דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי ירמיה לעוו
פרק ה · הלכה י
וכל ת"ח שדעותיו מכוונות אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה אע"פ שלא למד ממנו כלום. מ"ש רבינו שדעותיו מכונות, כמ"ש בפי' למס' אבות פ"ה שם וז"ל וגולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות המדות, אמנם אינם שלימות ולא הולכות על סדר כראוי, אבל יש בהם ערבובים ובלבולים והתערב בהם חסרון ומפני זה נקרא גולם, להדמותו לכלי אשר יעשהו האומן ותהיה לו הצורה המלאכיות, שיחסרהו ההשלמה והתיקון, כסכין והסייף כשיעשה הנפח גולמים והגיע להם צורתם קודם שישחיזם ויחדדם וימרטם ויפתח בהם מה שדרכו לפתוח וישלים תקונתם (נראה שצ"ל תכונתם) והם הנקראים לפני זה גולמי כלי מתכות כמו שנתבאר בכלים, והיא מלה עברית "גלמי ראו עיניך" ר"ל חומר שלי קודם הגיע צורת האדם בה, וכאשר לא הגיע לזאת הצורה שלימותה קראוהו גם לדמותו כחומר הנמצא מוכן לקבל צורה אחרת ישוב בה יותר שלם, וחכם הוא האיש שהגיע לו שני המינים מן המעלות על השלימות כמו שצריך עכ"ל.
והנה זה שאינו מדבר מפני שגדול ממנו, ממעלות המדות, אבל למצוא גדר המדות כראוי לא יהיה בלעדי מעלות השכליות, כי השכל מגביל מוצא ומרים ומגביל המדות, וזה ליתן מעצור לרוחו מלהודיע דברי חכמה בעת שידובר מהם לפני גדול ממנו, לא ימצא רק לחכם משכיל בשלימות ולא אשר בגדר גולם כמ"ש רבינו שם, רק למי אשר הכל במדה נכונה עד הגבול הראוי ולא בערבוביה וכו' שכתב רבינו בגדר הגולם, ולאיש כזה הנאמר שדעותיו מכוונות מסודרות על משקל וגבול הערך הראוי לו ליחס המדה היקרה ואינו מדבר וכו' שכולל ענוה וכבוד החכמים והכח לתת מעצור לרוחו, דברים יקירי המציאות.