אור ברסלב
דברי מהריא חלק ב בע"ה דרוש לער"ח אדר פה ס"ה תרט"ז לפ"ק

דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד

בע"ה דרוש לער"ח אדר פה ס"ה תרט"ז לפ"ק

דרוש לסיום מסכת מגילה

בר"פ השוכר את הפועלים במסכת' ב"מ דף פ"ג אמר ר"ל פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ופירש"י ותוס' בשם המדרש בכניסתו לביתו מן המלאכה משלו בשעה שהיא שלו היינו אחר צאת הככבים וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה היא מהנץ החמה עד צאה"כ ולא מעמוד השחר ויליף לה במ"ר פ' ויצא, הוצאה משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון ואח"כ יצא אדם לפעלו וכו' הכנסה משל פועל דכתיב ולעבודתו עדי ערב וקשה הול"ל איפכא תחילה היציאה למלאכה ותי' התוס' שכן דרך הגמ' דחוק דהא מייתי קרא דכתיב כסדר תזרח השמש וכו' עדי ערב והכי הו"ל לר"ל למנקט סידורי' וכמ"ש במ"ר, ונ"ל עפ"י דאיתא תו התם בסמוך דרש ר"ז וא"ל תני ר' יוסף מ"ד תשת חשך ויהי לילה וכו' זה העוה"ז שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו וכו' אלו רשעים שדומין וכו' תזרח השמש לצדיקים ויאספון רשעים חיתו היער לגיהנם ואל מעונותם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו ויצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב והנה אז"ל במסכ' סוכה יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו שנאמר צופה רשע וכו' ולפ"ז מן הדין אין מקום לתבוע שכר על קיום התורה ומצות רק בתורת חסד משלם ה' השכר והיא נהמא דכסופא אמנם כונת הבריאה הי' רצון הקב"ה שהאדם בבחירתו בלבד יכבוש בעצמו ליצה"ר בלתי עזר באופן שיקבל שכרו מן הדין ושנינו בפ' אבות החנות פתוחה ופועלים עצלים ובעה"ב דוחק וכו' הרי כינוהו להקב"ה בשם בעה"ב ולאדם בשם פועל א"כ רמז לך ר"ל בדבריו מוסר השכל וה"ק פועל זה האדם בכניסתו לעבודת ד' הוא הבעה"ב היינו שנולד עיקר ביאתו לעוה"ז היא הכונה משלו שיהנה משל עצמו שיגיע לו שכר פעולתו מן הדין משלו ממש יטול שכרו אבל באמת לא כן הוא אלא ביציאתו מן העוה"ז לקבל שכרו בעוה"ב הוא מקבל שכר על צד החסד לפי שהקב"ה עזרו כמו שפירש"י הפ' ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא פי' כאלו היה הוא העושה ומייתי שפיר ראיה מקרא שנאמר תזרח השמש היינו בעת שנולד ובא לעולם הנה הכונה הוא יאספון שהאדם לבד הוא יהיה המאסף ואיגר בקיץ לחמו כדי שבהגיע העת ואל מעונותם ירבצון ר"ל בשובם למקורם ושורשם לקבל שכרם ירבצון בהשקט ובנחת יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא יהיה נהמא דכסופא והיינו ע"י שיצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב דייקא שיתחיל בעצמו וגם יגמור מלאכתו לבדו ואז יטול מן הדין אבל באמת לא כן הוא אלא עדי ערב דייקא מה רבו מעשיך ד' ר"ל לולא עזר ד' לא היה יכול לכבוש ליצה"ר כל ימיו אם היה יגע יערוב שמשו עדי ערב דייקא עשה הכל בעזר ד' עליו ומקבל עפ"י חסדי ורחמי ד' המרובים מה רבו מעשיך ד' היינו משל בעה"ב עוד נ"ל לישב כונת ר"ל בסדורו הנ"ל עפ"י שחקר העקרים מאמר ד' פ' ל"ו ל"ז ל"ח השכר והעונש המגיע להעובד אם הדין נותן שיהיו שניהם זמני או שניהם נצחיי אם נערך כמו שהוא נוהג בין האנשים לשער השכר כפי הנעבד היינו כפי ערך מי שהעבודה אליו מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר והעובד למלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחד וכן כאשר תגדל מעלת הנעבד תגדל מעלת השכר ויתחייב מזה שכר בלתי תכלית בעבודת ד' יתברך לפי שגם הוא ית' בלתי בעל תכלית במעלה אבל באמת יש הבדל ביניהם כי הנהוג בין אנשים כנ"ל נערך השכר כפי התחלפות מעלות הנעבד היינו כפי מדרגת התועלת המקובל מהעבודה ואחר שתועלת שקבל המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר בעבודת אחר ראוי שיהי' השכר יותר גדול אבל השי"ת אחר שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל כמאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו או מידך יקח [איוב ל"ה] א"כ אין ראוי שיהיה השכר נערך אל הנעבד אלא אל העבודה וכפי שטרח וסבל העבוד בעבודה ההיא ואחר שהעבודה נעשית בזמן ראוי שיהיה השכר זמני וכו' אבל העונש אף שכתוב אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו מ"מ אחר שכונת החוטא לעשות היפך מצות השם שהוא בלתי בעל תכלית במעלה ולמרות עיני כבודו ראוי שיחשוב אל החוטא לערוך עונשו כפי ערך הנעבד מי שמרה את רוחו כפי כונתו שהרי חלקה תורה בין שוגג למזיד שאם החטא הולך אחר כונת החוטא א"כ ראוי העונש לרשע נצחיי כמו שהשי"ת נצחי בלתי בעל תכלית והשכר זמניי כפי ערך העובד והעבודה כן הוא שורת הדין נותן השכר יהיה זמני והעונש נצחיי אבל על צד החסד נהפוך הוא השכר ישוב נצחיי והעונש זמניי כאמרם ז"ל עונש רשעים בגיהנם י"ב חודש וכתיב לעולם ירשו ארץ [ישעי' ס'] עש"ה בארוכה ואיתא במדרש כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז און אוכלין אלא בשביל אמונה וי"ל כונתו עפ"י שאז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וזהו החסד מה' לטוב לנו בשכר מצוה נצחיי כולו טוב משא"כ בעוה"ז הוא זמניי ויש בו תערובת רע קצת ולפי שבטבע האדם זו סיבה למונעו מלקיים המצות כיון שאינו רואה שום שכר בעוה"ז ומהאי טעמא טעו צדוק ובייתוס במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את וכו' אלא וכו' ע"מ שלא לקבל פרס אמרו לית דין ולית דיין כפרו בשכר ועונש אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים עובדים באמונה שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ואז"ל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך א"כ על אמונה זו גופא משלם ד' שכר בעוה"ז היינו כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז אין אוכלין בשכר קיום איזה מצוה מהמצות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בשביל אמונה זו שמאמינים על שכר ועונש [ואין הכונה במלת אמונה לפי שמאמינים במציאות ד' שהוא ג"כ מצוה אנכי ד' אלקיך] לפ"ז על אמונה זו שכרו בעוה"ז היא זמניי כפי ערך העובד אבל שכר מצות גופם כערך כפי הנעבד בלתי בעל תכלית א"כ זהו שרמז לן ר"ל פועל בכניסתו בשביל שנכנס לעבודת ד' ע"י שמאמין בשכר ועונש ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם וכו' משלו היינו מקבל שכרו בעוה"ז כערך העבד אבל ביציאתו בגמר מלאכתו פעולת המצות משל בעה"ב מקבל שכרו בעוה"ב נצחיי בערך הנעבד הבעה"ב שהוא יתברך בלתי בעל תכלית שנ' תזרח השמש כו' דקאי אשכר עוה"ז כמ"ש מקודם שואגים לטרף כו' אכלם תזרח השמש כו' ירבצון והוא רק בשביל אמונה היינו יצא אדם לפעלו על שנכנס לעבודת ד' ומאמין בשכר ועונש עוה"ב אבל ולעבודתו עדי ערב דייקא ר"ל על עיקר העבודה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא צריך להמתין עדי ערב ביציאתו מעוה"ז לעוה"ב - ועונ"ל באופן שלישי לישב עפ"י המ"ר קהלת מה יתרון לאדם בכל וכו' השמש דיין שאני מזריח עליהם אורה ועיין דרשות מהר"י מינץ דף ב' נעלם ממנו מדרש זה ומפרש שאין לו לשום אדם לתבוע שכר מהקב"ה מן הדין כי כל עמלו שיעמול האדם הוא מקבל שכרו במה שהקב"ה מחייהו בכל יום מחזיר לו נשמתו ומזריח לו השמש היינו תחת השמש פי' במקום השמש וזהו שאמר ר"ל פועל בכניסתו משלו פי' כל שכר עמלו שמגיע לו משלו הנה שכרו אתו מיד בכניסתו בזריחת השמש עליו כל היום ושמירת תכונת כל אבריו על מתכונתם בחכמה נפלאה נשתלם כל שכר פעולתו וביציאתו מה שמקבל שכר עוה"ב הוא כולו רק משל בעה"ב הוא הקב"ה על צד החסד שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון הוא השכר על יצא אדם לפעלו וכו' משלו ומה שמקבל שכר בעוה"ב מה רבו מעשיך ד' דייקא הוא חסד ורחמים כנ"ל - ובזה מובן כונתם ז"ל ברכות י"ז כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי וכו' א"ל הכי עולמך תראה בחייך אחריתך לחיי העוה"ב וכו' נ"ל עולמך תראה בחייך פי' תחשוב שכבר קבלת עולמך שכר פעולתך בחייך היינו במה שמחי' אותך ומזריח לך השמש כל יום ועי"ז תהי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס ועל טוב כונתך בזה אחריתך לחיי עוה"ב וזה נ"ל נמי כונת ר' אבהו כד דמיך אחוו ליה י"ג נהרי אפרסמון אמר כל אלין לאבוה ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' אכן משפטי וכו' ר"ל שחשב בדעתו שכבר קבל שכרו בזריחת השמש עליו יום יום שהחיהו הקב"ה בעוה"ז שהוא ריק והבל ורימה אכן אחריתי לחיי עוה"ב כנ"ל - עוד יובן באופן רביעי בפשוט טפי עפ"י שפירשו קדמונינו ע"פ מפי עליון לא תצא הרעת והטוב דפירש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה הכונה שהבחירה חפשית ביד אדם כי הכל בידי שמים חוץ מי"ש ועל כל מאורעות גוזר הקב"ה על הטיפה מתחלה ואלו צדיק ורשע לא קאמר אבל עכ"ז אז"ל הבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו ולכן אמר מפי עליון לא תצא הרעות לשון רבים לא ההתחלה ולא הגמר והטוב לשון יחיד היינו התחלה לא אבל הגמר אחר שהתחיל האדם ובא לטהר מסייען לו מן השמים ופי' בזה הקול יעקב הפ' כאיוב האנוש מאלקי יצדק ירצה ע"י עזר אלקי לבד יהיה צדיק אתמהה אם הוא לפעמים כן מעושהו שמסייע לו הקב"ה ע"כ יטהר גבר מקודם בא לטהר תחלה מסייעין לו לפ"ז ה"פ פועל בכניסתו פי' על התחלתו בעבודת ה' שהוא בא מעצמו בבחירתו משלו הוא בדין הוא שיטול שכרו אבל ביציאתו ר"ל על גמר פעולתו סוף מצותו משל בעה"ב שהיה מסייע לו לגמרי שנאמר תזרח השמש וכו' יצא אדם לפעלו התחלה משלו אבל ולעבודתו עדי ערב גמר פעולתו מסייעין לו מה רבו מעשיך ה' כנ"ל - גם יובן מאז"ל לר' אמי ברכות י"ז הנ"ל עולמך תראה בחייך וכו' ודקדק האלגזי בספרו אהבת עולם אחריתך וכו' בלא וי"ו העטוף משמע דבר אחד הוא ונ"ל דפירשתי המדרש תנחומא כ' תבא ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר בשביל שתתעשר עפ"י דמי שלומד תורה ע"י אחרים המחזיקים אותו כיששכר וזבולון ושמעון אחי עזריא ע"כ גם הת"ח מחלק משכר תורתו לאותן המחזיקים אותו א"כ אינו שמח בכל חלק התורה מה שלמד בעצמו וז"ש ושמחת בכל הטוב התורה שנאמר כי לקח טוב וכו' ואיך אפשר לשמוח בכל מה שלמד והא בע"כ מגיע חלק ממנו גם להמחזיקים לכן משה מזהיר וכו' עשר בשביל שתתעשר ר"ל ולא תהיה צריך לאחרים להחזיק אותך לתורה שתהיה עשיר בעצמך ותחזיק לעצמך כל הטוב של התורה שלמדת ושמחת בכל הטוב דייקא ובזה פירשתי מאמרם ז"ל ברכות ח' גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מ"ש שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ואילו גבי יר"ש וטוב לך לא כתיב ותמוה האי נהנה ע"כ יר"ש הוא אבל כונתם דסתם ויש ת"ח תורתו אומנתו צריך להנות מאחרים להחזיקו לתורה ובעל כרחך אחרים נוטלים חלק בתורתו לא כתיב ביה וטוב לך לבדך ושמחת בכל הטוב אבל הנהנה מיגיע כפו כתיב תרתי אשריך בעוה"ז בלא נהמא דכסופא וגם וטוב לך כל הטוב שלך בעוה"ב ושמחת בכל הטוב יהיה לך לבדך ואין לזרים אתך שאינך צריך לחלק לזולתך מתורתך כנ"ל וזה שא"ל לר' אמי עולמך תראה בחייך שתהיה נהנה מיגיעך תמצא כל צרכך כפירש"י תמצא דייקא ולא פי אחרים זולתך ממילא אחריתך לעוה"ב:

תוכן העניינים

דברי מהריא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה