אור ברסלב
דברי ישעיה סימן יז

דברי ישעיה· רבי ישעיה אלגאזי

סימן יז

סימן טז

שאלה, בא לפני, טרפש שנסרך לבית הכוסות, וכנגד הסירכא נמצא מחט, וקלפתי הסירכא מבה"כ, וראיתי שם במקום שהי' הסירכא, לא הי' שום ריעותא, וחתכתי בצד השני השביל ממקום שהי' המחט מונח שם, וראיתי גם במקום שכלה השביל ובכל עובי הבשר שבין הסירכא ובין השביל, הי' שלם ויפה, וראיתי בטרפש במקום הסירכא, הי' הבשר שם מקולקל קצת והי' הפ"מ:

תשובה, הנה איתא (בסי' מ"ח סעיף ח') בהג"ה, מחט או קוץ הנמצאים בהמסס ובית הכוסות בחללו, ולא נתחב בהן כלל, כשר בכל ענין, וא"צ שום בדיקה עכ"ל, וכתב שם הטו"ז (בס"ק י"ד) והש"ך (ס"ק ל"א) בפירוש הרמ"א, מדאמר כאן וא"צ שום בדיקה, משמע הא כל שנמצא ק"ד מבחוץ, אפי' לא נתחב כלל טריפה, דאם אין שם מכה, ק"ד מנין ע"ש, אף דזה היא תמוה קצת וקשה להבין, דהא לפי מה שכ' דביש ק"ד מבחוץ אפי' המחט לא נתחב כלל רק נמצא בחללו היא נמי טריפה, ע"כ צ"ל דטריפה אפי' כשהק"ד הי' רחוק מהמחט, דהא במונח המחט בתוכו, א"א לכוון שיהי' הק"ד נגד המחט ממש כידוע] וכיון דבמונח בחללו היא טריפה אפי' כשהק"ד הי' רחוק מהמחט, הרי ממילא צ"ל בנתחבה המחט נמי כן, דטריפה אף שק"ד אינו נגד המחט ממש, [דהא בכל קוץ שנתחב בבה"כ, הרי מקודם הי' מונח בחללו ואח"כ נתחב שם כידוע, וכיון כשהמחט מונחת בחלל בה"כ היא טריפה, אף אם הק"ד הי' רחוק מהמחט, הרי ממילא כשנתחבה אח"כ היא נמי טריפה בכל גונא כמובן], ובאמת כ' שם להיפוך, דבנמצא המחט תחוב בבה"כ אינו טריפה אלא כשהק"ד הי' נגד המחט ממש, באמת מצי לדחוק ולומר, דהש"ך רק לפרושי דברי הב"י אחי, כמ"ש הנחלת עזריאל בחולין (נ"א), עי' בפ"ת שם (ס"ק ז), אך ראיתי בהצמח צדק (סי' מ"ט) שחולק נמי על הטו"ז והש"ך הנ"ל, וסבר דבנמצא מונח בחלל בה"כ ואינו תחוב בו, אף שיש ק"ד בצד השני אין להטריף, והטעם כתב הצ"צ הנ"ל, כיון דרוב הפוסקים, מרדכי בשם ראב"י, וסמ"ק, וספר התרומה, ומרדכי בשם ר"ת וריב"א, כולהו סבירא להו, בניקב בית הכוסות מצד אחד, ונמצא עליו ק"ד, לא מיטרף אלא בנמצא ק"ד נגד פי המחט ממש, משום שכשהוא נגד פי המחט, נראה שעבר לשני צדדים וחזר לפנים, ומתוך כך הוא נגד המחט ממש, אבל לא בנמצא בסביבות הנקב וכו', וא"כ היאך סלקא דעתך למימר, דאפילו אין הקוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דהוי טריפה, בשביל שנמצא עליו ק"ד מבחוץ, הא אפילו אי הוי תחוב בו, לא הי' מטריף אי לא הוה ממש כנגד פי המחט, אלא סביב הנקב, וא"כ מהי תיתא לומר שהקורט דם היא ממש נגד מקום פי המחט, בשנמצא עתה לפנינו שאינו תחוב בו, אלא מונח בתוכו, והגע עצמך, בשאין הקוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דקיל, שהרי אין צריך בדיקה כלל, יהא אסור אם נמצא בו ק"ד בכל גונא, ובנמצא קוץ תחוב בו דחמור שצריך בדיקה, לא יאסור אלא בנמצא קורט דם דוקא נגד פי המחט, ולא בכל גונא, לכך ודאי דלא מסתבר כלל לומר כך, ואין להחמיר בשאין הקוץ תחוב בו, אפילו בנמצא ק"ד מבחוץ וכו' ע"ש], וגם הנודע ביהודה במהדורא קמא (סי' ט"ו וסי' י"ט), ובהדגול מרבבה שם ביו"ד (סי' מ"ח), חולק נמי על הטו"ז והש"ך הנ"ל, וסבר נמי כן, [וז"ל אבל בגוף הפי' שעלה על דעת האחרונים הש"ך וט"ז (בסי' מ"ח) לפרש דברי הרמ"א להטריף בנמצא בכל מקום שיש ק"ד מבחוץ, לא כן אנכי עמדי ומעולם לא עלה זה על דעת רמ"א לפסוק כן וכו', ואני אומר תדעי שכן הוא, דאל"כ, א"כ בנמצא בכל מקום שימצא ק"ד מבחוץ טריפה, דהרי בנמצא מונח, לא שייך למימר שיהי' כנגדו ממש, והרי אף בנתחב מכשירין אם אין הק"ד נגדו ממש, וכמבואר בש"ך שם (ס"ק י"ז), ובט"ז שם (ס"ק י"ג), וכי תימא היינו טעמא, דבנתחב אין מחזיקין איסור ממקום למקום, ולא חיישינן שהי' תחילה תחוב במקום אחר, ושוב יצא משם ונתחב כאן, אבל בנמצא ואינו תחוב שפיר חיישינן בכ"מ שיש ק"ד מבחוץ שמא שם הי' תחוב המחט, אומר אני דאכתי קשה, דהא בתחוב מבפנים. ויש ק"ד מבפנים ואין שם ק"ד בחוץ כנגדו כשר, כדמוכח בש"ך (ס"ק כ"ו), ובט"ז (ס"ק נ"ג), והא ודאי דק"ד בחוץ דבעינן, היינו נגד מחט ממש, שבזה לא נחלק אדם מעולם דבתחוב בעינן ק"ד נגדו ממש, ואם תחוב וליכא ק"ד מבפנים, ולא נגדו ממש מבחוץ, א"כ הא ודאי שאחר השחיטה היא שנתחב, כיון דליכא במקום הזה ק"ד כלל, וא"כ דינו כמו נמצא ממש, ויהי' טריפה אם יהי' ק"ד מבחוץ באיזה מקום שיהי', וכאן לא שייך אין מחזיקין איסור ממקום למקום, שהרי זה ברור לנו שמקום הזה שתחוב עתה, לא הי' בו מתחילה, שהרי אחר שחיטה הוא שנתחב כאן, וקודם שחיטה הי' מונח, וא"כ יהי' באין ק"ד מבפנים, חמור יותר משיש ק"ד מבפנים, אתמהה ומי הוה הפוסקים הקדמונים שתקי בזה, אלא ודאי הא ליתא, ומעולם לא כיון להטריף בנמצא כלל וכו' ע"ש בנב"י], והביא שם (בסי' י"ט) שגם הפר"ח והפרי תואר נמי פירשו כן דעת השו"ע, ולא כהש"ך וטו"ז הנ"ל, א"כ לפ"ז אף שהפוסקים הנ"ל חולקים על הטו"ז והש"ך הנ"ל, וסברו דבנמצא מונח בחלל בה"כ ואינו תחוב בו, אף שיש ק"ד בצד השני אין להטריף. מ"מ כשהי' פי המחט תחוב נגד הק"ד, או נגד הסירכא ממש, גם הפוסקים הנ"ל מודים דטריפה, [עי' בצ"צ הנ"ל, ועי' בנב"י מהדורא תניינא (סי' י"ד וסי' נ"ז) שכ' כן, משום דלהצ"צ טפי איכא ריעותא בסירכא מבק"ד, שהרי בנמצא ק"ד בדליכא מחט תחוב כנגדה, ליכא למ"ד שיהי' שום טריפות בכך, ובסירכא לחוד אפי' בדליכא מחט תחובה כנגדה, נמי סבירא להו הרבה פוסקים דמיטרף בכך, כהובא בתרומת הדשן (סי' קס"ג), ומהרש"ל בים של שלמה פרק אלו טריפות (סי' מ"ח), פסק כך, דסירכא מטריף בכל אברים שנקובתן במשהו ע"ש, ולהנודע ביהודה, עכ"פ הוי סירכא כק"ד ע"ש (בסי' נ"ז) הנ"ל, וכיון דבק"ר איתא בחולין (נ"א), במעשה שבא לפני רבי, במחט שהי' נמצאת בעובי בה"כ מצד אחד, הפכה רבי ונמצא עליו ק"ד וטרפה, אמר אם אין שם מכה ק"ר מנין, א"כ כ"ש בסירכא שנמצא מחט תחובה כנגדה, ודאי אמרינן אם אין שם מכה סירכא זו מנין וטריפה, א"כ לפ"ז בנד"ד שנסרך טרפש לבה"כ, ונמצא מחט החובה כנגדה, לכאורה צריך לאסור נמי משום טעמא הנ"ל:

אולם ז"א, דמה שכתב הצ"צ הנ"ל דטפי איכא ריעותא בסירכא מבק"ד, כבר השיג עליו הכרתי ופלתי (בסי' מ"א ס"ק ט'), וכתב דסירכא קיל מק"ד, וז"ל, כי הרב בעל צ"צ דעתו, בתחב המחט, אף כי אין נקוב מעבר לעבר, מ"מ הסירכא שנסרך לטרפש הו"ל כק"ד, דהא לדעת הרבה מחברים הוי סירכא כנקב בכל אברים, וא"כ בכה"ג לכ"ע הוי כק"ד ודקדק מאחר דהעיד ודאי יש מחט וזה אמת ברור כאשר הוא על הרוב, ואם לא ימצא נאבדה בלי ספק בפרש, א"כ בדיקה מה צורך, ודאי יש כאן נקב, וא"כ טריפה, ובדיקה זו מה טובו, א"ו דסירכא גרע מק"ד, כיון די"ל בשאר אברים אין סירכא מטריף, ואמרינן ע"י שהתחיל המחט לנקוב, עלתה במקום ההוא נפוח, כסדר הנקב במחט, ולרבוי הנפוח וכליתות, נסרך לו הטריפה, ואין מוחלט שעבר המחט מעבר לעבר, כמו בק"ד דאמרינן אם אין שם מכה ק"ד מנין, כי סירכא בשאר אברים, בא מחמת ליחות ונפוח, ולכך צוה לבדוק, כי אם אין נקוב מפולש, אין להטריפו וצ"ע, לכך במקום שהי' בלא"ה צדדים, גם ע"ז שמנו לבנו, ומי שדעתו רחבה יכריע, ועי' שו"ת חוט השני שהאריך וצ"ע, אבל אם אין בלא"ה צדדים להתיר ואינו ה"מ, ת"ו להקל כל דהוא עכ"ל, וגם השואל מהצ"צ הנ"ל שהוא הגאון מהר"ר אורי ליפמן ז"ל, נמי סבר כן להכשיר, בטרפש שנסרך לבה"כ, וכנגד אותו מקום נמצא מחט תחוב בבה"כ, אבל לא ניקב מעבר לעבר, ומפרש שם הרמ"א מסוף (סי' מ"א) שכתב, ואם נסרך טרפש הכבד לבה"כ, יש לבדוק בכרס, שבודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה, ועל ידי זה בא סירכא וכו' אין כונת הגה"ה שיהי' טריפה אם לא ניקבה מעבר לעבר, ולא בא אלא ללמדינו, דצריך בדיקה אם יש שם קוץ או מחט שניקב מעבר לעבר, ואז הוי טריפה, אבל אם לא ניקב מעבר לעבר, אע"ג דהמחט תחוב אין להטריף, כדמפורש (בסי' מ"ח) ע"ש, וגם בתשו' תולדות יצחק (סי' ג') חולק נמי על הצ"צ הנ"ל, ומכשיר בהפ"מ, [הובא בפ"ת (סי' מ"א ס"ק י"ד), ועוד אף להצ"צ הנ"ל שכתב דטפי איכא ריעותא בסירכא מבק"ד, משים דבק"ד וליכא מחט תחוב כנגדה, ליכא למ"ד שיהי' שום טריפות בכך, ובסירכא לחוד אפי' בדליכא מחט תחובה כנגדה נמי סבירא להו הרבה פוסקים דמיטרף בכך, כהובא בתרומת הדשן (סי' קס"ג), הרי לדעת התוס' וסייעתו, דסברו דיש סירכא בלא נקב, ועיקר החשש הוא משום סופה להתפרק, הסירכא בבה"כ שעורו עב וחזק, ודאי לא הוי ריעותא כלל, [עי' בתה"ד (סי' קס"ג) שכתב, שלא שייך לאסור סירכא בשאר אברים, כי אם לשיטת רש"י וסייעתו, דסברו דאין סירכא בלא נקב א"כ בשאר אברים נמי שייך לומר דסירכא זו נעשית מחמת נקב, משא"כ לשיטת תוס' דיש סירכא בלא נקב, לא שייך לאסור סירכא בשאר אברים, הובא בצ"צ הנ"ל (סי' ט'), ומשמע שגם הוא סבר כן] וקיל מק"ד, דק"ד עכ"פ מוכיח שניקב שם ועי"ז נעשה שם ק"ד, משא"כ בסירכא לא אמרינן כן, ואף לדעת רש"י וסייעתי דסברו דאין סירכא בלא נקב, א"כ הרי יש כמה פוסקים דאוסרים סירכא בשאר אברים, וממילא הוי ריעותא, מ"מ היכא שבמקום הסירכא הבשר מטרפש מקולקל, והבשר מבה"כ שתחת הסירכא ובין המחט היא שלם ויפה, אע"ג דמחט תחוב כנגדה, מ"מ מ"ל כמו דתלינן שהסירכא היא מבה"כ מחמת מחט התחוב כנגדה, הרי מצי לתלות נמי להיפוך, כיון שהבשר אטרפש היא מקולקל, הרי יש הוכחה שהי' שם נקב ונסתם או מכה, והסירכא נמי בא מזה, דהא בריאה הסרוכה לדופן ויש מכה בדופן כנגדה, הרי מדינא דש"ס וראשונים תלינן דהסירכא נעשית מחמת מכה שבדופן, עי' בחולין (מ"ח) וביו"ד (סי' ל"ט), א"כ ה"נ תלינן דהסירכא בא מהבשר מקולקל שבטרפש, ולא שייך לומר דבאמת בא מבה"כ, והבשר מטרפש נמי נתקלקל מזה ז"א, דעכ"פ בבשר מבה"כ גופא שתחת הסירכא הי' צריך להיות נמי איזה קלקול, כמו בבשר שבטרפש, דהא באמת כתב הצ"צ הנ"ל, בכל בה"כ שנסרך לטרפש, מצי לתלות שהסירכא היא מטרפש, רק דדחה שם אח"כ והקשה, למה נסרכה כאן מכוון כנגד המחט, [וז"ל, הא ליתא, דהרי גבי קורט דם נמי יש לתלות בדבר אחר. והיאך קאמר אם אין שם מכה קורט דם מנין, דאי לאו הכי, תיקשי למה לא מיטרף בק"ד לחוד אפי' בדליכא מחט תחוב כנגדה, מטעם דאם אין שם מכה ק"ד מנין, אע"כ דק"ד לחוד תלינן בשום דבר, ונא מיטרף בכך, ואפילו הכי, היכא דמחט תחוב כנגדה מפרפינן, מטעם דאמרינן אם אין שם מכה ק"ד מנין, כלומר למה נמצא קורט דם מכוון כנגד המחט, אלא ודאי דמחט נקבה, וממנה בא קורט דם, ה"נ בסירכא אע"ג דיכולין לתלות הסירכא בדבר אחר כגון בטרפש, מ"מ כיון דמחט תחוב כנגדו לפנינו, אמרינן אם אין שם חכה, סירכא זו מנין, כלומר למה נסרכה כאן מכוון כנגד המחט, א"ו שהמחט נקבה, וממנה באה הסירכא וכו' ע"ש] א"כ היכא דבשר מטרפש שתחת הסירכא היא מקולקל, הרי לא שייך ל"כ, דמצי לומר, שהסירכא היא נסרכה כאן מבשר הקלקול בטרפש שכנגד הסירכא, א"כ בכה"ג, מ"ל שפיר דאף להצ"צ תלינן בטרפש וכשירה, ועוד דהא בתשו' רבינו חיים כהן חו"ד (סי' י"א) מדחה שם הצ"צ הנ"ל, וסבר דמצי לתלות הסירכא בטרפש, והסירכא היא קיל מק"ד, דכתב שם וז"ל, אמנם אם לא נכניס ראשינו בין ההרים הגדולים. הט"ז והש"ך ובין הצ"צ, להכריע בדין דנמצא ק"ד והמחט אינו תחוב, מ"מ נלע"ד דבדין נסרך טרפש לבה"כ ונמצא מחט שאינו תחוב יש להכשיר וכו', וכבר העיד הצ"צ דסירכא יותר גרוע מק"ד וכו', ולענ"ד דסירכא דנ"ד קיל מק"ד, מטעם שכ' הצ"צ עצמו ודחה הטעם. ואני אומר שהדיחוי חוזר ונראה וכו', ותמיהני על מה שמדמה סירכא זו לק"ד, דבשלמא בסירכא א"ש הא דלא אמרינן אם אין שם מכה סירכא זו מנין, דהא יש לתלות הסירכא בטרפש, וכשהוא בטרפש נקב לא מיטרף, אבל בק"ד דליכא למיתלי בשום דבר אחר כי אם בהמחט, שפיר אמרינן אם אין שם מכה ק"ד מנין, ומ"ש הצ"צ דאם ליכא למיתלי בשום דבר אחר תיקשי למה לא מיטרף בק"ד לחוד אפי' בדליכא מחט. מטעם דאם אין שם מכה ק"ד מנין ז"א, דבשלמא בדליכא מחט כנגדה, ליכא למימר דאם אין שם מכה ק"ד מנין, דאימא לך ודאי שיש שם מכה, אבל לא שלטה המכה כי אם מצ"א היכי דנמצא ק"ד, ובניקב מצ"א כשר, אבל כשיש מכה כנגדה ומוכת שיש שם מכה מחמת ק"ד, א"כ שלטה המכה מעבר אל עבר, ובניקב מב' צדדים טריפה וכו', אבל גבי סירכא דאיכא למיתלי מנקב שהי' בטרפש הכבד, אם לא נמצא המחט תחוב אין להטריף וכו', ולפ"ז סירכא אינו כק"ד, וא"כ אפי' אם הלכה כהטו"ז והש"ך גבי ק"ד, מ"מ גבי סירכא דנוכל לתלות בטרפש, י"ל דהט"ז והש"ך נמי ס"ל דאם אין תחוב בו לא מיטרף עכ"ל ע"ש, הרי חזינן אף היכא שהטרפש היא שלם ויפה, נמי מצי לתלות הסירכא בטרפש לרבינו חיים כהן, א"כ כ"ש היכא שהטרפש היא מקולקל, ודאי תלינן הסירכא בטרפש, אף שרבינו חיים כהן מיירי התם דוקא היכא דהמחט אינו תחוב בבה"כ, ז"א, דמצי לחלק ולומר דדוקא היכא שבטרפש אין כאן שום ריעותא, היינו שבשר מטרפש הוא שלם ויפה, ובבה"כ איכא ריעותא שמחט תחוב כנגדה, אז אמרינן שפיר כיון דאיכא ריעותא בבה"כ ולא בטרפש, הרי מצוי יותר. שיהי' הסירכא מבה"כ מבטרפש וטריפה, משא"כ היכא דאיכא ריעותא בטרפש, שבשר מטרפש היא מקולקל, והבשר מבה"כ שתחת הסירכא היא שלם ויפה, מ"ל דאף שיש מחט תחוב כנגדה, נמי תלינן הסירכא בטרפש וכשירה, ועוד דבאמת אין אנו צריכין לכל זה, אך אפילו אם בהטרפש לא הי' שם שום ריעותא, והמחט הי' כנגד הסירכא ממש, נמי מצי להקל בהפ"מ כהכו"פ, אם הבשר שבין הסירכא ובין המחט הי' שלם ויפה, דכעת ראיתי בחידושי מהרא"ל הלכות טריפות, מהגאון מהרא"ל צינץ ז"ל, שהשיג שם נמי על הצ"צ ועל האחרונים שמחמירים בענין זה, וכתב כהכו"פ דסירכא בבה"כ אינו אלא מחמת ליחות וכאב המחט התחוב שם קצת, וכתב שם נמי, דלשיטת התוס' וסייעתו, הסירכא בבה"כ ודאי לא הוי ריעותא כלל, [מאוד שמחתי שכוונתי לדעת הגדולה] א"כ לכאורה כיון דהא שנוהגין למעך בסירכות היא כשיטת התוס', ע"כ סירכא לא הוי ריעותא כלל. וכתב שם עוד, דגם בק"ד נגד המחט, אמרינן אם באמצע שלם, אין סברא כלל להטריף, ומעשה דרבי שהפכה וראה ק"ד והטריף, פירש שם באופן אחר, דכתב שם וז"ל, בדין זה נתחבטו האחרונים במחט תחוב ואינו מעבר לעבר ובצד השני יש סירכא, וראש המדברים בזה בעל צ"צ, דעתו דטריפה בכה"ג, ועיקר ראייתו, דסירכא חמורה מקורט דם, דיש ס"ל דסירכא שייך גם בשאר אברים שנקיבה פוסלת בהם, וראיתי מן האחרונים שמחמירים למאוד אפי' בנמצא על הפרש וכו', ואני אומר אפילו בתחוב יש לדון, אם ראינו שהבשר שלם ויפה תחת התחיבה, אין סברא לומר שכולו קרום מחמת חכה, מאחר שאין רואין ריעותא בבשר, מהיכא תיתי לומר שניקבה המחט וחזרה, הא עיקר החילוק בהא דחיישינן בישב לה קוץ שמא הבריא וכו', אלא דהפוסקים חלקו עליו, דדוקא בושט חיישינן שחזרה המחט משום דפעיא בי' כמבואר זה בפוסקים, משא"כ בבה"כ דמינח נייח, עכ"פ בבה"כ כולן שוין דאין חוששין שניקב וחזר לאחוריו, א"כ כשאנו רואין שהבשר שלם תחת המחט ויפה, אפילו יהי' בצד השני ק"ד, מ"מ הרי לא ניקב מעל"ע, ואין סברא כלל להטריף, וא"כ אי הוה עובדא דרבי בכה"ג שהבשר שלם בצד השני תחת התחיבה, איך אמר בפשיטות מתני' היא המסס ובה"כ שניקבו לחוץ, הא ודאי לא פשיטא הוא, גם קשה, למה השמיטו חידוש זה, הרי"ף והרמב"ם דאם יש ק"ד בחוץ אפילו נתחב במקצת מצד השני ובאמצע שלם ויפה מ"מ טרפה, לכן הדבר ברור לפענ"ד, דאדרבא, אם תחוב במקצת ואינו מעל"ע, א"צ בדיקה כלל וכו', וא"כ רבי שהפכה הוי עובדא שראה שהמחט תחובה בעומק, ולא יוכל להרגיש בצד הפנימי אם אינה עוברת מעל"ע, דאפשר שחור המחט עברה לצד השני כמעט בשוה עם עור החיצון מפולש, רק שהנקב דק מחמת חוד המחט, והפכה רבי לקולא, שמא נשאר איזה חלק כקליפת השום מן העור החיצון שלא ניקב מעל"ע, ובזה יוכשר מחמת שאינו מפולש, ומצא רבי ק"ד היינו צרירת באותו הדק שנשאר שלא עברה המחט, ולזה דן אותו כנקוב. שהרי המחט קלקלה אותו החלק כקליפת השום שנשאר מן העור, והא ודאי מילתא דפשיטא, שצרירת דם אינו נדון כעור, דכבר ניקב ונתקלקל, רק מחמת צרירת הדם לא נראה פי המחט מעל"ע וכו', א"כ הדבר ברור כדפרישית, דכל שידוע שפי המחט לא עברה ונשאר באמצע בשר שלם אינו מזיק ק"ד שבחוץ כלל, דלו יהי' שניקב משני הצדדין, אין כאן נקב מפולש וכו', אמור מעתה בהתרועע היסוד יפול הבנין שאפי' נדמה סירכא לק"ד, א"כ נאמר אם מחט תחובה בצד אחד והבשר שלם ויפה תחתיו, כיון דהמחט בפנינו וחזינן דלא ניקבה, אפילו יהי' ק"ד בצד שני, אין כאן טריפות, וכ"ש סירכא, ומזה אנו דנין, כיון דרובא דרובא אין המחט רק בקצת מן העור והסירכא מעבר השני, והבשר שלם באמצע, וכן כמה פעמים שתחוב לרוחב בתוך החדרים הקטנים. אשר רחוק למאוד שכבר ניקבה המחט מעבר לעבר וחזרה לאחורי' ונתחבה לרוחב החדרים הקטנים וכו', זה לאות שכל שיש שם תחיבת מחט כל דהוא, גורם הסירכא אף שלא נקב כלל, רק מכח איזו קלקול של הביה"כ וכאב התחיבה ומתחמם העבר עד שע"י לכלוכית המחמצה בגוף בא הסירכא אף בלא נקב וכו', ועוד דעיקר יסודו של בעל צ"צ, הוא משום דסירכא דמי לק"ו, לא יוצדק אלא לפי שיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב, י"ל דסירכא זו ג"כ ע"י נקב, אבל לשיטת התוס' וסייעתם דיש סירכא בלא נקב רק משום סופה להתפרק וכו', א"כ אין הסירכא ריעותא כלל ולכאורה סוגיין דעלמא בדינה זו שנוהגין למעך בסירכות, היא כשיטת התוס', דטעם משום דסופה להתפרק ולעשות נקב בריאה וכו', וא"כ. לשיטת התוס' לא שייך ריעותא דסירכא בשאר אברים, מאחר שלא מצינו רק בריאה שקרומים רכים ונוחים להקרע, משא"כ בביה"כ, וא"כ נראה דגם בסירכא אם הבשר שתחת המחט שלם ויפה חזינן דלא ניקב מפולש, וכבר כתבנו דכפי הנראה אף אם יש ק"ד בצד השני אם באמצע שלם אינו מזיק הק"ד כדפרישית, וא"כ די להחמיר באם הסירכא מכוונת נגד המחט, באשר כל גדולי אחרונים החמירו בזה, ואם אין הסירכא מכוונת נגד המחט, עכ"פ נ"ל לבדוק, אם הבשר תחת הסירכא שלם ויפה יש להכשיר, וכן במונח ותחוב בחדרים קטנים לרוחב כמו ששכיח לפעמים, גם יש להכשיר אם הבשר שתחתיו שלם ויפה בלא ריעותא אין להחמיר עכ"ל, ועי' בדרכי תשובה (סי' מ"א ס"ק ע"ט) שהביא שם בשם כמה גאונים שנהגו להקל בהפ"מ כדעת הכו"פ, וז"ל עפמ"ש מ"ש מהכו"פ דאם יש עוד צדדים להקל אפשר להקל היכא דלא ניקב המחט מעל"ע וכו', ולדינא הנה בשו"ת רבינו חיים כהן וכו', ועי' בשו"ת רשמי שאלה חיו"ד (סי' ט"ו) שהעיד, שהמנהג בק"ק ליסא מימים קדמונים להקל בהפ"מ כדעת הכו"פ ע"ש, וכ"כ בספר זבח שמואל בדרישת הזאב סוף דיני בדיקה שכך הוא המנהג בק"ק ליסא משנים קדמניות, והסכים למנהג זה גם הגאון מהר"י מליסא עי"ש באורך, ועי' מזה במנחת יעקב (כלל פ"ט ס"ק ל"ב), ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד (סי' מ"ח), ועי' בשו"ת מגדל השן (סי' נ"ז) מ"ש בזה ובשם הגאון הצדיק מ' יוסף אשר מפרעמיסלא שהקיל טובא בענין זה עי"ש, ועי' בדעת תורה (ס"ק ל"ד) שהעיד ג"כ מכמה עיירות בגאליציען שמקילין בזה, וכ' שכן העידו לפניו, שהגאון הצדיק מ' שלום אבד"ק קאמינקע ז"ל פסק כן להקל, וכן הגה"צ מ' חנוך העניך ז"ל אבד"ק אלעסק, אשר כל הוראותיו הי' ע"פ חותנו הגאון הקדוש מהר"ש מבעלז זצ"ל, וכ' שכן שמע עוד בשם כמה גדולים וצדיקים שנהגו כן עי"ש עכ"ל, וידוע שגם הגאון מ' זאנוויל ז"ל אבד"ק פרעמישלא שלא התיר זה, [עי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד (סי' ס"ט)] ובאמת יש כמה צדדים להקל, דמ"ל כדעת הכו"פ ודעימיה, דהסירכא לא בא מחמת נקב רק מחמת תחיבת מחט כל דהוא יצאה הליחות לחוץ ונסרך לטרפש כהנ"ל, ועוד דהא לפי מה שאנו נוהגין למעך בסירכות, היא כשיטת התוס' דיש סירכא בלא נקב, כמ"ש הגאון מהרא"ל צינץ הנ"ל, [באמת י"ל בזה, רק אין רצוני להאריך בזה] ולתוס' הסירכא בשאר אברים לא הוי ריעותא כלל כהנ"ל, ובפרט כשהסירכא עברה מבה"כ ע"י קליפה, דבריאה כה"ג לא הוי סירכא, א"כ בשאר אברים נמי כן, [עי' (בסי' ל"ט) בט"ז שם (ס"ק ו) שכ' דעיקר אנו סומכים בסירכות הריאה על המיעוך ומשמוש, והבדיקות רוק אינה אלא לחומרא בעלמא] ועוד דלדידן דקי"ל דאין סירכא פוסלת אלא בריאה ולא בשאר אברים, משום דבשאר אברים לא הוי סירכא אלא הפשטת ליחות, א"כ ודאי לא הוי ריעותא כלל, ועוד שמא בא הסירכא מטרפש, ועי' בספר בי"ד שהביא שם, שהגאון מרן ר' יצחק אלחנן ז"ל ועוד גדולים נהגו להקל בהפ"מ כהכו"פ, והגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל, הי' נוהג להסיר גם הסירכא מבה"כ, וגם במקום המחט או השביל הי' חותך עד שכלה הנקב ומגיע לבשר בריא הניכר הטב שהוא בשר ביה"כ גופא, ואז הי' סומך על הכו"פ ומכשיר בהפ"מ ע"ש, וכעת השגתי הגילוי דעת על טריפות, וראיתי שם בפתיחה להל' טריפות (אות ל"ב) שהביא שם שהבה"ג ורש"י והר"ש שבס' הפרדס (בסי' רי"ד ובסי'. רי"ז) שם והבעהע"ט הל' שחיטה ח"ג והראב"ן והרא"ה הובאה שיטה זו גם באשכול ה' טריפות] כתבו, דהא דאמרינן דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום, הוא רק בריאה ובושט. משא"כ בכ"מ הוי קרום, א"כ לשיטה זו גם אם ניחוש שניקב ונתרפה היא נמי מותרת, דקרום שעלה מחמת מכה הוי קרום, א"כ עכ"פ מצי לצרף בהפ"מ שיטה זו לדעת הכו"פ ודעימיה, שכתבו להקל בהפ"מ, א"כ לפ"ז אף אם בהטרפש לא הי' שם שום ריעותא, והמחט הי' כנגד הסירכא ממש, נמי מצי להקל בהפ"מ, [במקום שאין שם מנהג קבוע להחמיר] אם הבשר שבין הסירכא ובין המחט הי' שלם ויפה, ולסמוך על הכו"פ ועל הגאונים הנ"ל שנהגו להקל, וכ"ש בנד"ד היא ודאי מותר בהפ"מ, עי' בגילוי דעת (בסי' מ"א ס"ק ל"ג, וס"ק ל"ד), שמבואר שם הרבה דינים מענין זה, ושם (בס"ק ל"ד) היקל שם עוד יותר, מחמת שהגילוי דעת אינו מצוי, ע"כ אכתוב כאן כל המבואר שם (מס"ק ל"ג, ומס"ק ל"ד) במי הדעת, וז"ל (מס"ק ל"ג), אם יש סירכא מטרפש להמסס ומחט תחוב בצד פנים בחדרים קטנים שיש בו [שקורין פלידערליך] ולא בגוף ההמסס. אפי' אם יש כנגדו איזו שינוי בבשר ההמסס בצד פנים, כיון שאין השינוי מעל"ע, ונשאר בין המקום ההוא ובין מקום הסירכא בשר שלם ויפה יש להקל, ועמש"ל (ס"ק ל"ד) דגם אם יש מכה מבחוץ תחת הסירכא יש להקל בזה, ואם הסירכא הוא כמו דבק רחב, ורובו נקלף מהטרפש, רק במקום א' הסירכא דבוקה בו בחוזק, זהו הוכחה דשם הוא שורש הסירכא, ואם מחט תחוב בפנים בתוך ההמסס כנגד השורש הנ"ל יש לאסור במקומות שנהגו איסור, ועמש"ל בס"ק שאח"ז], אבל אם המחט כנגד מקום שנקלפה הסירכא מהטרפש, ונשאר בינתים בשר שלם ויפה יש להקל בכל מקום, ואם המחט תחובה מצד פנים באלכסון, וכפי הילוך האלכסון אין פי המחט כנגד מקום שורש הסירכא, אף שהסירכא נגד הילוך השביל יש להקל, וגם אם המחט מונחת לאורך הכרס וניכר שנכנסה מצד פנים, יש להקל אם הסירכא רחבה כמין קרום ונשאר בינתים בשר שלם ויפה, ואפי' אם יש שביל פתוח עוד להלאה ממקום פי המחט, י"ל דע"י טלטול הכרס חזרה קצת לאחורי' לאח"ש, אבל אם יש שם להלאה שביל נרפה קצת ולבן וקשה במשמוש דעי"ז ניכר שחזרה המחט לאחורי' מחיים יש לאסור, ואם יש נקב או מכה או צרורות דם בטרפש במקום שנסרך שם, יש להקל גם בכה"ג, ותולין שמשם באה הסירכא, ואם נסרך הטרפש להמסס ונאבד בלא בדיקה יש לאסור, אבל אם יש מכה בטרפש במקום הסירכא יש להקל בנאבד ההמסס בלא בדיקה, ובכל דינים אלו אם אין המחט בפנים נגד מקום הסירכא ממש, אף שהוא קרוב לו קצת יש להקל, ואם הסירכא אינה דבוקה לכרס ממש, אלא להחלב שע"ג הכרם, וכשקולפין החלב נקלפה גם הסירכא עמו יש להקל גם במחט תחוב בפנים נגד הסירכא, כיון שנשאר בינתים שלם ויפה, וכן יש להקל בכה"ג בנאבד הכרס בלא בדיקה, ומ"מ אם רואין שהאביד הטבח במזיד, יש לקנסו ועמש"ל (ס"ק ל"ו) עוד בזה, (ס"ק ל"ד) יש מקומות שנהגו להקל בנסרך הטרפש לכרם ותחוב מחט בפנים כנגד הסירכא אם נשאר בשר שלם ויפה בינתים, ואין לערער עליהם, וגם אם מבחוץ תחת הסירכא יש ג"כ איזו בועה או מכה, כיון שנשאר בינתים בשר שלם ויפה יש להקל בהפ"מ, ואם הבשר שבין נקב המחט ובין הסירכא נפוח, וקשה קצת במשמוש, אם יש בו איזו שינוי מראה, או חשש מסמוס, פשוט לאיסור, ואם אין בו שום שינוי יש להקל בשעה"ד לפי ראות עיני המורה, וכל זה אין להקל רק בכרס וביה"כ במקום שיש ב' עורות, אבל בהמסס הוי תרי קולי ואין להקל רק בה"מ וצ"ש, או צורך עניים, ובכל הוראות אלו, אין להשו"ב להורות ולעשות מעשה אלא לפני הרב שבעיר, כמ"ש מהר"ם, ואם יעבור ע"ז, דינו כטבח שלא הראה סכינו לחכם מדין הש"ס עכ"ל מכל המבואר שם במי הדעת, וכתב שם בהדמת תורה, וכ"ז (מס"ק ל"ד) היא במקומות שנהגו להקל, אבל במקומות שהמנהג להחמיר אין להקל רק באופן שנתבאר בס"ק (ל"ג), עכ"פ חזינן שהיקל עוד יותר, וראיתי שם נמי בקונטרוס אחרון להלכות טריפות, שמביא שם את השלחן גבוה שהעתיק את הכנה"ג בהגה"ט (אות כ"ב) בשם ר"י פונון, דמבואר שם נמי שמנהגם להקל בזה, וז"ל ומצאתי בשלחן גבוה (סי' מ"ח סקכ"ה) שהעתיק לשון כנה"ג בהגה"ט (אות כ"ב) בשם ר"י פיגון, וז"ל וצריך שתדע שהמסס וב"ה באים כאחד, כשפותחין הבהמה באים המסס וב"ה דבוקים לטרפש, וכשאנו רואים סירכא שם עם צינור אין לך ק"ד גדול מזה, וגם דע אפי' שאין שם המחט חוזרת לאחורי' בשעת הוצאות הכרם, וכשיש סירכא וצינור טריפה, והצינור הוא סמפון [נ"ל דר"ל שביל הידוע לבקיאים] פעמים בו מוגלא ומטריפין אותה מפני שמחיים נעשה הנקב, ואפי' ליכא מחט ונמצא הסמפון טריפה, ואנו חותכים מבשר הכרס ולוקחין מחט ומשיחין תוך חלל הסמפון, ואם עוברת לתוך הכרס טריפה, שהרי הכרס נקוב ואותו סמפון הוא קרום שעלה מחמ"כ וכו', וכן אמת שלפי דעתי, אם היתה סירכא יוצאת מהכרס לטרפש, ויש מחט תחובה לכרם, אעפ"י שלא עברה המחט, הייתי רוצה להטריף, שאין לך ק"ד גדול מסירכא, אבל אין נוהגין כן אלא כשיש סמפון וכמ"ש, והטריפות הזה מצוי בכל יום עכ"ל, והש"ג סיים דכן המנהג שבודקין הטרפש קודם בדיקת הריאה, ואם נמצא שם סירכא, או גבשושית, חותכין אותו עד שיראה בשר מבה"כ, ואם נראה שם פי הנקב, משימין נוצה ולא מחט שנוקב, ואם הנוצה עובר מעל"ע טריפה, ואו לא כשרה עכ"ל, ומבואר דהמנהג שם כדעת המקילין שהבאתי, ובמדינותינו מנסים כן בקש ובתבן, וע"ע. בשו"ת שע"צ (סי' ע"ד) מ"ש בענין זה עכ"ל ע"ש, א"כ לפ"ז בנד"ד ודאי מותר בהפ"מ, וגם אפילו אם בהטרפש לא הי' שם שום ריעותא, והמחט הי' כנגד הסירכא ממש, נמי יש להקל בהפ"מ, במקום שאין שם מנהג קבוע להחמיר] אם הבשר שבין הסירכא ובין המחט הי' שלם ויפה כהנ"ל:

תוכן העניינים

דברי ישעיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה