דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה יג
סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו בטלם מיעטה בתבן וביטלו הרי זה מיעוט ואצ"ל עפר ובטלו אבל בעפר סתם אינו מיעוט וכו'. ועי' בהמ"מ ולח"מ והנה בזה אם צריך ביטול לעולם דדעת הרי"ף ורבינו דצריך ביטול לעולם וברשב"א הביא ראיה דבעי ביטול לעולם מדאמרינן בכרים וכסתות דבטלה דעתו אצל כל אדם וזה דאין מדרך לבטל כלי תשמישו לעולם דאלו לשבעת ימי החג אפשר דמבטל להו עיי"ש. אמנם ברא"ש כתב על דעת הרי"ף ורבינו ונראה כפי' רש"י דביטול דהכא כל זמן מצות סוכה דומיא דמיעוט כותל וחריץ שבין ב' חצירות במסכת עירובין דף ע"ז ע"ב דלא בעיא ביטול אלא באותה שבת דקאמר התם דדבר שאינו ניטל בשבת ממעט אבל דבר הניטל אינו ממעט עכ"ל:
ולדעת רבינו וסייעתו י"ל בשאינו ניטל בשבת הוי סתימה מצ"ע וא"צ דעתו לכך בביטול בפי' אבל בתבן ועפר דצריך ביטול שיהיה לבטלו לעולם משום דבלא ביטול לא הוי כסתימה מצ"ע. והנה בדבר שאינו ניטל בסוכה בשבת יש לעיין למ"ש דהוי סתימה מצ"ע ואם כן לסוכה יהני וגם אם לומר מיגו דהוי סתימה ומיעוט לענין שבת הוי גם כן לענין סוכה וצ"ע:
ובענין ביטול בפיו עי' בלח"מ בדעת רבינו וברשב"א במס' סוכה כתב דמה לי אם אמר בפיו דל"ל דברים שבלב אינם דברים אלא בנדרים והקדשות ותנאים וכיו"ב אבל לענין זה ביטול גלוי דעתיה הוי כאמירה בפה עיי"ש וצ"ע ואכ"מ ועיין מ"ש בהל' י"ג: