דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה כ
עור שהיה נקוב וכו' נקב העור אחר שנכתב אם נקב בתוך האות כגון תוך ה"א או תוך מ"ם וכן בשאר אותיות כשר. עי' בשו"ת הרשב"א בסימן תרי"א בנדבק האות לפשר הירושלמי עם הבבלי ולחלק בין נדבק אחרי דנעשה צורת האות כגון בתפארתנו למטה או למעלה שלא נגמר צורת האות ובנגמר דאפשר בגרירה אמרינן כל הראוי לבילה וכו' אפילו אינו גורר כשר עיי"ש:
ועי' בב"י בסימן ל"ב שכתב בראשונה לחלק בנדבק לאות אחר לנפסק אף דאינו מוקף גויל. ואח"כ כתב ועוד י"ל דהא דמכשירים אפסק בנוקבא דוקא בנפסק אחר שנכתב כיון דכשכתבה היה בכשרות. אבל כשבתחילת כתיבתה היה שם גויל ונפסקה בו אע"פ שיש בו שיעור אות פסולה משום דמעולם לא הקיפה גויל וכן נראה בהדיא מדברי הרמב"ם בפ"א ובתשובות וכו' עכ"ל. ועי' בספר אבן העוזר שכתב להסביר בין נכתב בכשרות בחסרון הקף גויל עמ"ש ברשב"א בדבק משום ראוי לבילה עיי"ש. והנה לענ"ד ברשב"א אין הטעם משום שנכתב בכשרות רק כמ"ש שם דהוי נגמר צורת האות עיי"ש. אמנם להבין דברי הב"י ושו"ע מ"ש לחלק בין נכתב בכשרות או לא דעכ"פ לא הוי כתיבה תמה יהיה האיך שיהיה:
והנה מצינו לחלק נעשה בראשונה כהלכתו ונחסר אחר כך במסכת מנחות דף ל"ח ע"ב גרדומי תכלת כשירים וגרדומי איזוב כשירים ע"ש. ושם דף ל"ה ע"ב באפסקי רצועה דתפילין א"ר פפא גרדומי רצועות כשירים ולאו מלתא היא מדאמרינן וכו' גרדומי תכלת וכו' התם הוא דתשמישי מצוה נינהו אבל הכא דתשמישי קדושה נינהו לא עיי"ש:
והנה מה שיש לחלק מצוה וקדושה דבמצוה כיון דחלה לא נפקעה אף בנחסר ממנה משעורה ושם ציצית ואיזוב לא נפקע ממנו. אבל בחסרון קדושה אי אפשר להמנות או דהחמירו בתשמישי קדושה ביותר ואולי רק מדרבנן עכ"פ לא שייך לפ"ז לומר כן בכתיבה תמה לחלק מה"ט דהוי בגוף הקדושה:
והנה י"ל במאי דיקשה לחלק מאי שנא קודם או אח"ז דהנה הכתיבה מצוה בפ"ע וכמה תנאים נאמרו בה בתפילין שלא כסדרן פסול וכיו"ב וצריך שתהיה הכתיבה כדרכה בהקף גויל ואז כתיבה תמה מקרי וכל זה בשעת הכתיבה לקיים מצותה כראוי:
או די"ל מטעם זה אלי ואנוהו אשר לדעת הרבה מדרבנן עיין לעיל הי"ב וגבי ציצית בשעורה מצינו מנחות ל"ט ע"א ונוי תכלת שליש גדיל ושליש ענף עיי"ש. וי"ל דלא פסלו רק בביטל לכתחילה הנוי ולא עשה כמצותו משא"כ בנחסר אח"כ ואף דבגרדומי קדושה החמירו לפסול הס"ת בכה"ג דאי אפשר בתיקון לא החמירו וצ"ע בכל זה. ובמרדכי בהגה שם דאין הקף גויל פוסל בדיעבד כי אם באותיות של השם עיי"ש. וכן ראיתי בספר קרית ספר שכתב דדיבוק האותיות רק מדרבנן עיי"ש. ובירושלמי בפ"ב דמס' ברכות מחלוקת בדיבוק האותיות אם פסולים נראה ג"כ דבדרבנן פליגי:
והנה בזה שהבאתי לעיל דמחלקינן בגרדומי לתשמישי מצוה מתשמישי קדושה י"ל ג"כ מדאיתא במס' מגילה דף כ"ו תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ועי' באו"ח בסי' כ"א ויש לומר משו"ה לא החמירו בגרדומי ציצית שלא להורידן מקדושתן לזרקן והרי במתירין מבגד לבגד מחלוקת רב ושמואל. אבל בתשמישי קדושה שנגנזין החמירו ביותר דלא הוי הורדה כ"כ:
והנה עיין ברש"י מנחות דף כ"ט ע"א בד"ה יריכו שכתב לישנא אחרינא תוכו הגויל והחלק שבתוכו ובתפילין קמיירי עכ"ל. ובס' ברכת הזבח כתב שם בפי' הראשון דלס"ת רק לכתחילה ושכן משמע מהרי"ף והרא"ש ומרדכי. ואח"ז כתב די"ל דנקיט תפילין דשייך פסול שאין להם תקנה דהוי שלא כסדרן משא"כ בס"ת דאפשר בתיקון ובס' צאן קדשים השיג על פי' זה לרש"י שכתב בריש מס' סוכה דשייך פסול על האסור רק לכתחילה וא"כ מ"ש בראשונה עיקר עיי"ש. ועכ"פ גם בתפילין נראה דהוי מדרבנן וברשב"א בשו"ת בסי' תרי"א השיג על הסוברים לחלק בין ס"ת ותפילין לרש"י ולרבינו י"ל כמ"ש ז"ל באפשר בתיקון שייך כל הראוי לבילה וכו' וא"צ תיקון ועי' בס' אבן העוזר אלא דהו"ל להביא דעכ"פ לכתחילה לא יעשה כן בס"ת ואפשר דזה בכלל מ"ש לדקדק בכתיבה וכיו"ב. ועיין מ"ש ז"ל בענין גט בזה ובר"ן במס' גיטין בפ"ב וברמב"ם בהל' גירושין ובש"ע בסי' קכ"ה לחלק בין גט לס"ת ומזוזה ותפילין דשם צריך כתיבה תמה עיי"ש ומזה נראה ג"כ כמ"ש: