דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תשובה· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה יא
החוטא לחבירו ומת חבירו וכו' ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשיו לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבי"ד ויתודה. במס' ב"ק דף ק"ט בגוזל אביו ונשבע ומת או בגוזל גר ונשבע ומת רב יוסף אמר יתנו לצדקה עיי"ש וברמב"ם פ"ח מהלכות גזילה ה"ג ומקרא נלמד בגוזל ונשבע כן עיי"ש בגמרא ובשו"ע חו"מ סי' שס"ד סעיף ה', ובלא נשבע שם סעיף ד' נאמר יחזיר ליורשיו אבל בלא היה יודע היורשים לא נאמר שם והנה שם אפי' בידוע שאין לו יורשים יוציאו מתחת ידו ובלא נשבע בלא נודע לו אם יש להנגזל יורש יניחנו בבי"ד ולא שיחזיקו לעצמו שאם ימצא יורש יתנו לו דבזה לא יצא ידי השבה עוד אבל במה שמחזירו לבי"ד יצא ידי השבה עיין ב"ק ק"ג ע"א ובב"י חו"מ סוף סימן שס"ד וז"ל ומדנקט ונשבע משמע הא לא נשבע זכה מן ההפקר וא"צ להוציאו מידו ואפשר דה"ה דלא נשבע ונשבע דקתני להודיעך כוחו דר' יוסי הגלילי עכ"ל ובד"מ שם כתב דנשבע דוקא עיי"ש, והנה מלשון הרמב"ם כאן דנראה דוקא באינו יודע אם יש יורשים יתנו ביד בי"ד נראה דאם יודע שאין לו יורשים א"צ להוציאו מתחת ידו ושאני מנשבע שכ"כ בהל' גזילה הנ"ל.