דברי מהריא חלק ב· רבי יהודה אסאד
דרוש לסיום מסכת מגילה
מהגאון המחבר זצוק"ל בשנת תקצ"ה לפ"ק:
בשלהי מכילתן בגמרא ארי"ו כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם וכו' מתקיף לה אביי וכו' אלא וכו' ח"ל התב"ש בחי' בכור שור יש להקשות איך ס"ד דרי"ו דהא שפיר פריך לה אביי ונראה עפ"י המבואר בס' אור חדש דף כ"ב והוא ידוע דכוונת התורה והמצות היא הנשמה והחיות שבאותו תורה ואותו מצוה וידוע מה שכתבו המפורשים דהקול והנעימה בתורה והתפלה מעורר הכוונה והיינו דאמר ר"י הקורא בלא נעימה שע"י זה אינו מכוין בהם כראוי עליו הכתוב אומר וכו' ומשפטים בל יחיו בהם פירוש שאין חיות באותן משפטים ואין כוונת ר"י דבל יחיו קאי אאותן הקוראים בלא נעימה רק דקרא בל יחיו פי' בל יחיו המשפטים שאין בהם חיות וזה נראה פי' הכתוב אלא המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דבמס' שבועות דף כ"ו אמרינן האדם בשבועה פרט לאונס פירש"י דלשון האדם מורה על הכוונה שיהא לבו עליו יהיה פי' הפסוק אלה המצות וכו' האדם פי' שלבו עליו ועושה אותם בכוונה אז וחי בהם פי' שיהיה חיות באותן המצות עכ"ל ודפח"ח ולענ"ד נר' לפרש בהקדם פלוגתא בגיטין דף ס' ר"י אמר תורה מגילה מגילה נתנה שנאמר במגילת ספר כתוב עלי ר"ל אמר תורה חתומה חתומה ניתנה וכו' עש"ה וריש יונת אלם להרמ"ע פי"א ובפ' מ"ט ביאר יפה דאו"א דברי אלקים חיים המה כי פנימת התורה עצמות האור היא חמדה גנוזה נעלמה מעיני כל חי וניגש משה לבדו לקבל אותה ומשיגה וחיצוניות התורה היא המלבוש חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלי דייקא החיצוניות היינו מגילה מגילה ניתנה גלויה לכל ישראל אבל סודות התורה למעלה ראש בגבהי מרומים היינו תורה חתומה ניתנה עייש"ה דפח"ח - ועפי"ז נראה השינוי שמצינו בתורה מלשון זכר ללשון נקיבה כי נר מצוה ותורה אור וליהודים היתה אורה ויובן כי אור הוא רז פנימיות התורה היא עצם האור זכר המשפיע כתיב ותורה אור היא חמדה גנוזה אור זרוע לצדיק שגנזו הקב"ה לצדיקים וליהודים היתה אורה תורה שבע"פ נקיבה כלי חמדה מגילה מגילה ניתנה כנ"ר - ולענ"ד נראה לפרש פלוגתא אי חתומה או מגילה ניתנה דאלו ואלו דברי אלקים חיים המה עפ"י אז"ל שבת פ"ח שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ואנוסים היו והדר קבלוהו בימי אחשורוש מאהבת הנס קבלוה ברצון - והפלא"ה הסביר טעם הכפיה מורה על אהבה עצמיות היות התורה שנתן לנו הקב"ה היא הטובה היותר גדולה שבכל הטובות ואב שאוהב את בנו חפץ בטובתו הוא כופה את בנו לעשות דבר שמבין שהיא לתועלת בנו אף שלא לרצון בנו עש"ה - א"כ בתחילה היה מתן תורה ע"י כפיה ואונס חתימה ניתנה לפי שלא הבינו ולא ידעו טובתה ולא קבלוה בשמחה וברצון אלא באונס ומי שעושה בהכרח ע"י כפיה ואונס אינו שמח אלא עצב וכן היה עד אחשורוש וזהו שאז"ל שחרב ביהמ"ק על שלא ברכו בתורה תחילה ר"ל לפי שלא הכירו טובתה ולא שמחו בה לא ברכו עליה אבל הדר בימי אחשורוש לאהבת הנס קבלוה ברצון שהכירו טובתה אז תורה מגילה מגילה ניתנה - ולפי"ז נראה ר"י לטעמיה דאמר הכי מגילה מגילה ניתנה כפל לשון לפירוש הנ"ל דר"ל מימי מגילת אסתר מגילה ניתנה שהכירו טובתה וקבלוה ברצון קבעו חז"ל ג"כ בסיום מסכת' מגילה מאמר זה דר"י לטעמיה אמר מעתה הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה עליו הכתוב אומר וכו' ר"ל ע"כ לדעתו ונתתי להם וכו' בע"פ באונס ולא קבלוה ברצון לפי שחוקים לא טובים הם ר"ל שאינם מכירים טובתה כחוקים שאין יודע בטוב טעמם לכן ומשפטים בל יחיו בהם פי' אינו שמח בהם כי אם בעצבות שונה בלא זימרה ובאמת כבר מגילה מגילה ניתנה כהיום אנחנו מכירים טובתה וכן אנחנו מתפללים ונשמח בדברי תורתיך ובמצותיך וכו' ונשמח דייקא כי הם חיינו וכו' ובהם נהגה יומם ולילה בשמחה ובטוב לבב ולהיות יין שמח טוב לבב וכן פקודי ה' ישרים משמחי לב וכו' לכן אמרינן סוף פרק במה אשה חמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהון זה"ש במגילה ליהודים היתה אורה זו תורה מגילה מגילה ניתנה ראו אור גדול ר"ל הכירו טובת התורה לכן ושמחה קבלוה ברצון ובשמחה וכו' כן תהיה לנו כוס ישועות וכו' - וז"ל הון עשיר מגילה מתחלת במ"ם ומסיים במ"ם ירושלם והיא כי הלוחות הראשונות נתנו למ' יום בפרסום נס ובפתח עינים כמ"ם פתוחה ושלט בהם עיה"ה ונשברו ונפתחו כפתיחת המ"ם פתוחה וניתנו לוחות אחרונות למ' יום בחשאי וסתומים מן העין כמ"ם סתומה וכל פי' התורה הזאת הדר קבלוה בימי המן ועוד מ"ם מ"נות מ"ם מ"תנות מ"ם מ"גילה מ"ם מ"שתה אלו הם ארבע ממי"ן שבשני ממי"ן מלאים הרומזים על מצות יום פורים ודפח"ח - והיינו לפי גירסת הירושלמי ומשניות והרי"ף הקורא עומד פרק אחרין וסיים הודע את ירושלים ולענ"ד עפי"ז נראה דהשל"ה רמז בראש המס' פתח תחילה בשם ד' הוי"ה ואדנ"י מגילה נקראת בי"א וכו' בט"ו לא פחות ולא יותר היינו י"א ט"ו בגימט' כ"ו - י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו בגימט' ס"ה כשם אדנ"י עש"ה ה"נ ראש וסוף תיבות אלו מגיל"ה ירושלי"ם מ"ה י"ם היא הוי' במילוי ואדנ"י ונקראת בג' שמות אגרת וספר ומגילה רמז הלא כתבת לך שלישים ודרשינן לה אמגילה זו בדף ז' לעיל והוא נגד ג' מחיות מחה אמחה את זכר וכו' תמחה את זכר וכו' ור"ת ג' שמות הנ"ל א"גרת ס"פר מ"גילה א"ס"ם בגימט' ק"א מיכאל השר של זכרון כמ"ש וזכרם לא יסיף מזרעם כנ"ל - [א"ה ושמעתי ממו"ר הג' מו"ה אהרן שמואל אסאד זצ"ל שאמר לי בשם אביו הגאון ז"ל לפרש מה שפירש"י על לא פחות ולא יותר לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו דצ"ב לאיזה צורך פירש"י מה שמפורש במשנה- דהנה איתא במס' פסחים סוף פ"ד אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא בא"ד וזה"ש הכתוב ממעמקים קראתיך ה' ר"ל במחשבה קראתיך ה' ככתיבתו אבל אדוני שמעה בקולי דבקול הוא בשם אד' וז"ש מגילה נקראת ר"ל מגילה בפרהסיא נקראת יכולים לומר י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו שהיא ס"ה כשם אדנ"י סך ס"ה זה השם מותר לומר בפרהסיא לא פחות ולא יותר ר"ל לא פחות מי"א דהיינו י' ולא יותר מט"ו דהיינו ט"ז שהיא בגימ' כ"ו כשם הוי' ב"ה זה אינו מותר לומר במגילה בפרהסיא ע"כ שמעתי מא"ז הג' ז"ל] בפ' ואתחנן אמר משה אנכי עומד וכו' את דבר ד' וכו' ולא עליתם בהר לאמר וכו' ותמוה טובא מאי כי יראתם מפני האש ולא עליתם וכו' וכי מה"ט לא עלו בהר מיראתם מפני האש, הרי נאסרו בהעלאה במצות הגבלה ועוד תיבת לאמר אינו מובן רש"י וראב"ע פי' שהוא מוסב לקרא הקודם פנים בפנים דיבר ד' עמכם לאמר אנכי ד"א וכו' והרמב"ן פי' ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה, וגם זה רב הדוחק כי למה להו לומר כן, וגם הרי כבר הקדימו כל אשר דבר ד' נעשה ושוב נצטווה במצות הגבלה ע"כ כן קיימו שלא לעלות, והאברבנאל פי' שלמ"ד לאמר הי' למ"ד הזמן לומר כי יראתם מפני האש עם היות שלא עליתם בהר והיראה כשאמר ית"ש אנכי ד"א וכו' בזמן ששמעתם אותה האמירה היתה היראה וכו' עש"ה, ולענ"ד נ"ל באופן נאות בס"ד דהנה מי שדבק באהבת ד' בכל לבו ונפשו, לא ינוע לבבו מפני כל לא יראה כלל ולא יפחד ומורא לא יעלה על ראשו, כי הוא דבוק במסירת נפשו לד' כמו ר"ע שהיה שמח גם כשסרקו בשרו במסרק של ברזל והוא ייחד את השם בשמחה, אמנם ישראל במעמד הנבחר אף שנתעלו באהבה עזה להקב"ה כשעמדו על הר סיני שפסקה זוהמתן והקדימו נעשה לנשמע לרוב התשוקה, עכ"ז כתיב בהו וירא העם וינועו וכו' נבהלו מראות הקולות ודברים מפחידים, וזה הוראה שלא הי' דביקותם באהבה עז כמות במסירת נפש, והראיה שהרי עד שהמלך במסיבו וכו עשו את העגל, ובמדרש פ' כי תצא איתא שלא היו ישראל עם הקב"ה אחר מתן תורה אלא אחד עשר יום בלבד ואח"כ שוב היו מהרהרים לעשות העגל וכו' עי' בס' דרוש לציון דרוש ה', ועוד במדרש אמר להם הקב"ה אתמול אמרתם נעשה ונשמע והיום אמרתם אלה אלהיך ישראל, ר"מ אומר אף לא יום א' היה אלא היו עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוין לע"ז, שנאמר ויפתוהו בפיהם וכו' ועי' בס' אם הילד פרשת כי תשא, ולכן מורא על ראשם ע"י הקולות וברקים כנ"ל - ובחיי פ' יתרו בפ' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר ז"ל יש לפרש לאמר על הנסתר, כי כל דברי השי"ת יש בהם נגלה ונסתר, ויבא הדבור על הנגלה, והאמירה על הנסתר, וזה כטעם וידבר ד' אל משה לאמר ברוב מקומות שבתורה, כי הגיד למשה הנגלה והנסתר וכו' וע' בבחיי ס"פ בא שם ביאר הקדמה זאת בארוכה עש"ה ולפי"ז נ"ל דהא ודאי בזכותא תליא, לפי גודל האהבה ודביקות האדם בד' יתב' משיג גם הנסתרות לד' אלקינו כי לא יכחד המלך מן בנו האהוב לו את כל בית נכאתו ומגלה לו מסתורין שלו בסודות התורה ורזין עליונים, כמו שהשיג משה אשר ידעו ד' יתברך פנים בפנים, לראות באספקלריא המאירה גלה לו הקב"ה הנגלה והנסתר, א בל ישראל שלא היה דביקותם עזה כמות באהבה גמורה, עד שע"כ יראו מפני האש והקולות כנ"ל, מה"ט נמי אף שפסק זוהמתן ונתעלו מן החומריות שהיו בו מקודם מ"מ עדיין לא זכו לעמוד בהר ד' ובסודו לגלות להם חלק הנסתר שבתורה ג"כ מסתורין של הקב"ה רק חלק הנגלה לבד שהוא נקרא דבר ד' ולא אמירה והנה הרמב"ם במורה כתב דירידה ועלייה יאמר בירידת האיש בעיון, והיות האיש פונה במחשבתו אל ענין פחות יאמר ירידה, וכשעולה לעיין בעולם העליון נקרא עולה ומזה המין ומשה עלה א"ל האלקים כי לעולם לא עלה משה למרום, אלא עלה בעיונו באופן ההשגה וכו' וא"כ ה"פ אנכי עומד בין ד' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דב"ר ד' דייקא, רק חלק הנגלה לבד שמכונה בשם דיבור, אבל לא זכיתם לחלק התורה הנסתר ג"כ לפי שלא הייתם באהבה עזה גם בעת ההיא שאמרתם נעשה ונשמע וכו' ופסקה זוהמתכם כשעמדתם על ה"ס, והראיה כי יראתם מפני האש, ואילו אהבה במסירת נפש הוא אין מקום מורא מפני האש, ולכן לא עליתם בהר לאמר דייקא, ר"ל בסיבת ההר שפסק זוהמתכם, עכ"ז לא עליתם בעין מושכלות בדביקות גמור לזכות גם לאמי"רה חלק הנסתר, לאימר דייקא לכם, אלא לדיבר ד' חלק הנגלה לבד כנ"ל, ומה"ט הוצרך הכפיה גם על הנגלה אף שאמרתם נעשה ונשמע ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם לא נכון עמו כנ"ל שהרי יראתם מפני האש לכן פנים בפנים דיבר ד' עמכם וכו' כנ"ל: