דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי ירמיה לעוו
פרק ב · הלכה ו
יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכ"מ אע"פ שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבוא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר או מוציאו מרשות לרשות ויבוא לידי איסור סקילה שהכל חייבים בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע. ועי' בלח"מ שהקשה מאי שנא רבינו בפ"א ה"ד שאין עולין באילן וכו' משום שתקיעת שופר מ"ע ויו"ט עשה ול"ת וכו' ועי' מ"ש ע"ז ולסוף הקשה דא"כ מאי שנא שמא יעבירנו עיין מ"ש גם ע"ז:
והנראה לומר דדעת רבינו כמ"ש בתוספות במסכת סוכה נ' ע"ב בד"ה ורבנן ומובא בשעה"מ כאן דבשופר לא שייך שמא יתקן דלא בעי תיקון עיי"ש וכנראה מלשון התוספות במסכת חולין פ"ד ע"ב בד"ה תקיעת שופר וכו' אי נמי הכי קאמר שאין ודאה דוחה שבת משום גזירה דרבנן שמא יעבירנו וספיקה דוחה יו"ט אע"ג דאיכא נמי איסורא דרבנן בתקיעה שהיא חכמה ואינה מלאכה ונדחה איסור זה מספק עכ"ל. ונראה מדבריהם שאיסור תקיעה מדרבנן משום שחכמה ומשום שבות נאסר (ועי' בכפות תמרים בסוגיא שכתב דפליגי רבא ור' לוי אם הוי בכלל תשבות עיי"ש) והנה למ"ש בכמה דוכתין בפי' דברי רבינו בפ' כ"א ה"א דבכלל תשבות כל שבותי דרבנן שאינן מטעם גזירה ואם קיימם קיים דאורייתא וכמ"ש בפ"א מהל' שבת ה"ו בסוגיא דשאצל"ג דמטעם גזירה שייך העמידו אבל משום שבות מצוה דאורייתא קודמת שהיא חובה לשבות דהוי רשות עיי"ש. וא"כ מובן שפיר דכאן בתקיעת שופר דלא שייך שמא יתקן כלי שיר אלא משום שבות משו"ה כתב ומדין היה שתוקעין יבוא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם וכו' אלא משום שמא יעבירנו דהוי גזירה ושייך העמידו דבריהם וכ"כ בפ"א באין עולין וכו' דהוי משום גזירה ושייך דיו"ט עשה ול"ת אף דהוי מדרבנן עשו כדאורייתא וכמ"ש ז"ל ובזה מיושבים קושית הלח"מ ועי' במג"א בסי' תקפ"ח ס"ק ד' ועי' בתוספות ר"ה כ"ט ע"ב בד"ה אבל וכו' דשאני לולב שאינו אלא טלטול בעלמא הואיל ואשתרי במקדש לא החמירו במדינה אבל תקיעת שופר מעשה חכמה וכו' עיי"ש נראה גם כן דאסור מדרבנן משום חכמה ולא משום שמא יתקן כלי שיר וכמ"ש לעיל:
או יוציאו מרשות לרשות וכו' בתוספות במסכת ר"ה כ"ט ע"ב בד"ה שמא וכיו"ב בכמה דוכתי במסכת מגילה סוכה וביצה כתבו דלזה ליכא למיחש דאית ליה הכירא ולא גזרו עבור זה עיי"ש: