דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה טו
הכותב ס"ת או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היה לו כונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין וכו'. ובהגהות מיימוני צריך שיאמר בפי' בהתחלתו לכתוב לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושה דשמא לא סגיא במחשבה ספר התרומה עכ"ל. ועיין בטור ושו"ע יו"ד סי' רע"ד שצריך לומר אני כותב לשם קדושת ס"ת ועיין בב"י דבשעת כתיבת האזכרה צריך שיחשוב לשם קדושת השם ובשם רש"י המובא במרדכי דרק בשם צריך לשמה אבל כתיבת ס"ת סתמא לשמה עיי"ש ועיין באו"ח בסי' ל"ב בזה. ובתוספות במסכת גיטין מ"ה ע"ב בד"ה עיבוד עיי"ש. והנה מדברי רבינו שכתב ובשעת כתיבה לא היה לו כונה וכתב אזכרה וכו' שלא לשמן וכו' נראה רק משום האזכרה דלא לשמה פסול. וגם ממ"ש ובשעת כתיבה לא היה לו כונה וכו' היה נראה דאם היה לו כונה בשעת כתיבתה יהיה די אף להאזכרה אף שלא היה לו כונה מיוחדת וכמ"ש ז"ל דכונה בתחילתו מהני על כולה. וכמ"ש ז"ל צריך כונה מיוחדת לקדושת ס"ת וכונה מיוחדת לקדושת השם. ולמה לא העיר הב"י ושאר הפוסקים מדעת רבינו בזה הנאמר. ועיין להלן בפ"י ה"א שמנה כל הפסולים וכתב שכתב האזכרות בלא כונה עיי"ש אבל מכונה לכתיבת ס"ת לא כתב שם ובגמ' אי' אזכרות שבהן וכו'. והנה כנראה משו"ע או"ח בסימן ל"ב סעיף י"ט נראה דגם פסול כשלא כתב לשמה דאי' שם דבדיעבד מהני במחשבה בתחילתו נראה בלא מחשבה כלל אפילו בדיעבד פסול. ודעת רבינו י"ל דרק בדיעבד אינו פסול. אבל למה לא כתב שצריך לכתחילה כונה לשמה אף די"ל דנכלל במ"ש ובשעת כתיבה לא היה לו כונה. דמזה דבכל פעם כונה גם על הכתיבה אבל למה לא פי' כדרכו מפורש כן וצ"ע:
והנה יש לפרש בשעת כתיבה לא היה לו כונה וכו' קאי הכל על כתיבת האזכרה שנתבטלה אז כונתו ואשמעינן דכונה בכתיבה לא מהני על האזכרה. ויקשה עוד למה לא מנה פסול שלא לשמה בכתיבה להלן בפ"י וגם דוחק לפרש כן. ועיין בהל' י"ח שכתב אלו העורות שלהן אינן עבודות וכו' ולא כתב הס"ת לא כתבתי לשמה. ובגמרא דאי' בעיבוד לשמה דמעשה כך היה אבל רבינו דנקיט עבוד נראה מזה ג"כ דדעתו שלא לפסול בלא כתב הס"ת לשמה רק באזכרות בלבד: