אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שקלים· רבי ירמיה לעוו

פרק א · הלכה י

הלכה ט

כל מי שאינו חייב בשקלים אע"פ שדרכו ליתן או הוא עתיד ליתן אין ממשכנין אותו ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי השלום אלא כשיתנו מהן ותובעין אותן עד שיתנו. הנה בלתי מבואר במשנה ובגמ' אלא שאין ממשכנין הנשים ועבדים וקטנים ומקבלין כשיתנו אבל באם דרכו ליתן כמו האב שהתחיל להביא ע"י בנו שאינו פוסק לא נמצא בפי' שאין ממשכנין:
והנה ותובעין אותן וכו' נראה דקאי על כל הנאמרים והוא עתיד ליתן וכו' כמ"ש בשם מרכבת המשנה דקאי על בן י"ג שלא הביא ב' שערות דאל"כ יקשה למה לא הביא רבינו המפורש בירושלמי דתובעין אותו ובנשים נראה דעת רבינו ג"כ שאין תובעין שכתב לעיל שאין חייבין ובנשים לא שייך לחלוקים הנאמרים בקטנים ואפשר לומר לדעת רבינו למ"ש לעיל דמסתמא דעתו על כל שנה ושנה אבל אם כן תליא בדעתו ונראה מה היה בדעתו והנה כה"ג במס' שבועות דף כ' ע"א עי' בתוס' בד"ה לישנא וא"ת נשיילה מה היה בדעתו י"ל כגון שאומר שבדעתו כל מה שיהיה ממשמעות לשונו אי נמי כגון ששכח מה היה בדעתו וכו' עכ"ל. ודעת רבינו אף דנאמר דמסתמא היה בדעתו כן מ"מ אין להוציא ממון בכפיה ממנו באומדן דעת הזה אלא שתובעין אותו והוא בשכח מחויב להביא ואף באומר ששכח לא שייך כפיה משום אומדנא זאת ועי' בהל' נדרים בסי' ר"ד דוקא נגד רוב במליח שם אינו נאמן עיי"ש:

ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי השלום. ברע"ב בפ"א מ"ג כתב לפי שעבודת הקרבנות עליהם חולקין להם כבוד וסומכים עליהם שלא יעכבו את שקליהם וכי יעכבו לב בי"ד מתנה עליהם שיהיה חלף עבודתם כמו שנותנין מתרומת הלישכה לשאר עושי מלאכת הקודש עיי"ש. ועיין בתוס' יו"ט שכתב לתרץ בדבריו למה לא נשנה במס' גיטין בפ' חמישי בהני דקתני התם מפני דרכי השלום עיי"ש ובפי' לר' דוד ערמא"ה ז"ל כתב ואין ממשכנין את הכהנים וכו' מפרש במשנה שהיו דורשין לעצמן כל מנחת כהן כליל וכו' ומתרומת הלישכה היו באין שתי הלחם וכו' וחכמים סוברים דבמנחה פרטית הכתוב מדבר ועם כל זה לא היו כופין אותן שלא לבוא לידי מחלוקת עכ"ל:
והנה יקשה כיון דהלכה כחכמים משום לא אתי לאנצוי נפטור אותם ובכל אדם נאמר כן בכל מקום דממשכנין בכפיה. ולמ"ש ברע"ב בכהנים משום כבוד אבל לדברי ר' דוד ערמא"ה ז"ל יקשה. אמנם נראה דבריו ברורים דכדאיתא במס' קדושין נ' כי יקריב לרצונו וכו' כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכמ"ש רבינו בפ"ב מהל' גירושין לפרש כי אחרי הכפיה כונתו רצויה שיהיה נעשה ברצונו עיי"ש. אבל כל זה אם לפי דעתו ג"כ מחויב בהמצוה אלא דיצרו תמנעהו משום אהבת ממון וכיו"ב וא"כ שייך לומר דאחרי הכפיה לרצון יהיה לו בהמצוה אבל בכה"ג דכהנים דלפי דעתם אין מחויבים כלל וא"כ לא שייך כפיה כיון דיהיה לעולם שלא לרצונם. וא"כ מיושב נמי בדבריו מ"ש בתוס' יו"ט למה לא נמנה במס' גיטין במה שתיקנו מפני דרכי השלום דבהאי אין עיקר טעמו מפני דרכי השלום אלא משום אתו לאנצוי לא שייך כפיה:
אמנם לפי הלשון המשנה מפני דרכי השלום וכדאיתא בירושלמי מפני הכבוד לא נראה מהאי טעמא שכתב ויש להבין באמת למה לא נאמר מה"ט שכתבתי דלא שייך כפיה. ונראה דבחיוב שקלים כמו חיוב בפדיון הבן וצדקה וכיו"ב דכופין ואפי' לא יתרצה מ"מ גובין החוב המוטל עליו ושאני בקרבן דבעי שיהיה מוקדש מרצונו דאל"כ נשאר חולין משא"כ בשקלים וביותר למ"ש ז"ל בכל מצות הוי שעבוד נכסים דגובים אפי' שלא מדעתו ושלא בפניו גם י"ל אף דהיו דורשים לעצמן אח"ז הודו לחכמים ומשו"ה צ"ל מפני דרכי שלום אלו מדפטרו מקלבון נראה דלא הודו כולמו עי' בפ"ג ה"ב עיי"ש במ"ש שם:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה