אור ברסלב
דברי ישעיה סימן יא

דברי ישעיה· רבי ישעיה אלגאזי

סימן יא

סימן י

נשאלתי בשנת תרפ"ד מפילאווע, ס"ת שנמחק ראש הואו משם הקודש אם מותר לתקן, והשבתי דמותר לתקן, וכעת רשמתי לזכרון דברים:

הנה הרמ"א ביו"ד (סי' רע"ו סעיף י"א) כתב, ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה, אם נוגע ממש עד שנראית כח' מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה וכו' ע"ש. וכתב עליו הג"ו חאו"ח (כלל ב' סי' י"ב), וכתל"מ והשואל מננ"י מהדורא קמא חיו"ד (סי' ע"ו), דאף בס"ת צריך להיות השם כסדרן, והרמ"א כאן מיירי בה"א אחרונה, הובא בפתחי תשובה שם (ס"ק כ'), וטעמא דמילתא הוא, כתב הג"ו, משום דאיתא בזוה"ק פ' ויקרא ששפע הקדושה יורד מאותיות ראשונות מהשם, על אותיות אחרונות מהשם ולפיכך צריך לכתוב כסדרן אותיות ראשונות מקודם, כדי שיורד הקדושה על אותיות אחרונות מהשם ע"ש, וכתב אף דלא משמע אלא דבשם הקודש צריך להיות כסדרן, מ"מ כיון דבכמה דברים שוים שאר השמות לשם הקודש א"כ ה"נ בזה ע"ש, וגם המנ"ח מצוה תל"ז כתב נמי דצריך להיות כסדרן, ומביא שם ראי' וז"ל, ונראה אם רצה לכתוב שם יוד הי לחוד, אסור לכתוב ואו אח"כ לחוד, דמקלקל השם, דמעיקרא הי' שם יוד הי, ועתה יהו אינו שם כלל, ולכאורה קשה לי, דבכותב שם הוי' ב"ה דכותב יוד הי, והוי שם, ואח"כ כותב הואו ובאותו רגע הוי קלקול, כי אין זה שם, אלא אח"כ כשכותב ה' האחרונה נגמר השם, ונהי דזה הוי מקלקל ע"מ לתקן, מ"מ בודאי לכתחלה אם יש תקנה שלא לקלקל כלל ודאי עדיף וז"פ, ועי' בנדרים, דלא יאמר לד' חטאת וכו', ה"נ אפשר ת"ו לא יגמור מקלקל השם יוד ק', ולמה לא התקינו חז"ל בכותב שם הוי' ב"ה, דיכתוב היוד לבסוף, ויכתוב תחלה אותיות הוה, ואח"כ יכתוב היוד בראש התיבה, ונגמר השם, ובזה אין שום מכשול, ומזה ראי' ברורה דהשם צריך להיות כסדרן, א"כ א"א בענין אחר ומצותו בכך, ועי' בנב"י מה"ק שם דמביא בפשיטות דהשם צריך להיות נכתב כסדר, ובאמת ל"מ זה בשום מקום, ולפמ"ש יש מכאן ראי' ברורה, מדלא התקינו חז"ל כן ע"כ מבואר דהיוד אסור לכתוב בסוף מחמת שלא כסדרן, ועי' בס' יהושע שכ' ג"כ על ד"ז דלא נמצא בשום מקום, ולענ"ד הוא ראי' ברורה, עכ"ל המנ"ח, א"כ לפ"ז בנד"ד צ"ל דאסור לתקן השם, אך כיון דחומרא זו לא נזכר בש"ס, ומלבד זה היא מצוה להציל היריעה שיש בה כמה אזכרות שלא יבא לידי גניזה [עי' במרדכי בסוף פ' הקומץ שכתב כן]. ע"כ לית לן למנקט חומרי בכה"ג:

הנה החדושי רע"ק שם בסעיף י"א כתב, דלא מצא בדברי הג"ו ראי' ברורה לפסול בדיעבד, דמדברי הזוה"ק אין ראי רק לענין לכתחלה כמ"ש הרב השואל שם, והרב ג"ו לא השיב לו על פרט זה וכו' ע"ש, וגם השואל ומשיב מהדורא קמא חלק ג' (סי' ר"ד) נמי מדחה שם דברי הג"ו הנ"ל, [עי' לקמן בתשובה], והא"ר (סי' ל"ב ס"ק ל"ב) והנב"י במהדורא תניינא (סי' קע"א) כתבו, דבשם אינו מזיק שלא כסדרן, ואף דהם לא כתבו אלא בשם אלקים ולא בשם הקודש, מ"מ הא המג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז, והספר כנפי יונה סי' רע"א, כתבו, דאף בשם הקודש לא בעי' כסדרן, מדמכשיר דפוס בס"ת, ולא חיישינן שמא יהי' נדפס אות ב' מהשם, קודם אות א', הרי חזינן מזה דסברי דלא בעי' כסדרן ע"ש, [הובא בחדושי רע"ק הנ"ל,] וגם בס' יהושע, ובתשו' דברי חיים מהגה"ק מסאנז ז"ל, ח"א (סי' נ"ז), ועוד אחרונים כתבו, דאף בשם לא בעי' כסדרן בס"ת, והביאו שם ראי' לזה מש"ס יומא (ל"ח). ממעשה דבן קמצר שהי' נוטל ארבעה קולמוסין בין אצבעותיו, והי' כותב שם של ד' אותיות בב"א, ומשום שלא רצה ללמד מעשה הכתב הנ"ל, הי' מזכירין אותו לגנאי, והוכיחו מזה דלא בעי' כסדרן, דאי נימא דבעי' כסדרן, א"כ איך הי' כותב שם של ד' אותיות בב"א, והלא קיי"ל בידי אדם א"א לצמצם, אלא ע"כ צ"ל דבשם אין קפידה בשלא כסדרן, ע"ש, הגם דהמנ"ח הנ"ל מדחה שם ראי' זו, וכתב דממעשה דבן קמצר אין ראי' כלל, דמ"ל דהתם הי' כשר לכתוב בב"א, משום דיש שני סברות להכשיר, חדא דלמא צמצם בב"א וכשר, ואפי' אם לא צמצם ולא הי' בב"א, דלמא הי' המוקדם מוקדם, והמאוחר מאוחר, ואין לך אלא חד ספק דלמא הקדים המאוחר, ובזה יש שני סברות, כמ"ש התוס', ע"כ כשר, ומביא שם עוד ראי' להיפוך, מדלא, התקינו חז"ל שיכתוב תחלה הוה, ואח"כ היוד בראש התיבה, הרי חזינן דבעי' כסדרן לכאורה י"ל המנ"ח ולומר, דאי נימא דבמעשה דבן קמצר הי' מותר רק משום ס"ס, אבל באמת בעי' כסדרן, א"כ איך הי' מותר לכתוב לכתחלה שם בב"א שלא הי' כשר רק ע"י ס"ם, וזה היא מן המובחר, הא הרשב"א בתולין (קיב) כתב שם בספק דרבנן אם אפשר לתקן לצאת מידי ספק אסור, וכן בס"ס בדאורייתא רק בדיעבד מותר, וכן המג"א (בסי' תס"ז ס"ק ב') כתב בשם הרשד"ם, גבי דג הנטבע בנהר, דאסור למכור וכו', אף שהיא ס"ס שמא לא ימכור לישראל, ואת"ל שימכור לישראל, שמא ימכור מעט מעט, ויאכלם הישראל קודם הפסח, אפ"ה אסור, משום דאין לעשות ס"ס בידים, א"כ ה"נ כן, אי הוה בעי' כסדרן, הוה אסור לכתוב לכתחלה שם של ד' אותיות בב"א, אף דהוי ס"ם, משום דאסור לעשות ס"ס בידים, אך ז"א דהא באמת משמע מתוס' זבחים ע"ב ע"א ד"ה נתערבה, דמותר לעשות ס"ס בידים, דכתבו שם דמש"ה לא קתני נתערבו באחרים, גבי צובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואינו יודע איזהו, וגבי אורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד, לא קתני נתערבו באחרים, והיינו טעמא, משום דאם נתערבו בשאר בגדים, יכול להסיר מכל אחד מלא הסיט, ומישתרי מטעם ס"ס, דמותר ע"ש בתוס', ואף להפוסקים דסברו דאסור לעשות ס"ס לכתחלה, מ"מ בנד"ד, דאף אם נימא דבעי' כסדרן, אינו אלא מדרבנן, ועתה כשיכתוב שם הקדוש בן ד' אותיות בב"א, לא יהי' אלא ס"ס באיסור דרבנן, [וס"ס באיסור דרבנן מותר לכתחלה. כמ"ש אחרונים], ובפרט לפי מה שכתב המנ"ח הנ"ל, כשכותב שם הקדוש כסדרן, היינו מקודם היוד הי, ואח"כ הואו, הוי קלקל השם ברגע אתת, רק משום דאי אפשר בענין אחר מש"ה שרי, כמ"ש לעיל, א"כ לפ"ז כתב המנ"ח שפיר, במעשה דבן קמצר שהי' כותב בב"א, ולא הוי קלקול השם אף ברגע אחת, אף שלא הי' כשר רק ע"י ס"ס, נמי הי' כותבים לכתחלה], מ"מ כיון דגם מהראי' שהביא המנ"ח הנ"ל דצריך להיות כסדרן, לא הוכיח אלא דלכתחלה בעת שכותב השם צריך להיות כסדרן, אבל לפסול אף בדיעבד ודאי לא הוכיח מזה כלום, דהא מזה שמביא ראי' כיון שלא התקינו חז"ל בעת שכותב שם הקדוש שיכתוב תחילה אותיות הוה, ואח"כ יכתוב היוד בראש התיבה ונגמר השם, הרי חזינן דצריך להיות כסדרן, לא הוכיח מזה אלא דלכתחלה צריך להיות כסדרן, אבל לפסול אף בדיעבד ודאי לא שמעינן, דמ"ל כיון דלכתחלה צריך להיות כסדרן, מש"ה התקינו חז"ל כן, וכ"ש היכא דמקודם נכתב השם כסדרן, ואח"כ נתקלקל אות אחת מהשם הקדוש הקודם לאחרון, שהתיבות הנשארים בקדושתן קאי, [כמ"ש השו"מ מהדורא קמא חלק ג' (סי' ר"ד) בנמחק אות אחת משמות הקדושים, שהתיבות הנשארים בקדושתן קאי, והביא שם ראי', מהרמב"ם פ"א מבית הבחירה (הט"ו), מאבני המזבח שנפגמו פסולים ואין להם פדיון אלא נגנזים, הרי חזינן דאף שפסולים, אפ"ה בקדושתן קאי, וצריכים גניזה, והביא שם המשנת חכמים מהגאון מזאמושטץ, שכתב כן מאביו הגאון בפשיטות ע"ש בשו"מ], ודאי מותר לתקן, דהא לפי מה שכתבתי לעיל הטעם מהג"ו שצריך כסדרן, היא משום דאיתא בזוה"ק ששפע הקדושה יורד מאותיות ראשונות. מהשם על אותיות שבסוף השם, א"כ זה לא שייך אלא דלכתחלה צריך להיות כסדרן כדי שיורד הקדושה על אותיות אחרונות מהשם, אבל היכא. שאותיות אחרונות כבר נתקדשו מקודם, ודאי מותר לתקן ועי' בבית אפרים חלק יו"ד (סי' ס"א) בשאלתו שנשאל, בס"ת שנפל דיו על אות יוד משם הקדוש בן ד' אותיות, ולא הי' ניכר כלל אות היוד, והובא הדבר לפני הגאון מו"ה נפתלי הירץ ז"ל, יצוה למחוק את אות היוד בכדי לתקן, כמבואר ביו"ד (סי' רע"ו) והספר כשהתחיל להעביר הדיו מאות היוד, נתקלף הדיו משם, ונתגלה האות ונקרא לכל יוד, ועתה נסתפק הגאון הנ"ל מה לעשות שלהניחו כך הוה חק תוכות וכו', ואם למחוק אות היוד ולכתוב אחרת, ש לחוש לדעת הכל בו וסמ"ק שהביא הב"י, דאחר שנגמר האות אם נפל דיו אין לחוש, וכיון שלדעתם כשר, הר"ז מוחק השם וכו', וכתב שם הבית אפרים דמותר למחוק אות היוד ע"י גרמא, כדי לתקנו, ומוטב לעשות גרם מחיקה זו ע"י קטן, ומכ"ש אם לא הגיע לחינוך, דודאי שרי ע"ש, הרי חזינן שהשואל הנ"ל והבית אפרים סברי דאין צריך כסדרן בשם, ועיקר הספק הוא שם רק משום מחיקת השם הקדוש, וגם שם התיר הבית אפרים לתקנו:

וגם החסד לאברהם במהדורא תניינא (סי' ס"ה) כתב נמי כן דמותר לתקן, שכתב שם בשאלתו, בס"ת שנדבק רגל הה' ראשונה מהשם, דמותר לתקן, והביא שם בשם מוהרמ"פ (סי' פ') שכתב נמי דיכול לתקן גם אותיות ראשונות מהשם ע"ש, וגם השואל ומשיב מהדורא קמא חלק ג' (סי' ד"ד) מדחה שם דברי הג"ו הנ"ל, ומסיק שם דלא בעי' כסדרן, וז"ל ומזה אני מביא ראי' דגם בשם הקדוש כשר שלא כסדרן בס"ת, דלא כשו"ת ג"ו שכתב לפסול בהשם שלא כסדרן בס"ת, דאל"כ מה נעשה בשם הקודש שנמחק אות הראשון ובאופן דלא הוה חק תוכות וא"כ כל שכותבו כעת מחדש הו"ל שלא כסדרן, ומעשים בכל יום דמתקנים ולא חיישינן לזה, וח"ש ראי' מהא דאמרו בשבועות (ל"ה) וכו', לפענ"ד אין ראי' מזה וכו' ע"ש, וגם במהדורא (ד') חלק ג' (סי' ק') כתב נמי כן דלא בעי' כסדרן, בשאלתו שנשאל, בסופר שהגיה ס"ת ומצא שנמחק היוד משם הקדוש, אם מותר לתקן, הביא שם הג"ו וגם הנב"י שסברי דבשם אלקים בעינן כסדרן, [הנה מה שכתב בשם הנב"י דבשם אלקים בעינן כסדרן, במכ"ת ז"א, דהא מהנודע ביהודה מהד' תניינא חיו"ד (סי' קע"א) הנ"ל, משמע שסבר דבשם אלקים אינו מזיק שלא כסדרן, וגם החדושי רע"ק הנ"ל, כתב נמי כן בדברי הנב"י ע"ש], והביא שם הא"ר הנ"ל, ומסיק שם וז"ל, הנה אמת נכון הדבר דל"צ כסדרן בס"ת אף בשם כמ"ש כל אחרונים, והביאו ראי' מבן קמצר שכתב השם בב"א וא"א לצמצם שלא יהא אחת קודם לחבירו והוי שלא כסדרן אך ראי' מעלתו ממה דתולין השם וכו', א"כ אין ראי' משם, אך הדין דין אמת דא"צ כסדרן אף בשם והדברים פשוטים ע"ש בשו"מ, וגם המחני חיים ת"ב (סי' נ"ד) כתב נמי כן, דאם כבר הי' נכתב השם כסדר, ואח"כ נפסל אות יוד, ואעפ"כ מותר לתקנו וחוזר הקדושה לאיתנו, והשם בקדושתו הוא, ולא שנפסל היריעה כולה כנלענ"ד להלכה ולמעשה בעזה"י ע"ש, וכעת ראיתי בתשובת עזרת ישראל (סי' ק"א) בשאלה, בס"ת שהלמד של אלקים נמחק למעלה הואו שעל הכ', וגם. הכ' נדבק עם ההא שאחריו, והספק היא אם הדיבוק נעשה בתחילת הכתיבה, או שנעשה אח"כ, ודרש השואל אם אפשר לתקן, הביא שם כמה ראי' דאין קפידא במה שהשם נכתב שלא כסדרן, והביא שם נמי בשם עצי לבונה חיו"ד (סי' רע"ו) הנ"ל מבן קמצר, וכתב שהוא ראי' נכונה דלא בעינן כסדרן, והשואל שרצה שם לדחות ראי' הנ"ל מבן קמצר, בזה דדילמא התם מותר משום ס"ם, שמא נכתבו כל האותיות בב"א, ושמא נכתבו כסדרן, דחה לו בזה שרציתי לדחות המנ"ח הנ"ל, משום דאסור לעשות ס"ס לכתחלה, דכתב שם על השואל וז"ל, דאין זה דיחוי, דהא אסור לעשות ס"ס לכתחלה, עי' מ"א (סי' תס"ז ס"ק ב') ואיך הי' רשאי לכתוב את השם בב"א, שמא יכתוב האות האחרון תחילה, והגם שהוא מסיק כן דאי הוה בעי' כסדרן הוה אסור לכתוב לכתחילה שם בב"א משום דאסור לעשות ס"ס לכתחילה, מ"מ נראה לי כמ"ש לעיל, כיון דאינו אלא איסור דרבנן, הוי ס"ס באיסור דרבנן. ועוד הרי בזה שכותב כסדרן, הוי קילקול השם ברגע אחת, רק משום דאי אפשר בענין אחר מש"ה שרי, א"כ אי הוה אפשר לכתוב בב"א, הי' מותר לכתוב לכתחילה בב"א משום ס"ס], וכתב דיותר נראה לו דעת הפוסקים דלא בעינן שיהי' השם נכתב כסדרן וכו', ומסיק שם דמותר לתקן הלמד, ולגרור מקים הדבוק לה"א, רק שיגרור הדיבוק שיש יותר לצד הלמד, לא לצד הה"א, כי תמונת הלמד כבר נתבטל, ואח"כ יתקן הואו אשר למעלה ע"ש בעזרת ישראל, הרי כתב הוא נמי כן דלא בעינן שיהי' השם נכתב כסדרן, א"כ לפ"ז בנד"ד כיון דהמוהרמ"פ והמגן אברהם והכנפי יונה והספר יהושע והבית אפרים והשואל שם והדברי חיים והחסד לאברהם והמחני חיים והשואל ומשיב [וכמדומה לי שהטוב טעם ודעת (ס' רל"ו) כתב נמי כן שכבר נתפשט המנהג להכשיר אם לא נכתב השם הקדוש כסדרן] והתשו' זר"י, כתבו דמותר לתקן, ע"כ בנד"ד מותר לתקן בלא שום פיקפוק:

תוכן העניינים

דברי ישעיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה