל למי שהי' זריז לקציר תבואתו בעת הקציר ונשאר לו זמן הקייץ לייבש תאנים ושאר פרי מגדים אך העצל אשר לא קציר ובא הקיץ והתחיל לקצור תבואתו ואז לא סיפק בידו לאסוף וזה"ש אוגר בקיץ לחמה בן משכיל ר"ל בזמן אשר כבר הבן משכיל אוגר בקיץ גם אז עדיין נרדם בקציר בן מביש והנמשל מי שאין רואה לזכות מר"ה צריך להיות לו תלויה עד יוה"כ כולי האי ואולי יטה כלפי מעלה ויעבור ממנו בבקשתו שאר ענינים אשר משולים לקיץ כי יכלה זמנו בבקשה הקציר שלא יקצרוה ע"כ יראה אדם להיות זריז ר"ה יבקש רחמים על עונותיו וישוב אז בעשי"ת כאוספי קיץ א"כ יפה אמר דהע"ה שהי' בן משכיל ד' אורי בר"ה פתח מיד בתשובה ועי"ז וישעי ביוה"כ ולא זולת זה כי באור פני מלך חיים זהו ד' אורי טל בקשת חיים וישעי ביוה"כ על בקשת שאר ענינים - מאאמו"ר הג' זצוק"ל:
המפורשים הק' היכ' כתיב באורייתא דר"ה הוי יום הדין דבתורה לא כתיב רק בחדש השביעי בא' לחדש מקרא קודש וכו' כל מלאכת עבודה ל"ת יום תרועה יהי' לכם אבל לא כתיב הזכרה מיום הדין ותי' דהנה כ' למשפטיך עמדו היום וכו' והנה יל"ד דבכול' ימים טובים כ' יום ובחמשה עשר יום וכו' והכ' בר"ה לא כתיב יום רק בא' לחודש ונר' משום שהוא יום הדין ואז חושך לעיני האדם כמו ואימה חשיכה נופלת עליו ולשון עמידה היינו שתיקה כמו ויעמוד וכו' לא ענה שמש בגבעון עמד וכו' וז"ש למשפטיך משום שהוי יום משפט עמדו היום לא כתיב מלת היום, ונר' דהנה כתיב ביום פקדי פקדתי איתא במד' אימתי יום הזה ותי' בר"ה פוקד הקב"ה עון העגל דאז פוקד גם חטאים אחרים והנה מלת פחד היינו לשון העברה או פחותה כמ"ש ויפקד מקום דוד וז"כ גם כאן וביום פקדי ר"ל ביו"ט שחסר מלת יום שלא כתיב באורייתא תיבת יום כמו אצל שארי יו"ט אז פקדתי וכו' וזה"ש נמי תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו שמכוסה מלת יום - מאאמו"ר דנ' וצוק"ר:
בר"ה דף ויו א"ר יצחק למה תוקעין ומריעין כשהם יושבי' וחוזרין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב את השטן וז"ל הטור או"ח סו' תקפ"ה כדי לערבב השטן פו' כדי שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה שלפני התפלה ולא יקטרג בשעת תפלה וי"מ שמכח תקיעה ראשונה מתערב בשניה והכי איתא בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כי שמע קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל אמר שמא ההיא זימנא דשופר גדול כדשמע תנייני' אומר ודאי מטא זמניה ומירתת ומתערבב ולית לית פנאי למיעבד קטיגוריא ונר' דרש"י פי' בגמ' וז"ל כדי לערבב שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצוה מסתתמין דבריו אבל הר"ן פי' וז"ל כדי לערבב להכניע את היצר כדכתיב אם יתקע שופר וכו' דשטן היינו היצה"ר עכ"ל ונ"ל אלו ואלו ד"א חיים דארז"ל הוא יצה"ר הוא שטן וכו' יורד ומתעה ועולה ומרגיז עי' ב"ב דף י"ו לכן תחילה בעינן להכניע היצר למטה בתקיעת מיושב כפי' הר"ן ואח"כ בעומד דאינו משטין כפירש"י א"כ שני פי' בטור אמת תחילה יצה"ר נתערבב מיד ונכנע ואח"כ נתערבב השטן למעלה במעומד:
א"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה וכו' וז"ל הטור מ"ט משום דלא מיערבב שטן ומפרש בה"ג דלא דאקלע בשבתא אלא דאתיליד אונס' ולא תקעו רמז לדבר אין "שטן "ואין "פגע "רע ר"ת שופ"ר פירוש כשיש שופר אין פגע רע והט"ז הקשה היכא רמיזא אין שטן אדרבה להיפוך משמע ח"ו ע"ש, ונ"ל דלא כתיב הטור איפכא שופר ר"ת אין שטן ואין פגע רע וזה אינו דהא בתיבת שופר ליכא אל"ף ובקרא כתוב אין שטן ואין פגע רע רק הטור כ' רמז לדבר כי בפסוק זה יש ר"ת שופר פירוש כשיש שופר אין פגע רע כנ"ל ודו"ק, ע"ד נר' דאות שי"ן בר"ת שופר וגם בר"ת שטן וכן אות וי"ו בר"ת ואי"ן וכו' הוא בר"ת וי"ש א"כ שניהם נרמזו בר"ת דהיינו בלא שופר השי"ן רומז שטן ויש פגע רע ח"ו אבל כשיש שופר ונתערבב וכיון דליכא שטן ע"כ ואין פגע רע כנ"ל ודו"ק - עכ"ל אאמו"ר הג' וי"ל - [א"ה ראיתי בספר א' שכתב שלא ידע מקומו של פסוק זה אין שטן וכו' ע"כ אמרתי שהוא במלכים א' קאפיטעל ה' פסוק י"ח:]: