אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ה · הלכה ז

הלכה ו

חייב לעמוד וכו' וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. עיין בכ"מ, ובפנ"י במס' ר"ה עמד על זה דאי' דחייב להקביל מדאי' לא חודש ולא שבת וכו' מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל וא"כ נדע מזה שבת וחודש ומנ"ל רגל, ורבינו כתב ברגל ולא כתב בשבת וחודש עיי"ש.
ובמג"א בסי' ש"א ס"ק ז' כתב שחייב להקביל פניו ברגל אבל בשבת וחודש ליכא חיובא אבל מצוה איכא ואשה שוה לאיש בזה כדילפינן משונמית ועמ"ש בסי' תקנ"ד סי"ב עכ"ל, ושם כתב ה"ה בחול חיובא ליכא מצוה איכא וכן משמע בחגיגה עיי"ש, וכונתו לחגיגה דף ה' ע"ב דר' יעקב וכו' היה רגיל לקבל פני רבו כל יומא וכו' עיי"ש.
ועי' בשו"ע או"ח בסי' ר"צ בשם המדרש התורה וכו' יש לך בן זוג ושבת וכו' וכדאיתא במס' גיטין ל"ח ע"ב וכו' שקבעו סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא עכ"ל הטור עיי"ש, ובב"י בשם מדרש אמר הקב"ה למשה הקהל לי קהלות גדולות בשבת כדי שילמדו כל הדורות אחריך להקהיל וכו' עיי"ש, ובמס' שבת קט"ו ע"א כל כתבי וכו' מפני ביטול בית המדרש עיי"ש וברש"י שם, ובלשון רבינו בפ' ל' מהל' שבת ה"י וילך לביהמד"ר וכו' עיי"ש, וברמב"ן בפרשת יתרו על ולקדשו וכו' וללכת אל החכמים לשמוע דבר ה' כמ"ש מדוע וכו' לא חודש ולא שבת היום שהיה דרכם כן וכן אמרו רז"ל מכלל דבחודש ושבת בעי למיזל עכ"ל.
הנה מחיוב דשבת כבר כתב רבינו בפ' ל' מהל' שבת, וס"ל דטעמא להקביל פני רבו לשמוע ממנו דבר ה' ומ"ש כתבו בכבוד רבו, דממילא הוי מכבוד רבו שילך אליו בעת כי הכל מתאספין לשמוע מרבם ובלא הלך בלעדי שלא שמע דבר ה' בהתאספות עם קודש גם פוגע בכבוד רבו כנראה שאינו כרבו לו, ועי' מ"ש הרמב"ן במקראי קודש בפ' אמור שמצוה להתאסף ביו"ט בביהכ"נ לתפילה והלל עיי"ש, והנה הלל ותפילה דרבנן ולרמב"ן גם תפילה דרבנן, ונראה לשמוע דבר ה' דהוי בכלל לקדשו כמ"ש לעיל, ובתפילה והלל דאח"ז מדרבנן ג"כ יוצא במקראי קודש, ועי' במג"א בסי' תכ"ט ס"ק א' וז"ל ומשמע בפ"ק דמגילה ביו"ט עצמו מחויבין לדרוש בענינא של יום כגון בפסח ביצ"מ עיי"ש גבי פורים שחל בשבת עכ"ל, ובמס' מגילה דף ד' ע"א איתא משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הל' פסח בפסח וכו' עיי"ש, וא"כ הוי מתקנת משה רבינו ע"ה, וכמ"ש כבוד רבו ג"כ תליא בזה, וכנראה ביו"ט דהוי דינים חדשים היה מתקנות משה לדרוש בכל יו"ט מענינו, אבל בשבת דתמידי הוי בכלל הלמוד התדיר, ובשבת למצוה וביו"ט לחיובא דביו"ט הוי מתקנת משה לדרוש וא"כ שייך ביותר כבוד רבו וא"כ למודא דגמ' כיון דבשבת וחודש איבעי למיזל כן הגי' במס' ר"ה וכן ברמב"ן על התורה הנ"ל, וכמ"ש במג"א מצוה, ומיניה ברגל החיוב דאז החיוב מתקנת נביאים כן ומזה פוגע בכבוד רבו באינו הולך וכמ"ש אפי' ידע הדינים מ"מ בכבוד רבו פגע, ועל קושית הכ"מ שלא הביא רבינו האי דאי' בגמ' לחלק בין דאזיל ואתי ביומא עיין בשו"ת זכרון יוסף חלק או"ח סי' י' שכתב דתליא במחלוקת במס' ר"ה דף ו' ובמס' קדושין דף ל"ד אם האשה בעלה משמחה או היא בעצמה מחויבת בשמחה, ורבינו שפוסק כר"י שם דהיא עצמה חייבת בשמחה עי' בפי"ד הי"ד מהל' מעשה קרבנות ופ"א מהל' חגיגה ה"א, משו"ה לא הביא האי דאזיל וכו' דקאי לאביי דס"ל אשה בעלה משמחה עיי"ש וכן נראה, ועיין עוד במה שכתבתי לעיל בהתקנה ומנהג לדרוש ביו"ט במס' ביצה דף ט"ו ע"ב במעשה דר' אליעזר שם שדרש כל היום כולו בהל' יו"ט עיי"ש, ועי' עוד בריטב"א במס' סוכה שם שמחלק, דבעירו בכל יום לקבל פני רבו בתוך התחום בשבת וחודש, וחוץ לתחום ברגל עיי"ש, ומכ"ז החיוב ברגל חמור, ועי' בירושלמי פ"ד דמס' שבת מ"א מפני ביטול ביהמד"ר שהיו דורשין בליל שבת ועי' בקרבן העדה שם, וירושלמי סוטה פ"ק ה"ד ויקרא רבה פרשת צו פ"ט עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה