אור ברסלב

דברי ישעיה· רבי ישעיה אלגאזי

סימן ז

סימן ו

תשובה זו היא מאבי הגה"צ ז"ל.

בעזהי"ת היום יום ג' דסדר וארא יום כ"ו לחודש טבת תרס"ו פה ק"ק יענדזאווע.

שלום וכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הג' הגדול מצוד ומגדול חו"ב צדיק ונשגב כש"ת מו"ה יוסף לעווינשטיין נ"י אבדק"ק סעראצק:

ע"ד העגונה יענטע פעריל בת חיים ישראל גאגילקאפ, שבעלה מענדיל בר יוסף קארצאווסקי, נשתלח בעד פשעיו למדינת סיביריען זה ערך עשרים ושתים שנים, ובמכתבו שכתב זה שמנה שנים, כ' לה, שבדעתו לברוח משם לעיר לונדון, ומאז הפסיק לכתוב לה, וכתבה האשה לאחיה שבלונדון ידחאיאל נגילקאפ לחקור אחריו, והשיב לה, שנהרג ע"י שטייער, מחמת זנוחו עם אשתו בדרך, וראשו קבור במקום אחד, וגופו במקום אחר, ונודע זאת בחצי עיר לונדון והפאליציע מחפשים אחרי הרוצח, ומלונדון ברח הרוצח למדינת אממריקע ואין ידוע להיכן, עכ"ד אחיה במכתבו שכתב לה, וכ"ג כתב לאחיה שילך להרב שבלונדון לעשות ע"ד גביות עדות כד"ת, ואין רוצה לילך להרב, מחמת קלות דעתו, ע"כ כתב כ"ג שאין רואה שום תקנה לעגונה זו, דדילמא הוא קול הברה עכ"ל כ"ג שי':

הנה מה שכתב כ"ג להסתפק שמא שמע בעד שאמר סתם, שמעתי שפלוני מת, ולא פירש ממי שמע, אי גרע מעד מפי עד, דיש לחוש שמא הוא קול הברה, ולזה לא מהני עדותו, וא"כ בנד"ד לכאורה הי' לחוש לזה, מחמת המכתב שכתב אחיה שבלינדון וז"ל, כי נודע זאת בחצי עיר לונדון, וא"כ מיכל קול הברה, הוא מחמת שבקונטרס עגונות סי' קל"ט כתב וז"ל, יש להסתפק יש להסתפק דילמא שמע קול הברה, אמנם הנה עיינתי בתשו' ב"י, וראיתי כי הדברים של הקונטרס עגונות. הוא של הרב ר' יעקב בר"ש סמוט, ששאל לרבינו ב"י, והוא בתשו' ב"י, והנה המעיין שם יראה שלא אמר הרב הנ"ל, אלא בעובדא דידי', שיצא קול תחילה שנהרג שלמה כרוב, וחקרו שם במישקלאד אחר עדות, ואח"כ אמרו נשים בעיר אחרת ששמעו מאנשים שבאו ממישקלאד, שנהרג שלמה כרוב וז"ל שם, דהא כיון דקאמרו אנשים דמעי' נפק קלא שנהרג שלמה כרוב. אפשר שאותם אנשים שבאו ממישקלאד ואמרו שנהרג הי' מצד הקול דנפק מעיקרא עכ"ל הרב בתשובתו שם:

הרי דלא תלי' טעמא דחששא אלא משום דידעינן דמעיקרא נפק קלא אבל אי לא דנפק קלא פשיטא דלא הוה חייש להא, וכן המעיין שם יראה שכל ראיותיו שהובא שם הוא רק מחמת אומדנות שיש שם דידעי' דמעיקרא נפק קלא, כי סיים שם דה"מ היכא דלא מוכחא מילתא דאיכא בזה דאמרו מצד רמאות או מצד בדדמי, מה שא"כ בנ"ד שהשכל מחייב והסברא נותנת והדבר נראה מפורסם שע"פ השמועה אמרו כן עכ"ל:

הרי חזינן דמודה דלא חיישינן דאמרו מצד הקול אלא היכא דאיכא אומדנא דאמרו מצד הקול כמו בעובדא דידי', וכ"כ הב"ש (בסי' י"ז ס"ק ל"א) גם בשם הט"ז, וגם ע"ז השיב הב"י וז"ל, על מה שחשש על עדות אנשים דכיון דנפק קלא אפשר שאותן היהודים שאמרו שנהרג הי' מצד הקול, תמה על עצמך, שהרי אורחא דמילתא כשנעלם איזה איש אומרים עליו העולם באומד. הדעת שנהרג, וקול יוצא על כך שנהרג פלוני, ולפי דברי כת"ר לא שבקת חיים שיועיל שום עדות, ואין לנו לבדות דברים מלבנו על דברי העדות לומר שמא כך הי' או כך הי' כדי להחמיר רק דלכתחילה אם אפשר יש לשאול עכ"ל, ואם בכה"ג שהי' אומדנות דמוכח דמצד הקול אמרו זאת, וכבר יצא קול דלא פסיק שנהרג כמ"ש, אפ"ה השיב הב"י עליו וסיים שם וכל המטפל להתירה רוח חכמים נוחה הימנו וכש"כ בנד"ד דלא ידעינן דנפק קלא מעיקרא. רק אפשר דשמא מאיש אחד אשר הי' שם, ואח"כ כאשר יצא לחקור ראה כי גם בעיר יש קלא דלא פסיק שנהרג מענדיל קארצאווסקי ע"י מיניל שטייער לכן אין צריך לחשוש אף לשיטת ר' יעקב בר"ש סמוט. ועוד נראה לי לומר, דהכא בנד"ד מותר מצד קול הברה לבד, משום דגוף הדין דקול הברה הוא בש"ע אהע"ז (סי"ז) שכתב וז"ל לא בא עד וכו' רק יצא קול הברה בעיר שמח, אין משיאין את אשתו, דין זה הביא מרן ב"י מתורתו של הרשב"א בתשו' המיוחסות להרמב"ן (סי' פ'), שנשאל שם, על אשה אחת שהלך בעלה למ"ה, ושמעה בו שמת ותובעת מזונות וכו', והשיב מה שמת בעלה נראה שלא שמעה כן אפי' מפי ע"א אלא קול הברה בעלמא. שיצא בעיר, ואם הדבר כן אינה מותרת להנשא לאחר בקול עכ"ל, והנה לכאורה קשה, אמאי לא הביא הב"י דר' משולם, חולק על זה, וז"ל בתשובה על ראובן שהי' רגיל לילך בסחורה מהלך יום אחד, ואתעכב שם פעמים חודש ופעמים חדשים, פעם אחת הלך לשם ולא חזר, ונשמע שנהרג שם, ולא בא אפילו גוי במסל"ת לומר אני ראיתי הרוג אני הייתי עם הורגו, והשיב כיון ששמעו מפי גוים שנהרג, מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים, סומכים על דברי הגוים ומשיאין את אשתו מפני תקנות עגונות, ושנו חכמים, מעידין לאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול, והנה נראה דר' משולם חולק על תשובות הרשב"א והמבי"ט ח"א (ס"ק פ"ח) כתב, כי רבו מהר"י בירב ז"ל, הביא ראי' להתיר מתשו' זו, וגם בסי' שכ"ו הביא ראי' להתיר מתשו' זו, וכתב שם דהרא"ש הביא תשו' זו דר' משולם ז"ל, וכיון דכל הנהו גאוני קמאי סמכו להתיר על פי תשובה זאת ולמה לא הביאה הב"י, ונ"ל לתרץ והוא, דהנה איתא בירושלמי סוטה פרק ששי וז"נ, מה אנן קיימין אין בהם דשמע ולא ידע מין מאן שמע כעוף הפורח הוא אין בהם דשמע וידע מין מאן שמע כעד מפי עד הוא אלא כי אנן קיימין פלוני מפלוני, ופלוני מפלוני, מלה דלית תמלוסים, ופ' הפ"מ, תימלוסים פ' הערוך יסוד ושורש כלומר שהן אומרות כמדומה ששמעתי מפ' ופלוני מפלוני, כדבר שאין לו עיקר ויסוד, ואפ"ה הואיל ואחר הקינוי הוא יש רגלים לדבר תצא אפי' אין כאן דבר ברור, נמצא דיש שני מיני הברות, היכא דשמע ולא ידע מין מאן שמע כעוף הפורח הוא, ואין בהם דשמע וידע מין מאן דשמע כעמפ"ע, והיכא דאמר כמדומה ששמעתי מפלוני ופלוני מפלוני הברה כזו טוב ומהני דמשום זה תצא, ובזה הייתי רגיל לפרש להחולקים על המ"ב, דס"ל דעד מפי עד צריך שיעיד שאמר לו הראשון שיודע בבירור שמת, דאל"כ הו"ל רק קול הברה, והחולקים ס"ל דדי בזה שיאמר שזה אמר לו שמת סתם, וצריך להבין לדעתם מהו קול הברה, לכן אנכי מפרש לדעתם, דקיל הברה, היינו שכ"א אומר רק ששמע כן, ולא ידע מן מאן שמע, ואח"כ מצאתי בתשו' מהריב"ל ז"ל ח"ג שכתב כן להדיא, וחילוקא של הגאון חת"ס ז"ל דבאומר ששמע מפי רבים כן שמת גרע מפי איש אחד מבורר, לא יכולתי להבין, לכן יש לחלק בין נדון הרשב"א לנדון הר' משולם דהרשב"א ז"ל מיירי בקול הברה שיצא בעיר שמת פלוני, ולא נודע מי הוא האומר הראשון אם הי' גוי או ישראל, בכה"ג אין משיאין את אשתו בקול הברה שיצא בעיר אלא נודע ממי יצא עיקר הדברים דאפשר שנתפשט הקול בדדמי, שאיחר פעמיו לבוא כמנהגו אמרו עליו שמת מכח ס', והברה כזאת הוה, כעוף הפורח כדאמרו בירושלמי, ואיכא ביה תרתי לריעותא, חדא משום שלא נודע מי אומר, ושנית דאמרו עליו שמת, דלשון מיתה הוא כולל כל המיתות, דאפשר דמת על מטתו, ואפשר דנחנק, ואפשר דנהרג, אבל בנדון דר' משולם איכא בי' תרתי לטיבותא, חדא דאמר דשמע מן גוים, אע"ג דלא הזכיר שם הגוי, לא גרע האי קול הברה מהאי דירושלמי דאמר כמדומה לי ששמעתי מפ', ופ' מפ', ובסוטה מהני לענין תצא דצריך לגרשה, לכן מהני האי קול הברה לענין דמותרת להנשא נמי, משום דכיון שביאר הגוי מיתתו נמי דהיתה ע"י הריגה, בכה"ג אע"ג דלא העיד הא"י אני ראיתי הרוג, אלא פלוני נהרג משיאין את אשתו, ולא אמרינן דאמר בדדמי, דא"כ לא הו"ל לומר פלוני נהרג אלא היל"ל פלוני מת דהוא סוג כולל וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם סס"פ, ואין להקשות על הא דהקילו בעדות אשה במת בעלה יותר מעדות אשה דסוטה, דבעדות אשה משיאין אפי' לא נודע ברור ממי שמע, וגבי סוטה בעינן דידע ממאן שמע, ועי' בקרן אור:

ונ"ל לומר שלא יהא מוקשה כ"כ והוא, עפ"י מה שידוע, כעיקר הדברים דעד אחד נאמן בעדות אשה, דס"ל להרבה פוסקים דנאמן מן התורה, ועדות הפסולים כמו קרוב ואשה ועד מפי עד, דזה אינו אלא מדרבנן, ועי' בראשונים לשיטת רש"י בשבת דקמ"ה הוא משום דכל דמקדש אדעתה דרבנן מקדש, והמהרי"ק כתב דרש"י קאי על עד מפי עד, דלכן נאמן עד מפי עד, משום דאפקינהו רבנן לקידושין מיני', ולכך זה דוקא גבי עדי מיתה, ולא גבי עדי סוטה, נחזור לנ"ד דמאחר שביארנו, דהיכא דביאר הא"י מין מיתתו דהיתה ע"י הריגה זה עדיף מקול הברה דלא ביאר מין מיתתו, ובנד"ד שביאר אופן מיתתו שראשו קבור במקום אחד וגופו במקום אחר, והדברים האלה הם יותר עדיף מאמר פלוני נהרג, מאחר שאמר הסימן של מיתתו, לכן הדבר הזה אין לחקור, ובודאי היא מותרת, אך מה שיש להסתפק בנידון זה, מאחר שאין אנו מכירין את האיש הזה מלונדון אשר הוא אתי' של האשה הנ"ל, אם הוא כשר לע"א שמא הוא פסול מדאורייתא, והנה בכה"ג הובא באהע"ז סי' י"ז בהג' הטור אות ל"ד, בשם בנימין זאב, דסתם בני אדם שאין אנו יודעים חיישינן דהם פסולים לעדות מדאורייתא, והנה לכאורה נ"ל ראי' דלא כדבריו, מדברי הרמ"א באע"ז סי' י"ז בהג' ס"ה, דאם אמר סתם ששמע כשר, ולא חיישינן שמא הראשון פסול הי', ואף שהשלטי גבורים מחמיר שם לשאול, משמע דהיינו לכתחילה דוקא, ועי' שם בהגהות הגר"א, אמנם יש לדחות דהתם טעמא כיון שהעד בפנינו הוא ישראל כשר, וכיון שזה אומר סתם שמעתי אנו תולין דהוי כאילו אמר בפירוש ששמע. מישראל כשר, דאל"כ לא הוה אומר סתם שמעתי, ומ"מ אף שאין ראי' מדברי הרמ"א הנ"ל, מ"מ מוכת שפיר דתלינן ברוב ישראל כשרים, מהא דלא חיישינן לצרה, משום דצרה מיעוטא, ה"נ לא חיישינן בישראלים שהם פסולים, רק תלינן ברוב ישראלים שהם כשרים, והנה אף שהרמב"ם פ"א ממאכלות אסורות דין כ"ה פסק דאין לוקחין יין בזה"ז בכל מקום, אלא מאדם שהוחזק בכשירות והובא ברמ"א ביו"ד סי' קי"ט, ולא אמרינן שנלך אחר רוב ישראלים שהם כשרים, אך יש לדחות, דהתם מדרבנן קאמר, והרי קי"ל פסולי עדות מדרבנן כשרים אף לעדות אשה, והנה מצאתי בב"ח סי"ז שכתב שהת"ה הביא לשון א"ז וז"ל, מצא כתוב בשטר ויודע שכתב ישראל ומי הוא הכותב אפי' כתוב בלשון עכו"ם פלוני מת מתירין את אשתו עכ"ל, אלמא דאע"פ דידוע שכתב ישראל, אפ"ה בעינן נמי דידוע מי הוא הכותב, דשמא פסול לעדות מדאורייתא כתבן, והנה אח"כ הביא משאר פוסקים דאפי' בלא מקוים משיאין, דסמכינן ארוב ישראל דמן הסתם כשר עד שנדע שהם פסילים מדאורייתא, אכן הב"ש ס"ק כ"ט הביא בשם החמ"ת דמקיל בבא כתב ממרחקים ואין מקוים הנמצא כתוב בכתב ישראל דתלינן ברוב ישראלים שהם כשרים לעדות, והנה נלפענ"ד אפי' לדעת א"ז ושיטת ב"ז דס"ל דסתם בני אדם שאין אנו יודעין בהם חיישינן דהם פסולים לעדות מדאורייתא. מודים לדינא דנן דסתם בני אדם נמי כשר, והוא לפי מה שכתבו אחרונים לחלק דהא דרשע נאמן לגבי איסורים כמו שכתוב בסקכ"ז, היינו היכא, דליכא חזקת איסור סמכינן על חזקה דא"א חוטא ולא לו, אבל היכא דאיכא חזקת איסור אין רשע נאמן, ולכך בעדות אשה אינו נאמן הואיל דאיכא חזקת איסור בא"א ע"ש:

אבל כבר נודע דעת הראשונים דהיכא דאיכא אומדנות דמת כבר פסק חזקת איסור א"א, וא"כ לפ"ז בנ"ד דגם לולא דברי העד חלונדין יש בזה כמה אומדנות שמת, א) שתמיד הי' כותב לה כמה מכתבים, ופתאום נמנע מלהודיע אותה, כמ"ש החת"ס סי' נ"ח, שבזמנינו קבוע בי דואר אלו הי' חי הי' מודיע לה באגרת לביתה, ב) בפרט בזמנינו שנדפס במכה"ע זה איזה שנים, שמחפשים אחריו ואילו הי' ידיעה לאיזה איש הי' נודע לה, שרבים בזמנינו קוראים במכה"ע, אף אם לא נסמוך על אומדנות הנ"ל להתירה, לכה"פ יצאה מחמת אומדנות הנ"ל מחזקת איסור דא"א, ולכך גם פסול הי' נאמן, ומכ"ש דס' פסול נאמן:

ממני ארי' ליב אלגאזי אבד"ק יענדרזאווע פלך לאמזע.

תוכן העניינים

דברי ישעיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה