דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שקלים· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ב
כל מי שאינו חייב בשקלים כגון שתי נשים או שני עבדים שנתנו שקל פטורין מן הקלבון וכן אם היה אחד חייב ואחד פטור ונתן החייב ע"י הפטור וכו' וכן הכהנים פטורין מן הקלבון והשוקל ע"י הכהן פטור מן הקלבון. ועי' בקרית ספר למבי"ט בפ"ג וז"ל שנים שנתנו שקל שניהם חייבין בקלבון דילפינן לעיל מעשרים גרה הוא דלא יפחות מחצי שקל וכיון דאם בא לצרף שקל בב' חצאים צריך ליתן תוספות דהיינו קלבון א"כ כשנותן שקל לשנים הוי פחות מחצי שקל לכל אחד ולכך צריכין לתת קלבון ובירושלמי מפיק ליה מדכתיב זה יתנו כמין מטבע הוציא הקב"ה וכו' כזה יתנו ולכך הקלבון מן התורה עכ"ל. הנה פשיטא ליה דקלבון משום להשלים השיעור הראוי וא"כ יהיה מיושב במ"ש לעיל דלא שייך לא ירבה ומשו"ה כמ"ש הוי מהתורה אבל בירושלמי נאמר דוקא לר"מ הוי מהתורה ולא לרבנן גם אם הוי מהתורה למה נפטור הכהנים והשוקל על עני וכו' בהל' אח"ז גם למה לא הוי כדין שקלים ממש ובירושלמי פליגי למה הוצרכו הקלבונות ועי' בהל' ז' והקלבונות אינם כשקלים וכו' מכ"ז נראה דלא הוי אלא מדרבנן. והנה בענין פי' חיוב הקלבון דעת רש"י במס' בכורות דף נ"ו ע"ב נהפוך מפי' רבינו שכתב שאין חצאי סלע יוצאין בסלע שלם בלי חילוף מעט ולפיכך צריך ליתן קלבון להכריע וכתב דמשו"ה אפי' בנותן שקל שלם ע"י עצמו וחבירו חייב ג"כ בקלבון משום דרוב בני אדם נותנים כל אחד ואחד מחצית השקל קולבונו עמו עיי"ש ולרש"י לר"מ אפי' שקל שלם מדאורייתא וסוגיא דמס' שקלים יקשה לפרש לדעת רש"י וצ"ע:
וכן הכהנים פטורין וכו'. עי' בתוס' יו"ט דתליא בגירסא עיי"ש ובכ"מ אע"פ שחייבין בשקלים פטורין מקלבון כיון שאין ממשכנין אותם עיי"ש וכונתו דכמו מפני דרכי השלום הקילו המחויב שלא למשכן אותם משו"ה לא הטילו עליהם חיוב חדש וכמ"ש דקלבון מדרבנן: