דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יג
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרפו וכו'. במסכת גיטין מ"ה מובא בכ"מ נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף וברש"י אפיקורס אדוק בעכו"ם כגון כהניהם ישרף דודאי לשם עכו"ם כתבו ומובא בכ"מ:
ויש לעיין אם הוי השריפה מדאורייתא או מדרבנן ולכאורה שנאמר דהוי בכלל ע"ז דלא ימצא רק בעבדו או בתקרובתו ומשמשים דהקדש לע"ז לא שייכי כדאיתא במסכת ע"ז מ"ד ע"ב האומר בית זה לע"ז כוס זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז ונפק"מ אם הוי דאורייתא לספיקו:
נמצאו ביד אפיקורס ואינו יודע מי כתבן יגנזו. והנה למ"ש אם יהיה רק מדרבנן למה בספיקו יגנזו יהיה כנמצא ביד גוי דקורין משום ספק ספיקא וכמו"כ בזה דספק דרבנן לקולא וגם שם למה לס"ס. והנה למ"ש בתוספות בד"ה אמרי בגוי הטעם להתירא שאין מדרכו לכתוב ספרים עיי"ש. וע"ז י"ל דיגנזו בודאי שכתבו מדאורייתא דודאי פסול מדאורייתא דכתבו לשם ע"ז ואפי' בשלא לשמה פסול ונמצא הוי ספק דאורייתא ולכאורה נאמר להיפוך אם השריפה מדאורייתא למה בנמצא ביד מין יגנזו ולא יהיה מחויב בשריפה מדאורייתא מספיקא. ועיין בחי' הר"ן בגיטין בהשמטות. ועיין ברמב"ם פ"ו ה"ח מיסוה"ת שכתב במד"א בכתבי קודש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם אזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה וכו' לא נתקדש השם ומצוה לשרפו כדי שלא להניח שם לאפקורסים ולא למעשיהם וכו' עיי"ש ומ"ש שם. ועיין במסכת שבת קט"ז מובא בכ"מ שם מה לעשות (שום) [שלום] וכו' אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה הללו וכו' עאכ"ו עיי"ש. ועיין מ"ש בשם שנכתב שלא בקדושה אם יש בו איסור מחיקה ואיבוד עיי"ש. וא"כ י"ל בנמצא משום ספק שמא נכתב מאחר בקדושה ואסור בשריפה לא שייך שריפה מספק בנמצא ביד מין אם גם השריפה מדאורייתא. וכנראה מלשון רבינו שלא להניח שם וכו' נראה אף דהוי דבר זה שלא להניח וכו' מדאורייתא מ"מ מפורש מדאורייתא ליכא ע"ז ואולי משום דמסתבר וסברא הוי דאורייתא כמ"ש ז"ל וכמ"ש ר' ישמעאל במסכת שבת הנ"ל הק"ו מסוטה וא"כ י"ל דהוי מדאורייתא ועיין בצל"ח ריש כיצד מברכין עיי"ש:
נמצא ביד כותי כשירים ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגנבן ולגזלן. ועי' בכ"מ. והנה לרש"י משו"ה נמצא ביד כותי קורין בו משום ספק ספיקא ספק כתבו למכור לישראל ולא לע"א ושמא ישראל כתבו ובתוספות השיגו עליו דמטעם שאינו בכתיבה וכו' כדאיתא בגמרא הוי גם בכתבו לישראל וכתבו הטעם להתירא דאיכא למתלי טפי שישראל כתבו שאין מהדרך לנכרי לכתוב ספרים עיי"ש:
ויש לעיין למ"ש בתוספות בכמה דוכתי דמחשבה בדיבור דוקא וא"כ הוי בכל פעם ספק שמא לא פירש בשפתיו וא"כ בנמצא ביד מין הוי ג"כ ס"ס אלא דעם כל זה יגנזו דלענין הכשר הס"ת הוי ספק אחד דבכתבו כיון דלא הוי בכלל וכתבתם פסול. ומ"ש רבינו מי שמוזהר על הכתיבה וכו' קאי על אשה ועבד וקטן דגוי ומין בלא"ה שאין לשמה פסול וכמ"ש בפנ"י שם בגמרא הנ"ל עיי"ש אמנם יש לעיין בנמצא ביד כותי שכתבו בתוספות דקרוב ביותר שלא כתבו הגוי בעצמו. ולכאורה הוי זה נגד חזקה דכאן נמצא וכאן היה לומר שבאו ממקום אחר. וכן מצאתי בפנ"י שם שכתב בנמצא ביד מין לא אזלינן בתר רובא דישראל דכאן נמצא וכאן היה ועיין בסמ"ע סי' רנ"ט ס"ק ה' וטו"ז יו"ד סימן רצ"ד ס"ק י"ז וברמב"ן ב"ב בסוגיא דרוב וקרוב וכ"כ בתוספות במסכת ב"מ בפ"ב דכאן נמצא מהני רובא דעלמא עיי"ש. וע"ז י"ל דשמא הישראל כתבו בבית הגוי ואם דזה נגד הרוב דהרי אין מהדרך שגוי יצוה שישראל יכתוב לו ס"ת. וא"כ אזלינן רוב זה וממילא אמרינן דאין מהגוי לכתוב בעצמו ג"כ ולא שייך החזקה דכאן נמצא מתנגד לרוב זה שהרי החזקה זאת הוי רק ע"י הרוב הזה. ולשון רש"י שהביא הכ"מ עיין בפר"ח בספר מים חיים גיטין הנ"ל עיי"ש: