דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ח · הלכה יא
שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהן יוצא בו יד"ח בראשון עד שיתן לו חלקו במתנה וכו'. הנה אחרי שכתב רבינו שאין יוצא בגזול ושאול ביום הראשון כתב כמו כן שאין שותפין יוצאין וכמ"ש ברי"ף המובא בהמ"מ במס' ב"ב בסוגיא דאחין וכו' ושמעינן מיניה דהני בי תרי דזבני לולב בשותפות לא נפיק חד יד"ח ביומא קמא עד דיהיב ליה חבריה מנתא דידיה ואי לא לא נפיק עכ"ל והאי דצריך להוכיח זאת ומ"ש משאול כיון דבעי לכם וכנראה משום בשאול לא הוי כלל לכם אבל בשותפות עכ"פ מקצת לכם והוכיח דצריך שיהיה כולו לכם אף דלכאורה י"ל בשאול ג"כ קצת שלו בקנין פירות להזמן גם י"ל שכתב כן שלא נאמר דשותפין מסתמא בלתי מקפידין דלא אמרינן כן אלא שצריכין להקנות זה לזה בפירוש אלא דע"ז יש להבין למה לא נאמר דמסתמא ניח"ל למעבד מצוה בממוניה ומקנה לו לפי שעה בע"מ להחזיר חלקו דלא שייך מ"ש לעיל דלא ניח"ל להקנות במעמ"ל משום שאין חייב באונסין דהרי השותף בלא"ה אין חייב באונסין והיה נראה ביותר דאשמעינן דשותפין צריכין להקנות זה לזה ואז י"ל באמת ניח"ל וכו' ומסתמא מקנין זה לזה ועיין בהמ"מ שכתב בשם הרשב"א בקנו לצאת אמרינן מסתמא ע"ד זה קנו עיי"ש. ולמ"ש גם לרבינו יש לומר כן ויותר מזה בכל אופן אמרינן ניח"ל וכו':
אמנם יש לעיין למ"ש בר"ן במס' נדרים ריש השותפין דלכל שותף בעת שמשתמש בו כולו שלו עיי"ש אלא למ"ש בר"ן כ"ט קנין לזמן קנין פירות עיי"ש ועי' בשו"ת הריב"ש בסי' שמ"ז שכתב דשותפין עדיפי משאול עיי"ש מ"ש בזה:
אמנם הנה ראיתי בכפות תמרים במס' סוכה ל"ה דבמעשר באתרוג במיניה וביה הוי כאתרוג החסר משום חלק המעשר שאינו שלו וכיו"ב מצאתי במרכבת המשנה בפירקין ה"ב עיי"ש. ולכאורה יש לעיין בחסר דפסול משום ולקחתם לקיחה תמה אם בכה"ג לא הוי לקיחה תמה ועיין בטו"ז בסי' תרמ"ט ס"ק ג' במורכבים לפסול משום חסר:
והנה לפ"ז בשותפין יהיה פסול ביום ראשון משום חסר דחלקו של חבירו הוי כחסר לו ולפ"ז אחרי כי נדע דצריך לכם וחסר פסול נדע פסול השותפות דכיון דחסר פסול דצריך לקיחה תמה ומזה בשאין כולו שלו בגדר זאת אחרי דנדע דצריך לכם ועי' בריב"ש שכתב מסברא לחלק בין איסור ומצוה בענין קצת לכם עיי"ש סברא נכוחה וברורה ולמ"ש בענין זה מוכח דבעי כולו לכם ולא נאמר מנ"ל דאין די בקצת לכם ועי' ברשב"ם במס' ב"ב שכתב מדלא כתב הדרכם עיי"ש:
האחין שקנו אתרוגין מתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג ויצא בו אם יוכל לאכלו ואין האחין מקפידין בכך יוצא וכו' ואם קנה זה אתרוג וזה פריש וכו' אינו יוצא באתרוג עד שיתן לו חלקו במתנה ואע"פ שאם אכלו אין מקפידין עליו. ועי' בלח"מ והנה רבינו בתחילה בקנו אתרוגין הרבה וכמ"ש רשב"ם דמסתמא אין אדם מקפיד ע"ז עיי"ש וי"ל דניח"ל למעבד הלה מצוה ולמה יעכבנו בדבר דליכא הפסד לו שיש אחרים לו ונקיט רבינו בלשונו ואין האחין מקפידין בכך שהדבר מצ"ע אינו שיהיו מקפידין עליו כיון שיש הרבה אתרוגין אבל אח"ז בקנו אתרוג ופריש כתב אע"פ שאם אכלו אין מקפידין עליו לא כתב אין מקפידין בכך אלא אין מקפידין עליו שעל הדבר יש בו הקפד מצ"ע אלא שנאמר שעל אחיו לא יקפיד מ"מ כיון דהוי מחילה שלא מדעת לא הוי לכם דוקא בדבר דכו"ע אין מקפידין עי' בש"ך חו"מ בסי' שנ"ח דבדבר שכו"ע מוחלין ואין מקפידין לא שייך מחילה שלא מדעת עיי"ש וכנראה ראיה לדבריו מדברי הרשב"ם כאן. ועי' בחי' הר"ן בחי' ב"מ בסוגיא דיאוש שלא מדעת עיי"ש: