דברי ישעיה· רבי ישעיה אלגאזי
סימן יד
ב"ה יום ה' שלושים למב"י לסדר אמור אל הכהנים לפ"ק יענדרזאווע.
שלום וכט"ס לכבוד ידידי וחביבי ה"ה החתן המופלא פרי עץ הדר שוקד ולומד על דלתי התורה המיל"ג כמר ישכר בעריש לעווינשטיין.
הן מכתבך עם ח"ת מאביך היקר הגיעני ומנעימת שלומך תבשרני וסרחי אצל העראה הגדול אלו דבריך היקרים ואשימה עיני עליהם וטעמתי בהם טעם דבש ונופת צופים ד' ימלא את לבך מהם החזק את ידיך בהם אל תרף והן אף כי כתרוני טרדות רבות אשר אין ספורות למו ובכ"ז למען אהבתך אשר כאש עצורה בעצמותי לא אכלא שפתי מלהודיעך מחידושי למלא בקשתך ורצונך וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
איתא בגיטין דף נ"ג ע"ב המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קילב"מ ואידך כדר"י דאר"י משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך וכו' עיין שם כל הסוגיא וברש"י שם והנה הסוגיא זו כולה מוקשה:
א' קשה בהא דאמר שם מנסך קילב"מ דהרי הוי מיתה לזה ותשלומין לזה לפי מה דמוקי בחולין מ"א באית לי' שותפות בגוי' דמיתה חייב על חלקו ותשלומין על חלק חברו, ב' בהא דפירש רש"י דאגבה ע"מ לגוזלו שסתר עצמו דבחולין פירש שם רש"י דאגבה ע"מ לאוסרו, ג' קשה סתירת דברי הרמב"ם דבפ"י מהלכות טומאות מת כתב שאין אדם אוסר דשאש"ל אפילו שותף וסתר עצמו בפ"ב מהל' שחיטה שפסק שם דבשותף אדם אוסר דשאש"ל, ד' קשה קושיות הרב"י ביו"ד סוסי"ד לפי מה דמוקי לי' הש"ס בחולין מתנסך דהמנסך במומר אמאי לא אוקמי' בנכרי לפ"מ דמסקינן שם דבנכרי אדם אוסר דשאש"ל ויען כי קצר המצע מהשתרע לא אפרוט כאן אחת לאחת רק לקמן יבארו בעזה"י:
ונלענ"ד לתרץ ומקודם נקדם מה דאמר' בחולין מ' אמר רב הונא היתה בהמת חברו רבוצה לפני עכו"ם כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כו' הא דאר"י אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכתבו שם התוס' פירש בקונטרוס לא מיבעיא עומדות דכשהגביה והרביצה קנאה ונעשית שלו ואין נראה דכי הגביהה נמי לא קנה לה לענין שתחשב שלו אם אין אדם אוסר דשאש"ל דהא גזלו ולא נתיאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו על וזה לפי שאיני ברשותו וכו' ע"ש:
אכן ליישב דעת רש"י נ"ל דהנה אמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"א אמר רב הבא במחתרת ונטל כנים ויצא פטור מאי טעמא בדמים קננהו אמר רבא מסתברא מילתי' דרב בששיבר דליתניהו אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפילו נטל דהא יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותו קיימי ה"נ ברשותו קיימי ויש להסתפק בהא דאמר בדמים קננהו אי הוי קנין גמור או דילמא דלא הוי קנין רק משום דגזלן יש לו קנין בגוף הגזילה רק מחייב בתשלומין ואם הוא בעין רמי עליו חיוב מצות השבת הגזילה מפסוק והשיב הגזילה וכיון דלא רמי עליו רק חיוב תשלומין א"כ הוה כמו בעלמא דאמרינן קילב"מ ופטור מתשלומין ונפן ונלך לתור בחכמה להביא ראי' לצלעו האחת או לצלעו השנית ומצאתי שהוא גמרא ערוכה בכתובות דף ל"ד ע"ב אמר רב פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לאיסור שבת ואי נימא דהאי בדמים קננהו הוי קנין גמור ולפ"ז קשה אמאי חייב אטביחה בשבת הלא בעת ששחט נתחייב מיתה וא"כ שלו הוא טובת ומוכר דפטור וא"ל דלא שייך לפטור משום דאמרינן חיוב שבת וחיוב תשלומי דו"ה באין כאחד כמו דאמרינן בגיטין דף ע"ז ע"ב ע"ש גיטו וידו באין כאחד ז"א דחיוב שבת בא מקודם חיוב ממון דחיוב משום מפרק ועיין בתוס' כתובות הע"ב אלא ודאי דלא הוי קנין רק משום דגזלן יש לו קנין בגוף הגזילה לכל מילי ורמי עליו חיוב תשלומין וכיון דאמרינן קילב"מ פטור על חיוב תשלומין:
עוד יש להביא ראי' לדברינו הנ"ל מהא דאמרינן בש"ס ע"ז ע"ב דפריך שם לר"א דאמר משיכה בנכרי אינה קונה מהא דאמר רחב"א אמר ר"י ב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון וא"א משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג עליו ומשני דצערי לישראל וכו' ע"ש והקשו אחרונים דמאי פריך אמאי נהרג עליו לכך חייב דאף דמשיכה בנכרי איני קונה מ"מ כיון דנהרג עליו א"כ בדמים קננהו כמו דאמרינן בסנהדרין שהבאתי לעיל אמנם לפי דברינו ניחא דלא הוי קנין ורק הפטור משום קילב"מ ופריך הגמרא שפיר א"א משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג דלא שייך לומר בדמים קננהו ולפטור משום קילב"ם כיון דמשיכה בנכרי אינו קונה וכדברינו הנ"ל מצאתי לאחרונים שכתבו כן דלפי מה דמסביר רבא טעמא דרב דהא יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותו קיימי הכ"נ ברשותו קיימי ס"ל לרב דגזלן יש לו קנין בגוף הגזילה, ולכל מילי ברשותו קיימי רק חיוב תשלומין רמי עליו וראית רב מדמחייב גנב באונסין ע"כ דקנה אבל רבא ס"ל דגנב אין לו קנין בגוף הגזילה והא דחייב באונסין מדין שואל כיון דכל הנאה שלו
ולפי האמור ימחקו דרב הונא עכצ"ל דס"ל דגזלן יש לו קנין בגוף הגזילה דהריטב"א בקידושין מ"ח כתב להסביר הטעם דס"ל לר"ה השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו אמאי לא קניה שואל במשיכה משום דבשאלה לא מוקני לי' גוף הכלי כלל אלא תשמיש שבו ואין התשמיש ההוא ראי' לקנות במשיכה כשם שאין אותיות נקנית במסירה לענין שעבוד שבהם שאין משיכה קונה אלא במושך גוף דבר הנקנה ע"ש ולפ"ז קשה אמאי גנב קנה במשיכה עיין בב"ב פ"ה ובכתובות ל"א כיון דאין נקנה אלא לתשמיש שבו אלא ודאי צ"ל לר"ה דס"ל דגנב קנה גוף החפץ לכל מילי ומפני זה הוכיח רש"י דר"ה פליג על ר"י דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש וכו' ול"ק קושיות התוס' על רש"י מבואר מזה דרב ור"ה ס"ל דגנב יש לו קנין בגוף הגזילה לכל מילי ולפ"מ שהערכנו א"ש בזה ליישב קושיא ב' דברי רש"י שלא יהיה כסותרין זה את זה:
דהנה בעת תחלת עיוני בסוגיא זו הקשתי ואח"כ מצאתי לאחרונים שהקשו כן לפמ"ש הפנ"י דמתניתן דהמנסך אתיא כר"ש א"כ קשה דהרי ר"ש ס"ל בסנהדרין דרודף אחר ע"ז ניתן להצילו בנפשו ולפ"ז משעת הגבהה הוי רודף והתחיל החיוב מיתה משעת הגבהה ונימא קילב"מ אמנם הדבר נכון מאד דרש"י שמר זה בלשונו ודבריו מצורפים בצרף הכסף שכתב שהגביהו ע"מ לגזלו ולכאורה אין דבריו מובנים דלאיזו צורך כתב כן אבל באמת ניחא דרש"י בא להציל מזו הקושיא דלא הוי רודף משום שהגביהו ע"מ לגזלו ולא ע"מ לנסכו ולא הוי רודף ולפ"ז מתורץ קושית התוס' בד"ה רבוצה שהקשו שם על רש"י דמאי פריך ממתניתן דהמנסך והא מנסך מכי אגבה קניא ולפי האמור ניחא דהגמ' פריך שפיר דאי נימא דאא"א דשאש"ל ורק משום דאגבה קניא וא"כ הא הגביהו ע"מ לנסך ופטור משום קילב"מ דהיה רודף ובזה דברי רש"י נכונים מאד שכתב שהגביהו ע"מ לנסך משום דרש"י אזיל למאי דס"ד דאא"א דשאש"ל ולפמ"ש אשכחנא פתרי לקושית התוס' בחולין מ"א בד"ה ת"ש שהקשו דא"כ היינו מדמע ולפ"ז ניחא דגמ' מתרץ שפיר הכא במ"ע דאית לי' שותפות בגוי' וכיון דאית לי' שותפות א"כ הגביה ע"מ לנסך דבלא"ה אסור בהנאה דיין ביין אסור בהנאה ולא הוי רודף ומש"ה גם על חלק חברו חייב משום מנסך משום דקני בהגבהה:
ובזה עלה על לבי לפרק מה שהקשו אחרונים לפמ"ש התוס' בתמורה דף ל"א דהיכי שהאיסור לא הי' מבורר מעולם ולאחר התערובות נולד האיסור אז סמכינן אברירה וא"כ קשה הכא בא"ל שותפות בגוי' דאינו אסור רק חלקו וחלק חברו אסור משום התערובות דנתערב בחלק המנסך דלא הי' מבורר האיסור קודם התערובות אמאי לא נברר חלק האיסור ונאמר הוברר הדבר למפרע שזה חלק האיסור והשאר היתר הוא אכן לפמש"ל סרה הכל כיון דגם על חלק חברו חייב משום מנסך ובהכי עלה רוחי לתרץ קושיא א' דלא כוי מיתה לזה ותשלומין לזה כיון דאגבה קניא ונעשית שלו ויכול לנסך והוי מיתה ותשלומין לאחד:
ובזה מצאנו פתחא רוחא ליישב קושיא ד' דלא מצי לאוקמי' בכותי דהיכי משכחת לה אי באגבה ע"מ לגוזלו פטור משום קילב"ם לדעת רש"י בע"ז ע"ב משום דבן נח נהרג על פמש"פ ואי אגבה ע"מ לנסכו נמי פטור משום דהוה רודף כמש"ל אולם עדיין לא צדקו דברי בזה לפי שיטת התוס' בעירובין ס"ב לכן נלענ"ד ליישב דהנה אמרינן בע"ז נ"ט ע"ב אמר רב אשי נכרי שניסך יינו של ישראל מותר ליקח דמים מהאי נכרי דניסך דמקלי קלי' וקאמר מנא אמינא לה דתנן נכרי שניסך יינו של ישראל שלא בפני עכו"ם ר"י בן בתירא ור"י בן בבא מתירים אותו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי וכתבו התוס' וז"ל שם ותוכן כונתם דעיקר ראית ר"א הוא משום דבאמת הי' לנו לאסור ליקח דמים אף מהאי נכרי דניסך אף דמקלי קלי' ודמי היזקו קא שקיל ומשום דהו"ל רוצה בקיומו דאם ישפך היין לא ישלם לו אמנם כיון דר"י ב"ב ור"י ב"ב מתירים אותו לגמרי אף לדידן דלא קי"ל כותייהו וס"ל דאדם אוסר דאאש"ל מ"מ לא הוי רק חומרא דרבנן ומתירים ליקח ע"כ מהאי נכרי דניסך הדמים ע"כ תוכן דבריהם כ"כ הקדמונים בביאור דבריהם ולפ"ז י"ל דלא מצי לאוקמי בנכרי דניסך דא"כ קשה מהאי נכרי דניסך היכי קתני במזיד חייב לשלם הא אסור ליקח דמים מהאי נכרי דניסך משים דהוה רוצה בקיומו כיון דהוה יין נסך אמנם עדיין לא תעלה ארוכה דעדיין קשה לוקמי בנכרי שניסך במגע דנגע ביין דכותי מנסך במגע וא"ל דאסור משום רוצה בקיומו כיון דאינו אסור אלא מדרבנן לא שייך רוצה בקיומו וגם א"ל דפטור משום קילב"ם כיון דליכא מיתה לכן נ"ל להביא ראי' מכאן לדעת הרמב"ם דס"ל הא דמותר ליקח דמים מהך נכרי דניסך היינו דוקא בניסך בכונה אבל שלא בכונה אסור ליקח דמים משום דבשוגג פטור דהיזק שאי"נ לא שמי' היזק ודמי יין נסך קאשקיל וא"כ לא מצי לאוקמי בניסך במגע בשוגג פטור דמשמע דאינו רק פטור אבל איסור ליכא ובנכרי דניסך במגע איכא נמי איסור ליקח דמים משום דמי יין נסך:
ולפ"ז אמרתי דבר נחמד ליישב קושיות הפני יהושע שהקשה לשמואל אמאי לא קאמר מנסך וא"ל קילב"ם דלוקמי בניסך במגע לפי מה דמוקי במומר דבניסך במגע לא מצי לאוקמי כמש"ל ובזה י"ל מה שהקשה הישיע"ק לפי מה דמוקי בישראל מומר א"כ חל עליו חיוב תשלומין מעת נגיעה א"כ קשה אמאי לא קאמר משעת דנגע נתחייב בתשלומין ולפמש"ל ניחא דהנה הרמב"ן בחידושיו על ע"ז אנהר לן ענין חדש הביאו הישיע"ק דבאמת במנסך לשם עכו"ם ממש ואמר בפה שכונתי לעכו"ם בזה בזורק מכלי אף שלא נגע ביין אסור כמו כן דרך המנסכים וכעין ניסוך פנים אבל מה שגזרו חכמים לאסור מגע יין בהנאה היינו רק במגע עכו"ם בגוף היין ולא מוריק אוריקו דמוריק אוריקו אינו רק כוחו שאינו אסור רק בשתי' ולא בהנאה ולפ"ז לק"מ דהכא מיירי במוריק אוריקו שלא נגע בגוף היין ועכצ"ל דהכא מיירי שלא נגע בגוף היין דא"כ קשה כהנ"ל:
ובדרך זה אמינא עוד ליישב קושיא ג' סתירת דברי הרמב"ם דלכאורה צריך להבין מה דאמרינן לצעורי קא מכוין אמאי לא יהי' נאמן באומר שלא נתכוין לצעורי רק לנסך ומצאתי בפני יהושע שכתב משום דאין אדם משים עצמו רשע ועוד כיון דבא להפסיד ממון חברו אין נאמן ע"א דלא אפקינן ממונא על פי ע"א ומעתה נ"ל לומר דבשותפין לא אמרינן לצעורי קא מכוין משום דלפ"ז קשה אמאי לא אמרינן מתוך שחייב לשלם נאמן לאסור אמנם י"ל לפמ"ש הט"ז באה"ע סי' י"ז ס"ק ט"ז דהיכא דאיכא חזקת היתר לא אמרינן מתוך א"כ י"ל דלא שייך מתוך כיון דאיכא חזקת היתר וא"כ בשותפין דליכא חזקת היתר דעל חלק שלו נאמן א"כ חלק חברו נמי אסור משום דיין ביין אסור בהנאה לא אמרינן לצעורי קא מכוין ומעתה מצאנו פתחא רוחא ליישב דברי הרמב"ם דרמב"ם ס"ל הא דאין אדם אוסר דשאש"ל משום לצעורי קא מכוין וא"כ גבי יין נסך דליכא חזקת היתר וכן גבי בהמה נמי דליכא חזקת היתר נמי אמרינן מתוך משא"כ גבי בית הפרס דאיכא חזקת טהרה לא שייך לומר מתוך איברא דלפ"ז קשה על הרמב"ם בהא דפריך התם על ר"נ מתניתן והמנסך ומשני בישראל מומר אמאי לא מוקי באית לי' שותפות בגוי' ואין לתרץ כמאי שתירצו אחרונים דא"כ היינו מדמע כיון דבשותפות לא אמרינן לצעורי קא מכוין ויכול לנסך חלק חברו:
ונלענ"ד לתרץ דהנה ההפלאה בספר מחנה לוי הקשה בהא דאמר חזקי' דבר תורה בין שוגג ובין מזיד חייבין לשלם היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומ"ט אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו למה הוצרכו חכמים לפוטרו בשוגג דאכתי יודיעו שניסך בלא הגבהה דפטור משום קילב"ם והנה אי נימא דחזקי' סבר דאין אדם אוסר דשאש"ל אפילו בנכרי לק"מ די"ל דלא שייך קילב"ם משום דא"כ הוי מיתה לזה ותשלומין לזה אבל א"נ דהא דאין אדם אוסר דשאש"ל משום לצעורי קא מכוין א"כ בשותפין דלא שייך לצעורי קא מכוין א"כ נימא קילב"ם:
ועוד י"ל לפמש"ל דלהכי לא אמרינן ברירה משום דחלק חברו נמי אסור משום מנסך כיון דהגבהה קניא ולפ"ז בניסך בלא הגבהה דלא אסור משום מנסך רק משום התערובות י"ל דאמרינן ברירה אבל בשותפין דלא שייך לצעורי אסור משום מנסך אין לתרץ כמש"ל והנה לכאורה עלה בשעיפי לתרץ דלא שייך קילב"מ לפמש"ל דלא אמרינן בדמים קננהו אלא כיון דאגבה קניא לגוף הגזילה והוי שלו לכל מילי מש"ה אמרינן קילב"מ א"כ בניסך בלא הגבהה י"ל דלא שייך קילב"מ אמנם אין לתרץ כן כיון דאסור בהנאה והוי כשיבר:
ואשר אנכי אחזה בזה לתרץ קושיא הנ"ל דהנה נלענ"ד לומר דבר חדש דאף לחזקי' דס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך כמ"ש התוס' בד"ה גזלן הוא ממונא מעליא בעי לשלומי משום דקניא בשינו' היינו דוקא בגזלן דקני בשינו' אבל במזיד דלא קני בשינו' כמ"ש התוס' בב"ק י"א ד"ה שמין ובש"מ ע"ש יכול לומר הרש"ל וא"כ בניסוך בלא הגבהה דלא הוי גזלן רק מזיק יכול לומר הרש"ל וכיון דיכול לומר הרש"ל לא שייך קילב"מ אמנם עדיין אין זה נכון לפמ"ש המהרש"ל בישלש"ל דבשומר אין יכול לומר הרש"ל עיין בשעה"מ פ"ג הלכות גזילה וא"כ בשותפין דהוה ש"ש זה לזה אין יכול לומר הרש"ל ואין לפטור אותו מטעם דהוה שמירה בבעלים לפמ"ש המ"ל דבמזיק גם בבעלים חייב ולפ"ז הכא דהוה מזיק לא הוי שמירה בבעלים והדרא קושיא לדוכתי' ולפ"ז י"ל קושיא הנ"ל דלהכי מוקמינן בישראל מומר ולא מוקמי באית לי שותפות בגוי' דא"כ קשה קושיא הנ"ל אבל בישראל מומר לא שייך קילב"מ כיון דהוה מזיק ויכול לומר הרש"ל כנלענ"ד לתרץ דעת הרמב"ם דס"ל דבשותפין לא שייך לצעורי קא מכוין ובזה אשכחנא פתרי לדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות תובל ומזיק העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב בשוגג פטור וכתב עלי' הראב"ד וז"ל א"א במאי דאמר במזיד חייב לשלם שיבוש הוא שאפי' עשה מעשה בגופן למ"ד היזק שאינו ניכר בו שניר היזק פטור מידי אדם אפי' במזיק וקי"ל יותד וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתן קא מכוין ומש"ה לא קנסו בו במזיד עי"ש ובהרב המגיד:
ואשר אנכי אחזה בזה לתרץ דעת הרמב"ם דהנה התוס' בב"מ דף ל' הקשו אהא דעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת אמאי מיפסלא הא בעינן ניחותא דבעלים ולבעלים ודאי לא ניחא להו ותי' כגון שהי' שותף ועוד דלא בעינן ניחותא דבעלים רק ניחותא דעושה מלאכה והנה נלענ"ד לומר דאפילו אם נאמר דלא בעינן ניחותא דבעלים מ"מ ס"ל דמיירי בשותף דא"כ קשה הא אין אדם אוסר דשאש"ל ולפ"ז קשה דא"נ דמיירי בשותף א"כ אמאי לא פריך גם אר"י וא"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק הרי שותפין שומרין הן ובשומר אין יכול לומר הרש"ל וכיון דאינו יכול לומר הרש"ל א"כ היזק שאינו ניכר שמי' היזק אמנם באמת על ר"י לא קשה דר"י לשיטתי' אזיל דס"ל בחולין אדם אוסר דשאש"ל ע"י מעשה ולא צריך לאוקמי בשותף ומעתה מה נעמו בזה דברי הרמב"ם דרמב"ם אזיל לשיטתי' דפסיק בפ"ח מהלכות עכו"ם דאין אדם אוסר דשאש"ל אפילו ע"י מעשה ע"כ צריך לאוקמי בשותף וכיון דמיירי בשותף היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק וא"ל דפטור מטעם דהוי שמירה בבעלים ז"א דמזיק גם בבעלים חייב אבל הראב"ד אזיל לטעמי' לפמ"ש המ"ל בפכ"א מהל' אישות דהראב"ד מחלק בין נתכוין להזיק ובין לא נתכוין להזיק דבלא נתכוין להזיק פטור מטעם דהוה שמירה בבעלים ולכך כתב הראב"ד שפיר כיון דלא נתכוין להזיק רק להנאתו קא מכוין פטור מטעם דהוה שמירה בבעלים ואפילו בשותף פטור מהאי טעמא כנלענ"ד ודו"ק:
אסיים החידושים בעזר רם על רמים. ממני צעיר אישים ושפל אנשים דובעריש אלגאזי.
פ"ש לכבוד מחו' הרב הגאון הגדול חו"ב סיוע"ה צמ"ס כש"ת מו"ה יוסף לעווינשטיין שליט"א עכב"ב שיחי'.
ואחרון חביב החתן שלי המופלג פרי עץ הדר המיול"ח כש"ת מו"ה דוב בעריש נ"י.
אחלה פניך לשקוד על דלתו' התורה והיראה מנאי המיולח"ו ארי' ליב אלגאזי.