דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ד · הלכה י
סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי או ע"ג באר שיש לה פסין הרי זו סוכה כשירה לאותה שבת שבתוך החג בלבד. מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה. עי' בפנ"י שם דף ז' שכתב דמאי דהוי מדרבנן אמרינן האי מגו ולא במאי דמדאורייתא וחולק על הר"ן שלא כתב כן עיי"ש ועי' בשעה"מ בהל' מאכלות אסורות בפ"ח ה"ו באוכל גיד הנשה של בהמה טמאה או נבילה דחייב שתים מגו דאחשבה התורה לגיד הנשה אוכל לעבור באכילה חשיבה נמי אוכל לטומאה ונבילה וכיו"ב בכרתי ופלתי בסי' ס"ה ס"ק ב' עיי"ש וצ"ע במס' חולין דף פ' ע"א וברש"י בד"ה מקטל קטליה דשחיטת קדשים בחוץ שחיטה שאינה ראויה היא ונהי דלענין שחוטי חוץ להתחייב כרת הוי שחיטה דגזה"כ היא אבל לכל מילי לאו שחיטה היא כדאמרינן דף פ"ה דגמר טבוח טבח והכן וכו' עכ"ל דיקשה מנ"ל לומר דלא כר"ש דילמא לענין שחוטי חוץ נאמר מגו שהחשיבה התורה שחיטה לענין שחוטי חוץ הוי שחיטה ג"כ לאותו ואת בנו כדמצינו במסכת סוכה הנ"ל וכיו"ב יקשה בסוגיא שם דנראה כדעת הר"י ושם בחידושי כתבתי בזה עיי"ש: