אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה י

הלכה ט

זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין. וכן שבתות ויו"ט אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות וכו'. ועי' בכ"מ רבינו שלא פסק כר' עקיבא וא"כ למה נקיט בשבתות ויו"ט משום לך לאות ולא מקרא דימים ימימה כריה"ג דקיי"ל כותיה עיי"ש. ועי' ירושלמי ברכות פ"ב עיי"ש:
ועי' בתוספות במסכת עירובין דף צ"ו ע"א בד"ה ימים שכתבו מימים ולא כל ימים פרט לשבתות ויו"ט וז"ל ונראה דאדרשה דלאות על ידיך דבסמוך קא סמיך וכו' עיי"ש. ובמהרש"א ע"ז שכתב לפרש דמדרשה דמימים ולא כל ימים לא משמע למעוטי שבתות ויו"ט משאר ימים אם [לאו] דאדרשה דלאות קסמיך דנתמעט שבת ויו"ט מה"ט עיי"ש. ועי' בשאגת אריה בסי' מ"א שכתב דשבתות ויו"ט תרוייהו לא אתמעטי די"ל דוקא שבת דחמיר עיי"ש וכתב ליישב דעת הרמב"ם בזה עיי"ש. וביותר מובן עם מ"ש במהרש"א ולכן הביא מקרא דלאות וכו' דלכו"ע מזה נדע למעט שבתות ויו"ט. ועי' בב"י בסי' כ"ט אם מולך לאות נתמעט החיוב בלבד או דהוי גם איסורא להניחם מה"ט בשבתות ויו"ט ועי' במג"א בסי' ש"ח ס"ק י"א ובב"י שם. ובתוס' ספ"ק דמס' ביצה ובשעה"מ כאן:
והנה לכאורה מלך לאות בלעדי זאת שלא נראה מלשון זה איסורא להיפוך היה נראה באם הוסיף באות הוסיף בהמצוה והוי ככל דברים שאין להם שיעור דהוי ברשות ואם קיימם קיים מצוה דאורייתא ועי' בתוס' בכמה דוכתי מ"ש בנשים בקיבלו עליהם קיימו מצוה ומברכין עיי"ש. והנה דעת הזוהר דהוי איסורא ביזוי האות עי' בב"י ובמג"א בסי' כ"ט. והנה דעת הסוברים דלא הוי איסורא וע"כ לאו בכלל ביזוי מצוה. ממילא נוכל לומר דהוי מצות רשות בהוספת האות. אבל לפ"ז יקשה מאי מקשינן בגמ' מאן תנא דס"ל שבת זמן תפילין ואמרינן דלא כר' עקיבא דאמר לך לאות וכו' דילמא סוגיא כר"ע דס"ל דלך לאות ממעט שבתות ויו"ט מהחיוב תפילין ומ"מ מצות רשות הוי בהנחתן וא"כ הוי ממילא בגדר זמנו לענין בל תוסיף דמסתברא דרק בשלא בזמנו לגמרי לא לחיוב ולא למצוה לא הוי בבל תוסיף ועי' במס' ר"ה דאי' מתרמי ליה בנשיאות כפים שם עיי"ש דלא הוי שלא בזמנו. דרק בישן בשמיני דלא הוי במצוה כלל אבל בקיים מצות רשות שייך דהוי בל תוסיף. ונראה מזה דס"ל להגמ' דלא הוי משום ולך לאות וכו' אפי' במצות רשות ג"כ בהוספת האות.
ונאמר ג"כ כי מסתברא כיון דלא הוי מצות רשות אשר היה נראה כן ע"כ דהוי בגדר בזיון כמ"ש בזוהר הנ"ל וא"כ הוי בגדר איסורא דע"כ אם הוי מצות רשות או איסורא. ועי' מ"ש ז"ל בחוה"מ דמלך לאות דהוי כמ"ש נראה מהגמ' מלך לאות לאיסורא ועי' בכ"מ שדעת רבינו שמניחין תפילין בחוה"מ עיי"ש. וי"ל כיון שאיסור מלאכה רק מדרבנן בחוה"מ עי' ברמב"ם פ"ז ה"א מהל' יו"ט לא מקרי אות ועי' בתוס' במס' מו"ק דף י"ט ע"א בד"ה ר"י עיי"ש. ועי' בב"י בסי' ל"א עיי"ש. ובשעה"מ ובס' שאגת אריה הנ"ל וכן מצוין במג"א להקשות להסוברים דליכא איסורא בהנחת תפילין בשבת ויו"ט ממס' סנהדרין ס"ח ע"א האיך מניחין איסור סקילה ועוסקים באיסור שבות עיי"ש דנראה דאיסור שבות עכ"פ איכא עיי"ש. אמנם בירושלמי בפ"ב דמס' שבת ה"ז איתא הינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליו כרת ובאתה לתפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה. ועי' בקרבן העדה שמפרש דלמאן דס"ל לאו זמן תפילין לא הוי אלא מצות רשות ולמאן דאמר זמן תפילין מצוה עיי"ש. ועיי' בשירי קרבן שם דירושלמי דס"ל דחייב בחוה"מ אף דהוי אות ממילא בשבת אין איסור אבל בבלי דנראה לאסור בחוה"מ משום אות ס"ל דהוי ג"כ איסורא עיי"ש:
נמצא אם יש איסור בהנחת תפילין בחוה"מ מחלוקת הירושלמי ובבלי ועכ"פ מירושלמי נראה אף אם נאמר דהוי כר' עקיבא ולא כר' יוסי הגלילי מ"מ משום לך לאות ליכא איסורא רק רשות וכמ"ש בקרבן העדה מצות רשות ודעת רבינו כריה"ג ועי' בש"א וס"ל דאסור איכא ומ"ש אח"ז לחלק בין להניחן ובין היה עליו ושם במעשה דר"א היה עליו מכבר במס' סנהדרין הנ"ל. ועי' בפ"ה מהל' יו"ט ה"ו וברש"י ובתוס' ביצה ט"ו ע"ד בד"ה הכי עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה