דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה ז
תפילין כל זמן שמניחין וכו' וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן וקשירתן זו היא עשייתן. ועי' בכ"מ בחד פי' דאם יברך קודם הנחה לא הוי עובר לעשייתן וכן סיים דמרא"ש ור"ן נראה כן. ועיין בב"י בסי' כ"ה ובשו"ע סעיף ח' ובמג"א ס"ק י"ב וז"ל עובר וסמוך לעשייתן לפיכך מברך אחר הנחה דקודם לכן אין ראוי לברך כמ"ש בסי' קס"ד ס"ג ותרנ"א ס"ה עכ"ל. ובב"י שם שלא יהיה עובר דעובר עיי"ש. ועיין במס' מנחות ל"ה ע"ב תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן איני וכו' כל וכו' עובר לעשייתן אביי ורבא דאמרי תרוייהו משעת הנחה ועד שעת קשירה עיי"ש. וי"ל דלכאורה היה מסתבר לברך אחרי עשייתן כדאיתא במסכת נדרים בפ"ק שלא יאמר לה' עולה רק עולה לה' שמא ימלך ויעבור על לא תשא ועיי"ש שתיקנו כנויים בנדרים מה"ט. (ועי' בכ"מ בהל' ברכות למה ברכה הראשונה בפחות מכזית ומ"ש במ"א בזה) וכמו כן היה נאמר שיברך אחרי עשות המצוה מה"ט רק דאית ליה למודא או סברא שיברך קודם להמצוה טרם שעשה אותה ועי' בנוב"י מהדו"ק הי"ד סי' צ"ג עיי"ש. מ"מ לעשותו קודם לזה להיות עובר דעובר לא מה"ט שכתבתי. ועי' בש"ך יו"ד סי' י"ט בלא בירך בעובר לעשייתן אם יברך אח"ז עיי"ש: