דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שקלים· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה ט
באחד באדר משמיעין על השקלים וכו' ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בע"כ ואפי' כסותו. עי' בתוס' יו"ט ה"ג פ"א מהל' שקלים שכתב על דברי רבינו זה וממ"ש בפי' המשניות למשכן כלומר שמוציאין העבוט מביתו וכו' ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו משא"כ פריעת בע"ח אע"ג דנמי מצוה היא אין למדין ממנה למצות גבוה עכ"ל. ועיין בשו"ע חו"מ בסי' צ"ז סעיף ט"ז די"א דבהגיע זמן פרעון השליח בי"ד הולך לביתו למשכנו עיי"ש. וא"כ בפריעת חוב ג"כ הדין כן אבל דעת רבינו בפ"ג מהל' מלוה ולוה לא נראה כן וצ"ל כמ"ש בתוס' יו"ט לחלק בין גבוה. אמנם במ"ש ואפי' כסותו ועל כרחך כונתו שא"צ להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה ונראה כדאיתא בגמ' דבע"ח קונה משכון מולך תהיה צדקה אם אינו קונה משכון צדקה מנין ובהקדש לא שייך צדקה דא"צ ולא שייך החזרה וביותר למ"ש רבינו בה"א או מוכר כסותו שעל כתיפו וכו' הרי מחויב למכור אפי' כסות יום ולילה משו"ה שייך ממשכנין גם בזה ואח"כ ראיתי בקרית ספר שכתב כמו כן דלא שייך לך צדקה בהקדש עיי"ש:
בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות ומכאן ואילך כופין וכו'. הנה חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין כדאי' במשנה ערכין כ"א משום דלכפרה לא משהי עיי"ש והרי שקלים כמו כן כופר נפש הם י"ל למ"ש בתוס' במס' ר"ה ו' ע"א בד"ה יקריב דבעבר בל תאחר אפי' בחטאות כפינן ורק הנפק"מ בלא עבר זמנו אלא שרואים שמבזבז ממונו עיי"ש. ומשו"ה בב' זמנים אין כופין רק בהאחרונה שרואין שפושע שייך כפיה דכיון דליכא עוד זמן לגבות ואין מביא נראה פושע: