אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה יא

הלכה י

מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפי' הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. וכל המניח תפילין לכתחילה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החוקה הזאת וגו' מימים ימימה. ועי' בס' שאגת אריה סי' מ"ג שהערה מקורו מירושלמי במס' ברכות בפ"ב ר' אבוה בשם ר' אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומ"ט ושמרת את החוקה וכו' והא ר' אבוה יתיב ומתני ברמשא ותפילין עליו מצדד היה וכמין פקדון היה בידו אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר עיי"ש. ובס' שאג"א כתב ליישב בזה למה בספק חשיכה אינו חולץ דהוי ספיקא דאורייתא ולפ"ז האיסור מדאורייתא רק להניח והחליצה מדרבנן שמא ישן בהם ולכן ספיקו לקולא וכתב להוכיח דרש"י ס"ל כמו"כ מכח הקושיא שם עיי"ש. ונראה דרש"י ס"ל על כרחך כהרמב"ם דעי' בתוס' ל"ו ע"א במס' מנחות בד"ה ר' יעקב דר"י וחכמים ס"ל דלילה זמן תפילין רק בהרחקה מדרבנן שמא ישן בהם פליגי לזה עד שתכלה ולזה עד זמן השינה עיי"ש:
וברש"י שם בד"ה מודים החכמים לר' יעקב שאם חלצו וכו' אין חוזר ומניחן דלילה לאו זמן תפילין הוא כדאמרינן לקמן עכ"ל. ובלתי מובן במאי פליגי ר"י והחכמים דכיון דמדאורייתא עובר בלאו כדאיתא להלן וא"כ מימים ולא לילות נאמר מששקעה החמה לכו"ע. אבל למ"ש רבינו דהנחה לכתחילה מדאורייתא. והנה מלשון הסוגיא עד מתי מניחין וכו' ומודים שאם חלצן וכו' על כרחך מחלוקתם כשמונחין בראשו להיות חולצם וזה מדרבנן ועשו הרחקה זה עד שתכלה וזה עד שינה וכמ"ש בתוס' וא"כ נראה דגם רש"י ס"ל כרבינו:
ועי' בפר"ח בפי' על הרמב"ם שכתב דדעת רבינו אינה כדעת התוס' בעירובין צ"ו ע"א בד"ה השמר דלוקין על לאו זה אלא כדעת רש"י בפרשת ראה שאין לוקין ע"ז עיי"ש. ועי' בס' שאגת אריה בסי' מ"ג בדעת רבינו עיי"ש. ועיין בשעה"מ בדעת רבינו שושמרת הוי לאו ומ"ש בתוס' במס' עירובין לחלק בין המניח בלילה דהוי במעשה לפסח שאינו במעשה ודעת רבינו בפ"ח מהל' בית הבחירה שכתב שם בה"ב אם ביטלו השמירה בלאו שנאמר ושמרתם וכו' ושם לא הוי במעשה וא"כ אין דעתו כדעת התוס' והקשה למה לא מנה להלן בלא הניח תפילין דעובר גם בלאו ולמה בקרבן פסח אין עובר בלאו לדעת המרכבת המשנה דרבינו פוסק כר"ע עיי"ש ובס' שאג"א הנ"ל בזה:
וי"ל דגם רבינו ס"ל כדעת התוס' לחלק בין דהוי במעשה כמו במניח תפילין בלילה לפסח שאינו במעשה. וכ"ז היכא דאיכא עשה ונאמר ושמרת וא"כ י"ל דהוי בכה"ג עשה ובכה"ג ל"ת אבל בשמירת בית הבחירה דליכא ל"ת ועשה רק נאמר לשון שמירה בלבד כיון שאין נסמך לעשה הוי ל"ת. ונראה מלשון ושמרו את משמרת למד כן דהוי לשון כפול דאל"כ הרי צ"ל בלשון השמירה דהוי השמירה המצוה:
ויש לעיין כיון שאין לוקין מאי נפק"מ אם הוי עשה או לאו וצ"ע. והאי דאין עובר בבל תוסיף כשאין חולצין כדאיתא במס' ר"ה בשל זמנו בכונה עובר על בל תוסיף עיי"ש. ונראה דבל תוסיף לא שייך רק במעשה וצ"ע. ואפשר בכונה באמת אסור ולהניח בכ"ג אסור. ועי' בשאג"א שכתב דלשמרן מותר דהוי שלא בכונה דאסור הוי רק בכונה לשם מצוה עיי"ש. וא"כ מ"ש להניח מלחלוץ דעכ"פ דכונה בל תוסיף. וי"ל דתליא דאם מצות צריכות כונה וא"כ אין עובר על ושמרת כשמניח בלילה בלי כונה. אבל אם מצות א"צ כונה עובר גם בלי כונה ורבינו סותר א"ע ממ"ש בהל' חמץ ומצה לה' שופר בענין צריכות כונה. והנה כמ"ש דהוי בלא"ה בל תוסיף אבל לבל תוסיף שלא בזמנו צריך כונה ומשו"ה ושמרת לאסור בלא כונה אבל אם ושמרת ג"כ בכונה י"ל בלא"ה אסור משום בל תוסיף. ולכאורה לעבור בעי כונה יש לפרש דהוי כמכוין שלא לצאת דלא מהני לכו"ע ומשום האיסור הוי כן וא"כ גם ושמרת דהוי לעבור צריך ג"כ כונה כמו בל תוסיף וא"כ בכל גונא כשעובר במניחן על ושמרת הוי בל תוסיף ג"כ דשניהם רק בכונה עובר אף למאן דס"ל מצות א"צ כונה. (והנה רבינו לא כתב בבל תוסיף באלו שלוקין והעור ע"ז בפרי מגדים בפתיחתו לאו"ח עיי"ש בח"ר סי' ל"ז):
ונראה דלשמרן הוי כמכוין שלא לצאת מ"מ כמ"ש נראה דלהניחן דהוי לעבור צריך כונה כמו לענין בל תוסיף וא"כ יקשה מ"ש מניח דאסור הרי גם לחלוץ בכונה אסור משום בל תוסיף עכ"פ ובלא כונה גם ושמרת ליכא כמ"ש:
והנה בירושלמי הנ"ל יש לפרש לא אלא הנותן וכו' דהנותן מסתמא מכוין אבל בהיה עליו י"ל מסתמא אינו מכוין בלעבור וצ"ע אם לא נאמר כמ"ש דבשב ואל תעשה לא שייך בל תוסיף דרק להוסיף במעשה דניכר שרוצה להוסיף על דברי תורה ולא דהוי מעצמו בו לא הוי כמוסיף. אבל יקשה לומר במכוין בשב ואל תעשה לא הוי בל תוסיף. ויש לומר דלא שייך בל תוסיף רק כשעושה המצוה כשורה ואף שלא בזמנו כדאיתא במס' ר"ה ועירובין אבל כשעושה באיסורא והוי שלא כמצותו לא הוי בבל תוסיף שלא הוסיף במצוה דהוי בעבירה וא"כ כיון דמושמרת וכו' נלמד לאיסורא בתפילין בלילה וא"כ ליכא בל תוסיף. אבל להניחו עליו ולא לחלצם שאין עובר לרבינו וא"כ שייך בל תוסיף עכ"פ. ויקשה כנ"ל אם לא נאמר דהכל תליא בכונה לצאת אבל בהניחן מסתמא כונה למצוה ועובר רק בלשמרן דאז לא הוי בכונה למצוה. וכשאין חולצין מסתמא שלא למצוה כיון דהוי לעבור. וא"כ באמת שניהם שוין דתליא בכונה רק בזה מסתמא בכונה למצוה ובזה לא וכמ"ש בפי' הירושלמי ג"כ כן. וא"כ לדינא לא נפק"מ בין דעת רבינו לשאר הפוסקים הראשונים ז"ל דלכו"ע י"ל דתליא הכל בכונה כן נראה לענ"ד לומר וצ"ע. וי"ל משום ה"ט אין מורין לרבינו שלא יטעו לומר דהוי למצוה ואז בכל גונא אסור ומובן בזה הבלתי מובן מ"ש מטעם ושמרת וכו' להניחן מלחלצן אבל כמ"ש מובן שפיר. והאי דלא מצינו כעין זה בציצית הוא דבציצית מסתמא שלא לצאת בכל גונא כמ"ש ברש"י בישן בשמיני וכו' ואף דמניחו לכתחילה הוי משום חפצו בהכסות ולא משום הציצית אבל בתפילין אם לא לשמרן למה מניחן וא"כ שייך בל תוסיף וכמ"ש. ועי' בקרית ספר ובשו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' ק"ח אם מדאורייתא או ושמרת אסמכתא עיי"ש ודעתו החילוק בין מניח ולחלוץ משום דהוי דרבנן. ולמ"ש י"ל מדאורייתא כן:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה