דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק י · הלכה ד
תיק שהוכן לס"ת וכו' אבל הבימות וכו' והלוחות שכותבין עליו לתינוק להתלמד אין בהן קדושה. ועי' בראב"ד בשם הירושלמי דקדושת ביהכ"נ יש להם ועי' במג"א בסי' קנ"ג ס"ק ה' ובעה"מ ורמב"ן במס' סוכה בסוגיא דסוכה ישנה בפ"ק ובחי' הר"ן סנהדרין מ"ש בסוגיא דהזמנה אם ביהכ"נ הוי קדושה או תשמיש קדושה ומ"ש לעיל בזה בהל' תפילה עיי"ש ומירושלמי נראה דהוי ביהכ"נ פחות מתשמיש קדושה דס"ת:
ועל השגת הראב"ד ותירוץ הכ"מ עי' במרכבת המשנה דהשגת הראב"ד הוי דעכ"פ איתא לוחות להתלמד דע"ז לא שייך קדושת ביהכ"נ וכתב לפרש במ"ש והלוחות וכו' שהיו כמו שכותבין באשכנז על הלוחות בביהכ"נ עשרת הדברות על הטבלא שתים שתים תיבות דמותר לסירוגין כמ"ש לעיל וכתב בזה ליישב המנהג דשרי הואיל והוא להתלמד ויגיד עליו ריעו דאיכא האנגלי"ן ובערוך ובמוסף הערוך אנגל"י היינו המלאכים בלשון יון כמו שנוהגין לעשות כרובים ושתי לוחות למעלה מארון הקודש וא"כ הוי בביה"כ ובאמת יש להם קדושת ביהכ"נ ולא קדושת ארון עיי"ש:
וכן רמוני זהב וכו' ואסור להוציאן לחול אא"כ מכר אותן לקנות בדמיהן ס"ת או חומש. ועיין בכ"מ דרבינו אינו מחלק בין יחיד לרבים ולא כן דעת הרא"ש שדעתו דיחיד הוי כמו שבעה טובי העיר בשלו ועיין בסי' ר"ע ורפ"ד ביו"ד ובסי' קנ"ג באו"ח בזה ובמג"א שם ס"ק כ"ג ובטו"ז ס"ק י' עיי"ש:
וצ"ע בירושלמי סוף מס' בכורים דאיתא המוכר ס"ת של אביו אינו רואה סימן ברכה לעולם עיי"ש ודוחק לפרשו כמ"ש במג"א כאן גם שם בנתנו לקרות בו ברבים והנה תליא אם באם אין רואה סימן ברכה הוי באיסורא ועיין בכ"מ לעיל ה"א ובמל"מ שם ולרבינו צ"ל דבז' טובי העיר הוי בעל תנאי לדעתם משא"כ דכותב לעצמו דגם שיהיה בתוך ביתו ס"ת למצוה ואביו הכותבו כתבו לשם מצוה ולא יוכל להפקיע המצוה שיהיה בשלו אף דגם ביד הלוקח בקדושתו מ"מ המצוה כתבו לכם וכו' דבכלל זה שיהיה בביתו לא יוכל לבטל מעצמו וי"ל משו"ה נקטי בירושלמי המוכר ס"ת של אביו וכו' אף דהוא לא כתבו דנאמר דע"ד זה כתבו שיהיה תמיד שלו אפ"ה אין למכרו ולהרא"ש י"ל ג"כ דלא התיר המכירה ליחיד רק ביש לו עוד אחרת: