אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה ו

הלכה א

מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד אסור לו לספר ואפי' להשיב שלום לרבו עד שיניח של ראש. ואם שח הרי זו עבירה וצריך לברך ברכה שניה על מצות תפילין ואחר כך מניח של ראש. והנה מלשון רבינו לא נראה כפי' רש"י במסכת מנחות ל"ו ע"א בד"ה סח וכו' ולא בירך על של ראש אלא סמך על ברכה הראשונה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי מלחמה ועי' בתוס' שם בד"ה עבירה שפי' כמו כן בדעת רש"י דבלא בירך בסח הוי עבירה עיי"ש ולא כן דעת הרא"ש בהל' קטנות דהוי עבירה משום שבירך ברכה שאינה צריכה ובבעה"מ במסכת ר"ה כתב נ"ל הטעם שאמרו הסח וכו' עבירה היא בידו אע"פ שב' מצות הן כיון דכתיב בהו בתפילין של יד ושל ראש והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך צריך זכירה שתהיה תיכף תפילין של יד ושל ראש כדי שתהיה הויה אחת לשתיהן ואם הסיח דעתו והפליג בדברים ביניהם עבירה היא בידו לפיכך חוזר ומברך עכ"ל. ועי' בטו"ז סי' כ"ה ס"ק ו' בתשובה מאחיו הגאון ז"ל שם ובס' באר שבע סוטה מ"ד עיי"ש. ולשון רבינו נראה ג"כ דהוי בלעדי ברכה שאינה צריכה, עבירה כמוכח מלשונו:
ובתוס' במסכת חולין פ"ז ע"א בד"ה ומכסי שמחלקינן בין כיסוי דם וסעודה וכתבו ואין ראיה מתפילין דהתם מצוה אחת ואין לו להפסיק אבל בשחיטה אי בעי לא שחיט עיי"ש וכיו"ב ברא"ש שם עיי"ש. ולכאורה מסברא היה נראה להיפוך במצוה אחת לא הוי ביותר הסיחה הסח הדעת דודאי דעתו לגמרה משא"כ ברשות דיוכל לפסוק הוי ביותר הסח הדעת. אבל כמ"ש י"ל דהנה מצינו כמה אופני הפסק אם בהסח הדעת או בלא הסח הדעת כשנפסק הדבר מצ"ע ע"י דבר שאינו ראוי כמ"ש בתוס' במסכת ברכות בשם השר מקוצי בהתפלל במקום שאין ראויה הוי הפסק ועי' בד"מ ובשו"ע או"ח בסי' ח' עיי"ש. וא"כ י"ל כמ"ש דבתפילין הסיחה עבירה שאינו ראוי לספר בין של יד ושל ראש וא"כ הוי דבר שאין ראוי ומפסיק מצ"ע משא"כ בסעודה שאין באיסורא לשוח כ"כ בסעודה וא"כ לא הוי הפסק מצ"ע רק תליא בהסח הדעת דלא הוי בכה"ג ובזה חמיר במצוה דהוי הפסק מצ"ע וכן דייק לשון רבינו הרי זו עבירה וצריך לברך ברכה שניה וכו':

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה